אם אין התקדמות הייתי מתקשה להמשיך הלאה

לתרץ את האיחור, קורה.

לשקר לאמא בנוגע לטרמפים קורה

לשקר שאמא יודעת על הקשר, פחות נחמד, אבל הרבה אנשים משקרים פעם.

לשקר למלצרית, כנ"ל (+חשש של גזל כי מצפים מהיושב בלובי להזמין)

4 שקרים תוך מספר פגישות בודדות זה בהחלט נורה אדומה.

רצף שקרים זה לא תירוץ חד פעמי.

הוא לא חייב לפרט את הסיבות, אבל שלא ימציא לי שהיה פקק.

חוץ מזה שלאחר זה לא כ''כ נורא, זה יכול לקרות רק צריך להשתדל להודיע 

תכלס אולי בגלל שלא הייתה לי מערכת יחסים משמעותית באמת אף פעם, אבל נראה לי שאם אישתי תחליט ללכת לפסיכולוגית פתאום ושאשאל אותה לאן היא הולכת היא תגיד שהיא הולכת לדבר עם חברה.. ביום שהיא תגיד לי שבאמת היא לא הלכה לחברה אלא נפגשה עם פסיכולוגית- אבין אותה. לא ארגיש נבגד ולא אחשוב שיש לה חוסר בבגרות. 

ואל תמכרו לנו את הסרט הזה של 'תגיד לה שזה היה עניין חשוב ואתה לא רוצה להרחיב בנושא והיא לא תשאל שאלות'. ממש.. 

יודעת מה גברת נשואה 16 שנה? תקבעי עם בעלך שתאספי אותו מהעבודה ותאחרי חצי שעה, כשישאל אותך מה קרה תגידי לו שזה היה עניין חשוב שעיכב אותך מאוד ונראה מה תיהיה התגובה שלו.. 

בטח כשמדובר בבחורה 

ובטח בדייטים ראשונים שהיא רק לומדת מי הבחור וזה הכי טבעי לשאול שאלות כאלו ולנסות להבין מה עומד מאחורי הדברים שהמדוייט אומר. 

את מה שאורי כתבה.

יחסים קרובים מבוססים על אמון.

בעלי מאחר המון, ואני מאמינה לו כשהוא אומר שהיה משהו חשוב. אני בעיקר מצפה ממנו שיודיע שהוא מתעכב, כדי שלא אחכה סתם. זה נותן הרגשה שלמרות שהוא מאחר, הוא מתחשב בי.

עדיף לשלוח הודעה "אני מאחר. סליחה." מאשר להמציא סיפורים.

אמנם נשואה קצת פחות שני מ"גברת נשואה 16 שנה", כפי שכינית אותה, אבל אני מסכימה איתה.

יש הבדל בין מדויטים לבין זוג נשוי. בין מדויטים לגיטימי שלא ידעו הכול זה על זה, בין נשואים בד"כ הכול צריך להיות גלוי (ומותר גם שלכל אחד מבני הזוג תהיה פינה אישית משלו! ובן הזוג לא חייב לדווח על כל צעד בחייו לבן זוגו. אבל יש דברים שהשיתוף ביניהם צריך להיות מלא, כמו טיפול פסיכולוגי - כך לדעתי).

בקיצור - לא לשקר או לעגל פינות זה כלל בסיסי בחיים, לא רק בין בני זוג או מדויטים. ואפשר באמת לומר בכנות: היו לי בלת"מים שלא תלויים בי. רציתי להגיע בזמן אבל לא הצלחתי. בפעם הבאה (אם תהיה...) אגיע בזמן בע"ה.

לא היית צריך לשקר בשביל זה. אנשים לא חופרים בפגישות ראשונות על למה איחרת.

איחרת וזהו, נקודה. הדבר היחיד שמצפים לו זה שתשלח איזה הודעה- אני מתעכב, ממש סליחה, אגיע בשעה X.

ואח"כ לומר סליחה, זה לא אופייני לך וכו'. וזהו.

אני לא אוהבת שמשקרים לי שקרים קטנים. זה מכעיס ממש! הרבה יותר מכעיס מאשר לדעת שסתם התעכבת ולא יצאת בזמן...

אפילו יותר מכעיס מלדעת שריחפת או נרדמת ובגלל זה אחרת..

ואם הוא יודה? תתקני אותו? ואם לא יודה? תוכיחי אותו? 

אין מה לעשות כ"כ.

אבל מכיוון שזה רק 'בכללי די טוב' 

ולא 'אני לא יכולה בלעדיו'

ומצד שני 'זה מפריע לי מאד'

אז אולי עדיף לחתוך. 

אחרת היה אפשר ללכת על מסלול תיקון פחחות.

טרמפים זה לא שקר. הוא ילד גדול מותר לו. 

הדוגמא הראשונה זה שקר. 

אם הוא עושה רושם שיש בו חלקלקות מסוימת תשאלי את עצמך אם את מוכנה לקבל אותו כך. 

ממש כך. איך שהוא כרגע.

אולי תנסו להמשיך עוד קצת ולשים לב לזה. 

קודם כל, ידועה החשיבות של מידת האמת ביהדות. 

מצד שני, "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום". 

אבל זה מורכב מאד, כי לי אישית יצא להיפגע בזוגיות משקר לבן(או אי אמירת אמת).

סך הכל מטרת השקר היתה לא לפגוע בי, אבל איכשהו יצא (אחרי פרק זמן) שזה התפוצץ בפנים. 

לכן חשובה התפילה לבורא העולם בכל רגע, שיוביל אותנו למעשה הנכון. . . 

אני אישית משתדל לא לשקר בלבן, ככה לפחות הקב"ה מוביל אותי שאני פונה אליו. 

יהיה קשה לבנות בית יציב ובטוח עם אדם כזה.

אני אישית לא אוהבת את זה. אני צריכה נאמנות.

עכשיו הוא משקר על אמא שלו, אם תהיו נשואים- לך.

הרי מה ההבדל?

הרוב היו רוצות אותי כבעל

(רוב הבנות עיקמו את הפנים בביטול ואמרו בלב ממש ,

חלקם ניסו להבין למה התכוונתי, והשאר סתם עייפות בישביל להבין מה כתבתי פה)

אי אפשר לוותר עליו. וזאת תכונה, אל תשלי את עצמך שכלפייך הוא כן יהיה אמין. וגם אל תבני על זה שזה ישתנה בקרוב אם בכלל.

ע"פ מה שאת מספרת אם הייתי במצב שלך הייתי חותך (אבל אע"פ שזה יהיה קשה אני חושב שאם את יכולה זה יהיה חסד גדול להסביר לו למה כי זה עניין שהוא חייב לתפוס את עצמו בו ולעבוד עליו, אפשר גם דרך השדכן או מכר).

אם היה מדובר על שקרים שכולם כולל כולם היו ל"דרכי שלום" - אז זה יכול להיות לגיטימי!

אבל מהתיאורים שלך, כנראה מדובר על שקרן כרוני,

ומכיוון שאני חושב שאמון בין בני-זוג זה ה-יסוד לבניית הזוגיות.

אני ממליץ לך לחתוך!

אני בד"כ לא אמליץ למישהי/ו לעשות דבר כזה כשאני לא מכיר את האנשים,

אבל כאן מדובר על אבן-יסוד בזוגיות!

סופו שימצא את עצמו שקרן גדול.

ולאדם כזה אי אפשר להאמין גם כשהוא דובר אמת.

כילדה, היתה לי חברה שלא יכולתי להאמין כמעט לשום דבר שאמרה. אני מניחה שלפחות 50% היה אמת...

בטח ובטח כשהוא משקר בפנייך ולא מתבייש בזה! 

זה מראה שבעיניו זה לגיטימי 'לרמות קצת', ונראה שבעינייך זה לא.

בעיני יושר זו תכונה בסיסית, ואני לא סובלת שאנשים משנים את האמת בשביל תועלת כלשהי. (ואני לא מתכוונת לשינוי מפני השלום...)

קיימת גם האפשרות שיש שקרים שלגיטימיים בעיניו, עד גבול מסויים, ובדברים אחרים הוא לא ישקר. אם את מוכנה, אז אולי תגידי לו שזה מפריע לך ואת מעדיפה את האמת בכל מקרה. ואז תראי אם הוא מסוגל לעמוד בזה, ולהבין את הבעייתיות של השקר.

ממש לא חשבתי שזו סיטואציה מורכבת כל כך. בעקרון תיכננתי שיכתבו לי שאני סתם חופרת ואין מה להתייחס לדברים קטנים כל כך וציפיתי שזה מה שירגיע אותי. אז הופתעתי. תודה

טיפ בכללי לכאלה שמחפשים בן זוג- להסתכל על המידות שלו. האם הוא בן אדם טוב, מתחשב וכו'

חלק מזה זה גם נאמנות ואמינות.

אדם שמשקר הוא לא אמין . זה או זה או זה.. לא הולך ביחד.

לכן אם היא כבר יודעת על חיסרון רציני- למה להכנס לזה בכלל?

עם בעיות קטנות אחרות אפשר להסתדר וזה אינדבדואלי.. 

בהצלחה

על עצמו חזק- לא בטוח שמישהי תרצה...

לברוח כמו מאש.  מראה על פגם בסיסי ומהותי במידות.

בס"ד

1- האם ומתי לגיטימי לשקר

2- היכולת לשקר.

פעם לא הייתי מסוגלת לשקר. בכלל.
אחרי הרבה עבודה עצמית הגעתי למצב שאני מסוגלת לשקר לאימא שלי בטלפון,

על שאלות כמו "איך את מרגישה?" מצויין (כן בטח)

"הילדים לא יחפים נכון?" - "ברור...".- כי 38 מעלות חום הם צריכים גם נעליים וגרביים...

אמנם זה לקח לי עבודה, והיה קשה, (ועדיין אני מעדיפה להתחמק מאשר לשקר ממש- ולרוב זה מה שעושה)
אך בהרגשתי האישית זה כן השחתת המידות.

למרות שזה מאד ספציפי.

הדבר היחיד שאני משקרת בלי יסוריי מצפון זה באמת כששני צדדים של מריבה משתפים אותי בנפרד.

"פלונית סיפרה לך מה קרה אתמול??"- אני "מה קרה?".

(שוב לא אומרת לא, אלא שואלת מה קרה- אבל זה הונאה)

אבל מעדיפה לשקר מאשר לסכסך.

ולעינייננו-

מכל הדוגמאות שהבאת לענ"ד הכי בעייתית היא השקר למלצרית.

השקר על העיכוב- גם אם לא הייתי משקרת במקומו הייתי בוחנת.

והשקר לאימא- גם אני עושה את זה. לצערי אין לי ברירה. (היא דאגנית ברמות)

אם לא החלטת לחתוך- לדעתי כן שווה בהזדמנות כזאת,

כמו השקר עם המלצרית לשאול למה לדעתו זה לגיטימי,

ובכללי עד כמה חשוב לו לדבר אמת.

בשעות הקטנות של הלילה במקומות מסוכנים.

(חד פעמי מילא. קבוע לא.)

"ונשמרתם מאוד לנפשותכם"! 

אישית הייתי עוזבת אותו כי :

א. לא אוהבת שמשקרים לי גורם לחוסר אמון. חוסר בביטחון וכו'.. 

ב. לא הייתי רוצה לדאוג לבעלי כ"כ למישהו שמסתכן קבוע- נוסע בכבישים מסוכנים מאוחר (חד פעמי אם אין ברירה פחות נורא.).

ג. זה גורם לי חוסר הערכה - השקרים שלו. 

- לא ברור לי גם למה משקר שאימו יודעת והיא לא??  (שקר סתם חמור בעיני). 

אולי אין לו קשר טוב עם אימו והיה רוצה שתדע?? לא ברור לי לגמרי. רוצה שתחשבי שהקשר בשלב יותר מתקדם? 

כי אני לא יוכל להתחבר למישהו שרגיל לשקר.

יש שני דברים שאני ממש מתעבת: שקר ופוזות

לא יכולה לחיות עם זה.

זה מה שאת רואה, זה מה שאת חושבת שאת יודעת. זה לא נראה טוב. ולא נשמע טוב. הוא חייב שיקום. אדם שהאמת אינה בסיס חייו, לא מתאים להיות בחברה של אנשים הגונים. 

הייתי חותך. נקודה.

קשר לא יכול להיבנות בלי אמון. ואם את כבר עכשיו מתלבטת בקטע של האמון בו - אז מהר מהר לחתוך.

אני חושבת שזה סוג של תופעה. זה לא נובע מרוע.. הם לפעמים פשוט לא שולטים בזה.

אני הייתי מבררת אצל חברים שלו על הנקודה הזאת/מנסה לראות עוד קצת ואם זה באמת מפריע- מתרחקת.

מי שהיא תיארה אבל בסגנון.

והיום היא כבר לא..

ב"ה.

אי אפשר היה לסמוך על המילים שלה...

אחר כך הם מפסיקים להבחין בין שקר לאמת. אתמול שיקר לאמא שלו ומחר לאישתו. שקר יכול להיות דבר חריג פעם ב. בשום אופן לא דרך התנהלות קבועה. עשה אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. השקר הוא עבירה חמורה. יש דרך שיקום לשקרנים פתלוגיים. לפני זה אסור לכרות להם ברית, בוודאי שלא נישואים. אדם המשתמש בשקר לעתים קרובות, הופך לשקרן. ושקרן זה שקרן בכל התחומים. נקווה שבשבת הוא לא משקר...

ואפילו מעט תמימות, זה מה שהייתי רוצה בבן זוג...

בשורה תחתונה, אם הוא מוצא חן בעינייך (חוץ מהשקרים) הייתי ממשיכה אבל כל הזמן בוחנת ובודקת את הענין בעוד מצבים... מקבלת תמונת מצב טובה יותר.

אז ככה הוא גם יתנהג אליך.

אם זה לא יפריע לך- תמשיכי.

אם זה יפריע לך ואת לא רוצה שהוא ישקר לך ככה אז תדברי איתו על זה או שתיפרדו יפה.

אישית היה מפריעה לי כי אף אחד לא ערב לי שאכן ישנה את התנהגותו כלפי לאחר החתונה.

בית יציב לא יכול להבנות על בסיס רעוע של שקרים.

אם הוא היה

אומר למלצר משהו בסגנון: כרגע אנחנו לא מעוניינים, אולי בהמשך נזמין.

או

אומר שאמא שלו מעוניינת שיצא ולכן הוא מאמין שהיא תשמח לשמוע שהוא יוצא איתך.

או

חוזר עם טרמפים בצורה שקולה וזהירה ומסתיר את המידע מהוריו. (ליתר ביטחון. שלא ייכנסו לפאניקה סתם)

וכו'

הייתי מבינה.

לא מדובר בסוג של שקר אלא בהתמודדות מסויימת (תקינה) מול סיטואציות מורכבות.

אבל שקרים תמיד עושים נזק. אפילו אם הם לבנים וקטנים.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק