השולחן ערוך זה ההלכה שלנו,ויש לכך ראייה מהרב עובדיה ובכלל התפוצה שלו בעם.

יש שלל פוסקים.ויש מגוון דעות בהרבה נושאים.

השאלה היא האם פוסקים לפיהם והאם הדעה שלהם התקבלה.

ובכלל,עד כמה אדם שואף להיות עבד השם,ולא מחפש כל מיני דעות חדשניות.

אני לא מבין בפסיקת הלכה ולא מתיימר להיות,אבל יש רב שאני מכיר תלמיד חכם גדול,ואותו אני שואל,פשוט מאוד.

אמנם, הוא כתב את התשובה במרוקו, אבל חשב שיש לה משמעות גם בארץ.

השאלה האמתית היא ביחסנו לאחרים, אם מישהו נוהג על סמך רב מסוים, האם אין לו מקום? או שנחפש מקור כדי להצדיק אותו?

האם ההלכה באה כ"נועם" שאנו באים להנעים זה לזה בהלכה, או כ"חובלים" שאנו רוצים לחבול זה בזה בהלכה???

כי זה יכול להסביר את הערכת המציאות הנוכחית שלך... 

בלי לזלזל, חלילה. אני פשוט אומר שרבים (ואני בתוכם) סבורים שאין הרבה הבדל בין שנות ה-70-50 לימינו מן הבחינה הזאת. 

מלבד זאת, התשובה של הרב משאש אולי נכתבה לאור נסיבות מסוימות, אבל הנימוקים שהוא מתבסס עליהם הם עקרוניים. האמירה שלו איננה 'חבל להרחיק, אז בואו נתעלם מזה' - כי אז לא היה צריך 'פסיקה', זה היה פשוט הופך לדבר תורה בעלון שבת. הפסיקה שלו אומרת למה בעצם זה מותר באופן עקרוני (גם לאישה שהיתה באה לשאול אותו באופן פרטני אם חובה עליה לשים כיסוי ראש או לא). אפשר לחלוק על עצם הפרשנות שהוא נותן לסוגיות, אבל האמירה הקטגורית 'הוא אמר את זה לאור המציאות הקיימת בימיו' פשוט איננה רלוונטית, כי ההתייחסות צריכה להיות לגופם של הטיעונים שלו (זה ההבדל בין 'מחקר' לבין דיון הלכתי). 

הנשים בשנות החמישים לא למדו תורה, לפחות רובם,

הם קיבלו בעיקר מאימותיהן דיני כשרות וטהרה.

כל עיקרן בדת היה אמונה, ומסורת...

ולכן שהגיעו לארץ, או אפילו בגולה כשהיה שלטון אירופי, לדוגמא שלטון הצרפתים במרוקו, המודרניזציה גרמה לפריקת עול, ולכן התחילו הנשים ללכת בלי כיסוי ראש...

בימינו לא כך הדבר, הנשים בימינו מלומדות ולומדות בממ"ד ובאולפנות, תנ"ך ותורה שבעל פה, והן יודעות בדיוק את ההלכה.

זה שיש נשים דתיות בימינו שהולכות בלי כיסוי ראש, זה לא בגלל פסיקה של רב כזה או אחר, זה בגלל שהן החליטו לא לקיים את ההלכה בעניין זה...

כאמור, אנחנו חלוקים במציאות. אני לא אומר שאין היום נשים שלומדות תורה (כמו שהיו כאלו גם בשנות החמישים), אבל בהחלט רוב רובן (כמו גם רוב רובם של הגברים, לא נעים לי לומר לך) - אין להן מושג קלוש, ואם הן הולכות עם כיסוי ראש זה בגלל 'מצוות אנשים מלומדה' כי זה מה שאמא שלהן עשתה, ותו לא. 

ייתכן גם שאנחנו מגדירים אחרת את המושג 'להכיר את ההלכה' (כמו שיש הרבה אנשים שחותכים נייר טואלט בשבת. גם אם מישהו פעם אמר להם שזה אסור - זה לא נקרא מבחינתי 'להכיר את ההלכה'). 

מלבד זאת, ההנחה שלך לגבי כל מי שמכירה את ההלכה ולא הולכת עם כיסוי ראש שהיא לא מסתמכת על פוסק זה או אחר, אלא 'סתם עושה מה בראש' - היא סתם קטרוג והוצאת שם רע. אז חבל. 

כמו שאף אחד לא תוקף מי שלא שומר שבת,

כל אחד בוחר לעצמו את המצוות שהוא מקיים,

רק שיש היום טרנד של אנשים שלא מקיימים מצוות כל שהן, בשם ההלכה.

לדוגמה, אין התר לראות טלוויזיה גם ביום חול, הן בשל ביטול תורה, והן בשל מושב לצים, והן בשל תכנים לא ראויים וחוסר צניעות.

להרבה דתיים יש טלוויזיה בבית, אותם דתיים יכולים להגיד, שיהיה קשה להם אורח חיים ללא טלוויזיה, הם לא יכולים להגיד שיש רבנים המתירים צפייה, ולא אוסרים צפייה בטלוויזיה.

(ולא התכוונתי לצפייה בשיעורי תורה של ערוץ הידברות)

ללכת עם חצאית עד הברך לפחות?

וגם כיסוי ראש, הוא לא משהו שאינו הלכה.

אמנם הובאה כאן דעה בשם הרב יוסף משאש זצ"ל, אך אינה הדעה המקובלת.

וגם לדבריו, ברור שה"מנהג" אצל בנות ישראל כשרות, הוא ללכת עם כיסוי ראש, כפי שאומר,  שקיבלו על עצמן.

1. לגבי חצאית- לא, הובאו כאן לעיל דברי המשנה ברורה שאין חיוב עד הברך.

2. לגבי כיסוי ראש, הרב משאש כתב (ציטטתי אותו לעיל) שנשים החליטו בעבר לשים כיסוי ראש אז זה דין באותו זמן, אבל ברגע שלא נהגו (קרי בזמנו ובמקומו) אין שום חיוב לשים. אולי ניתן להבין ממנו שעדיף בלי, אבל כאן יכול להיות שדייקתי יותר מדי. בכל מקרה, הוא כותב בפירוש שאין שום חיוב הלכתי לכך.

3. עיקר מה שניסיתי לומר שהלכות צניעות אינם לפי דינים החקוקים בסלע, אלא שההלכה נמדדת לפי המקובל (ברחוב הכללי או ברחוב השומר תורה ומצוות?) בו היא חיה. אם המנהג הוא ללבוש רעלות אז יש חיוב הלכתי ללבוש רעלה, אבל אם המנהג הוא להסתובב ללא כיסוי ראש אז אין חיוב לשים.

עיקר דבריי שניסיתי להוכיח הוא שהלכות צניעות נמדדים לפי המנהג.

לכן, הבאתי את דעת הרב משאש אודות כיסוי ראש שזה תלוי במנהג. 

ביחס למקומות המכוסים, הבאתי את הרב רבינוביץ' לגבי כיסוי הזרוע.

וביחס לצורת השיח בין בנים לבנות, הבאתי את דברי הרב יצחק וייס הסובר שזה תלוי בדרך ההמון.

יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר.

רק לא עד הקרסול. ומה שהבנתי מהודעתו, שהוא מדבר על מישהי שאינה מוכנה ללכת עם חצאית שמכסה את הברך.

הרב משאש, הוא אכן, דומני, די יחידי בדבר זה. אין אנו יכולים לקחת דעה אחת מול ים דעות אחרות. הרי לא כך פוסקים הלכה.

הלכות צניעות, בחלקן, כדברך, תלויות-מנהג. בחלקן לא. וגם הרב יוסף שהביא ביבי"א, את נושא ה"זרוע" שהזכרת (בדיונו לגבי ברכה מול ילדה קטנה), הרי שלא ניגש הלכתית-למעשה, ש"יש דעה" ולכן.. אלא כדרכו אוסף כעמיר גורנה את מרחב הדעות, ומתוך כך מיקל לגבי ברכה מול קטנה בלבד. זו דוגמה לדרך המקובלת של פסיקת הלכה. לא לקיחת דעה אחת, חריגה, ולהגיד: הנה, יש כל מיני דעות..

על כן, בוודאי שלצורך לימוד, טוב לדעת את כל המרחב. אבל לא כך כשבאים לפסוק הלכה למעשה. בוודאי כשמדובר על אנשים-כמותינו, שאינם גדולי הפוסקים.

אני לא חושב שנכון לומר שהמדד הוא רק "הרחוב והזמן". גם הרב וייס שהבאת, אינו סובר מן הסתם שמותר "להקל ראש", בדיוק כפי שכתוב בספר, אלא שיתכן שמה בדיוק הגדר המדוקדק לכך, ישתנה לפי צורות דיבור מסויימות מקובלות (לא כותב, כמובן, הלכה למעשה, אלא רק להסברת הכיווןן-האפשרי).

מה ש"כתוב בספר", כשהספר הוא הגמרא והשו"ע, אינו משתנה. מה נכלל בזה, או מה מעבר לכך - לפעמים יכול להיות תלוי-מקום. כמו שכותב ר' שלמה שלומיל מצפת, תקופת האר"י ז"ל, שאשה לא היתה יוצאת לרחוב כשאינה מכוסה כולה בסוג של "סדין". זה ענין של הנהגת צניעות לפי המקובל. אך לא מתחת לרף מסויים.

ומה שהבאת כדוגמה את כיסוי הראש, על זה בדיוק אמרתי, שאין זו דעה מקובלת כלל.

[לגבי השאלה, לפי איזה "רחוב", אפילו במה שמתחשבים ב"רחוב", יש להניח שדברים שעושים ברחוב הלא-דתי, בדיוק לצורך פריצות וגירוי, לא ייחשבו כ"מנהג" המקובל..]

יש ספר חדש וחשוב של הרב שמואל הבר המכונה 'קיצור את צנועים חכמה' שכותב בדיוק מה ההלכה בשורה התחתונה בכל הנושאים של צניעות, ייחוד, מגע וכו' בצורה תמציתית וברורה כעל כל הלכה יש הרחבה בהערה למטה שמסביר בדיוק איפה זה כתוב ומה המחלוקת אם יש וכמו מי נפסק להלכה. מאוד מומלץ. עשה הרבה סדר. לפעמים קצת קשה לקרוא אותו כי יש דברים שבא לך לעשות וכשאתה רואה מול העיניים שזה תכלס אסור - זה לפעמים מבאס, אבל כך היא האמת ובסופו של דבר זה ממלא בשמחה. אך בודאי ובודאי שהרחוב הוא לא מדד ובטח שלא הרחוב הכללי. משפט כמו: "יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר" זו האמירה שהתחילה את כדור השלג המתגלגל של התנועה הרפורמית. כשכל אחד פועל על פי הפופיק שלו כי אין אמת אובייקטיבית.

בס"ד

ובקשר לשאלת הפותח- 

ההלכה זה אכן קו אדום, וכאן יש הוראה "עשה לך רב".

ברגע שבחרת את הרב שלך הוא דעת ההלכה לגביך. גם אם יש עוד מליון פוסקים.

עם זאת יש עוד נושאים שבני אדם עלולים להיות חלוקים בהם,

שאינם קשורים להלכה נטו.

האם למשל היית מתחתן עם מישהי שמאלנית?

סתם דוגמה...

לענ"ד הפרמטר שהכי עוזר לסנן נכון הוא המחשבה על הבית והילדים העתידיים.

האם אי ההסכמה יוצרת חיכוך של ממש בבניית בית או בחינוך הילדים?

האם זו מישהי שהיית רוצה שתעביר את השקפת עולמה לילדך? 
ככל שהתחומים הם תחומים יותר אישיים וקרובים לחיי היומיום כך ההסכמה יותר חשובה..

בהצלחה

כי אם אנשים מתחילים לצטט קלישאות שגרמו להשכלה ורפורמה, אני גם יכול לשלוף...

לגבי שאר התגובה, נשמע נכון וחכם.

בהצלחה

חולקים עליו וסוברים שאחרי הברך לא מספיק

המשנה ברורה ממש לא התיר מעל הברך. הוא התיר רק עד הברך וגם על זה הרבה חלקו עליו ואמרו שצריך כיסוי לפחות שלושת רבעי רגל כי הגמרא  אומרת "שוק באשה ערווה"- תלמד קצת את ההלכות בפנים לפני שאתה זורק סתם דברים... ולגבי הפאה- לא יכול להיות שנסמוך על רב מסויים בניגוד ל99 אחוז מכל הפוסקים של עם ישראל רק בגלל שזה נח לי... אם כל המוסכניקים היו אומרים לך על צמיג מסויים ברכב שהוא מסוכן מאד ואסור לנסוע בו ורק מוסכניק אחד היה אומר שזה בסדר - היית סומך עליו??? אז למה בהלכה זה לא ככה? כי זה לא נח??? מה קורה פה???

"שוק - באשת איש:

ערוה - להסתכל וכן באשתו לק"ש:" (רש"י ברכות דף כד עמוד א)

ייתכן שטעיתי ביחס למשנה ברורה, ציינתי שאני מצטט מישהו אחר שכתב זאת בפורום. ("ציינו")

ושוב, לגבי 99 אחוז, צריך להכיר את כל ה100 אחוז כדי לדעת מי 99 ומי 1.

אולי לדעתך גם שאר איברי האשה אסורים רק באשת איש? תגיד לי, בשיא הרצינות, אתה אורדוכסי?

אבל בעיקר אותך. 

כשתביא ראשון שאומר על ערוות אישה ערווה שמדובר על אשת איש בלבד - יהיה רלוונטי להשוות בין השוק לבין שאר איברי האישה המוצנעים. 

וזה ע"פ המשנה שאומרת שכך נהגו הבתולות לצאת עם ראש פרוע. אל תנסה להרחיב זאת לשאר איברי האשה, כי באמת אני לא יודע לאיפה תגיע...

אז למה טרח רש"י לכתוב את זה דווקא לגבי שוק? אם זה נכון לגבי כל הנשים - מדוע לציין 'באשת איש'? 

האפשרות היחידה שעולה על דעתי כרגע היא להגיד שבעצם בכל הנשים זה אסור, ורק לעניין ק"ש הבעיה היא דווקא באשת איש. ואז יוצא שבק"ש הסטנדרטים נמוכים יותר מאשר סתם הליכה ברחוב. לא בלתי אפשרי, אבל דחוק, ונוגד את האינסטינקט. 

הנקודה היא בדיוק זו, שאין לי עניין להרחיב את זה. כל שאמרתי הוא שבאמת אף אחד לא כותב את זה על ערוות האישה (שזה דווקא באשת איש) - אז אין מקום בכלל להתחיל עם ההיסק שכתבת בהודעה הבזויה לעיל, שמי שמנסה להגביל את עניין השוק לאשת איש בלבד יגיד את זה גם על איברים אחרים בגוף האשה. ההיסק המטופש והמיותר הוא שלך, לא של ארץ השוקולד. 

אז כל מי שלא 'פשוט' לו ההסבר הדחוק שלך ברש"י איננו אורתודוכסי, ובדרך להתרת הסתובבות בביקיני ברחוב? זו פרשנות מרתקת (ועלובה למדי) למושג אורתודוכסי. 

א. אני כלל לא אמרתי למי ששאל איך לנהוג - מי אני שאקח עלי דבר כזה..

ב. כיום, שמישהי לא תלך עם כיסוי ראש, ושתלך עם חצאית קצרה מהברכיים, זה בהחלט דבר שיכול להפריע לאנשים רבים, יראי שמיים. זה לא "הלכה קצת אחרת" ממה שכתבת..

ואכן, אני חושב שמי שהולכת כך, אינה מקפידה על ההלכה. הרי לא מדובר בתלמידה מובהקת של הרב יוסף משאש, שמשום כבוד רבה הולכת כך...

חשוב לך, לפחות.

זה לא כ"כ שייך ל"לתת לה את החופש שלה" - הרי אתה מדבר על נישואין. השאלה כמה אתה מוכן לשאת דבר כזה בנישואין, לאורך זמן.

ולענ"ד, על נושא כזה היה טוב לחשוב עוד לפ י השלב הנוכחי - ואז להחליט אם רוצים להמשיך ולהגיע למצב ש"אוהבים ממש"..

אבל זו לא עילה לגרשה בלא כתובה, והגמרא מתנסחת אפילו בסגנון של "מה אכפת לו". אבל בענייני צניעות הגמ' אומרת שזו עילה לגרש בלא כתובה. (מסכת כתובות נדמה לי).

אני חושב שאפשר ללמוד משם שבעל הוא לא שופט של האשה ולא מודד אותה רוחנית, אבל בדברים שביניהם, כמו צניעות, זה כן עניינו, אם זה מפריע לו.

חשוב לציין, שיש אנשים שהם לא רוצים לבנות בית ומשפחה עם מישהו שלא מקפיד על הלכה בסיסית (או יותר מזה), כי מבחינתם זה חיסרון מהותי. אז תלוי בך

אני מבחינתי מישהי שאמרה שהיא לא מתכוונת ולא רוצה לשמור על ההלכה (כמו הדוגמאות שהבאת),

הייתי חותך. אפילו אם הייתי יודע בוודאות שהחיים שלנו ביחד יהיו 'תותים'.

אבל יש כאלה שהגבולות שלהם שונים משלי, אז זכותך להחליט מה שמתאים לך..

אך תדאג, בסוף מוצאים מישהי שהיא גם בראש שלך מבחינה הלכתית וגם מתאימה.

נכון, עדיין יהיו אי-הסכמות, אבל זה לא יהיה בדברים שנוגדים את התורה.

מה שעושים כשאין הסכמות, זה יושבים ודנים עד שמגיעים להסכמה.

לפעמים פעם אתה תוותר ופעם אחרת היא, לפעמים תמצאו את דרך האמצע ולפעמים אחד ישתכנע שהשני צודק.

אם יש משיכה (מינית) בין שני בני הזוג, המשיכה ע"פ רוב מכפרת על אי הסכמות כל שהן,

כשאין משיכה, כל שאר ה"בעיות" צצות.

כשאחד משני בני הזוג (לא משנה אם הגבר או האשה) נאה וכריזמתי, בן הזוג השני מיישר איתו קו בדרך כלל, כי הוא/היא לא ירצה לאבד אותו/אותה.

בני זוג לפני החתונה צריכים להסכים לא רק בענייני דת, אלא גם במזון (בשר/צמחוני/טבעוני), טלוויזיה בבית, העדפות בילוי, משחקי ספורט, היכן לגור...

ברגע שלפני החתונה הסכימו בני הזוג על אורח חיים מסוים, מי שמשנה לא יכול לבוא בטענות, למי שנשאר נאמן לדרך.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.