הפרשנים במקום מסבירים שהתורה כתבה את זה מכיוון שזו לא דרך העולם!

זה בהחלט נשמע כמו כיוון מעניין

תודה מראש!

הראשון שעולה לי לראש כרגע זה העמק דבר.

קרו תוך יום-יומיים,

זה לא הרבה זמן,

נראה לי הגיוני שרגש יתפתח אחרי פגישה-שניים.

זה על הקשר החי שהיה עם יהוה שהיום הוא חסר.

מיד אחרי שהוא שם את הצמידים "וישתחו ליהוה" אחרי שהוא סוגר את העניין עם ההורים "וישתחו ליהוה"

ועכשיו ברצינות- אין שום איסור בזה.

והמנהלים הנכבדים החליטו למחוק את התגובה של...

שלי כמובן.

ראו הוזהרתם.

אני באמת לא הבנתי איך דווקא ההודעה שלך נמחקה,

אני מחזק את ידיך!

א. אתה כותב כאן את שם ה' המפורש, זה דבר שצריך לכתוב אותו בחרדת קודש.

    וזה נראה לי ממש קלות-ראש שאתה כותב את זה ככה כאן..

ב. אני גם ראיתי שמרוב רצון שלך להתקרב ולהשתחוות לקב"ה אתה עובר בשביל זה איסורי דאוריתא מפורשים.

    אסור להשתחוות על אבן בלי חציצה בין הפנים (פרצוף) לאבן (חוץ מהר-הבית) - "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה".

אני דווקא ממש מקפיד עליו.

(מי אתה?אתה בכלל מכיר אותי?)

לפחות בדרך שראיתי אותך עושה את זה - אתה וודאי עובר על האיסור!

חוץ מזה שאני חושב שלהשתחוות כל הזמן באופן הזה זה מביע יוהרה.

אבל לפחות תשים איזה טישו/מגבת או כל דבר חוצץ אחר בין הפנים לרצפה, שלפחות לא תעבור איסור דאוריתא..

וכמו שאתה רואה, מכיוון שאני יודע שאתה עושה את זה, כנראה שאני יודע לפחות איך אתה נראה..

מכיוון שהדיון שלנו פה כנראה לא יגרום לך לשנות ממנהגך,

אני רק מציע לך ללמוד טוב טוב את הסוגיה.

אני מעריך מאד את הרצון שלך להתקרב לקב"ה,

וזה גם טוב מאד שאתה לא "תקוע" בגלותיות שלא מעט רבנים עדיין "תקועים" בה,

אבל הקב"ה התווה לנו את הדרך ואת הגבולות שבהן אפשר להתקרב אליו, ואסור לסטות מהן.

מדאורייתא אסור רק השתחוויה ורק על אבן

מדרבנן אסור השתחוויה גם בלי אבן

ואסור על אבן גם כריעה

ומובר רק כריעה לא על אבן - מה שעושים כל עם ישראל ביום כיפור

אני מניח שדי"מ עושה כריעה, לא השתחוויה, כך שגם על אבן זה רק איסור דרבנן

(ואני אתפלא אם הוא טועה בזה, כי זה הלכה ידועה)

שמו המלא הוא בן 72 אותיות והוא באמת לא נכתב.

כתוב במפורש בתחילת פרשת "וארא" שזה אחד משמותיו של הקב"ה.

נכון שהשם הכי מקודש הוא עם 72 אותיות אבל זה לא השם היחיד של הקב"ה.

טעיתי בכתיב (משום מה הייתי רגיל לקרוא לזה כינוי משום שכך כתוב בבן איש חי.)

עדין אין בעיה לכתוב אותו

אני מסכים איתך שהלכתית לא עשית כלום(והרוצים לעיין בסוגיית כתיבת שם ה' במחשב יעיינו כאוות נפשם),

אבל- וזה אבל גדול,

אע"פ שלא כתבת שם ה', כי זה סך הכל נתונים ופיקסלים וכו', אתה פוגע ברגשות האנשים בפורום,

וזו לא החלטה שלך או בחירה שלך מה אנשים חושבים, או איך הם יגיבו, וגם אם תצעק עד מחר 

והטענה ההלכתית שלך נכונה, זה לא משנה את העובדה שהנורמה והמוסכמה היא שלא כותבים 

שמות מפורשים, בטח לא שם הויה, גם בפורום, ולרוב האנשים זה מפריע שכותבים ככה,

אז גם אם לא עברת על כתיבת שם לשווא, אתה יכול להתחשב באחרים.

שאין אהבה לפני חתונה?..

אז אני אגיד לך על יעקב שכתוב שהוא אהב את רחל לפני

דרך הטבע שקודם אוהבים ואז מתחתנים

אבל עצוב שהיום לא משנה אהבה ואנשים מסתפקים רק בחיבה

מה נלמד מנשואי יצחק לכלל הנישואין היהודיים?

אף זו תכונה אשר ברוך ה' לא ניטשטשה בזרע אברהם ושרה יצחק ורבקה. ככל שהוסיפה להיות אשתו כן גדלה אהבתו. כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין. רוב הנישואין בישראל לא על יסוד התשוקה אלא על פי שיקול התבונה. הורים וקרובים נמלכים בעצמם, אם הצעירים מתאימים זה לזו. משום כך גוברת האהבה , ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. אך רוב הנשואין בעולם הלא יהודי נגמרים (=מוחלטים י.ב) על פי מה שהם קוראים "אהבה" ואין לו לאדם אלא להציץ בתאורי הנובילות הלקוחים מהחיים כדי להווכח מיד, מה רבה שם התהום בין האהבה שלפני הנישואין לבין זו שלאחריהם. איך הכל טפל וחסר טעם. מה שונה הכל מתיאור הדמיון. אהבה זו היתה עיוורת ועל כל שעל בעתיד – אכזבה. לא כן הנישואין בישראל שעליהם הוא אומר "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה"! שם החתונה איננה שיא הפריחה אלא השורש לאהבה.

ועתה עוד ארבע מילים אשר אין כמותן ליופי ושגב. מאז הביא ה' את חוה לעולם ועד אחרית הימים! "וינחם יצחק אחרי אמו" – גבר בן ארבעים שאיננו מוצא ניחומים על מות אמו הישישה, הנה הוא מתנחם באשתו! זו עמדת האשה בישראל!היאך לא בקשו להעמיס חושניות מזרחית ועסקי הרמון גם על חיי הנישואין בישראל, היאך מתגלה כל זה כפטפוט עלוב! עם פטירת שרה רחקה מהבית הרוח והנפש הנשית. יצחק חזר ומצא את האם באשתו, הרי זה הקילוס הנעלה ביותר שנכתב אי פעם על כבוד האשה ואצילותה – הנה הוא כתוב במעשה האבות על ספר התורה לישראל.

רש"ר הירש 

שלושת האבות כל אחד מסמל מודל אחר להנהגת ה' בעולם וזה מתבטא גם בקשר הזוגי שלהם.

אברהם לא מופיע סיפור נישואיו - שרה פשוט צצה לה שם בפסוקים כדבר טבעי ביותר.
היא פשוט תמיד הייתה שם! (ברמה כזאת שיום אחד אברהם "פתאום" שם לב "היי! יש לי אישה יפה! וואו. אדיר. איזה קטע אנחנו נשואים קרוב למאה שנה והיא לא סיפרה לי.. מצחיקולה שכמותה" - הקטע הנ"ל נכתב בהומור נא לא לאכול אותי)

יצחק הוא כל כולו סביל - בכלל לא מוזכר אפילו הרצון שלו להינשא! פשוט יום אחד הוא חוזר מהשדה והופ יש לו אישה.

יעקב לעומת זאת ירק דם על כל אחת ואחת מנשותיו. הכמיהה של יעקב מוזכרת באופן מורגש בכתובים.

לדעתי יש פה כמה דרכים של הנהגת ה' בסידור הזיווג לאדם וכל אחת צריכה לימוד מעמיק מאוד.

הדרך הטבעית - שהאישה גדלה לצידך והנישואים אליה זה הדבר הכי מתבקש וברור מאליו עד שאפילו כמעט לא ראוי לציון.

הדרך הניסית - האדם מתפלל מאמין בהשגחה וה' מקמבן לו את הכל מאחורי הקלעים. כמה חברים טובים שלי התחתנו ככה, הם פשוט הושיטו ידיים ובחורה נפלה לתוכן מהשמיים (לא כפשוטו כמובן ;) ) בלי שום השקעה מצידם כמעט

הדרך של המאמץ - אדם מתאמץ בורר בודק ומשקיע על מנת למצוא את המיועדת. זה שורט ושוחק אבל יעקב הצליח לשמור על תמימותו המלאה גם בתוך בית לבן הרשע (שנזכה. באמת שנצליח לזכות לכך)

אלו הם קצת מהרהורי ליבי בנושא

הדרך של המאמץ מביאה פירות טובים בסופה (עמ"י)

עידוד לרובנו שבדרך הזאת..

הדרשנים מאוד אוהבים לדרוש את הדרשה הזו,

אבל אצל יעקב זה היה ממש הפוך!!

הוא עבד 7 שנים בשביל רחל! ואחר כך, שרימו אותו, 

לא נשבר, ועבד עוד 7 שנים כדי להתחתן איתה!!!

אז מתי בדיוק הוא אהב אותה???

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.