לא מרגיש טוב. תאחלו לי שעד הבוקר ארגיש טוב..

מנסיוני ומניסיון של חברות- גיליתי ש"חוסר הרגש" הוא הרבה פעמים מצב שמשמש כמנגנון הגנה.

כשבעומק הנפש מסתתרים רגשות חזקים של אהבה/כעס/פחד/עצבות שאנחנו לא מסוגלים או לא רוצים להתעמת איתם כרגע, ולכן הנפש מורידה מעין מסך שמנתק אותה מלחוות ולהרגיש ע"מ שלא לקרוס......

זה יכול לקרות למשל בתקופות עומס, שאין שנייה לעצור ולחשוב,אלא צריך "לתקתק" דברים,

או כשמתמודדים עם איזשהו משבר קשה(לי למשל זה קרה בעקבות פטירה של אדם קרוב שלקח לי כמה ימים 'לחזור לאיפוס' ובכלל להרגיש את הכאב..)

זה קצת דומה בעיני למצב של הלם גופני במקרי טראומה, שבהם  האדם לא מרגיש כאב/ מאבד הכרה ח"ו כי הגוף לא מסוגל להתמודד עם הכל בבת אחת.

אישית למדתי שאין כ"כ טעם "לתקוף חזיתית" את חוסר הרגש, אלא לנסות בדרך עקיפה לעשות דברים מעוררי רגש שלא דרך המחשבה והשיכליות, ולראות מה יצוף..

אצלי זה דרך מוזיקה, כתיבה וציור

יאא, חפרתי לכם |מובך|

אם אתה גברתן מספיק כמוני (או חושב שאתה כזה) - אל תהסס, תאזור אומץ (אבל בחוכמה ובשכל ובהבנה לאן אתה נכנס), תיכנס לתוך המועדון, כמה שאתה יכול להיכנס בלי שיעצרו אותך, תלך ישירות למי שנראה הכי אחראי ראשי שם, ואוטומטית, בלי "לבקש" או להתלונן - תשאל אותו בטון מאיים אם הוא רוצה שאתה תזמין לו משטרה.

לאחר שככל הנראה הוא יענה לו, תתחיל להרים את הטונים ותורה לו ישירות להוריד את הווליום במיידית, ותאיים עליו שעוד פעם אחת שיש מוזיקה בגובה הזה שמפריעה לכל השכונה לישון (כאן אפשר להוסיף "יש ילדים, זקנים ישנים! השתגעת?"), אתה מרים טלפון ומזמין לו ניידת, ותמשיך לאיים עליו שכל לילה אתה תקפיד שהוא ישמור על השקט או שתוזמן לו ניידת 4 םפעמים בלילה עד שיסגרו לו את המקום.

מניסיון שחוויתי הלילה - זה עוזר.

אם אתה לא אדם גברתן, או שמסיבה מסוימת ברור לך שהליכה אישית שלך למקום לא תעזור - דלג על כל זה ותזמין לו משטרה מייד.

אבל חשוב מאוד - אחרי שהמשטרה מגיעה והוא מוריד את הווליום, חכה עוד חצי שעה ער, תראה אם הוא מרים בחזרה את הווליום - ותזמין לו שוב משטרה.

שווה להפסיד כמה לילות עם חצי לילה ללא שינה ככה כדי להזמין ניידת כמה פעמים בלילה, ובלבד שז יעזור או לסגור לו את המקום, או שהוא יבין שיותר אין מוזיקה רועשת כזאת לא ב12, לא ב1, ולא ב2 בלילה.

יש גבול לכל דבר.

אגב, לאור האמון פה במשטרה - אני ממליץ, בכל זאת, נסו אותם, תזמינו אותם, ובעזרת ה' תראו שהם יעזרו לכם בזה.

כל התאור היפה שכתבת - 

נוסה ולא עזר!!!!!!!

נראה  אותך מצליח להשתיק ללילה אחד את השכנים הערסים-רצח שלי.

אאאאאאאאאאאאאאאא!!!!

אולי יש הבדל בין סתם ערסים לבין מועדון שמפחד שיסגרו לו את העסק...

בכל מקרה, נסי את המשטרה  - להזיק זה לא יזיק לך...

לוקח למשטרה שעה להגיע, ובינתיים הרעש חוגג,

ואיך שהמשטרה הולכת המסיבה ממשיכה.

הם כבר מוכרים וכנראה יש להם קצת קשרים מבפנים. אז לא עושים להם כלום.

לדוגמא: שבוע שעבר הם החליטו להתקין דלת כניסה לחצר בשעה 1 בלילה. 

אי אפשר לתאר את הרעש של הקדיחות....

אבל מספיק שעומדים כמה חברה שתויים בלילה וצוחקים וצועקים בקולי קולות.

המשטרה לא תעזור לי. עד שתגיע הם ילכו, או שילכו כאשר היא תגיע.

כל ערב מסיבות בחצר שלהם. טלויזיה פתוחה בקולי קולות,

רמקולים חוגגים  עם מקהלת נכי צה''ל בשילוב סלסולים מזרחיים זייפניים שמוציאים לך 

את האונות של השכל החוצה.

מחר אתה אצלנו. אם אתה מצליח לעשות שם שקט, אני אחשוב בשבילך על תמורה הולמת. 

(לא ברצינות)

אפשר גם להוריד להם את הפקקים של החשמל, אם הם נגישים

(גם זה לא ברצינות - זה לא חוקי)

כללי המשחק שלנו שונים.

אמת אמר מי שאמר:

שתי מדינות לשתי עמים:

מדינה לנו ומדינה לערסים.

ירדתי אליהם כשישבו כל החברה עם נרגילות למטה,

אמרתי להם ש'יעשו לי טובה' שיש לי ילדים קטנים, והם מתעוררים מהרעש ובוכים,

ושאם אפשר בבקשה לשמור על השקט בלילה.

כמנהג ערסים צעירים הם גיחכו והתחילו להתלוצץ - זה הוא אשם, זה הוא, 

ואז שפכו הבטחות שגם הם וגם אני ידענו שאין להן שום כיסוי - שזה פעם אחרונה ובלה בלה.

אני איתם כבר 6 שנים.

כבר לא נלחמת, משתדלת לא להעניש את עצמי בנוסף ע''י התרגזות.

יום יבוא ואני אעבור מכאן דירה או יתקין חלונות אטומים וזהו.

לא הייתי מעלה את זה אם לא ותן טל בסיפור הגבורה במועדון....

אני אמרתי בנימה שפורטת על מיתרי הלב...  

ואולי לערסים יש נשמות טובות, ואולי עוד כמה דברים טובים,

אבל עדיין הם ערסים.

תשפכי לפניהם את הלב.. 

סכין וזה כמנהג הערסים.. 

(גם זה לא ברצינות)

שומעים מהם. וברגע שנשמע מהם, נזמין משטרה, ואני לא ארפה עד שהוא יבין שלא כדאי להם לשים מוזיקה על מליון דציבלים, ב2 בלילה.

הם לא יודעים עם מי הם מסתבכים... 

סומכת עליך שלא תרפה מהם.

ברוך שובך

ותודה על האמון בי... באמת כשכבר נשבר אז נשבר, ואני מתכוון כל לילה לבדוק אם הם עומדים בהבטחה לשמור על שקט.

לא יעמדו - תוזמן להם משטרה, שוב, ושוב, ושוב. כבר אין חוכמות...

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה