פרק ו: קידוש הר הבית

   בפרקים הקודמים עסקנו בקידושם של ירושלים ושל העזרה, על פי הסוגיה בשבועות המבארת כיצד ניתן להוסיף עליהם. אולם פרט לירושלים הקדושה בקדושת מחנה ישראל, ולעזרה הקדושה בקדושת מחנה השכינה, יש לברר כיצד נתקדש הר הבית, המקודש בקדושת מחנה הלויה (כמבואר בספרי ובתוספתא המובאים לעיל), וכיצד ניתן להוסיף על שטחו.[1] לשאלה זו ישנה השלכה הלכתית מעשית גם בימינו, לאור המציאות בה חומת הר הבית מקיפה שטח הגדול מהשטח הנזכר במשנה, ויש לברר כיצד יש לנהוג בשטח הנמצא מחוץ לתחום המקורי של הר הבית בימי בית ראשון ושני.

כיצד הר הבית מתקדש?

   בגמרא בשבועות (טו,א) נזכר לגבי העזרה, שמקדשים אותה בשיירי מנחה, אשר צריכים להיאכל בתוכה, והם נפסלים כשהם יוצאים ממנה. זאת, בדומה ללחמי התודה אשר נאכלות בירושלים, ונפסלות כאשר הן יוצאות ממנה. מאחר שקדושת הר הבית נאמרה לגבי שילוח המחנות בלבד, ולא לגבי אכילת הקדשים, לא נתבאר כיצד המקום נתקדש בתחילה, וכיצד ניתן להוסיף עליו.

   התוספות במקום (ד"ה ויוצא) דנים בשאלה זו וכותבים: "היכא דלא אפשר לא אפשר, כדמוכח בשמעתין" (וכן הוא בריטב"א ובתוספות הרא"ש שם, המוסיפים את המילים "כיוון דלא אפשר – לא צריך", וכפי שהתוספות עצמם כותבים כן שם בד"ה אין, לגבי הקידוש הראשוני של העזרה). התוספות בדבריהם "כדמוכח בשמעתין" מתכוונים לאפשרות המועלית בהמשך הגמרא שם, שאף לקידוש העזרה יהיה צורך בחלות של חמץ כמו בקידוש ירושלים - והכוונה היא לחלות של שתי הלחם הנאכלות בשטח העזרה; אולם הגמרא דוחה אפשרות זו, מאחר שאין אפשרות לקדש ביום טוב או לקדש למחרת על סמך החלות של אתמול, ועל כן לא אפשר, ואין צורך בחלות חמץ.

   אמנם, בקידוש העזרה יש צורך בשיירי מנחה שאינם חמץ, וגם כאן היה מקום לומר לכאורה, שיש צורך בקידוש באמצעות שתי תודות, כמו בקידוש ירושלים, שהרי התודות נאכלות בהר הבית (ומעלה אפשרות זו האבני נזר יו"ד תנ,כז). אולם יש מקום לחלק בין המנחה, שהיא נאכלת בתוך שטח העזרה ולא מחוצה לה, ועל כן, מאחר שאי אפשר להביא מנחת חמץ מביאים מנחה שאינה מחמץ, לבין התודות, שאינן נפסלות כלל ביציאתם מהר הבית. הראשונים הדנים בשאלה זו שואלים זאת גם לגבי קידוש בתי ערי חומה, ובבתי ערי חומה הדבר פשוט שלא ניתן לקדש באמצעות שתי תודות, שהרי הן אינן נאכלות בתוכם. על פי השיטה שהקדושה הראשונה לא בטלה, יש מקום לראות את כל התנאים הדרושים לקידוש כמהות אחת, שהרי יש צורך בכולם, וייתכן לומר, שאם אין אפשרות לקיום אחד מהתנאים, הרי שלא צריך אף אחד מהתנאים. לפי הבנה זו ניתן לומר, כי אין צורך בפעולה מסוימת של קידוש, פרט לבניין החומה; וכך כותב בשו"ת מהרי"ט (חלק ב יו"ד סימן לז) לגבי הרחבת ירושלים, שרק לאכילת קדשים יש צורך במלך ונביא (אמנם, ראה להלן הערה 11 בנוגע לצורך בבית דין). מסתבר לומר לפי דברים אלו, כי אין הבדל בין הקידוש הראשוני של המקום, לבין תוספת על שטחם של ערי החומה או של הר הבית: המצורע יתחייב להשתלח אל מחוץ לחומה החיצונית של העיר - למרות שבעבר החומה לא עברה שם; והזב יתחייב להשתלח אל מחוץ לחומת הר הבית, למרות שקודם לכן החומה לא עברה שם.[2]

   לפי המבואר בדברינו (לעיל פרק ד - קידוש העזרה) בשיטת רש"י, שקידוש העזרה הראשוני התקיים באמצעות שתי התודות ולא באמצעות שיירי המנחה, יש לומר שכך נעשה גם בקידוש הראשוני של הר הבית (ויש מקום לומר כן בדעתו אף לגבי הקידוש הראשוני של ערי חומה, כמבואר שם, וראה עוד בפרק הבא); ולא נתבאר בדבריו כיצד מוסיפים על הר הבית.

האם ניתן להוסיף על הר הבית?

   לדברי המשנה במידות (ב,א) "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה". הרא"ש בפירושו למשנה שם מביא רמז לדבר, מהאמור במשכן (שמות כז,יח): "אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים", ששטח המשכן (5000=50*100) הוא אחד מחמישים משטח הר הבית (250,000=500*500). המפרש לדברי הימים א על הפסוק (כט,יח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, כל מלאכות התבנית", מביא רמז זה, כדרשה ששמואל הנביא דרש מן התורה ברוח הקודש. על פי דברים אלו מעלה הרש"ש (תחילת סנהדרין ד"ה אין מוסיפין) אפשרות, שלא ניתן להוסיף על שטחו של הר הבית.

   אמנם, בדברי הנביא יחזקאל (מב,טז-כ) מובא, כי מידות חומת הר הבית לעתיד לבוא, יהיו באורך חמש מאות על חמש מאות קנים, וכל קנה מהם הוא באורך שש אמות.[3] אם כן, הר הבית יתרחב במידה גדולה פי שלושים ושש מהמידה הנזכרת במשנה. וכך כותב שם רש"י, המביא כי כך מופיע בפיוט של הקליר: "דוד ינטה קו שלושת אלפי אמה קצובה, על שלושת אלפי אמות". אם אין אפשרות להרחיב את גבולות הקדושה של הר הבית, כיצד ניתן להגיע לשיעור כה גדול לעתיד?[4]

    נראה, כי ההבנה שאין לשנות את מידות המקדש על פי הלימוד מהפסוק "הכל בכתב", אינה מוחלטת. כך אנו מוצאים בדברי התוספות לזבחים (לג,א ד"ה וליעבד), המבארים כי ניתן להרחיב על העיר ועל העזרות אם ישנה סיבה הנדרשת על פי הפסוקים, למרות הציווי "הכל בכתב". על פי דברים אלו ייתכן לומר, כי ניתן יהיה בעתיד להרחיב את גבולות הר הבית על פי נבואת יחזקאל. וכך אנו מוצאים בדברי הרמב"ם בהקדמה לפירושו למשנה (שיובאו להלן), המבאר את חשיבות מסכת מידות בכך שכשנבנה את הבית בעתיד, עלינו לשמור על אותה הצורה ואותו "היחס". ממילא, אנו נוכל גם להגדיל את ההר באופן יחסי לגודל בו הוא היה בעבר (על פי קנה המידה הנזכר; וייתכן להבין באופן זה את דברי הקרית ספר המובאים בהערה 3, וכפי שיבואר). 

תוספת על הר הבית – דעת הרמב"ם

   הרמב"ם בהלכותיו (בית הבחירה ו,י) כותב: "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה – מוסיפין". הרמב"ם אינו מביא אפשרות להוסיף על הר הבית, וניתן להבין מדבריו, שאין לבית הדין רשות להוסיף על הר הבית; וכך נוקט בשו"ת אבני נזר (יו"ד תנ,ג).[5] אולם לפי דברים אלו, אין הדבר ברור כיצד ניתן להגיע לשיעור המבואר בנבואת יחזקאל (ואפילו נביא לא יוכל להורות על כך, שהרי נביא הוא אחד מהתנאים הנדרשים להוספה על העיר והעזרות, כמבואר בדברי הרמב"ם בהלכה הבאה, ואם נאמר כי לגבי הר הבית אפשרויות אלו אינן מועילות, הרי שנביא לא יוכל להורות לנו על כך).

   בטעם הדבר שאין להוסיף על ההר ניתן לומר לכאורה, כי מאחר שהר הבית הוא הר טבעי, ממילא אין אפשרות להרחיבו בידי אדם. אולם כאשר אנו מחשבים את גובה ההר על פי המדרגות הנזכרות במשניות מסכת מידות (12 בחיל, 15 בעזרת נשים, 12 באולם), ומוסיפים לכך את הפרש הגובה הנזכר שם בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים (2.5 אמות), אנו מגיעים לשיעור כולל של 22 אמה. שיעור זה רחוק מלהיקרא בשם 'הר' (כפי שמעיר הרב זלמן קורו בספרו חצרות בית ה'), ונראה שישנן שתי אפשרויות בביאור הכינוי המדובר: א. חומת הר הבית מקיפה רק את פסגת ההר, אולם ההר עצמו גדול מכך בהרבה (וכך כותבים פסקי התוספות למידות אות ה)[6]. ב. חומת הר הבית אכן מקיפה את כל שטח ההר, אלא שחלק גדול ממנו מוגבה באופן מלאכותי. האפשרות השנייה מתאימה למציאות המוכרת בפנינו כיום, משום שרחבת הר הבית אכן בנויה על שטח מלאכותי המקיף את כל ההר; ומסתבר שלזה התכוון הרמב"ם (בית הבחירה ה,א): "הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה" (ולא רק פסגתו היתה מוקפת בחומה).[7]

   על פי דברים אלו יש מקום לומר, כי ניתן יהיה באופן מלאכותי להרחיב את הר הבית לשיעור האמור בנבואת יחזקאל. מכל מקום, לא ברור מדוע הרמב"ם בדבריו אינו מזכיר אפשרות זו.[8] ייתכן לומר, כי בניגוד לירושלים ולעזרה, שהרמב"ם בא להדגיש כי ניתן להוסיף בהם "עד מקום שירצו" (בית הבחירה ו,י: העזרה עד מקום שירצו בהר הבית, ואילו ירושלים עד מקום שירצו בכלל), בהר הבית ישנו דין מיוחד שהמקום צריך להישאר רבוע (על פי דרשת 'חמישים בחמישים' כדברי המפרש לדברי הימים, או על פי הפסוקים ביחזקאל כדברי הקרית ספר), ועל כן אין אפשרות להוסיף כפי רצון בית הדין, אלא רק בשמירה על היחס הנדרש[9]; וכפי שכותב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה בביאור חשיבותה של מסכת מידות: "והתועלת בכך, שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה' כמו שאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".[10] גם אם נאמר בדעת הרמב"ם כי ניתן להרחיב את הר הבית, מדבריו בפירושו למשנה בסנהדרין (א,ה) עולה, כי תוספת קדושה על מקום יכולה להיעשות רק על ידי בית הדין הגדול.[11]

האם קיומו של הר הבית מעכב?

   הרמב"ם בדבריו על הרחבת העזרה בתוך הר הבית כותב (בית הבחירה שם): "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו". כלומר: לא ניתן להוסיף על שטחו של העזרה, יותר מאשר על שטחו של הר הבית.[12] אולם האם ניתן להרחיב את העזרה על כל שטח הר הבית, ולבטל בעצם את קיומו של השטח הנקרא הר הבית?

   הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה (א,ה) כותב: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קודש וקודש הקדשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם... ועושין מחיצה אחרת... וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש". הרמב"ם אינו מזכיר בדבריו את הר הבית, ונראה מדבריו לכאורה, שאין הכרח כלל לעשות מחיצה שתוגדר 'הר הבית'. בספר מקדש דוד (סימן א אות ג) מביא אפשרות זו, אם כי הוא מעיר, שייתכן לחלק ולומר, שמחיצות הר הבית אינן שייכות לבנין הבית, אלא להגדרת מחנה הלויה, אך מכל מקום ישנה חובה שמחנה הלויה יהיה קיים. כך גם מסתבר ללמוד מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז,יא המבוססים על דברי הספרי והתוספתא הנ"ל): "שלוש מחנות היו ישראל במדבר... וכנגדן לדורות", ומסתבר שעצם קיומן של המחנות הוא מן התורה (כמבואר לעיל בפרק ב). וכך כותב המקדש דוד בהמשך ספרו (סימן כז אות א), שאם יוסיפו על העזרה לכל שטח הר הבית, יהיה צורך להוסיף גם על שטח הר הבית, על מנת שיהיה שטח המוגדר כמחנה לויה.    

סיכום ומסקנה

    במשנה בשבועות נתבאר כיצד מוסיפים על העיר ועל העזרות, אולם לא נתבאר כיצד מוסיפים על הר הבית. למרות שבימי בית שני הר הבית היה בגודל חמש מאות על חמש מאות אמה בלבד, בתיאור חומת הר הבית העתידית המובא בנבואת יחזקאל, אורך החומות הוא חמש מאות קנים, וכל קנה הוא באורך שש אמות. יש המבארים, כי חומת הר הבית הקיפה רק את פסגת ההר, אולם ההר עצמו היה גדול מזה בהרבה (פסקי התוספות), וממילא בימי יחזקאל ירחיבו את החומות עד לשיעור זה (מהר"ם קזיס). אמנם, ביאור זה נראה מוקשה מבחינה מציאותית, על פי ההר המוכר כיום לפנינו, שאינו כל כך גדול.

   בניגוד לירושלים ולעזרה, שהם מתקדשים על ידי דבר הנאכל בהם ונפסל ביציאתו מהם, בהר הבית אין דבר שצריך לאכול שם, ואין דבר שנפסל ביציאתו משם. כמה מהראשונים כותבים, כי אין צורך בדבר מסוים בשביל לקדש את הר הבית (תוספות). אמנם, יש המבארים בדעתם, כי יש צורך בשתי תודות אשר כן נאכלות בשטחם (כמו בכל ירושלים), או על כל פנים בבית דין (אבני נזר). הרמב"ם אינו מזכיר כיצד מוסיפים על הר הבית, אם כי הוא כותב שאין להרחיב את העזרה אל מעבר לתחום הר הבית. יש מי שכותב, כי במקרה שהרחיבו את העזרה על כל שטח הר הבית, חובה להרחיב אף את הר הבית, על מנת שיהיה שטח המוגדר בקדושת מחנה לויה (מקדש דוד).

   יש הכותבים, כי מידות הר הבית נדרשו מהפסוקים שנאמרו לגבי המשכן (רא"ש; מפרש לדברי הימים), או שהם נלמדו מהפסוקים האמורים ביחזקאל (רד"ק; קרית ספר). הרמב"ם בהקדמתו למשנה כותב לגבי מסכת מידות, כי בבניין הבית בעתיד יש לשמור על היחס והצורה של בית זה. ייתכן לבאר בדעתו, שבעתיד נוכל להרחיב את ההר בצורה מלאכותית על פי האמור בנבואת יחזקאל.

   שטח רחבת הר הבית שלפנינו, גדול מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה, אולם שטח זה אינו רבוע אלא מלבני. מאחר שלא נתבאר לנו כיצד מוסיפים על הר הבית, ישנה סברה לומר, שכל השטח הנמצא בתוך החומה מקודש; אולם ייתכן גם לומר, כי שטח זה לא נתקדש (משום שיש צורך בבית דין ואולי גם בתנאים נוספים), ועל כן נראה להחמיר מספק בכל ההלכות הנוגעות לשטח הנמצא בוודאות מחוץ לחמש מאות האמה המקוריות (וכגון שהמתכוון להיכנס רק לשטח זה, יטבול מחשש שמא הוא נכנס אל ההר, אך לא יברך, שמא הוא אינו נכנס להר כלל).[13]