דווקא היהדות הכי מעודדת שאלות, והכי נותנת לזה. לדחוק את זה לצד לא יעזור, אולי רק זמנית. אבל יום אחד כשתתחתן, וח"ו יהיה איזה סכסוך קל, תוכל להגיד - לא בא לי, לקום וללכת.
כשאדם שואל שאלות וחוקר ומעמיק זה גורם לו לעשות דברים לא כי זה מציאות החיים. אלא כי זה מה שהוא אמת מאמין בו, זה מה שהוא באמת רוצה! 
נכון שהחתונה באה בטבעיות. אבל לא לגמרי. לכן כדאי גם להעמיק בזה ולהבין את המשמעות. ואז גם תוכל לעשות את זה מתוך שמחה גדולה וקדושה, ומתוך הבנה שזה באמת הדבר הנכון לעשות. 

(ולדעתי , זה רצון ה'. ורצון ה' הוא שיהיה לי טוב, זו התשובה הבסיסית. מכאן ניתן להעמיק עוד ועוד. להבין למה הוא חושב שזה טוב לי)

בכל אופן-  ה' כיוון אותי להתקל בזה- http://www.binyanshalem.org.il/7/1/%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C_%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F%E2%80%B03F
אולי זה יענה על כמה שאלות

אני בחורה בת 23,

חיה חיים די עמוסים

ובשונה מחברותי

אני לא חשה כמיהה גדולה להתחתן,

אין לי חוסר.

(כן קיימות סיטואציות שאני מרגישה צורך- אבל בד"כ לא).

אמנם כשאני רואה רווקות מבוגרות נצבט לבי,

וכשאני רואה אישה צעירה שהספיקה הרבה בחיים

אני מאד רוצה להידמות אליה…

(אני רוצה הרבה ילדים וגם מאד רוצה בעז"ה להתחתן)

אני לא ברורה עם עצמי ומאד תנודתית בעניין…

השאלה- בשביל מה מתחתנים? 

או יותר ספציפי-

בשביל מה אנחנו, כיהודים, מתחתנים?

שלום תהילה ויישר כוח על השאלה,

ממש שאלה חשובה "לשם מה מתחתנים"?

קודם כל בקשר להתלבטות שלך

האם את רוצה להתחתן או לא,

את במצב מצוין ואנושי מאוד.

כולנו בנויים מרצונות שונים מגוונים וגם מנוגדים.

זה חלק מהיותנו בני אדם

בעלי שאיפות  שונות ונפש מורכבת

ולא מלאכי השרת.

כנראה שאת גם רוצה להתחתן וגם לא רוצה להתחתן.

יש סיבות שמובילות אותך לרצות

ויש סיבות שמובילות אותך לא לרצות.

בשביל להתחתן

אין חובה שיהיה רצון ממש חזק ובוער.

אולי אדרבא,

יש משהו טוב בלהחליט להיפגש

לפני שזה נהיה דחוף ולחוץ.

לחפש ולמצוא מתוך נינוחות ושיקול דעת.

ובשביל מה אנחנו כיהודים מתחתנים?

מהשאלה שלך אני מבין,

שאת מחפשת את המניע האידאולוגי ל"למה להתחתן".

וזה חשוב מאוד.

ובכל זאת אני רוצה להתחיל מ:

למה להתחתן –

ברמה האישית והאנושית,

אסביר בהמשך מדוע.

חשוב לדעת –

שלהתחתן זה דבר שמח,

מלא אהבה, מלא כיף,

בית משלך, ילדים משלך,

מישהו שאוהב רק אותך,

הזדמנות לחוות את החיים

ברובד הכי עמוק ושמח שלהם.

כמובן שבגלל הפונטנציאל הגדול שבבית,

זה לא רק כל כך ורוד…

יש התמודדויות, ויש קשיים

וצריך לעמול כדי שהנישואין ישאו את הפירות הרצויים.

אבל בגדול,

נישואין מוצלחים –

זו הדרך היחידה והטובה ביותר להרגיש מלאות וסיפוק.

כמו שאת בוודאי יודעת ,

אדם לא מרגיש סיפוק

רק מלחיות את החיים

וגם לא מ'לבלות',

אלא רק ממעשים שיש בהם נתינה,

השפעה על העולם,

והגשמה של הכוחות הטמונים בו.

אפשרות האמיתית והעמוקה ביותר להגשמה עצמית,

ההשפעה המשמעותית ביותר על העולם

נתינה באופן העמוק ביותר,

זה במערכת של זוגיות.

נתינה וקבלה של אהבה מבן הזוג,

להיות בקרבה גדולה עם אדם אהוב,

זה הדבר שבונה את הנפש ,

את הביטחון ואת השמחה.

גם לך וגם לו.

הולדת ילדים –

זו ההשפעה הגדולה ביותר שאפשר לתת.

ממש לברוא אדם מאפס,

לתת לו את צרכיו הכי בסיסיים ,

להיות שותפה בבניית השקפת העולם שלו,

ובסופו של דבר,

לתת לו גם את העצמאות שלו.

מבחינתך –

אין הגשמה עצמית גדולה מזו.

היציבות בתא המשפחתי

נותן לאדם את היכולת להשפיע החוצה

ולמצות את היכולות שלו בצורה הרמונית ומאוזנת

עם ההשקעה פנימה בעצמו.

חיים טבעיים ובריאים –

הטבע של הגוף והנפש שלנו בנוי בצורה כזאת,

שצורת החיים המתאימה לו זה של זוגיות ויצירת משפחה.

"לא טוב היות האדם לבדו".

המשך הקיום שלי בעולם –

אנחנו בני תמותה,

יבוא יום ולא נהיה יותר בעולם.

מבחינה אישית זה האבדן הגדול ביותר.

אבל אם יש לנו צאצאים

במידה רבה הם ההמשך שלנו,

הקיום שלנו עדיין יימצא

וימשיך לפעול בעולם "בניין עדי עד".

מה שכתבתי עד כאן נכון לא רק ליהודים

אלא לכל אדם.

אנחנו כיהודים מאמינים

שהסיבה שאנחנו מתחתנים ,

לא מנותקת מהסיבה שכל אדם רוצה להתחתן

אלא מוסיפה בו נופך.

אנחנו מאמינים ,

שאותו רצון וצורך לנתינה, השפעה ואהבה שטבוע באדם,

הוא לא רק טבעי.

הוא מה שהקב"ה טבע בנו ,

כדי שאנחנו נרצה להיות חלק ממה שהוא עושה.

שנרצה גם אנחנו לברוא , להיטיב, להשפיע.

ואותו אושר שאנחנו יכולים להרגיש ,

כשאנחנו נותנים ,

זה בגלל שבזה אנחנו מתדמים לדרכיו של הקב"ה.

שאנחנו לא חיים לבד,

אלא כמו שהקב"ה רוצה לשכון בתוכינו, יחד איתנו,

גם אנחנו רוצים לשכון יחד עם בן הזוג שלנו בשותפות מלאה.

כמו שהקב"ה ברא עולם ובני אדם

ודואג לצרכים שלהם ,

מהצרכים הגופניים הכי בסיסיים ,

ועד הצרכים הנפשיים ורוחניים הכי עדינים,

כך גם אנחנו רוצים לברוא בני אדם

ולתת להם את הצרכים שלהם עד כמה שאנחנו יכולים.

וכמו שהקב"ה נתן לנו את התורה –

כהדרכה לחיים נכונים ,

שמביאים אותנו לחיים של משמעות בעולם הזה ושל נצח לעולם הבא ,

כך אנחנו מגדלים ומחנכים את ילדינו

לתורה ומצוות ,

שיתנו להם עולם הזה ועולם הבא.

וזה לשון ספר החינוך במצוות פרו ורבו " :

משרשי המצווה זו

כדי שיהיה העולם מיושב,

שהשם ברוך הוא חפץ בישובו,

כדכתיב: "לא תהו בראה לשבת יצרה".

והיא מצוה גדולה ,

שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם,

כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת."

כלומר,

אותו רצון טבעי שיש לאדם לשלמות,

לחיים של "ביחד" ,

לנתינה ולהמשך הקיום שלו בעולם,

הוא לא רק אינטרס אישי של כל פרט

אלא זה מחובר לרצונו של הקב"ה ,

שרוצה שיהיה העולם מיושב.

הקב"ה חי העולמים רוצה עולם מלא בחיים.

גם במובן הפשוט של רבוי האוכלוסייה

וגם במובן עמוק יותר של חיים מלאים וטובים

של כל היושבים עליה,

ובמובן הכי עמוק –

של קישור לחי החיים על ידי עבודת המצוות.

ולכן אנחנו מתחתנים,

שזה הדרך לקיום מצוות פריה ורבייה,

שכוללת בתוכה הולדת ילדים וחינוכם למצוות,

שבזה אנחנו מוציאים לפועל את הרצון של הקב"ה ,

לברוא עולם ובתוכו חיים שקשורים אליו,

וכוללת בתוכה גם כל יצירה ,השפעה ונתינה חיובית לעולם.

לכן,

בשונה מרוב מצוות התורה ,

שמופיעות בתורה רק בספר שמות

אחרי שנהיינו לעם ישראל ואח"כ כשקיבלנו תורה,

המצווה להתחתן מופיע בספר בראשית  –

כשעוד לא היה עם ישראל ותורה מסיני.

אלא רק אדם וחוה בלבד.

כי מצווה זו יסודה ברובד האנושי הפשוט של היותנו בני אדם,

שחשוב לנו מאוד להשפיע וליצור בעולם,

שהחיים יהיו משמעותיים

ורק אח"כ אנו מוסיפים לתוכו את הרובד היהודי והרוחני.

עוד,

על ידי הנישואין יש השראת שכינה

"זכו שכינה ביניהם" ,

בני זוג יכולים ממש להביא את הקב"ה לעולם (שכינה).

הולדת ילדים מקרבת את הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" (נידה יג ופירוש רש"י)

ועוד הרבה מאמרי חז"ל בנושא.

יהי רצון ,

שתזכי לפעול בעולם את שליחותך האמתית,

מתוך שמחה נחת.

אשמח לשמוע מה את חושבת,

יהושע ביטקובר 

וטבע העולם שבן אדם רוצה לחיות עם עוד מישו נוסף כמו לדוג' שאנשים שהם כבר התחתנו ועכשיו הם גרושים בני 50 רוצים שוב למצוא בן/ת זוג.. זה מראה שהאדם הוא יצור שלא יכול לחיות לבדו.

והרצון להמשכיות כמובן, אז כדי להביא ילדים כדאי להתחתן קודם..

חברות שלך לא מתחתנות בלי לחשוב. את רק חושבת שהן לא חושבות.

אם תשאלי כל אחת מהן למה היא התחתנה בטוח תיהיה לה תשובה.

מה נעשה עם כל הכסף?

לא חבל שסתם ירקב באיזה בנק בשוויץ או מתחת לבלטות?

אפילו אם נחשיב רק את הוצאות הבית שבכל מקרה אדם גר בדירה כלשהיא שלפחות עוד אדם אחד יכול לחיות בו - ובהנחה שאתה לא מתעלק על ההורים, אז רווק מבוגר גר הרבה פעמים לבד...

וכמובן כל שאר האספקטים - תוספת התשלום על אוכל, למשל, לא משמעותית במיוחד מאדם אחד לשניים. גם אדם אחד בסוף כנראה ישליך אוכל לזבל - אז בשניים כנראה משליכים פחות... (מה גם שבן לבד - אומר הרבה ג'אנק פוד שעולה יותר מאוכל נורמאלי אז אם הוא יתחתן הוא יקצץ בהוצאות האלו...)

מה גם שבהסתכלות ארוכה על מכלול החיים - אתה מביא ילדים היום, עוזר להם היום ומגדל אותם, ולעת זקנה, לעיתים אפילו יותר שנים ממה שאתה גידלת אותם - הם יחזירו לך ויסייעו לך. ככה שזה סוג של "פנסיה" ו"ביטוח רפואי" הכי מתוק שיש

וזה כן עוד סיבה ללמה להתחתן.

ברור שיחד עם המצווה הזו יש מסביב עוד יתרונות.. כמו עוד מצוות, שבת וכו

"ויאמר ה' אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו.."

"על כן יעזב איש את אביו ואמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד."

אם זה מה שהקב"ה אמר, מי אני שאתחיל להנפיץ סיבות אחרות.

אמנם אנשים כאן יגידו לך שיש מצוות פרו ורבו:

א. בשביל זה אפשר גם פילגש או שפחה.

ב. אפשר גם להתחתן ולהתגרש מייד לאחר שנולדים בן ובת.

אז הסיבה שבאמת מתחתנים, זה הסיבות שהקב"ה כתב.

אם היה גם לי ספק כלשהו, שכנעתם גם אותי...

אוסיף רק שלפעמים לא כ"כ רוצים, אבל אני מאמינה שכשפוגשים את בן /בת הזוג המתאים, הרצון יגיע. או כמו שחברה אמרה לי, עם האוכל יבוא התיאבון...

כאשר את/ה מוכנ/ה לחתונה - אתה לא צריך להסביר לעצמך למה בכלל להתחתן - זה ברור לך מבחינה פנימית שאתה חייב את זה.

זה כמו שתשאל תינוק: בעצם למה לך ללמוד ללכת? תזחל כל החיים - למה ללכת?
זה טבעי. כשתינוק גדל באופן טבעי הוא מנסה להתחיל ללכת - אף אחד לא הכריח אותו ללכת (בדרך כלל) - הוא פשוט מרגיש מבפנים שהוא פשוט חייב ללכת, שלא הגיוני רק לזחול. 

וככה גם הדיבור, וכן הלאה וכן הלאה...

בקיצור - להתחתן זה טבעי. ככה פועל העולם, ולא רק אצל בני האדם, אלא גם אצל הרבה מאוד מבעלי החיים יש מערכות זוגיות שונות, מהן לכל החיים ומהן לתקופות הרבייה. 

זה מצוין לפעול בחיים עם חשיבה של "למה בעצם?"

בפשטות, כי רצון הבורא שיהיה כך. 

ולשם כך נטע בנו רצון לבנות בית במובן הכי עמוק של המושג

רצון להמשכיות, לילדים.

רצון להיות בקשר אמיתי ומחייב להיות אהובה ואוהבת, 

יצר החיים הפשוט. 

התשובה הסופית היא-

שמוח האדם תמיד מחפש להשלים את מה שחסר לו.

אם זה מזון, מים ואפילו חֵברה.

כשהמוח בשל לשלב הנישואין האדם מתחיל להרגיש את החצי השני שחסר לו.

החסר ההוא תמיד קיים. אבל המוח יודע לספק את הנפש בחברויות מזדמנות וזמניות. לתקופה מסוימת.

אבל זה לא מספיק.

כמו שהגוף לא יכול לחיות לעד בבריאות איתנה על חטיפים ושוקולד, כך הנפש לא יכולה להגיע אל סיפוקה-שלמותה ע"י חברויות מזדמנות.

כך האדם לאט מתחיל להרגיש את החסר ומחפש למלאו.

(בחורים/ות שמתחתנים/ות כי זה מקובל או כי כולם התחתנו- שיהיה להם לבריאות...)

בהצלחה!

חשובים ביחד. כי רוצים להיות ביחד.

ו

פעם ראית רבקות בכותל?! זה למה

מעבר לזה כשהייתי צריכה לקחת אותה למוסך ראיתי את הניסיון למרוח אותי, עד שהייתי צריכה לערב בכירים יותר...

כשבאתי אח"כ לעבודה וסיפרתי למישהו הוא פשוט אמר שלא הולכים למוסך בלי גבר.

בקיצור אני צריכה גבר שיטפל במכונית ובלוגיסטיקה.

פשוט זה לא כזה עניין אותי כשקניתי,

העיקר הצבע והגודל

פנצ'ר- וואלה, אין לי מושג מה עושים חוץ מלהראות חסרת אונים ולחכות לעזרתם של גברים נחמדים באזור

לגברים בכל מה שקשור לרכבים???;)

עכשיו לארוון ח"ו תרד הסיבה להתחתן.....

סופסוף יחס מאנשים....

ובכוונה עניתי כך, כי ברור לי שאם השאלה היתה- למה לקיים יחסים עם בני המין השני-היה הרבה יותר קל להבין את התשובה, כי זה צורך קיומי בהרבה.

אחרי שברור למה לקיים יחסים עם בני המין השני ("פרו ורבו"-הן מצד המצווה וגם במובן האנושי, ו"לא טוב היות האדם לבדו", ואפילו המשיכה הטבעית), אז צריך להבין את דרך התורה המתנגדת להפקרות בנושא זה, מזנות ועד נישואים בלי מחויבות ("שארה כסותה ועונתה לא יגרע"), ואת היתרון החברתי שבקיומם של בית ומשפחה עבור הילדים. ("כבד את אביך ואת אמך", חובות האב לבנו, הבנת הדמיון הפנים משפחתי והשפעתו על האדם, קיום של מודל חברה יציב עבור הפרט, אפשרות של חינוך מסודר (מצד האמת כל ניסיון חברתי שאינו בנוי על מוסד המשפחה הוא מלאכותי ומסובך, ובעל בעיות נוספות, אע"פ שכיום גם ככה הרבה מהחינוך הוא כזה), ועוד.)

ואחותי רצתה שאני אוסיף את התשובה שלה, אז למרות שיש לי אי אלו הסתייגויות- הנה זה-
נכון שתכל'ס אם מסתכלים על זה בצורה הגיונית מבחוץ- להתחתן זה פסיכי. רעיון מוזר. תחשבי על להביא ילדים לעולם- אותה שאלה, לא? רעיון פסיכי. ועוד יש לו השלכות ארוכות טווח.. אבל זה לא העניין. באמת כשאתה לא במקום שמוכן לזה נפשית, זה דוחה אותך (לא בקטע של מגעיל, פשוט אתה לא מבין למה אנשים עושים את זה לעצמם), אבל זה לא משנה אם תגידי לעצמך שזו תקופה שעוברת או לא- כרגע זה ככה. וזה אחלה, ואת ממש בסדר גמור גם אם כל החברות שלךך כמהות לאיזה בייניש עם גמרא בחיקו ושיירת זאטוטים זבי חוטם ואת מסתכלת עליהם ולא מבינה למה לסיים את החיים בגיל כל כך מוקדם ולכבול את עצמך. כלומר, את לא רק בסדר אלא שפויה ונורמלית.
אבל את פשוט תמשיכי להיות נורמלית גם כשיום אחד פתאום יהיה חסר לך קצת חבר, ותרצי קשר ותתחילי לצאת.. ואחרי כך וכך בחורים אפילו תפגשי אחד נורמלי שיבוא לך להעביר איתו את חייך ולקום איתו כל בוקר.
עכשיו בכנות- אני בדיוק בנקודה המתוארת כאן, ועדיין לא רואה סיבה להתחתן. אם הייתי חילוניה, הייתי חיה עם חבר שלי לנצח נצחים ולא מתחתנת (מכירה את הסיבות ללמה כן, ולמה גם חילונים כן מתחתנים, ויש לי תשובה לכל אחת מהן ), אבל נכון לנקודת הזמן הזאת אני דתיה, ואפילו די דוסית, מה שאומר שכדי לחיות עם גבר אני אצטרך לעבור את כל הטקס המביך הזה של לרקוד מלא אפילו שאני ממש גרועה בזה..
אז התשובה שלי בגדול היא לא שיש משיכה בין המינים, אם את לא חשה את זה כרגע, ולא שזה מצווה (זה תמיד גם מה שאומרים על ילדים, שזה מצווה וחשוב לעם ישראל, ומה אני, מכונה  לייצור נשק??? וזו גם בכלל רק מצווה שמחייבת בנים, אז את פטורה לחלוטין ) אלא שפשוט יום אחד ממש תרצי לחיות עם משהו, למרות שזה לא הגיוני.. סתם תהיי מאוהבת.
אז בינתיים תהני לחיות את חייך ההגיוניים (לא בציניות, ממש תהני מהם. הרווקות לא אומרת שחסר בך משהו. זה זמן מדהים שאת יכולה להנות בו ולעשות כל כך הרבה!!) וכשזה יהיה אז גם תהני מהחיים ביחד, כאמור- לא ניסיתי, אבל מהחברים מסביב זה נראה לי די כיף
 

לא קראתי את כל התגובות לפני, אבל כאחת שברוך השם אכן התחתנה למרות שמודל הנישואים שהכירה לא היה הדבר הכי נעים...

ולדעתי התשובה המצוינת לכך היא, שזה הדבר הכי טוב ונחוץ לכל מי שחי בעולם שלנו!

זה כמובן גם כיף ועונג מאוד גדול, אבל עוד לפני כן, זה ממלא את הצורך הבסיסי שלנו למישהו שתמיד נהיה חשובים לו, ושהוא יהיה חשוב לנו, ללא תלות בשום דבר. ובלי זה אז מאוד לא פשוט בחיים והרגשת החוסר מגיעה במהרה!

זה הביטוי הנפשי לכך שאיש או אישה לבד הם בעצם רק חצי. וביחד הם מרכיבים את האדם השלם.

מעבר לזה, הנישואין זה המקום שבו מקיימים הכי הרבה את המצווה היסודית "ואהבת לרעך כמוך". זה המקום שבו באמת באמת עובדים על המידות של בין אדם לחברו. 

דבר נוסף זה הנישואין הם ה-דבר שמאפשר הקמת משפחה בריאה - ילדים צריכים גם אמא וגם אבא, ובאותו אופן, אמא צריכה איתה אבא ואבא צריך איתו אמא. ולבד זה הרבה הרבה יותר קשה מכל הבחינות!

זה מה הצלחתי לחשוב לעיו בזעה זאת של הלילה.

אבל אשריך שהיעלת את השאלה. היא באמת חשובה!

אז כך, באמת שאלתי כמה חברות והן התחמקו מתשובה ברורה.

העלתם כאן הרבה נקודות שצריכה לברר לעצמי ולחשוב עליהן.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים