השולחן ערוך זה ההלכה שלנו,ויש לכך ראייה מהרב עובדיה ובכלל התפוצה שלו בעם.

יש שלל פוסקים.ויש מגוון דעות בהרבה נושאים.

השאלה היא האם פוסקים לפיהם והאם הדעה שלהם התקבלה.

ובכלל,עד כמה אדם שואף להיות עבד השם,ולא מחפש כל מיני דעות חדשניות.

אני לא מבין בפסיקת הלכה ולא מתיימר להיות,אבל יש רב שאני מכיר תלמיד חכם גדול,ואותו אני שואל,פשוט מאוד.

אמנם, הוא כתב את התשובה במרוקו, אבל חשב שיש לה משמעות גם בארץ.

השאלה האמתית היא ביחסנו לאחרים, אם מישהו נוהג על סמך רב מסוים, האם אין לו מקום? או שנחפש מקור כדי להצדיק אותו?

האם ההלכה באה כ"נועם" שאנו באים להנעים זה לזה בהלכה, או כ"חובלים" שאנו רוצים לחבול זה בזה בהלכה???

כי זה יכול להסביר את הערכת המציאות הנוכחית שלך... 

בלי לזלזל, חלילה. אני פשוט אומר שרבים (ואני בתוכם) סבורים שאין הרבה הבדל בין שנות ה-70-50 לימינו מן הבחינה הזאת. 

מלבד זאת, התשובה של הרב משאש אולי נכתבה לאור נסיבות מסוימות, אבל הנימוקים שהוא מתבסס עליהם הם עקרוניים. האמירה שלו איננה 'חבל להרחיק, אז בואו נתעלם מזה' - כי אז לא היה צריך 'פסיקה', זה היה פשוט הופך לדבר תורה בעלון שבת. הפסיקה שלו אומרת למה בעצם זה מותר באופן עקרוני (גם לאישה שהיתה באה לשאול אותו באופן פרטני אם חובה עליה לשים כיסוי ראש או לא). אפשר לחלוק על עצם הפרשנות שהוא נותן לסוגיות, אבל האמירה הקטגורית 'הוא אמר את זה לאור המציאות הקיימת בימיו' פשוט איננה רלוונטית, כי ההתייחסות צריכה להיות לגופם של הטיעונים שלו (זה ההבדל בין 'מחקר' לבין דיון הלכתי). 

הנשים בשנות החמישים לא למדו תורה, לפחות רובם,

הם קיבלו בעיקר מאימותיהן דיני כשרות וטהרה.

כל עיקרן בדת היה אמונה, ומסורת...

ולכן שהגיעו לארץ, או אפילו בגולה כשהיה שלטון אירופי, לדוגמא שלטון הצרפתים במרוקו, המודרניזציה גרמה לפריקת עול, ולכן התחילו הנשים ללכת בלי כיסוי ראש...

בימינו לא כך הדבר, הנשים בימינו מלומדות ולומדות בממ"ד ובאולפנות, תנ"ך ותורה שבעל פה, והן יודעות בדיוק את ההלכה.

זה שיש נשים דתיות בימינו שהולכות בלי כיסוי ראש, זה לא בגלל פסיקה של רב כזה או אחר, זה בגלל שהן החליטו לא לקיים את ההלכה בעניין זה...

כאמור, אנחנו חלוקים במציאות. אני לא אומר שאין היום נשים שלומדות תורה (כמו שהיו כאלו גם בשנות החמישים), אבל בהחלט רוב רובן (כמו גם רוב רובם של הגברים, לא נעים לי לומר לך) - אין להן מושג קלוש, ואם הן הולכות עם כיסוי ראש זה בגלל 'מצוות אנשים מלומדה' כי זה מה שאמא שלהן עשתה, ותו לא. 

ייתכן גם שאנחנו מגדירים אחרת את המושג 'להכיר את ההלכה' (כמו שיש הרבה אנשים שחותכים נייר טואלט בשבת. גם אם מישהו פעם אמר להם שזה אסור - זה לא נקרא מבחינתי 'להכיר את ההלכה'). 

מלבד זאת, ההנחה שלך לגבי כל מי שמכירה את ההלכה ולא הולכת עם כיסוי ראש שהיא לא מסתמכת על פוסק זה או אחר, אלא 'סתם עושה מה בראש' - היא סתם קטרוג והוצאת שם רע. אז חבל. 

כמו שאף אחד לא תוקף מי שלא שומר שבת,

כל אחד בוחר לעצמו את המצוות שהוא מקיים,

רק שיש היום טרנד של אנשים שלא מקיימים מצוות כל שהן, בשם ההלכה.

לדוגמה, אין התר לראות טלוויזיה גם ביום חול, הן בשל ביטול תורה, והן בשל מושב לצים, והן בשל תכנים לא ראויים וחוסר צניעות.

להרבה דתיים יש טלוויזיה בבית, אותם דתיים יכולים להגיד, שיהיה קשה להם אורח חיים ללא טלוויזיה, הם לא יכולים להגיד שיש רבנים המתירים צפייה, ולא אוסרים צפייה בטלוויזיה.

(ולא התכוונתי לצפייה בשיעורי תורה של ערוץ הידברות)

ללכת עם חצאית עד הברך לפחות?

וגם כיסוי ראש, הוא לא משהו שאינו הלכה.

אמנם הובאה כאן דעה בשם הרב יוסף משאש זצ"ל, אך אינה הדעה המקובלת.

וגם לדבריו, ברור שה"מנהג" אצל בנות ישראל כשרות, הוא ללכת עם כיסוי ראש, כפי שאומר,  שקיבלו על עצמן.

1. לגבי חצאית- לא, הובאו כאן לעיל דברי המשנה ברורה שאין חיוב עד הברך.

2. לגבי כיסוי ראש, הרב משאש כתב (ציטטתי אותו לעיל) שנשים החליטו בעבר לשים כיסוי ראש אז זה דין באותו זמן, אבל ברגע שלא נהגו (קרי בזמנו ובמקומו) אין שום חיוב לשים. אולי ניתן להבין ממנו שעדיף בלי, אבל כאן יכול להיות שדייקתי יותר מדי. בכל מקרה, הוא כותב בפירוש שאין שום חיוב הלכתי לכך.

3. עיקר מה שניסיתי לומר שהלכות צניעות אינם לפי דינים החקוקים בסלע, אלא שההלכה נמדדת לפי המקובל (ברחוב הכללי או ברחוב השומר תורה ומצוות?) בו היא חיה. אם המנהג הוא ללבוש רעלות אז יש חיוב הלכתי ללבוש רעלה, אבל אם המנהג הוא להסתובב ללא כיסוי ראש אז אין חיוב לשים.

עיקר דבריי שניסיתי להוכיח הוא שהלכות צניעות נמדדים לפי המנהג.

לכן, הבאתי את דעת הרב משאש אודות כיסוי ראש שזה תלוי במנהג. 

ביחס למקומות המכוסים, הבאתי את הרב רבינוביץ' לגבי כיסוי הזרוע.

וביחס לצורת השיח בין בנים לבנות, הבאתי את דברי הרב יצחק וייס הסובר שזה תלוי בדרך ההמון.

יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר.

רק לא עד הקרסול. ומה שהבנתי מהודעתו, שהוא מדבר על מישהי שאינה מוכנה ללכת עם חצאית שמכסה את הברך.

הרב משאש, הוא אכן, דומני, די יחידי בדבר זה. אין אנו יכולים לקחת דעה אחת מול ים דעות אחרות. הרי לא כך פוסקים הלכה.

הלכות צניעות, בחלקן, כדברך, תלויות-מנהג. בחלקן לא. וגם הרב יוסף שהביא ביבי"א, את נושא ה"זרוע" שהזכרת (בדיונו לגבי ברכה מול ילדה קטנה), הרי שלא ניגש הלכתית-למעשה, ש"יש דעה" ולכן.. אלא כדרכו אוסף כעמיר גורנה את מרחב הדעות, ומתוך כך מיקל לגבי ברכה מול קטנה בלבד. זו דוגמה לדרך המקובלת של פסיקת הלכה. לא לקיחת דעה אחת, חריגה, ולהגיד: הנה, יש כל מיני דעות..

על כן, בוודאי שלצורך לימוד, טוב לדעת את כל המרחב. אבל לא כך כשבאים לפסוק הלכה למעשה. בוודאי כשמדובר על אנשים-כמותינו, שאינם גדולי הפוסקים.

אני לא חושב שנכון לומר שהמדד הוא רק "הרחוב והזמן". גם הרב וייס שהבאת, אינו סובר מן הסתם שמותר "להקל ראש", בדיוק כפי שכתוב בספר, אלא שיתכן שמה בדיוק הגדר המדוקדק לכך, ישתנה לפי צורות דיבור מסויימות מקובלות (לא כותב, כמובן, הלכה למעשה, אלא רק להסברת הכיווןן-האפשרי).

מה ש"כתוב בספר", כשהספר הוא הגמרא והשו"ע, אינו משתנה. מה נכלל בזה, או מה מעבר לכך - לפעמים יכול להיות תלוי-מקום. כמו שכותב ר' שלמה שלומיל מצפת, תקופת האר"י ז"ל, שאשה לא היתה יוצאת לרחוב כשאינה מכוסה כולה בסוג של "סדין". זה ענין של הנהגת צניעות לפי המקובל. אך לא מתחת לרף מסויים.

ומה שהבאת כדוגמה את כיסוי הראש, על זה בדיוק אמרתי, שאין זו דעה מקובלת כלל.

[לגבי השאלה, לפי איזה "רחוב", אפילו במה שמתחשבים ב"רחוב", יש להניח שדברים שעושים ברחוב הלא-דתי, בדיוק לצורך פריצות וגירוי, לא ייחשבו כ"מנהג" המקובל..]

יש ספר חדש וחשוב של הרב שמואל הבר המכונה 'קיצור את צנועים חכמה' שכותב בדיוק מה ההלכה בשורה התחתונה בכל הנושאים של צניעות, ייחוד, מגע וכו' בצורה תמציתית וברורה כעל כל הלכה יש הרחבה בהערה למטה שמסביר בדיוק איפה זה כתוב ומה המחלוקת אם יש וכמו מי נפסק להלכה. מאוד מומלץ. עשה הרבה סדר. לפעמים קצת קשה לקרוא אותו כי יש דברים שבא לך לעשות וכשאתה רואה מול העיניים שזה תכלס אסור - זה לפעמים מבאס, אבל כך היא האמת ובסופו של דבר זה ממלא בשמחה. אך בודאי ובודאי שהרחוב הוא לא מדד ובטח שלא הרחוב הכללי. משפט כמו: "יש הלכות צניעות, אבל המדד הוא הרחוב והזמן (אני לא בטוח אם בוחנים לפי הרחוב השומר תורה ומצוות או הכללי) ולא מה שכתוב בספר" זו האמירה שהתחילה את כדור השלג המתגלגל של התנועה הרפורמית. כשכל אחד פועל על פי הפופיק שלו כי אין אמת אובייקטיבית.

בס"ד

ובקשר לשאלת הפותח- 

ההלכה זה אכן קו אדום, וכאן יש הוראה "עשה לך רב".

ברגע שבחרת את הרב שלך הוא דעת ההלכה לגביך. גם אם יש עוד מליון פוסקים.

עם זאת יש עוד נושאים שבני אדם עלולים להיות חלוקים בהם,

שאינם קשורים להלכה נטו.

האם למשל היית מתחתן עם מישהי שמאלנית?

סתם דוגמה...

לענ"ד הפרמטר שהכי עוזר לסנן נכון הוא המחשבה על הבית והילדים העתידיים.

האם אי ההסכמה יוצרת חיכוך של ממש בבניית בית או בחינוך הילדים?

האם זו מישהי שהיית רוצה שתעביר את השקפת עולמה לילדך? 
ככל שהתחומים הם תחומים יותר אישיים וקרובים לחיי היומיום כך ההסכמה יותר חשובה..

בהצלחה

כי אם אנשים מתחילים לצטט קלישאות שגרמו להשכלה ורפורמה, אני גם יכול לשלוף...

לגבי שאר התגובה, נשמע נכון וחכם.

בהצלחה

חולקים עליו וסוברים שאחרי הברך לא מספיק

המשנה ברורה ממש לא התיר מעל הברך. הוא התיר רק עד הברך וגם על זה הרבה חלקו עליו ואמרו שצריך כיסוי לפחות שלושת רבעי רגל כי הגמרא  אומרת "שוק באשה ערווה"- תלמד קצת את ההלכות בפנים לפני שאתה זורק סתם דברים... ולגבי הפאה- לא יכול להיות שנסמוך על רב מסויים בניגוד ל99 אחוז מכל הפוסקים של עם ישראל רק בגלל שזה נח לי... אם כל המוסכניקים היו אומרים לך על צמיג מסויים ברכב שהוא מסוכן מאד ואסור לנסוע בו ורק מוסכניק אחד היה אומר שזה בסדר - היית סומך עליו??? אז למה בהלכה זה לא ככה? כי זה לא נח??? מה קורה פה???

"שוק - באשת איש:

ערוה - להסתכל וכן באשתו לק"ש:" (רש"י ברכות דף כד עמוד א)

ייתכן שטעיתי ביחס למשנה ברורה, ציינתי שאני מצטט מישהו אחר שכתב זאת בפורום. ("ציינו")

ושוב, לגבי 99 אחוז, צריך להכיר את כל ה100 אחוז כדי לדעת מי 99 ומי 1.

אולי לדעתך גם שאר איברי האשה אסורים רק באשת איש? תגיד לי, בשיא הרצינות, אתה אורדוכסי?

אבל בעיקר אותך. 

כשתביא ראשון שאומר על ערוות אישה ערווה שמדובר על אשת איש בלבד - יהיה רלוונטי להשוות בין השוק לבין שאר איברי האישה המוצנעים. 

וזה ע"פ המשנה שאומרת שכך נהגו הבתולות לצאת עם ראש פרוע. אל תנסה להרחיב זאת לשאר איברי האשה, כי באמת אני לא יודע לאיפה תגיע...

אז למה טרח רש"י לכתוב את זה דווקא לגבי שוק? אם זה נכון לגבי כל הנשים - מדוע לציין 'באשת איש'? 

האפשרות היחידה שעולה על דעתי כרגע היא להגיד שבעצם בכל הנשים זה אסור, ורק לעניין ק"ש הבעיה היא דווקא באשת איש. ואז יוצא שבק"ש הסטנדרטים נמוכים יותר מאשר סתם הליכה ברחוב. לא בלתי אפשרי, אבל דחוק, ונוגד את האינסטינקט. 

הנקודה היא בדיוק זו, שאין לי עניין להרחיב את זה. כל שאמרתי הוא שבאמת אף אחד לא כותב את זה על ערוות האישה (שזה דווקא באשת איש) - אז אין מקום בכלל להתחיל עם ההיסק שכתבת בהודעה הבזויה לעיל, שמי שמנסה להגביל את עניין השוק לאשת איש בלבד יגיד את זה גם על איברים אחרים בגוף האשה. ההיסק המטופש והמיותר הוא שלך, לא של ארץ השוקולד. 

