דווקא היהדות הכי מעודדת שאלות, והכי נותנת לזה. לדחוק את זה לצד לא יעזור, אולי רק זמנית. אבל יום אחד כשתתחתן, וח"ו יהיה איזה סכסוך קל, תוכל להגיד - לא בא לי, לקום וללכת.
כשאדם שואל שאלות וחוקר ומעמיק זה גורם לו לעשות דברים לא כי זה מציאות החיים. אלא כי זה מה שהוא אמת מאמין בו, זה מה שהוא באמת רוצה! 
נכון שהחתונה באה בטבעיות. אבל לא לגמרי. לכן כדאי גם להעמיק בזה ולהבין את המשמעות. ואז גם תוכל לעשות את זה מתוך שמחה גדולה וקדושה, ומתוך הבנה שזה באמת הדבר הנכון לעשות. 

(ולדעתי , זה רצון ה'. ורצון ה' הוא שיהיה לי טוב, זו התשובה הבסיסית. מכאן ניתן להעמיק עוד ועוד. להבין למה הוא חושב שזה טוב לי)

בכל אופן-  ה' כיוון אותי להתקל בזה- http://www.binyanshalem.org.il/7/1/%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C_%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F%E2%80%B03F
אולי זה יענה על כמה שאלות

אני בחורה בת 23,

חיה חיים די עמוסים

ובשונה מחברותי

אני לא חשה כמיהה גדולה להתחתן,

אין לי חוסר.

(כן קיימות סיטואציות שאני מרגישה צורך- אבל בד"כ לא).

אמנם כשאני רואה רווקות מבוגרות נצבט לבי,

וכשאני רואה אישה צעירה שהספיקה הרבה בחיים

אני מאד רוצה להידמות אליה…

(אני רוצה הרבה ילדים וגם מאד רוצה בעז"ה להתחתן)

אני לא ברורה עם עצמי ומאד תנודתית בעניין…

השאלה- בשביל מה מתחתנים? 

או יותר ספציפי-

בשביל מה אנחנו, כיהודים, מתחתנים?

שלום תהילה ויישר כוח על השאלה,

ממש שאלה חשובה "לשם מה מתחתנים"?

קודם כל בקשר להתלבטות שלך

האם את רוצה להתחתן או לא,

את במצב מצוין ואנושי מאוד.

כולנו בנויים מרצונות שונים מגוונים וגם מנוגדים.

זה חלק מהיותנו בני אדם

בעלי שאיפות  שונות ונפש מורכבת

ולא מלאכי השרת.

כנראה שאת גם רוצה להתחתן וגם לא רוצה להתחתן.

יש סיבות שמובילות אותך לרצות

ויש סיבות שמובילות אותך לא לרצות.

בשביל להתחתן

אין חובה שיהיה רצון ממש חזק ובוער.

אולי אדרבא,

יש משהו טוב בלהחליט להיפגש

לפני שזה נהיה דחוף ולחוץ.

לחפש ולמצוא מתוך נינוחות ושיקול דעת.

ובשביל מה אנחנו כיהודים מתחתנים?

מהשאלה שלך אני מבין,

שאת מחפשת את המניע האידאולוגי ל"למה להתחתן".

וזה חשוב מאוד.

ובכל זאת אני רוצה להתחיל מ:

למה להתחתן –

ברמה האישית והאנושית,

אסביר בהמשך מדוע.

חשוב לדעת –

שלהתחתן זה דבר שמח,

מלא אהבה, מלא כיף,

בית משלך, ילדים משלך,

מישהו שאוהב רק אותך,

הזדמנות לחוות את החיים

ברובד הכי עמוק ושמח שלהם.

כמובן שבגלל הפונטנציאל הגדול שבבית,

זה לא רק כל כך ורוד…

יש התמודדויות, ויש קשיים

וצריך לעמול כדי שהנישואין ישאו את הפירות הרצויים.

אבל בגדול,

נישואין מוצלחים –

זו הדרך היחידה והטובה ביותר להרגיש מלאות וסיפוק.

כמו שאת בוודאי יודעת ,

אדם לא מרגיש סיפוק

רק מלחיות את החיים

וגם לא מ'לבלות',

אלא רק ממעשים שיש בהם נתינה,

השפעה על העולם,

והגשמה של הכוחות הטמונים בו.

אפשרות האמיתית והעמוקה ביותר להגשמה עצמית,

ההשפעה המשמעותית ביותר על העולם

נתינה באופן העמוק ביותר,

זה במערכת של זוגיות.

נתינה וקבלה של אהבה מבן הזוג,

להיות בקרבה גדולה עם אדם אהוב,

זה הדבר שבונה את הנפש ,

את הביטחון ואת השמחה.

גם לך וגם לו.

הולדת ילדים –

זו ההשפעה הגדולה ביותר שאפשר לתת.

ממש לברוא אדם מאפס,

לתת לו את צרכיו הכי בסיסיים ,

להיות שותפה בבניית השקפת העולם שלו,

ובסופו של דבר,

לתת לו גם את העצמאות שלו.

מבחינתך –

אין הגשמה עצמית גדולה מזו.

היציבות בתא המשפחתי

נותן לאדם את היכולת להשפיע החוצה

ולמצות את היכולות שלו בצורה הרמונית ומאוזנת

עם ההשקעה פנימה בעצמו.

חיים טבעיים ובריאים –

הטבע של הגוף והנפש שלנו בנוי בצורה כזאת,

שצורת החיים המתאימה לו זה של זוגיות ויצירת משפחה.

"לא טוב היות האדם לבדו".

המשך הקיום שלי בעולם –

אנחנו בני תמותה,

יבוא יום ולא נהיה יותר בעולם.

מבחינה אישית זה האבדן הגדול ביותר.

אבל אם יש לנו צאצאים

במידה רבה הם ההמשך שלנו,

הקיום שלנו עדיין יימצא

וימשיך לפעול בעולם "בניין עדי עד".

מה שכתבתי עד כאן נכון לא רק ליהודים

אלא לכל אדם.

אנחנו כיהודים מאמינים

שהסיבה שאנחנו מתחתנים ,

לא מנותקת מהסיבה שכל אדם רוצה להתחתן

אלא מוסיפה בו נופך.

אנחנו מאמינים ,

שאותו רצון וצורך לנתינה, השפעה ואהבה שטבוע באדם,

הוא לא רק טבעי.

הוא מה שהקב"ה טבע בנו ,

כדי שאנחנו נרצה להיות חלק ממה שהוא עושה.

שנרצה גם אנחנו לברוא , להיטיב, להשפיע.

ואותו אושר שאנחנו יכולים להרגיש ,

כשאנחנו נותנים ,

זה בגלל שבזה אנחנו מתדמים לדרכיו של הקב"ה.

שאנחנו לא חיים לבד,

אלא כמו שהקב"ה רוצה לשכון בתוכינו, יחד איתנו,

גם אנחנו רוצים לשכון יחד עם בן הזוג שלנו בשותפות מלאה.

כמו שהקב"ה ברא עולם ובני אדם

ודואג לצרכים שלהם ,

מהצרכים הגופניים הכי בסיסיים ,

ועד הצרכים הנפשיים ורוחניים הכי עדינים,

כך גם אנחנו רוצים לברוא בני אדם

ולתת להם את הצרכים שלהם עד כמה שאנחנו יכולים.

וכמו שהקב"ה נתן לנו את התורה –

כהדרכה לחיים נכונים ,

שמביאים אותנו לחיים של משמעות בעולם הזה ושל נצח לעולם הבא ,

כך אנחנו מגדלים ומחנכים את ילדינו

לתורה ומצוות ,

שיתנו להם עולם הזה ועולם הבא.

וזה לשון ספר החינוך במצוות פרו ורבו " :

משרשי המצווה זו

כדי שיהיה העולם מיושב,

שהשם ברוך הוא חפץ בישובו,

כדכתיב: "לא תהו בראה לשבת יצרה".

והיא מצוה גדולה ,

שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם,

כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת."

כלומר,

אותו רצון טבעי שיש לאדם לשלמות,

לחיים של "ביחד" ,

לנתינה ולהמשך הקיום שלו בעולם,

הוא לא רק אינטרס אישי של כל פרט

אלא זה מחובר לרצונו של הקב"ה ,

שרוצה שיהיה העולם מיושב.

הקב"ה חי העולמים רוצה עולם מלא בחיים.

גם במובן הפשוט של רבוי האוכלוסייה

וגם במובן עמוק יותר של חיים מלאים וטובים

של כל היושבים עליה,

ובמובן הכי עמוק –

של קישור לחי החיים על ידי עבודת המצוות.

ולכן אנחנו מתחתנים,

שזה הדרך לקיום מצוות פריה ורבייה,

שכוללת בתוכה הולדת ילדים וחינוכם למצוות,

שבזה אנחנו מוציאים לפועל את הרצון של הקב"ה ,

לברוא עולם ובתוכו חיים שקשורים אליו,

וכוללת בתוכה גם כל יצירה ,השפעה ונתינה חיובית לעולם.

לכן,

בשונה מרוב מצוות התורה ,

שמופיעות בתורה רק בספר שמות

אחרי שנהיינו לעם ישראל ואח"כ כשקיבלנו תורה,

המצווה להתחתן מופיע בספר בראשית  –

כשעוד לא היה עם ישראל ותורה מסיני.

אלא רק אדם וחוה בלבד.

כי מצווה זו יסודה ברובד האנושי הפשוט של היותנו בני אדם,

שחשוב לנו מאוד להשפיע וליצור בעולם,

שהחיים יהיו משמעותיים

ורק אח"כ אנו מוסיפים לתוכו את הרובד היהודי והרוחני.

עוד,

על ידי הנישואין יש השראת שכינה

"זכו שכינה ביניהם" ,

בני זוג יכולים ממש להביא את הקב"ה לעולם (שכינה).

הולדת ילדים מקרבת את הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" (נידה יג ופירוש רש"י)

ועוד הרבה מאמרי חז"ל בנושא.

יהי רצון ,

שתזכי לפעול בעולם את שליחותך האמתית,

מתוך שמחה נחת.

אשמח לשמוע מה את חושבת,

יהושע ביטקובר 

וטבע העולם שבן אדם רוצה לחיות עם עוד מישו נוסף כמו לדוג' שאנשים שהם כבר התחתנו ועכשיו הם גרושים בני 50 רוצים שוב למצוא בן/ת זוג.. זה מראה שהאדם הוא יצור שלא יכול לחיות לבדו.

והרצון להמשכיות כמובן, אז כדי להביא ילדים כדאי להתחתן קודם..

חברות שלך לא מתחתנות בלי לחשוב. את רק חושבת שהן לא חושבות.

אם תשאלי כל אחת מהן למה היא התחתנה בטוח תיהיה לה תשובה.

מה נעשה עם כל הכסף?

לא חבל שסתם ירקב באיזה בנק בשוויץ או מתחת לבלטות?

אפילו אם נחשיב רק את הוצאות הבית שבכל מקרה אדם גר בדירה כלשהיא שלפחות עוד אדם אחד יכול לחיות בו - ובהנחה שאתה לא מתעלק על ההורים, אז רווק מבוגר גר הרבה פעמים לבד...

וכמובן כל שאר האספקטים - תוספת התשלום על אוכל, למשל, לא משמעותית במיוחד מאדם אחד לשניים. גם אדם אחד בסוף כנראה ישליך אוכל לזבל - אז בשניים כנראה משליכים פחות... (מה גם שבן לבד - אומר הרבה ג'אנק פוד שעולה יותר מאוכל נורמאלי אז אם הוא יתחתן הוא יקצץ בהוצאות האלו...)

מה גם שבהסתכלות ארוכה על מכלול החיים - אתה מביא ילדים היום, עוזר להם היום ומגדל אותם, ולעת זקנה, לעיתים אפילו יותר שנים ממה שאתה גידלת אותם - הם יחזירו לך ויסייעו לך. ככה שזה סוג של "פנסיה" ו"ביטוח רפואי" הכי מתוק שיש

וזה כן עוד סיבה ללמה להתחתן.

ברור שיחד עם המצווה הזו יש מסביב עוד יתרונות.. כמו עוד מצוות, שבת וכו

"ויאמר ה' אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו.."

"על כן יעזב איש את אביו ואמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד."

אם זה מה שהקב"ה אמר, מי אני שאתחיל להנפיץ סיבות אחרות.

אמנם אנשים כאן יגידו לך שיש מצוות פרו ורבו:

א. בשביל זה אפשר גם פילגש או שפחה.

ב. אפשר גם להתחתן ולהתגרש מייד לאחר שנולדים בן ובת.

אז הסיבה שבאמת מתחתנים, זה הסיבות שהקב"ה כתב.

אם היה גם לי ספק כלשהו, שכנעתם גם אותי...

אוסיף רק שלפעמים לא כ"כ רוצים, אבל אני מאמינה שכשפוגשים את בן /בת הזוג המתאים, הרצון יגיע. או כמו שחברה אמרה לי, עם האוכל יבוא התיאבון...

כאשר את/ה מוכנ/ה לחתונה - אתה לא צריך להסביר לעצמך למה בכלל להתחתן - זה ברור לך מבחינה פנימית שאתה חייב את זה.

זה כמו שתשאל תינוק: בעצם למה לך ללמוד ללכת? תזחל כל החיים - למה ללכת?
זה טבעי. כשתינוק גדל באופן טבעי הוא מנסה להתחיל ללכת - אף אחד לא הכריח אותו ללכת (בדרך כלל) - הוא פשוט מרגיש מבפנים שהוא פשוט חייב ללכת, שלא הגיוני רק לזחול. 

וככה גם הדיבור, וכן הלאה וכן הלאה...

בקיצור - להתחתן זה טבעי. ככה פועל העולם, ולא רק אצל בני האדם, אלא גם אצל הרבה מאוד מבעלי החיים יש מערכות זוגיות שונות, מהן לכל החיים ומהן לתקופות הרבייה. 

זה מצוין לפעול בחיים עם חשיבה של "למה בעצם?"

בפשטות, כי רצון הבורא שיהיה כך. 

ולשם כך נטע בנו רצון לבנות בית במובן הכי עמוק של המושג

רצון להמשכיות, לילדים.

רצון להיות בקשר אמיתי ומחייב להיות אהובה ואוהבת, 

יצר החיים הפשוט. 

התשובה הסופית היא-

שמוח האדם תמיד מחפש להשלים את מה שחסר לו.

אם זה מזון, מים ואפילו חֵברה.

כשהמוח בשל לשלב הנישואין האדם מתחיל להרגיש את החצי השני שחסר לו.

החסר ההוא תמיד קיים. אבל המוח יודע לספק את הנפש בחברויות מזדמנות וזמניות. לתקופה מסוימת.

אבל זה לא מספיק.

כמו שהגוף לא יכול לחיות לעד בבריאות איתנה על חטיפים ושוקולד, כך הנפש לא יכולה להגיע אל סיפוקה-שלמותה ע"י חברויות מזדמנות.

כך האדם לאט מתחיל להרגיש את החסר ומחפש למלאו.

(בחורים/ות שמתחתנים/ות כי זה מקובל או כי כולם התחתנו- שיהיה להם לבריאות...)

בהצלחה!

חשובים ביחד. כי רוצים להיות ביחד.

ו

פעם ראית רבקות בכותל?! זה למה

מעבר לזה כשהייתי צריכה לקחת אותה למוסך ראיתי את הניסיון למרוח אותי, עד שהייתי צריכה לערב בכירים יותר...

כשבאתי אח"כ לעבודה וסיפרתי למישהו הוא פשוט אמר שלא הולכים למוסך בלי גבר.

בקיצור אני צריכה גבר שיטפל במכונית ובלוגיסטיקה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לגברים בכל מה שקשור לרכבים???;)

עכשיו לארוון ח"ו תרד הסיבה להתחתן.....

סופסוף יחס מאנשים....

ובכוונה עניתי כך, כי ברור לי שאם השאלה היתה- למה לקיים יחסים עם בני המין השני-היה הרבה יותר קל להבין את התשובה, כי זה צורך קיומי בהרבה.

אחרי שברור למה לקיים יחסים עם בני המין השני ("פרו ורבו"-הן מצד המצווה וגם במובן האנושי, ו"לא טוב היות האדם לבדו", ואפילו המשיכה הטבעית), אז צריך להבין את דרך התורה המתנגדת להפקרות בנושא זה, מזנות ועד נישואים בלי מחויבות ("שארה כסותה ועונתה לא יגרע"), ואת היתרון החברתי שבקיומם של בית ומשפחה עבור הילדים. ("כבד את אביך ואת אמך", חובות האב לבנו, הבנת הדמיון הפנים משפחתי והשפעתו על האדם, קיום של מודל חברה יציב עבור הפרט, אפשרות של חינוך מסודר (מצד האמת כל ניסיון חברתי שאינו בנוי על מוסד המשפחה הוא מלאכותי ומסובך, ובעל בעיות נוספות, אע"פ שכיום גם ככה הרבה מהחינוך הוא כזה), ועוד.)

ואחותי רצתה שאני אוסיף את התשובה שלה, אז למרות שיש לי אי אלו הסתייגויות- הנה זה-
נכון שתכל'ס אם מסתכלים על זה בצורה הגיונית מבחוץ- להתחתן זה פסיכי. רעיון מוזר. תחשבי על להביא ילדים לעולם- אותה שאלה, לא? רעיון פסיכי. ועוד יש לו השלכות ארוכות טווח.. אבל זה לא העניין. באמת כשאתה לא במקום שמוכן לזה נפשית, זה דוחה אותך (לא בקטע של מגעיל, פשוט אתה לא מבין למה אנשים עושים את זה לעצמם), אבל זה לא משנה אם תגידי לעצמך שזו תקופה שעוברת או לא- כרגע זה ככה. וזה אחלה, ואת ממש בסדר גמור גם אם כל החברות שלךך כמהות לאיזה בייניש עם גמרא בחיקו ושיירת זאטוטים זבי חוטם ואת מסתכלת עליהם ולא מבינה למה לסיים את החיים בגיל כל כך מוקדם ולכבול את עצמך. כלומר, את לא רק בסדר אלא שפויה ונורמלית.
אבל את פשוט תמשיכי להיות נורמלית גם כשיום אחד פתאום יהיה חסר לך קצת חבר, ותרצי קשר ותתחילי לצאת.. ואחרי כך וכך בחורים אפילו תפגשי אחד נורמלי שיבוא לך להעביר איתו את חייך ולקום איתו כל בוקר.
עכשיו בכנות- אני בדיוק בנקודה המתוארת כאן, ועדיין לא רואה סיבה להתחתן. אם הייתי חילוניה, הייתי חיה עם חבר שלי לנצח נצחים ולא מתחתנת (מכירה את הסיבות ללמה כן, ולמה גם חילונים כן מתחתנים, ויש לי תשובה לכל אחת מהן ), אבל נכון לנקודת הזמן הזאת אני דתיה, ואפילו די דוסית, מה שאומר שכדי לחיות עם גבר אני אצטרך לעבור את כל הטקס המביך הזה של לרקוד מלא אפילו שאני ממש גרועה בזה..
אז התשובה שלי בגדול היא לא שיש משיכה בין המינים, אם את לא חשה את זה כרגע, ולא שזה מצווה (זה תמיד גם מה שאומרים על ילדים, שזה מצווה וחשוב לעם ישראל, ומה אני, מכונה  לייצור נשק??? וזו גם בכלל רק מצווה שמחייבת בנים, אז את פטורה לחלוטין ) אלא שפשוט יום אחד ממש תרצי לחיות עם משהו, למרות שזה לא הגיוני.. סתם תהיי מאוהבת.
אז בינתיים תהני לחיות את חייך ההגיוניים (לא בציניות, ממש תהני מהם. הרווקות לא אומרת שחסר בך משהו. זה זמן מדהים שאת יכולה להנות בו ולעשות כל כך הרבה!!) וכשזה יהיה אז גם תהני מהחיים ביחד, כאמור- לא ניסיתי, אבל מהחברים מסביב זה נראה לי די כיף
 

לא קראתי את כל התגובות לפני, אבל כאחת שברוך השם אכן התחתנה למרות שמודל הנישואים שהכירה לא היה הדבר הכי נעים...

ולדעתי התשובה המצוינת לכך היא, שזה הדבר הכי טוב ונחוץ לכל מי שחי בעולם שלנו!

זה כמובן גם כיף ועונג מאוד גדול, אבל עוד לפני כן, זה ממלא את הצורך הבסיסי שלנו למישהו שתמיד נהיה חשובים לו, ושהוא יהיה חשוב לנו, ללא תלות בשום דבר. ובלי זה אז מאוד לא פשוט בחיים והרגשת החוסר מגיעה במהרה!

זה הביטוי הנפשי לכך שאיש או אישה לבד הם בעצם רק חצי. וביחד הם מרכיבים את האדם השלם.

מעבר לזה, הנישואין זה המקום שבו מקיימים הכי הרבה את המצווה היסודית "ואהבת לרעך כמוך". זה המקום שבו באמת באמת עובדים על המידות של בין אדם לחברו. 

דבר נוסף זה הנישואין הם ה-דבר שמאפשר הקמת משפחה בריאה - ילדים צריכים גם אמא וגם אבא, ובאותו אופן, אמא צריכה איתה אבא ואבא צריך איתו אמא. ולבד זה הרבה הרבה יותר קשה מכל הבחינות!

זה מה הצלחתי לחשוב לעיו בזעה זאת של הלילה.

אבל אשריך שהיעלת את השאלה. היא באמת חשובה!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.