למיטב ידיעתי ההלכתית, המקובל הוא שלא מעכבים "סתם", אבל אם יש נסיבות אמיתיות שמפריעות לכך (נפשיות, פיזיות, וכו'), אז זה אפשרי. מדובר במצוות עשה יסודית וחשובה, שלא דוחים "סתם", אבל גם היא צריכה להתקיים מתוך נסיבות שמאפשרות אותה באופן נורמלי.
על כן, אם יש ספק סביר, שואלים תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו ובמציאות החיים (ולחפש "היתרים" שאפשר לעכב ללא סיבה, זה לא כ"כ חוכמה. צריך חפש מה האמת, לא "היתרים" סתם..)
[ולגבי הנושא בכללי, כבר יש דיון בלנ"ו, אין ענין לחזור כאן על הדברים, או להגיב על תגובות שמן הסתם יבואו וכבר הוגבו שם]
זה כיף.
אבל לא שיוולד בשנה הראשונה.
בדיעבד, אם קורה, אני לא חושבת שזה מה שהורס זוגיות, להפך, אני ראיתי שהריון מעצים ומחבר- גם ואפילו בגלל הקשיים שיש בו.
[ובכלל, מלבב לקרוא הודעה כזו...]
גם אני נכנסתי להריון חודש אחרי החתונה והייתה לנו חוויה מדהימה ממש!!
לא נראה לי שאני יכולה להוסיף יותר על מה שאת כתבת...
עדינותהגדול נולד תוך פחות משנה, (10 חודשים ליתר דיוק). הייתי תמיד עייפה, לא היה לי הרבה כח, למדתי לימודים מאוד מאוד אינטנסיביים עד שעות מאוחרות. באופן כללי היה קשה. בהתחלה רציתי למנוע, בעלי לא. אח"כ גם אני לא רציתי.
אבל- חברה שלי היתה בהיריון והיתה חולה. ממש חולה. לא יכלה ללמוד, לא יכלה לעבוד. היתה בבית והקיאה. בעלה המסכן היה צריך לעבוד ולטפל בבית ובאישתו ההריונית. צריך להתחשב בעובדה שזה קורה, ולא נדיר.
בדיעבד הייתי שמחה לחכות עוד 3 חודשים...
גם לנו ילד הגיע מהר מאוד, והשני שנה וקצת אחריו
היה קשה אבל שווה את זה
וכן רצינו את זה ובעלי לא מהגברים שדורשים מאישה בהריון לסדר את הבית ויודע לעשות הכל לא פחות טוב ממני
לנו זה רק העצים את הזוגיות אבל בעלי בן אדם עם מידות טובות והיה מוכן לסבול אי-נוחות פה ושם
כמובן שהכל תלוי במצב שלכם
אני מכירה זוג שאישה רצתה לפרנס ולא הרשתה לבעל לעבוד אלא רק ללמוד בכולל בשנים ראשונות, בסוף היה לה הריון מאוד קשה, מחלת רקע שלה החריפה והיא גם איבדה הריון בחודש חמישי וגם פוטרה מעבודתה
בסוף הוא יצא לעבוד ורק אז נולדו להם ילדים
מה זה "אין גיבוי"??
קחי את עצמך בידיים
ערב טוב אפשר ורצוי ללכת ליעוץ גם לבד יתנו לך את הכלים לעזור לך\לכם לבנות חיי משפחה נכונים וטובים אח"כ בעלך ירצה לבוא איתך ליעוץ ובהצלחה בכל דבר בחיים יש עליות ומורדות וכנראה שעכשיו אתם בדרך לעלייה עצומה .
אני מאוד מבינה אותך, גם אני עברתי ועדיין עוברת תקופה מאוד לא קלה (גם נשואה טריה יחסית) של להשלים עם מי שהוא בעלי, אבל שמתי לב שלגבי דברים לא טובים שאני חושבת עליו, אני רואה בזכוכית מגדלת ממש ענקית כל דבר קטן (שחור כמובן), וגם דברים שאצל אחרים לא היו מפריעים לי והייתי חושבת שזה ממש בסדר, בגלל הדעה המוקדמת שיש לי עליו ישר אני מפרשת לרעתו. למה אני כותבת את זה? כי למשל זה שהוא לא שואל לשלומך מהבוקר (ואני לא יודעת לגמרי את הרקע אני מחווה שעה מהצד לפי מה שכתבת) לא חייב להיות בגלל שלא אכפת לו ממך וכו', אם הוא למשל יודע שיש לך סידורים וכאלה וחושב שהוא יודע מה את עושה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא נותן לך את החופש שלך... (אני אם הייתי גבר - בטוחה שגם אני הייתי ככה, זה עניין של אופי...), אבל את יכולה ללמד אותו שזה חשוב לך שהוא יראה שהוא מתעניין...
רציתי רק לומר שכל דבר שאת רואה וישר מפרשת לרעה תבדקי עם עצמך: האם באמת מה שהוא עשה/אמר היה מזעזע ולא לעניין כמו שנראה לי? האם אם מישהו אחר שאני אוהבת היה מתנהג ככה גם הייתי מפרשת את זה כך?
אבל בכל מקרה כדאי לך ללכת ליעוץ לדעתי, אני הולכת רצוף ולאט לאט בעז"ה זה עוזר...
את יכולה לפנות אלי באישי אם את רוצה יש לי יועצת מאוד טובה (תלוי גם באיזור המגורים שלך כמובן).
ועוד משהו שעוזר לי (אולי ישמע לך מצחיק): יש סגולה חשובה להמתקת הדינים, מעתיקה לך את הנוסח כמו שהוא כתוב אצלי: "אני מאמין באמונה שלמה שזה הצער והיסורים שבא לי הוא בהשגחה פרטית מעם ה', והנני מקבלם עלי באהבה, וכל זה בא לי מסיבת עוונותי הרבים, וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. ויהי רצון שיהיו אלו היסורים לכפרה על עוונותי הרבים, והנה מצד הדין הייתי צריכה לפרט ולשוב ולהתוודות על החטא והעוון שבסיבתם בא לי אלו היסורים, אבל גלוי וידוע לפניך שאין איתי יודע עד מה. לכן יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שתמחוק ותשרש החטא ועוון ופשע שגרמו לי אלו הייסורים, ויומתקו כל הדינים מעלי ומעל כל ישראל, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, וימשוך חסדים טובים ומגולים לנו ולכל בית ישראל עד עולם אמן."
וכתוב שאם אומר את הנוסח הזה אפילו על כל דבר קטן אז נמתקים ממנו כל הדינים,ואם נגזרה עליו גזירה ח"ו נמתק הדין מעליו ("שומר אמונים", מאמר השגח פרק י"ג)
אולי את שואלת מה זה עוזר לי?
אז ככה, אני אומרת את זה כל פעם שאני רואה בבעלי דברים שכואבים לי (ולצערי זה קורה הרבה), וזה מנחם אותי ומזכיר לי שהייסורים שבאים על האדם מדודים בדיוק בידי אדון הכל, שום דבר לא בא סתם, ומה שאני עוברת עכשיו חוסך לי אני לא יודעת איפה, בעתיד בעוה"ז ואולי בכלל בעוה"ב, אבל בשביל זה נשלחנו לעולם, לא? כדי לתקן...
רק שלא תביני לא נכון, אני לא אומרת לך "תמשיכי לסבול בלי לעשות כלום כדי לפתור את זה ורק תשנני את מה שכתבתי כל היום", תעשי את הצעדים לשפר את המצב ככל יכולתך (אם ביעוץ, אם בשקילת גירושין בהתייעצות עם גדולים, וכמובן בעבודה עצמית גדולה, שמזה א"א לברוח. ואיך היועצת שלי אמרה לי? "גם אם הנישואין האלה לא יחזיקו, מלעבוד על עצמך לא תפסידי, זה יהיה נכס לפרק הבא, לבעל הבא שלך שירויח אשה יותר חכמה ואיכותית..."
באמת בהצלחה!!!! 
לא הייתי משנה לרגע
שהיא מודה לה' שלקח זמן עד שהיא הצליחה להכנס להיריון.
היה לה קשה, ומתסכל, אבל בדיעבד היא אמרה שזה היה חיובי.
ומהצד השני שמעתי ממישהי אחרת שחודש אחרי החתונה הייתה בהיריון וזה היה לה מהר מדי.
אז לי לא היה מרווח גדול בין החתונה להיריון ב"ה, אבל גם ב"ה זה לא היה מייד.
קיוויתי לזה כל יום והתבאסתי כשלא, אבל הכמה חודשים האלה שהיינו רק זוג, ביססנו את המקום והאופי של הביחד שלנו, היה משמעותי מאוד.
לדעתי זה חלק גדול מזה שב"ה בהיריון הייתה הרגשת שותפות מלאה וחיבור נכון. ובטח שבלידה.
והעניין שמותרים הרבה זמן, שאמרו פה, לדעתי זה דווקא יכול להוות חסרון.
רק נחשפים לעולם הזה של מגע, וכבר ללכת על פול גז? לטעמי בהתחלה צריך את ההפסקות האלה, שקשות אבל בונות, כדי לכוון את כל הביחד בצורה חזקה ונכונה.
אבל לפני הכל, כמובן שה' שולח את זה בזמן הכי מתאים
שהקב"ה מסדר את העניינים "בסדר"..
בוודאי טוב שמי שלצערה התעכבה, רואה את החיוב בכך שהיה לה עוד קצת זמן.. כמו שטוב שמי שזכו מיד - רואים את הנפלא שבכך.
יש ההיא שאמרה לך ש"היה לה מהר מידי" - ויש כאן כמה וכמה שאמרו שזה היה להם מעולה.
לכם הזמן שבינתיים ביסס את החיבור - ולאחרים דווקא הזמן של ההריון (והיתה להם "הרגשת שותפות מלאה" לא פחות..).
וגם לגבי נושא הריחוק, טוב שכל אחד רואה את הטוב במה שעבר (גם הזמן שבהריון, מכווין את הביחד בצורה חזקה ונכונה. ההלכות מכוונות אל הזמן המתאים לכל מצב).
אכן, מה שכתבת בסוף הוא האמת. הכל בהשגחה מה'. לא סותר שכאשר יש סיבות מיוחדות, צריך להפעיל שיקול דעת בהתייעצות עם דעת תורה - אבל בכללי, בנסיבות "רגילות", לבטוח בכך שהקב"ה ינהל את העניינים דרך האופן הטבעי, ולפי ההנהגה ההלכתית המקובלת.
היו אוסרים שימוש באמצעי מניעה באופן גורף.
כנראה שללכת בעיניים עצומות הוא לא משהו חיובי מלכתחילה...
אבל רובנו לא בדרגות האלה.
כל הכבוד דברים נכוחים
אני גם מסכימה שילד וכמה שיותר מהר זה דבר מקסים והלוואי על כולם ושלא יאלצו להמתין בלחץ.
הריון הוא סיבה מדהימה לחיזוק הקשר ולידה היא אירוע שממחיש את עוצמתו!
אבל אנשים... זה שעושים השתדלות למניעה ורק אם הרב הורה כך זה לא אומר שלא סומכים על הקב"ה!
יש מושג של השתדלות בדרך הטבע- לא שמעת???
וגם אם לוקחים מניעה ואלוקים חושב שזה לא הדבר הטוב - המניעה לא תעזור!
חסרים נשים שנכנסו להריון עם גלולות/התקנים שונים?לא. חברה שלי ילדה שלישיה בזכות הגלולות מניעה...
אז בואו נתחזק ולא ננסה לנהל את העולם אלא ללכת תמים בדרכיו.
מי שיש לו סיבה משמעותית, יוועץ בדעת תורה. ומי שלא- רק תפילה... שמה שיהיה, יהיה הכי טוב וגם תרגישו את זה!
זה לא כלכלי? 
ציליגילימימיציליגילימימיעל ההסתכלות. הקב"ה שולח נסיונות לפי כחות האנשים. שמעתה והלאה יהיה אך טוב וחסד.
[בוואריציה שונה מאד, זה קצת מזכיר משהו מהנושא הקודם - עד כמה דברים תלויים בגישה והסתכלות ואופטימיות]
שתהיה בריאה וחזקה. ותראה מעצמה וגם אתם ממנה, רק אור וטוב. ויש גם התקדמויות בעולם, כמובן..
וגם השניים האחרים שיהיו בריאים - עם כולכם..
כמו צמח ברמקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
