אני אפילו כבר לא מדבר על בן גילך, שגם זה מעניין למה לא תסכימי - אבל אפילו שנה מעלייך לא טוב לך?

אומנם מה שיש כאן זה מדגם ממש לא מייצג ועדיין רק מעט ענו, אבל בנתיים אני רואה כאן מגמה, כמו בעבר, שבה הבנים יותר פתוחים לצאת עם גדולות מהם, מאשר בנות לצאת עם צעירים מהן (ואני לא מדבר על בני 18-19...).

מעניין. צריך פעם לעשות מחקר בשילוב סקר נרחב בציבור הדתי על כך. יהיה מעניין לקרוא את תוצאות המחקר והסקר.

היא מעדיפה 31 על פני 25, כשהיא בת 24..

אני לא חושב כמוה אבל כל אחד יש לו את הדעות שלו. אפשר לשאול למה היא לא מוכנה לצאת עם בן גילה אבל להיות בשוק?

לא מובן למה בשרשור כזה, הם צריכים להרגיש לא נוח לכתוב את האמת שלהם בגלל "קושיות". מה זה קשור לכאן.

אם מישהו רוצה, שיפתח שרשור על השאלה האם סביר או לא להעדיף גילאים כאלה וכאלה, ומן הסתם ייענה שזה ענין של כל אחד לפי רצונו/הרגשתו.

כשהיא בעצם שקר. זה לטובתם בלבד.

אדם כותב משהו שהוא מאמין בו וחושב שהוא תקין וסביר. אנשים באינסטינקט טבעי מגיבים בהרמת גבה, וזה עשוי קצת לערער לו את העניין ולגרום לו לחשוב שוב. זה חלק מהיופי בפורום ציבורי, ולמיטב הבנתי, מטרתם של סקרים היא גם הדיונים שנובעים מהם.

א. בשום אופן לא נראה שזו היתה מטרת השואל.

ב. יש הבדל, אם מישהו כותב/מרים גבה, בעדינות "אולי כדאי לא להינעל דווקא על שנתיים מעלייך, כי יש בחורים ממש  בוגרים גם בגיל הקרוב. חבל לפספס". אז הבחורה היתה עונה או לא, היה דיון לגיטימי, אולי באמת מעורר מחשבה שוב. פעם הבאה שמישהו היה רוצה לכתוב משהו שחשוב לו אישית - לא היה חושש מעלבון. וגם לא היה מרגיש פחד מדיון.

אבל אם כותבים "ויותר מדהים בעיני, ​היא מעדיפה 31 על פני 25 כשהיא בת 24.." דן "עליה" לא-בכבוד, כשסה"כ ענתה על שאלה בתום-לב. זה לא שייך.

זה לא נקרא "לטובתה", גם אם באמת יש כוונה לפקוח עיניים. אני לא רואה בכך כל "יופי".

[ואגב, אי אפשר לומר "האמת שלהם כשהיא בעצם שקר". יש דברים שסובייקטיבית חשובים למישהו בעניינים אלו. לא ענין של אמת ושקר. גם "גובה" זה שטויות מצד האמת, ומובן לגמרי מהצד הסובייקטיבי. אע"פ שגם אני אישית חושב שבד"כ חבל להסיק מגיל פורמלי בלי להכיר במי מדובר]

ואולי כדאי לקחת גם את ההערה הזו, כמשהו "מעורר מחשבה"..

ומודה שהייתי צריך להתנסח אחרת.

לגבי גובה, יש הבדל. גובה מפריע לאנשים באופן עצמי ומהותי. כמובן שאפשר לעבוד על המידות ולגרום לזה לא להפריע, אבל ברור שזה לא דבר של מה בכך. אבל גיל זה מאפיין עקיף הרבה יותר, שבהקשר הזה, ועל פיה הסבריה - נובע מתפיסה שגויה של מהותו והשפעתו של הגיל.

זה היה כדי לחדד את הנושא של מושגים סובייקטיביים, לא דווקא ביחס אליה.

ויישר כח על היכולת לקבל הערה..

ותמיד היו מדברות על בגרות של נשים יחסית לגברים וכו וכו והחברים שלהן היו בני 30+ האמת? הבנות הכי מפגרות וילדותיות שהכרתי מאז לא מאמין לתיאוריה הזאת

בן אדם שבונה את עצמו נכון - אין הבדל רב מידי ב"בגרות הנפשית" שלו בין גיל 24-25 (ואפילו הייתי אומר לך שגם בגיל 22-23. אבל זה אין סיכוי כנראה שתאמיני...) לבין גיל 26-27.

אולי את מתכוונת ל"מקום בחיים" שזה כבר משהו אחר לגמרי, אבל "בגרות נפשית"? וההבדל בזה בין בנים לבנות בגילאים האלו? זה שטויות לדעתי, במחילה. ההבדלים אולי ניכרים בין בת  שהיא בת 23-24 לבן שהוא בן 19-20 - אבל בגילאים שאת מזכירה זה כבר לחלוטין לא נכון...

בערך כמו שתגידי שבחורה בת 32 יותר "בוגרת נפשית"מבחור בן 28. זה שטויות. אולי יש לה "יותר ניסיון חיים" מעצם העובדה שהיא גדולה ממנו בכמה שנים, אבל זה לא אומר שהבחור לא בוגר נפשית כדי להתחתן, כן, גם עם בחורה גדולה ממנו...

ממישהו בן 26!

אני חושב, במחילה, וזוהי כמובן רק דעתי - שאת מגזימה מאוד. את כבר לא מדבר על בגרות נפשית אלא על ניסיון חיים ועל "מקום בחיים".

לחתונה צריך בגרות נפשית שמספיקה כדי להתחתן - מעבר לזה, היכולת לצאת עם צעיר ממך תלויה בעיקר בפתיחות שלך להתחתן עם מישהו שלכאורה עדיין לא "הגיע" ל"מקום שלך" על טווח הגילאים.

תחשבי שאם היית מתחתנת בת 19-20 - הגיוני שלא הייתה לך בעיה להתחתן עם בן 22-24. אז זה שכעת א-ת בת 24, לא אומר שפתאום הבחורים בני 23-24 לא "בוגרים" מספיק בשבילך.

תראי, עובדה שבחורים בני 22 ו23 מקימים בתים ומאושרים ובוגרים מספיק והבתים שלהם מעולים - אבל רגע, מה זה, יש ניסיון שהם לא הגיעו אליו, הם עדיין לא בני 26-31, מה זה???

ככה שברור, במחילה, שאת טועה. זה לא עניין של בגרות נפשית, זה רק התירוץ שלך. זה עניין שמפחיד אותך להתחתן עם מישהו צעיר ממך או אפילו "רק" בגיל שלך" כי בערך מגיל 0 פימפמו לך ש"תמיד בנות בוגרות יותר מבנים" אז זה הצליח להגיע לרמה שאת חושבת שכל גיל שבו תהיי, אין אפשרות להתחתן עם בן בגיל הזה או חלילה פחות.

אני מאוד משוכנע שאם חלילה תגיעי לגיל 28 ולא תהיי נשואה, טווח הגילאים שלך יעלה בהתאם ל29-35. ואז פתאום אותם בחורים בן 26 שהיום תצאי איתם בשמחה, אז כבר יהיו "מוקצים" כי "הרי הם לא בוגרים מספיק".

תחשבי על זה...

לדעתי האישית הפרש של 8 שנים הוא כבר הפרש גדול, שלא קשור למוכנות רגשית אלא למקומות שונים בחיים. אבל כמובן, היו גם מקרים כאלו, וזה גם תלוי בין היתר בגילאים... לא דומה בת 36 שיוצאת עם בן 28, לבת 30 שיוצאת עם בן 22.

אבל בהפרש של שנה שנתיים - נשמע לי קצת מגוחך. בת 25 עם בן 23, או בת 27 עם בן 25-26 - לא נראה לי שההבדלים ביניהם הם גדולים כל כך... (בנוגע ל"ישיבה מול תואר" - תזכרושבמילא גם בחורה בת 23-24 שיש לה כבר תואר/כמעט תואר ביד ויוצאת עם בחור בן 25 - יש מצב טוב שהוא עדיין בישיבה/רק בשנה-שנתיים הראשונות שלו אחרי הישיבה... ככה שבכל מקרה מהבחינה הזאת הגיוני שבת דתייה "תקדים" את הבן, כמעט תמיד...

יש אנשים שיכולים לבזבז שנה אחרי שנה ולא להתקדם לשום מקום, ויש אנשים שיכולים בשנה אחת להספיק לעשות מהפכות. כמובן, זה לא 'אנשים' במובן שיש מי שהוא בהגדרה ככה, אלא תלוי בעיקר בבחירה של האנשים.

בכל מקרה, באמת במצב תקין שנה בחיים זה המון, ולכן כדאי לעשות כמה שיותר שנים כאלו בחיים האמיתיים, בשלמות של זוג נשוי, ולא לחכות עד שיגמרו כל התהליכים הנפשיים וצבירת הניסיון וכו'.

לא חושבת ככה, עברתי הרבה מידי דברים בחיים שלי 

בשביל שאפשר להגיד לי שבחור בן 26-7 ואת 29 מה הבדל? 

מי שרחוק וגדול לא  רואה שיש הבדל. אבל מי שבפנים ועוד איך שרואים!!!

גם ביחס לבנות גילי אני הרבה יותר בוגרת יש לי הרבה חברות שהן בגילאי 30+

מרגישה איתן הכי בנוח. 

ואחרי שכבר עשית שירות לאומי, ואת בשנה ב-ג בלימודים, בחור שכל החיים היה בתוך בית מדרש ומקסימום עשה הסדר איפשהו, ממש לא נמצא באותו מקום בחיים כמוני. 

נכון שהרבה פעמים מתרצים את זה בבגרות נפשית, אבל זה נראה לי פשוט ניסוח לא נכון של העניין. ברור שיש בנים בוגרים ומקסימים, אבל גם יש תיכוניסטים בוגרים ובשלים לחתונה. באמת. הבעיה היחידה היא שהם כל כך בעולם שכל השיח שלו הוא אחר, שזה מרגיש לא קשור אליי בשום צורה. ולא כי אני לא מכירה את עולם הישיבות או לימוד. אלא כי החיים שלי במקום לחלוין שונה, ובעיקר הבעיות והדאגות שלי הן כל כך אחרות, שבחור ישיבה בגילי לא מסוגל להבין אותם, כי הוא פשוט לא שם. 

ולהבהרה- לא מזלזלת בישיבות או בהסדר. אבל אתם, כבנים, פשוט לא מודעים לבועה שאתם חיים בה. ישיבה היא בועה. שירות בהסדר הוא בועה. אלה לא בועות רעות. זה גן עדן, באמת. אבל מה לעשות שבתור בחורה אני לא חיה בגן העדן הזה אלא בעולם הפחות מלטף שבחוץ..

אני חושב שזה ממש לא מוכרח. אדם יכול לבחור להכיר את המציאות ולהיות מודע. זה גם תלוי בהדרכות שהוא מקבל. אני אישית למדתי הרבה ספרים בענייני זוגיות לפני ותך כדי שהתחלתי להיפגש, והייתי מאוד מקורקע ביחס למשמעות של חיי נישואין.

חשוב להבין משהו: אדם לא צריך להגיע לחתונה כשהוא כליל השלמות של בגרות, קירקוע, מקצוע, פרנסה והכרת כל מכמני המציאות. זוגות מתבגרים ביחד, לומדים על החיים ביחד, מתפתחים ביחד. גם זה אלמנט חשוב. יש כמה דברים ממוקדים שצריך להיות מאופס עליהם לפני החתונה, וזה מה שנקרא "בשלות".

אבל בתור דתיה אצא אם בחור בגילי רק אם אני יודעת שהוא מכיר יותר מאשר את הסטנדר שלו. 

ויזהר, אולי אתה מיוחד, אולי אתה פשוט שונה מהבנים שאני מכירה, אולי לאשתך זה לא היה חשוב, או מליון דברים אחרים. הנקודה היא שזה לא הבשלות. אולי היית הכי בוגר בעולם. הבעיה היא שלא מכירים את העולם שבחוץ.. (ואולי אתה חי בקהילה שלא רואים את העולם שבחוץ בכל מקרה, ואז זה גם פחות רלוונטי..)

לפעמים זו בועה לא טובה, שמהווה מכשול לחיי נישואין, ולפעמים זו דווקא בועה טובה וחשובה שנצרכת לתקופת ההתמלאות הרוחנית בישיבה (כולל שנים שנשואים, כאברכים), והיא עוזרת להגיע מלאים לנחיתה במציאות שבחוץ לישיבה.

אני אישית מכיר את "בעולם שבחוץ" מאז ומעולם. ותדעי נקודה חשובה בהקשר זה: באופן כללי אנשים שנמצאים בפורומים נחשפים הרבה יותר לסוגי אנשים, רמות שונות של הקפדה, וכדו', הרבה יותר מאשר בישיבות. בתור אחד שנמצא בפורומים מגיל 16 (בהתחלה בעיקר בכיפה) אני חש את זה היטב. לא תמיד זה דווקא חיובי, אגב. והסיבה המרכזית שנטשתי לגמרי את כיפה זה שהרגשתי שההיחשפות התמידית למיני אפיקורסים וכופרים (כולם 'דתיים', כמובן) לא עושה לי טוב.

פה

מה גם שכמובן תלוי בשירות הצבאי שלו...מעדיפה אחד לקראת סיום השירות

אני בת 29, מסכימה מישהו מהגיל שלי ומעלה. עד נגיד 34

במקרים יוצאי דופן אסכים לפגוש גם מי הצעיר ממני במעט. 

מצחיק, בחורים מבוגרים חושבים שהם נשארים צעירים לנצח.

כל כך הרבה בחורים שעברו את גיל 30 ומתקרבים אפילו ל40

אומרים שאני מבוגרת מדי בשבילם.

מה הם חושבים לעצמם? או שהם לא חושבים...

הכי מבוגר פה?

הטווח די גמיש..

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי