דווקא היהדות הכי מעודדת שאלות, והכי נותנת לזה. לדחוק את זה לצד לא יעזור, אולי רק זמנית. אבל יום אחד כשתתחתן, וח"ו יהיה איזה סכסוך קל, תוכל להגיד - לא בא לי, לקום וללכת.
כשאדם שואל שאלות וחוקר ומעמיק זה גורם לו לעשות דברים לא כי זה מציאות החיים. אלא כי זה מה שהוא אמת מאמין בו, זה מה שהוא באמת רוצה! 
נכון שהחתונה באה בטבעיות. אבל לא לגמרי. לכן כדאי גם להעמיק בזה ולהבין את המשמעות. ואז גם תוכל לעשות את זה מתוך שמחה גדולה וקדושה, ומתוך הבנה שזה באמת הדבר הנכון לעשות. 

(ולדעתי , זה רצון ה'. ורצון ה' הוא שיהיה לי טוב, זו התשובה הבסיסית. מכאן ניתן להעמיק עוד ועוד. להבין למה הוא חושב שזה טוב לי)

בכל אופן-  ה' כיוון אותי להתקל בזה- http://www.binyanshalem.org.il/7/1/%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C_%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F%E2%80%B03F
אולי זה יענה על כמה שאלות

אני בחורה בת 23,

חיה חיים די עמוסים

ובשונה מחברותי

אני לא חשה כמיהה גדולה להתחתן,

אין לי חוסר.

(כן קיימות סיטואציות שאני מרגישה צורך- אבל בד"כ לא).

אמנם כשאני רואה רווקות מבוגרות נצבט לבי,

וכשאני רואה אישה צעירה שהספיקה הרבה בחיים

אני מאד רוצה להידמות אליה…

(אני רוצה הרבה ילדים וגם מאד רוצה בעז"ה להתחתן)

אני לא ברורה עם עצמי ומאד תנודתית בעניין…

השאלה- בשביל מה מתחתנים? 

או יותר ספציפי-

בשביל מה אנחנו, כיהודים, מתחתנים?

שלום תהילה ויישר כוח על השאלה,

ממש שאלה חשובה "לשם מה מתחתנים"?

קודם כל בקשר להתלבטות שלך

האם את רוצה להתחתן או לא,

את במצב מצוין ואנושי מאוד.

כולנו בנויים מרצונות שונים מגוונים וגם מנוגדים.

זה חלק מהיותנו בני אדם

בעלי שאיפות  שונות ונפש מורכבת

ולא מלאכי השרת.

כנראה שאת גם רוצה להתחתן וגם לא רוצה להתחתן.

יש סיבות שמובילות אותך לרצות

ויש סיבות שמובילות אותך לא לרצות.

בשביל להתחתן

אין חובה שיהיה רצון ממש חזק ובוער.

אולי אדרבא,

יש משהו טוב בלהחליט להיפגש

לפני שזה נהיה דחוף ולחוץ.

לחפש ולמצוא מתוך נינוחות ושיקול דעת.

ובשביל מה אנחנו כיהודים מתחתנים?

מהשאלה שלך אני מבין,

שאת מחפשת את המניע האידאולוגי ל"למה להתחתן".

וזה חשוב מאוד.

ובכל זאת אני רוצה להתחיל מ:

למה להתחתן –

ברמה האישית והאנושית,

אסביר בהמשך מדוע.

חשוב לדעת –

שלהתחתן זה דבר שמח,

מלא אהבה, מלא כיף,

בית משלך, ילדים משלך,

מישהו שאוהב רק אותך,

הזדמנות לחוות את החיים

ברובד הכי עמוק ושמח שלהם.

כמובן שבגלל הפונטנציאל הגדול שבבית,

זה לא רק כל כך ורוד…

יש התמודדויות, ויש קשיים

וצריך לעמול כדי שהנישואין ישאו את הפירות הרצויים.

אבל בגדול,

נישואין מוצלחים –

זו הדרך היחידה והטובה ביותר להרגיש מלאות וסיפוק.

כמו שאת בוודאי יודעת ,

אדם לא מרגיש סיפוק

רק מלחיות את החיים

וגם לא מ'לבלות',

אלא רק ממעשים שיש בהם נתינה,

השפעה על העולם,

והגשמה של הכוחות הטמונים בו.

אפשרות האמיתית והעמוקה ביותר להגשמה עצמית,

ההשפעה המשמעותית ביותר על העולם

נתינה באופן העמוק ביותר,

זה במערכת של זוגיות.

נתינה וקבלה של אהבה מבן הזוג,

להיות בקרבה גדולה עם אדם אהוב,

זה הדבר שבונה את הנפש ,

את הביטחון ואת השמחה.

גם לך וגם לו.

הולדת ילדים –

זו ההשפעה הגדולה ביותר שאפשר לתת.

ממש לברוא אדם מאפס,

לתת לו את צרכיו הכי בסיסיים ,

להיות שותפה בבניית השקפת העולם שלו,

ובסופו של דבר,

לתת לו גם את העצמאות שלו.

מבחינתך –

אין הגשמה עצמית גדולה מזו.

היציבות בתא המשפחתי

נותן לאדם את היכולת להשפיע החוצה

ולמצות את היכולות שלו בצורה הרמונית ומאוזנת

עם ההשקעה פנימה בעצמו.

חיים טבעיים ובריאים –

הטבע של הגוף והנפש שלנו בנוי בצורה כזאת,

שצורת החיים המתאימה לו זה של זוגיות ויצירת משפחה.

"לא טוב היות האדם לבדו".

המשך הקיום שלי בעולם –

אנחנו בני תמותה,

יבוא יום ולא נהיה יותר בעולם.

מבחינה אישית זה האבדן הגדול ביותר.

אבל אם יש לנו צאצאים

במידה רבה הם ההמשך שלנו,

הקיום שלנו עדיין יימצא

וימשיך לפעול בעולם "בניין עדי עד".

מה שכתבתי עד כאן נכון לא רק ליהודים

אלא לכל אדם.

אנחנו כיהודים מאמינים

שהסיבה שאנחנו מתחתנים ,

לא מנותקת מהסיבה שכל אדם רוצה להתחתן

אלא מוסיפה בו נופך.

אנחנו מאמינים ,

שאותו רצון וצורך לנתינה, השפעה ואהבה שטבוע באדם,

הוא לא רק טבעי.

הוא מה שהקב"ה טבע בנו ,

כדי שאנחנו נרצה להיות חלק ממה שהוא עושה.

שנרצה גם אנחנו לברוא , להיטיב, להשפיע.

ואותו אושר שאנחנו יכולים להרגיש ,

כשאנחנו נותנים ,

זה בגלל שבזה אנחנו מתדמים לדרכיו של הקב"ה.

שאנחנו לא חיים לבד,

אלא כמו שהקב"ה רוצה לשכון בתוכינו, יחד איתנו,

גם אנחנו רוצים לשכון יחד עם בן הזוג שלנו בשותפות מלאה.

כמו שהקב"ה ברא עולם ובני אדם

ודואג לצרכים שלהם ,

מהצרכים הגופניים הכי בסיסיים ,

ועד הצרכים הנפשיים ורוחניים הכי עדינים,

כך גם אנחנו רוצים לברוא בני אדם

ולתת להם את הצרכים שלהם עד כמה שאנחנו יכולים.

וכמו שהקב"ה נתן לנו את התורה –

כהדרכה לחיים נכונים ,

שמביאים אותנו לחיים של משמעות בעולם הזה ושל נצח לעולם הבא ,

כך אנחנו מגדלים ומחנכים את ילדינו

לתורה ומצוות ,

שיתנו להם עולם הזה ועולם הבא.

וזה לשון ספר החינוך במצוות פרו ורבו " :

משרשי המצווה זו

כדי שיהיה העולם מיושב,

שהשם ברוך הוא חפץ בישובו,

כדכתיב: "לא תהו בראה לשבת יצרה".

והיא מצוה גדולה ,

שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם,

כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת."

כלומר,

אותו רצון טבעי שיש לאדם לשלמות,

לחיים של "ביחד" ,

לנתינה ולהמשך הקיום שלו בעולם,

הוא לא רק אינטרס אישי של כל פרט

אלא זה מחובר לרצונו של הקב"ה ,

שרוצה שיהיה העולם מיושב.

הקב"ה חי העולמים רוצה עולם מלא בחיים.

גם במובן הפשוט של רבוי האוכלוסייה

וגם במובן עמוק יותר של חיים מלאים וטובים

של כל היושבים עליה,

ובמובן הכי עמוק –

של קישור לחי החיים על ידי עבודת המצוות.

ולכן אנחנו מתחתנים,

שזה הדרך לקיום מצוות פריה ורבייה,

שכוללת בתוכה הולדת ילדים וחינוכם למצוות,

שבזה אנחנו מוציאים לפועל את הרצון של הקב"ה ,

לברוא עולם ובתוכו חיים שקשורים אליו,

וכוללת בתוכה גם כל יצירה ,השפעה ונתינה חיובית לעולם.

לכן,

בשונה מרוב מצוות התורה ,

שמופיעות בתורה רק בספר שמות

אחרי שנהיינו לעם ישראל ואח"כ כשקיבלנו תורה,

המצווה להתחתן מופיע בספר בראשית  –

כשעוד לא היה עם ישראל ותורה מסיני.

אלא רק אדם וחוה בלבד.

כי מצווה זו יסודה ברובד האנושי הפשוט של היותנו בני אדם,

שחשוב לנו מאוד להשפיע וליצור בעולם,

שהחיים יהיו משמעותיים

ורק אח"כ אנו מוסיפים לתוכו את הרובד היהודי והרוחני.

עוד,

על ידי הנישואין יש השראת שכינה

"זכו שכינה ביניהם" ,

בני זוג יכולים ממש להביא את הקב"ה לעולם (שכינה).

הולדת ילדים מקרבת את הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" (נידה יג ופירוש רש"י)

ועוד הרבה מאמרי חז"ל בנושא.

יהי רצון ,

שתזכי לפעול בעולם את שליחותך האמתית,

מתוך שמחה נחת.

אשמח לשמוע מה את חושבת,

יהושע ביטקובר 

וטבע העולם שבן אדם רוצה לחיות עם עוד מישו נוסף כמו לדוג' שאנשים שהם כבר התחתנו ועכשיו הם גרושים בני 50 רוצים שוב למצוא בן/ת זוג.. זה מראה שהאדם הוא יצור שלא יכול לחיות לבדו.

והרצון להמשכיות כמובן, אז כדי להביא ילדים כדאי להתחתן קודם..

חברות שלך לא מתחתנות בלי לחשוב. את רק חושבת שהן לא חושבות.

אם תשאלי כל אחת מהן למה היא התחתנה בטוח תיהיה לה תשובה.

מה נעשה עם כל הכסף?

לא חבל שסתם ירקב באיזה בנק בשוויץ או מתחת לבלטות?

אפילו אם נחשיב רק את הוצאות הבית שבכל מקרה אדם גר בדירה כלשהיא שלפחות עוד אדם אחד יכול לחיות בו - ובהנחה שאתה לא מתעלק על ההורים, אז רווק מבוגר גר הרבה פעמים לבד...

וכמובן כל שאר האספקטים - תוספת התשלום על אוכל, למשל, לא משמעותית במיוחד מאדם אחד לשניים. גם אדם אחד בסוף כנראה ישליך אוכל לזבל - אז בשניים כנראה משליכים פחות... (מה גם שבן לבד - אומר הרבה ג'אנק פוד שעולה יותר מאוכל נורמאלי אז אם הוא יתחתן הוא יקצץ בהוצאות האלו...)

מה גם שבהסתכלות ארוכה על מכלול החיים - אתה מביא ילדים היום, עוזר להם היום ומגדל אותם, ולעת זקנה, לעיתים אפילו יותר שנים ממה שאתה גידלת אותם - הם יחזירו לך ויסייעו לך. ככה שזה סוג של "פנסיה" ו"ביטוח רפואי" הכי מתוק שיש

וזה כן עוד סיבה ללמה להתחתן.

ברור שיחד עם המצווה הזו יש מסביב עוד יתרונות.. כמו עוד מצוות, שבת וכו

"ויאמר ה' אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו.."

"על כן יעזב איש את אביו ואמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד."

אם זה מה שהקב"ה אמר, מי אני שאתחיל להנפיץ סיבות אחרות.

אמנם אנשים כאן יגידו לך שיש מצוות פרו ורבו:

א. בשביל זה אפשר גם פילגש או שפחה.

ב. אפשר גם להתחתן ולהתגרש מייד לאחר שנולדים בן ובת.

אז הסיבה שבאמת מתחתנים, זה הסיבות שהקב"ה כתב.

אם היה גם לי ספק כלשהו, שכנעתם גם אותי...

אוסיף רק שלפעמים לא כ"כ רוצים, אבל אני מאמינה שכשפוגשים את בן /בת הזוג המתאים, הרצון יגיע. או כמו שחברה אמרה לי, עם האוכל יבוא התיאבון...

כאשר את/ה מוכנ/ה לחתונה - אתה לא צריך להסביר לעצמך למה בכלל להתחתן - זה ברור לך מבחינה פנימית שאתה חייב את זה.

זה כמו שתשאל תינוק: בעצם למה לך ללמוד ללכת? תזחל כל החיים - למה ללכת?
זה טבעי. כשתינוק גדל באופן טבעי הוא מנסה להתחיל ללכת - אף אחד לא הכריח אותו ללכת (בדרך כלל) - הוא פשוט מרגיש מבפנים שהוא פשוט חייב ללכת, שלא הגיוני רק לזחול. 

וככה גם הדיבור, וכן הלאה וכן הלאה...

בקיצור - להתחתן זה טבעי. ככה פועל העולם, ולא רק אצל בני האדם, אלא גם אצל הרבה מאוד מבעלי החיים יש מערכות זוגיות שונות, מהן לכל החיים ומהן לתקופות הרבייה. 

זה מצוין לפעול בחיים עם חשיבה של "למה בעצם?"

בפשטות, כי רצון הבורא שיהיה כך. 

ולשם כך נטע בנו רצון לבנות בית במובן הכי עמוק של המושג

רצון להמשכיות, לילדים.

רצון להיות בקשר אמיתי ומחייב להיות אהובה ואוהבת, 

יצר החיים הפשוט. 

התשובה הסופית היא-

שמוח האדם תמיד מחפש להשלים את מה שחסר לו.

אם זה מזון, מים ואפילו חֵברה.

כשהמוח בשל לשלב הנישואין האדם מתחיל להרגיש את החצי השני שחסר לו.

החסר ההוא תמיד קיים. אבל המוח יודע לספק את הנפש בחברויות מזדמנות וזמניות. לתקופה מסוימת.

אבל זה לא מספיק.

כמו שהגוף לא יכול לחיות לעד בבריאות איתנה על חטיפים ושוקולד, כך הנפש לא יכולה להגיע אל סיפוקה-שלמותה ע"י חברויות מזדמנות.

כך האדם לאט מתחיל להרגיש את החסר ומחפש למלאו.

(בחורים/ות שמתחתנים/ות כי זה מקובל או כי כולם התחתנו- שיהיה להם לבריאות...)

בהצלחה!

חשובים ביחד. כי רוצים להיות ביחד.

ו

פעם ראית רבקות בכותל?! זה למה

מעבר לזה כשהייתי צריכה לקחת אותה למוסך ראיתי את הניסיון למרוח אותי, עד שהייתי צריכה לערב בכירים יותר...

כשבאתי אח"כ לעבודה וסיפרתי למישהו הוא פשוט אמר שלא הולכים למוסך בלי גבר.

בקיצור אני צריכה גבר שיטפל במכונית ובלוגיסטיקה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לגברים בכל מה שקשור לרכבים???;)

עכשיו לארוון ח"ו תרד הסיבה להתחתן.....

סופסוף יחס מאנשים....

ובכוונה עניתי כך, כי ברור לי שאם השאלה היתה- למה לקיים יחסים עם בני המין השני-היה הרבה יותר קל להבין את התשובה, כי זה צורך קיומי בהרבה.

אחרי שברור למה לקיים יחסים עם בני המין השני ("פרו ורבו"-הן מצד המצווה וגם במובן האנושי, ו"לא טוב היות האדם לבדו", ואפילו המשיכה הטבעית), אז צריך להבין את דרך התורה המתנגדת להפקרות בנושא זה, מזנות ועד נישואים בלי מחויבות ("שארה כסותה ועונתה לא יגרע"), ואת היתרון החברתי שבקיומם של בית ומשפחה עבור הילדים. ("כבד את אביך ואת אמך", חובות האב לבנו, הבנת הדמיון הפנים משפחתי והשפעתו על האדם, קיום של מודל חברה יציב עבור הפרט, אפשרות של חינוך מסודר (מצד האמת כל ניסיון חברתי שאינו בנוי על מוסד המשפחה הוא מלאכותי ומסובך, ובעל בעיות נוספות, אע"פ שכיום גם ככה הרבה מהחינוך הוא כזה), ועוד.)

ואחותי רצתה שאני אוסיף את התשובה שלה, אז למרות שיש לי אי אלו הסתייגויות- הנה זה-
נכון שתכל'ס אם מסתכלים על זה בצורה הגיונית מבחוץ- להתחתן זה פסיכי. רעיון מוזר. תחשבי על להביא ילדים לעולם- אותה שאלה, לא? רעיון פסיכי. ועוד יש לו השלכות ארוכות טווח.. אבל זה לא העניין. באמת כשאתה לא במקום שמוכן לזה נפשית, זה דוחה אותך (לא בקטע של מגעיל, פשוט אתה לא מבין למה אנשים עושים את זה לעצמם), אבל זה לא משנה אם תגידי לעצמך שזו תקופה שעוברת או לא- כרגע זה ככה. וזה אחלה, ואת ממש בסדר גמור גם אם כל החברות שלךך כמהות לאיזה בייניש עם גמרא בחיקו ושיירת זאטוטים זבי חוטם ואת מסתכלת עליהם ולא מבינה למה לסיים את החיים בגיל כל כך מוקדם ולכבול את עצמך. כלומר, את לא רק בסדר אלא שפויה ונורמלית.
אבל את פשוט תמשיכי להיות נורמלית גם כשיום אחד פתאום יהיה חסר לך קצת חבר, ותרצי קשר ותתחילי לצאת.. ואחרי כך וכך בחורים אפילו תפגשי אחד נורמלי שיבוא לך להעביר איתו את חייך ולקום איתו כל בוקר.
עכשיו בכנות- אני בדיוק בנקודה המתוארת כאן, ועדיין לא רואה סיבה להתחתן. אם הייתי חילוניה, הייתי חיה עם חבר שלי לנצח נצחים ולא מתחתנת (מכירה את הסיבות ללמה כן, ולמה גם חילונים כן מתחתנים, ויש לי תשובה לכל אחת מהן ), אבל נכון לנקודת הזמן הזאת אני דתיה, ואפילו די דוסית, מה שאומר שכדי לחיות עם גבר אני אצטרך לעבור את כל הטקס המביך הזה של לרקוד מלא אפילו שאני ממש גרועה בזה..
אז התשובה שלי בגדול היא לא שיש משיכה בין המינים, אם את לא חשה את זה כרגע, ולא שזה מצווה (זה תמיד גם מה שאומרים על ילדים, שזה מצווה וחשוב לעם ישראל, ומה אני, מכונה  לייצור נשק??? וזו גם בכלל רק מצווה שמחייבת בנים, אז את פטורה לחלוטין ) אלא שפשוט יום אחד ממש תרצי לחיות עם משהו, למרות שזה לא הגיוני.. סתם תהיי מאוהבת.
אז בינתיים תהני לחיות את חייך ההגיוניים (לא בציניות, ממש תהני מהם. הרווקות לא אומרת שחסר בך משהו. זה זמן מדהים שאת יכולה להנות בו ולעשות כל כך הרבה!!) וכשזה יהיה אז גם תהני מהחיים ביחד, כאמור- לא ניסיתי, אבל מהחברים מסביב זה נראה לי די כיף
 

לא קראתי את כל התגובות לפני, אבל כאחת שברוך השם אכן התחתנה למרות שמודל הנישואים שהכירה לא היה הדבר הכי נעים...

ולדעתי התשובה המצוינת לכך היא, שזה הדבר הכי טוב ונחוץ לכל מי שחי בעולם שלנו!

זה כמובן גם כיף ועונג מאוד גדול, אבל עוד לפני כן, זה ממלא את הצורך הבסיסי שלנו למישהו שתמיד נהיה חשובים לו, ושהוא יהיה חשוב לנו, ללא תלות בשום דבר. ובלי זה אז מאוד לא פשוט בחיים והרגשת החוסר מגיעה במהרה!

זה הביטוי הנפשי לכך שאיש או אישה לבד הם בעצם רק חצי. וביחד הם מרכיבים את האדם השלם.

מעבר לזה, הנישואין זה המקום שבו מקיימים הכי הרבה את המצווה היסודית "ואהבת לרעך כמוך". זה המקום שבו באמת באמת עובדים על המידות של בין אדם לחברו. 

דבר נוסף זה הנישואין הם ה-דבר שמאפשר הקמת משפחה בריאה - ילדים צריכים גם אמא וגם אבא, ובאותו אופן, אמא צריכה איתה אבא ואבא צריך איתו אמא. ולבד זה הרבה הרבה יותר קשה מכל הבחינות!

זה מה הצלחתי לחשוב לעיו בזעה זאת של הלילה.

אבל אשריך שהיעלת את השאלה. היא באמת חשובה!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.