הרבה יותר מ"פעם"... אל תאמר על הימים הראשונים שהיו טובים מאלה.

בזמן שלטון "מפא"י ההיסטורית", המצב בכללי, והשייכות של חלקים גדולים מהציבור לתורה ומסורת, היה כנראה פחות מהיום. למרות ה"סטאטוס קוו". וחלק מה"צרות" של היום - באות מהטובה.. כמו, למשל, שיו"ש בידינו, מה שלא היה לפני מלחמת ששת הימים, שאז לא דיברו על "שטחים"..

בשנים שאחרי קום המדינה, נוער דתי התבייש ללכת עם כיפה. שמעתי מממי שהיה פעם מזכ"ל בנ"ע, שהם כלו עם קסקט, כי כולם הלכו כך, כדי שלא "יבחינו". היום ציציות בחוץ זה "סטייל" שמכובד גם על הלא-דתיים..

אחוז המאמינים במוצהר, והשייכים לתומ"צ במוצהר, בכנסת ובממשלה, גם הוא גדול לאין ערוך.

אז זה לא של "פעם"..

זה דבר שהוא קבוע (כלומר מה היה המצתב ב ה באייר תשח) כמובן שהראיה שלי לגבי מה שהיה אז יכולה לקבל פרספקטיבה לאחר זמן (כשתגדל תבין?), 

דרך אגב זו גם תהיה התשובה לשאלת הרציה. כידוע הרב זצל לא האמין שניתן להגיע למשהו דרך הציונים - ולכן ניסה להקים את דגל ירושלים - הרציה הרגיש שאחרי נפלאות תשח אנו רואים שה' בחר בדרך הזו (התנועה הציונית) ולכן צריך ללכת על זה (למרות שגם הוא התנגד לדברים רבים ואמר שבסוף למרות שאין במדינה רוב של דברים טובים - עדיין גדול קידוש ה' ולכן צריך ללכת על זה). בפרספקטיבה שלך זמן ארוך יותר אני לא יודע מה היה אומר לו היה חי היום 

(אלו גם לערך דברי הרב טל לגבי ההנתקות)

נ.ב. צריך לזכור שמי שחי בצל טראומת השואה הכלים שלו לא ממש אובייקטיבים. אני זוכר את סבא שלי ז"ל שהיה מתחרפן עלינו שאתם לא מבינים מה ההבדל וכו' למרות שהודה (בעיקר בפני חבריו) שאילו מדינה אחרת היתה מתנהגת כמו המדינה הזו אז הינו צועקים אנטישמיות

"כמו שפסק הרמב"ם", לא פחות ולא יותר.

על ההסבר של הטעם וההשוואה להיום אפשר להתווכח, אבל ההלל הוא תקנה של חז"ל ומשם תוקפו "...וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁתְּחִלָּתָם מִלֵּילֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל".

אי אפשר לקבוע הלל על דעת עצמנו (לקרוא תהילים אפשר תמיד, על אף שהגמרא אומרת "והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף", אבל בברכה?!)

תיקנו הלל 8 ימים, מהראשון ועד השמיני, אחרת לא היה הלל כלל.

הלשון 'תקנו' בגמרא שם משמעו חיברו, דהיינו שהנביאים חיברו אותו. הציטוט שהבאת הוא תשובה לשאלה "והלל זה מי אמרו?" (לא ברור לי למה לא הבאת את לשון השאלה).

כדי לקבוע ברכה צריך תקנה של חז"ל, כגון חנוכה (והרה"ר מעולם לא ראתה עצמה כבעלת סמכות לגזור גזירות ולתקן תקנות בעניינים אחרים כמו שבת וכדו', אז למה כאן כן? תימא).

יש 18 ימים מאד מסוים בהם קבעו קריאת הלל, לעומת זאת מגילת תענית מלאה בימים שהיו בהם תשועות גדולות ולא שמענו שהיו קוראים בהם הלל - בטח לא בברכה, באף תקופה שהיא.

אם יש שוני מהימים במגילת תענית הוא לגריעותא - שכן מצינו שתיקנו ימי הודאה על הצלה מסכנה (גם חנוכה עצמו עיקרו הוא הצלה, בנוסף על הטעמים שהובאו בהמשך).

וגם על חנוכה עניתי לך שההלל תלוי בתקנת חז"ל.

וגם מהמשך הגמרא ברור שזאת השאלה כי הדיון הוא מי אמרו - ישראל במדבר או דוד המלך.

1. הוא לא מדגיש, הוא מזכיר את זה כדבר אחרון בהסבר הרקע של התקופה בהלכה א'. אבל הטעמים לתקנה של החג הם בהלכה ב', והם הניצחון במלחמה ונס פך השמן. עיין שם.

2. אתה מבלבל בין נס והצלה עליהם רב האי כותב שקובעים לחזרת השלטון עליה לא מוזכר דבר כזה. ולגבי  הקריאה למדינה "חזרת השלטון" - זה כבר תלוי בהשקפה, ראה בשרשור המקביל שעוסק בשאלה הזאת.

בה"ג מדבר על הצלה מצרה ואתה משליך מזה על הקמת השלטון - אלו שני עניינים שונים (ייתכן שעל שניהם אומרים הלל, על זה אפשר לדון. אבל אין ראייה מבה"ג)

אגב, בה"ג הוא לא רב האי אלא ר"ש קיירא (וי"א ר' יהודאי גאון).

טענתי היא שהיא לא מוכרחת וצריך מקור מפורש יותר לקביעת הלל על הקמת שלטון (לגבי חנוכה כבר הגבתי, אם עדיין לא ברור תגיד ואסביר שוב בע"ה).

במה זה יתר על חנוכה?

הם משווים את ה'עצמאות' לפסח...

תקנת ההלל היתה בזמן המלכות

(אחשוורוש זה בכלל פורים)

"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" היא לשון הגמרא שמסבירה את ההבדל בין פסח שבו אומרים הלל לבין פורים שבו לא אומרים בגלל שעדיין נשארו בגלות.

הם אומרים שבחנוכה עדיין היינו תחת לחץ רומאי וגם היה שייך "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" ולכן צריך להקביל את יום העצמאות לפסח ולומר הלל גם בלילה (כשהסיבה האמיתית להלל בליל פסח היא שהגאולה עצמה הייתה בלילה).

לא!

קבלתי תמונה יותר ברורה.

בכל אופן, שירים אני משתדלת שלא לשמוע, החזקתי מעמד עד עכשיו..

אבל אולי כן להגיד הללבלי ברכה לפי הרב מרדכי אליהו..

אהה וחסדי הים האיר את עיני לגביי התאריכים.. אז זה גם ככה לא יהיה ביום העצמאות הממלכתי.

לא כל אחד יכול להחליט יום לעצמו.

הרצי"ה זצ"ל היה אומר שאדרבה, זה חלק מהענין, שהמדינה מתחשבת בכך שלא יצא מזה חילול שבת.

יש כח ביד החכמים לקבוע בזמן אחר מסיבה כזו.

והרצי"ה אמר, על גילוח וק"ו "שמיעת ישרים": "הכרת פניהם ענתה בם" - "מי שמאמין ומי שלא מאמין" - במעשה ה' בהקמת המדינה.

האחת - אדם לא קובע לעצמו יום לומר הלל... אין דבר כזה. יכול לומר "נשמת כל חי", פרקי הודאה... הלל - זו תקנה לציבור.

ו"לא ללכת לפי הרבנות הראשית בשום פרמטר", זו בעיה גדולה...  הרבנות הראשית שקבעה את יום העצמאות כיום חג, היו בה גדולי עולם; הרב הרצוג ("מלך בתורה" כהגדרת הרש"ז אוירערבאך זצ"ל), הרב עוזיאל, הרב המקובל הספרדי הרב עובדיה הדאיה, ועוד. ואח"כ הרבנים הראשיים הרב אונטרמן והרב ניסים - רבו של הרב אליהו. ואח"כ הרב גורן והרב עובדיה. ואח"כ הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. כולם - זכר צדיקים וגאונים לברכה. ואיש מהם לא שינה את תקנות הרבנות הראשית לציבור בענין חגיגת יום העצמאות. רק הרב גורן זצ"ל קבע לומר גם בלילה עם ברכה, והרב ליאור שליט"א חש לשיטתו, ולכן אומר בלילה, אם כי ללא ברכה. וגם מברך "שהחיינו".

ב. זה שאת מעונינת שהשמחה תבוא לך מבפנים - אשרייך. אבל את ההלכה זה לא משנה.

ומכל מקום, כדי שהשמחה באמת תבוא "מבפנים" כדאי מאד ללמוד כמה דברים יסודיים באמונה, ממקורות של ענקי עולם, שהכירו את משמעותם והנחילונו:

ללמוד על משמעות סגולת ישראל, דהיינו מעלתם הפנימית שבאה ממעלת נשמתם, שאינה זזה בשום אופן. ואח"כ מופיעה במצוות ומתעצמת דרכם, אבל לא תלויה ביסודה בהם. וגם ה"ערבה" היא חלק מהכלל. "וכל פושע בישראל הוא קדוש בעל כרחו" (הרצי"ה קוק זצ"ל).

ללמוד על מעלת ארץ ישראל, ארץ ה', שרק איתה עם ישראל חי באמת. מופיעה נשמתו בציבור. "איתה הם גוי אחד ולא הם בלעדיה".

ללמוד על מעלת השלטון על הארץ, כדברי הרמב"ן על המצוה לציבור: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". וזה מחבר בין קדושת כלל ישראל, לקדושת הארץ. דווקא השלטון עליה. לא רק במצוה פרטית, כלולב, צריך "קנין"... לא רק איש ואשתו מתחברים ע"י "קנין". עם ישראל וקדושתו, ואר"י וקדושתה, מתחברים ע"י בעלות-כללית, שלטון, ריבונות. וכל המשך גילוי הקדושה, והאידיאלים הרמים שלנו, מתחילים מזה.

ללמוד על מעלת החיים הממשיים של עם ישראל. שכל דבר טוב ששייך לכלל, יש בו קדושה. ערך. אפילו גשמי. הארץ, פירותיה ("לאכול פירותיה הקדושים" הב"ח).  אם הגוף של אדם יחידי קדש (והנשמה קדש-קדשים. השל"ה הקדוש), קל וחומר הגוף של כלל ישראל.

ללמוד מה עבר עם ישראל בגלות. איזה פרעות ושמדות נוראיים. עוד בשבי רומא. אח"כ בהשמדות והשריפות-חיים ר"ל במסעי הצלב. בגירושים מאנגליה ואח"כ מארצות שונות. בספרד ופורטוגל באינקויזיציה. בהתעמרות בלתי פוסקת בתימן, כולל חטיפת יתומים קטנים ואיסלומם בכח. בפרעות ת"ח-ת"ט באכזריות נוראה שעדיף לא לכתוב כעת. ועוד-ועוד, ר"ל.  והאחרון הכביד - בשואה בה נספה כשליש עמנו.

ולהבין, שה"חיים" כפשוטו של עם ישראל בארץ, בתקומת המדינה שלש שנים אח"כ, זה לא משהו "שולי" כי זה "גשמיות" ולא "אידיאלים".. זה קדש-קדשים. זה המפתח לכל האידיאלים.

ללמוד על משמעות הנס של הכרזת המדינה. גילוי השגחה עליונה של רוח גבורה (הרמב"ם אומר שרוח גבורה להצלה, הוא מדרגה במעלות רוה"ק. ק"ו רוח גבורה להצלת כלל ישראל). משמעות הקידוש השם העצום שכנגד החילול השם הכי נורא המתואר בנביא: "ותבואו ותחללו את שם קדשי באמור אליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו". קל וחומר אחרי השואה הנוראה. כבוד ישראל הוא כבוד ה'.

ללמוד שכאשר יש קידוש השם - בעצם שלטוננו בארץ; בצבאנו שמגן על עם ישראל ונודע בכל העולם, אחרי 2000 שנות חרפה ורדיפות; בריבוי עצום של תורה בארץ שלא היה כמותו מעולם כנראה, אולי בימי חזקיה; בנתינת פירותיה בעין יפה בשפע עצום שעל זה אמרו חז"ל שאין לך קץ מגולה מזה; בהתפתחות בעוד הרבה תחומים, שגם הם חלק מבנין עם ישראל, גם בקדש וגם בחול; בריבוי ילודה יהודית בארץ ושביעות רצון של יושביה למעלה מרוב מדינות העולם - ויש גם ל"ע חילול השם (הרצי"ה היה מציין ביחוד המשפט ודברים בחינוך. ולצערנו קרו עוד כמה דברים ידועים) - אז הקידוש השם מכריע. כדברי הירושלמי.

ללמוד ש"לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא". ה' לא עושה נס לשקר. בוודאי לא נס עצום ונשגב כזה, של שיבת עם ישראל לשלוט בארצו, ביום הקדוש הזה, ה' באייר, יום העצמאות.

ללמוד שתשובת הדור מאהבה. מראיית מעלתו הפנימית. מאהבתה ועידודה, ולא מקטרוג, בלי סתירה לצורך בביקורת-בונה על תופעות שליליות. ומזה יתגלה מה שבתוכו, כפי שנאמר על דורות אחרונים, "טב מלגאו וביש מלבר". טוב מבפנים ו"ביש" מבחוץ.

ומתוך עיון היטב בדברים הללו ולימודם, מבינים שביום הקדוש והעצום הזה, יום העצמאות, ה' באייר - חזרה ריבונות לעם ישראל על ארצו (ויש מה לשכלל באיכות ובכמות), וריבונות אינה תלויה באדם זה או אחר, אלא שלטון האומה. ניצל בכך עם ישראל ממיתות רעות ומשונות בכל ארצות גלותו, תוקן החילול השם הנורא שבעצם הגלות, חזרה קדושת הארץ להתחבר עם קדושת העם (וזה לא תלוי רק ב"מה שרואים". צריך להאמין בדברי חז"ל. גם לא כל מצוה "רואים" מיד את קדושתה). מבינים שקדושת הכלל אינה זזה ממנו - ולכן גם שלטונו בארץ הוא קדוש ונשגב, ואינו תלוי בסברות בני אדם. מבינים שזה המפתח, יסוד ההבראה, לכל המעלות הרוחניות העתידות, כדברי הנביאים על סדר הגאולה, מ"נטעתים על אדמתם" ועד "את רוחי אתן בהם" וכו'.

מבינים שלא פחות מששמחים על שיבת עם ישראל לארץ, על כל גווניו ("הלוואי בני עימי, על אדמתם, אפילו מטמאים אותה.." ומי שבארץ, אומר ה"חסד לאברהם", הוא צדיק אפילו שחיצונית נראה שלא.. אחרת הארץ היתה מקיאה אותו... איך יתכן רשע מבחוץ וצדיק מבפנים? אלא שיש בו כח של סגולה פנימית) - שמחים בשלטונו על ארצו, יסוד תקוות הופעת קדושתו ומעלותיו.

מבינים שאנחנו כעת לא ב"ירידה" כמו שהיה בדורות של חורבן, אלא בעליה. אז גם אם נמצאים לפעמים כאילו-באותה נקודה על ההר - אבל כאן הפנים לכיוון למעלה.. מאמינים בכך שה' הוא שגואל אותנו.

ומבינים ש"אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יכול לכווין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' העליונה אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים - ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים על לב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב קוק זצ"ל)

הורה להגיד אחרי התפילה בלי ברכה

בתאריך הזה קבעו חג על עניין אחר לגמרי, בלי קשר לשאלה אם המדינה היא דבר חיובי או לא - זה פשוט לא זה.

את החופש.

בלי הלל, עם מנגל וחידון התנ"ך -  בכל אופן,מסורת משפחתית.

(אבל נראה לי אני לא עומדת בקריטריונים של הסקר, אני לא משתייכת לציבור הדת"ל)

על ניסך שבכל יום עמנו.

אם מקשיבים לכל הויכוחים על ההלל והברכה , נהיה ברור שמיעוט זעיר באמת מודה לה', ואילו הרוב שבעד רואה חובה שייראו שלמרות שהוא דתי הוא בסדר ונאמן למדינה. 

 כלומר שהכל זה כמו אמירת הנותן תשועה שאומרים בח"ל לכבוד המלך.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

ואילו, "ראש עיר" "ראש דשא" זה שם עצם, כאשר הביטוי כולו הוא בכלל אנלוגיה ולכן לא שייך להטות. אין "ראש" נקבה, אין דבר כזה "ראשה". כמו שאין "ידת ימינה" של אף אחד, יש רק "יד ימינה" בין אם מדובר בגבר או באישה.

אז אין כוכבת קולנוע, רק כוכב קולנוע? 🙃 - צעירים מעל עשרים

(אמלק: לדעתי אנשים אומרים כוכבת קולנוע ותותחית בחשבון ושפיצית בגמרא, למרות שכוכב ותותח ושפיץ הם שמות עצם, בגלל שהם למעשה מתפקדים כתואר. באקדמיה ללשון העברית מציינים שגם שמואל הנגיד וביאליק השתמשו ב'ראשה' בלי בעיה)

בכל מקרה יש "בריתה"😅

"היא ממש 'שלומית' במלחמה"

אז "היא ממש "תותחית" בגמרא"

או כמו הדסה שזה שם פרטי נקבי מהדס.

שושנה משושן.

גם "אכין ורקין" לא יכולים לקבל ריבוי אבל קיבלו במין סלנג חזלי, מאך ורק

גם המשקל של המילים שהצעת משתנה באופן אחר. באמת יש ראש וראשית - אבל אין שפיץ ושפיצת, או תותח ותותחת.

עיקרו של דבר, ההמצאה של ראשת נעשתה מסיבות פוליטו-פמיניסטיות בלבד, כמו הנקו.דה הח.דשה שדוחפיםות.ים לכל מקוםן.

את הראשה, את אשמה?!

אין מילה כזו.

ובצירופים השונים "ראש (של) העיר", "ראש (של) המשפחה", "ראש (של) החברה", וכיוצא באלה, מדובר במטאפורה: כשם שהראש נמצא הכי למעלה כך גם בעל התפקיד.

אם היית אומר שנוצר שם עצם עצמאי בלשון נקבה אז עוד היה היגיון לדון בזה, אבל במצב הנוכחי? זה חסר היגיון לשוני.

ראש זו מילה זכרית. ראשה זו לא מילה קיימת. ואם כשם תואר, אז כבר יש ראשית.

בקיצור, כל הפילפולים אינם מחזיקים כאן מים. אנחנו מה זה "ראש", אבל לאף אחד אין שמץ של מושג מהי "ראשה".

ראשת. צורם במצלול.

"*היא* ראש" נשמע צורם.

"היא ראשת" לא

כמו שהיום י.ש את מי. שכותבים.ן.ה עם נקודות.

שיש מי שקורא לבנות שלו בשמות מובהקים של בנים.

כמו שכלי גבר על אשה זה צורם.

אולי אבל זה אומר שבדרך כלל שררה לא מתאימה לנשים למעט חריגות. ובכלל לא אמורים לשמוע על כזה דבר ראש עיר אשה. ולא סתם בעברית "ראש" זה זכר.

כמו שאמרה הגמרא ששתי הנשים שהיו בשררה נקראו על שם שרצים וכמה קשה שררה לאשה (למעט חריגות שזה טוב להן, כמו חולדה ודבורה).

אני מניח שייסקלו אותי פה.

אבל נשים אמנם חכמות יותר מגברים. אבל פחות עם קור רוח. ולשררה צריך קור רוח.

אחרת ריבוי חברות כנסת גורם ללהט רגשי מיותר שגורם להפצת פאניקה על פגיעות טקסיות שכלל לא היו ולא נבראו, אבל הרגש הנשי מתקשה לשלוט בפאניקה ולטעון בקור רוח ביקורתי שדברים כאלו לא הגיוניים לוגית.

או איך אמר הנביא כנבואת פורענות? "עמי נשים משלו בו".

ההכוונה של הנשים באה מלמטה בחברה, כאשה החכמה שייעצה לדוד, לא כפוליטיקאית. בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים, לא בזכות מנהיגות נשים

אין בדברי חס וחלילה לדכא חלום של אשה להיות פוליטקאית

שזה מאוד לא....בריא.  לקרוא בנות בשמות של בנים. מסכימה לגמרי  שזה לא רק צורם

אלא עיוות מסויים שמושפע מהלך רוח כללי ברחוב היום. שום דבר לא "סתם" והתרגלנו..

לכל דבר יש משמעות. וד"ל.

מתחלקים לפי אג'נדות פוליטיות? כמה עצב)

בחירה לנשים שינתה כזה את העולם.

נשים בצפון תל אביב מצביעות לאותן מפלגות של גברים בצפון תל אביב.

כנל נשים בשומרון כמו גברים בשומרון.

נשים מסורתיות כמו גברים.

כנל ערביות וחרדיות.

בסוף אדם מצביע בדרך כלל לפי שיוך מגזרי ותרבותי (ובזה בני זוג די דומים בדרך כלל) או אינטרס כלכלי (שגם בזה בני זוג שותפים).

חוץ מלעשות נעים בנפש, לא נראה לי שתוצאות הבחירות היו שונות עם זכות בחירה לנשים או בלי

אז לא יודע, צריך לבדוק זאת

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום