לא הופך אותו לתינוק שנשבה... עם כל הצער שבדבר

חינוך לא טוב של הרמב"ם לא הכוונה חינוך לא טוב של היום... מסכים איתי? הכוונה חינוך לא תורני

גדל בבית אחר

זה שיש לאנשים תיסכולים על אנשים אחרים... לא הופך אותם לפחות מחוייבים לדת

(אני לא חושב שיש מישו שממש נחמד לו לקיים כללל מצווה 24\7... זה לא הופך אותו ללא מחוייב)

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

רוב החבר'ה שנשרו- אין להם בעיה אמיתית עם הקב"ה.

אם תחפור קצת בפנים תגלה את זה.

יש להם בעיה עם אנשי חינוך, רבנים ולפעמים אפילו הורים שדאגו להמאיס עליהם את הדת.

וזה קורה בציבור הדתי והחרדי כאחד, לא חושבת שאצלנו חסרים כאלו...

אז מי שעושה להכעיס את ההורים או את הרבנים,

או מי שמאבד אמון במערכת הדתית בגלל התנהגות הזויה של אנשי חינוך,

מומר לתיאבון הוא לא.

ואגב- דואגים שיהיה יין מבושל, לא כזה מסובך.

כשרות- הם לא יעבדו עליך, אם הם בקטע של לכבד אותך בתור אדם..

ריבונו ומתכוון למרוד בו זה לא שהוא אומר אני אעשה דווקא!!!

אם הוא עושה דווקא זה מומר להכעיס, ויש גם הגדרה של לתיאבון!, שאם אני לא טועה גם הוא עושה יין נסך

התרסה!!! זה לשמור שו"ע...

עדיף לא להתריס(=לא להביא בקבוק אחר) ולכן להמשיך לשתות מהבקבוק

כתבתי אם נכון להחזיר לו בהתרסה כנגד התנהגותו המתריסה

המונח שגוי. הם לא חוזרים לשום מקום. הם מתרחקים. המונח חוזרים בתשובה זה לא ANSWER אלא RETURN מלשון שיבה. לשוב הביתה, לשוב אל ה' לשוב אל הר סיני. ברגע שאומרים חוזרים בשאלה כקונטרה לחוזרים בתשובה כאילו נותנים לתופעה לגיטימציה וכאילו כל מי שעזב את שמירת המצוות זה משום שהיו לו שאלות באמונה וכו'.

 וישראל אף על פי שחטא ישראל הוא אבל יש גדרים הלכתיים כמו יין נסך, ובכלל איך להתיחס לחוטא להכעיס. זה ניסיון לא קל אצלנו במשפחה, והאמת לא תמיד אנחנו שיודעים איך להגיב למרות שברורו לנו ברמת העיקרון שהוא חוטא ועזב את המצוות.

אם אתה שואל מהבחינה הזו, לך לרב מורה הוראה.

רק אעיר שכעיקרון, מצינו בדברי הרב קוק (אגרת קלח):

"אבל אם יחשוב כת"ר המון הלומדים שראוי בזמן הזה לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה.

כשם שכתב תוס' סנהדרין כ"ו ע"ב ד"ה החשוד, דיש סברא לומר דלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו, וכה"ג שכ' כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון"

פשוט שלא כולם סברו כמותו, אבל זו דעתו

לעיון נוסף למשל כאן

מעניין לפתוח

דוקא לפעמים קל יותר עם דתל"שים- כי הם מכירים.

דתל"ש ידע לא לפתוח לי יין- ואם הוא יתעקש אז אני אקח בקבוק אחר וכו'.

וגם בכשרות- אם דתל"ש, שאני יודעת שמכבד אותי כדתיה, יגיד לי על משהו שהוא כשר- אני אאמין לו. אם מסורתי מהבית יגיד לי דבר כזה- אני לא אוכל. (כי מבחינתו זה כשר, אבל הוא לא מכיר את כל ההלכות)

אז זה עצוב לי וכואב לי- כי אני מאמינה שיש דרך נכונה יותר, והוא לא נמצא בה. 

אבל זה לא סותר את זה שאני עדיין אוהבת ומכבדת ומעריכה את האדם שהוא. 

ובלי "להיתפס" כהו זה.

יש תשובות של הרב קוק זצ"ל לרב דוב מילשטיין, שכמה מבניו היו במצב כזה.

ואומר לו שהדרך היום היא רק בקירוב. כי ה"שיפחה בישא" של רוח הזמן משדלתם.

מבחינה הלכתית - צריך לשאול רב לגבי פרטים. ולהקל כמידת האפשר שלא לפגוע.

חלק מהיינות דינם כמבושלים, בגלל תהליך היצור. ויש עוד דעות בנושא של המשמעות כיום.

והוא לא "מכיר ויודע" עפ"י רוב. אלא מתבלבל לצערנו הרב מאד-מאד.

"והמרחם - רחום ירחם"..

ומספיקה לנו תשובתו של הרב זצ"ל שהובאה לעיל.

ובוודאי שהעבירות זה דבר מצער מאד וחמור.

גם כשאדם חוטא באופן "פרטי" אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות - וצריך לתקן. ווזה לא רק ענין של "מסבירים" אלא עומק של יראת שמיים, והתמודדות עם יצה"ר. ובוודאי שאתה צודק שכמה שיותר חזק - כך פחות חטא.

אבל כל זה לא נוגע לנידון דידן. פה השאלה האם זה אומר כשאדם כאילו "עזב", שהוא לגמרי מבחוץ.

והתשובה היא לא. יש הרבה בלבולים היום. זה לא הכפירה הקשה שהיתה בעבר (אגב, לא הזכרתי את הבטוי "תינוקות שנישבו").

ואכן, גם על דברים "קטנים" יותר, יש לפעמים מקום ללימוד זכות כשנוגע לזולת.

מה שנוגע לאדם עצמו - כל אחד צריך לעשות את המירב ביחס לעצמו.

מה זה "מומר לתאבון"?

"לשיטתי"?...

"מומר לתיאבון" - שעושה עבירות כי "יש לו חשק".

"מומר להכעיס" - דווקא. נגד ח"ו.

מה הופך בן אדם למומר לתאבון ולא ל"תינוק שנשבה" (קצת אבסרוד הכי השאלה צריכה להיות הפוכה אבל ניחא..)

ממש לא קשה לענות על זה. אני חושב שאפשר להבין בהתבוננות קלה.

אבל באמת שאין לי כל ענין לכתוב "מה הופך אדם למומר לתיאבון בימינו" וכו'...

אני מעדיף למשל: איך גם אצל "לתיאבונים" כאלה, מוצאים כל מיני מעשים טובים....

ענין של טעם. זה הטעם שלי ("תיאבון"..)

שהוא "תינוק שנשבה".

כלל לא התייחסתי להגדרה הזו.

אבל לרוב, להבנתי, זה לא בא רק מ"תיאבון", כלומר: פשוט רצון לפרוק עול כדי ליהנות;

אלא מבלבול בדעות. בלבול אמוני וכד'. וזה בגלל הבלאגן שיש היום ב"שוּק הדעות הרוחני" לא פעם.

זה מה שאני מבין בכיוון שכתב הרב זצ"ל, שהובא לעיל.

וממילא, היחס (שאכן על זה נשאלה השאלה שעליה עניתי..) צריך להיות ככל האפשר בימין-מקרבת, ללא שמץ חנופה וויתור לנורא שבדבר הזה.

ואני מסכים שלא תמיד זה  קל ליישום. לפעמים כמה שיותר קרוב - תחושת ה"מכה" קשה יותר, ויותר קשה לנהוג כך. גם זו עבודת מידות ועיון..

אז אין מחלוקת בנינו.

יש שם סיכום של המון פסקים שונים בעניין.

אני מטופלת אצל רפורמי וכידוע באמריקה הם יותר גרועים מאשר פה וזה מחטיא הרבים עם חתונות מעורבות,הפוכות,שריפת מתים,נגד ברית מילה אבל....

הוא באמת עוזר לי,הוא באמת רוצה לעזור לי,הוא משקיע עבורי מזמנו ומכוחותיו,הוא מזדהה איתי,היום יצאתי ממשרדו בהרגשה טובה יותר אבל זה עדין לא משכיח ממני את עברותיו,הוא חושב שהוא הומניסט וסובלן אמרתי לו שכאלה היו גם בגרמניה...

