לי יצא להכיר כמה בנות שהתחתנו בגיל 17, ואני רואה שחסרה איזושהי בשלות נפשית. הבשלות הנפשית שבאה אחרי התיכון היא משמעותית מאוד. גם אם נראה שהבת מספיק בוגרת בגיל 17, זו לא בגרות שמתאימה לחתונה, לטעמי. אני רואה את הבנות שתהחתנו בגילאים האלה, והרבה הרבה הרבה יותר קשה להן מאשר בנות שהתחתנו מאוחר יותר. הרבה פעמים גם מתגרשים בגלל זה, כי לא היה מספיק בשלות נפשית. גם כשהכל נראה בסדר. 

אני יודעת שזה מאוד תלוי בכל אחת, אבל יצא לי להכיר בנות שהתחתנו בגיל כזה והכל מבחוץ היה נראה מצויין, אבל מבפנים הייתה מורכבות מאוד גדולה. אני חושבת שחבל מאוד להכניס את עצמך לדבר כזה.

ופתאום אתה מוצא את עצמך נשוי למישהי שהמשיכה להתעצב אחרי החתונה. ואולי עכשיו יש לה חלומות אחרים ורצונות אחרים. ולא בטוח שאתה תזרום עם זה.

זה שיש כאלו שמבסוטים מהצעד זה משמח כי זה מראה שחתונה בגיל מוקדם זה לא בהכרח דבר נורא.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון את כל המחירים של זה ולראות אם זה מתאים לך.

זוגית.

כלכלית.

נפשית.

זה לא תמיד קל. תחשוב על זה טוב טוב.

יקירתי 

אהבתי מאוד את דברייך הרגשתי שפרטת לי על מיתרי נשמתי ולכן אני סבורה שאת  אשה מסקרנת למדי כולי אוזן לשמוע עוד ממך

חזרי אללי יקירה בהקדם האפשרי 

052614996

בס"ד

אז בהשערה שארצה לעשות תואר

גם אם נוכל להתפרנס במספר השנים שיקח לה לסיים את התואר עדיין זה עלול למנוע ממני להתחיל ללמוד מספר שנים לא מבוטל....

בס"ד

כנראה הבנתם מדברי שאוי ואבוי אם היא לא תעשה תואר... לא מתוך כך כתבתי את זה

התכוונתי שסיכוי סביר שהיא תרצה לעשות מתוך רצון אישי. ברור שמי שיש לו תואר לא יותר טוב ממי שאין.

ולגבי סכום ההכנסה הדרוש - אני חושב שזה די ברור לי (@אריק מהדרום

ולא בניתי על אשתי,כן חושב שגם היא צריכה לעבוד אבל לא בניתי עליה - לא כ"כ מבין למה הובן כך.

תודה

ממש מסכימה עם זה.

אבל יש בחורות בגיל 18 שממש בוגרות. (אפילו יותר מידי..)

**

מה שכן לפעמים אחרי תיכון נמצאים עדיין בקטע של התיכון.. ואחרי שנה-תיים העולם מתגלה אחרת.. ואז האישה שלך משתנה לך ..

לא חייב להבין כל מילה שלי. מורכב. בהצלחה .

**

בס"ד

בין אם שהמפגש עם ה"עולם האמיתי" יכול לגרום לשינוי תכונות/אישיות

ובין אם שההתנתקות המסויימת מההורים שבד"כ קורת בגיל הזה יכולה יכולה לגרום לזה גם

וכו'...

ושוב.. לא לכולם זה קורה.

אבל יש הרבה מקרים .

אהלן אאהלן שלום לך שלום 

זה הסוד הקטן שלי אני מתלבש כגברת 

לא מתוך אילוץ, (כמו קשר שכבר היה הרבה זמן או משהו כזה)

היה לי טוב מאד.

לא רואה פסול בלהמשיך לעצב את האישיות יחד עם הבעל, כמובן שצריך בסיס יציב כלשהו.

להיפך - אני רואה בזה יתרונות רבים מאד.

כמובן שזה יכול להוביל לקושי כלכלי,

ותלוי כל מקרה לגופו.

יש הורים שיכולים לעזור בשנים עד לסיום לימודים,

יש לימודים שאפשר לעבוד תוך כדי, ועוד.

מבחינתי זה היה שיקול משני, העדפתי לחיות בצמצום יחסי.

(יחסי אבל אפשרי. לא ללכת להתאבד על להתחתן, ולא משנה שנחיה ברחוב)

ממרחק של שנים - זה היה לי מצוין. ויש רבות כמוני ב"ה.

בס"ד

מכך שהתבגרתן והשקפתכן/ואישיותכן אולי התשתנתה?

אין שום בעיה להשתנות ולהתעצב ביחד.

כמובן כשזה שמים וארץ - זה בעיה קשה.

כשהכל לדוג' - דרכים בתוך התורה,

זה מצוין לדעתי.

ומנגד, גם הרבה שהתחתנו מאוחר והתגרשו

מסקנה - זה כנראה לא באמת קשור

http://saloona.co.il/blog/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F-%D7%91%D7%95/

יש על כך גם מחקרים.

מי שלא מכין את עצמו לחיי נישואים באמת מעלה את הסיכוי שלו להתגרש. יכול להיות נישואי בוסר בגיל 30

יש סיכוי גבוה לחוסר בשלות נפשית הקשורה לגיל

אצל כל אחת הפיתוח אשיות שונה, זה אולי נכון אבל זה לא כלל גורף!

תלוי כמה יש עבודה עצמית, עבודת המידות, רצון וכו'

ולגבי פרנסה- מה אתה דואג? כמו כל דבר בחיים- יש לנו את חובת ההשתדלות (המינימלית, ההגיונית והבריאה)

כשה' יחליט שהגיע זמנך להתחתן הוא גם יחליט כמה תתפרנסו, איך תחיו וכו'...

ברור שיש השתדלות אבל גם המון אמונה וביטחון בה'.

תכניס לעצמך לראש שהכל מה' יתברך- ואין עוד מלבדו ותראה איך דברים מסתדרים, ה' לא יעזוב אותך.

נ"ב בחתונה הייתי קצת לפני גיל 19. ב"ה נשואים בשמחה 3 חודשים מתוקים!

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!

ישתבח הבורא

ובכל זאת חושבת שהיה צריך לחכות עוד שנתיים שלוש יותר.

וזה לא קשור לבעלי היקר חלילה, אלא לעצמי בלבד. 

לא הספקתי להרגיש חרות.

מרגישה שזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים,

בדיוק בזמן הנכון.

הייתי בשנה שאחרי התיכון, שנה א' של תואר ראשון, בגיל 18. (לפני שנה +)

ולא הרגשתי שחסר לי חירות.

ליתר פירוט מוזמן לשאול.

התחתנתי בגיל 18. 

ברור לי שאם הייתי עושה את הצעד הזה בגיל 20 ובעלי היה בן 23 ומעלה היה לנו הרבה יותר קל לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה זוגית

לדעתי השאלה שלך לגמרי במקום ובאמת הייתי ממליצה לך לחכות עם זה עוד שנתיים שלוש ולהתחתן עם מישהי שהיא כבר באמצע הלימודים שלה.

אישית אני משתדלת לא להתחפר בשאלה "מה היה קורה אילו" הייתי מתחתנת מאוחר יותר, אבל אם כבר מישהו שואל אז - אני לא ממליצה.

א. יש משהו מיוחד דווקא בתמימות של הגיל הזה שעוזר לבנות את הבית בצורה יותר טובה לענ"ד, ולכן כדאי ללכת על הצעה כזאת.

ב.אנחנו לא מתחרטים על הצעד הזה. יש לנו זמנים קשים כמו כל זוג אבל מראש ידענו אנחנו יודעים שככה הם החיים ואם מנתבים את זה לדיבור והבנה למרות הקשיים והפערים אז זה בונה אותנו ביחד הרבה יותר טוב. יותר קל להתגמש ולהשתלב ביחד, כשצעירים. כמו עץ שככל שהוא יותר צעיר אפשר לשנות את כיוון הצמיחה שלו.

צריך לדעת שמחקרים הם בד"כ מכוונים להוכיח משהו מסוים כך שאין לסמוך עליהם ועדיף לסמוך על הדעה של התורה הקדושה. 

דבר נוסף שחשוב לבדוק בכל גיל הוא את ההבנה לקראת מה הולכים ביחד, ואת המוכנות לעבודה משותפת עם כל הקשיים. היום אנשים בכל גיל חושבים שהעולם נועד לשרת אותם וככה הם גם מתייחסים לזוגיות וממילא הם לא מוכנים לעבוד ולהשתנות. (אשתי תבשל לי ותעשה לי וכו', הוא ישמח אותי הוא יאהב אותי וכו').

אחרי למעלה מחמש שנים אנחנו שמחים מאוד שזכינו לקיים את ההדרכה של התורה ולהתחתן בעודנו צעירים.

האם אנחנו חייבים תואר?

האם בדווקא שאשאתי תעבוד?

אולי יותר חשוב זה להתחתן בגיל צעיר וההורים ירצו לתמוך בכם שנתיים?

אולי בכלל היא רוצה להיות עקרת בית ושאתה תפרנס?

הוא אמצעי למצוא עבודה מכובדת.

אם יש לך כישרונות-על או לחילופין ממון רב לפתיחת עסק עצמאי וחוש עסקי - אתה באמת לא צריך תואר.

שיש אולי אופציה לעזרה מההורים או שהאשה תהיה עקרת בית. אלו שני דברים מאוד נחמדים אבל לרוב הזוגות אין את האופציות הכלכליות האלו. גם אם הם מאוד רוצים.

יש היום משפחות שבוחרות שהאשה תהיה עקרת בית אבל הם חיים מתחת לקו העוני. חלקם שמחים בזה יותר וחלקם פחות.

לפעמים אנחנו חושבים שיש מציאות חיים שתתאים לנו ובהמשך מגלים שהיא קשה לנו מדי. לדעתי להחליט כבר מעכשיו שאשתי תהיה עקרת בית זה לא חכם כי אם אגלה בסוף שזה קשה לי מדי ונהיה כבר עם כמה ילדים קטנים אז לא תהיה אפשרות לחזור אחור. 

לכן הייתי נזהרת עם ההחלטה הזו בגיל כזה צעיר ועוד לפני שיש בכלל אשה. 

חביבי, לא יודעת באיזו מדינה אתה חי-

איפה שאני חיה, כדי שיהיה לי ביטחון כלכלי למשפחה עם יותר מילד וכלבלב- שני בני הזוג חייבים לעבוד, ולעבוד בעבודה מכניסה.

ולא אני לא מדברת על לחיות בבית מפואר עם שני רכבים- אלא על לתת לילידים חינוך טוב ואיכותי, לחתן ילדים בכבוד, על פנסיה, על יכולת להתמודד עם בלתמ"ים ולא ליפול למינוס.

בשביל כל אלו אתה חייב הרבה כסף.

בלי קמח אין תורה, ובלי ביטחון כלכלי גם הזוגיות נפגעת וגם הילדים.

אז אתה יכול לחיות על הקצה מהפה ליד - ואז עוד 10 שנים למצוא את עצמך כשלהורים אין יכולת לעזור (כי ב"ה יש להם כבר 5-6 ילדים נשואים שכולם התחתנו בני 18) ולך אין כדי לפרנס את עצמך.

ברור שצריך לא מעט כסף כדי לחיות בנחת ברמה נורמלית.

אבל נישואין בגיל צעיר לא חייבים למנוע את זה.

אפשר לעשות תארים גם כנשואים וכהורים.

אולי קשה, אבל וודאי שאפשרי, ויש הרבה שעושים ככה.

יש לזה מחירים,

כמו לכל בחירה בחיים.

אפשר להתחיל לעבוד בעבודה מכניסה, גם לא מייד אחרי החתונה, ועדיין לחיות נורמלי.

חולקת גם על ההגדרה של אריק, שבית צריך מינימום 4000 לחודש.

יש הרבה ישיבות שיש להם דיור מוזל לזוגות צעירים, ואפשר לצמצם בשאר ההוצאות, ולהסתדר עד שהמצב משתפר, מסיימים ללמוד ומוצאים עבודה. כמובן שכל מציאות שונה, אבל בהרבה מהמציאויות אפשר למצוא פתרונות לשלב הראשון של החיים, ושלא ככה יראה ההמשך שלהם.

אגב, שמעתי פעם מרב, שממליץ לצמצם מאד בהוצאות חתונה, ואת הכסף לתת לתמוך בילדים בתקופה הראשונה. 

בס"ד

מה הקשיים / המחירים שכתבת?

בס"ד

תודה רבה! עזרת לי

ומעון הוא אותו מעון בדרך כלל. אני לא  חושבת שאחרי שמסיימים ללמוד יש יותר זמן עם ילדים- תלוי במקצוע כמובן. יוצאים בבוקר וחוזרים בצהריים או בערב. ואי-אפשר להגדיר כמה זה מספיק ממון כדי לתת מלוא תשומת לב. ואיך אפשר לתת כשהורים בעבודה. ככה זה חיים - אם נמצאים יותר בבית אז יש פחות כסף. אם משקיעים בעבודה אז לא נמצאים בבית.

ולהחליט מלכתחילה להתחתן בגיל צעיר ולמנוע- זה בעייתי מאד.

עדיף כבר להתקדם לבד, להתחיל תואר, לחסוך קצת, לבנות את עצמך מעוד כמה כיוונים - ורק אז להתחיל לחפש, כשאתה כבר מוכן גם להיות הורה ולא רק זוג.

(לא מחייב להיות הורה שניה אחרי החתונה, אבל כן להיות מוכן לזה בגדול)

במחירים הם באמת החוסר זמן,

החוסר יכולת להתמקד רק בלימודים, כשיש גם זוגיות וילדים.

(אבל מי באמת רוצה להיות שקוע בתוך הלימודים כל היום? אם לא היה מה שמכריח אותי לצמצם את השקיעה בלימודים למינימום ההכרחי - היה צריך להמציא אותו...)

אי אפשרות לצאת לחופשת לידה נורמלית, וכו'.

אבל לא סתם שזה אפשרי,

אני ובעלי עשינו תואר במקביל,

ולא עם ילד אחד בבית.

הסתדרנו ומסתדרים. ב"ה. ומסיימים ב"ה את התארים.

לעניות דעתי, ואני יודעת שלא מסכימים איתי,

הקמת בית זה דבר חשוב.

עם מבחינה אישית ואישיותית זה מתאים לך - 

אני חושבת שעם שאר הקשיים בחיים אפשר להתמודד בדרכים יצירתיות.

ולא חסרות דרכים.

ובסוף לא הצלחתי ללמוד מה שרציתי ושיניתי את תחום הלימוד. וזה מאוד משפיע עלי היום (על החיים, על ההכנסה, על המשפחה)

לא מצטערת על בעלי ועל הילדים ח"ו אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחור - לא הייתי מתחתנת כ"כ מוקדם.

ההמלצות האלו על חתונה בגיל צעיר הן בעייתיות כי לא כל אחד מצליח לעמוד בעומס/לא לכולם יש עזרה מההורים וכו'

זה שרואים זוגות שזה כן הצליח להם זה לא מחייב שזה יצליח לכולם.

אם הפותח לוקח בחשבון שהוא עלול לעשות וויתורים רציניים בחיים בשביל להתחתן צעיר אז שילך על זה, אבל להתחתן צעיר במחשבה שהכל ילך חלק כי יש זוגות אחר שגם הצליחו להתחתן מוקדם וגם הספיקו כל מה שרצו? לא הייתי בונה על זה....

אם בחור יתחיל איתי-אדע שהוא לא רציני:

איזה בחור רציני יצא עם בחורה בת 17?!

מתח של שידוכים- שעם כל היופי של הרומנטיקה והפגישות יש גם מתח חששות ואפילו כאבי לב- זו גם התקופה שעדיין עובדים על יחסים טובים וקשרים בינאישיים עם חברות, נהנים מההכתרה/ טיולים/ חוויות סוף התיכון - לרוב בנות הגיל הצעיר הזה זה יותר מתאים ובריא.

יש בודדות בוגרות במיוחד שאולי מתאים להן להתחתן אז. 

אני הייתי בלח"ית, וב"ה זכיתי להתחיל לצאת בשמינית, לקבל הצעת נישואין אחרי מתכונת בתנ"ך, ולהתחתן פחות מחודש אחרי הבגרות האחרונה. ב"ה הזוגיות והנישואין מוצלחים, יש קשיים כמו כל זוג, והרבה הרבה אושר.
אני מאד לא מסכימה עם מה שהרבה כתבו פה, שאפשר להתחתן בגיל זה, למרות שהאישיות עוד לא התעצבה, ואז מתעצבים כזוג וכו וכו. אם הבחורה עוד לא עברה את התהליך החשוב של למצוא את עצמה, אז באמת לא כדאי, לדעתי. אבל אם היא כן, ואם היא בחורה עם ראש על הכתפיים שמעוניינת בחתונה, אני לא רואה שום סיבה למה לא.
ובעניין הכלכלי - לזוגות צעירים קשה. לוקח שנים עד שלפחות לאחד מבני הזוג נהיה משכורת נורמאלית, ועוד יותר זמן עד שלשני בני הזוג יש משכורת נורמאלית. צריך לדעת לחיות בצימצום, להשקיע הרבה (ללמוד ולעבוד), ולהתנהל נכון. הפיתרון האחר זה לדחות את הדייטים עד לגיל מאוחר, שברור שבפן הכלכלי זה הגיוני, אבל בהרבה אופנים זה לא, ולא מרגישה צורך להרחיב בנושא.
בקיצור- לדעתי, הגיל, או השלב בחיים זה לא הפרמטר למוכנות לחתונה וזוגיות, אלה המקום הנפשי של האדם.

 

1. האמירה של "הרבה יותר קל דוקא בגיל הזה לפני שיש אישיות מעוצבת" דוקא לא נכונה.

בגיל 18 עדיין יש את השחור-לבן של גיל ההתבגרות. אנשים נטועים בעמדות מאד חדות וחותכות.

דוקא כשמתבגרים יותר, יוצאים לעולם ומתחילים את החיים האמיתיים- אנשים מפתחים יותר יכולת למורכבו, להכיל את האחר והשונה.

אם הייתי פוגשת את בעלי בגיל 18- לא היינו מסתכלים אחד על השני. הוא היה נראה לי הפוך ממה שאני. (בגלל משהו שהיום אני מבינה שהוא שולי- ואז היה נראה לי מהותי)

2. מכירה המון במות שהתחנו בגיל צעיר והשתנו אח"כ. לרוב זה לא השפיע מאד על המערכת הזוגית- אבל קח את זה בחשבון. זה שאתה מתחתן עם מישהי שבגיל 18 היא דוסית על - לא מחייב שככה היא תהיה גם בעוד 5-10 שנים. (ראיתי את זה גם אצל כאלו שהתחתנו יותר לכיוון 23-25 אבל הרבה הרבה פחות והרבה פחות חד.)

3. אם אין קמח אין תורה. התנהלות כלכלית בשנה-שנתיים הראשונות יכולה בהחלט לקבוע איך יראה העתיד שלכם. אלו השנים שהכי קל לחסוך בהן (כי אין עדיין ילדים, ההוצאות קטנות. אפשר לחיות גם על 3000-4000 ש"ח..) 

כמו כן- חתונה מוקדמת, ילדים וכו'- מקשים מאד על לסיים תואר. במיוחד תארים קשים (שמביאים עבודות ריוחיות)

וכן, זה שיקול. 

4. בחיים צריך איזון. זה שלא נכון להתחתן בגיל 30 לא הופך חתונה בגיל 18 ליותר נכונה. יש אמצע, והאמצע הוא מה שנכון לרוב האנשים. (יש יוצאים מהכלל, אבל הם מעטים..)

5. אם אתה רוצה להתחתן בגיל 18 אתה צריך להתכונן לזה מגיל 15 לפחות. ללמוד מקצוע, לבנות בעצמך מקום נפשי חזק, לבנות יחסי אנוש, יכולת להכיל ולהתמודד עם האחר, חוסן נפשי.

חתונה זה לא רק כיף (למרות שיש בזה המון כיף) חתונה זה עבודה מאד קשה. 

וילדים זה עוד יותר.

(מי שכבר יש לו חבר\ה בגיל הזה, ורוצה להתחתן ולמנוע הריון - זה משהו אחד.

מישהו שאומר לכתחילה- בא לי לחפש כלה אבל בלי ילדים- זו אמירה בעייתית בעיני בגיל הזה. רוצה להתחייב? עד הסוף.)

חתונה זה לא רק כי בא לי וכי זה כיף.

זה כרטיס לכיוון אחד, אין תחנות ביניים. זה התיחבות רצינית לכל החיים.

ואם טעית- המחיר יכול להיות כבד מאד. 

אהבתי את מה שכתבת על זה שצריך להתכונן.  הייתי מוסיף פה הערה גם על שירות לאומי וכו'.

כתבת בסוגריים שמי שכבר יש לו חברה והוא רוצה למנוע- זה דבר שונה ממי שרוצה להכיר מישהי מלכתחילה ולמנוע.

לדעתי, שניהם בעייתיים מאוד. למה העובדה שיש לו חברה (או שיש לה חבר) הופכת את המניעה ללגיטימית?

הפוך- זה בעייתי מאוד שיש לו חברה, וצריך להשתדל למנוע את זה!! זה לא יותר טוב ממישהו שמחפש להתחתן מלכתחילה בגיל צעיר. שניהם בעייתיים ממש!!

ולכל האלה שאומרים שכל אחת מה שמתאים לה- אני פעם גם הייתי אומרת את זה. עד שנתקלתי בכמה זוגות שהראו לי שזה לא נכון. שבהתחלה הכל היה נראה טוב ובוגר, ואח"כ החיים השתנו מקצה לקצה.

ואם זה היה מעט, הייתי שותקת. 

בס"ד

תודה לכל מי שטרח וכתב תגובה. תסלחו לי שלא הגבתי לכל אחד - זה קשה לעשות את זה

עזרתם לי מאוד מאוד ואם אני לא טועה עברתי על כל התגובות - אז גם אם לא הגבתי או אמרתי תודה באופן אישי זה לא אומר שלא עזרתם.

אסכם שלפי הבנתי באמת מדובר בכל מקרה לגופו ויש לא מעט דברים שצריך לקחת בחשבון...

תודה רבה לכם!

גם ככה יש אתגרים לא פשוטים בתחילת חיי נשואים אז למה להוסיף עוד?

אני רואה את זה שלהתחתן עם בחורה בת18  כמו לקחת הימור בסיכון גבוהה יותר בא לך?.

מכירה כאלה שהתחתנו בגיל 18 והקימו בתים יפים,

מכירה גם כאלה שהתחתנו בגיל 25 והקימו בתים גרועים,

נכון שלא רק הגיל קובע והרבה זה אישיות ובגרות ועוד,

אבל בגיל 22 שתצא עם בחורה תוכל להרגיש דעות, בגרות, כוון חיים, אמיתי יותר מאשר מבחורה בת 18.

השכירות והמחיה הרבה יותר יקרים מפעם ו2  בני הזוג היום לא יעבדו זה אמור לפול על משהו..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.