לידות בית היא המדיניות שם. נראה לי שנתונים ממדינות כאלה יהיו אובייקטיבים ויספקו תמונה אמיתית.

את צודקת, קשה מאוד לקבל מושג אמיתי כשהגורמים נגועים באינטרסים אישיים.

הדחופה כמו מד"א, יותר זמינים ויותר ערוכים לתת מענה מהיר מאשר בארץ.

אני מניחה שאת לא נמנעת לסוע ברכב בגלל תאונות דרכים, נכון? למה? כי סטטיסטית הסיכון להיפגע הוא לא גדול.

אנחנו עושים השתדלות, נוסעים לפי החוקים, חוגרים וכו' וזוכרים שרוב הסיכויים שאנחנו נחזור הביתה בשלום אי"ה.

אז מה? 

בודקים, מה בריא יותר בכל לידה לגופה, אישה שתחוש בטוחה יותר במהלך הלידה מגבירה את הסיכויים ללידה טובה יותר ובריאה יותר לה ולתינוק. אז אישה אחת תרגיש בטוחה יותר בחדר לידה והשניה בבית. מה בריא יותר? כל אישה לפי העניין.

סטטיסטית בלידה ראשונה הסיכונים בלידת בית לעומת בית חולים הם זהים. בלידה שניה ומעלה בטוח יותר ללדת בבית. (כמובן בהנחה שההריון תקין והלידה היא לפי הפרוטוקולים)

לגבי התינוק- בלידת בית יש מעקב צמוד של המיילדת, היא בודקת בתדירות קבועה את הדופק של התינוק ויכולה לזהות אם חלילה יש בעיה בשלב הרבה יותר מוקדם בזכות הליווי הצמוד, לעומת בבית חולים שמיילדת אחת יכולה להיות על 3 יולדות במקביל ואמינותו של המוניטור ידועה כבעיתית. 

בהנחה שיש בעיה המיילדת בבית תוכל להורות על פינוי ובמקביל לדווח לבית החולים הקרוב שהיא מפנה יולדת וכך יערכו מראש לטיפול מתאים. 

מה היה קורה אם זה היה בבית חולים- סביר שהיה לוקח יותר זמן לזהות וברגע שמזהים שיש בעיה גם אם היא אקוטית ודורשת ניתוח קיסרי במצב החירומי- לוקח חצי שעה מרגע החזרה על ניתוח עד לפתיחת הבטן- שזה בדיוק הסיבה שלא יולדים במרחק שעולה על חצי שעה מבית החולים. 

צריך גם להבין שבד"כ לוקח זמן ללידה להסתבך ואפשר לראות הדרגתיות בזה, בד"כ לא בבום מלידה שלווה ורגועה יש צורך להוציא את התינוק אלא יש כל מיני סימנים מקדימים.

בד"כ גם במקרה של פינוי מלידת בית לבית חולים הלידה ממשיכה בבית החולים בצורה תקינה ואחוז לידות הבית שמסתיימות בקיסרי נמוך משמעותי מאחוז לידות בית החולים של נשים בסיכון נמוך (שהיו יוכלות ללדת בבית) שנגמרות בקיסרי.

מציעה לך לחפש את המחקר של שיפטן ולקרוא את הנתונים מול עיניך.

הוא דיבר בעיקר על סיבוכים ליילוד, לדוג' מצוקה נשימתית לאחר הלידה. במצב של ירידת מים מקונאילים בסוף הלידה, כבר אי אפשר להספיק להתפנות בזמן... וכד'

הסיכונים שדיבר עליהם הם בעיקר ליילוד ולא לאם...

לגבי המצב האמהי אני מרגישה בטוחה. אני תוהה לגבי הסיכון לתינוק... האם זה שווה את זה.

בינתיים במחקרים שראיתי לא קראתי משהו שעודד אותי...