ומה הטיפול? מאיפה הוא אמור להוציא אותך ולאן הוא מביא אותך?

מה הוא?תינוק שנשבה?מומר להכעיס?

א. ייחוס האחריות שלו לכפירתו וחטאיו - כאן יש לדון האם הוא נחשב תינוק שנשבה וכו'.

ב. החובה להישמר מפני השפעתו הרעה והכפרנית - זה לא קשור לדין תינוק שנשבה, וגם אם הוא אנוס גמור צריך להתרחק.

והאמת ההשפעות שלו קצת מפחידות אותי ביחוד בשלב שהוא עובד איתי יותר על כישורים ותפקוד חברתים.

הבהרתי לו שהמתודות שלו לא מקובלות עלי ושזה כפירה ושאין פה ענין של אמונה אישית אלא חובות של האדם היהודי לבוראו והוא המטפל היהודי היחיד בכל העיר ולכן הרבנים פה שולחים אליו זוגות ליעוץ.

איך אדם כזה משפיע על שלום הבית של עשרות זוגות?

איך הוא מדבר איתם על חיי אישות כשהוא עצמו לא יודע כלום ולא מבין בכלל מה זה דעת תורה?

נשמע קשה לאללה כשזה כבר מגיע לנקודות של התנהלות ותפקוד.

ואני חייבת ללכת אליו.

ויותר קל להישמר ממנה.

כלומר להחליף אותו זה לא אופציה אז יש לכם הצעות לחיזוקים רוחנים?

לא עניתי על השאלה עצמה כי לא ידעתי מה.

אבל זה התשובה המדויקת.

וצפי בסרטון הזה-

ומלחמה צריך לעשות בתחבולות.

דין מורידין ואין מעלין נלמד ממלחמה (זו הסיבה שחז"ל 'המציאו' דין מוות שביד כל אדם בלי בית דין. זה סעיף של דיני מלחמה). היו תקופות שהדרך הטובה ביותר לשמור על כרם ישראל הייתה להוקיע לחלוטין את היוצאים. כיום הניסיון מראה שקירוב ואהבה מחזירים אחוזים ניכרים מהדתל"שים, ולכן פשוט וברור שזו הדרך המועדפת.

כמובן, צריך למצוא את האיזונים הנכונים. לא לתת לגיטימציה לחטאים, לשמור על המסגרת של הבית, לא לתת פתח לקלקול אחרים וכו'.

מאיפה הבאת את זה?

אתה אומר בצורה כל כך פשוטה..

מי אמר ש"מורדין ואין מעלין" זה לא כי צריך לאבד את הרשעים?

אני שואל באמת.

אשמח למקורות.

להיתר גורף להרוג אנשים בלי בית דין.

ראית פעם בחז"ל עונש מוות ללא בסיס מוצק בתורה, לימוד מפסוקים, גזירה שווה, משהו?

בכל מקרה, המקור הוא מו"ר הרב טל.

"דהא עיקר מורידין ע״כ הוא משום מגדר מלתא וכדאמר סנהדרין מ״ו א׳ ב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין והכא קבעו ב״ד הראשונים שאלו המומרין פורצין גדרי עולם ושעה צריכה לכך"...

"וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון.."

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14334&st=&pgnum=21

זה מאוד קשה באמריקה,אפילו הדתיים פה לא שומרים איסורי נגיעה.

הקונסרבטיבים באים לרבי בשבת אבל חוזרים הביתה באוטו

והרפורמים...קיבלתם דוגמא.

בא לי לנעול את הבית ולזרוק את המפתח.

ומלחמת התרבות המתוחכמת המגובה בכספים אירופאיים- כל אלה מצדיקות הגדרת דתלשים כמבולבלים

דבר שלעניות דעתי מובחן ביחוד על ידי המחלוקות החריפות הפנים דתיות.

ולכן קשה לדון מישהו על זה שאינו דתי.

אני לא אומר שיש לזה בהכרח משמעות הלכתית, אבל זה נתון שראוי להתחשב בו.

(הרמב"ם בתשובה).

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.