עלה למעלה
גאהלהיותיהודיהלי אין כוח.
זה מיאש...
אז אצלנו מישהו (אני) שולח הלכה כל היום ואף אחד לא מגיב.
אז זה סתם מתסכל.
מהתחלה אמרתי שזה לא יתאים לבנים ואכן צדקתי.
בסך הכל רמב"ם ספר העבודה בטח עם הביאור של מפעל משנה תורה זה לא דבר מסובך ללמוד לבד לבייניש הממוצע שזה בדרך כלל הבנים בחוזרים להר ולכן לא ממש הבנתי מה העניין של הקבוצה.
אור השחר..ההלכה הזאת ברובה לא קשורה למקדש.
אך כיוון שהרמב"ם לא מסודר כמו השו"ע לפי סדר היום (אורח חיים) אז על הדרך הוא מביא הלכה לא קשורה.
אסור לישון כשהראש והרגליים לכיוון מזרח מערב על צריך שהם יהיו צפון דרום זה גמרא בברכות לא זוכר בדיוק איפה.
הגמרא כותבת שמי שלא אשתו מפלת נפלים ומזה התוספות לומד שזה רק כשאשתו עמו.הרמב"ם כמו שאפשר לראות לא פסק ככה.
הבית יוסף תמה על זה למה כולם מקלים כהתוספות כשהפשט הוא כמו הרמב"ם וכותב שאולי זה כי רק "חד בדרא" (אחד בדור) לומד הלכות בית הבחירה אז שתדעו לכן שזה זכות נפלאה שזכיתן ללמוד את ההלכה הזאת!
וגם כשמתפנים צריך שהפנים יהיו לכיוון צפון או דרום ולא מזרח או מערב.
וכאן מגיע הקטע שקשור.
כשמטילים מים מ"הצופים" שזה או שם מקום שמשם רואים את הר הבית או כל מקום שמשם רואים את הר הבית אסור שהפנים יהיהו לכיוון המקדש וצריך להסתלק לצדדים.
אור השחר..אור השחר..בכל העולם.
אם כבר אולי זה לא על הבנות.
או שלהפך זה עוד יותר על הבנות..אין לי מושג.
שולחן
אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל בין מזרח למערב אסור.
וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו. ונכון להִזהר אפילו כשאין אשתו עמו.
אור השחר..
אביגיל.אור השחר..גם את הרמב"ם קשה להסביר כפשוטו-
"אָדָם שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּין עַל זָכִיּוֹתָיו--מִיָּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "עַל רֹב עֲוֹנֵךְ" (ירמיהו ל,יד; ירמיהו ל,טו; הושע ט,ז). וְכֵן מְדִינָה שֶׁעֲווֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין--מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמָר "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה" (בראשית יח,כ). וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אִם הָיוּ עֲווֹנוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין--מִיָּד הֶן נִשְׁחָתִין, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּרְא ה', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם" (בראשית ו,ה)."
אתה רוצה להגיד לי שאתה מסביר את הרמב"ם הזה כפשוטו
(במחשבה שניה,אין לי מושג למה הבאתי את זה וזה באמת לא קשור אבל מרגיש לי כן אז אשאיר את זה..)
אז סבב,לא ענית לי למה הגמרא אומרת שמי שישן מזרח מערב אשתו מפלת נפלים,לציפורניים מצאתם תרוץ.סבבה.מה עם מזרח מערב?
אשמח שתפנה אותי באופן יותר מדוייק במורה נבוכים לא הבנתי בדיוק איפה זה וזה ספר גדול..
בכל מקרה אני לא חושב שזה שמשהו גרם למישהו לטעות אומר שהדבר עצמו טעות (אני חושה ככה גם על הגשמה,מה שגרם להתנגדות הכל כך עזה ולכך שקבלו את דעת הרמב"ם ולא את דעת הראב."ד שהרבה יותר מסתבר זה בגלל הפחד מהנצרות,בעיני זה לא טענה)
אני כמובן מדבר על הפשט לפי חז"ל שאומרים שבאותה לילה בא על השפחה..
אתה רוצה להגיד פשט נגד חז"ל?
אני מעדיף ללכת על הזוהר.
לגבי ההגשמה,אני לא מדבר על האם לקב"ה יש גוף או לא גם הראב"ד מסכים שלא השאלה היא האם מי שסובר שכן הוא מין,על פניו בהחלט נראה כהראב"ד ובכל זאת כולם נוטים לרמב"ם די ברור שהסיבה לכך היא הפחד מהנצרות .
בקשר לעמלק,אני חושב (ואם אני זוכר נכון יש לא מעט ראשונים שהולכים בגישה הזאת) שיש להדיל בין מדרשים כאלה ואחרים,המדרש הזה זה לא אגדות רבה בר בר חנה...
בשביל להפוך את לרציונלי לא בהכרח צריך לעוות ולהידחק,צריך לזכור שהמדע בסופו של דבר לא יודע הכל.
אני אמנם ממש לא רמב"מיסט, אבל התירוץ בזה הוא בהחלט פשוט ומובן.
שאול נצטווה להכרית את עמלק, אבל זה לא שהיה מדובר בקרב אחד וזהו. אחרי שבקרב הראשון הוא פישל, כבר לא היה טעם להמשיך.
לא מצאתי בבבלי.
די"מוגם "שאול עמלק" (באותו איזור) ולא מצאתי.
בעניין הזה, כנראה שהשפעתו של הרמב"ם גברה גם מחוץ לבתי המדרש הספרדיים והתפיסה שלו ניצחה בסופו של דבר. נצחון זה לא היה מובן מאיליו, כי הפולמוס שם היה לוהט לאחר מותו של הרמב"ם.
לגבי דעת הראב"ד: הראב"ד לא כותב חצי מילה נגד ההגשמה, אלא מציין שרבים וטובים מהרמב"ם הגשימו, בגלל שנמשכו אחרי פשטי המקראות וההגדות המשבשות את הדעות. הוא לא מפרש אלו הן הגדות משבשות? האם יש לו תלונה על חז"ל? לא ברור.
ראה את הכסף משנה כיצד הוא מתחלחל לעצם הרעיון שהמגשימים הם טובים מהרמב"ם. כדי ללמד על הראב"ד זכות, הוא אומר את מה שאמרת בדעת הראב"ד וגם ר' יוסף אלבו בספר העיקרים חוזר על כך.
לא ברור כלל מה דעת הראב"ד. יכול להיות שסבר כמו שביארו, או שהיה נייטראלי בנושא. לך תדע.
אז גם אתה מודה שבהחלט היו אמוראים שסברו ככה?
תראה לי מקור ברור שזה מחלוקת בין האמוראים
אבל אם הבנתי נכון את יזהר, הוא מתכוון לכך, שמי שסובר שבן תמותה טעה, גם אם הוא נמנה על חז"ל - אין בכך הרס ליסודות האמונה. לדעתי הרמב"ם דיבר על מי שהבין את דברי חז"ל כפשטם, תלה בהם הגשמה, וחלק עליהם - אין בכך הרס, כי סוף סוף אדם יכול לטעות. אבל זה רק בתאוריה, כי הרמב"ם סבר שחז"ל ראו את ההגשמה בחומרה רבה, כמבואר במורה.
לגבי נושאים שאינם קשורים לתורה כמו רפואה הוא לא ראה את דעת חז"ל כמחייבת.
לגבי האמונה בשדים הוא הביא את הפסוק: "יזבחו לשדים לא א-לוה, א-לוהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם". כלומר: השדים אין בהם ממש כמו האלילים שהם הבל וריק, וגם זו אמונה חדשה, שבנ"י למדו אותה בתקופה האחרונה לשעבודם במצרים, ולא ידעו אותה בתקופת האבות.
גם אם חכמי ישראל בתקופה מסויימת האמינו בקיומם, אין זה הרס ליסודות האמונה להגיד שהם טעו. שאלת קיומם של השדים לא קשורה לתורה ואינה מיסודות האמונה.
יתכן שחז"ל דברו בזה לפי אמונתם של בני אדם, ולא בגלל שסברו כך. הרי גם במעשה כשפים הם התמצאו, כדי להבין ולהורות, ומדובר באחיזת עיניים כמו מעשה הקוסמים. הרמב"ם כותב בהלכות סנהדרין, שבכל האמונות האלה הדיין צריך להבין, כדי שיידע איך להורות
דעתי היא שהרמב"ם חלק על חז"ל שלא כדין, והוא טעה בזה.
היו ראשונים הרבה יותר 'חז"ליים' מהרמב"ם, כגון הר"ן.
בוא לא ניסחף.
דווקא הר"ן מצוטט בשו"ת הריב"ש, בנימת ביקורת על הרמב"ן בנושא האמונה בקבלה. לפי מה שמביא הריב"ש הרמב"ן נדחק בעניין הקבלה ההיא. הדיון שם הוא על האמונה בספירות.
טוב, אתה בטח מכיר את הנושא טוב ממני.
וזה עיקר הבעיה ברמביזם שהיא בעצם גם הפוכה מהרמב"ם עצמו.
בדיוק כמו שהרמב"ם סבר שחז"ל טעו ייתכן שגם הרמב"ם טעה.
שדים/כישופים ושאר דברים שפילסופיםן למינהם מתעקשים להתכחש אליהם הם דברים שיש מחקרים מדעים שתומכים בכך (כמו שכתבתי כבר,על המדען שהפך את הראש שלו לראש של זאב) ללכת ראש בקיר ולהגיד שאין סיכוי שזה קיים רק בגלל שהרמב"ם לפני 800 שנה סבר כך זה ללכת נגד הרמב"ם ולהיות חסיד שוטה.
וזה נכון גם ברמסמיסטיות ההלכתית.
טוב, זה לא הסיפור היחיד על אנשים שהפכו לבעלי חיים. יותר משתלם להיות מספר סיפורים מלהיות מדען זה בטוח.
כל מי שלומד אצל כל רב שהוא, הברירה בידו אם להיות חסיד שוטה או באמת להבין אותו. תלוי בו.
בעניין חז"ליותו של הרמב"ם הייתי ממליץ לכם לקרוא את מחקריו של ב.ז. בנדיקט על הרמב"ם (דווקא הוא לא רמב"מיסט). הספרים שלו מוצעים למכירה במוסד הרב קוק, "הרמב"ם ללא סטייה מן התלמוד", "אסופת מאמרים", יש לו מאמר גם בספר "מרכזי התורה בפרובנס" בנושא הרמב"ם והאסטרולוגיה.
קצת עבודה אבל מרתקת.
אשאל את הרב זאביק או את הרב רועי אביחי. הם בטוח ידעו..
להעמיד את הרמב"ם כמתאים לכל השקפת חז"ל זה - בוא נגיד - ודאי לא כפשוטו.
כי לשון בני אדם סובלת, גם אמירות שאינן כפשטן. זו בדיוק גם משמעות המאמר שאותו מצטט הרמב"ם בענין ההגשמה: "דברה תורה כלשון בני אדם". גם את זה חז"ל אמרו, ובדיוק לזה הם התכוונו, שיש דברים שאינן כפשטן.
סליחה שאני פונה גם אל די"מ באותה תגובה, כי זה באותו ענין:
ההחלטה להבין פסוקים מסוימים כפשטן ומאמרי חז"ל כפשטן, בענין ההגשמה, אע"פ שהם אמרו דברה תורה כלשון בני אדם, ולטעון שזה יותר חז"לי ותורני מהרמב"ם זה על דעתך בלבד.
הרמב"ם לא אמר שמי שמדבר כלשון בני אדם הוא מין.
הוא אמר שמי שסובר, שלשון בני אדם הזו מתארת את המציאות כפי שהיא, דהיינו: לה' יש באמת עיניים, יד חזקה, זרוע נטויה ועוד כהנה וכהנה הוא מין.
אבל מי שמאמין שעיני ה' זו ידיעת ה' או השגחתו על ברואיו, יד ה' היא פעולה שהוא עושה בכוחו הבלתי מוגבל, וכן הזרוע הנטויה: לזה לא ייקרא מין כי אם בן אדם. זו שפתו ואין לו דרך אחרת של הבעה.
ואם תאמר, הרי ה' כתב את מה שכתוב בתורה? נכון. הוא כתב זאת בשביל בני אדם.
ובקשר למורידין ולא מעלין הרמב"ם לא כלל בזה אנוס, שוגג ומוטעה.
בקשר לכשרות הסת"מ - יש רבנים. תפקידם לפסוק, בקשר לאנוס שוגג ומוטעה.
בכזאת אוקימתא. כיון שאיננו יודעים אמיתת מציאותו אנו אנוסים להשתמש בביטויים כאלו. אחרת לא נוכל להודות ולשבח את ה' בכלל, ולא לספר דבר מתהילתו.
ולגבי חז"ל הרמב"ם מביא מקור:
"כמה גדול כוחם של נביאים שהם מדמים צורה ליוצרה".
ואם לא היו רואים בהגשמה דבר חמור, מדוע יאמרו כמה גדול כוחם? אם הם לא היו כאלה קיצוניים, לא צריך כתפיים כל כך רחבות כדי לדמות, כל אחד יכול לעשות את זה.
אתה היית אומר תראה איזו העזה יש לו לומר כך וכך, אבל כנראה שלו מותר, אם לך היה מותר לעשות אותו דבר מעצמך?
היית אומר זאת אם לא הייתה בזה העזה?
כבר יודע, ומי שלא יודע לא תעזור לו הבהרה. מדוע חז"ל כתבו בדרך שכתבו זו שאלה אחת, ומה הביאור למקור שהרמב"ם הביא ומדוע זה לא מספיק חזק זו שאלה אחרת.
מדוע כתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה"? ממה הנפש צריכה להישמר? ביג דיל אז ראיתי תמונה, מה כבר קרה? זה הרי לא משולל כל יסוד?
אמרת פעם: יש גוף אין גוף מה הנפק"מ?
בשביל מה כתוב "דע את א-לוהי אביך"? מה יש לדעת?
כל אלו לא צריכים ביאור לפי דעתכם?
יותר טוב להגיד הגדות המשבשות את הדעות? זה חז"לי?
אם השאלה הזו שולית בעיניכם, או בעיני הראב"ד, זה לא אומר שהיא באמת שולית. זה באמת עיקר מעיקרי היהדות, כי הכפירה בע"ז היא מעיקרי היהדות. זה מפורש בחז"ל וברור לכל. ברגע שאתה אומר שאין נפק"מ אם אני עובד גוף או לא גוף, אז גם אין נפק"מ לאיזה גוף אני עובד. כאילו כל התורה באה להורות לי לאיזה גוף יותר נכון לעבוד. זו הרי לכל היותר בדיחה טובה.
הטענה שלקב"ה יש גוף אחד שהוא מוגבל בו - היא ודאי עיוות גדול. לא בגלל הגוף, אלא בגלל ההגבלה שהוא מייצג. אבל לא נראה לי שעל זה הדיון. השאלה היא האם הקב"ה יכול להתלבש בגוף, ולמה שזה יהיה שונה מיכולתו להתלבש במידת החסד, למשל.
זכור לי ששמעתי פעם שיעור של מו"ר הרב טל, שבו הוא מסביר שאין מניעה אמונית יסודית להגיד שהקב"ה יכול להתלבש בגוף, אלא שחז"ל קבעו לנו שהדבר לא יתכן ולא יכול לקרות (היכן? לא יודע), ולכן זו כפירה, במקרה ולא בעצם.
האם אפשר לומר שאני מתנער מהמספר חמש, למשל, לא בגלל המספר אלא בגלל הכמותיות שהוא מייצג? כל מהותו של המספר היא הגדרת כמות. כך הגוף הוא עצם תחום ומוגבל, אחרת לא היה גוף.
המושג להתלבש בגוף, יוצר מושג שמעתה הקב"ה הוא כוח בגוף שגם הוא מוגבל.
מה שאמרת בשם הרב טל גם הוא דורש חידוד: אם אין מניעה אמונית יסודית שה' יכול להתלבש בגוף, לשם מה חז"ל צריכים לקבוע שזה לא יתכן ולא יכול לקרות? אם זה לא יכול לקרות אז זה לא אמת, ויש מניעה אמונית יסודית להגיד שקר.
תעקוב אחרי המילה אמונה במקרא ותראה, שבמקרים לא מעטים היא מציינת את ההיפך משקר, כלומר מילה נרדפת לאמת.
זה בדיוק ההבדל בין ע"ז לאמונתנו: הע"ז היא שקרית ואמונתנו אמונת אמת. התרגום מתרגם את האלילות "טעותא" במובן של טעות. הטעות, לא בשוגג, היא הכפירה.
בכוחות מוגבלים.
תשובה: כן. הוא אינסופי אבל הוא יכול להגביל את עצמו. ומכאן בארה גם לסוגיית התארים. וזו אחת הטעיות המרכזיות של הרמב"ם, שנמשך בזה אחת הפילוסופים (ובעקבותם החריג את השכל משאר התארים, בעצם ללא הצדקה לוגית מהותית).
יש מניעה אמונית לשקר, אבל היא בסדר גודל אחר לגמרי ממינות. לא כל טעות היא מינות.
מה זה משנה?
אכן, סוגיית התארים גם היא שייכת להגשמה. גם פה אנו חוזרים לאותו עניין של דיברה תורה כלשון בני אדם.
החריג את השכל משאר התארים? כלומר הרמב"ם מתאר את ה' כבעל שכל? כסוג של שכל? למה בדיוק אתה מתכוון? השכל הוא דבר נברא, גם אם לא גוף, וה' לא נברא.
כשאתה אומר האינסוף מגביל את עצמו, כלומר הוא גם אינסוף וגם מוגבל, זה כמו להגיד ה' הוא גם בורא וגם נברא. דבר והיפוכו. אני אקח את הבית שלי ואהיה גם המוכר וגם הקונה של אותו בית. אפשר? יגידו שאני טיפש? אז אני אגיד שיש כאן סוד שבני אדם בעלי הגיון לא מבינים. זה יעזור לי?
ה' נתן לנו דעה בינה והשכל, כדי שנשתמש בהם לעבודת ה'. להשליך את השכל אחרי גוונו, ולהגיד שמי שמשתמש בו שהפילוסופים היטוהו? בזה אמרת שלתת שכל לאדם, זה לתת לפני עיוור מכשול.
כי זה לא משהו שהוא מוכרח להיות כפירה מבחינה לוגית, אלא כך אמרו לנו חז"ל, ועקרונית היה יכול להיות אחרת. זה הבדל משמעותי.
לגבי השכל - לפי הרמב"ם הקב"ה באמת משכיל, אבל לא באמת אוהב (כלומר: מושג האהבה לא שייך אצלו, לטוב ולרע). למה? מה ההבדל?
יש מושג שנמצא הרבה בשימוש בחב"ד. כמדומני שהרשב"א טבעו: נמנע הנמנעות. כלומר: הקב"ה הוא נושא הפכים. דווקא היותו אינסופי במובן היותר עמוק של העניין - הוא יכול להגביל את עצמו במגוון הגבלות, בלי לפגום באינסופיותו.
הטעות של הפילוסופים זה שהם ניסו להסיר את האינסוף במושגים סופיים, ובאופן פרדוקסאלי - הם בעצם הגבילו אותו ו"קבעו" לו מה הוא יכול ומה הוא לא יכול. אם אני יודע שX+1>X, אז גם 
+1>. במתמטיקה זה לא נכון, כי לאינסוף יש חוקים משלו, וגם באלוקות זה לא נכון. אם אני מרחם מתוך חוסר זה לא אומר שגם הקב"ה מרחם מתוך חוסר.
לגבי להיות המוכר והקונה של אותו בית - מה דעתך להיות היודע, המדע והדעה? גם זה לא אפשרי באדם. בסופו של דבר גם הרמב"ם מסכים לזה, אלא שהוא לא לקח את הלוגיקה הזאת הלאה לתארים (ובעצם מבחינה עקרונית גם להתלבשות הגוף).
אם תפיסת ההתלבשות בגוף היא לא כפירה כי היא מסתדרת לך מבחינה לוגית, אז את הגדרת הכפירה אתה לוקח מן הפילוסופיה. הדיון הוא אחרי אלו פילוסופים אתה מעדיף ללכת.
אשר לדעת הרמב"ם: אין ממש הבדל בין התארים. כולם שייכים לשפת בני אדם, גם אלו שנחשבים עצמיים. הבדל יכול להיות בין תארים, שההגשמה מורגשת לנו יותר או פחות. החוסר המורגש במילה מרחם, הוא לא כמו במילה משכיל. אבל הקב"ה איננו זקוק לשכל שיתווך בינו לבין החכמה. המילה "עושה", גם היא נחשבת יותר מוצלחת לדעת הרמב"ם, כי בני אדם משתמשים בה מעבר למשמעות של עשייה בידיים. עקרונית, אין להקב"ה תכונות. את אמתתו כפי שהיא אי אפשר לתאר. אנו יכולים להשתמש במילים כמו רחום, חנון, אוהב, יודע כשאנו מודעים למוגבלות של לשוננו, שתמיד תהיה קצרה מלהכיל. גם ביטויים אריתמטיים לא יבטאו זאת. בלוגיקה אנו נעזרים כדי להבחין בין חיובי, אפשרי ונמנע.
הביטוי "היודע, הידוע והדעה" מבטא את העניין שידיעת ה' צריכה להיות שכלית. גם ידיעה זאת יש לה מגבלות משלה ואנו צריכים להיות ערים לה.
אין צורך לייחס לה' הכלה של הפכים, ואין שום צורך שיגביל את עצמו. היותו בורא ברואים סופיים איננה מצריכה זאת, ואין לו שום צורך בכלים.
"גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר....המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו... מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי...."
תראה לי, איפה הסתירה ואיפה ההגבלה?!
זו לא מוגבלות אנושית שנובעת מחיסרון, אבל זו הגבלה שרירה וקיימת.
ובעצם זו רק דוגמא לכך שבאופן מהותי כל אינטרקציה עם נבראים מוגבלים נעשית באמצעים מוגבלים. זהו סוד הצמצום.
ע"י אמצעים. אין שום צורך שגם הבורא יצמצם את עצמו.
אם כדי לברוא אמצעים, או עולם מוגבל, הוא צריך להצטמצם זה לא נקרא להחליט בשבילו מה הוא מסוגל ומה לא?
איזו הגבלה יש במי שלא מפר בריתו, לא משקר או מתחרט? מישהו עוד יגיד שהוא גם צריך להשתולל.
אבל הנהגתו אותנו מוגבלת. וכשם צמצם את אורו וברא אותנו, כך גם מצמצם את אורו ואוהב אותנו ומרחם עלינו. יש כאן נעלמים איך זה בדיוק מסתדר, ו"אילו ידעתיו הייתיו", אבל הנעלמים הללו לא מונעים מהדברים להיות כהוויתם.
לצמצם אצלו משהו לשם כך. אין שום צורך להגיע לכך. יש בורא ויש נברא ואלו הדברים כהוויתם.
וזה בעצם נאמר כבר בהקדמה למורה.
יתרה מכך: המתודות והאקסיומות שהמדע מגיע איתן משקות עליו לחקור דברים שכאלה, שיסודם בחוקים המטאפיזיים של העולם. הוא יכול לכל היותר לצפות בגילויים האמפיריים שלהם, וגם את זה הוא עושה בצורה מוטה, בכלל אקסיומות הבסיס. מדען שינסה להוכיח כוחות רוחניים שם נפשו בכפו שיוקע מהקהילה המדעית.
יש התייחסות של הרמב"ן למעשי כשפים. אם תשוו את דבריו למה שכתב הרמב"ם בהלכות, כשהוא מסכם את ענייני המעוננים והמכשפים, תראו מה מבדיל בין השקפותיהם. סליחה שאני נכנס באמצע, אבל הדו שיח ביניכם נראה דומה לזה.
מעניינת גם תפיסתו של הרמב"ן לאור המקור שהוא מביא מה'ספרי'. דווקא ה'ספרי' תואם יותר את השקפת הרמב"ם.
חכחעחילםכבפשטות כי זה מגעיל,ויכול להבהיל(תחשוב שהיית רואה אצבע זרוקה ברחוב,יש כאלה שציפרוניים יכולות לעשות להם את זה.
בפנימיות אולי כי זה מקום אחיזת הקליפות
כתוב שנשים בהריון יכולות להפיל כשהן דורכות על ציפורניים.
אגב הלכות נגד הפלות נשים-
אנחנו שמים מחסום לכלבה שלנו גם אם היא לא נושכת כי כתוב שנשים בהריון יכולות להפיל מהפחד..
אביגיל.כל הכבוד לשפיציות שהצטרפו!
עלון בית המקדש הוא עלון דיגיטלי המפרסם בחינם דברים הקשורים לבית המקדש ולהר הבית
לפרטים נוספים, שלחו מייל: alonbethamikdash@gmail.com
כל העלונים שיצאו עד עתה:
עלון בית המקדש 1 20251211044335.pdf
עלון בית המקדש 2 20251211044552.pdf
עלון בית המקדש 3 20251211044644.pdf
עלון בית המקדש 4 20251211044720.pdf
עלון בית המקדש 5 20251211044831.pdf
עלון בית המקדש 6 20251211044903.pdf
עלון בית המקדש 7 20251211044941.pdf
עלון בית המקדש 8 20251211045147.pdf
עלון בית המקדש 9 20251211045236.pdf
עלון בית המקדש 10 20251211045324.pdf
לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com
אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆
לכתובת: naimlamikdash@gmail.com
זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.
למה לא עושים?
זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות
איך דוד ניסך מים?
לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'
אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.
הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!
אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא
על ניסוך מים בבמות:
ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.
למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך
נסכים מוזכרים רק בקרבנות.
אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.
צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.
רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.
הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.
ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).
כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.
שניסוך המים הוא פעולה ראויה.
אלא שדוד ניסך כי כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.
עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.
בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.
לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).
החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.
שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.
יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?
הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).
למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.
ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.
).שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה
וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...
ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.
מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.
ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.
מה אתם חושבים על הקמת מערכת תחבורה מסודרת להר הבית בשלושת הרגלים?
אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו
כבר בתור ילד...
כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?
כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.
לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו
בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים
איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים).
הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה).
"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.
שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה.
את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.
כן, בדיוק. אמרה הרובוטית.
אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.
הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.
פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו.
תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."
האוטובוסים, הרכבות ועוד...
מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?
או אפילו יותר מזה?
איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?
צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?
האם הוא חייב מיתה בידי שמיים על עשיית עבודה ללא בגדים תקינים, כאשר אינינו יודעים בוודאות מהי תולעת השני שבאבנט?
אבל רק עכשיו ראיתי אותו...
בלי להכנס לדיון שהיה כאן לגבי ההכשר של העבודה, כרת הוא ודאי לא חייב כי הוא אומר מותר שזה שוגג.
גם קרבן הוא לא חייב כי הוא טועה בדבר מצווה.
ימח שם עראפתאחרונה