זה ניתוח של תוצאות לידות בית בישראל במשך כמה שנים כאן

שימי לב לטבלה שמדברת על סיבות להעברה שקשורות לילוד.

קראת מחקר אמריקאי? כי בארצות הברית המצב שונה לחלוטין מאצלנו, אישה יכולה להיות במרחק 5 שעות מבית חולים אז היא יולדת בבית בלי קשר למצב ההריון ובוודאי שאין זמן לפנות אם יש בעיה, כן? זה ממש לא המצב בישראל.

ובכל שנה מתפרסמים הנתונים על לידות בית של אותה שנה, המיילדות חייבות לדווח למשרד הבריאות על כל הלידות שהיו בהן וד"ר שיפטן מנתח את הנתונים. 

שמשווה את התוצאות של ילודים שנולדו בבית, לילודים שנולדו בבי"ח. 

לא הצלחתי להבין מהמאמר מה המצב בבי"ח יחסית ללידות בית, הרי ברור שגם בבי"ח יש סיבוכים ומוות ח"ו... 

אבל אני אישית אף פעם לא הרגשתי שמישהו רוצה להתערב לי בלידה ולעשות אותה לא טבעית. 

מה שכן קצת מפריע לי בבית חולים - שפשוט מאוד עמוס ובאמת צוות לא יכול לשים לב ולהיות עם יולדת למרות שהם משתדלים

מצד שני מישהי פעם תיארה לידה עם רופא פרטי אחרי קיסרי. וגם שם היא בעצם הייתה עם דולה וזהו בלעדיו ובפתיחה 9 לקחו אותה בבית חולים באוטו! אני אישית בפתיחה כזאת הייתי מזמינה אמבולנס ולא יוצאת החוצה. הרי בשלב כזה לידה באמת יכולה להתרחש כל רגע ואצל אותה אישה היו יכולים להיות כל הסיבוכים שבעולם. אז מה אפשר לעשות באוטו באמצע הדרך. ועוד מכירה מישהי שלקחה רופא פרטי, שילמה לו 12000 שקל ובסוף היה לה קיסרי. אז אפשר לעבור אותו דבר בחינם. למה לשלם?

ואני לא חושבת שלרופא ספציפי או אחות ספציפית יש אינטרס שעוד יולדת תבוא אליהם -גם ככה מאוד מאוד עמוס. 

אולי לבית חולים בכללי זה כדאי אבל נראה לי שגם ככה לא עומדים בעומס. מה שכן שאם הם יודעים שאחרי זה צריך לטפל בסיבוכים אז זה כן אמור להפריע להם.

ואני לא חושבת שלידות בית מאיימות כלכלית על בתי חולים. כי חלק ניכר מנשים לא יכולות ללדת בבית מכל מיני סיבות- בריאותיות, כלכליות, מרחק מבית חולים, ובכלל אין כל כך הרבה מיילדות בית.  

אבל מותר גם להודות שהיא טעתה. במצבים כאלה כל דקה קובעת.

גם לחברה שלי היה סיבוך מאוד מאוד נדיר - ילד לא נשם. אז טיפלו בו מהר. ובעיקרון הוא ילד רגיל היום עם בעיית שמיעה באוזן אחת .

 ואם לדבר על עצמי - אף פעם ברוך ה' לא נזקקנו לשום דבר מיוחד בלידה - לא אני ולא ילדים. ובדיעבד יכולתי אותו דבר ללדת גם בבית. רק לא מבינה בשביל מה. כדי לטרטר תינוק חדש מבית למרפאה ביומיים הראשונים? 

אם היינו במאה 17 או אפילו ברוסיה עוד יכולתי להבין

בלי לדעת במדויק מה הייתה בעיה אי-אפשר לקבוע שתוצאה שווה. חוץ מניצל יש גם באיזה מצב הוא ניצל.

מלחיץ או לא, פחות נוח או לא - זה לא משנה. ילדים בכללי זה מלחיץ ולידה בכללי זה כואב. ולא צריך לחשוב ששינוי קל בתאורה יהפוך לידה לחוויה, והורות לקלה.

עד לשורה האחרונה

כי שינוי בתאורה ובתנאים יכול לשנות את הלחץ של האישה ואת כמות ההורמונים שמשתחררת ומכאן גם את משך הלידה וההתקדמות שלה.

אז זה לא משהו שיש לזלזל בו.

הסתבכויות שהייתי חייבת רופא  ילדים זמין וחדר ניתוח קרוב.  לא יודעת מה לייעץ אבל יש הרבה התפתחויות שלא יודעים מראש. אפשר ללדת טבעי גם בבי"ח שמאפשר. אני את הסיכון לא הייתי לוקחת

לא ידעתי על בעיות

למשל אחרי לידה פעמיים היה לי שילייה שלא יצאה שליה. באחת מהן הגעתי לחדר ניתוח להרדמה מליאה והוצאת שאריות. ממש לא ידוע לפני

בשתי לידות היה ירידות בדופק אצל עובר שהתפתח במהלך הלידה. חבל טבור כרוך. מפחיד וגרמו לי ללדת מהר

לידה אחרת זווית לא נכונה של הראש שלא יכול לעבור. 

ויש לציין שחלקן היו לידות טבעיות לגמרי והסתבכו...

אני מעדיפה להגיע בראש שקט (?!) לבי"ח

בבית חולים יש יותר סיכון למשל לשיליה לא שלמה (בגלל אפידורל, פיטוצין, מניפולציות על חבל הטבור במקום לחכות שהשיליה תצא) שזה דברים שכשאישה באה ללדת בבית חולים היא לא תמיד שמה לב כמה פרטים שונים בהתנהלות בבית ובבית חולים. בית חולים יכול לקחת את הצ'אנס ולתת טיפה פיטוצין כדי לקדם לידה ובבית פשוט לא עושים את זה, כי בבית החולים הם מקסימום יכבו את השריפה שהם יצרו ובבית יקחו בסבלנות לקצב הטבעי של הלידה. 

ובכל זאת זה כן יכול לקרות בבית ולכן המיילדת מצוידת בזריקות פיטוצין כדי להתגבר על דימום חריג ומפנה במיידי אם השיליה לא שלמה וחדר ניתוח מחכה ליולדת- שוב, במיוחד בשעות שאחרי הלידה בבית המעקב אחרי הדימום הוא צמוד ובבית החולים ממש לא צמוד ולכן בבית מרוויחים זמן של גילוי מוקדם. 

וברגע שיש היסטוריה בעייתית אז לא בהכרח מותר לאישה ללדת בבית. 

ירידות דופק- שוב, מיילדת עוקבת בבית אחרי הדופק ומפנה במידת הצורך. 
וכן בדיוק כמו בשיליה לפעמים ירידות הדופק הן בגלל ההגבלה בתנועה, הפיטוצין וכדו'.

דווקא הייתה בלידה טבעית לגמרי ומהירה. רק אח"כ... די זירזו אותי לחדר ניתוח. מעדיפה להיות קרוב

אבל יש צדק גם שבלידות עם אפידוראל יש יותר סיכונים. על גופי ראיתי

בכל מקרה  ההמלצה לא גורפת ללדת בבית וחשוב לדעת זאת

וכן, ראיתי במו עיני מיילדות שמושכות בעדינות את השיליה כדי שתצא- הן יודעות מה הן עושות ובד"כ זה בסדר אבל לא תמיד... בבית זה לא קורה, מיילדת בבית לא עושה את זה.

ואני מניחה שרוב היולדות לא מודעות בשלב הזה האם הן הוציאו את השיליה עצמונית או האם המיילדת עזרה להן. 

וכן פיטוצין- בטוח קיבלת לאחר הלידה- את יודעת מתי בדיוק קיבלת? לפני או אחרי יציאת השיליה? 

אבל בהחלט, שוב אדגיש זה יכול לקרות גם בבית אבל בסבירות נמוכה בהרבה ואם עומדים בכללים בע"ה מגיעים בזמן לניתוח. 

ההמלצה היא כל מקרה לגופו, בוודאי שמי שניחוח בית החולים מרגיע אותה טוב שתלד בבית החולים  

ב"ה פיטוצין במקרים האלה מציל חיים במיידי. 

ב"ה התקדמנו בחיים, יש מחקרים ומערך רפואה מתקדם שמאפשר לידות טבעיות בטוחות בבית

הלידה בבית מצילה חיים כפשוטו.

נו, באמת. אם את מהצד של הרפואה למה את לא מקשיבה להמלצות ארגון הבריאות העולמי?

אבל הי, למה לא לכתוב סיסמאות בלי להסביר ולנמק אם אפשר? 

מבחינת סיכונים לעובר, האם גם לידה בבית החולים בחדר לידה טבעית, היא יותר מסוכנת מאשר לידת בית?

ואדגיש,

לא אוהבת את שיח הסכנות,

בגדול כל אופציה כזאת כשהיא נבחרת בצורה מושכלת ועל פי הכללים שנקבעו בכובד ראש היא בטוחה דיה והעיקר שהאשה ננמצאת במקום שהיא בטוחה בו

ראיתי את התגובות, וכולן מתייחסות רק לבריאות הילוד.

ובכן, כאיש מד"א ותיק ילדתי לא מעט לידות בית ואמבולנס, כולל לידות תאומים, הכלל המנחה אותנו, אינו טובת הילוד(שעדין לא בא לעולם...)אלא בראש ובראשונה שלום האם!

אכן, בחלק לא מבוטל מהלידות שביצעתי, היולדות קמו לאחר הלידה והרגישו מצוין, עד שלעתים באמת הליך הפינוי לבית החולים נראה מיותר..

אולם בחלק מהמקרים, היה איבוד דם מסיבי, עד כדי הלם, כמובן שבמקרים מעין אלו, דרוש צוות נרחב יותר ליילד תוך כדי טפול באם, פתיחת וריד, מתן נוזלים (שאינם תחליף לדם..).

זה השיקול מהצד המטפל שלי.

שיהיה בשעה טובה ובידים מלאות.

למקרה שהעסק לא הולך כרגיל?

אני לא יודע איפה הגברת גרה, אבל יש מקומות שעד שיגיע צוות מד"א יקח חצי שעה.

לפי פרוטוקול משרד הבריאות חייב איש צוות אחד- רופא או מיילדת (עברו הכשרה מיוחדת וכו' לא כל מיילדת יכולה) 

וכמו שפירטתי למעלה ללידה בד"כ לוקח זמן להידרדר חלילה ובמקרה הצורך אפשר לפנות לפי שנהיה אקוטי או להזמין מד"א שיהיו בכוננות. 

המיילדת מגיעה עם ציוד מלא להנשמה גם לאמא וגם ליילוד ועוברת רענונים באופן שוטף לגבי החייאות יותר ממילדות בחדר לידה.

אתכם זה אולי פחות מעניין, אותי כאמו של התינוק הזה זה מעניין לא פחות ואולי יותר!

לפי הנסיון שלי, מיילדת טובה, תדע איך לא לגרום לירידת דופק העובר ולברדיקרדיה, (מצוי אצל לא מנוסות כשתהליך הלידה מתארך), אם התנוק אכן ברדיקרדי,גם כאן תלוי מאוד בנסיון של המיילדת ובקור הרוח שלה, בדר"כ לאחר טיפול מקצועי נכון, הילודים מתאוששים מהר.

אני לא יודע לגבי מתן אנדרנלין, לדעתי זה לא בסמכות מיילדת.

שווה להוסיף עוד כסף לרופא ילדים שיעמוד בחדר למקרה חרום...חוץ מהמילדת כמובן

השאלה אם במקרה חירום מספיק רק הרופא ילדים או צריך מיכשור בית חולים

אז ככה:

ב"ה יש לי ארבעה ילדים מקסימים שכולם נולדו בבי"ח. ב3 לידות קיבלתי אפידורל לקראת סוף הלידה, והיה בסדר גמור, למרות שעות ארוכות של צירים בלי תומכת או דולה. בלידה אחת שוכנעתי לקבל טשטוש והיה נורא.

אבל ככלל אני לא מהמשוגעות ללידה טבעית בודקא, ולכן ללדת בחדר לידה טבעי לא יהיה הפתרון עבורי.

לצערי לאחר הלידה האחרונה נזקקתי לרופאים בשל בעיית פיריון שהתעוררה אצלי  ... (הלידה האחרונה היתה מזמן מאד) מה שגרם לי לסלידה גדולה וחזקה מכל הממסד והמערכת הרפואית.

ב"ה עברתי תהליכים שונים עם עצמי, כיום אני במקום בוטח יותר בה' יתברך ובגופי.

אני יודעת שמבחינה נפשית יהיה לי הכי טוב ללדת בבית, במקום הבטוח שלי, כשאני מרגישה עטופה במיילדת (ודולה, היא באה עם דולה בתשלום נמוך) שבחרתי, כשאני מכירה אותה והיא אותי,  כשהחיים נמשכים ולא נקטעים במעברים לבי"ח וחזרה. בפרט שרק מראה בי"ח עושה לי רע. גם ההיקשרות לתינוק נראית לי הרבה יותר טבעית ושלמה כשהתינוק 'נכנס' לחיים בלי אנשים זרים, אלא ישר לחיק משפחתו האוהבת.

בקיצור, חלום גדול שלי.

כמובן שאני מתכוונת ללכת לפי הנהלים בע"ה. לא אקח סיכונים כמו לידת עכוז (כרגע העובר עכוז..) ואקח מיילדת מוסמכת לעניין, המרחק שלי מבי"ח לא עולה על 7 דק' נסיעה (בהתחשב בפקקים. מרחק אוירי פחות)

אגב, שוב, אני לא באה (כמו תחיה למשל ) 'מהקומונה הטבעונית' (בהומור כמובן) אני העוף המוזר הראשון כאן בכל האזור והמשפחה.. ברור לי שלא אקבל תמיכה מהמשפחה. בעלי דוקא מוכן לכל רצון שלי.

אלא שהרופא הזה (לא שציפיתי למשהו אחר! ובכל זאת) הצליח לערער לי את הביטחון בעצמי וביכולת שלי להחליט.

אני גם לא טיפוס שלא לוקח סיכונים. אם אני מכירה את הילד שלי למשל, אני אתנהג איתו לפי ההרגשה שלי, למרות שיתכן שיש הוראה גורפת אחרת.

תחיה, אם אפשר לפנות אלייך באישי, אשמח.

תודה לכולם!

אני לא באה מקומונה טבעונית ואף אחת אצלנו במשפחה לא ילדה בבית ורוב הסביבה לי לא ממש תמכה אם לא התנגדה נמרצות

לכן אני רוצה לחזק מי שמתלבטת פה, כי הייתי שם, זו לא החלטה קלה ולא באה מאיזה מקום רומנטי לאף אחת  

את מוזמנת לאישי בשמחה!

אני ילדתי בבי"ח לידה רגילה ומהירה ב"ה,ובחדר לידה התלבטו האם הדימום שלי לאחר הלידה הוא נורמלי 

ואז החליטו שהוא גבולי והעבירו אותי למחלקה כשעתיים בערך אחר הלידה,ולמזלי הגדול הייתי בס"ד בהדסה עין כרם שהם מאוד מאוד זהירים ורציניים,ובאמת פעם ב2 דקות על השעון אחות נכנסה אלי ובדקה שאני בסדר,ואכן אחרי כמה דק' פתאום הרגשתי רע מאוד היה לי ציר חזק ופרץ לי זרם דם מטורף...וחסדי ה' המאוד גדולים שהייתי בבי"ח וישר עצרו את הדימום בעזרת צוות מתוגבר,ולמרות המהירות של הטיפול שלא דיממתי מעבר לכמה דק' עדיין איבדתי כמות גדולה של דם,ואם חלילה הייתי בבית(אפילו שאני גרה בקרבת בי"ח)לא ברור מה היה קורה...אז מנסיון לא שווה אפילו סיכון פיצפון לא על חיי האם ולא על חיי התינוק!!!-"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"-זה הלכה מעל לכל דמיון ותחושה!

תמיד כשאני שומעת נשים מדברות על לידות בית אני אומרת בליבי וואו הם פשוט לא יודעות ששום תחושת ביתיות לא שווה אחוז סיכון אחד של חיים....

רק בריאות שמחה ונחת!

הריון ולידה בריא ושמח!!!!

ככה תרגישי יותר רגועה ובידיים טובות.

לדעתי ממש לא שווה את הסיכון.

נשמע מדהים. עדיין לא בדקתי מבחינה בטיחותית וכו' אבל חושבת שמתישהו אלך על זה.

מה עם ללדת בקליניקה טבעית שאינה בי''ח? יש כאלה מקומות.

לאחר טיפול? האם יש הבדל בתוצאות בין אלה שהסתבכו בבי"ח לאלה שבבית.. ולא מצאתי עדיין מחקר משווה על זה.

אם חס ושלום קורה כזה דבר באיזה מקום יהיה יותר זמין לטפל? בבי"ח או בבית?

למי יש יותר ניסיון בכאלו מקרים?

איפה יש יותר מכשירים? וצוות?

נשמע שבאחוז סיכון עדיף להיות קרוב כה שיותר.

אצלי לפחות כן הייתי בהשגחה של מיילדת. נכון לא הייתה כל הזמן. אך נכנסה וגם בעלי בדר"כ נמצא קרוב להזעיק

קראתי את השירשור וחשבתי עליך...

רציתי רק לומר,

שלדעתי ובהרגשתי ההחלטות האלו ללדת בבית חולים או בבית, נובעות אצל רוב הנשים יותר מהלב ופחות ממחקרים כאלו ואחרים.

אולי אני טועה... אבל קשה לי להאמין שניתן למצוא מחקרים גורפים שממליצים לכאן אן לכאן, שיתנו לך את המענה המוחלט שאת מבקשת

(אולי כן - לא בדקתי, אם את בעניין תבדקי כמובן כמה שנוח לך)

הנקודה היא שלדעתי בסופו של דבר זה עניין של העדפה, של הרגשה.

אם אישה מרגישה נינוחה ושלווה מהרעיון ללדת בבית \ בבי"ח - זה מה שהיא תעשה....

אולי תתמקדי יותר בתחושות ובהכנה שלך, ואם תהיי שלמה עם הבחירה אולי פחות תוטרדי מנתונים יבשים שספק אם ניתן לאשש בודאות...

בכל מקרה - בהצלחה רבה!! אני מבינה מאד את ההתלבטות ואת הרצון ללדת בצורה רגועה כמה שניתן.

יש תינוק שבמהלך הלידה(4) נוצר לחץ על הראש ושהיא נסעה באמבולנס הלחץ רק גדל.. עכשיו הנזק הוא כבר בלתי הפיך.. וממש כואב הלב. לפי מה שהבנתי הם הולכים למונשמים בהרצוג..

הסיכון הזה לא שווה בעיני!! וזה דברים שאי אפשר לצפות.. יש הרבה מרכזים טבעיים ולדעתי עדיף לברר.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.