אז כל מי שלא 'פשוט' לו ההסבר הדחוק שלך ברש"י איננו אורתודוכסי, ובדרך להתרת הסתובבות בביקיני ברחוב? זו פרשנות מרתקת (ועלובה למדי) למושג אורתודוכסי. 

א. אני כלל לא אמרתי למי ששאל איך לנהוג - מי אני שאקח עלי דבר כזה..

ב. כיום, שמישהי לא תלך עם כיסוי ראש, ושתלך עם חצאית קצרה מהברכיים, זה בהחלט דבר שיכול להפריע לאנשים רבים, יראי שמיים. זה לא "הלכה קצת אחרת" ממה שכתבת..

ואכן, אני חושב שמי שהולכת כך, אינה מקפידה על ההלכה. הרי לא מדובר בתלמידה מובהקת של הרב יוסף משאש, שמשום כבוד רבה הולכת כך...

חשוב לך, לפחות.

זה לא כ"כ שייך ל"לתת לה את החופש שלה" - הרי אתה מדבר על נישואין. השאלה כמה אתה מוכן לשאת דבר כזה בנישואין, לאורך זמן.

ולענ"ד, על נושא כזה היה טוב לחשוב עוד לפ י השלב הנוכחי - ואז להחליט אם רוצים להמשיך ולהגיע למצב ש"אוהבים ממש"..

אבל זו לא עילה לגרשה בלא כתובה, והגמרא מתנסחת אפילו בסגנון של "מה אכפת לו". אבל בענייני צניעות הגמ' אומרת שזו עילה לגרש בלא כתובה. (מסכת כתובות נדמה לי).

אני חושב שאפשר ללמוד משם שבעל הוא לא שופט של האשה ולא מודד אותה רוחנית, אבל בדברים שביניהם, כמו צניעות, זה כן עניינו, אם זה מפריע לו.

חשוב לציין, שיש אנשים שהם לא רוצים לבנות בית ומשפחה עם מישהו שלא מקפיד על הלכה בסיסית (או יותר מזה), כי מבחינתם זה חיסרון מהותי. אז תלוי בך

אני מבחינתי מישהי שאמרה שהיא לא מתכוונת ולא רוצה לשמור על ההלכה (כמו הדוגמאות שהבאת),

הייתי חותך. אפילו אם הייתי יודע בוודאות שהחיים שלנו ביחד יהיו 'תותים'.

אבל יש כאלה שהגבולות שלהם שונים משלי, אז זכותך להחליט מה שמתאים לך..

אך תדאג, בסוף מוצאים מישהי שהיא גם בראש שלך מבחינה הלכתית וגם מתאימה.

נכון, עדיין יהיו אי-הסכמות, אבל זה לא יהיה בדברים שנוגדים את התורה.

מה שעושים כשאין הסכמות, זה יושבים ודנים עד שמגיעים להסכמה.

לפעמים פעם אתה תוותר ופעם אחרת היא, לפעמים תמצאו את דרך האמצע ולפעמים אחד ישתכנע שהשני צודק.

אם יש משיכה (מינית) בין שני בני הזוג, המשיכה ע"פ רוב מכפרת על אי הסכמות כל שהן,

כשאין משיכה, כל שאר ה"בעיות" צצות.

כשאחד משני בני הזוג (לא משנה אם הגבר או האשה) נאה וכריזמתי, בן הזוג השני מיישר איתו קו בדרך כלל, כי הוא/היא לא ירצה לאבד אותו/אותה.

בני זוג לפני החתונה צריכים להסכים לא רק בענייני דת, אלא גם במזון (בשר/צמחוני/טבעוני), טלוויזיה בבית, העדפות בילוי, משחקי ספורט, היכן לגור...

ברגע שלפני החתונה הסכימו בני הזוג על אורח חיים מסוים, מי שמשנה לא יכול לבוא בטענות, למי שנשאר נאמן לדרך.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.