וואי זה קצת מורכב....

אני זה פשושון לשעבר כן?  

אז אפשר להתחיל להתווכח... יאללה 

.     

מוזמן לראות את השירשור הזה אם מעניין אותך..

תוכלו לעזור לי בבקשה? - לקראת נישואין וזוגיות

בעיקרון, אנחנו באותה דעה (כמדומני).

2)מעדיף שאני אהיה זה שמתחיל... 

3)תלוי איך..

אם היא שלחה שליח... זה דווקא סבבה לגמרי.  מראה שהיא ביישנית אבל מזיזה דברים.  (להרגשתי)

אם היא באה בעצמה זה קצת יוריד לי...

4) הכי טוב צד שלישי...  אם אין, אני אגש בעצמי.  מה לעשות.. חייבים להתחתן 

אבל בהתייחסות למה שאמרת..

ברור שאנחנו לא רובוטים.  יש רגש פנימי לאדם שממולי שבא מהלב. 

וכמו שאת אומרת מוכנות וכו'.   אני לא מסתכל על אישה כעל קופת צדקה. 

אבל מה שיותר דוחף אותי להתחתן בתכלס זה הציווי...

זה נחמד זה הכל... אבל דווקא אם לא היה ציווי זה לא היה מחזיק מעמד. 

רגש לא מספיק כדי לרוץ אחרי חסד, להקפיד שלא לצער את האישה בשום אופן, לחנך ילדים על הצד הטוב ביותר.   רק מה... מכניסים את הרגש עם הציווי ואז זה יוצא טוב

(בהערת אגב, כתוב שכדי שמצווה תחשב מצווה חייבים לכוון שזה כי ה' ציווה)

וכשהתורה מצווה להתחתן, אין הכוונה דווקא להתחתן בגלל הציווי במקום בגלל הדחף האנושי.

אל דאגה, הדחף האנושי תקוע מספיק חזק באדם. זה לא רגש חולף. זה דחף עצום, פנימי, שיוצר את החיים

(יש את המגן-אברהם על מצוות צריכות כוונה - שאם זה ברור לגמרי מתוך ההקשר שזו המצווה, אין צוארך בכוונה מפורשת.

לדוגמה, אדם שמברך ברכות קריאת שמע, ואז קורא שמע...

ברור שהוא התכוון לקיים את המצווה. אין צורך בכוונה מפורשת.

לענ"ד כאן זה אותו דבר)

נכון הדחף תקוע גם ככה... בדיוק מהסיבה הזאת צריך להגביר את האמונה בציווי ה' ולעשות דברים כי ה' ציווה  והדחף לא יברח לשום מקום. ( כי הוא תקוע...נכון?) 

עיין באורחות צדיקים שער האהבה.. ותראה שכל סוג של אהבה  לאישה\לכסף\לילדים וכו' 

הכל קשור לעולם הבא... במיוחד לאשה הוא אומר לאהוב כי היא עוזרת לו להגיע לעולם הבא וכו' עיין שם.

ומה שאמרת לגבי הכוונה... זה מדובר על כוונה כדי לצאת ידי חובה.  לא על זה אני מדבר.

מי שרוצה שהמצווה תקרב אותו לקב"ה, חייב לכוון שהוא עושה כי ה' ציווה, אפילו בחסד (שלא צריך בזה כוונה לצאת ידי חובה)

יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שאתה טועה מאוד.

זה מקום נפשי, לכאן או לכאן... צריך את האיזון. מצד אחד בריאות של חיים, מצד שני אמונה...

האמונה היא קומה שניה באדם.

אם היא באה כקומה שניה, ולא כמחליפה לביראות הנפשית הרגילה - מעולה, ואז כל מה שאתה כותב נכון.

אם לא - זו קצת בעיה, כי אז גם האמונה בה' היא כי כפי שצריך.

אין  לי מושג מה המקום הנפשי שאתה נמצא בו, א"א להעריך דרך האינטרנט.

אז נצטרך לשער שאתה מבין את מה שכתבת ממקום נכון ובריא

ולא על חשבון הבריאות הנפשית הטבעית

ואז מסכים עם כל מה שכתבת.

אני מסתכל על אישה כעל אדם רגיל...יש לי משיכה נורמלית לבת זוג..

גם אני מרגיש בודד בלי בת זוג... בלי קשר לציווי.. 

ויש לי רחמים על בני אדם (ואפילו בעלי חיים) גם כאדם ולא רק בגלל שזה ציווי...

הכל בסדר אחי... אני בריא נפשית

@עדןעדן עכשיו זה יותר מובן? 

ציטטתי הכל, אז מה שאני כותב מעצמי בכתב נטוי (והתשובות על השאלות בכתב מודגש)

אתם נמצאים בסיטואציה שבה אתם מגלים עניין בבחורה, וברור לכם שזה הדדי.

1) בן/בת.

חלק לבנים:

2) מה תעדיפו:
א. אעדיף להתחיל איתה.
ב. אעדיף שהיא תתחיל איתי.

ג. אחר - שאחד מאיתנו יצליח לגלגל את זה באופן ששנינו נבין, ולא נצטרך התחלה רשמית (וממש לא משנה מי).

3) מה תחשבו על בחורה שתתחיל איתכם:
א. יש לה אומץ וזה מדליק אותי.
ב. זה בוטה ואני אחשוב עליה שהיא זולה או נואשת.
ג. אחר... -

תלוי מאוד-מאוד איך, מה, מי ומו

4) במקרה שיש לכם אומץ, איך תעדיפו להתחיל:
א. ע"י צד שלישי, זה הכי קל.
ב. ישירות, אין לי כח לשטויות.
ג. אני אנסה לומר לה כמה מילים, לגשש... ואח"כ אשאל אותה אם יש סיכוי שאני מברר עליה אצל חברה, והיא אצל חבר, ונחליט אם זה מתאים.
ד. אני אדבר איתה הרבה זמן, ורק אחרי שממש אהיה בטוח שהיא בעניין, אבקש מספר.
ה. אחר... -

תלוי מאוד בסיטואציה, במצב התחושות בינינו.

זה ממש לא רק עניין של אומץ. אם הבעיה היא אומץ, אתה נעזר בחברים שידחפו אותך(, פותח שרשור פה שאתה רוצה ואין לך אומץ), מדבר על זה עם הקב"ה.

מוצאים פתרונות בע"ה, מתגברים ועושים את מה שצריך לעשות... זה לא העניין.

כאמור, העדיפות העקרונית הכללית היא שזה יצליח לעלות מבין המילים לפני שזה יתבטא בפה.

שהביטוי בפה יהיה רק ביטוי חיצוני של מה שכבר ראינו זה לזו בעיניים, לצורך ההמחשה.

אבל זה עשוי להיות מורכב יותר

ובגלל שלבנות יש יותר שאלות וזה לא הוגן - אני אענה גם איך היה לי הכי נוח לגבי הצד השני של הסיטואציה

יענו, אם יש מישהי כזו שאני מגלה בה עניין וכנראה גם היא בי, עם איזה תשובות שלה על החלק לבנות ארגיש הכי בנוח.

אבל רק להדגיש, שזה כללי מאוד. כמובן שכל אדם הוא עולם שלם, וזה תלוי מאוד מה עומד מאחורי זה (זה נכון גם לגבי התשובות שלי על עצמי, כמובן. יש הרבה מאוד דברים שעומדים מאחורי מה שכתבתי, ואפשר להסתכל על זה מכיוונים שונים). אז יכול להיות שדווקא לגבי מישהי מסויימת יהיה לי יותר נוח עם תשובה אחרת

זה יותר כללי-עקרוני כזה.

חלק לבנות:

אתם נמצאים בסיטואציה שבה את מגלה עניין בבחור, וברור לך שזה הדדי פחות או יותר.

5) מה תעדיפי:
א. אני אתחיל איתו, מה אני צריכה לחכות לו שיזיז את עצמו?
ב. אחכה שהוא יתחיל איתי, אני לא מתחילה עם בנים.
ג. אנסה לרמוז לו שהשטח פנוי להתחלה.

או
ד. אחכה שיתחיל, ואם לא, אתחיל בעצמי בכל זאת כדי לא לפספס אותו.

ה. אם יתחיל - יתחיל. אם לא - חבל, אבל אני לא מתחילה עם בנים בשום פנים ואופן.

א' היא סתם לחוצה ועלולה להיות גם מלחיצה.

אם התשובה שלה היא ב', או ה' (מה ההבדל?) - חבל ממש.

נראה שהיא לא מספיק מוכנה לפעול לגבי זה - או שהיא לא מספיק מעוניינת, או שהיא פשוט סומכת עלי מדי, וזה לא הוגן.

גם אם בסוף אעשה את הצעד, זה עלול להתבטא בהמשך

את נמצאת בסיטואציה שבה בחור ניגש אליך פתאום ומתחיל איתך לפני שבכלל חשבת עליו בכיוון.

6) איך תגיבי:
א. אני לא יודעת אם אנחנו מתאימים, אבל אולי כדאי לחשוב על זה? לא כל יום פוגשים גבר שמתחיל כל כך יפה.
ב. לא נראה לי שאנחנו מתאימים, אבל יצא גבר, מעריכה אותו.
ג. מה הוא מתחיל איתי? איזה עלוב! נפגעתי! והוא בעצמו סמרטוט.
ד. אם הוא התחיל איתי, כנראה שהוא שיטחי ורדוד ולא כל כך דתי!
ה. אחר... (לא מספיק יודע לענות)

7) כשבחור ירא שמיים מתחיל איתי, אני:
א. מוחמאת, ובמקרה שזה מתאים זה גורם לי להעריך אותו ולאהוב אותו.
ב. אני לא חושבת על זה יותר מידי, בואו נהיה פרקטים, אם מתאים - זורמים. אם לא מתאים - אומרים שזה לא מתאים.
ג. נפגעת. מה אני זולה, איך הוא מעז להתחיל איתי?
ד. אחר...

זה כמובן תלוי מאוד גם איך התחיל.

מצד אחד הייתי מעדיף שהיא ממש לא תתמקד באופן שבו זה התחיל, אלא במה שקיים. בעצם השאלה אם זה רלוונטי. ולהתייחס לשאלה עצמה כפי שהיא - שאלה פשוטה של כיוון, כן או לא.

מצד שני, שגם תדע להעריך את המקום הנפשי שקדם לצעד... ולבטא את ההערכה הזו.

ואם זה מתקדם משם הלאה, אז בשלב מסויים גם להבין מבפנים, לדבר על המקום הנפשי הזה. לתת לו את המקום והיחס

(כשאני חושב על זה, זה קצת סותר... מצד אחד, להתייחס לשאלה באופן שכלי ויבש.

מצד שני, להעריך, להבין, לסייע ולתת את המקום לכל הרגש והעמדה הנפשית שמאחורי זה...

ציפיות גבוהות יש לי)

8) במקרה שלא מפריע לך שמתחילים איתך, איך תעדיפי שבחור דתי יתחיל איתך:
א. ע"י צד שלישי.
ב. שיתחיל ישירות, וידבר דוגרי.
ג. שינסה לגשש, וינסה לראות אם אני בעניין ואח"כ יפתיע אותי בשאלות מביכות.
ד. ממש לא אכפת לי איך.
ה. שישאל שאלה ישירה אבל שמותירה לי פתח מילוט למקרה שזה לא נראה לי מתאים.
ו. בכל מקרה, שיציע לברר עלי, ככה אני ארגיש שהוא רציני והוא לא יוצא עם כל בחורה שמוצאת חן בעיניו.
ז. אחר...

גם ו', וגם - שזה יהיה מאוד תלוי בסיטואציה...

כי זה באמת תלוי במצב הרגשות, היחסים, והעמדות הנפשיות של כל שניים. ומשתנה מאוד

9) איזו רמת היכרות צריך בשביל שיהיה לגיטימי בעינייך שיתחיל איתך:
א. לא צריך זמן, אם ראה אותי רגע, זה מספיק.
ב. שיראה אותי לפחות יותר מ5 דקות, שיתרשם ממני מעבר לפנים היפות שלי.
בגדול - ג. אם הוא לא מכיר אותי באופן אישי, זה לא בא בחשבון.

אבל זה תלוי מאוד באיזו רמת היכרות...

הנקודה היא, שזו לא תהיה התלהבות של רגע. שיהיה בסיס רציני להתחיל.

אם התלהבות של רגע מספיקה לה, היא כנראה במצב נואש, או לא רצינית מספיק.

ואני שב ומדגיש. אלו תשובות מאוד כלליות, שמאוד עשויות להשתנות...

דגש על המקומות שכתבתי מה תשובה מסויימת מעידה על הבחורה.

נראלי שכתבתי בכל פעם כזו "כנראה", ולא בטעות.

אל דאגה - במציאות אני לא אמהר לשפוט. גם לא להסיק מסקנות של "כנראה" כאלה.

זה תלוי מאוד באדם, במה שעומד מאחורה.

אנסה להגיע לזה. למה שמאחורה.

בידיעה, שההשתדלות היא שתהיה כמה שיותר מופנמת ולא רק ידיעה חיצונית, שאני לא באמת יודע מה עומד מאחורי זה. שצריך הרבה זמן ועומק חדירה כדי להבין

(ואני די בטוח שהכרתי מישהי אחת, שהתשובה שלה על אחת מהשאלות הנ"ל שונה ממה שכתבתי, ושאצלה זה הגיע ממקום בריא וטוב, ולא כמו שכתבתי שזה כנראה מגיע).

לא רוצה לפרט עליהם ספציפית.

אבל באופן כללי - לדוגמה, אם מישהי מוכנה שבחור שרק ראה אותה לחצי דקה מיד יתחיל איתה -

זה לא טוב ולא בריא, כנראה

(ואני לא "אתם"...)

מה הצחיק אותך?

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.