זה לא ברור? (ולא שלא היה עליי כסף)

זה לא העניין הכספי.

אלא סוג של ברור שהוא צריך לשלם. במיוחד שזו הסיטואציה הראשונה בבית קפה. אח"כ שמכירים יותר, אז כמובן שאציע שאני אשלם.

הבחור נפגש כבר לפנייך עם כמה בנות כנראה, ולמד: יש כאלה שמאוד לא אוהבות שמשלמים עליהן; יש כאלה שמצפות כמובן מאליו שישלמו עליהן; יש כאלה שלא משנה להן. הוא לא יכול לדעת מאיזה סוג את, ולכן הוא שואל.

אני גם חושבת שכדאי להתרגל פשוט לומר מה שאנחנו חושבים, מרגישים ורוצים. אם את רוצה שהוא ישלם עלייך, אז אפשר פשוט לומר "כן, תודה!" ולחייך, בלי לגמגם.

"זה ישמח אותי, תודה רבה", "כן, זה באמת נחמד מצדך", בחיוך. מה הבעיה?

זה קשור מאוד לנושא השרשור.

אני לא רואה מה משפיל בלאפשר לבחור שרוצה לשלם עלייך ולשמח אותך לעשות זאת.

כמובן, אם זה משמח אותך וחשוב לך. לנו היה מצב דומה - בפגישה הרביעית בפעם הראשונה היינו בבית קפה. אם כי ממש אכלנו, ולא הזמנו רק שתיה. הוא הציע לשלם ואני העדפתי שנתחלק בתשלום שווה בשווה. אבל אם בחור מעוניין לשלם עלייך ולשמח אותך, והיית רוצה שהוא ישלם כמחווה ג'נטלמנית, ורק שתיתם וזו פגישה רביעית - למה לא? (כשניתן להבין שהשאלה הגיעה מכיוון שיש בנות שמאוד לא אוהבות שמשלמים עליהן, ואין לו דרך לדעת לאיזו קבוצה את משתייכת)

(מזל טוב)

העליתי את הנושא כי לעניות דעתי שאלתו היתה מיותרת ומביכה.

כמחווה ג'נטלמנית הגבר אמור (לדעתי לפחות..) לשלם. 

וזה לא שהזמנתי ארוחת גורמה.

הרגשתי ע=כל כך לא נעים וזה ממש הוריד לי ממנו.

אבל אחרי שקראתי את דבריכם, אני מנסה לדון לכף זכות.

במערכת הזוגית הייעוד של הגבר לתת, ושל האישה לקבל (ורק כך נוצר הדור הבא).

נכון שבאמת שניהם נותנים ושניהם מקבלים, אבל באופן כללי זו המהות שלנו.

יש לי תחושה שהרבה גברים יתקוממו על המשפט הזה..חח..

כל גבר מחפש את האישה שתהיה ראויה ותשמח לקבל את כל מה שיש בו לתת.

קבלה מגבר זו הנתינה הכי גדולה של האישה.

ואני לא מתכוונת לתשלום בדייטים. זה רק קצה, בעניין המהותי הזה. אני מתכוונת למהות החיים הזוגיים.

ואני כותבת עם וותק של מעל עשור בחיי נישואין.

אחר כך אפשר להתחלק בכיף ובשמחה.

מה זה ביטחון? מה זה אומר להרגיש שיש לידי גבר?

אפשר לדון בכך באריכות, אבל כנראה שנדיבות נחשבת אצל הרוב תכונה שנותנת ביטחון, לאו דווקא במובן החיצוני של "יש לו כסף, לילדים שלי לא יהיה קר בלילות" - ב"ה התקדמנו קצת ב-200 השנים האחרונות, אף אחת לא צריכה להתחתן כדי לא לגווע ברעב; אם כי כסף זה בהחלט חשוב - אלא במובן הפנימי של "הוא רוצה לתת לי, אני יקרה וחשובה לו".

ואגב, אצלי אם לא בא לי שהוא ישלם עליי, זה כבר סימן... (וזה לא אומר שאני לא שולפת ת'ארנק תמיד-תמיד בכל מקרה ומבהירה שאין לי בעיה לשלם וכו'.)

ותכלס בנים עושים את זה כי זאת מוסכמה חברתית וזה לא אומר כלום על כמה אכפת להם ממך או לא. 

***

תגובה לפותחת וכו'

אני לא קמצן, כשאני מזמין פיצה עם חברים והם מתחילים לעשות את החשבון כמה כל אחד אכל וכמה צריך לשלם אני מעדיף לשלם על כולם ושיסתמו כי אני שונא את ההתעסקות הזאת או כשאני יוצא לבילוי עם חברים יכל להיות שאחד ישלם על כולם ופעם הבאה מישהו אחר ישלם (רק בגלל שהם יודעים שאני שונא את ההתחשבנות הזאת כל פעם) אבל כשיצאתי לפגישות תמיד הרגיש לי שאני מכבד אותה בזה שהיא משלמת על עצמה ושאנחנו לא מתעסקים במי ישלם או מה (לא אני לא פמניסט!). יכול להיות שמה שאני ראיתי בתור נתינת כבוד לזולת הזולת ראה בתור זלזול וקמצנות? לא מפריע לי, אני משתדל להיות טבעי ולא להכניס את עצמי לסרטים ולנסות לפענח את המחשבות שלה. מתאים לה? יופי, לא מתאים לה? או שתגיד ונשנה איתה גישה או שתישתוק לנצח () 

תהיו עצמכם, אל תנסו להיות מה שאתם לא ותכבדו את הזולת. אם הזולת רואה בכבוד שאתם נותנים לו הפך הכבוד אז זה לא אומר שאתם לא בסדר ושאתם צריכים לעבוד על עצמכם (שזה אומר לעשות מרתון סרטי רומנטיקה הוליוודים), פשוט תהיו עצמכם עד שתמצאו את זאת שמתרגשת מזה שאתם מכבדים אותה בדרך שאתם עושים את זה. 

בדיוק כמו שבדייט ראשון אני רואה את זה בתור לכבד, כך גם בדייט רביעי, זה לא משתנה.. אולי כשהקשר מגיע לשלב חברי יותר אז אני פשוט ישלם (כי אכבד אותה כבר בדרכים אחרות וזה יהיה שולי. אבל שוב, זה לא יהיה מתוך ג'נטלמניות או משהו) 

זה מגוחך שבחורה רואה בזה שהבחור משלם עליה בדייט נכונות ושהכל טוב.. מה עם חיוך? מילה טובה?

(כל השרוטות עכשיו לייק דיס >> קמצן! רוצה להביא לנו חיוך.. תשלם ת'חשבון. כע, זה בגלל שלא ראיתן את החיוך שלי |עף על עצמו|) 

נראה לי שהבנת לא נכון משהו ממה שכתבתי...

ועדיין, לא רואה הקשר בין זה לבין להראות נכונות להמשך.. חיוך ומילה טובה מראים על נכונות להמשך! 

וזה אחד מהדברים שאני אומר פה, תהיה אתה...

וזה בד"כ גורם לויכוח.

לא יודעת, לא אוהבת את העניין הזה. לשנינו אין כסף, שנינו מחשבים כל פרוטה. למה שפתאום יהיה לו מיליון כסף לבזבז עליי?

אבל בזמן האחרון הבנתי שאולי כן כדאי לאפשר להם, בשביל הגבריות...

הקטע ההזוי הוא שאת מרגישה בנוח שאחרים משלמים עלייך,

ואת לא מרגישה נעים כשהם שואלים אותך..

אולי תלכי לקבץ נדבות?

אצלי הכלל הוא יחסית ברור, בחורה שלא ברור לה שאני משלם עליה - אני אשלם עליה בלב שלם!

בחורה שברור לה שאני זה שצריך לשלם עליה (בייחוד בשלב כזה של הקשר) -

תקבל למחרת את הטלפון שישחרר אותי ממנה..

גם לא אבא שלה.

איך תדע אם היא מצפה שתשלם עליה בהתחלה? תשאל אותה? קרוב לוודאי שהיא תתבייש ולא תגיד לך את האמת אז תיקח זאת בחשבון

מצטערת לשמוע שככה אתה נוהג, אני לא רואה את הדברים ככה, יש בנות מקסימות שלא עונות על הקריטריון הראשון והן בעלות מידות טובות.

אני גם בפגישה ראשונה הצעתי לבחור שגם אני אשלם אבל ציפיתי והיה לי ברור שהוא ישלם עלי, אז זה נקרא מידות טובות או רעות?

שהגבר משלם רק כשזה משרת אינטרסים שלו? אותו דבר 

התשלום לא חשוב בכלל - לא מעניינים אותי 15 השקלים על השוקולטה - מעניין אותי לדעת שהוא נותן, שהוא פתוח ורגוע, שיש לו לב טוב, שהוא לא מתחשבן על כל פיפס אלא מפרגן ומשקיע ומחמיא, ועושה זאת בכיף.

כי אני בן אדם אולי? לכל בחורה אתה צריך להתייחס בכבוד לא רק אם היא מתאימה לך

וגם מה שרשמת- לפרגן, להשקיע,להחמיא

מלכתחילה אני אופטימית. וברור שההשתדלות שלי משנה. (האם אנחנו חלוקים גם בענייני ידיעה ובחירה?)

הייתי מנערת אותך עכשיו... היי, איפה האמונה שלך? האחוזים לא רלוונטיים כשפוגשים נשמה.

מעולם לא קיוויתי שזה שאני עומדת לפגוש יהיה האחרון, קיוויתי שהוא יהיה שלי. זה שונה מאוד, פינגו.

ואל דאגה, אני משקיעה בעניינים שלי.

אם אתה לא מראה גילויי חיבה מההתחלה?

בס"ד

וגם להפך.

אני למשל מרשה למדוייט לשלם עליי רק אם מבחינתי תהייה פגישה נוספת...

אבל חיבה זה לא דבר שמתפתח ישר מפגישה ראשונה אלא בהדרגה. לא תמיד זה שחור לבן בפעם הראשונה ולא בטוחים אם זה זה או לא. אם על ההתחלה שני הצדדים רואים שזה ממש לא מתאים אז את צודקת.

מדובר על רבדים שונים בקשר..

בקלות אפשר להביא דוגמאות שיש אחד מהם ואין את השני בכלל!

כי יש בחורות שלא מחפשות גילויי חיבה בקשר. כנראה שאני אישית לא נמנית עמהן.

אני משער שרובן המוחלט (של הדתיות) נמצאות היכנשהו באמצע..

שהן רוצות גילויי חיבה בקשר, אבל רק לאחר שמתחיל להיווצר אמון!

חוץ מזה, כמובן שאין קשר בין לשלם על בחורה בדייט לבין גילויי חיבה!

גם בזה, אפשר בקלות להביא דוגמאות שיש אחד מהם ואין את השני בכלל!

מה זה אומר מבחינתך שנוצר אמון?

אמנם יש הרבה שלבי ביניים, אבל אכתוב באופן כללי:

השלב הראשון, שזה ניכר שהיא לא מתכוונת לחתוך במיידי..

                      אם אני גם לא מעוניין לחתוך מתקדמים לשלב השני..

השלב השני, ניכר שהקשר מעניין אותה והיא מתייחסת אליו ברצינות..

                  אם גם אני נמצא באותה נקודה ממשיכים הלאה..

השלב השלישי, הוא השלב שבו כבר הכיוון של הקשר די ברור..

השלב הרביעי, רצון למסד את הקשר.

בכל שלב, הרצון להשקיע יותר בבת-הזוג גדל,

ויש גם כל מיני דברים שקורים במקביל כמו גילויי חיבה יותר ישירים..

כיצד מתבצע המעבר משלב לשלב?

יש דרכים ארוכות שהן קצרות ויש דרכים קצרות שהן ארוכות..

למשל:

המעבר מהשלב הראשון לשני יכול להתבצע באופן אוטומטי אצל זוגות נורמלים פחות או יותר החל מהפגישה השלישית.

אבל אם יש אומץ, אפשר כבר להגיד מייד לאחר הפגישה "אני מרגיש/ה טוב בקשר",

ואז הצד השני יבין שמבחינתך התקדמת הלאה..

באופן כללי הדרך הקצרה שהיא ארוכה, זה לחכות את פרק הזמן שדי ברור שהשני עבר לשלב הבא.

והדרך ארוכה שהיא קצרה, זה פשוט להיות כנים וגלויים אחד עם השני.

להגיד לה שאני מתגעגע אליה, שאני אוהב אותה וכד'

לפני החתונה זה אמור להתבטא בעיקר בדיבורים,

אחרי החתונה זה גם יתבטא בדברים יותר ממשיים כמו אחיזת ידיים וכו'.

הכי פשוט- לצאת לפארקים ולמקומות שלא עולים כסף!!

בחורף זה יותר בעיה, אבל הי- עכשיו אנחנו בקיץ, וזה אפשרי!! זה פותר הרבה בעיות.

ויכול להיות שעכשיו, במחשבה שניה, אני צריכה לחכות שהוא יביא.

היה לי קטע שהבאתי לדייט עוגיות והוא התפדח שהוא שכח להביא...

אבל בכל מקרה, זה פשוט יותר מהעניין הכספי...

מה היה מצחיק פה?

לילה טוב...

לילה טוב

הקטע הכי מצחיק פה ששתינו צריכות ורוצות לישון וכל פעם אנחנו "רק עוד להגיב לה" וזה נמשך... 

המטרה בפגישות היא בדיקת התאמה לצורך חתונה והמשך החיים ביחד.

יש כאלו שמגיעים לפגישה בגישה חיובית שהמועמד הפוטנציאלי שעומד מולם הוא בחזקת התאמה עד שיוכח אחרת וממילא היחס הוא יחס זוגי ואז כביכול משלמים ביחד (= הגבר משלם, או אם היא פמיניסטית אז פעם הוא פעם היא ).

ויש כאלו שמגיעים בגישה שרוב הסיכויים שזה לא זה (כי מבחינה סטטיסטית וכו'), אבל בכל זאת בוא נבדוק, ואז היחס הוא כמו של שני אנשים שנפגשים לפגישת עסקים וכל אחד משלם על עצמו.

יש עוד השלכות להבדל בין הגישות, אחת מהן היא המוטיבציה להשקיע זמן, מאמץ, מחשבה וכסף בפגישה ובמדוייט/ת.

לגבי המקרה שתיארת - יכול להיות שהוא לא רצה להיראות שתלטן או כפייתי בזה שהוא כאילו 'לוקח עלייך אחריות' ומשלם עלייך אז הוא הציע ולא קבע, הנורמות לא ברורות וזה מאד מבלבל בנים.

אם הוא כן ישלם עלייך.

את צודקת בצפייה שלך שהבחור ישלם ולא את כי דרכו של האיש לחזר אחר האישה

אבל כיוון שאנחנו חיים בעולם שהרבה מתפישותיו התעוותו זה לא בהכרח מעיד עליו

שהוא קמצן או חסר רגישות , להיפך אם יתברר ששאלה שלו נבעה מרצון אמיתי לכבד את רצונותייך

זאת יכולה להיות נקודה לזכותו.

תנסי בפגישות הבאות לבדוק את המניעים שלו בעדינות.

בהצלחה!

להיות ג'נטלמן זה לא לשאול שאלות. זה מובן מאליו שהבחור צריך לשלם. ואם הוא רוצה להיות עוד יותר ג'נטלמן אז הוא צריך ללכת לקופה ולשלם בלי שהמוזמנת בכלל תשים לב. ישראלים : תלמדו משהו !

נשמע שהוא התכוון לשאול האם זה בסדר שישלם עלייך, ויצא לו בטעות קצת מסורבל. 

בעיניי הסרבול הזה יכול להיות גם קצת חביב. תני לו צ'אנס, הכול בסדר...

בס"ד

לבחורים שכאן- שרוצים לכבד את דעתה והרגשתה של המדוייטת,

בלי לבלבל- אפשר פשוט לבקש רשות לשלם על הבחורה.

לא רעיון שלי- אלא של בחור שיצאתי איתו,

וזה נתן הרגשה טובה,

מצד אחד הוא רוצה לשלם, וכן רואה בכך שהבחורה "מרשה לו" מחווה טובה מצידה,

מצד שני הוא לא כופה את עצמו, לא מתווכח, ומעניק לה את החופש לבחור.

בס"ד

אני גם בכלל לא סוברת שהבחור צריך לשלם.

אבל מי שכן רוצה לשלם,

וכן להתחשב בכך שלא כל אחת מקבלת את זה בברכה,

אז זו הצעתי.

בנות שמצפות שישלמו עליהן- אחרת גורלו נחרץ שלא להתחתן איתן...

זו בחירה שלהן

בס"ד

ואכן זה כל הבדל בהסתכלות.

ןבאמת אם לבת כ"כ מפריע היא אולי תתעקש,

אבל אם זה לא ממש מפריע אבל גם לא נוח?

 אני למשל לא מתעקשת,כי שונאת וויכוחים, וזה מביך אותי. 

בטח ובטח להתווכח על 20 30 ש"ח לכל היותר...

וכשהבחור שאל באופן כזה כן היה לי נחמד.

האמת שבאותו מקרה היה גם סאב טקסט די ברור- האם תהייה פגישה נוספת.

בכל אופן לענ"ד כל אחד ואחת יכולים לעשות כפי שהם מרגישים.

מי שרוצה לשלם- שישלם.

מי שרוצה להיות נחמד ולשאול- הצעתי ניסוח ברור ומכבד יותר של שאלה,
מאשר מה ששאל המדוייט של הפותחת. לא אמרתי שזה הכי טוב, אלא שאם כבר שואלים,

ככה זה נשמע יותר טוב

ומי שלא רוצה לשלם אגב- זכותו המלאה. 

בס"ד

לא חושבת שכדאי לעשות את השיקולים בשבילו...

נכו לעכשיו הבחורים בשרשור לפחות מודעים לכך ששאלה כזאת מצידם,

עלולה לגרום לבנות מסוימות לפסול אותם.

האם בגלל זה הם צריכים לנהוג בניגוד להרגשתם?

טוב שייקחו בחשבון את המציאות הזאת,

אך עדיין זכותתם לבחור איך להתייחס לזה

שיש סוגים שונים של אנשים ואם תתחיל להתאים את עצמך לתכתיבי החברה- אין לזה סוף. 

תהיה אתה ואם הגישה שלך לנושא לא מתאימה לה אז היא בטח למחרת תסביר לך בטלפון שזה לא זה ותמשיך לחפש את זאת שתקבל אותך כמו שאתה. 

או שתהפוך שפוט של תכתיבים שאתה לא מאמין בהם וכו', אני מכיר גם אנשים כאלו.. אישה מושלמת וכו' חיים נוצצים

מחילה לא הבנתי את ההקשר

היא אומרת לך,

אל תהיה מי שאתה, אלא תהיה מי שהיא רוצה שאתה תהיה..

יש להם את האישה המושלמת, בדיוק כמו שהחברה שהם גדלו בה מצפה מהם והם עושים דברים מושלמים ויש להם ילדים מושלמים שיגדלו ויתחתנו עם האישה המושלמת  

שוב, זה סוגים שונים של אנשים. אחד מהדברים שמחשישים אותי בלצאת עם בנות שמגיעות מישוב או קהילה, שההחלטות שלהן מושפעות ממה שהחברה מצפה מהן.. 

או קהילה בעיר. 

זה גם תלוי הרבה בסגנון של הישוב/ קהילה, יש כאלו שתכתיבי החברה הם פשוטים יותר ולא בולטים באופן יחסי.. 

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי