אני פותח את זה בשרשור חדש מפאת אריכות העניין.
פתחתי דיון בנושא בקבוצת גוגל פנימית של כמה חברים מהישיבה ובוגריה. לענ"ד הדיון חשוב ומעלה סברות חשובות בנושא, ולכן באישורם אני מביא כאן הדברים עם התאמות נצרכות. מומלץ לקרוא למרות האריכות.
אני: נושא: טבילת רווקות לעליה להר הבית
מה דעתכם?
מדי פעם עולה הסוגיה לדיון בפורומים בערוץ 7. הרב ישראל אריאל מתיר ולטענתם גם הרב שמואל אליהו התיר ליחידות ששאלו אותו.
א': אני מבין שאתה שואל דעה אישית ולא הלכה מבוססת מן המסד ועד הטפחות? וכן לא שמועה מהרב?
אם כך, לענ"ד בהשקפה ראשונה, מכיוון שטבילת רווקות נאסרה בפוסקים מחמת פירצה, קשה בעיני שעליה להר הבית תתיר זאת, ודי מזעזע לחשוב שעליה להר הבית תהיה תירוץ ואכמ"ל.
אשמח אם תוכל להחכימנו בטעמי המתירים.
ב': בדיוק החג שמעתי מישהו ששאל את הרב ***** על זה, והוא אמר שהוא לא מבין את האוסרים, וכי הנשים הצדיקות שרוצות לעלות להר הן שילכו לחטוא ולהחטיא. הערתי בעניותי שאני חושב שהאוסרים רואים שלא כל נשות המקדש צדיקות בכל ענייני הצניעות.
א': תמיהת הרב ***** כפי שהיא מוצגת כאן, קשה בעיני מאוד וכהערת ב'. מה הקשר בין עלייה להר הבית לבין 'ליפול' בענייני קדושה אחרים, וכי צדיק בעניין אחד, שיתכן שהוא מוחצן, מחוסן בפני נפילות בעניין אחר ש'בגדול' נופלים בו ואין בו אפוטרופוס? ובפרט שזה לא תמיד בדיוק נחשב לחטוא ולהחטיא אצל מי שיפול בזה. אתמהה.
ג': אני לא חושב שבדורנו זה הדבר המונע פריצות. בכל ציבור לייט ומטה הנושא פרוץ עד מאוד. חילוניות ששומרות על עצמם זה נדיר מאוד. ומי ששומרת על עצמה זה מהרצון והפחד להיות לא בתולה... בחורה שטובלת של רווקות להר הבית שתגרר לזנות זה נשמע רחוק מאוד. אם היא נופלת סביר עד מאוד שתפול בלי קשר לטבילה.
אני מתנגד בגלל שזה לצאת נגד כל גדולי הדורות, ופורץ גדר ישכנו נחש. ועליית רווקות לא נשמעת מספיק קריטי בשביל זה...
כשזה יהיה נפוץ (לכלל ישראל)? אדרבא...
אני: בעיקרון אני נוטה לסברת ב' וא', אבל נראה לי שצריך עיון האם דברי ג' לא נכונים, ויש לבחון עד כמה באמת זו פירצה קיימת, או שהפרוצים פרוצים והשמורים שמורים, וחומרת האיסור (דאורייתא או דרבנן) אינה פונקציה בנידון. בסברה נראה לי שהבעיה אכן קיימת, לפחות בפוטנציאל, אבל לא מכיוונים של חילונים או דתיים החוטאים לתיאבון, אלא דווקא מהלייטיות האידאולוגית הפסאודו-אורתודוקסית, שתבוא ותטען שאין בכל כל איסור ושזה מותר לכתחילה בק"נ טעמים.
בכל מקרה, סברת ההיתר כנגד פריצת הגדר הרעיונית (בלי קשר לחשש הממשי) נסמכת הרבה על המנהג של רווקות בחלק מקהילות ישראל לטבול בערב יו"כ. יעויין בחוברת "בית ה' נלך" של הרב ישראל אריאל, בעמ' פט (הדיון מתחיל בעמ' פה).
ואביא קטע חשוב בנושא:
"וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהילות ליתן להם חנינה ביניהם, גם יש שמספיקים להם פרס מהקהל כי אמרו כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה.
ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא מדעת הרבים וברשות ב״ד חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות ע׳׳י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים…אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו … ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים" (הרב יצחק עראמה - עקידה, שער עשרים)
א': יזהר, תודה על הבאת סברת ההיתר ודברי העקידת יצחק.
במחכ"ת ואחר המחי"ר. אמנם יתכן שאיני מכיר כעת המציאות, אבל לפי הזכור לי, בני נוער בתנועה מעורבת או מי ש'מעורב' עם בנות איך שהוא, הבעיה אכן קיימת בפוטנציאל. הרי לפני החטא החמור ישנה שמירת הנגיעה, ואם בחור תורני שנעבעך מצא עצמו חושק בבחורה תורניה שנמצאת לידו באי אלו הזדמנויות, ובאורח פלא גם היא בעננים ממנו כי הוא מתייחס אליה אחרת מכולם, והם אפילו קצת או הרבה חברים רחמנא ליצלן, ויודעים פחות או יותר כל אחד מה הוא עושה ויעשה [למשל, 'מחר אני עולה עם חברות להר הבית'], טיבה של קלות ראש/עצבות ויצר הרע ובטלה ושעמום ועוד, להכשיל בנגיעה, שהרי הלכה הם יודעים! לך לך אמרין נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב. כנלענ"ד. וגם מי שאינו תורני, והוא בתהליך של מרידה בווליום כל שהוא מול המסגרות השונות, ישמע/תשמע היתר כזה ותהיה חגיגה חלילה.
ולגבי האמירה שבדורנו האיסור על רווקות לטבול לא מונע פריצות, יש להשיב לכאורה בפשטות, שנניח ולא היה איסור כזה עד כה, והיינו מתלבטים האם איסור כזה יועיל, אולי באמת זה לא היה מועיל. אבל הנידון כאן הוא הרי הפוך, לבטל את האיסור. וזה ודאי מסתבר שיועיל לפריצות כנ"ל.
ולאור דברי העקידת יצחק, צריך הרבה יותר מסברה כדי להקל בזה בצורה רשמית.
וכדאי באמת לבחון עד כמה פירצה זו קיימת, אצל אנשים קדושים שמכירים נוער במחנות בני עקיבא [הרואה וסיירים] וכן בחופים בכנרת וכדומה. אנשים שמכירים סיפורים כיצד הנפילה התחילה, האם הפרוצים פרוצים והשמורים שמורים, או שמא השמורים מצאו עצמם פרוצים לאחר שאמרו לעצמם 'מותר'.
לגבי טבילת רווקות בערב כיפור, מלבד מה שגם בזה יש עקולי ופשורי בפוסקים, יש חילוק פשוט וברור שזהו מנהג המצומצם ליום אחד נורא וקדוש, וכל טובלת יודעת שעצם הטבילה היום מותרת ומחר ומחרתיים והלאה אסורה! מה שאין כן נידון דידן, שכל הרוצה לטבול תלך ותטבול. ועוד, שטבילה של ערב כיפור אין עניינה טהרה כצורתה, שהרי לא טובלים במקוה לחומרא, אלא אף במקוה שאישה לא טובלת בו כדי להיטהר לבעלה. מטרת הטבילה היא עצם המעשה של היטהרות לקראת היום הקדוש. בעוד שטבילה לעלייה להר הבית צריכה להיעשות במקוה לחומרא, והעניין בה זה התוצאה המוחלטת שהטובל טהור לגמרי. זהו הבדל דק יותר, וחושבני דחזי לאיצטרופי ואפשר שדי לו לבדו.
כנלענ"ד, וצ"ע.
ב': יש לציין נקודה נוספת לגבי הגזירה – נכון להיום זה ממש לא מקובל שרווקה מגיעה לטבול (ולגבי כלות בד"כ יודעים שהן כלות או רואים שזה חד"פ). אמנם אם טבילת רווקות תהיה דבר של מה בכך בשביל הר הבית, יבואו אחרות שלא עולות להר, שהאיסור החמור כן מרתיע אותן (וברור לי שיש כאלו, מעין הכלאה בין לייטים לקראים) ויטבלו כי זה דבר מקובל ומצוי ואף אחד לא פוקח עיניים.
ד': ראשית, רבינו גילה דעתו בעניין זה... (צונזר)
שנית, יש לציין שהחשש הוא לא שאותה אישה תלך ותחטא אלא שתיווצר אווירה ומציאות וכו'.
שלישית, נראה לי שהאוסרים מבינים שזו לא שאלה שפתוחה לקהל - האם יש חשש או לא, הוא מעריך כך והוא מעריך כך, אלא זה מנהג שהתקבל שלא לאפשר טבילת פנויות, ויש למנהג הזה תוקף מחייב גם לו יצויר שפלוני חושש יותר ואלמוני חושש פחות. אם זו היתה שאלה פתוחה, אז גם אם היה חשש, לא היינו יכולים לאסור מדינא. אלא שמבינים שאין זו שאלה פתוחה.
א': לגבי הראשית, ישר כוח על ההבהרה, ופדיחות לנו שאיננו בקיאים בשו"ת רבינו.
לגבי השנית, איני מבין על סמך מה הקביעה. לכאורה יש חשש כל שהוא לגבי כל פלונית, כמו שמעיקרא יש חשש לכל פנויה שתטבול שתיגרר לפי מצבה למצב לא ראוי. מלבד זאת, לא ברור לי מהיכן נולד החשש לאוירה ומציאות אם לא שפלונית ואלמונית תיכשלנה. ומכיוון שאיננו יודעים מי זו פלונית ואלמונית כי אין אפוטרופוס לעריות וגם אישה כשרה שבאמת רוצה להשתטח בהר הבית עלולה ליפול לאט לאט או מהר מהר, וכמו שאישה כשרה יכולה ליפול מצ'אטים ופורומים לשם שמים שלא נאסרו בשולחן ערוך ניתן להבין שלכן אסרו בלי קשר לתחזיות של אוירה ומציאות.
לגבי השלישית, לכאורה המתירים טבילת רווקות בערב כיפור יעידו שהשאלה פתוחה. אם המנהג התקבל, כיצד זה יש מנהג בערב כיפור. וממילא אפשר לומר שהוא לא התקבל, ונידון אצל הפוסקים לפי שיקול הדעת אם יש מקום לאסור או להתיר. יש כאלו שלא ראו חשש בטבילה בערב כיפור, וכעת מתברר שיש כאלו שלא רואים חשש בטבילה לצורך עליה להר הבית.
וצ"ב.
).