השולחן ערוך זה ההלכה שלנו,ויש לכך ראייה מהרב עובדיה ובכלל התפוצה שלו בעם.

יש שלל פוסקים.ויש מגוון דעות בהרבה נושאים.

השאלה היא האם פוסקים לפיהם והאם הדעה שלהם התקבלה.

ובכלל,עד כמה אדם שואף להיות עבד השם,ולא מחפש כל מיני דעות חדשניות.

אני לא מבין בפסיקת הלכה ולא מתיימר להיות,אבל יש רב שאני מכיר תלמיד חכם גדול,ואותו אני שואל,פשוט מאוד.

אמנם, הוא כתב את התשובה במרוקו, אבל חשב שיש לה משמעות גם בארץ.

השאלה האמתית היא ביחסנו לאחרים, אם מישהו נוהג על סמך רב מסוים, האם אין לו מקום? או שנחפש מקור כדי להצדיק אותו?

האם ההלכה באה כ"נועם" שאנו באים להנעים זה לזה בהלכה, או כ"חובלים" שאנו רוצים לחבול זה בזה בהלכה???

כי זה יכול להסביר את הערכת המציאות הנוכחית שלך... 

בלי לזלזל, חלילה. אני פשוט אומר שרבים (ואני בתוכם) סבורים שאין הרבה הבדל בין שנות ה-70-50 לימינו מן הבחינה הזאת. 

מלבד זאת, התשובה של הרב משאש אולי נכתבה לאור נסיבות מסוימות, אבל הנימוקים שהוא מתבסס עליהם הם עקרוניים. האמירה שלו איננה 'חבל להרחיק, אז בואו נתעלם מזה' - כי אז לא היה צריך 'פסיקה', זה היה פשוט הופך לדבר תורה בעלון שבת. הפסיקה שלו אומרת למה בעצם זה מותר באופן עקרוני (גם לאישה שהיתה באה לשאול אותו באופן פרטני אם חובה עליה לשים כיסוי ראש או לא). אפשר לחלוק על עצם הפרשנות שהוא נותן לסוגיות, אבל האמירה הקטגורית 'הוא אמר את זה לאור המציאות הקיימת בימיו' פשוט איננה רלוונטית, כי ההתייחסות צריכה להיות לגופם של הטיעונים שלו (זה ההבדל בין 'מחקר' לבין דיון הלכתי). 

הנשים בשנות החמישים לא למדו תורה, לפחות רובם,

הם קיבלו בעיקר מאימותיהן דיני כשרות וטהרה.

כל עיקרן בדת היה אמונה, ומסורת...

ולכן שהגיעו לארץ, או אפילו בגולה כשהיה שלטון אירופי, לדוגמא שלטון הצרפתים במרוקו, המודרניזציה גרמה לפריקת עול, ולכן התחילו הנשים ללכת בלי כיסוי ראש...

בימינו לא כך הדבר, הנשים בימינו מלומדות ולומדות בממ"ד ובאולפנות, תנ"ך ותורה שבעל פה, והן יודעות בדיוק את ההלכה.

זה שיש נשים דתיות בימינו שהולכות בלי כיסוי ראש, זה לא בגלל פסיקה של רב כזה או אחר, זה בגלל שהן החליטו לא לקיים את ההלכה בעניין זה...

כאמור, אנחנו חלוקים במציאות. אני לא אומר שאין היום נשים שלומדות תורה (כמו שהיו כאלו גם בשנות החמישים), אבל בהחלט רוב רובן (כמו גם רוב רובם של הגברים, לא נעים לי לומר לך) - אין להן מושג קלוש, ואם הן הולכות עם כיסוי ראש זה בגלל 'מצוות אנשים מלומדה' כי זה מה שאמא שלהן עשתה, ותו לא. 

ייתכן גם שאנחנו מגדירים אחרת את המושג 'להכיר את ההלכה' (כמו שיש הרבה אנשים שחותכים נייר טואלט בשבת. גם אם מישהו פעם אמר להם שזה אסור - זה לא נקרא מבחינתי 'להכיר את ההלכה'). 

מלבד זאת, ההנחה שלך לגבי כל מי שמכירה את ההלכה ולא הולכת עם כיסוי ראש שהיא לא מסתמכת על פוסק זה או אחר, אלא 'סתם עושה מה בראש' - היא סתם קטרוג והוצאת שם רע. אז חבל. 

כמו שאף אחד לא תוקף מי שלא שומר שבת,

כל אחד בוחר לעצמו את המצוות שהוא מקיים,

רק שיש היום טרנד של אנשים שלא מקיימים מצוות כל שהן, בשם ההלכה.

לדוגמה, אין התר לראות טלוויזיה גם ביום חול, הן בשל ביטול תורה, והן בשל מושב לצים, והן בשל תכנים לא ראויים וחוסר צניעות.

להרבה דתיים יש טלוויזיה בבית, אותם דתיים יכולים להגיד, שיהיה קשה להם אורח חיים ללא טלוויזיה, הם לא יכולים להגיד שיש רבנים המתירים צפייה, ולא אוסרים צפייה בטלוויזיה.

(ולא התכוונתי לצפייה בשיעורי תורה של ערוץ הידברות)

ללכת עם חצאית עד הברך לפחות?

וגם כיסוי ראש, הוא לא משהו שאינו הלכה.

אמנם הובאה כאן דעה בשם הרב יוסף משאש זצ"ל, אך אינה הדעה המקובלת.

וגם לדבריו, ברור שה"מנהג" אצל בנות ישראל כשרות, הוא ללכת עם כיסוי ראש, כפי שאומר,  שקיבלו על עצמן.

1. לגבי חצאית- לא, הובאו כאן לעיל דברי המשנה ברורה שאין חיוב עד הברך.

2. לגבי כיסוי ראש, הרב משאש כתב (ציטטתי אותו לעיל) שנשים החליטו בעבר לשים כיסוי ראש אז זה דין באותו זמן, אבל ברגע שלא נהגו (קרי בזמנו ובמקומו) אין שום חיוב לשים. אולי ניתן להבין ממנו שעדיף בלי, אבל כאן יכול להיות שדייקתי יותר מדי. בכל מקרה, הוא כותב בפירוש שאין שום חיוב הלכתי לכך.

3. עיקר מה שניסיתי לומר שהלכות צניעות אינם לפי דינים החקוקים בסלע, אלא שההלכה נמדדת לפי המקובל (ברחוב הכללי או ברחוב השומר תורה ומצוות?) בו היא חיה. אם המנהג הוא ללבוש רעלות אז יש חיוב הלכתי ללבוש רעלה, אבל אם המנהג הוא להסתובב ללא כיסוי ראש אז אין חיוב לשים.

עיקר דבריי שניסיתי להוכיח הוא שהלכות צניעות נמדדים לפי המנהג.

לכן, הבאתי את דעת הרב משאש אודות כיסוי ראש שזה תלוי במנהג. 

ביחס למקומות המכוסים, הבאתי את הרב רבינוביץ' לגבי כיסוי הזרוע.

וביחס לצורת השיח בין בנים לבנות, הבאתי את דברי הרב יצחק וייס הסובר שזה תלוי בדרך ההמון.

יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר.

רק לא עד הקרסול. ומה שהבנתי מהודעתו, שהוא מדבר על מישהי שאינה מוכנה ללכת עם חצאית שמכסה את הברך.

הרב משאש, הוא אכן, דומני, די יחידי בדבר זה. אין אנו יכולים לקחת דעה אחת מול ים דעות אחרות. הרי לא כך פוסקים הלכה.

הלכות צניעות, בחלקן, כדברך, תלויות-מנהג. בחלקן לא. וגם הרב יוסף שהביא ביבי"א, את נושא ה"זרוע" שהזכרת (בדיונו לגבי ברכה מול ילדה קטנה), הרי שלא ניגש הלכתית-למעשה, ש"יש דעה" ולכן.. אלא כדרכו אוסף כעמיר גורנה את מרחב הדעות, ומתוך כך מיקל לגבי ברכה מול קטנה בלבד. זו דוגמה לדרך המקובלת של פסיקת הלכה. לא לקיחת דעה אחת, חריגה, ולהגיד: הנה, יש כל מיני דעות..

על כן, בוודאי שלצורך לימוד, טוב לדעת את כל המרחב. אבל לא כך כשבאים לפסוק הלכה למעשה. בוודאי כשמדובר על אנשים-כמותינו, שאינם גדולי הפוסקים.

אני לא חושב שנכון לומר שהמדד הוא רק "הרחוב והזמן". גם הרב וייס שהבאת, אינו סובר מן הסתם שמותר "להקל ראש", בדיוק כפי שכתוב בספר, אלא שיתכן שמה בדיוק הגדר המדוקדק לכך, ישתנה לפי צורות דיבור מסויימות מקובלות (לא כותב, כמובן, הלכה למעשה, אלא רק להסברת הכיווןן-האפשרי).

מה ש"כתוב בספר", כשהספר הוא הגמרא והשו"ע, אינו משתנה. מה נכלל בזה, או מה מעבר לכך - לפעמים יכול להיות תלוי-מקום. כמו שכותב ר' שלמה שלומיל מצפת, תקופת האר"י ז"ל, שאשה לא היתה יוצאת לרחוב כשאינה מכוסה כולה בסוג של "סדין". זה ענין של הנהגת צניעות לפי המקובל. אך לא מתחת לרף מסויים.

ומה שהבאת כדוגמה את כיסוי הראש, על זה בדיוק אמרתי, שאין זו דעה מקובלת כלל.

[לגבי השאלה, לפי איזה "רחוב", אפילו במה שמתחשבים ב"רחוב", יש להניח שדברים שעושים ברחוב הלא-דתי, בדיוק לצורך פריצות וגירוי, לא ייחשבו כ"מנהג" המקובל..]

יש ספר חדש וחשוב של הרב שמואל הבר המכונה 'קיצור את צנועים חכמה' שכותב בדיוק מה ההלכה בשורה התחתונה בכל הנושאים של צניעות, ייחוד, מגע וכו' בצורה תמציתית וברורה כעל כל הלכה יש הרחבה בהערה למטה שמסביר בדיוק איפה זה כתוב ומה המחלוקת אם יש וכמו מי נפסק להלכה. מאוד מומלץ. עשה הרבה סדר. לפעמים קצת קשה לקרוא אותו כי יש דברים שבא לך לעשות וכשאתה רואה מול העיניים שזה תכלס אסור - זה לפעמים מבאס, אבל כך היא האמת ובסופו של דבר זה ממלא בשמחה. אך בודאי ובודאי שהרחוב הוא לא מדד ובטח שלא הרחוב הכללי. משפט כמו: "יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר" זו האמירה שהתחילה את כדור השלג המתגלגל של התנועה הרפורמית. כשכל אחד פועל על פי הפופיק שלו כי אין אמת אובייקטיבית.

בס"ד

ובקשר לשאלת הפותח- 

ההלכה זה אכן קו אדום, וכאן יש הוראה "עשה לך רב".

ברגע שבחרת את הרב שלך הוא דעת ההלכה לגביך. גם אם יש עוד מליון פוסקים.

עם זאת יש עוד נושאים שבני אדם עלולים להיות חלוקים בהם,

שאינם קשורים להלכה נטו.

האם למשל היית מתחתן עם מישהי שמאלנית?

סתם דוגמה...

לענ"ד הפרמטר שהכי עוזר לסנן נכון הוא המחשבה על הבית והילדים העתידיים.

האם אי ההסכמה יוצרת חיכוך של ממש בבניית בית או בחינוך הילדים?

האם זו מישהי שהיית רוצה שתעביר את השקפת עולמה לילדך? 
ככל שהתחומים הם תחומים יותר אישיים וקרובים לחיי היומיום כך ההסכמה יותר חשובה..

בהצלחה

כי אם אנשים מתחילים לצטט קלישאות שגרמו להשכלה ורפורמה, אני גם יכול לשלוף...

לגבי שאר התגובה, נשמע נכון וחכם.

בהצלחה

חולקים עליו וסוברים שאחרי הברך לא מספיק

המשנה ברורה ממש לא התיר מעל הברך. הוא התיר רק עד הברך וגם על זה הרבה חלקו עליו ואמרו שצריך כיסוי לפחות שלושת רבעי רגל כי הגמרא  אומרת "שוק באשה ערווה"- תלמד קצת את ההלכות בפנים לפני שאתה זורק סתם דברים... ולגבי הפאה- לא יכול להיות שנסמוך על רב מסויים בניגוד ל99 אחוז מכל הפוסקים של עם ישראל רק בגלל שזה נח לי... אם כל המוסכניקים היו אומרים לך על צמיג מסויים ברכב שהוא מסוכן מאד ואסור לנסוע בו ורק מוסכניק אחד היה אומר שזה בסדר - היית סומך עליו??? אז למה בהלכה זה לא ככה? כי זה לא נח??? מה קורה פה???

"שוק - באשת איש:

ערוה - להסתכל וכן באשתו לק"ש:" (רש"י ברכות דף כד עמוד א)

ייתכן שטעיתי ביחס למשנה ברורה, ציינתי שאני מצטט מישהו אחר שכתב זאת בפורום. ("ציינו")

ושוב, לגבי 99 אחוז, צריך להכיר את כל ה100 אחוז כדי לדעת מי 99 ומי 1.

אולי לדעתך גם שאר איברי האשה אסורים רק באשת איש? תגיד לי, בשיא הרצינות, אתה אורדוכסי?

אבל בעיקר אותך. 

כשתביא ראשון שאומר על ערוות אישה ערווה שמדובר על אשת איש בלבד - יהיה רלוונטי להשוות בין השוק לבין שאר איברי האישה המוצנעים. 

וזה ע"פ המשנה שאומרת שכך נהגו הבתולות לצאת עם ראש פרוע. אל תנסה להרחיב זאת לשאר איברי האשה, כי באמת אני לא יודע לאיפה תגיע...

אז למה טרח רש"י לכתוב את זה דווקא לגבי שוק? אם זה נכון לגבי כל הנשים - מדוע לציין 'באשת איש'? 

האפשרות היחידה שעולה על דעתי כרגע היא להגיד שבעצם בכל הנשים זה אסור, ורק לעניין ק"ש הבעיה היא דווקא באשת איש. ואז יוצא שבק"ש הסטנדרטים נמוכים יותר מאשר סתם הליכה ברחוב. לא בלתי אפשרי, אבל דחוק, ונוגד את האינסטינקט. 

הנקודה היא בדיוק זו, שאין לי עניין להרחיב את זה. כל שאמרתי הוא שבאמת אף אחד לא כותב את זה על ערוות האישה (שזה דווקא באשת איש) - אז אין מקום בכלל להתחיל עם ההיסק שכתבת בהודעה הבזויה לעיל, שמי שמנסה להגביל את עניין השוק לאשת איש בלבד יגיד את זה גם על איברים אחרים בגוף האשה. ההיסק המטופש והמיותר הוא שלך, לא של ארץ השוקולד. 

אז כל מי שלא 'פשוט' לו ההסבר הדחוק שלך ברש"י איננו אורתודוכסי, ובדרך להתרת הסתובבות בביקיני ברחוב? זו פרשנות מרתקת (ועלובה למדי) למושג אורתודוכסי. 

א. אני כלל לא אמרתי למי ששאל איך לנהוג - מי אני שאקח עלי דבר כזה..

ב. כיום, שמישהי לא תלך עם כיסוי ראש, ושתלך עם חצאית קצרה מהברכיים, זה בהחלט דבר שיכול להפריע לאנשים רבים, יראי שמיים. זה לא "הלכה קצת אחרת" ממה שכתבת..

ואכן, אני חושב שמי שהולכת כך, אינה מקפידה על ההלכה. הרי לא מדובר בתלמידה מובהקת של הרב יוסף משאש, שמשום כבוד רבה הולכת כך...

חשוב לך, לפחות.

זה לא כ"כ שייך ל"לתת לה את החופש שלה" - הרי אתה מדבר על נישואין. השאלה כמה אתה מוכן לשאת דבר כזה בנישואין, לאורך זמן.

ולענ"ד, על נושא כזה היה טוב לחשוב עוד לפ י השלב הנוכחי - ואז להחליט אם רוצים להמשיך ולהגיע למצב ש"אוהבים ממש"..

אבל זו לא עילה לגרשה בלא כתובה, והגמרא מתנסחת אפילו בסגנון של "מה אכפת לו". אבל בענייני צניעות הגמ' אומרת שזו עילה לגרש בלא כתובה. (מסכת כתובות נדמה לי).

אני חושב שאפשר ללמוד משם שבעל הוא לא שופט של האשה ולא מודד אותה רוחנית, אבל בדברים שביניהם, כמו צניעות, זה כן עניינו, אם זה מפריע לו.

חשוב לציין, שיש אנשים שהם לא רוצים לבנות בית ומשפחה עם מישהו שלא מקפיד על הלכה בסיסית (או יותר מזה), כי מבחינתם זה חיסרון מהותי. אז תלוי בך

אני מבחינתי מישהי שאמרה שהיא לא מתכוונת ולא רוצה לשמור על ההלכה (כמו הדוגמאות שהבאת),

הייתי חותך. אפילו אם הייתי יודע בוודאות שהחיים שלנו ביחד יהיו 'תותים'.

אבל יש כאלה שהגבולות שלהם שונים משלי, אז זכותך להחליט מה שמתאים לך..

אך תדאג, בסוף מוצאים מישהי שהיא גם בראש שלך מבחינה הלכתית וגם מתאימה.

נכון, עדיין יהיו אי-הסכמות, אבל זה לא יהיה בדברים שנוגדים את התורה.

מה שעושים כשאין הסכמות, זה יושבים ודנים עד שמגיעים להסכמה.

לפעמים פעם אתה תוותר ופעם אחרת היא, לפעמים תמצאו את דרך האמצע ולפעמים אחד ישתכנע שהשני צודק.

אם יש משיכה (מינית) בין שני בני הזוג, המשיכה ע"פ רוב מכפרת על אי הסכמות כל שהן,

כשאין משיכה, כל שאר ה"בעיות" צצות.

כשאחד משני בני הזוג (לא משנה אם הגבר או האשה) נאה וכריזמתי, בן הזוג השני מיישר איתו קו בדרך כלל, כי הוא/היא לא ירצה לאבד אותו/אותה.

בני זוג לפני החתונה צריכים להסכים לא רק בענייני דת, אלא גם במזון (בשר/צמחוני/טבעוני), טלוויזיה בבית, העדפות בילוי, משחקי ספורט, היכן לגור...

ברגע שלפני החתונה הסכימו בני הזוג על אורח חיים מסוים, מי שמשנה לא יכול לבוא בטענות, למי שנשאר נאמן לדרך.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