זה שלא תמיד אנחנו מסכימים עם בחירה כזאת או אחרת של אדם כזה או אחר וחושבים שהיא תמוהה- לא אומר שצריך להידרדר עד כדי להפוך אותו לאדם ש... (אני אעצור כאן, תנו לדימיון דרור בעקבות השרשור..). אנחנו יכולים הן להבין לעצמנו שזה "מוזר" או איך שנרצה לקרוא לזה, והן להבין לעצמנו שכן, כולנו "מוזרים" בדברים פרטיים שלנו ולכן מכאן ועד לשפוט מישהו בצורה כ"כ ביקורתית, כאשר את עצמנו תמיד נדע לשפוט בצורה הרבה יותר מקילה - זה לא ראוי.
אני במשך שנים טענתי שלשלול על מראה יצוני זה באמת לא חכם, טיפשי וכו' וכו', תמיד אמרתי לאנשים "ומה אם אחרי האירוסין היא פתאום תעשה תאונה והפנים שלה יראו כמו הפנים של פיונה לא בשעת הזוהר שלהם?" - ועוד כהנה וכהנה תירוצים. אבל מסתבר שהתבגרתי קצת. אני עדיין מחזיק בדעה שהפנימיות הכי חשובה ושצריך לבדוק טוב טוב בתוך עצמנו מה באמת מפריע לנו ומונע התפתחות של קשר ומה דימיונות - אבל יחד עם זה למדתי להפנים שבני אדם לא עשויים בתבנית שאני רוצה שהם יהיו. שגם אני לא מושלם בדיוק כמו שהם, ושגם לי יש העדפות ושזה לגיטימי ובסדר גמור, ושבסופו של דבר, אנחנו לא מתחתנים עם אידיאל ועם ההשקפה הטהורה אלא עם בן אדם שנצטרך לקום מולו כל בוקר, לצחצח שיניים באותו כיור ולפזר יחד איתו את הילדים לגנים ולבית הספר.
והאדם הזה צריך להיות היקר לנו בעולם.
אז אולי אני לא אפסול על שיער, או על משקל, או על גובה. אולי. ואולי כן (ברוך ה' עוד לא יצא לי, אבל מנגד אני גם עדיין לא נשוי... ככה שאין לדעת דבר בעולם הזה). אבל אני זה אני ואני אחראי רק על החינוך של עצמי.
ולכן, מישהי שתפסול אותי על זה (נגיד, על זקן. או פיאות ארוכות. או משקל. או שיש לי חצ'קון במקום כזה או אחר, אם היה 
) - זאת זכותה. זה לא הופך אותה למטומטמת, או לטיפשה, או לרדודה אש, או לאחת מסכנה ואומללה שתתחתן רק עם מלך היופי. למה מי אני. יותר מזה - ייתכן שהיא תתחתן עם מישהו שמבחינתי האישית הוא יותר מכוער ממני - אבל זה הלב. הלב שלה הוא לא הלב שלי ולא הלב של מישהו אחר.
(למרות שעדן ממש ניסתה 
)
חזק!
(אגב, חייב להדגיש, שלא יבינו לא נכון: לי אין בעיה עם
אין על תלתליםם
