אני אפילו כבר לא מדבר על בן גילך, שגם זה מעניין למה לא תסכימי - אבל אפילו שנה מעלייך לא טוב לך?

אומנם מה שיש כאן זה מדגם ממש לא מייצג ועדיין רק מעט ענו, אבל בנתיים אני רואה כאן מגמה, כמו בעבר, שבה הבנים יותר פתוחים לצאת עם גדולות מהם, מאשר בנות לצאת עם צעירים מהן (ואני לא מדבר על בני 18-19...).

מעניין. צריך פעם לעשות מחקר בשילוב סקר נרחב בציבור הדתי על כך. יהיה מעניין לקרוא את תוצאות המחקר והסקר.

היא מעדיפה 31 על פני 25, כשהיא בת 24..

אני לא חושב כמוה אבל כל אחד יש לו את הדעות שלו. אפשר לשאול למה היא לא מוכנה לצאת עם בן גילה אבל להיות בשוק?

לא מובן למה בשרשור כזה, הם צריכים להרגיש לא נוח לכתוב את האמת שלהם בגלל "קושיות". מה זה קשור לכאן.

אם מישהו רוצה, שיפתח שרשור על השאלה האם סביר או לא להעדיף גילאים כאלה וכאלה, ומן הסתם ייענה שזה ענין של כל אחד לפי רצונו/הרגשתו.

כשהיא בעצם שקר. זה לטובתם בלבד.

אדם כותב משהו שהוא מאמין בו וחושב שהוא תקין וסביר. אנשים באינסטינקט טבעי מגיבים בהרמת גבה, וזה עשוי קצת לערער לו את העניין ולגרום לו לחשוב שוב. זה חלק מהיופי בפורום ציבורי, ולמיטב הבנתי, מטרתם של סקרים היא גם הדיונים שנובעים מהם.

א. בשום אופן לא נראה שזו היתה מטרת השואל.

ב. יש הבדל, אם מישהו כותב/מרים גבה, בעדינות "אולי כדאי לא להינעל דווקא על שנתיים מעלייך, כי יש בחורים ממש  בוגרים גם בגיל הקרוב. חבל לפספס". אז הבחורה היתה עונה או לא, היה דיון לגיטימי, אולי באמת מעורר מחשבה שוב. פעם הבאה שמישהו היה רוצה לכתוב משהו שחשוב לו אישית - לא היה חושש מעלבון. וגם לא היה מרגיש פחד מדיון.

אבל אם כותבים "ויותר מדהים בעיני, ​היא מעדיפה 31 על פני 25 כשהיא בת 24.." דן "עליה" לא-בכבוד, כשסה"כ ענתה על שאלה בתום-לב. זה לא שייך.

זה לא נקרא "לטובתה", גם אם באמת יש כוונה לפקוח עיניים. אני לא רואה בכך כל "יופי".

[ואגב, אי אפשר לומר "האמת שלהם כשהיא בעצם שקר". יש דברים שסובייקטיבית חשובים למישהו בעניינים אלו. לא ענין של אמת ושקר. גם "גובה" זה שטויות מצד האמת, ומובן לגמרי מהצד הסובייקטיבי. אע"פ שגם אני אישית חושב שבד"כ חבל להסיק מגיל פורמלי בלי להכיר במי מדובר]

ואולי כדאי לקחת גם את ההערה הזו, כמשהו "מעורר מחשבה"..

ומודה שהייתי צריך להתנסח אחרת.

לגבי גובה, יש הבדל. גובה מפריע לאנשים באופן עצמי ומהותי. כמובן שאפשר לעבוד על המידות ולגרום לזה לא להפריע, אבל ברור שזה לא דבר של מה בכך. אבל גיל זה מאפיין עקיף הרבה יותר, שבהקשר הזה, ועל פיה הסבריה - נובע מתפיסה שגויה של מהותו והשפעתו של הגיל.

זה היה כדי לחדד את הנושא של מושגים סובייקטיביים, לא דווקא ביחס אליה.

ויישר כח על היכולת לקבל הערה..

ותמיד היו מדברות על בגרות של נשים יחסית לגברים וכו וכו והחברים שלהן היו בני 30+ האמת? הבנות הכי מפגרות וילדותיות שהכרתי מאז לא מאמין לתיאוריה הזאת

בן אדם שבונה את עצמו נכון - אין הבדל רב מידי ב"בגרות הנפשית" שלו בין גיל 24-25 (ואפילו הייתי אומר לך שגם בגיל 22-23. אבל זה אין סיכוי כנראה שתאמיני...) לבין גיל 26-27.

אולי את מתכוונת ל"מקום בחיים" שזה כבר משהו אחר לגמרי, אבל "בגרות נפשית"? וההבדל בזה בין בנים לבנות בגילאים האלו? זה שטויות לדעתי, במחילה. ההבדלים אולי ניכרים בין בת  שהיא בת 23-24 לבן שהוא בן 19-20 - אבל בגילאים שאת מזכירה זה כבר לחלוטין לא נכון...

בערך כמו שתגידי שבחורה בת 32 יותר "בוגרת נפשית"מבחור בן 28. זה שטויות. אולי יש לה "יותר ניסיון חיים" מעצם העובדה שהיא גדולה ממנו בכמה שנים, אבל זה לא אומר שהבחור לא בוגר נפשית כדי להתחתן, כן, גם עם בחורה גדולה ממנו...

ממישהו בן 26!

אני חושב, במחילה, וזוהי כמובן רק דעתי - שאת מגזימה מאוד. את כבר לא מדבר על בגרות נפשית אלא על ניסיון חיים ועל "מקום בחיים".

לחתונה צריך בגרות נפשית שמספיקה כדי להתחתן - מעבר לזה, היכולת לצאת עם צעיר ממך תלויה בעיקר בפתיחות שלך להתחתן עם מישהו שלכאורה עדיין לא "הגיע" ל"מקום שלך" על טווח הגילאים.

תחשבי שאם היית מתחתנת בת 19-20 - הגיוני שלא הייתה לך בעיה להתחתן עם בן 22-24. אז זה שכעת א-ת בת 24, לא אומר שפתאום הבחורים בני 23-24 לא "בוגרים" מספיק בשבילך.

תראי, עובדה שבחורים בני 22 ו23 מקימים בתים ומאושרים ובוגרים מספיק והבתים שלהם מעולים - אבל רגע, מה זה, יש ניסיון שהם לא הגיעו אליו, הם עדיין לא בני 26-31, מה זה???

ככה שברור, במחילה, שאת טועה. זה לא עניין של בגרות נפשית, זה רק התירוץ שלך. זה עניין שמפחיד אותך להתחתן עם מישהו צעיר ממך או אפילו "רק" בגיל שלך" כי בערך מגיל 0 פימפמו לך ש"תמיד בנות בוגרות יותר מבנים" אז זה הצליח להגיע לרמה שאת חושבת שכל גיל שבו תהיי, אין אפשרות להתחתן עם בן בגיל הזה או חלילה פחות.

אני מאוד משוכנע שאם חלילה תגיעי לגיל 28 ולא תהיי נשואה, טווח הגילאים שלך יעלה בהתאם ל29-35. ואז פתאום אותם בחורים בן 26 שהיום תצאי איתם בשמחה, אז כבר יהיו "מוקצים" כי "הרי הם לא בוגרים מספיק".

תחשבי על זה...

לדעתי האישית הפרש של 8 שנים הוא כבר הפרש גדול, שלא קשור למוכנות רגשית אלא למקומות שונים בחיים. אבל כמובן, היו גם מקרים כאלו, וזה גם תלוי בין היתר בגילאים... לא דומה בת 36 שיוצאת עם בן 28, לבת 30 שיוצאת עם בן 22.

אבל בהפרש של שנה שנתיים - נשמע לי קצת מגוחך. בת 25 עם בן 23, או בת 27 עם בן 25-26 - לא נראה לי שההבדלים ביניהם הם גדולים כל כך... (בנוגע ל"ישיבה מול תואר" - תזכרושבמילא גם בחורה בת 23-24 שיש לה כבר תואר/כמעט תואר ביד ויוצאת עם בחור בן 25 - יש מצב טוב שהוא עדיין בישיבה/רק בשנה-שנתיים הראשונות שלו אחרי הישיבה... ככה שבכל מקרה מהבחינה הזאת הגיוני שבת דתייה "תקדים" את הבן, כמעט תמיד...

יש אנשים שיכולים לבזבז שנה אחרי שנה ולא להתקדם לשום מקום, ויש אנשים שיכולים בשנה אחת להספיק לעשות מהפכות. כמובן, זה לא 'אנשים' במובן שיש מי שהוא בהגדרה ככה, אלא תלוי בעיקר בבחירה של האנשים.

בכל מקרה, באמת במצב תקין שנה בחיים זה המון, ולכן כדאי לעשות כמה שיותר שנים כאלו בחיים האמיתיים, בשלמות של זוג נשוי, ולא לחכות עד שיגמרו כל התהליכים הנפשיים וצבירת הניסיון וכו'.

לא חושבת ככה, עברתי הרבה מידי דברים בחיים שלי 

בשביל שאפשר להגיד לי שבחור בן 26-7 ואת 29 מה הבדל? 

מי שרחוק וגדול לא  רואה שיש הבדל. אבל מי שבפנים ועוד איך שרואים!!!

גם ביחס לבנות גילי אני הרבה יותר בוגרת יש לי הרבה חברות שהן בגילאי 30+

מרגישה איתן הכי בנוח. 

ואחרי שכבר עשית שירות לאומי, ואת בשנה ב-ג בלימודים, בחור שכל החיים היה בתוך בית מדרש ומקסימום עשה הסדר איפשהו, ממש לא נמצא באותו מקום בחיים כמוני. 

נכון שהרבה פעמים מתרצים את זה בבגרות נפשית, אבל זה נראה לי פשוט ניסוח לא נכון של העניין. ברור שיש בנים בוגרים ומקסימים, אבל גם יש תיכוניסטים בוגרים ובשלים לחתונה. באמת. הבעיה היחידה היא שהם כל כך בעולם שכל השיח שלו הוא אחר, שזה מרגיש לא קשור אליי בשום צורה. ולא כי אני לא מכירה את עולם הישיבות או לימוד. אלא כי החיים שלי במקום לחלוין שונה, ובעיקר הבעיות והדאגות שלי הן כל כך אחרות, שבחור ישיבה בגילי לא מסוגל להבין אותם, כי הוא פשוט לא שם. 

ולהבהרה- לא מזלזלת בישיבות או בהסדר. אבל אתם, כבנים, פשוט לא מודעים לבועה שאתם חיים בה. ישיבה היא בועה. שירות בהסדר הוא בועה. אלה לא בועות רעות. זה גן עדן, באמת. אבל מה לעשות שבתור בחורה אני לא חיה בגן העדן הזה אלא בעולם הפחות מלטף שבחוץ..

אני חושב שזה ממש לא מוכרח. אדם יכול לבחור להכיר את המציאות ולהיות מודע. זה גם תלוי בהדרכות שהוא מקבל. אני אישית למדתי הרבה ספרים בענייני זוגיות לפני ותך כדי שהתחלתי להיפגש, והייתי מאוד מקורקע ביחס למשמעות של חיי נישואין.

חשוב להבין משהו: אדם לא צריך להגיע לחתונה כשהוא כליל השלמות של בגרות, קירקוע, מקצוע, פרנסה והכרת כל מכמני המציאות. זוגות מתבגרים ביחד, לומדים על החיים ביחד, מתפתחים ביחד. גם זה אלמנט חשוב. יש כמה דברים ממוקדים שצריך להיות מאופס עליהם לפני החתונה, וזה מה שנקרא "בשלות".

אבל בתור דתיה אצא אם בחור בגילי רק אם אני יודעת שהוא מכיר יותר מאשר את הסטנדר שלו. 

ויזהר, אולי אתה מיוחד, אולי אתה פשוט שונה מהבנים שאני מכירה, אולי לאשתך זה לא היה חשוב, או מליון דברים אחרים. הנקודה היא שזה לא הבשלות. אולי היית הכי בוגר בעולם. הבעיה היא שלא מכירים את העולם שבחוץ.. (ואולי אתה חי בקהילה שלא רואים את העולם שבחוץ בכל מקרה, ואז זה גם פחות רלוונטי..)

לפעמים זו בועה לא טובה, שמהווה מכשול לחיי נישואין, ולפעמים זו דווקא בועה טובה וחשובה שנצרכת לתקופת ההתמלאות הרוחנית בישיבה (כולל שנים שנשואים, כאברכים), והיא עוזרת להגיע מלאים לנחיתה במציאות שבחוץ לישיבה.

אני אישית מכיר את "בעולם שבחוץ" מאז ומעולם. ותדעי נקודה חשובה בהקשר זה: באופן כללי אנשים שנמצאים בפורומים נחשפים הרבה יותר לסוגי אנשים, רמות שונות של הקפדה, וכדו', הרבה יותר מאשר בישיבות. בתור אחד שנמצא בפורומים מגיל 16 (בהתחלה בעיקר בכיפה) אני חש את זה היטב. לא תמיד זה דווקא חיובי, אגב. והסיבה המרכזית שנטשתי לגמרי את כיפה זה שהרגשתי שההיחשפות התמידית למיני אפיקורסים וכופרים (כולם 'דתיים', כמובן) לא עושה לי טוב.

פה

מה גם שכמובן תלוי בשירות הצבאי שלו...מעדיפה אחד לקראת סיום השירות

אני בת 29, מסכימה מישהו מהגיל שלי ומעלה. עד נגיד 34

במקרים יוצאי דופן אסכים לפגוש גם מי הצעיר ממני במעט. 

מצחיק, בחורים מבוגרים חושבים שהם נשארים צעירים לנצח.

כל כך הרבה בחורים שעברו את גיל 30 ומתקרבים אפילו ל40

אומרים שאני מבוגרת מדי בשבילם.

מה הם חושבים לעצמם? או שהם לא חושבים...

הכי מבוגר פה?

הטווח די גמיש..

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.