אם למשל אני רוצה שהוא יעשה לפסח את הספה אבל הוא לא מספיק מקפיד לשאוב בכל החריצים א"א לומר שהוא עובר על ההלכה, אין הלכה כמה פעמים לעבור על כל חריץ, אפשר לומר שלא מספיק אכפת לו...

וקשה לו להתאמץ יותר

זו תקופה לא פשוטה בשנה

ולא מחוסר אכפתיות

(לא סתם נאמר שחמץ פחות מכזית לא נחשב )

טעות - לקראת נישואין וזוגיות

זה שאנחנו משתגעות זו החלטה שלנו. 

בעלי תמיד אומר לי לפני פסח שאני אשתגע כמה שבא לי ויומיים לפני בדיקת חמץ הוא יעזור לי לנקות. והוא צודק.אני לא יכולה להכריח אותו לנקות אבק בכל הבית בגלל שהחלטתי חוץ מהחמץ גם לעשות אבק.

הוא מנקה מה שצריך מבחינה הלכתית.

רק אציין מה שבעלי אמר לי בסביבות פורים כשהתחלתי לנקות לפסח.

הוא שאל אותי:"את מרשה לילדים לאכול בחדרים? "עניתי "שלא.אין אצלנו בבית אוכל בחדרים."אמרתי לו ש"יתכן והיה עליהם פירורים או אורחים שנכנסו ולא ראיתי וכו " אז הוא ענה לי ש"פרורים זה לא חמץ גמור.כדי לעבור על "בל יראה ובל ימצא" צריך שיהיה כזית חמץ" וכזית חמץ ודאי שאין בכל הבית כי את זה הייתי מוצאת במהלך הנקיון השבועי. אז מה נשאר המטבח? "ביומיים את מסיימת את המטבח" בקיצור,הגענו למסקנה שאפשר לעשות בדיקת חמץ באותו יום כי מבחינת כשרות הבית הוא כשר. שאר הנקיונות זה סתם בשביל ההרגשה הטובה...

 זהו!אז אך תחשבי שבעלך לא מקפיד. הוא רק לא מבין מה הלחץ לנקות את הבית יסודי דווקא לפני פסח.....

שגם ה80% שמישהו אחר עושה במקומנו זה עזרה....

ולדעת שכך העזרה וא"א לשנות אותה...

מבחינת נקיון לפסח של חמץ, אפשר לבקש שיקפיד יחותר, ואם את חושבת שזה לא יהיה נקי מספיק אז אולי תעשי את זה את.

והסיכוי שישאר לך כזית מאוד קטן... ומבחינה הלכתית מבטלים את כל החמץ...

זה צילום של פייסבוק?

(בור שכמוני..)

בעיני ראיתי,

וד"ל.

שרב אחד ראה את אשתו משפשפת את הכסאות, אמר לה: זה בסדר, לפי  השו"ע זה כבר בסדר לגמרי.

אמרה לו: אם הייתי סומכת עליך ועל השולחן ערוך שלך - כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח....

[מה גברים מבינים בניקיון..]

אני: זה מותר?

אמא: בוודאי שזה מותר!

אני: אז תעשי את זה?

אמא: מה פתאום!

אני: אז זה בסדר לעשות ככה לפסח?

אמא: בוודאות.

אני: אז למה לא תעשי?

אמא: Don't be silly

הפלוס: אמא שלי מודעת לזה לגבי עצמה אז אין לה בעיה לאכול אצלי בפסח.....

כאשכנזיה שהתחתנה עם עדות המזרח ועשתה התרת נדרים לגבי קטניות -

אחרי החתונה אחותי אמרה לסבתא שלי "איזה כיף לרבקה, עכשיו היא יכולה לאכול קטניות בפסח!"

סבתא שלי: "לא ייתכן, רבקה לעולם לא תעשה דבר כזה!"

אם לא תשמחי על ה80% שהוא עושה, שנה הבאה גם את זה לא יעשה...

ודבר נוסף- תודי לה' שזה כך!!

היום יש לך כח ואפשרות לעבור על כל חריץ 10 פעמים,

אפילו שלהלכה מספיק פעם או פעמיים.

בעוד שנה שנתיים אם לא תוכלי להשקיע כך בנקיונות מסיבה כלשהי (בע"ה רק מסיבות טובות...)

טוב שיש מי שיודע מה בדיוק צריך ויוכל לדאוג שהבית יהיה כשר לפסח!

אם זה היה הפוך,

שהבעל הוא המחמיר.. זה הרבה יותר קשה...

הכנות נעימות 

ושתספיקי לנוח לפני החג

אם מה שמפריע לך זה העינין ההכלתי אז באמת חשוב מאוד ללמוד את ההלכה, כי על הרוב המכריע מכריע מכריע אפשר לדלג. 

אם מה שמפריע לך זה שאת מבקשת משהו מפני שחשוב לך ואת לא מבינה למה זה נענה, אז צריך לשקף לו את זה כי יש פה עינין אחר לגמרי והוא הרבה יותר מהותי מהניקיון לפסח, כי במקרה כזה יש פה פיספוס בתקשורת.

הערה כללית לשרשור- צריך להגיד תודה באופן כללי כי זה מנומס ויפה, אבל להודות לבעל על זה שהוא "עוזר" לפסח? למה, זאת מצווה רק של האישה? זה הבית רק של האישה? זו אחריות רק של האישה? כולם עובדים קשה בין אם זה העבודה, ילדים, בבית, כולם עייפים ומותשים ובכללי עושים הרבה הרבה יותר מידי בחיים המודרנים. אף אחד לא עושה טובות לאף אחד אחר בזה שהוא משקיע בבית ובחיים ובמשפחה של עצמו. אחי לדוגמא עד היום מתלונן שאמא שלי לימדה אותו איך לעשות הכל בבית כי הוא לא יכול להתחמק מלעשות אותם דברים כמו גיסתי, אז הוא מבשל, מנקה והאחריות היא עליו לא פחות מעליה, והגאווה היא שלו לא פחות מאשר שלה. זה דווקא נורא חמוד לראות.

הערה כללית נוספת - זה לא קשור לגבר או אישה, זה תלוי באדם. אני אישה ואין לי שום צורך להיות ספצית, צורך שדווקא יש להרבה מאוד גברים גם אם זה בבית.

כן, יודעת ומחכה שיאכלו אותי חיה על ההערות.

אנחנו לא מקבלים מספיק מחמאות וחיזוקים חיוביים בחיים באופן כללי. עוד כמה מילים נעימות לאזן את הביקורת הכללית שאנחנו חשים יעשו פלאים!

רוב הנשים סובלות ממחלת נפש של פסח

אני לא יודע אם הוא באמת לא מקפיד או רק אומר שהאבק זה לא חמץ !

ולכן אני לא יכול להגיד אם את צודקת או הוא

חיזוק גם ל"נורמליות" שבדקדוק..

לא ראיתי לפני שכתבתי את דבריך. ובוודאי שנכון שלא להגיע למריבות וכו'.

יותר חשוב מניקיון הסדקים 

(לפי ההלכה פירורים פחות מכזית -אין בהם בל ייראה ובל יימצא וממילא גם מבטלים אותם..)

הוא לא ליצור סדקים ביניכם.

יש הבדלים ביניכם וזה בסדר.

העיקר הוא שכל אחד יכבד את השני

את עמדותיו, עקרונותיו, וגם את שגעונותיו...

בעלך יתאמץ לנקות קצת יותר מהרגלו-למענך

ואת תעצמי קצת את העיניים למענו...

וגם החמץ קצת יתאמץ.....

ואולי ייעלם מעצמו....

אז תסלחו לי אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו.

נראה לך רק אצלך???

אצל חצי מעם ישראל!

אצל אחד החסידויות שממש משתגעים לפני פסח (לא זוכרת אם זה בעלז או גור) יש סיפור שזה בגלל הרבנית ולא הרב. מסופר שהוא ראה אותה עושה איזה משהו שאין לו שום קשר לחיסול החמץ (אצלנו בבית דיברו על ניקוי התקרה...) ושאל אותה למה היא עושה את זה - הרי וודאי אין שם חמץ. היא נבחה עליו שלפי השולחן ערוך שלו כולם יאכלו חמץ בפסח...

 אני מגיעה ממשפחה ייקית. שנים נכנסתי לסרטים מכל פיפס לבן מיקרוסקופי על הספה שעלול היה להיות פעם חמץ. היום יש לי שני כללים שמנחים אותי: א. אמנם איסור אכילה זה בכלשהוא, אבל בל יראה ובל ימצא זה בכזית. אם אין לך עשרים ושמונה גרם חמץ שמסתכלים עליך - את בסדר. ב. ברגע שהחמץ הזה בא במגע קרוב עם אקונומיקה הוא כבר לא ראוי לאכילת כלב (ראית פעם כלב שותה אקונומיקה???) וככזה, את יכולה גם לאכול אותו בפסח ואת לא עוברת שום איסור. 

אני משננת את זה לעצמי לאורך כל הנקיונות, ויוצאת יותר שפויה מפעם, אם כי כשניקיתי עכשיו ארון מטבח משולש לפסח עם אקונומיקה, אחר כך זחלתי לתוכו עם פנס והוצאתי ממנו כל פיפס מיקרוסקופי לבן וכו' וכו'....

אם היא תאכל את החמץ שאינו ראוי בפסח, בתור אוכל, אז יש רא"ש שזה אסור - כי "אחשביה" ע"י האכילה.

ב. מנקים בכללי, שלא יוכלו להצטרף גם חלקים קטנים מכזית שבבית, לכדי שיעור כזית ע"י טאטוא למשל. אעפ"י כן, נכון שפירורים בטלים מאליהם.

וישראל קדושים, נזהרים מאד מחמץ. וברור שצריך גם להיזהר מאד מעצבנות ושאר מרעין בישין. להגיע לפסח בשמחת זמן חירותנו.

כי מבחינה הלכתית הוא עושה את מה שצריך.

אם כבר אולי הוא לא עומד בסטנדרטים של הנקיונות שלך..

תחשבו ביחד איך מבחינה נקיונית אתם הולכים בדרך האמצע..

(אם את בכ"ז רוצה סטנדרט גבוה,

 אז אולי תבקשי ממנו שהוא יעשה את הוויש הראשוני,

 ואת תעברי אח"כ עם קיסם וכדו' על-מנת לנקות את הסדקים וכו'.)

עזרתם לי מאוד בתגובות שלכם...

שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח!!!

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת