השולחן ערוך זה ההלכה שלנו,ויש לכך ראייה מהרב עובדיה ובכלל התפוצה שלו בעם.

יש שלל פוסקים.ויש מגוון דעות בהרבה נושאים.

השאלה היא האם פוסקים לפיהם והאם הדעה שלהם התקבלה.

ובכלל,עד כמה אדם שואף להיות עבד השם,ולא מחפש כל מיני דעות חדשניות.

אני לא מבין בפסיקת הלכה ולא מתיימר להיות,אבל יש רב שאני מכיר תלמיד חכם גדול,ואותו אני שואל,פשוט מאוד.

אמנם, הוא כתב את התשובה במרוקו, אבל חשב שיש לה משמעות גם בארץ.

השאלה האמתית היא ביחסנו לאחרים, אם מישהו נוהג על סמך רב מסוים, האם אין לו מקום? או שנחפש מקור כדי להצדיק אותו?

האם ההלכה באה כ"נועם" שאנו באים להנעים זה לזה בהלכה, או כ"חובלים" שאנו רוצים לחבול זה בזה בהלכה???

כי זה יכול להסביר את הערכת המציאות הנוכחית שלך... 

בלי לזלזל, חלילה. אני פשוט אומר שרבים (ואני בתוכם) סבורים שאין הרבה הבדל בין שנות ה-70-50 לימינו מן הבחינה הזאת. 

מלבד זאת, התשובה של הרב משאש אולי נכתבה לאור נסיבות מסוימות, אבל הנימוקים שהוא מתבסס עליהם הם עקרוניים. האמירה שלו איננה 'חבל להרחיק, אז בואו נתעלם מזה' - כי אז לא היה צריך 'פסיקה', זה היה פשוט הופך לדבר תורה בעלון שבת. הפסיקה שלו אומרת למה בעצם זה מותר באופן עקרוני (גם לאישה שהיתה באה לשאול אותו באופן פרטני אם חובה עליה לשים כיסוי ראש או לא). אפשר לחלוק על עצם הפרשנות שהוא נותן לסוגיות, אבל האמירה הקטגורית 'הוא אמר את זה לאור המציאות הקיימת בימיו' פשוט איננה רלוונטית, כי ההתייחסות צריכה להיות לגופם של הטיעונים שלו (זה ההבדל בין 'מחקר' לבין דיון הלכתי). 

הנשים בשנות החמישים לא למדו תורה, לפחות רובם,

הם קיבלו בעיקר מאימותיהן דיני כשרות וטהרה.

כל עיקרן בדת היה אמונה, ומסורת...

ולכן שהגיעו לארץ, או אפילו בגולה כשהיה שלטון אירופי, לדוגמא שלטון הצרפתים במרוקו, המודרניזציה גרמה לפריקת עול, ולכן התחילו הנשים ללכת בלי כיסוי ראש...

בימינו לא כך הדבר, הנשים בימינו מלומדות ולומדות בממ"ד ובאולפנות, תנ"ך ותורה שבעל פה, והן יודעות בדיוק את ההלכה.

זה שיש נשים דתיות בימינו שהולכות בלי כיסוי ראש, זה לא בגלל פסיקה של רב כזה או אחר, זה בגלל שהן החליטו לא לקיים את ההלכה בעניין זה...

כאמור, אנחנו חלוקים במציאות. אני לא אומר שאין היום נשים שלומדות תורה (כמו שהיו כאלו גם בשנות החמישים), אבל בהחלט רוב רובן (כמו גם רוב רובם של הגברים, לא נעים לי לומר לך) - אין להן מושג קלוש, ואם הן הולכות עם כיסוי ראש זה בגלל 'מצוות אנשים מלומדה' כי זה מה שאמא שלהן עשתה, ותו לא. 

ייתכן גם שאנחנו מגדירים אחרת את המושג 'להכיר את ההלכה' (כמו שיש הרבה אנשים שחותכים נייר טואלט בשבת. גם אם מישהו פעם אמר להם שזה אסור - זה לא נקרא מבחינתי 'להכיר את ההלכה'). 

מלבד זאת, ההנחה שלך לגבי כל מי שמכירה את ההלכה ולא הולכת עם כיסוי ראש שהיא לא מסתמכת על פוסק זה או אחר, אלא 'סתם עושה מה בראש' - היא סתם קטרוג והוצאת שם רע. אז חבל. 

כמו שאף אחד לא תוקף מי שלא שומר שבת,

כל אחד בוחר לעצמו את המצוות שהוא מקיים,

רק שיש היום טרנד של אנשים שלא מקיימים מצוות כל שהן, בשם ההלכה.

לדוגמה, אין התר לראות טלוויזיה גם ביום חול, הן בשל ביטול תורה, והן בשל מושב לצים, והן בשל תכנים לא ראויים וחוסר צניעות.

להרבה דתיים יש טלוויזיה בבית, אותם דתיים יכולים להגיד, שיהיה קשה להם אורח חיים ללא טלוויזיה, הם לא יכולים להגיד שיש רבנים המתירים צפייה, ולא אוסרים צפייה בטלוויזיה.

(ולא התכוונתי לצפייה בשיעורי תורה של ערוץ הידברות)

ללכת עם חצאית עד הברך לפחות?

וגם כיסוי ראש, הוא לא משהו שאינו הלכה.

אמנם הובאה כאן דעה בשם הרב יוסף משאש זצ"ל, אך אינה הדעה המקובלת.

וגם לדבריו, ברור שה"מנהג" אצל בנות ישראל כשרות, הוא ללכת עם כיסוי ראש, כפי שאומר,  שקיבלו על עצמן.

1. לגבי חצאית- לא, הובאו כאן לעיל דברי המשנה ברורה שאין חיוב עד הברך.

2. לגבי כיסוי ראש, הרב משאש כתב (ציטטתי אותו לעיל) שנשים החליטו בעבר לשים כיסוי ראש אז זה דין באותו זמן, אבל ברגע שלא נהגו (קרי בזמנו ובמקומו) אין שום חיוב לשים. אולי ניתן להבין ממנו שעדיף בלי, אבל כאן יכול להיות שדייקתי יותר מדי. בכל מקרה, הוא כותב בפירוש שאין שום חיוב הלכתי לכך.

3. עיקר מה שניסיתי לומר שהלכות צניעות אינם לפי דינים החקוקים בסלע, אלא שההלכה נמדדת לפי המקובל (ברחוב הכללי או ברחוב השומר תורה ומצוות?) בו היא חיה. אם המנהג הוא ללבוש רעלות אז יש חיוב הלכתי ללבוש רעלה, אבל אם המנהג הוא להסתובב ללא כיסוי ראש אז אין חיוב לשים.

עיקר דבריי שניסיתי להוכיח הוא שהלכות צניעות נמדדים לפי המנהג.

לכן, הבאתי את דעת הרב משאש אודות כיסוי ראש שזה תלוי במנהג. 

ביחס למקומות המכוסים, הבאתי את הרב רבינוביץ' לגבי כיסוי הזרוע.

וביחס לצורת השיח בין בנים לבנות, הבאתי את דברי הרב יצחק וייס הסובר שזה תלוי בדרך ההמון.

יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר.

רק לא עד הקרסול. ומה שהבנתי מהודעתו, שהוא מדבר על מישהי שאינה מוכנה ללכת עם חצאית שמכסה את הברך.

הרב משאש, הוא אכן, דומני, די יחידי בדבר זה. אין אנו יכולים לקחת דעה אחת מול ים דעות אחרות. הרי לא כך פוסקים הלכה.

הלכות צניעות, בחלקן, כדברך, תלויות-מנהג. בחלקן לא. וגם הרב יוסף שהביא ביבי"א, את נושא ה"זרוע" שהזכרת (בדיונו לגבי ברכה מול ילדה קטנה), הרי שלא ניגש הלכתית-למעשה, ש"יש דעה" ולכן.. אלא כדרכו אוסף כעמיר גורנה את מרחב הדעות, ומתוך כך מיקל לגבי ברכה מול קטנה בלבד. זו דוגמה לדרך המקובלת של פסיקת הלכה. לא לקיחת דעה אחת, חריגה, ולהגיד: הנה, יש כל מיני דעות..

על כן, בוודאי שלצורך לימוד, טוב לדעת את כל המרחב. אבל לא כך כשבאים לפסוק הלכה למעשה. בוודאי כשמדובר על אנשים-כמותינו, שאינם גדולי הפוסקים.

אני לא חושב שנכון לומר שהמדד הוא רק "הרחוב והזמן". גם הרב וייס שהבאת, אינו סובר מן הסתם שמותר "להקל ראש", בדיוק כפי שכתוב בספר, אלא שיתכן שמה בדיוק הגדר המדוקדק לכך, ישתנה לפי צורות דיבור מסויימות מקובלות (לא כותב, כמובן, הלכה למעשה, אלא רק להסברת הכיווןן-האפשרי).

מה ש"כתוב בספר", כשהספר הוא הגמרא והשו"ע, אינו משתנה. מה נכלל בזה, או מה מעבר לכך - לפעמים יכול להיות תלוי-מקום. כמו שכותב ר' שלמה שלומיל מצפת, תקופת האר"י ז"ל, שאשה לא היתה יוצאת לרחוב כשאינה מכוסה כולה בסוג של "סדין". זה ענין של הנהגת צניעות לפי המקובל. אך לא מתחת לרף מסויים.

ומה שהבאת כדוגמה את כיסוי הראש, על זה בדיוק אמרתי, שאין זו דעה מקובלת כלל.

[לגבי השאלה, לפי איזה "רחוב", אפילו במה שמתחשבים ב"רחוב", יש להניח שדברים שעושים ברחוב הלא-דתי, בדיוק לצורך פריצות וגירוי, לא ייחשבו כ"מנהג" המקובל..]

יש ספר חדש וחשוב של הרב שמואל הבר המכונה 'קיצור את צנועים חכמה' שכותב בדיוק מה ההלכה בשורה התחתונה בכל הנושאים של צניעות, ייחוד, מגע וכו' בצורה תמציתית וברורה כעל כל הלכה יש הרחבה בהערה למטה שמסביר בדיוק איפה זה כתוב ומה המחלוקת אם יש וכמו מי נפסק להלכה. מאוד מומלץ. עשה הרבה סדר. לפעמים קצת קשה לקרוא אותו כי יש דברים שבא לך לעשות וכשאתה רואה מול העיניים שזה תכלס אסור - זה לפעמים מבאס, אבל כך היא האמת ובסופו של דבר זה ממלא בשמחה. אך בודאי ובודאי שהרחוב הוא לא מדד ובטח שלא הרחוב הכללי. משפט כמו: "יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר" זו האמירה שהתחילה את כדור השלג המתגלגל של התנועה הרפורמית. כשכל אחד פועל על פי הפופיק שלו כי אין אמת אובייקטיבית.

בס"ד

ובקשר לשאלת הפותח- 

ההלכה זה אכן קו אדום, וכאן יש הוראה "עשה לך רב".

ברגע שבחרת את הרב שלך הוא דעת ההלכה לגביך. גם אם יש עוד מליון פוסקים.

עם זאת יש עוד נושאים שבני אדם עלולים להיות חלוקים בהם,

שאינם קשורים להלכה נטו.

האם למשל היית מתחתן עם מישהי שמאלנית?

סתם דוגמה...

לענ"ד הפרמטר שהכי עוזר לסנן נכון הוא המחשבה על הבית והילדים העתידיים.

האם אי ההסכמה יוצרת חיכוך של ממש בבניית בית או בחינוך הילדים?

האם זו מישהי שהיית רוצה שתעביר את השקפת עולמה לילדך? 
ככל שהתחומים הם תחומים יותר אישיים וקרובים לחיי היומיום כך ההסכמה יותר חשובה..

בהצלחה

כי אם אנשים מתחילים לצטט קלישאות שגרמו להשכלה ורפורמה, אני גם יכול לשלוף...

לגבי שאר התגובה, נשמע נכון וחכם.

בהצלחה

חולקים עליו וסוברים שאחרי הברך לא מספיק

המשנה ברורה ממש לא התיר מעל הברך. הוא התיר רק עד הברך וגם על זה הרבה חלקו עליו ואמרו שצריך כיסוי לפחות שלושת רבעי רגל כי הגמרא  אומרת "שוק באשה ערווה"- תלמד קצת את ההלכות בפנים לפני שאתה זורק סתם דברים... ולגבי הפאה- לא יכול להיות שנסמוך על רב מסויים בניגוד ל99 אחוז מכל הפוסקים של עם ישראל רק בגלל שזה נח לי... אם כל המוסכניקים היו אומרים לך על צמיג מסויים ברכב שהוא מסוכן מאד ואסור לנסוע בו ורק מוסכניק אחד היה אומר שזה בסדר - היית סומך עליו??? אז למה בהלכה זה לא ככה? כי זה לא נח??? מה קורה פה???

"שוק - באשת איש:

ערוה - להסתכל וכן באשתו לק"ש:" (רש"י ברכות דף כד עמוד א)

ייתכן שטעיתי ביחס למשנה ברורה, ציינתי שאני מצטט מישהו אחר שכתב זאת בפורום. ("ציינו")

ושוב, לגבי 99 אחוז, צריך להכיר את כל ה100 אחוז כדי לדעת מי 99 ומי 1.

אולי לדעתך גם שאר איברי האשה אסורים רק באשת איש? תגיד לי, בשיא הרצינות, אתה אורדוכסי?

אבל בעיקר אותך. 

כשתביא ראשון שאומר על ערוות אישה ערווה שמדובר על אשת איש בלבד - יהיה רלוונטי להשוות בין השוק לבין שאר איברי האישה המוצנעים. 

וזה ע"פ המשנה שאומרת שכך נהגו הבתולות לצאת עם ראש פרוע. אל תנסה להרחיב זאת לשאר איברי האשה, כי באמת אני לא יודע לאיפה תגיע...

אז למה טרח רש"י לכתוב את זה דווקא לגבי שוק? אם זה נכון לגבי כל הנשים - מדוע לציין 'באשת איש'? 

האפשרות היחידה שעולה על דעתי כרגע היא להגיד שבעצם בכל הנשים זה אסור, ורק לעניין ק"ש הבעיה היא דווקא באשת איש. ואז יוצא שבק"ש הסטנדרטים נמוכים יותר מאשר סתם הליכה ברחוב. לא בלתי אפשרי, אבל דחוק, ונוגד את האינסטינקט. 

הנקודה היא בדיוק זו, שאין לי עניין להרחיב את זה. כל שאמרתי הוא שבאמת אף אחד לא כותב את זה על ערוות האישה (שזה דווקא באשת איש) - אז אין מקום בכלל להתחיל עם ההיסק שכתבת בהודעה הבזויה לעיל, שמי שמנסה להגביל את עניין השוק לאשת איש בלבד יגיד את זה גם על איברים אחרים בגוף האשה. ההיסק המטופש והמיותר הוא שלך, לא של ארץ השוקולד. 

אז כל מי שלא 'פשוט' לו ההסבר הדחוק שלך ברש"י איננו אורתודוכסי, ובדרך להתרת הסתובבות בביקיני ברחוב? זו פרשנות מרתקת (ועלובה למדי) למושג אורתודוכסי. 

א. אני כלל לא אמרתי למי ששאל איך לנהוג - מי אני שאקח עלי דבר כזה..

ב. כיום, שמישהי לא תלך עם כיסוי ראש, ושתלך עם חצאית קצרה מהברכיים, זה בהחלט דבר שיכול להפריע לאנשים רבים, יראי שמיים. זה לא "הלכה קצת אחרת" ממה שכתבת..

ואכן, אני חושב שמי שהולכת כך, אינה מקפידה על ההלכה. הרי לא מדובר בתלמידה מובהקת של הרב יוסף משאש, שמשום כבוד רבה הולכת כך...

חשוב לך, לפחות.

זה לא כ"כ שייך ל"לתת לה את החופש שלה" - הרי אתה מדבר על נישואין. השאלה כמה אתה מוכן לשאת דבר כזה בנישואין, לאורך זמן.

ולענ"ד, על נושא כזה היה טוב לחשוב עוד לפ י השלב הנוכחי - ואז להחליט אם רוצים להמשיך ולהגיע למצב ש"אוהבים ממש"..

אבל זו לא עילה לגרשה בלא כתובה, והגמרא מתנסחת אפילו בסגנון של "מה אכפת לו". אבל בענייני צניעות הגמ' אומרת שזו עילה לגרש בלא כתובה. (מסכת כתובות נדמה לי).

אני חושב שאפשר ללמוד משם שבעל הוא לא שופט של האשה ולא מודד אותה רוחנית, אבל בדברים שביניהם, כמו צניעות, זה כן עניינו, אם זה מפריע לו.

חשוב לציין, שיש אנשים שהם לא רוצים לבנות בית ומשפחה עם מישהו שלא מקפיד על הלכה בסיסית (או יותר מזה), כי מבחינתם זה חיסרון מהותי. אז תלוי בך

אני מבחינתי מישהי שאמרה שהיא לא מתכוונת ולא רוצה לשמור על ההלכה (כמו הדוגמאות שהבאת),

הייתי חותך. אפילו אם הייתי יודע בוודאות שהחיים שלנו ביחד יהיו 'תותים'.

אבל יש כאלה שהגבולות שלהם שונים משלי, אז זכותך להחליט מה שמתאים לך..

אך תדאג, בסוף מוצאים מישהי שהיא גם בראש שלך מבחינה הלכתית וגם מתאימה.

נכון, עדיין יהיו אי-הסכמות, אבל זה לא יהיה בדברים שנוגדים את התורה.

מה שעושים כשאין הסכמות, זה יושבים ודנים עד שמגיעים להסכמה.

לפעמים פעם אתה תוותר ופעם אחרת היא, לפעמים תמצאו את דרך האמצע ולפעמים אחד ישתכנע שהשני צודק.

אם יש משיכה (מינית) בין שני בני הזוג, המשיכה ע"פ רוב מכפרת על אי הסכמות כל שהן,

כשאין משיכה, כל שאר ה"בעיות" צצות.

כשאחד משני בני הזוג (לא משנה אם הגבר או האשה) נאה וכריזמתי, בן הזוג השני מיישר איתו קו בדרך כלל, כי הוא/היא לא ירצה לאבד אותו/אותה.

בני זוג לפני החתונה צריכים להסכים לא רק בענייני דת, אלא גם במזון (בשר/צמחוני/טבעוני), טלוויזיה בבית, העדפות בילוי, משחקי ספורט, היכן לגור...

ברגע שלפני החתונה הסכימו בני הזוג על אורח חיים מסוים, מי שמשנה לא יכול לבוא בטענות, למי שנשאר נאמן לדרך.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים