זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.
למה לא עושים?
זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות
זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.
למה לא עושים?
זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות
היה את משמר המקדש המיתולוגי, שהוקם עוד כשההר היה סגור ליהודים על ידי נריה אופן ואבי- הרב הלל בן שלמה שליט"א, כדי להסביר לתיירים כיצד יש לעלות. אבל המשמר לא פעיל כבר יותר מעשרים שנה..
אבל לפני כמה שנים, שנתיים שלוש, הוקם ארגון משמרת המקדש, שמכוון לאותה מטרה, אלא שהם התחילו בקטן, רק בחגים וימים כמו תשעה באב שיש המון עולים להר. אני לא יודע אם הם עדיין פעילים, אני חושב שכן, אבל אני לא בטוח.
ושמע, בתאורייה זה נכון שצריך, אבל זה קשה, מאד קשה. משמר המקדש המיתולוגי החתים מאות אנשים שאמרו שיהיו מוכנים לבוא לשמור, אבל דיבורים לחוד ומציאות לחוד. הם לא באו.
אני אישית חשבתי שאתנדב במשמרת המקדש, ונעבעך לא יכלתי בסוף.
אבל אתה לא יכול לכפות אותם. גם במקרה כזה יש עניין לשמור את המקדש בימינו?
חוץ מהשיקול של דרישת המקדש שזה תמיד נכון..
זה לא דוקא קשור לזמנים שיש הרבה עולים, המשמר הוא לכבוד.
לגבי זה שאנשים חיזלשו אז צריך לחשוב איך לעשות את זה חכם
הפעילים בו מתנגדים מכל וכל לעלייה להר, אבל לפחות מקיימים את המצווה לשלח ממנו טמאים (וגם טהורים, אבל זה לא הנושא).
את אלו שתומכים בעליה להר זה לא ממש מעניין. מבחינתם מוטב שיעלו בטומאה מאשר שלא יעלו בכלל.
לדוגמה: יהודה גליק: תומך בעלייה להר הבית גם בניגוד להלכה • הקול היהודי
הרי יש עולים קבועים באופן יום-יומי של ישיבת הר הבית וכולל דרישת ציון. הם יכולים לעשות ביניהם תורנות יומית מי יישאר הפעם בחוץ וישלח טמאים.
חלק מהעולים זה אולי מעניין, אבל לא מספיק. חשוב להם יותר להרחיב את מעגל העולים, את זכויות הפולחן שלהם, או את השטח אליו עולים:
א. הם עולים למקומות שספק אם מותר לעלות אליהם (למשל: נצמדים לרמה במערב למרות שלדעת הגר"ש גורן ולהבחל"ח הגר"ד ליאור זהו מקום העזרה). כמה מהם עלו גם לרמה עצמה.
ב. הם מעלים נשים למרות שרוב מניין ובניין הרבנים התומכים בעליה להר שוללים זאת מכל וכל - הבהרה וגילוי דעת.jpg
כפי שתוכל לקרוא בעצמך, בכרוז הנ"ל גם נדרשו המעלים קבוצות לוודא שהמשתתפים עולים כהלכה. אחת העולות פרסמה מאמר תגובה בו כתבה:
"מאימתי ישנה אחריות של אדם על שמירת המצוות של חברו, והתנהגותו הפרטית מול אלוקיו? באלו תחומים נוספים ישנם בימינו בקרה ומישטור?...
את הביצוע יש להשאיר לכל אחד ואחד מול עצמו ומול בוראו. (ולא הזכרתי כמובן את המתירים לעלות בטומאה מדין כיבוש)".
מקור: איסור על נשים לעלות להר הבית? פטרונות מקוממת - כיפה
בקיצור, היא לא ממש מתלהבת ממצוות שילוח טמאים בימינו. היא לא מפרטת מי הם "המתירים לעלות בטומאה מדין כיבוש" שהיא מציינת בסוגריים, אבל אתה מבין שככל שישנם כאלה - אין שום סיבה לעסוק בשילוח טמאים.
ג. הם מעלים גם מכינות חילוניות בתערובת של בנים ובנות. אמנם מסבירים להם שצריך לטבול, אבל מעלים אותם גם בלי שטבלו ואפילו כשלרגליהם נעלי עור.
בקיצור, הכל עניין של סדר עדיפיות. הזמן והמשאבים של עולי ההר מושקעים בכתבות יח"צ בכלי התקשורת ובנסיונות לקדם זכויות פולחן בהר. זה הכל.


ימח שם עראפת
ימח שם עראפתהרב ישראל אריאל ביום יום?
אסור
בניגוד לשקר החרדי, היו מעט רבנים חשובים שהתנגדו לציונות, היו גם מעט יחסית שתמכו בנלהבות. הרוב הגדול שמר על שתיקה.
לעומת זאת לגבי עליה להר הבית מששת הימים ועד היום, רוב מובהק של גדולי ישראל (כלומר אלו שמתירים עגונות, אלו שאנו סומכים על פסקיהם בשאלות הקריטיות המתחדשות, אלו שכל רב קהילה/ישוב/שכונה וכו' יגיד לך שכשיש לו שאלה חמורה הוא מתייעץ איתם) התבטאו בנושא ואסרו.
המיעוט שהתיר (בדור הקודם - הרב גורן והרב חיים דוד הלוי זצוק"ל) לא התירו לעלות למקומות שעולים היום. המיעוט שלכאו' סומכים עליהם אלו שעולים היום לא מתיר לנשים לעלות.
זה שאתה מחליט לסווג אלו רבנים הם חשובים ואלו לא זו בעיה שלך, כמו שאני נוכח מהמשך דבריך אתה עושה את זה לפי מה שמתאים לאג'נדה שלך.
אין דבר כזה גדולי ישראל, זו המצאה שאין לה כל תוקף הלכתי.
אתה פשוט קשקשן ושקרן במצח נחושה.
אדרבה, רוב הרבנים עליהם סומכים היום לעלייה להר הבית מתירים עליית נשים, לדוגמא הרב ישראל אריאל והרב אליעזר מלמד.
הקישקוש שלך על גדולי דור הוא המצאה ותו לא, ההחלטה השרירותית שלך לגבי מי הם היא גם כן אינה מעניינת.
לגבי פריצת הגדר עליה אתה מדבר אתה בוודאי מתכוון לתקנת הריב"ש שלא הייתה ולא נבראה, מוזמן לעיין בשו"ת ריב"ש סימן תכ"ה ולהחכים.
כמו כן עיין באחרונים שכתבו על כך שגם הרווקות צריכות לטבול בערב יוה"כ.
זה שעל חלקם לא שמעת זו בעיה שלך, גם אני לא שמעתי על רבני הקו למיניהם עד שנופפו בפניי בפסקיהם כדי להוכיח אותי בדבר איסור עלייה להר לכאורה.
אלא על כל חברי המועצת ובית הדין הגדול ושאר פוסקי הדור שהצטרפו למכתביהם.
תתחיל ללמוד הלכה בעיון ותבדוק על מי אתה מסתמך כשצריך להחליט האם פלטה היא כירה כזאת או אחרת, האם מערכת לטיהור מים פוסלת מקווה, האם ואיך אפשר לקצר תהליך טהרה לאשה שאנחנו יודעים שהביוץ שלה מוקדם, האם מותר לעשות הפריות מבחנה ובאלו תנאים. האם מותר להשתיל איברים חיוניים, האם מותר תוך כדי ניתוח קיסרי בשבת לעשות פעולות נוספות נצרכות, מתי מותר לנתק חולה ממכשיר הנשמה, איזו עגונה אפשר להתיר, האם ואיך אפשר להסתמך על בדיקות מעבדה בענייני כשרות, האם ואיך אפשר להתיר עגונות וממזרים -
תבדוק ותגלה מי הם המאן דאמרים בכל אחת מהסוגיות ומי, גם אם העביר שיעור בנושא - אינו נחשב. לא כל רב שכונה או ראש כולל שיכול להורות בשאלות הרגילות הוא בר סמכא בשאלות מחודשות. תראה ש95% מהפוסקים הללו עסקו בשאלת העליה להר ואסרו...
זה לא חידוש, כבר הביאו לך בעבר שלל מקורות לנקודה הזאת, אין טעם לחזור שוב.
חברי מועצת ובית הדין הגדול?! מי הם?! את מי הם מעניינים?! איזו סמכות יש להם ולרבנים אותם סיווגת כפוסקי הדור?!?!
שטיא, לכל רב יש את התחום שלו. לא נראה לי שתלך להתייעץ עם הרב בורשטיין במקרה ותהיה לך בעיה בדיני ממונות, אבל בטח שתלך אליו אם חס ושלום תהיה לך בעיה בה מכון פוע"ה יוכל לעזור לך.
לכל רב יש את התחום שלו, ולא כל רב שמומחה בתחום אחד מבין בענייני הר הבית. אתה יכול לראות טוב מאד שהרבנים המתירים את העלייה להר הבית מבינים הרבה יותר בהלכות טהרה ומקדש, מכל שאר הרבנים האוסרים.
כמובן שכל דבריך הם קש וגבבא ולא הוכחת אותם בכלום כי אם בטחון עצמי מופרז.
והעובדה הזו באה להעיד על שאר השקרים שכתבת כאן ובכלל.
אין ספק שבענייני שקרים וחוצפה - ובעוד כמה עניינים - גדול כוח הבן מכוח האב, שגם הוא לא קטלא קניא בהם.
אני יודע בן כמה אתה, שוויצרימח שם עראפתתקביל את למילואים בצבא.
כמה אנשים היו באמת באים אלמלא זה היה בחוק?
(אני מדבר על שגרה כמובן ולא על מצב כמו מלחמה קיומית).
מילואים זה ענין של המון זמן.
פה, מספיק שאתה מוצר כמה חבר'ה שבאים לדוג' שעתיים בשבוע. קשה?
לא צריך כ"כ הרבה חבר'ה רק צריך מישהו שירים את הכפפה
וודאי שיש עוד הרבה. וגם מספיק שחברה לא כ"כ עשירים ישימו קצת ופרוטה לפרוטה...
ואתה מוזמן לעשות קמפיין, כי צריך אנשים שמבינים בזה, יש עכשיו קמפיין לחלוקת דגלי מקדש לחיילים, שדי נכשל כי אין מישהו שמבין איך לנהל אותו.
ואתה יכול בינתיים לשאול את העשירים שאתה מכיר, כמה הם היו מוכנים לתת בשביל שיוכלו לשלם משכורת לחבר'ה שיעמדו בשער.
אם אתה מצליח להשיג תורמים למשכורת של 50 לשעה, אני אנסה לארגן חבר'ה מירושלים שיסכימו לשמור.
עלון בית המקדש הוא עלון דיגיטלי המפרסם בחינם דברים הקשורים לבית המקדש ולהר הבית
לפרטים נוספים, שלחו מייל: alonbethamikdash@gmail.com
כל העלונים שיצאו עד עתה:
עלון בית המקדש 1 20251211044335.pdf
עלון בית המקדש 2 20251211044552.pdf
עלון בית המקדש 3 20251211044644.pdf
עלון בית המקדש 4 20251211044720.pdf
עלון בית המקדש 5 20251211044831.pdf
עלון בית המקדש 6 20251211044903.pdf
עלון בית המקדש 7 20251211044941.pdf
עלון בית המקדש 8 20251211045147.pdf
עלון בית המקדש 9 20251211045236.pdf
עלון בית המקדש 10 20251211045324.pdf
לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com



אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆



לכתובת: naimlamikdash@gmail.com
איך דוד ניסך מים?
לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'
אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.
הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!
אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא
על ניסוך מים בבמות:
ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.
למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך
נסכים מוזכרים רק בקרבנות.
אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.
צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.
רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.
הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.
ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).
כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.
שניסוך המים הוא פעולה ראויה.
אלא שדוד ניסך כי כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.
עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.
בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.
לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).
החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.
שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.
יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?
הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).
למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.
ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.
).שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה 
וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...
ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.
מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.
ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.
מה אתם חושבים על הקמת מערכת תחבורה מסודרת להר הבית בשלושת הרגלים?
אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו
כבר בתור ילד...
כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?
כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.
לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו
בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים
איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים).
הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה).
"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.
שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה.
את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.
כן, בדיוק. אמרה הרובוטית.
אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.
הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.
פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו.
תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."
האוטובוסים, הרכבות ועוד...
מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?
או אפילו יותר מזה?
איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?
צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?
האם הוא חייב מיתה בידי שמיים על עשיית עבודה ללא בגדים תקינים, כאשר אינינו יודעים בוודאות מהי תולעת השני שבאבנט?
אבל רק עכשיו ראיתי אותו...
בלי להכנס לדיון שהיה כאן לגבי ההכשר של העבודה, כרת הוא ודאי לא חייב כי הוא אומר מותר שזה שוגג.
גם קרבן הוא לא חייב כי הוא טועה בדבר מצווה.
ימח שם עראפתאחרונהמענייני דיומא
מעשה באדם אחד, שנשא אישה אחת שכל מיני יופי וחן היו בה. והיו אוהבים הרבה. והיו מחבבים זה את זה במיני חביבויות, ונשאו חן בעיני העולם שנים הרבה. לימים, החל אותו אדם להגיס ליבו באשתו, והיה נותן עיניו באחרות כפעם בפעם, והייתה מצטערת. פעם ראה אותה הגמון אחד, ורצה לקחתה. כיון ששמע בעלה, נאזר גבורה ויצא לקראתו בסיף. והיו מתגברים פעם זה ופעם זה, עד שגבר אותו הגמון, ושם אותו בבית האסורים. והיה בוכה הרבה על אשתו, שכבושה היא ומחוללת בבית אותו הגמון. כיון שיצא אותו אדם מבית הסוהר, הלך לבקש את אשת נעוריו, ולא מצאה, שהביאה ההגמון בחדריו, והיתה אסורה שם. ובא לבית ההגמון במחתרת, וראה שתלוי שם איקונין שלה. ולקח האיקונין, והלך לביתו, והיה מחבבו חיבוב גדול. ובכל יום, כיון שהיה נותן בו עיניו, היו עיניו יורדות דמעות, והיה מנשקו מנשיקות פיהו, והיה נאנח מי יתנני ואזכה לשוב אל אשת נעורי. ולא שהיה אותו איקונין יפה כל כך, וגם לא היה דומה כל כך, אלא שכיוון שהיה רואהו מיד היה נזכר בה וביופיה ובחינה. כיוון שעברו שנים הרבה, תש זכרונו, ולא היה זוכר כל כך זיו פניה. רק היה בכל עת נותן עיניו באותו איקונין ובוכה. ובכל עת שהיתה באה לו צרה, היה אומר, לו הייתה עמי ואני עמה לא היתה באה עלי פורענות זו. לימים, נודע לו לאותו הגמון שכך מעשהו, וגזר ליקח ממנו האיקונין, ובאו ולקחו ממנו האיקונין, והחזירו אותו למקום שהיה תלוי בו. והיה אותו אדם מצטער ובוכה, ובכל יום ויום היה מתהלך בחצר בית ההגמון, וכיון שהיו הדלתות נפתחות, היה זוכה להציץ באותו איקונין, וכל מחשבתו היתה איך ישוב אליו אותו איקונין. לימים, תשש כחו של אותו הגמון, ואזר אותו אדם חלציו, וקיבץ חיל גדול, ובא עליו וצר על חומותיו. ועשה לו הקב"ה נס גדול, וגבר עליו. כיון ששמעה אשת נעוריו שאין היא אסורה יותר, מיד יצאה משביה, ועמדה בחצר הבית, שיראנה בעלה בבואו. כיון שפרץ בעלה בחומה, עבר על פניה, רץ אל הבית, נטל האיקונין והלך לביתו.
ובכל שנה היה אומר הלל והודיה על הנס הגדול שנעשה לו, שעתה האיקונין של אשת נעוריו תלוי בביתו ולא בבית אחרים ח"ו. והיו מתקבלים ברחמים וברצון.