וואי זה קצת מורכב....

אני זה פשושון לשעבר כן?  

אז אפשר להתחיל להתווכח... יאללה 

.     

מוזמן לראות את השירשור הזה אם מעניין אותך..

תוכלו לעזור לי בבקשה? - לקראת נישואין וזוגיות

בעיקרון, אנחנו באותה דעה (כמדומני).

2)מעדיף שאני אהיה זה שמתחיל... 

3)תלוי איך..

אם היא שלחה שליח... זה דווקא סבבה לגמרי.  מראה שהיא ביישנית אבל מזיזה דברים.  (להרגשתי)

אם היא באה בעצמה זה קצת יוריד לי...

4) הכי טוב צד שלישי...  אם אין, אני אגש בעצמי.  מה לעשות.. חייבים להתחתן 

אבל בהתייחסות למה שאמרת..

ברור שאנחנו לא רובוטים.  יש רגש פנימי לאדם שממולי שבא מהלב. 

וכמו שאת אומרת מוכנות וכו'.   אני לא מסתכל על אישה כעל קופת צדקה. 

אבל מה שיותר דוחף אותי להתחתן בתכלס זה הציווי...

זה נחמד זה הכל... אבל דווקא אם לא היה ציווי זה לא היה מחזיק מעמד. 

רגש לא מספיק כדי לרוץ אחרי חסד, להקפיד שלא לצער את האישה בשום אופן, לחנך ילדים על הצד הטוב ביותר.   רק מה... מכניסים את הרגש עם הציווי ואז זה יוצא טוב

(בהערת אגב, כתוב שכדי שמצווה תחשב מצווה חייבים לכוון שזה כי ה' ציווה)

וכשהתורה מצווה להתחתן, אין הכוונה דווקא להתחתן בגלל הציווי במקום בגלל הדחף האנושי.

אל דאגה, הדחף האנושי תקוע מספיק חזק באדם. זה לא רגש חולף. זה דחף עצום, פנימי, שיוצר את החיים

(יש את המגן-אברהם על מצוות צריכות כוונה - שאם זה ברור לגמרי מתוך ההקשר שזו המצווה, אין צוארך בכוונה מפורשת.

לדוגמה, אדם שמברך ברכות קריאת שמע, ואז קורא שמע...

ברור שהוא התכוון לקיים את המצווה. אין צורך בכוונה מפורשת.

לענ"ד כאן זה אותו דבר)

נכון הדחף תקוע גם ככה... בדיוק מהסיבה הזאת צריך להגביר את האמונה בציווי ה' ולעשות דברים כי ה' ציווה  והדחף לא יברח לשום מקום. ( כי הוא תקוע...נכון?) 

עיין באורחות צדיקים שער האהבה.. ותראה שכל סוג של אהבה  לאישה\לכסף\לילדים וכו' 

הכל קשור לעולם הבא... במיוחד לאשה הוא אומר לאהוב כי היא עוזרת לו להגיע לעולם הבא וכו' עיין שם.

ומה שאמרת לגבי הכוונה... זה מדובר על כוונה כדי לצאת ידי חובה.  לא על זה אני מדבר.

מי שרוצה שהמצווה תקרב אותו לקב"ה, חייב לכוון שהוא עושה כי ה' ציווה, אפילו בחסד (שלא צריך בזה כוונה לצאת ידי חובה)

יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שאתה טועה מאוד.

זה מקום נפשי, לכאן או לכאן... צריך את האיזון. מצד אחד בריאות של חיים, מצד שני אמונה...

האמונה היא קומה שניה באדם.

אם היא באה כקומה שניה, ולא כמחליפה לביראות הנפשית הרגילה - מעולה, ואז כל מה שאתה כותב נכון.

אם לא - זו קצת בעיה, כי אז גם האמונה בה' היא כי כפי שצריך.

אין  לי מושג מה המקום הנפשי שאתה נמצא בו, א"א להעריך דרך האינטרנט.

אז נצטרך לשער שאתה מבין את מה שכתבת ממקום נכון ובריא

ולא על חשבון הבריאות הנפשית הטבעית

ואז מסכים עם כל מה שכתבת.

אני מסתכל על אישה כעל אדם רגיל...יש לי משיכה נורמלית לבת זוג..

גם אני מרגיש בודד בלי בת זוג... בלי קשר לציווי.. 

ויש לי רחמים על בני אדם (ואפילו בעלי חיים) גם כאדם ולא רק בגלל שזה ציווי...

הכל בסדר אחי... אני בריא נפשית

@עדןעדן עכשיו זה יותר מובן? 

ציטטתי הכל, אז מה שאני כותב מעצמי בכתב נטוי (והתשובות על השאלות בכתב מודגש)

אתם נמצאים בסיטואציה שבה אתם מגלים עניין בבחורה, וברור לכם שזה הדדי.

1) בן/בת.

חלק לבנים:

2) מה תעדיפו:
א. אעדיף להתחיל איתה.
ב. אעדיף שהיא תתחיל איתי.

ג. אחר - שאחד מאיתנו יצליח לגלגל את זה באופן ששנינו נבין, ולא נצטרך התחלה רשמית (וממש לא משנה מי).

3) מה תחשבו על בחורה שתתחיל איתכם:
א. יש לה אומץ וזה מדליק אותי.
ב. זה בוטה ואני אחשוב עליה שהיא זולה או נואשת.
ג. אחר... -

תלוי מאוד-מאוד איך, מה, מי ומו

4) במקרה שיש לכם אומץ, איך תעדיפו להתחיל:
א. ע"י צד שלישי, זה הכי קל.
ב. ישירות, אין לי כח לשטויות.
ג. אני אנסה לומר לה כמה מילים, לגשש... ואח"כ אשאל אותה אם יש סיכוי שאני מברר עליה אצל חברה, והיא אצל חבר, ונחליט אם זה מתאים.
ד. אני אדבר איתה הרבה זמן, ורק אחרי שממש אהיה בטוח שהיא בעניין, אבקש מספר.
ה. אחר... -

תלוי מאוד בסיטואציה, במצב התחושות בינינו.

זה ממש לא רק עניין של אומץ. אם הבעיה היא אומץ, אתה נעזר בחברים שידחפו אותך(, פותח שרשור פה שאתה רוצה ואין לך אומץ), מדבר על זה עם הקב"ה.

מוצאים פתרונות בע"ה, מתגברים ועושים את מה שצריך לעשות... זה לא העניין.

כאמור, העדיפות העקרונית הכללית היא שזה יצליח לעלות מבין המילים לפני שזה יתבטא בפה.

שהביטוי בפה יהיה רק ביטוי חיצוני של מה שכבר ראינו זה לזו בעיניים, לצורך ההמחשה.

אבל זה עשוי להיות מורכב יותר

ובגלל שלבנות יש יותר שאלות וזה לא הוגן - אני אענה גם איך היה לי הכי נוח לגבי הצד השני של הסיטואציה

יענו, אם יש מישהי כזו שאני מגלה בה עניין וכנראה גם היא בי, עם איזה תשובות שלה על החלק לבנות ארגיש הכי בנוח.

אבל רק להדגיש, שזה כללי מאוד. כמובן שכל אדם הוא עולם שלם, וזה תלוי מאוד מה עומד מאחורי זה (זה נכון גם לגבי התשובות שלי על עצמי, כמובן. יש הרבה מאוד דברים שעומדים מאחורי מה שכתבתי, ואפשר להסתכל על זה מכיוונים שונים). אז יכול להיות שדווקא לגבי מישהי מסויימת יהיה לי יותר נוח עם תשובה אחרת

זה יותר כללי-עקרוני כזה.

חלק לבנות:

אתם נמצאים בסיטואציה שבה את מגלה עניין בבחור, וברור לך שזה הדדי פחות או יותר.

5) מה תעדיפי:
א. אני אתחיל איתו, מה אני צריכה לחכות לו שיזיז את עצמו?
ב. אחכה שהוא יתחיל איתי, אני לא מתחילה עם בנים.
ג. אנסה לרמוז לו שהשטח פנוי להתחלה.

או
ד. אחכה שיתחיל, ואם לא, אתחיל בעצמי בכל זאת כדי לא לפספס אותו.

ה. אם יתחיל - יתחיל. אם לא - חבל, אבל אני לא מתחילה עם בנים בשום פנים ואופן.

א' היא סתם לחוצה ועלולה להיות גם מלחיצה.

אם התשובה שלה היא ב', או ה' (מה ההבדל?) - חבל ממש.

נראה שהיא לא מספיק מוכנה לפעול לגבי זה - או שהיא לא מספיק מעוניינת, או שהיא פשוט סומכת עלי מדי, וזה לא הוגן.

גם אם בסוף אעשה את הצעד, זה עלול להתבטא בהמשך

את נמצאת בסיטואציה שבה בחור ניגש אליך פתאום ומתחיל איתך לפני שבכלל חשבת עליו בכיוון.

6) איך תגיבי:
א. אני לא יודעת אם אנחנו מתאימים, אבל אולי כדאי לחשוב על זה? לא כל יום פוגשים גבר שמתחיל כל כך יפה.
ב. לא נראה לי שאנחנו מתאימים, אבל יצא גבר, מעריכה אותו.
ג. מה הוא מתחיל איתי? איזה עלוב! נפגעתי! והוא בעצמו סמרטוט.
ד. אם הוא התחיל איתי, כנראה שהוא שיטחי ורדוד ולא כל כך דתי!
ה. אחר... (לא מספיק יודע לענות)

7) כשבחור ירא שמיים מתחיל איתי, אני:
א. מוחמאת, ובמקרה שזה מתאים זה גורם לי להעריך אותו ולאהוב אותו.
ב. אני לא חושבת על זה יותר מידי, בואו נהיה פרקטים, אם מתאים - זורמים. אם לא מתאים - אומרים שזה לא מתאים.
ג. נפגעת. מה אני זולה, איך הוא מעז להתחיל איתי?
ד. אחר...

זה כמובן תלוי מאוד גם איך התחיל.

מצד אחד הייתי מעדיף שהיא ממש לא תתמקד באופן שבו זה התחיל, אלא במה שקיים. בעצם השאלה אם זה רלוונטי. ולהתייחס לשאלה עצמה כפי שהיא - שאלה פשוטה של כיוון, כן או לא.

מצד שני, שגם תדע להעריך את המקום הנפשי שקדם לצעד... ולבטא את ההערכה הזו.

ואם זה מתקדם משם הלאה, אז בשלב מסויים גם להבין מבפנים, לדבר על המקום הנפשי הזה. לתת לו את המקום והיחס

(כשאני חושב על זה, זה קצת סותר... מצד אחד, להתייחס לשאלה באופן שכלי ויבש.

מצד שני, להעריך, להבין, לסייע ולתת את המקום לכל הרגש והעמדה הנפשית שמאחורי זה...

ציפיות גבוהות יש לי)

8) במקרה שלא מפריע לך שמתחילים איתך, איך תעדיפי שבחור דתי יתחיל איתך:
א. ע"י צד שלישי.
ב. שיתחיל ישירות, וידבר דוגרי.
ג. שינסה לגשש, וינסה לראות אם אני בעניין ואח"כ יפתיע אותי בשאלות מביכות.
ד. ממש לא אכפת לי איך.
ה. שישאל שאלה ישירה אבל שמותירה לי פתח מילוט למקרה שזה לא נראה לי מתאים.
ו. בכל מקרה, שיציע לברר עלי, ככה אני ארגיש שהוא רציני והוא לא יוצא עם כל בחורה שמוצאת חן בעיניו.
ז. אחר...

גם ו', וגם - שזה יהיה מאוד תלוי בסיטואציה...

כי זה באמת תלוי במצב הרגשות, היחסים, והעמדות הנפשיות של כל שניים. ומשתנה מאוד

9) איזו רמת היכרות צריך בשביל שיהיה לגיטימי בעינייך שיתחיל איתך:
א. לא צריך זמן, אם ראה אותי רגע, זה מספיק.
ב. שיראה אותי לפחות יותר מ5 דקות, שיתרשם ממני מעבר לפנים היפות שלי.
בגדול - ג. אם הוא לא מכיר אותי באופן אישי, זה לא בא בחשבון.

אבל זה תלוי מאוד באיזו רמת היכרות...

הנקודה היא, שזו לא תהיה התלהבות של רגע. שיהיה בסיס רציני להתחיל.

אם התלהבות של רגע מספיקה לה, היא כנראה במצב נואש, או לא רצינית מספיק.

ואני שב ומדגיש. אלו תשובות מאוד כלליות, שמאוד עשויות להשתנות...

דגש על המקומות שכתבתי מה תשובה מסויימת מעידה על הבחורה.

נראלי שכתבתי בכל פעם כזו "כנראה", ולא בטעות.

אל דאגה - במציאות אני לא אמהר לשפוט. גם לא להסיק מסקנות של "כנראה" כאלה.

זה תלוי מאוד באדם, במה שעומד מאחורה.

אנסה להגיע לזה. למה שמאחורה.

בידיעה, שההשתדלות היא שתהיה כמה שיותר מופנמת ולא רק ידיעה חיצונית, שאני לא באמת יודע מה עומד מאחורי זה. שצריך הרבה זמן ועומק חדירה כדי להבין

(ואני די בטוח שהכרתי מישהי אחת, שהתשובה שלה על אחת מהשאלות הנ"ל שונה ממה שכתבתי, ושאצלה זה הגיע ממקום בריא וטוב, ולא כמו שכתבתי שזה כנראה מגיע).

לא רוצה לפרט עליהם ספציפית.

אבל באופן כללי - לדוגמה, אם מישהי מוכנה שבחור שרק ראה אותה לחצי דקה מיד יתחיל איתה -

זה לא טוב ולא בריא, כנראה

(ואני לא "אתם"...)

מה הצחיק אותך?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