סעיף א

צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא, אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו, חוצץ, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו, חוצץ, ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ.

הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצין (הגהות שערי דורא):

 

סעיף ה

שתי שערות או יותר שהיו קשורים כאחד קשר אחד, אינם חוצצין.

הגה: ואין חילוק בין אם קשר ב' שערות עם שתי שערות, או שקשר ב' שערות בפני עצמן (בית יוסף בשם רשב"א ור"ן)

ושערה אחת שנקשרה, חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה, אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו:

הקשרים האפשריים.

יש קשרים שהם מהודקים וחוצצים, ויש שלא. [כפי שכתוב בהלכה ה שציטטתי, וכפי שכתב אוהב תורה בשרשור שם].

כתבתי שלהערכתי בראסטות השערות מסתבכות בכל הצורות האפשריות, כולל אלו שחוצצות.

בשיער רגיל, לא צריך לגלח את השיער, אפשר להסתרק היטב ולפתוח את הקשרים לפני הטבילה, וכפי שכבר כתב די"מ.

קשר שמים נכנסים לתוכו לעומת קשר שלא. (קשר של שערה בודדת לעצמה הוא מהודק יותר, ולכן מונע כניסת מים).

קשר שמקפידים עליו [מעונינים בהסרתו], לעומת קשר שלא מקפידים עליו. (נניח אם יש הרבה קשרים בשיער, אז זה מפריע)

בהלכות מקוואות ב טו.

בראסטות, גם אם בונים אותן ללא חומרי עזר שונים שנשארים בשיער, וגם אם נאמר שלא מקפיד על הקשרים -הראסטות בנויות הרבה על שערות שכבר נתלשו, והן קשורות וסבוכות בשיער החי.

כך שגם אם נקל להגדיר את כל הדבר הזה כמשהו שלא מקפידים עליו (וצע"ג אם לא בטלה דעתו אצל כל אדם), זה מציאות של רוב השיעור.

אז מה יצא לנו: ודאי חוצץ מדרבנן, מצד רוב השיער. ספק חוצץ מדאורייתא, מצד רובו ומקפיד.

כך נלענ"ד, בניתוח פשוט.

חוץ מזה, אל תשכח שמותר לו לחפוף את השער בידו. 

מה עובר לאנשים בראש?...

בכל מקרה, ענית בעצמך. זה אפשרי. מי שלא דואג לעצמו, יש לו בעיה. מה יעשה עכשיו? שאלה מעניינת.

נראה לי שחוגים נרחבים של האנושות יחשבו שזה דווקא די מתבקש, בלי קשר לעניין ההלכתי של חציצה..

אבל איני נזיר שמשון, ולא מתכוון להיות כזה.

לא נראה לי שלא שמענו בדבר כזה הוא ראיה.

אם היינו מכירים תופעה רחבה של נזירי שמשון במשך הדורות, והם היו צריכים לטבול, ולא הוזכר בשום מקום דרישה להסתרק, אז כנראה שהיא לא קיימת.

מסרק שיורדות איתו אותה הכמות שיורדות עם היד

ההלכות העקרוניות של דיני נזיר ודיני חציצה מופיעים בחז"ל.

לא כל ההשלכות המעשיות שלהם צריכות להופיע, כפי שהרבה השלכות מעשיות בנושאים אחרים לא מופיעות. 

אם זו הייתה שאלה מצויה, מישהו מהפוסקים היה צריך לכתוב עליה, והייתה משמעות לכך שאף אחד מהפוסקים לא הזהיר את הנזירים להסתרק ביד בקביעות כדי לא להגיע למצב של חציצה.

אבל זו לא הייתה שאלה מצויה בזמן הפוסקים. (וגם טבילה דאורייתא הייתה רק לנשים, ואני מניח שנשים נזירות היו עוד פחות מצויות).

לא נראה לי שזה כמו לטפח ראסטות בהגדרה, שאז ממש כמעט כל השערות שנושרות נשארות קשוות וסבוכות בתוך השיער, עד ממש רמה של רוב חציצה.

(כאשר דנים בנפרד את השיער ואת שאר הגוף לעניין הרוב).

מהתורה, רק רובו ומקפיד חוצץ.

אני הכרתי 1 ובסוף מצאו לו פתח (כמה חודשים שישבו על זה בבי"ד - עם הגרש אלישיב זצל)

שנשותיהם ארגו את שבע מחלפות ראשם עם המסכת?

שלא ייקשר.

עיין ערך מחלפות, וכו'

האם אומרים בזה בטלה דעתו אצל כל אדם או לא. כי לרוב האנשים ברור שריבוי קשרים וכו' כמו שקיים בראסטות מפריע.

ובכל מקרה, מה עם עניין הרוב שציינתי?

אבל עדיין הם אינן חלק מהגוף, ולכן יש בעיה כשהחציצה נהיית רוב.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?