לא הופך אותו לתינוק שנשבה... עם כל הצער שבדבר

חינוך לא טוב של הרמב"ם לא הכוונה חינוך לא טוב של היום... מסכים איתי? הכוונה חינוך לא תורני

גדל בבית אחר

זה שיש לאנשים תיסכולים על אנשים אחרים... לא הופך אותם לפחות מחוייבים לדת

(אני לא חושב שיש מישו שממש נחמד לו לקיים כללל מצווה 24\7... זה לא הופך אותו ללא מחוייב)

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

רוב החבר'ה שנשרו- אין להם בעיה אמיתית עם הקב"ה.

אם תחפור קצת בפנים תגלה את זה.

יש להם בעיה עם אנשי חינוך, רבנים ולפעמים אפילו הורים שדאגו להמאיס עליהם את הדת.

וזה קורה בציבור הדתי והחרדי כאחד, לא חושבת שאצלנו חסרים כאלו...

אז מי שעושה להכעיס את ההורים או את הרבנים,

או מי שמאבד אמון במערכת הדתית בגלל התנהגות הזויה של אנשי חינוך,

מומר לתיאבון הוא לא.

ואגב- דואגים שיהיה יין מבושל, לא כזה מסובך.

כשרות- הם לא יעבדו עליך, אם הם בקטע של לכבד אותך בתור אדם..

ריבונו ומתכוון למרוד בו זה לא שהוא אומר אני אעשה דווקא!!!

אם הוא עושה דווקא זה מומר להכעיס, ויש גם הגדרה של לתיאבון!, שאם אני לא טועה גם הוא עושה יין נסך

התרסה!!! זה לשמור שו"ע...

עדיף לא להתריס(=לא להביא בקבוק אחר) ולכן להמשיך לשתות מהבקבוק

כתבתי אם נכון להחזיר לו בהתרסה כנגד התנהגותו המתריסה

המונח שגוי. הם לא חוזרים לשום מקום. הם מתרחקים. המונח חוזרים בתשובה זה לא ANSWER אלא RETURN מלשון שיבה. לשוב הביתה, לשוב אל ה' לשוב אל הר סיני. ברגע שאומרים חוזרים בשאלה כקונטרה לחוזרים בתשובה כאילו נותנים לתופעה לגיטימציה וכאילו כל מי שעזב את שמירת המצוות זה משום שהיו לו שאלות באמונה וכו'.

 וישראל אף על פי שחטא ישראל הוא אבל יש גדרים הלכתיים כמו יין נסך, ובכלל איך להתיחס לחוטא להכעיס. זה ניסיון לא קל אצלנו במשפחה, והאמת לא תמיד אנחנו שיודעים איך להגיב למרות שברורו לנו ברמת העיקרון שהוא חוטא ועזב את המצוות.

אם אתה שואל מהבחינה הזו, לך לרב מורה הוראה.

רק אעיר שכעיקרון, מצינו בדברי הרב קוק (אגרת קלח):

"אבל אם יחשוב כת"ר המון הלומדים שראוי בזמן הזה לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה.

כשם שכתב תוס' סנהדרין כ"ו ע"ב ד"ה החשוד, דיש סברא לומר דלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו, וכה"ג שכ' כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון"

פשוט שלא כולם סברו כמותו, אבל זו דעתו

לעיון נוסף למשל כאן

מעניין לפתוח

דוקא לפעמים קל יותר עם דתל"שים- כי הם מכירים.

דתל"ש ידע לא לפתוח לי יין- ואם הוא יתעקש אז אני אקח בקבוק אחר וכו'.

וגם בכשרות- אם דתל"ש, שאני יודעת שמכבד אותי כדתיה, יגיד לי על משהו שהוא כשר- אני אאמין לו. אם מסורתי מהבית יגיד לי דבר כזה- אני לא אוכל. (כי מבחינתו זה כשר, אבל הוא לא מכיר את כל ההלכות)

אז זה עצוב לי וכואב לי- כי אני מאמינה שיש דרך נכונה יותר, והוא לא נמצא בה. 

אבל זה לא סותר את זה שאני עדיין אוהבת ומכבדת ומעריכה את האדם שהוא. 

ובלי "להיתפס" כהו זה.

יש תשובות של הרב קוק זצ"ל לרב דוב מילשטיין, שכמה מבניו היו במצב כזה.

ואומר לו שהדרך היום היא רק בקירוב. כי ה"שיפחה בישא" של רוח הזמן משדלתם.

מבחינה הלכתית - צריך לשאול רב לגבי פרטים. ולהקל כמידת האפשר שלא לפגוע.

חלק מהיינות דינם כמבושלים, בגלל תהליך היצור. ויש עוד דעות בנושא של המשמעות כיום.

והוא לא "מכיר ויודע" עפ"י רוב. אלא מתבלבל לצערנו הרב מאד-מאד.

"והמרחם - רחום ירחם"..

ומספיקה לנו תשובתו של הרב זצ"ל שהובאה לעיל.

ובוודאי שהעבירות זה דבר מצער מאד וחמור.

גם כשאדם חוטא באופן "פרטי" אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות - וצריך לתקן. ווזה לא רק ענין של "מסבירים" אלא עומק של יראת שמיים, והתמודדות עם יצה"ר. ובוודאי שאתה צודק שכמה שיותר חזק - כך פחות חטא.

אבל כל זה לא נוגע לנידון דידן. פה השאלה האם זה אומר כשאדם כאילו "עזב", שהוא לגמרי מבחוץ.

והתשובה היא לא. יש הרבה בלבולים היום. זה לא הכפירה הקשה שהיתה בעבר (אגב, לא הזכרתי את הבטוי "תינוקות שנישבו").

ואכן, גם על דברים "קטנים" יותר, יש לפעמים מקום ללימוד זכות כשנוגע לזולת.

מה שנוגע לאדם עצמו - כל אחד צריך לעשות את המירב ביחס לעצמו.

מה זה "מומר לתאבון"?

"לשיטתי"?...

"מומר לתיאבון" - שעושה עבירות כי "יש לו חשק".

"מומר להכעיס" - דווקא. נגד ח"ו.

מה הופך בן אדם למומר לתאבון ולא ל"תינוק שנשבה" (קצת אבסרוד הכי השאלה צריכה להיות הפוכה אבל ניחא..)

ממש לא קשה לענות על זה. אני חושב שאפשר להבין בהתבוננות קלה.

אבל באמת שאין לי כל ענין לכתוב "מה הופך אדם למומר לתיאבון בימינו" וכו'...

אני מעדיף למשל: איך גם אצל "לתיאבונים" כאלה, מוצאים כל מיני מעשים טובים....

ענין של טעם. זה הטעם שלי ("תיאבון"..)

שהוא "תינוק שנשבה".

כלל לא התייחסתי להגדרה הזו.

אבל לרוב, להבנתי, זה לא בא רק מ"תיאבון", כלומר: פשוט רצון לפרוק עול כדי ליהנות;

אלא מבלבול בדעות. בלבול אמוני וכד'. וזה בגלל הבלאגן שיש היום ב"שוּק הדעות הרוחני" לא פעם.

זה מה שאני מבין בכיוון שכתב הרב זצ"ל, שהובא לעיל.

וממילא, היחס (שאכן על זה נשאלה השאלה שעליה עניתי..) צריך להיות ככל האפשר בימין-מקרבת, ללא שמץ חנופה וויתור לנורא שבדבר הזה.

ואני מסכים שלא תמיד זה  קל ליישום. לפעמים כמה שיותר קרוב - תחושת ה"מכה" קשה יותר, ויותר קשה לנהוג כך. גם זו עבודת מידות ועיון..

אז אין מחלוקת בנינו.

יש שם סיכום של המון פסקים שונים בעניין.

אני מטופלת אצל רפורמי וכידוע באמריקה הם יותר גרועים מאשר פה וזה מחטיא הרבים עם חתונות מעורבות,הפוכות,שריפת מתים,נגד ברית מילה אבל....

הוא באמת עוזר לי,הוא באמת רוצה לעזור לי,הוא משקיע עבורי מזמנו ומכוחותיו,הוא מזדהה איתי,היום יצאתי ממשרדו בהרגשה טובה יותר אבל זה עדין לא משכיח ממני את עברותיו,הוא חושב שהוא הומניסט וסובלן אמרתי לו שכאלה היו גם בגרמניה...

ומה הטיפול? מאיפה הוא אמור להוציא אותך ולאן הוא מביא אותך?

מה הוא?תינוק שנשבה?מומר להכעיס?

א. ייחוס האחריות שלו לכפירתו וחטאיו - כאן יש לדון האם הוא נחשב תינוק שנשבה וכו'.

ב. החובה להישמר מפני השפעתו הרעה והכפרנית - זה לא קשור לדין תינוק שנשבה, וגם אם הוא אנוס גמור צריך להתרחק.

והאמת ההשפעות שלו קצת מפחידות אותי ביחוד בשלב שהוא עובד איתי יותר על כישורים ותפקוד חברתים.

הבהרתי לו שהמתודות שלו לא מקובלות עלי ושזה כפירה ושאין פה ענין של אמונה אישית אלא חובות של האדם היהודי לבוראו והוא המטפל היהודי היחיד בכל העיר ולכן הרבנים פה שולחים אליו זוגות ליעוץ.

איך אדם כזה משפיע על שלום הבית של עשרות זוגות?

איך הוא מדבר איתם על חיי אישות כשהוא עצמו לא יודע כלום ולא מבין בכלל מה זה דעת תורה?

נשמע קשה לאללה כשזה כבר מגיע לנקודות של התנהלות ותפקוד.

ואני חייבת ללכת אליו.

ויותר קל להישמר ממנה.

כלומר להחליף אותו זה לא אופציה אז יש לכם הצעות לחיזוקים רוחנים?

לא עניתי על השאלה עצמה כי לא ידעתי מה.

אבל זה התשובה המדויקת.

וצפי בסרטון הזה-

ומלחמה צריך לעשות בתחבולות.

דין מורידין ואין מעלין נלמד ממלחמה (זו הסיבה שחז"ל 'המציאו' דין מוות שביד כל אדם בלי בית דין. זה סעיף של דיני מלחמה). היו תקופות שהדרך הטובה ביותר לשמור על כרם ישראל הייתה להוקיע לחלוטין את היוצאים. כיום הניסיון מראה שקירוב ואהבה מחזירים אחוזים ניכרים מהדתל"שים, ולכן פשוט וברור שזו הדרך המועדפת.

כמובן, צריך למצוא את האיזונים הנכונים. לא לתת לגיטימציה לחטאים, לשמור על המסגרת של הבית, לא לתת פתח לקלקול אחרים וכו'.

"הכל סובב את האשכנזים". 

להיתר גורף להרוג אנשים בלי בית דין.

ראית פעם בחז"ל עונש מוות ללא בסיס מוצק בתורה, לימוד מפסוקים, גזירה שווה, משהו?

בכל מקרה, המקור הוא מו"ר הרב טל.

"דהא עיקר מורידין ע״כ הוא משום מגדר מלתא וכדאמר סנהדרין מ״ו א׳ ב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין והכא קבעו ב״ד הראשונים שאלו המומרין פורצין גדרי עולם ושעה צריכה לכך"...

"וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון.."

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14334&st=&pgnum=21

זה מאוד קשה באמריקה,אפילו הדתיים פה לא שומרים איסורי נגיעה.

הקונסרבטיבים באים לרבי בשבת אבל חוזרים הביתה באוטו

והרפורמים...קיבלתם דוגמא.

בא לי לנעול את הבית ולזרוק את המפתח.

ומלחמת התרבות המתוחכמת המגובה בכספים אירופאיים- כל אלה מצדיקות הגדרת דתלשים כמבולבלים

דבר שלעניות דעתי מובחן ביחוד על ידי המחלוקות החריפות הפנים דתיות.

ולכן קשה לדון מישהו על זה שאינו דתי.

אני לא אומר שיש לזה בהכרח משמעות הלכתית, אבל זה נתון שראוי להתחשב בו.

(הרמב"ם בתשובה).

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת