זה מפחית את העלויות על דיור לחצי.

שקנו דירה במשכנתא, דירה נאה..

המשכורת שלה ממש לא גבוהה. שלו אינני יודע, סה"כ די בתחילת הדרך.

לקחו משכנתא. לקחו שתי הלוואות על ההון העצמי (בניגוד למה שנכתב כאן פעם, נתנו להם ללא בעיה). ההחזר הכולל הגיע לפחות  משליש ההכנסה.

בעזהי"ת

אבל יש לי קרוב משפחה, חרדי, אברך צעיר, שבגיל 18 (הרבה לפני שהתחתן..) לקח הלוואה למימון הון עצמי, משכנתא וקנה דירה. היום, כמה שנים אחרי, הוא נשוי ויש לו 6 דירות, שהוא מוכר וקונה ומרוויח מהם כדי מחייתו ושאר הזמן לומד..

(שזה אומר שהמחיר הסופי לא מובטח ועלול להשתנות, על כל הסיכונים המלווים של קבוצת רכישה)

כנראה שהם למדו לקח מהפרוייקטים בחריש (שמתקדמים לאט מהמתוכנן והמחיר המשוער עלה ב-120K).

קראתי בפירוש בקיצור שולחן ערוך שמעשר כספים צריך לתת ממה שנשאר אחרי שהוציא את צרכי עצמו. 

כמוכן, התשלום על חינוך הילדים יכול להחשב מעשר כספים.

ברור שעדיף לתת מהברוטו, לפני הוצאות המשפחה, אבל אם זה גורר נפילה למקומות כלכליים בעייתיים, נראה לי שרצוי לשאול רב בנושא. 

מעשר כספים- מצטרפת לקודמתי, לבדוק האם חינוך יכול להיחשב כמעשר.

כבר חסכנו כמה אלפים חיוניים.

לא נוהג להיכנס כאן לפרטים.

אבל הרי אני כותב גם מתוך נסיון.

רק דוגמה: הנתון הראשון  שהבאת - יכול להיות כחמישית  ממה שכתבת (מהמציאות לגמרי.. ולא שכ"ד אלא משכנתא).

יש עוד.

כבר אמרתי: תלוי גם במקומות ועוד.

[קורה בפעל..]

למשל, קרית ארבע.

מקום טוב.

ממש באותה מדינה, וודאי אותה פלנטה.

[כנ"ל, לגבי ההון ההתחלי, שמחוץ למה שמקבלים במשכנתא]

והזוג שהזכרתי, זה ממש לפני חודשים ספורים.

אם אתה רוצה,

נתונים באישי.

ודירה ממש, לא "קראוון"....  גם לא 70 שנה..

פיטורין אקראיים (אפילו רק לחודש) או שינוי הכי קטן במפת ההוצאות שלכם (ילד חולה), יכול להקריס את מגדל הבבל שבניתם בכסף של אחרים.

מצד שני, אם הכל ילך כשורה - תוכלו לחסל מהר יחסית  את ההלוואות היקרות (בעיקרו זו מחברת האשראי) ולהישאר עם משכנתא נסבלת.

(בדקתם את האפשרות של eloan ודומיו? ייתכן ותוכלו לקבל שם הלוואה בריבית יותר נמוכה)

אני כמובן אשמח לשמוע שהצלחתם. אבל זה מסוכן.

לא 1000 כמו שד. אמר

למקרה שמשהו ישתבש (למשל שיפטרו אותך או אותה מהעבודה באופן זמני).

תשמע, עשית מהלך מסוכן שיכול להצליח לך יפה ולסדר אותך מבחינת דירה, אבל אתה יכול גם ליפול בדרך.

בהצלחה רבה.

סה"כ, אתם נראים אחראים, ושקולים - לא "חרדים" ולא פזיזים.

[בהבאה בחשבון שגם בתקופת השיא, ההחזר הוא כ3000 ש"ח, אז הפסקה של חודש חודשיים של אחת המשכורות, עדיין אינה "שוברת" את הענין]

אפשר ליסוע בתחבורה ציבורית ולדמיין שאתם בעבודה. עובדים על הכסף לממן את האוטו שאין....

רכב עולה כ-20 אלף ש"ח בשנה במקרה הטוב.

הבנק הרי עושה בדיקה מקיפה... ולא לכולם נותנים משכנתא.

ועוד שאלה, מבירור שעשיתי הבנתי שביו"ש נותנים משכנתא עד מקסימום 60% מערך הנכס (כלומר 40% הון עצמי). איזה בנק אישר לכם משכנתא כזו?

30 שנה ועוד עם ריבית משתנה ומדד, היום זה לא נראה באופק אבל ברגע שמדד או ריבית תעלה, תשלום חודשי שלכם יקפוץ ויעלה, ומן הסתם זה כן יקרה בטווח ארוך של 30 שנה

אני מכירה משפחה עם ילד אחד שלקחו משכנתה בתחילת שנות תשעים עם כל המדד וריבית ועם השנים תשלום שלהם פשוט התנפח שהם בקושי שילמו אותו

בהצלחה

אני גם מכיר כאלה שלקחו אז, באזור לא יקר ודירה גדולה יחסית, כ100 מ'.

ומשלמים בין 800 ל900 ש"ח החזר לחודש, כיום (ואז, היה ניתן לקבל משכנתא ללא ריבית. רק מדד).

אבל אני לא מבין....

בית שעולה 800,000
מספיק לך הון עצמי התחלתי של 200,000

כל עוד אין לך בית שרשום על שמך

בית ראשון אתה יכול לקבל משכנתא של 75%!!

ומשכנתאות אפשר למצוא באיזה נוחות שבא לך...
צריך לחפש, אבל יש, ומכיר כמה וכמה כאלו!!

אני לא נכנסתי להם ל"קישקעס"..

הבחורה אמרה לי, שלא היה להם משלהם.

הם לקחו משכנתא על הדירה + שתי הלוואות לכיסוי ההון ההתחלי הנדרש.

וזה זוג צעיר ממש. לא כאלו שכבר יש להם הרבה משלהם.

העובדה - עובדה..

לגבי "קרוב לת"א"... נו, על זה כבר לא דיברתי בדווקא.

[אגב, לגבי שכ"ד, אני יודע על זוג צעיר ששכרו בישוב קרוב לנתניה, ב800 ש"ח. גם אני התפלאתי, אבל זה המקובל שם]

ולכן מי שחפץ בדירה משלו- ירחיק לפריפריה הדרומית/ הצפונית. לאו דווקא יישובים ביו"ש.

למרבה הצער- אם לא נולדת לאבא מיליונר או שאתה מתעתד להיות כזה בעצמך-

(או לפחות להכניס משכורת קבועה של כמה עשרות אלפי שקלים ולהצליח לחסוך סכומים יפים ממנה)

אין ממש סיכוי להצליח לרכוש דירה בין גדרה לחדרה,

בקושי בבאר שבע/ ביו"ש.

אבל בכל מיני ערים בינוניות בדרום/ צפון- יש דירות שיכולות להספיק לבעלי הון עצמי של 150-200 אלף ש"ח, עם משכנתא סבירה.

אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעשות את זה.

(זה לא מאוד קשה לגייס 300 אלף שקל אם יש משכורת סבירה*2, וחיים ברמת חיים נמוכה משל אברך סטייל הסולידית, הבעיה היא שרוב האנשים לא רוצים לעשות את זה ויתחילו להחזיק רכב וכל מיני דברים יקרים אחרים)

אישית חסכתי סכום של 6 ספרות מעבודה  חלקית בשכר מינימום לאורך שנות העשרה. במקום לבזבז את הכסף הזה על בילויים ורכב קניתי בו אג"ח...

רק שאני, ועוד הרבה אנשים שאני מכירה- לא קוראים לזה חיים..... 

ובאמת, אלה שחיים ככה- מצליחים לחסוך יפה.

רק שלא כולם יכולים לחיות בחישוב התמידי המעיק הזה ובדקדוקי עניות בלתי פוסקים....

100 אלף ש"ח שנחסכו עד גיל 20 פשוט שווים יותר מאשר אותו סכום שנחסך בקמצנות מבית עם משפחה וילדים.

אנשים לא מבינים איך ששקל ועוד שקל, ועוד 1000 שקל , ועוד 250 שקל ריבית (אמנם לפני עשור שהריבית הייתה גבוהה משמעותית), נצברים לסכומי עתק תוך שנים ספורות.

זה דורש דקדוקי עניות וחשיבה על השקל (כן, כולל החלפת ציוד בחדש אם החדש צורך פחות חשמל), אבל הכסף הנחסך נצבר לסכומים גדולים.

________

מי שמכיר אותי ואת מקום העבודה שלי יודע שאי אפשר להתעשר משם, ובכ"ז הצלחתי לחסוך סכומים לא רעים בכלל תוך לא הרבה שנים.

כן, גם לגאות הבורסה ב-7 השנים האחרונות הייתה משמעות כמובן.

בגרויות, פסיכומטרי, לימודים אקדמיים, לימוד נהיגה.

לפעמים נהנו מהחיים בכסף שהרוויחו, לפני שנכנסים למירוץ של החיים.

אז לא היה להם זמן לעבוד ולהרוויח מעבר למימון של הנ"ל.

נכון שאתה לא מתפעל מלימודים אקדמיים וחושב שזה מיותר- אבל עדיין רוב האנשים הלא עצמאיים נדרשים להם.

וגם חסכונות כיום- הם כסף שקופא על השמרים, והרבה אנשים שמנסים כוחם בהשקעות מבלי שיש להם הבנה מינימלית בהם- מפסידים גם המעט שאין להם.

נהיגה גם אני למדתי (זה באמת נחוץ).

חסכונות - זה נכון היום, אבל בטווח של 10-15 שנה זה לא נכון.

מי שקנה ב-2007 מניות (לוקח מקרה קיצון) לפני המשבר, הרוויח יפה מאז.

מי שחוסך לשנתיים יכול להפסיד, מי שחוסך ל-10 שנים (ומוכן ללמוד בדרך הקשה גם להפסיד) - זה משהו אחר.

רשיון צריך לעשות בגיל צעיר כדי שהפז"מ יתחיל לדפוק. אחרת האידיוטים ימררו את חייך עוד בתקנות חדשות ושיגועי שכל חדשים.

אני בלי רכב ובהחלט זקוקה לרישיון נהיגה שלי.

ההורים מתבגרים, וגם עוזרים בשמירה על הילדים אחה"צ כשההורים עדיין בעבודה ואילו הילדים כבר בבית.

בעצם, אם לעבור דירה למקום זול יותר, סיכוי סביר שהכסף שייחסך כתוצאה מההפרש בשכר הדירה ילך לתשלום לבייביסיטרים על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולהכניס כסף למשפחה..

אבל שיעשו מה שטוב להם.

מכירה אנשים שבגלל החישוב המוטעה הזה, שמגורים ליד ההורים עדיפים כלכלית-  הוציאו מאות אלפי שקלים על דיור שהלך לפח,

נכנסו לחובות אדירים ונכנסו למצב של רווחה.

מצב שהיה יכול להימנע בקלות רבה אם היו עוברים לגור בפריפריה.

המחירים באזורים היקרים רק הולכים וגואים,

מחירי השמרטפות לא עולים בהתאמה, יש מסגרות של ימי לימודים ארוכים שלא עולות הרבה, והילדים גדלים ויכולים לשמור זה על זה.

לפעמים סוחבים שונים תפיסות שגויות- ובינתים צוברים חובות אדירים.

גנים, מעונות, תח"צ, חוגים, קיטנות ועוד הרבה.

רמת החיים מסביב יותר גבוהה.

המגורים בפריפריה זולים משמעותית גם בכל פרמטרים האלה, רמת החיים שם הרבה פחות תחרותית ומלחיצה, גם אם הנסיעות לעבודה יהיו ארוכות יותר- החיסכון הוא לעין שיעור.

ואני כותבת דברים מבוססים על נתונים שאני מכירה אישית.

רמת החיים בפריפריה זולה משמעותית ואתן דוגמא מהעיר נתיבות (שאגב כך נציין שגרים בה לא מעט דת"ל וחרדים):

- תחבורה ציבורית זולה במיוחד: 2.80 ש"ח לנסיעת אוטובוס פנימי, 2.40 בכריטיסייה, רכבת תקופה ארוכה מאוד חינם לכל כיוון (הלוך ושוב לתושבי העיר והסביבה).

- ארנונה: מהזולות בארץ

- מעונים וגנים: מסובסדים ומוזלים משמעותית יחסית למרכז.

- דלק: תחרות משמעותית בין תחנות התדלוק במהלך כל ימות השנה. כיום שמחיר הדלק עומד על 6.07 ש"ח לליטר, בנתיבות ניתן למצוא ב-5.83.

- תחרות בין רשתות המזון.

ואולי ההטבה המשמעותית זה עניין המיסוי- 11% זיכוי ממס הכנסה (דבר שיכול לחסוך אלפי שקלים למשפחה בהינתן המשכורת).

ובעיני, מעל כל אלו, זה פשוט העובדה שרמת החיים במקומות מן הסוג הזה הרבה פחות תחרותית ומלחיצה.

בפריפריה שאני גרה בה רמת החיים כמו רמת אביב ג'. נסחפים.

[אנשים מוכנים לשלם, אז זו התוצאה]

אפילו אמא מובטלת/עקרת בית שגרה ברחוב ליד שתקבל את הילדים אחר הצהריים בבית שלה ותדאג להם.

יש מקרים שאין ברירה אלא לגור במרכז היקר, אבל הרבה פעמים זה לא המצב.

מה ההורים עושים?

אם ההורים לא עובדים (ואני מנחש שהם לא), אולי יהיה יותר זול להציע להם לעבור דירה, להשכיר את הנוכחית שלהם ולהנות מהפרש השכירות...

(מכיר כאלה שעשו את זה ^)

יש במדינה הזו יותר מדי אנשים שמתפרנסים מזה שהדירות יקרות. רובם אגב - לא אנשים עשירים, סתם כאלה שקנו דירה לפני הגירוש.

(בגירוש הרסו 1500 יח"ד, והוא היה הסממן הראשון של עליית מחירי הדירות שהתחילה ב-2006).

הרבה מאוד אנשים ירשו דירה צנועה של חדר-שניים מההורים שלהם שפתאום הפכה להיות שווה זהב. מדובר בד"כ באנשים מבוגרים שנמצאים במוקדי קבלת ההחלטות.

אנחנו הצעירים נדפקים מזה, כמובן.

ואסור להם להמשיך ככה! כמו שאמרו סעיף דיור זה לא נורמלי

או שהם יעברו ליישוב במרחק שעה- שעה וחצי מעבודה או יעברו לדירה קטנה וזולה או שהם פשוט יצברו חובות

אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית, כולם די בשוק מזה, ובחרנו מקום מגורים עם מוסדות חינוך במרחק הליכה

משפחה עם הרבה ילדים גם אם רוצה חינוך טוב מאוד לא יכולה להרשות לעצמה בתי ספר שכבר ביסודי משלמים 400 שקל בחודש ועוד כמה מאות שקלים על נסיעות אליו. 

וביטלנו רוב המעשר - גם נתנו תמיד מעשר כ1000 שקל אבל בן אדם לא אמור להיכנס לחובות כדי לתת מעשר

ואז להזדקק בעצמו לתרומות בערך באותו סכום

יש משפחות עם יותר נפשות שמסתדרות מצוין עם פחות.

לא כולם שולחים למעון (אצלנו למשל תמיד היו גני סבב שעלותם אפסית), מחירי דירות ועלויות בתים משתנות מאזור לאזור, גם עלות של "ילד" צאוד תלויה במנטליות ובאורח החיים- יש מקומות שמשלמים 50 ש"ח לחודש לגן ויש מקומות שמשלמים 200 ש,ח לחודש. יש מי שקונה בגדי מותגים ויש מי שקונה את הרוב ביד שניה. יש מי שישקיע ברכב 80 אלף ויש מי שישקיע בו 30 אלף. בקיצור-

לא נשמע לי הגיוני לעשות כזאת הכללה.

אחר כך רק השתדלות ותפילות.

וגם עם יותר מ"זוג צעיר".

תלוי במושגים, בסדרי עדיפויות, וגם - בדברים מסויימים - היכן חיים.

כשאני חושבת על זה שוב- כנראה מחשיבים שמשפחה עם יותר ילדים גם צורכת יותר חשמל  (כביסות, דוד שמש, תאורה, מיזוג ועוד), יותר מים, הרבה פעמים זקוקים לרכב גדול יותר, כך שהתחשיב גדל גם בהוצאות הקבועות, לא רק בהוצאות לילדים עצמם.

כשלוקחים את כל הנל בחשבון, וגם אולי דאגה כלכלית לעתיד הילדים (קופות חיסכון וכד')-

הסכומים הנ"ל לא נשמעים מופרכים.

בערים זה יכול להיות בקלות 2000-3000 שקל לילד.

אם שני ההורים עובדים זה חובה (ואגב, לא תמיד משתלם).

הילד השישי עולה הרבה פחות מהראשון (למשל, הארנונה עבור הסלון, עלות חיבור האינטרנט בבית, חשמל  וכו')...

קצת קשה לכמת את זה כי זה מורכב מהרבה משתנים שונים ומשונים.

בערוץ מאקו- שמה "חיים חדשים"- בדיוק על זה. זוגות ומשפחות שנקלעו למשבר כלכלי, והמנחה מכוונת אותם לעבור דירה, ורואים שהכל פתאום זול יותר וקרוב יותר למקומות תעסוקה

עם כחצי מהסכום הזה

אבל מה שכן- צריך לחסוך לעתיד כי אז הם יזדקקו ליותר

ההוצאה על השכירות מאוד משמעותית...

בעיקר כשהוא מדבר על רוב המשפחות, משמע אומר, שלא גרים בקרוון ביו"ש, זה מתאפשר רק לציבור שלנו ולא בא בחשבון/לא יעברו ועדות קבלה לכלל עם ישראל...

וחוץ מזה, יש תמיד הוצאות בלתי צפויות. וגם נכון שצריך לחסוך, אבל אם מצליחים לחסוך 6500 כל חודש זה בהחלט יפה מאוד... 

גם בדרום ובצפון אפשר לגור יחסית בזול, 2000 ש"ח שכירות

הסתכלתי, וממש יצא לי שאנחנו מוציאים סדר גודל כזה בחצי שנה האחרונה. (משפחה עם שלושה ילדים)

לפי מה שאני רואה בחשבונות הבנק. כולל שכירות (4250) והוצאות חריגות כגון טיפולים רפואיים יקרים מדי פעם (שהיו בתקופה האחרונה) או הוצאות בלתי צפויות אחרות. זה תלוי כמובן בגילאי הילדים וכו אבל זה המצב עכשיו.

גרים במרכז, אין רכב ויש הוצאות אחרות על נסיעות. אוכלים נורמאלי לחלוטין (יש ממתקים ומעדנים לילדים מידי פעם, אבל לא בהגזמה, על פירות, ירקות, עופות וכו לא חוסכים) לא אוכלים כמעט בחוץ, ואם כן פיצות זולות וכדו'. מקבלים בגדים יד שניה ממשפחה או מתנות, אך כשצריך קונים בלי להתקמץ (כמובן שמעדיפים חנויות זולות/סוף עונה וכו, אבל שוב, לא בלחץ). אני אף פעם לא עושה רישום מדוייק של ההוצאות, אבל משתדלים לא להגזים לשום כיוון. לשני ילדים יש שני חוגים וגם הוצאות חינוך על בית הספר.

ואם באמת היינו מחשבים כל שקל - ההוצאות היו יותר נמוכות (אני חושבת שסדר גודל של עד 2000 ש"ח, אם מוותרים על חוגים, ועל מצרכי מזון לא הכרחיים/משחקים)

מכיוון שיש הכנסה מדירה בסדר גודל של השכירות שלנו (ללא משכנתא וסיימנו להחזיר חובות...) אנחנו גם חוסכים יפה ולכן יכולים להרשות לעצמנו. אבל אני חושבת שסדרי הגודל הם נכונים למי שאין דירה או לוקח משכנתא וחי ברמת חיים רגילה. 

ונ.ב. מסגרת האשראי שלנו היתה מאז ומעולם 0... גם כשאני הייתי סטודנטית ובעלי אברך שקיבל 800 ש"ח. ותמיד חסכנו לא מעט. (עבדתי במה שרק אפשר בזמן שבעלי רק למד, גרנו בקרוון, ולפני שהיו ילדים בהחלט התקמצנו על אוכל. כשיש ילדים - יותר קשה לחסוך מהם אוכל, למרות שגם אותם אנחנו מלמדים לחסוך ולחשוב איך מוציאים בתבונה את הכספים שהם מקבלים למתנות וכו.)

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.