הולם במיוחד
)הרבה יותר מ"פעם"... אל תאמר על הימים הראשונים שהיו טובים מאלה.
בזמן שלטון "מפא"י ההיסטורית", המצב בכללי, והשייכות של חלקים גדולים מהציבור לתורה ומסורת, היה כנראה פחות מהיום. למרות ה"סטאטוס קוו". וחלק מה"צרות" של היום - באות מהטובה.. כמו, למשל, שיו"ש בידינו, מה שלא היה לפני מלחמת ששת הימים, שאז לא דיברו על "שטחים"..
בשנים שאחרי קום המדינה, נוער דתי התבייש ללכת עם כיפה. שמעתי מממי שהיה פעם מזכ"ל בנ"ע, שהם כלו עם קסקט, כי כולם הלכו כך, כדי שלא "יבחינו". היום ציציות בחוץ זה "סטייל" שמכובד גם על הלא-דתיים..
אחוז המאמינים במוצהר, והשייכים לתומ"צ במוצהר, בכנסת ובממשלה, גם הוא גדול לאין ערוך.
אז זה לא של "פעם"..
זה דבר שהוא קבוע (כלומר מה היה המצתב ב ה באייר תשח) כמובן שהראיה שלי לגבי מה שהיה אז יכולה לקבל פרספקטיבה לאחר זמן (כשתגדל תבין?),
דרך אגב זו גם תהיה התשובה לשאלת הרציה. כידוע הרב זצל לא האמין שניתן להגיע למשהו דרך הציונים - ולכן ניסה להקים את דגל ירושלים - הרציה הרגיש שאחרי נפלאות תשח אנו רואים שה' בחר בדרך הזו (התנועה הציונית) ולכן צריך ללכת על זה (למרות שגם הוא התנגד לדברים רבים ואמר שבסוף למרות שאין במדינה רוב של דברים טובים - עדיין גדול קידוש ה' ולכן צריך ללכת על זה). בפרספקטיבה שלך זמן ארוך יותר אני לא יודע מה היה אומר לו היה חי היום
(אלו גם לערך דברי הרב טל לגבי ההנתקות)
נ.ב. צריך לזכור שמי שחי בצל טראומת השואה הכלים שלו לא ממש אובייקטיבים. אני זוכר את סבא שלי ז"ל שהיה מתחרפן עלינו שאתם לא מבינים מה ההבדל וכו' למרות שהודה (בעיקר בפני חבריו) שאילו מדינה אחרת היתה מתנהגת כמו המדינה הזו אז הינו צועקים אנטישמיות
ימ''ל
"כמו שפסק הרמב"ם", לא פחות ולא יותר.
על ההסבר של הטעם וההשוואה להיום אפשר להתווכח, אבל ההלל הוא תקנה של חז"ל ומשם תוקפו "...וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁתְּחִלָּתָם מִלֵּילֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל".
אי אפשר לקבוע הלל על דעת עצמנו (לקרוא תהילים אפשר תמיד, על אף שהגמרא אומרת "והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף", אבל בברכה?!)
תיקנו הלל 8 ימים, מהראשון ועד השמיני, אחרת לא היה הלל כלל.
הלשון 'תקנו' בגמרא שם משמעו חיברו, דהיינו שהנביאים חיברו אותו. הציטוט שהבאת הוא תשובה לשאלה "והלל זה מי אמרו?" (לא ברור לי למה לא הבאת את לשון השאלה).
כדי לקבוע ברכה צריך תקנה של חז"ל, כגון חנוכה (והרה"ר מעולם לא ראתה עצמה כבעלת סמכות לגזור גזירות ולתקן תקנות בעניינים אחרים כמו שבת וכדו', אז למה כאן כן? תימא).
יש 18 ימים מאד מסוים בהם קבעו קריאת הלל, לעומת זאת מגילת תענית מלאה בימים שהיו בהם תשועות גדולות ולא שמענו שהיו קוראים בהם הלל - בטח לא בברכה, באף תקופה שהיא.
אם יש שוני מהימים במגילת תענית הוא לגריעותא - שכן מצינו שתיקנו ימי הודאה על הצלה מסכנה (גם חנוכה עצמו עיקרו הוא הצלה, בנוסף על הטעמים שהובאו בהמשך).
וגם על חנוכה עניתי לך שההלל תלוי בתקנת חז"ל.
וגם מהמשך הגמרא ברור שזאת השאלה כי הדיון הוא מי אמרו - ישראל במדבר או דוד המלך.
1. הוא לא מדגיש, הוא מזכיר את זה כדבר אחרון בהסבר הרקע של התקופה בהלכה א'. אבל הטעמים לתקנה של החג הם בהלכה ב', והם הניצחון במלחמה ונס פך השמן. עיין שם.
2. אתה מבלבל בין נס והצלה עליהם רב האי כותב שקובעים לחזרת השלטון עליה לא מוזכר דבר כזה. ולגבי הקריאה למדינה "חזרת השלטון" - זה כבר תלוי בהשקפה, ראה בשרשור המקביל שעוסק בשאלה הזאת.
בה"ג מדבר על הצלה מצרה ואתה משליך מזה על הקמת השלטון - אלו שני עניינים שונים (ייתכן שעל שניהם אומרים הלל, על זה אפשר לדון. אבל אין ראייה מבה"ג)
אגב, בה"ג הוא לא רב האי אלא ר"ש קיירא (וי"א ר' יהודאי גאון).
טענתי היא שהיא לא מוכרחת וצריך מקור מפורש יותר לקביעת הלל על הקמת שלטון (לגבי חנוכה כבר הגבתי, אם עדיין לא ברור תגיד ואסביר שוב בע"ה).
במה זה יתר על חנוכה?
הם משווים את ה'עצמאות' לפסח...
תקנת ההלל היתה בזמן המלכות
(אחשוורוש זה בכלל פורים)
"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" היא לשון הגמרא שמסבירה את ההבדל בין פסח שבו אומרים הלל לבין פורים שבו לא אומרים בגלל שעדיין נשארו בגלות.
הם אומרים שבחנוכה עדיין היינו תחת לחץ רומאי וגם היה שייך "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" ולכן צריך להקביל את יום העצמאות לפסח ולומר הלל גם בלילה (כשהסיבה האמיתית להלל בליל פסח היא שהגאולה עצמה הייתה בלילה).
ובצאתי
לא!
יטבתהקבלתי תמונה יותר ברורה.
בכל אופן, שירים אני משתדלת שלא לשמוע, החזקתי מעמד עד עכשיו..
אבל אולי כן להגיד הללבלי ברכה לפי הרב מרדכי אליהו..
אהה וחסדי הים האיר את עיני לגביי התאריכים.. אז זה גם ככה לא יהיה ביום העצמאות הממלכתי.
לא כל אחד יכול להחליט יום לעצמו.
הרצי"ה זצ"ל היה אומר שאדרבה, זה חלק מהענין, שהמדינה מתחשבת בכך שלא יצא מזה חילול שבת.
יש כח ביד החכמים לקבוע בזמן אחר מסיבה כזו.
והרצי"ה אמר, על גילוח וק"ו "שמיעת ישרים": "הכרת פניהם ענתה בם" - "מי שמאמין ומי שלא מאמין" - במעשה ה' בהקמת המדינה.
האחת - אדם לא קובע לעצמו יום לומר הלל... אין דבר כזה. יכול לומר "נשמת כל חי", פרקי הודאה... הלל - זו תקנה לציבור.
ו"לא ללכת לפי הרבנות הראשית בשום פרמטר", זו בעיה גדולה... הרבנות הראשית שקבעה את יום העצמאות כיום חג, היו בה גדולי עולם; הרב הרצוג ("מלך בתורה" כהגדרת הרש"ז אוירערבאך זצ"ל), הרב עוזיאל, הרב המקובל הספרדי הרב עובדיה הדאיה, ועוד. ואח"כ הרבנים הראשיים הרב אונטרמן והרב ניסים - רבו של הרב אליהו. ואח"כ הרב גורן והרב עובדיה. ואח"כ הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. כולם - זכר צדיקים וגאונים לברכה. ואיש מהם לא שינה את תקנות הרבנות הראשית לציבור בענין חגיגת יום העצמאות. רק הרב גורן זצ"ל קבע לומר גם בלילה עם ברכה, והרב ליאור שליט"א חש לשיטתו, ולכן אומר בלילה, אם כי ללא ברכה. וגם מברך "שהחיינו".
ב. זה שאת מעונינת שהשמחה תבוא לך מבפנים - אשרייך. אבל את ההלכה זה לא משנה.
ומכל מקום, כדי שהשמחה באמת תבוא "מבפנים" כדאי מאד ללמוד כמה דברים יסודיים באמונה, ממקורות של ענקי עולם, שהכירו את משמעותם והנחילונו:
ללמוד על משמעות סגולת ישראל, דהיינו מעלתם הפנימית שבאה ממעלת נשמתם, שאינה זזה בשום אופן. ואח"כ מופיעה במצוות ומתעצמת דרכם, אבל לא תלויה ביסודה בהם. וגם ה"ערבה" היא חלק מהכלל. "וכל פושע בישראל הוא קדוש בעל כרחו" (הרצי"ה קוק זצ"ל).
ללמוד על מעלת ארץ ישראל, ארץ ה', שרק איתה עם ישראל חי באמת. מופיעה נשמתו בציבור. "איתה הם גוי אחד ולא הם בלעדיה".
ללמוד על מעלת השלטון על הארץ, כדברי הרמב"ן על המצוה לציבור: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". וזה מחבר בין קדושת כלל ישראל, לקדושת הארץ. דווקא השלטון עליה. לא רק במצוה פרטית, כלולב, צריך "קנין"... לא רק איש ואשתו מתחברים ע"י "קנין". עם ישראל וקדושתו, ואר"י וקדושתה, מתחברים ע"י בעלות-כללית, שלטון, ריבונות. וכל המשך גילוי הקדושה, והאידיאלים הרמים שלנו, מתחילים מזה.
ללמוד על מעלת החיים הממשיים של עם ישראל. שכל דבר טוב ששייך לכלל, יש בו קדושה. ערך. אפילו גשמי. הארץ, פירותיה ("לאכול פירותיה הקדושים" הב"ח). אם הגוף של אדם יחידי קדש (והנשמה קדש-קדשים. השל"ה הקדוש), קל וחומר הגוף של כלל ישראל.
ללמוד מה עבר עם ישראל בגלות. איזה פרעות ושמדות נוראיים. עוד בשבי רומא. אח"כ בהשמדות והשריפות-חיים ר"ל במסעי הצלב. בגירושים מאנגליה ואח"כ מארצות שונות. בספרד ופורטוגל באינקויזיציה. בהתעמרות בלתי פוסקת בתימן, כולל חטיפת יתומים קטנים ואיסלומם בכח. בפרעות ת"ח-ת"ט באכזריות נוראה שעדיף לא לכתוב כעת. ועוד-ועוד, ר"ל. והאחרון הכביד - בשואה בה נספה כשליש עמנו.
ולהבין, שה"חיים" כפשוטו של עם ישראל בארץ, בתקומת המדינה שלש שנים אח"כ, זה לא משהו "שולי" כי זה "גשמיות" ולא "אידיאלים".. זה קדש-קדשים. זה המפתח לכל האידיאלים.
ללמוד על משמעות הנס של הכרזת המדינה. גילוי השגחה עליונה של רוח גבורה (הרמב"ם אומר שרוח גבורה להצלה, הוא מדרגה במעלות רוה"ק. ק"ו רוח גבורה להצלת כלל ישראל). משמעות הקידוש השם העצום שכנגד החילול השם הכי נורא המתואר בנביא: "ותבואו ותחללו את שם קדשי באמור אליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו". קל וחומר אחרי השואה הנוראה. כבוד ישראל הוא כבוד ה'.
ללמוד שכאשר יש קידוש השם - בעצם שלטוננו בארץ; בצבאנו שמגן על עם ישראל ונודע בכל העולם, אחרי 2000 שנות חרפה ורדיפות; בריבוי עצום של תורה בארץ שלא היה כמותו מעולם כנראה, אולי בימי חזקיה; בנתינת פירותיה בעין יפה בשפע עצום שעל זה אמרו חז"ל שאין לך קץ מגולה מזה; בהתפתחות בעוד הרבה תחומים, שגם הם חלק מבנין עם ישראל, גם בקדש וגם בחול; בריבוי ילודה יהודית בארץ ושביעות רצון של יושביה למעלה מרוב מדינות העולם - ויש גם ל"ע חילול השם (הרצי"ה היה מציין ביחוד המשפט ודברים בחינוך. ולצערנו קרו עוד כמה דברים ידועים) - אז הקידוש השם מכריע. כדברי הירושלמי.
ללמוד ש"לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא". ה' לא עושה נס לשקר. בוודאי לא נס עצום ונשגב כזה, של שיבת עם ישראל לשלוט בארצו, ביום הקדוש הזה, ה' באייר, יום העצמאות.
ללמוד שתשובת הדור מאהבה. מראיית מעלתו הפנימית. מאהבתה ועידודה, ולא מקטרוג, בלי סתירה לצורך בביקורת-בונה על תופעות שליליות. ומזה יתגלה מה שבתוכו, כפי שנאמר על דורות אחרונים, "טב מלגאו וביש מלבר". טוב מבפנים ו"ביש" מבחוץ.
ומתוך עיון היטב בדברים הללו ולימודם, מבינים שביום הקדוש והעצום הזה, יום העצמאות, ה' באייר - חזרה ריבונות לעם ישראל על ארצו (ויש מה לשכלל באיכות ובכמות), וריבונות אינה תלויה באדם זה או אחר, אלא שלטון האומה. ניצל בכך עם ישראל ממיתות רעות ומשונות בכל ארצות גלותו, תוקן החילול השם הנורא שבעצם הגלות, חזרה קדושת הארץ להתחבר עם קדושת העם (וזה לא תלוי רק ב"מה שרואים". צריך להאמין בדברי חז"ל. גם לא כל מצוה "רואים" מיד את קדושתה). מבינים שקדושת הכלל אינה זזה ממנו - ולכן גם שלטונו בארץ הוא קדוש ונשגב, ואינו תלוי בסברות בני אדם. מבינים שזה המפתח, יסוד ההבראה, לכל המעלות הרוחניות העתידות, כדברי הנביאים על סדר הגאולה, מ"נטעתים על אדמתם" ועד "את רוחי אתן בהם" וכו'.
מבינים שלא פחות מששמחים על שיבת עם ישראל לארץ, על כל גווניו ("הלוואי בני עימי, על אדמתם, אפילו מטמאים אותה.." ומי שבארץ, אומר ה"חסד לאברהם", הוא צדיק אפילו שחיצונית נראה שלא.. אחרת הארץ היתה מקיאה אותו... איך יתכן רשע מבחוץ וצדיק מבפנים? אלא שיש בו כח של סגולה פנימית) - שמחים בשלטונו על ארצו, יסוד תקוות הופעת קדושתו ומעלותיו.
מבינים שאנחנו כעת לא ב"ירידה" כמו שהיה בדורות של חורבן, אלא בעליה. אז גם אם נמצאים לפעמים כאילו-באותה נקודה על ההר - אבל כאן הפנים לכיוון למעלה.. מאמינים בכך שה' הוא שגואל אותנו.
ומבינים ש"אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יכול לכווין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' העליונה אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים - ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים על לב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב קוק זצ"ל)
הורה להגיד אחרי התפילה בלי ברכה
בתאריך הזה קבעו חג על עניין אחר לגמרי, בלי קשר לשאלה אם המדינה היא דבר חיובי או לא - זה פשוט לא זה.
כוחות שמימייםאת החופש.
בלי הלל, עם מנגל וחידון התנ"ך - בכל אופן,מסורת משפחתית.
(אבל נראה לי אני לא עומדת בקריטריונים של הסקר, אני לא משתייכת לציבור הדת"ל)
על ניסך שבכל יום עמנו.
מוטיבציהנפתלי הדגאם מקשיבים לכל הויכוחים על ההלל והברכה , נהיה ברור שמיעוט זעיר באמת מודה לה', ואילו הרוב שבעד רואה חובה שייראו שלמרות שהוא דתי הוא בסדר ונאמן למדינה.
כלומר שהכל זה כמו אמירת הנותן תשועה שאומרים בח"ל לכבוד המלך.
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
