לא הופך אותו לתינוק שנשבה... עם כל הצער שבדבר

חינוך לא טוב של הרמב"ם לא הכוונה חינוך לא טוב של היום... מסכים איתי? הכוונה חינוך לא תורני

גדל בבית אחר

זה שיש לאנשים תיסכולים על אנשים אחרים... לא הופך אותם לפחות מחוייבים לדת

(אני לא חושב שיש מישו שממש נחמד לו לקיים כללל מצווה 24\7... זה לא הופך אותו ללא מחוייב)

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

רוב החבר'ה שנשרו- אין להם בעיה אמיתית עם הקב"ה.

אם תחפור קצת בפנים תגלה את זה.

יש להם בעיה עם אנשי חינוך, רבנים ולפעמים אפילו הורים שדאגו להמאיס עליהם את הדת.

וזה קורה בציבור הדתי והחרדי כאחד, לא חושבת שאצלנו חסרים כאלו...

אז מי שעושה להכעיס את ההורים או את הרבנים,

או מי שמאבד אמון במערכת הדתית בגלל התנהגות הזויה של אנשי חינוך,

מומר לתיאבון הוא לא.

ואגב- דואגים שיהיה יין מבושל, לא כזה מסובך.

כשרות- הם לא יעבדו עליך, אם הם בקטע של לכבד אותך בתור אדם..

ריבונו ומתכוון למרוד בו זה לא שהוא אומר אני אעשה דווקא!!!

אם הוא עושה דווקא זה מומר להכעיס, ויש גם הגדרה של לתיאבון!, שאם אני לא טועה גם הוא עושה יין נסך

התרסה!!! זה לשמור שו"ע...

עדיף לא להתריס(=לא להביא בקבוק אחר) ולכן להמשיך לשתות מהבקבוק

כתבתי אם נכון להחזיר לו בהתרסה כנגד התנהגותו המתריסה

המונח שגוי. הם לא חוזרים לשום מקום. הם מתרחקים. המונח חוזרים בתשובה זה לא ANSWER אלא RETURN מלשון שיבה. לשוב הביתה, לשוב אל ה' לשוב אל הר סיני. ברגע שאומרים חוזרים בשאלה כקונטרה לחוזרים בתשובה כאילו נותנים לתופעה לגיטימציה וכאילו כל מי שעזב את שמירת המצוות זה משום שהיו לו שאלות באמונה וכו'.

 וישראל אף על פי שחטא ישראל הוא אבל יש גדרים הלכתיים כמו יין נסך, ובכלל איך להתיחס לחוטא להכעיס. זה ניסיון לא קל אצלנו במשפחה, והאמת לא תמיד אנחנו שיודעים איך להגיב למרות שברורו לנו ברמת העיקרון שהוא חוטא ועזב את המצוות.

אם אתה שואל מהבחינה הזו, לך לרב מורה הוראה.

רק אעיר שכעיקרון, מצינו בדברי הרב קוק (אגרת קלח):

"אבל אם יחשוב כת"ר המון הלומדים שראוי בזמן הזה לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה.

כשם שכתב תוס' סנהדרין כ"ו ע"ב ד"ה החשוד, דיש סברא לומר דלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו, וכה"ג שכ' כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון"

פשוט שלא כולם סברו כמותו, אבל זו דעתו

לעיון נוסף למשל כאן

מעניין לפתוח

דוקא לפעמים קל יותר עם דתל"שים- כי הם מכירים.

דתל"ש ידע לא לפתוח לי יין- ואם הוא יתעקש אז אני אקח בקבוק אחר וכו'.

וגם בכשרות- אם דתל"ש, שאני יודעת שמכבד אותי כדתיה, יגיד לי על משהו שהוא כשר- אני אאמין לו. אם מסורתי מהבית יגיד לי דבר כזה- אני לא אוכל. (כי מבחינתו זה כשר, אבל הוא לא מכיר את כל ההלכות)

אז זה עצוב לי וכואב לי- כי אני מאמינה שיש דרך נכונה יותר, והוא לא נמצא בה. 

אבל זה לא סותר את זה שאני עדיין אוהבת ומכבדת ומעריכה את האדם שהוא. 

ובלי "להיתפס" כהו זה.

יש תשובות של הרב קוק זצ"ל לרב דוב מילשטיין, שכמה מבניו היו במצב כזה.

ואומר לו שהדרך היום היא רק בקירוב. כי ה"שיפחה בישא" של רוח הזמן משדלתם.

מבחינה הלכתית - צריך לשאול רב לגבי פרטים. ולהקל כמידת האפשר שלא לפגוע.

חלק מהיינות דינם כמבושלים, בגלל תהליך היצור. ויש עוד דעות בנושא של המשמעות כיום.

והוא לא "מכיר ויודע" עפ"י רוב. אלא מתבלבל לצערנו הרב מאד-מאד.

"והמרחם - רחום ירחם"..

ומספיקה לנו תשובתו של הרב זצ"ל שהובאה לעיל.

ובוודאי שהעבירות זה דבר מצער מאד וחמור.

גם כשאדם חוטא באופן "פרטי" אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות - וצריך לתקן. ווזה לא רק ענין של "מסבירים" אלא עומק של יראת שמיים, והתמודדות עם יצה"ר. ובוודאי שאתה צודק שכמה שיותר חזק - כך פחות חטא.

אבל כל זה לא נוגע לנידון דידן. פה השאלה האם זה אומר כשאדם כאילו "עזב", שהוא לגמרי מבחוץ.

והתשובה היא לא. יש הרבה בלבולים היום. זה לא הכפירה הקשה שהיתה בעבר (אגב, לא הזכרתי את הבטוי "תינוקות שנישבו").

ואכן, גם על דברים "קטנים" יותר, יש לפעמים מקום ללימוד זכות כשנוגע לזולת.

מה שנוגע לאדם עצמו - כל אחד צריך לעשות את המירב ביחס לעצמו.

מה זה "מומר לתאבון"?

"לשיטתי"?...

"מומר לתיאבון" - שעושה עבירות כי "יש לו חשק".

"מומר להכעיס" - דווקא. נגד ח"ו.

מה הופך בן אדם למומר לתאבון ולא ל"תינוק שנשבה" (קצת אבסרוד הכי השאלה צריכה להיות הפוכה אבל ניחא..)

ממש לא קשה לענות על זה. אני חושב שאפשר להבין בהתבוננות קלה.

אבל באמת שאין לי כל ענין לכתוב "מה הופך אדם למומר לתיאבון בימינו" וכו'...

אני מעדיף למשל: איך גם אצל "לתיאבונים" כאלה, מוצאים כל מיני מעשים טובים....

ענין של טעם. זה הטעם שלי ("תיאבון"..)

שהוא "תינוק שנשבה".

כלל לא התייחסתי להגדרה הזו.

אבל לרוב, להבנתי, זה לא בא רק מ"תיאבון", כלומר: פשוט רצון לפרוק עול כדי ליהנות;

אלא מבלבול בדעות. בלבול אמוני וכד'. וזה בגלל הבלאגן שיש היום ב"שוּק הדעות הרוחני" לא פעם.

זה מה שאני מבין בכיוון שכתב הרב זצ"ל, שהובא לעיל.

וממילא, היחס (שאכן על זה נשאלה השאלה שעליה עניתי..) צריך להיות ככל האפשר בימין-מקרבת, ללא שמץ חנופה וויתור לנורא שבדבר הזה.

ואני מסכים שלא תמיד זה  קל ליישום. לפעמים כמה שיותר קרוב - תחושת ה"מכה" קשה יותר, ויותר קשה לנהוג כך. גם זו עבודת מידות ועיון..

אז אין מחלוקת בנינו.

יש שם סיכום של המון פסקים שונים בעניין.

אני מטופלת אצל רפורמי וכידוע באמריקה הם יותר גרועים מאשר פה וזה מחטיא הרבים עם חתונות מעורבות,הפוכות,שריפת מתים,נגד ברית מילה אבל....

הוא באמת עוזר לי,הוא באמת רוצה לעזור לי,הוא משקיע עבורי מזמנו ומכוחותיו,הוא מזדהה איתי,היום יצאתי ממשרדו בהרגשה טובה יותר אבל זה עדין לא משכיח ממני את עברותיו,הוא חושב שהוא הומניסט וסובלן אמרתי לו שכאלה היו גם בגרמניה...

ומה הטיפול? מאיפה הוא אמור להוציא אותך ולאן הוא מביא אותך?

מה הוא?תינוק שנשבה?מומר להכעיס?

א. ייחוס האחריות שלו לכפירתו וחטאיו - כאן יש לדון האם הוא נחשב תינוק שנשבה וכו'.

ב. החובה להישמר מפני השפעתו הרעה והכפרנית - זה לא קשור לדין תינוק שנשבה, וגם אם הוא אנוס גמור צריך להתרחק.

והאמת ההשפעות שלו קצת מפחידות אותי ביחוד בשלב שהוא עובד איתי יותר על כישורים ותפקוד חברתים.

הבהרתי לו שהמתודות שלו לא מקובלות עלי ושזה כפירה ושאין פה ענין של אמונה אישית אלא חובות של האדם היהודי לבוראו והוא המטפל היהודי היחיד בכל העיר ולכן הרבנים פה שולחים אליו זוגות ליעוץ.

איך אדם כזה משפיע על שלום הבית של עשרות זוגות?

איך הוא מדבר איתם על חיי אישות כשהוא עצמו לא יודע כלום ולא מבין בכלל מה זה דעת תורה?

נשמע קשה לאללה כשזה כבר מגיע לנקודות של התנהלות ותפקוד.

ואני חייבת ללכת אליו.

ויותר קל להישמר ממנה.

כלומר להחליף אותו זה לא אופציה אז יש לכם הצעות לחיזוקים רוחנים?

לא עניתי על השאלה עצמה כי לא ידעתי מה.

אבל זה התשובה המדויקת.

וצפי בסרטון הזה-

ומלחמה צריך לעשות בתחבולות.

דין מורידין ואין מעלין נלמד ממלחמה (זו הסיבה שחז"ל 'המציאו' דין מוות שביד כל אדם בלי בית דין. זה סעיף של דיני מלחמה). היו תקופות שהדרך הטובה ביותר לשמור על כרם ישראל הייתה להוקיע לחלוטין את היוצאים. כיום הניסיון מראה שקירוב ואהבה מחזירים אחוזים ניכרים מהדתל"שים, ולכן פשוט וברור שזו הדרך המועדפת.

כמובן, צריך למצוא את האיזונים הנכונים. לא לתת לגיטימציה לחטאים, לשמור על המסגרת של הבית, לא לתת פתח לקלקול אחרים וכו'.

מאיפה הבאת את זה?

אתה אומר בצורה כל כך פשוטה..

מי אמר ש"מורדין ואין מעלין" זה לא כי צריך לאבד את הרשעים?

אני שואל באמת.

אשמח למקורות.

להיתר גורף להרוג אנשים בלי בית דין.

ראית פעם בחז"ל עונש מוות ללא בסיס מוצק בתורה, לימוד מפסוקים, גזירה שווה, משהו?

בכל מקרה, המקור הוא מו"ר הרב טל.

"דהא עיקר מורידין ע״כ הוא משום מגדר מלתא וכדאמר סנהדרין מ״ו א׳ ב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין והכא קבעו ב״ד הראשונים שאלו המומרין פורצין גדרי עולם ושעה צריכה לכך"...

"וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון.."

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14334&st=&pgnum=21

זה מאוד קשה באמריקה,אפילו הדתיים פה לא שומרים איסורי נגיעה.

הקונסרבטיבים באים לרבי בשבת אבל חוזרים הביתה באוטו

והרפורמים...קיבלתם דוגמא.

בא לי לנעול את הבית ולזרוק את המפתח.

ומלחמת התרבות המתוחכמת המגובה בכספים אירופאיים- כל אלה מצדיקות הגדרת דתלשים כמבולבלים

דבר שלעניות דעתי מובחן ביחוד על ידי המחלוקות החריפות הפנים דתיות.

ולכן קשה לדון מישהו על זה שאינו דתי.

אני לא אומר שיש לזה בהכרח משמעות הלכתית, אבל זה נתון שראוי להתחשב בו.

(הרמב"ם בתשובה).

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה