זה לא ברור? (ולא שלא היה עליי כסף)

זה לא העניין הכספי.

אלא סוג של ברור שהוא צריך לשלם. במיוחד שזו הסיטואציה הראשונה בבית קפה. אח"כ שמכירים יותר, אז כמובן שאציע שאני אשלם.

הבחור נפגש כבר לפנייך עם כמה בנות כנראה, ולמד: יש כאלה שמאוד לא אוהבות שמשלמים עליהן; יש כאלה שמצפות כמובן מאליו שישלמו עליהן; יש כאלה שלא משנה להן. הוא לא יכול לדעת מאיזה סוג את, ולכן הוא שואל.

אני גם חושבת שכדאי להתרגל פשוט לומר מה שאנחנו חושבים, מרגישים ורוצים. אם את רוצה שהוא ישלם עלייך, אז אפשר פשוט לומר "כן, תודה!" ולחייך, בלי לגמגם.

"זה ישמח אותי, תודה רבה", "כן, זה באמת נחמד מצדך", בחיוך. מה הבעיה?

זה קשור מאוד לנושא השרשור.

אני לא רואה מה משפיל בלאפשר לבחור שרוצה לשלם עלייך ולשמח אותך לעשות זאת.

כמובן, אם זה משמח אותך וחשוב לך. לנו היה מצב דומה - בפגישה הרביעית בפעם הראשונה היינו בבית קפה. אם כי ממש אכלנו, ולא הזמנו רק שתיה. הוא הציע לשלם ואני העדפתי שנתחלק בתשלום שווה בשווה. אבל אם בחור מעוניין לשלם עלייך ולשמח אותך, והיית רוצה שהוא ישלם כמחווה ג'נטלמנית, ורק שתיתם וזו פגישה רביעית - למה לא? (כשניתן להבין שהשאלה הגיעה מכיוון שיש בנות שמאוד לא אוהבות שמשלמים עליהן, ואין לו דרך לדעת לאיזו קבוצה את משתייכת)

(מזל טוב)

העליתי את הנושא כי לעניות דעתי שאלתו היתה מיותרת ומביכה.

כמחווה ג'נטלמנית הגבר אמור (לדעתי לפחות..) לשלם. 

וזה לא שהזמנתי ארוחת גורמה.

הרגשתי ע=כל כך לא נעים וזה ממש הוריד לי ממנו.

אבל אחרי שקראתי את דבריכם, אני מנסה לדון לכף זכות.

במערכת הזוגית הייעוד של הגבר לתת, ושל האישה לקבל (ורק כך נוצר הדור הבא).

נכון שבאמת שניהם נותנים ושניהם מקבלים, אבל באופן כללי זו המהות שלנו.

יש לי תחושה שהרבה גברים יתקוממו על המשפט הזה..חח..

כל גבר מחפש את האישה שתהיה ראויה ותשמח לקבל את כל מה שיש בו לתת.

קבלה מגבר זו הנתינה הכי גדולה של האישה.

ואני לא מתכוונת לתשלום בדייטים. זה רק קצה, בעניין המהותי הזה. אני מתכוונת למהות החיים הזוגיים.

ואני כותבת עם וותק של מעל עשור בחיי נישואין.

אחר כך אפשר להתחלק בכיף ובשמחה.

מה זה ביטחון? מה זה אומר להרגיש שיש לידי גבר?

אפשר לדון בכך באריכות, אבל כנראה שנדיבות נחשבת אצל הרוב תכונה שנותנת ביטחון, לאו דווקא במובן החיצוני של "יש לו כסף, לילדים שלי לא יהיה קר בלילות" - ב"ה התקדמנו קצת ב-200 השנים האחרונות, אף אחת לא צריכה להתחתן כדי לא לגווע ברעב; אם כי כסף זה בהחלט חשוב - אלא במובן הפנימי של "הוא רוצה לתת לי, אני יקרה וחשובה לו".

ואגב, אצלי אם לא בא לי שהוא ישלם עליי, זה כבר סימן... (וזה לא אומר שאני לא שולפת ת'ארנק תמיד-תמיד בכל מקרה ומבהירה שאין לי בעיה לשלם וכו'.)

ותכלס בנים עושים את זה כי זאת מוסכמה חברתית וזה לא אומר כלום על כמה אכפת להם ממך או לא. 

***

תגובה לפותחת וכו'

אני לא קמצן, כשאני מזמין פיצה עם חברים והם מתחילים לעשות את החשבון כמה כל אחד אכל וכמה צריך לשלם אני מעדיף לשלם על כולם ושיסתמו כי אני שונא את ההתעסקות הזאת או כשאני יוצא לבילוי עם חברים יכל להיות שאחד ישלם על כולם ופעם הבאה מישהו אחר ישלם (רק בגלל שהם יודעים שאני שונא את ההתחשבנות הזאת כל פעם) אבל כשיצאתי לפגישות תמיד הרגיש לי שאני מכבד אותה בזה שהיא משלמת על עצמה ושאנחנו לא מתעסקים במי ישלם או מה (לא אני לא פמניסט!). יכול להיות שמה שאני ראיתי בתור נתינת כבוד לזולת הזולת ראה בתור זלזול וקמצנות? לא מפריע לי, אני משתדל להיות טבעי ולא להכניס את עצמי לסרטים ולנסות לפענח את המחשבות שלה. מתאים לה? יופי, לא מתאים לה? או שתגיד ונשנה איתה גישה או שתישתוק לנצח () 

תהיו עצמכם, אל תנסו להיות מה שאתם לא ותכבדו את הזולת. אם הזולת רואה בכבוד שאתם נותנים לו הפך הכבוד אז זה לא אומר שאתם לא בסדר ושאתם צריכים לעבוד על עצמכם (שזה אומר לעשות מרתון סרטי רומנטיקה הוליוודים), פשוט תהיו עצמכם עד שתמצאו את זאת שמתרגשת מזה שאתם מכבדים אותה בדרך שאתם עושים את זה. 

בדיוק כמו שבדייט ראשון אני רואה את זה בתור לכבד, כך גם בדייט רביעי, זה לא משתנה.. אולי כשהקשר מגיע לשלב חברי יותר אז אני פשוט ישלם (כי אכבד אותה כבר בדרכים אחרות וזה יהיה שולי. אבל שוב, זה לא יהיה מתוך ג'נטלמניות או משהו) 

זה מגוחך שבחורה רואה בזה שהבחור משלם עליה בדייט נכונות ושהכל טוב.. מה עם חיוך? מילה טובה?

(כל השרוטות עכשיו לייק דיס >> קמצן! רוצה להביא לנו חיוך.. תשלם ת'חשבון. כע, זה בגלל שלא ראיתן את החיוך שלי |עף על עצמו|) 

נראה לי שהבנת לא נכון משהו ממה שכתבתי...

ועדיין, לא רואה הקשר בין זה לבין להראות נכונות להמשך.. חיוך ומילה טובה מראים על נכונות להמשך! 

וזה אחד מהדברים שאני אומר פה, תהיה אתה...

וזה בד"כ גורם לויכוח.

לא יודעת, לא אוהבת את העניין הזה. לשנינו אין כסף, שנינו מחשבים כל פרוטה. למה שפתאום יהיה לו מיליון כסף לבזבז עליי?

אבל בזמן האחרון הבנתי שאולי כן כדאי לאפשר להם, בשביל הגבריות...

הקטע ההזוי הוא שאת מרגישה בנוח שאחרים משלמים עלייך,

ואת לא מרגישה נעים כשהם שואלים אותך..

אולי תלכי לקבץ נדבות?

אצלי הכלל הוא יחסית ברור, בחורה שלא ברור לה שאני משלם עליה - אני אשלם עליה בלב שלם!

בחורה שברור לה שאני זה שצריך לשלם עליה (בייחוד בשלב כזה של הקשר) -

תקבל למחרת את הטלפון שישחרר אותי ממנה..

גם לא אבא שלה.

איך תדע אם היא מצפה שתשלם עליה בהתחלה? תשאל אותה? קרוב לוודאי שהיא תתבייש ולא תגיד לך את האמת אז תיקח זאת בחשבון

מצטערת לשמוע שככה אתה נוהג, אני לא רואה את הדברים ככה, יש בנות מקסימות שלא עונות על הקריטריון הראשון והן בעלות מידות טובות.

אני גם בפגישה ראשונה הצעתי לבחור שגם אני אשלם אבל ציפיתי והיה לי ברור שהוא ישלם עלי, אז זה נקרא מידות טובות או רעות?

שהגבר משלם רק כשזה משרת אינטרסים שלו? אותו דבר 

התשלום לא חשוב בכלל - לא מעניינים אותי 15 השקלים על השוקולטה - מעניין אותי לדעת שהוא נותן, שהוא פתוח ורגוע, שיש לו לב טוב, שהוא לא מתחשבן על כל פיפס אלא מפרגן ומשקיע ומחמיא, ועושה זאת בכיף.

כי אני בן אדם אולי? לכל בחורה אתה צריך להתייחס בכבוד לא רק אם היא מתאימה לך

וגם מה שרשמת- לפרגן, להשקיע,להחמיא

מלכתחילה אני אופטימית. וברור שההשתדלות שלי משנה. (האם אנחנו חלוקים גם בענייני ידיעה ובחירה?)

הייתי מנערת אותך עכשיו... היי, איפה האמונה שלך? האחוזים לא רלוונטיים כשפוגשים נשמה.

מעולם לא קיוויתי שזה שאני עומדת לפגוש יהיה האחרון, קיוויתי שהוא יהיה שלי. זה שונה מאוד, פינגו.

ואל דאגה, אני משקיעה בעניינים שלי.

אם אתה לא מראה גילויי חיבה מההתחלה?

בס"ד

וגם להפך.

אני למשל מרשה למדוייט לשלם עליי רק אם מבחינתי תהייה פגישה נוספת...

אבל חיבה זה לא דבר שמתפתח ישר מפגישה ראשונה אלא בהדרגה. לא תמיד זה שחור לבן בפעם הראשונה ולא בטוחים אם זה זה או לא. אם על ההתחלה שני הצדדים רואים שזה ממש לא מתאים אז את צודקת.

מדובר על רבדים שונים בקשר..

בקלות אפשר להביא דוגמאות שיש אחד מהם ואין את השני בכלל!

כי יש בחורות שלא מחפשות גילויי חיבה בקשר. כנראה שאני אישית לא נמנית עמהן.

אני משער שרובן המוחלט (של הדתיות) נמצאות היכנשהו באמצע..

שהן רוצות גילויי חיבה בקשר, אבל רק לאחר שמתחיל להיווצר אמון!

חוץ מזה, כמובן שאין קשר בין לשלם על בחורה בדייט לבין גילויי חיבה!

גם בזה, אפשר בקלות להביא דוגמאות שיש אחד מהם ואין את השני בכלל!

מה זה אומר מבחינתך שנוצר אמון?

אמנם יש הרבה שלבי ביניים, אבל אכתוב באופן כללי:

השלב הראשון, שזה ניכר שהיא לא מתכוונת לחתוך במיידי..

                      אם אני גם לא מעוניין לחתוך מתקדמים לשלב השני..

השלב השני, ניכר שהקשר מעניין אותה והיא מתייחסת אליו ברצינות..

                  אם גם אני נמצא באותה נקודה ממשיכים הלאה..

השלב השלישי, הוא השלב שבו כבר הכיוון של הקשר די ברור..

השלב הרביעי, רצון למסד את הקשר.

בכל שלב, הרצון להשקיע יותר בבת-הזוג גדל,

ויש גם כל מיני דברים שקורים במקביל כמו גילויי חיבה יותר ישירים..

כיצד מתבצע המעבר משלב לשלב?

יש דרכים ארוכות שהן קצרות ויש דרכים קצרות שהן ארוכות..

למשל:

המעבר מהשלב הראשון לשני יכול להתבצע באופן אוטומטי אצל זוגות נורמלים פחות או יותר החל מהפגישה השלישית.

אבל אם יש אומץ, אפשר כבר להגיד מייד לאחר הפגישה "אני מרגיש/ה טוב בקשר",

ואז הצד השני יבין שמבחינתך התקדמת הלאה..

באופן כללי הדרך הקצרה שהיא ארוכה, זה לחכות את פרק הזמן שדי ברור שהשני עבר לשלב הבא.

והדרך ארוכה שהיא קצרה, זה פשוט להיות כנים וגלויים אחד עם השני.

להגיד לה שאני מתגעגע אליה, שאני אוהב אותה וכד'

לפני החתונה זה אמור להתבטא בעיקר בדיבורים,

אחרי החתונה זה גם יתבטא בדברים יותר ממשיים כמו אחיזת ידיים וכו'.

הכי פשוט- לצאת לפארקים ולמקומות שלא עולים כסף!!

בחורף זה יותר בעיה, אבל הי- עכשיו אנחנו בקיץ, וזה אפשרי!! זה פותר הרבה בעיות.

ויכול להיות שעכשיו, במחשבה שניה, אני צריכה לחכות שהוא יביא.

היה לי קטע שהבאתי לדייט עוגיות והוא התפדח שהוא שכח להביא...

אבל בכל מקרה, זה פשוט יותר מהעניין הכספי...

מה היה מצחיק פה?

לילה טוב...

לילה טוב

הקטע הכי מצחיק פה ששתינו צריכות ורוצות לישון וכל פעם אנחנו "רק עוד להגיב לה" וזה נמשך... 

המטרה בפגישות היא בדיקת התאמה לצורך חתונה והמשך החיים ביחד.

יש כאלו שמגיעים לפגישה בגישה חיובית שהמועמד הפוטנציאלי שעומד מולם הוא בחזקת התאמה עד שיוכח אחרת וממילא היחס הוא יחס זוגי ואז כביכול משלמים ביחד (= הגבר משלם, או אם היא פמיניסטית אז פעם הוא פעם היא ).

ויש כאלו שמגיעים בגישה שרוב הסיכויים שזה לא זה (כי מבחינה סטטיסטית וכו'), אבל בכל זאת בוא נבדוק, ואז היחס הוא כמו של שני אנשים שנפגשים לפגישת עסקים וכל אחד משלם על עצמו.

יש עוד השלכות להבדל בין הגישות, אחת מהן היא המוטיבציה להשקיע זמן, מאמץ, מחשבה וכסף בפגישה ובמדוייט/ת.

לגבי המקרה שתיארת - יכול להיות שהוא לא רצה להיראות שתלטן או כפייתי בזה שהוא כאילו 'לוקח עלייך אחריות' ומשלם עלייך אז הוא הציע ולא קבע, הנורמות לא ברורות וזה מאד מבלבל בנים.

אם הוא כן ישלם עלייך.

את צודקת בצפייה שלך שהבחור ישלם ולא את כי דרכו של האיש לחזר אחר האישה

אבל כיוון שאנחנו חיים בעולם שהרבה מתפישותיו התעוותו זה לא בהכרח מעיד עליו

שהוא קמצן או חסר רגישות , להיפך אם יתברר ששאלה שלו נבעה מרצון אמיתי לכבד את רצונותייך

זאת יכולה להיות נקודה לזכותו.

תנסי בפגישות הבאות לבדוק את המניעים שלו בעדינות.

בהצלחה!

להיות ג'נטלמן זה לא לשאול שאלות. זה מובן מאליו שהבחור צריך לשלם. ואם הוא רוצה להיות עוד יותר ג'נטלמן אז הוא צריך ללכת לקופה ולשלם בלי שהמוזמנת בכלל תשים לב. ישראלים : תלמדו משהו !

נשמע שהוא התכוון לשאול האם זה בסדר שישלם עלייך, ויצא לו בטעות קצת מסורבל. 

בעיניי הסרבול הזה יכול להיות גם קצת חביב. תני לו צ'אנס, הכול בסדר...

בס"ד

לבחורים שכאן- שרוצים לכבד את דעתה והרגשתה של המדוייטת,

בלי לבלבל- אפשר פשוט לבקש רשות לשלם על הבחורה.

לא רעיון שלי- אלא של בחור שיצאתי איתו,

וזה נתן הרגשה טובה,

מצד אחד הוא רוצה לשלם, וכן רואה בכך שהבחורה "מרשה לו" מחווה טובה מצידה,

מצד שני הוא לא כופה את עצמו, לא מתווכח, ומעניק לה את החופש לבחור.

בס"ד

אני גם בכלל לא סוברת שהבחור צריך לשלם.

אבל מי שכן רוצה לשלם,

וכן להתחשב בכך שלא כל אחת מקבלת את זה בברכה,

אז זו הצעתי.

בנות שמצפות שישלמו עליהן- אחרת גורלו נחרץ שלא להתחתן איתן...

זו בחירה שלהן

בס"ד

ואכן זה כל הבדל בהסתכלות.

ןבאמת אם לבת כ"כ מפריע היא אולי תתעקש,

אבל אם זה לא ממש מפריע אבל גם לא נוח?

 אני למשל לא מתעקשת,כי שונאת וויכוחים, וזה מביך אותי. 

בטח ובטח להתווכח על 20 30 ש"ח לכל היותר...

וכשהבחור שאל באופן כזה כן היה לי נחמד.

האמת שבאותו מקרה היה גם סאב טקסט די ברור- האם תהייה פגישה נוספת.

בכל אופן לענ"ד כל אחד ואחת יכולים לעשות כפי שהם מרגישים.

מי שרוצה לשלם- שישלם.

מי שרוצה להיות נחמד ולשאול- הצעתי ניסוח ברור ומכבד יותר של שאלה,
מאשר מה ששאל המדוייט של הפותחת. לא אמרתי שזה הכי טוב, אלא שאם כבר שואלים,

ככה זה נשמע יותר טוב

ומי שלא רוצה לשלם אגב- זכותו המלאה. 

בס"ד

לא חושבת שכדאי לעשות את השיקולים בשבילו...

נכו לעכשיו הבחורים בשרשור לפחות מודעים לכך ששאלה כזאת מצידם,

עלולה לגרום לבנות מסוימות לפסול אותם.

האם בגלל זה הם צריכים לנהוג בניגוד להרגשתם?

טוב שייקחו בחשבון את המציאות הזאת,

אך עדיין זכותתם לבחור איך להתייחס לזה

שיש סוגים שונים של אנשים ואם תתחיל להתאים את עצמך לתכתיבי החברה- אין לזה סוף. 

תהיה אתה ואם הגישה שלך לנושא לא מתאימה לה אז היא בטח למחרת תסביר לך בטלפון שזה לא זה ותמשיך לחפש את זאת שתקבל אותך כמו שאתה. 

או שתהפוך שפוט של תכתיבים שאתה לא מאמין בהם וכו', אני מכיר גם אנשים כאלו.. אישה מושלמת וכו' חיים נוצצים

מחילה לא הבנתי את ההקשר

היא אומרת לך,

אל תהיה מי שאתה, אלא תהיה מי שהיא רוצה שאתה תהיה..

יש להם את האישה המושלמת, בדיוק כמו שהחברה שהם גדלו בה מצפה מהם והם עושים דברים מושלמים ויש להם ילדים מושלמים שיגדלו ויתחתנו עם האישה המושלמת  

שוב, זה סוגים שונים של אנשים. אחד מהדברים שמחשישים אותי בלצאת עם בנות שמגיעות מישוב או קהילה, שההחלטות שלהן מושפעות ממה שהחברה מצפה מהן.. 

או קהילה בעיר. 

זה גם תלוי הרבה בסגנון של הישוב/ קהילה, יש כאלו שתכתיבי החברה הם פשוטים יותר ולא בולטים באופן יחסי.. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב! 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?