מניסיון. יש שפוסלים על זה שהיא לא למדה באולפנא(רקע חרדי) גם אם היא במקום אחר כיום.

לצערי. אבל על כל דבר אפשר לפסול.. זה היה הפסד שלו.

כנראה שיש משהו. לא חייב להיות דפוק. אבל בטח לא שיגרתי.

תלוי במאמץ שמשקיעים ובעבודת המידות.

ככל שהמרחקים התפיסתיים גדולים יותר- צריך יותר מאמץ ועבודת המידות.

אז אם הוא לא בדיוק לאומי והיא לא בדיוק חרדיה- יכול להיות להם מצויין ביחד,

אבל אם הוא דתי לאומי בעל תפיסה לאומית חזקה ועקרונית והיא חרדיה בעלת תפיסה

אנטי לאומית חזקה- יצטרכו הרבה מאוד עבודה.

ואגב- זה ממשיך לעוד הרבה תחומים במקרה הזה- יחס לחברה שונה, סגנון התבטאות, יחס

לגדולי הדור, מי הם גדולי הדור, יחס לטכנולוגיה, תרבות, מדע וכו'...

יש הרבה עבודה- אבל אפשר למצוא משני המקומות אנשים שמתאימים אחד לשני.

היה לי קשר עם בחורה חרדית. אמנם היא לא היתה חרדית אדוקה כמו הליטאים או החסידים, אבל חרדית. 

מבחינתי, במהלך הקשר עצמו היה סבבה. 

אני חושב שזה יכול להצליח לכל אחד, אפשר לנסות. 

בהצלחה!

שאלתי זאת בהנחה שהזוג מוכן לגשר על פערים ולדעת להתאים אחד עם השני בהשקפות עולם וכו'.

אני דווקא כן רואה שידוך כזה כאפשרות בר קיימא.. הכל תלוי בזוג ובסיעתא דשמיא.

על מה בדיוק התמיהה שלך?

אני מניח שזוג כזה מעוניין שהילדים שלהם יתחנכו ליראת שמים ואהבת תורה והארץ וכיבוד תלמידי חכמים וכו'.. אז מה יהיה בנוגע לגיוס לצה"ל(בתור דוגמא)? אם הם ירצו להמשיך ללמוד תורה, או להתגייס זה כבר יהיה בחירה שלהם.

הרי מדובר על "תורני לאומי", שחזק לא פחות ממנה מבחינה דתית.

ואז הבחורה הולכת איתו בצד ה"לאומי".

תלוי בעניינם אישית.

איך את מגדירה את עצמך?

(: 

אני נגיד לומדת בבית ספר חרדי אבל נורא מודרני אבל אני לא הולכת עם גרביים וכל זה .אני כזה משו באמצע

זה עם בגרות מלאה, עידוד למקצועות רבים (כמה מהבית ספר שלנו למדו רפואה אפילו)

אני עדיין בתיכון אז אני לא עשיתי שירות ואני לא חושבת שמישי מהבית ספר תעשה אם כבר אולי צבא 

ויש להמון בנות השקפות בכלל לא דתיות ומה שמעניין אותם זה רק יופי. הדבר היחיד שמאפיין אותנו והחרדים הוא התלבושת

לא שירות לאומי ובטח לא צבא, הוא מבחינתו היה רוצה שנהיה דוסות כמו חרדים רגילים (לא מודרנים)

ומי שלא ככה הם הורגים לה תצורה. ולכן שנה הבאה אני עוברת משם סופסוף

 תוהה..

אלו 2 אוכלוסיות שונות מאוד.

הוא הרצון להקים בית של תורה ,ושניהם רואים בה ערך עליון. אני רואה בה סיבה מספיק טובה כדי לתת 

הזדמנות.

לתורה יש 70 פנים, וניתן למזג בין 2 העולמות. אלו ואלו דברי אלוקים חיים..

לסוגיית החינוך ילדים מנסיוני (אני עוד לא נשואה- מנסיון הדייטים) לא כדאי להכנס לזה..אף אחד לא יודע

מה יהיה בעוד 10-15 שנים..

החיים דינאמיים!!

היסוד העיקרי שעליו משתיתים בני הזוג את הבית, זה היסוד שלאורו ילכו גם בחינוך ילדים!!

לא סוג הכיפה וצבע החולצה יקבעו את הרמה הרוחנית- תורנית של הבחור המוצע

וכן להפך לא סוג כיסוי הראש יקבע את הרמה הרוחנית- תורנית של הבחורה.

כדאי מאד לתת הזדמנות לשני הצדדים לשמוע ולהשמיע..

שנזכה בקרוב

 זה משחק באש ואני יודעת את זה בתור נשואה. קחי בחשבון שמדובר ב2 אוכלוסיות שונות מאוד, שיש ביניהם איבה לא קטנה. הפער בין 2 האוכלוסיות הוא עצום מבחינת יחס למדינה, ביחס לפתיחות מול סגירות לעולם, וכולי. 

הרצון להקים בית של תורה הוא ערך עצום, אך זה לא מספיק ויש שסעים. כמו שאופי הוא לא קריטריון מספיק.

כלומר הם לא ילכו לגור ביישוב מעבר לקו הירוק אך הם בעד ארץ ישראל השלמה...הם אוליי לא יחגגו את יום

העצמאות במנגל אך יש כאלה שיאמרו הלל או שלא..אבל הם לא ידברו בגנות היום..יש המון חרדים שאומרים

שצריך להודות לה' על חבל הארץ שלנו כל יום ולא רק ביום העצמאות..

והם בעלי דעות ימניות.

לא רק מי שאנטי ציוני ונטול אידיאלים מוגדר כחרדי!!

חומר למחשבה!

ולראות היכן כתבתי  "מי שאנטי ציוני ונטול אידיאלים מוגדר כחרדי!!" לא יודעת למה הבנת את זה כך.

אפשר להיות חרדים ציוניים, עם אידיאולוגיה דומה ושייכות פוליטית דומה, ועם המון דברים משותפים, אבל אין להתעלם מכך שהשסעים עדיין גבוהים. 

האוכלוסיות שונות מאוד ולרוב די עוינות אחת את השנייה על אף ההערכה הגבוהה לתורה וא"י. 

אמנם כמו שכבר צוין בתגובות למעלה יש זוגות כאלה, אך אתם לא תמצאו יותר מידי כאלה. פערים כמו חינוך ילדים, פתיחות מול סגירות לעולם, יחס לרבנים, ובעיקר מחיקת דעות קדומות מקשים על זוגיות כזו.

זוג שיצליח להתעלות על זה- אשריו.    

ושייכות פוליטית בדומה לבחורה שעימה הוא נפגש שבעייני אלו 3 היסודות הקריטיים שיכולים להוות

שסע בלתי ניתן לאיחוי אז אני מסכימה איתך..וכל השאר פתיר וניתן לגישור כי הם יחסית טפלים.

היסודות האמורים הם אלה שיצבו את הדרך בחינוך הילדים - אז כך שלא אמורה להיות בעיה.

המושג אידיאולוגיה משמש לא רק לגביי יישוב הארץ אלא ישנה גם אידיאולוגיה רוחנית - בנוגע לכבוד

רבנים ויחס להלכה. צריכים לבדוק את ההיבט האידיאולוגי משתי הבחינות.

ומכאן נובע שלא אמורות להיות דעות קדומות כי אין קונפליקטים בדברים המהותיים.

בהנחה שהטפלים הגיעו לעמק השווה ביניהם.

לעניות דעתי אם זה חרדי שיש בו ערכי ציונות, אידיאולוגיה,ושייכות פוליטית בדומה לבחורה שעימה הוא נפגש. אז אין בעיה והם יכולים לבנות בסיס איתן לזוגיות בריאה, שמחה, ומאושרת.

אך אם אין בסיס משותף בקריטריונים הללו,שבעייני אלו 3 היסודות הקריטיים שיכולים להוות שסע בלתי ניתן לאיחוי - אם לא משדרים על אותו גל, ודעתו לא כדעתה אז אני מסכימה איתך שאי אפשר לגשר על הפערים..

מקווה שדבריי בהירים לך עכשיו..

אני לא חושבת שזה מספיק, את צריכה גם לחשוב על חינוך הילדים ומה נכנס הביתה... אין ספק אמנם שאלו 3 קריטריונים חשובים.

היסודות העיקריים שעליהם משתיתים בני הזוג את הבית, אלו היסודות והם יהיו הקווים המנחים

בבא העת שלאורם ילכו גם בחינוך ילדים!!

עפ"י הקריטריונים הללו הם יבחרו את מוסדות החינוך שיראו לנכון לשלוח את ילדיהם.

כמובן שלא מן הנמנע כי יתרחשו שינויים במהלך החיים..(תתכן התחזקות של בני הזוג וכו')

החיים דינאמיים!

אני יכולה ללכלך בכיף על הציבור הדל"י, על הפשרנות ההלכתית, על הגמגום הרופס מול חילונים, על הדהירה לכיוון דתי לייט בהמונים... רק לציבור שלנו יש אידיאלים? ?? שונאת את ההתנשאות המגזרית הזו!

הן למגזר הדתי לאומי והן למגזר החרדי יש אידיאלים נעלים מאד. הדרת נשים ופרימיטביות מחשבתית בשם ההלכה כביכול, הטפות מוסר רדודות ועיסוקים שטחיים בגרביים ובגודל הכיפה שאין להם שום קשר עם עבודת השם אמיתית, עיוות וסילוף של ההלכה בשם שיקולים פוליטיים, שנאה משותפת והתנשאות עד יותר מטופשת על החילונים והגדלת עוונות עד שמיים [תמהני איך אנשים מתעקשים לבטא את הנון קונפורמיזם שלהם וכביכול את המחשבה העצמאית והנעלות המוסרית שלהם בכך שהם מתאמצים להיות בדיוק כמו המוני אנשים אחרים שהם לא יותר מעיוורים ].

מה עד? קבלת אתנים פוליטיים ושלמונים, נחשלות ונבערות, ניצול המסלול של ישיבת הסדר כדי לשרת פחות ולקבל תנאים של חייל גם כשאתה אזרח, וניצול הזמן של השל"ת כדי לעבוד בשחור וללמוד לפסיכומטרי, עידוד הסתגרות ופילוג ושסעים, יצירת עיוותי נפש דרך חינוך דתי קלוקל וכו' וכו' וכו'.

כן, אין כמו להיות דתי.

זאת גישה נורא כיפית ואפשר להחיל אותה על כל מגזר ומגזר בעולם, כי אף אחד לא מושלם, ולכן אף חברה לא מושלמת.

אבל לכל מגזר יש גם צד שני, שבהרבה מקרים הוא נפלא וטוב, ואפשר להתמקד גם בו ליצירת איזון.

היא לא כתבה שהחרדים נטולי אידאלים, זה מה שאת התאמצת לקרוא וחבל. אני גם לא מבינה למה את גוררת את הדיון לשם...

אגב, כותבים דת"ל. הציבור הד"ל (דל במילה נרדפת לעני,קרי עניים בתו"מ) זה כינוי שהחרדים הדביקו לציבור הדתי- לאומי. 

ובחתימה שזה כדאי?

אני חושבת שהבנתי אבל אני רוצה להיות בטוחה

חשש וזהירות אבל החתימה קוראת לך לעשות הפוך

"רק המעז מנצח" לפי דעתי זה להעז למרות כל המכשולים וכל מה שיאמרו לך, כאן במקרה הזה אני נגד כי יש דברים לדעתי שלא צריך להסתכן עבורם.

 אני אפשט לך יותר- אם אתה רוצה ללמוד רפואה, לך על במלוא הכוח. לעומת זאת אם אתה רוצה ללכת ולהילחם במשהו שא"א להילחם בו כמו פרימיטיביות של אנשים מסוימים זה כבר אין טעם. כמו שכתב @Admin  למטה.

אני שונא לכתוב את מה שאני כותב עכשיו כי אני הולך לפגוע בהרבה אנשים תמימים שלא פגעו בזבוב ורק רצו לשנות כיוון בחיים שלהם.

אבל האמת צריכה להאמר כי אמא שלי יכולה לספר על הרבה מקרים כאלה

@רבקה למפרט

בעולם החרדי יש מערכת שידוכים משומנת עם ברורים וכו'. לא אחת יש שם נטיה להוציא סחורה "פגומה" לשוק הדייטים הדתי לאומי.

לפעמים הפגומה זה שטויות ואז חיים באושר ועושר, אבל לפעמים... לא כ"כ.

מי שלא מצליח במגזר שלו בגלל חסרונות אלו או אחרים מנסים לשווק אותו למגזר אחר.

למרות שלא חסר מקרים ששילוב בין שני מגזרים הוביל לדרך אמצע נהדרת לאחר שהמהלך נעשה בשיקול דעת בבדיקה ובאחריות

ולפעמים הוא בעיה אמיתית.

צריך לזכור שלא תמיד הסיבה ל"פגם" היא בעיה - גן חלש של מחלה שבן/בת הזוג לא נושא זה כלום בריבוע

רק שבאמת צריך להיזהר מאוד

אני גרה בישוב בבית מעורב למדתי ביסודי בבית ספר עם כל הזרמים בתיכון חרדי ומגדירה את עצמי כיהודיה שמשתדלת לעשות את רצונו יתברך הכי טוב שאפשר, ולקדש את שמו בעולם!!!!

מנסיון אני אומרת שצריך לבדוק האם ההשקפות הבסיסיות- יחס לרבנים ולתורה, יחס לא"י ולמדינת ישראל, ויחס להלכה הם דומים מאוד ואם לא האם אתם מצליחים לכבד אחד את השני ולהעריך למרות ההבדל והאם זה לא גורם לכם לפסול מיד את הדעות של השני.

אם זה ככה זה אפשרי ולא צריך להתייחס למגזר שהשני מגיע ממנו.

את הילדים אפשר לשלוח לחינוך תורני שזה מסתדר בד"כ עם שתי הצדדים.

ובקשר לזה שאם הציעו בחור חרדי אז הוא עם בעיה- זה נכון אבל אל תשכחו שבעיה אצלם יכול להיות גם אחד שמודה ברצון לצאת לעבוד, או ששומע שיעורים מרבנים שלא שייכים למגזר, לכן צריך לבדוק טוב טוב למה מציעים אחד חרדי לדת"ל ועדיף שמי שמברר יכיר את הניואנסים שלך ושל החברה שמיועד מגיע ממנו ורוצה בטובתך אבל לא מסונוור מהרצון לראות אותך נשוי.

בהצלחה לכולם!!!!!!!!

בעיקרון אם כל אחד מההורים חרדי ודתי לאומי אמיתי זה לא יצא, אבל אם אחד מאם קצת מתקרב לצד השני- יכול לצאת מזה דברים טובים

בציבור הד"ל הרגיל יש בוז וכמעט שנאה לחרדים

אבל מתי שזה בחור חרדי ובחורה דת''ל זה דוקא שילוב לא רע בכלל, בהצלחה!

בתור אחד שמכיר את שתי הצדדים,ואובייקטיבי יחסית.

אני יכול לומר שיש רבנים חרדים שיותר פתוחים לציבור הדתי לאומי תורני,באופן יחסי

ויש רבנים חרדים שמאוד מתנגדים - שדיברתי איתם על הנושא.ויש את הקיצוניים ביותר "דת הציונות" אולי שמעתם.

מסקנתי היא פשוטה,חרדי וודאי לא יאמר שדתי לאומי תורני זה לכתחילה.

אבל דתי לאומי תורני יותר מבין את המקום החרדי,וגם זה לא תמיד אלא הדעה פחות קיצונית בהשוואה.

לדעתי מי שפוסל את השני יש פה בעיה כי יש דברים טובים אצל החרדים,ויש דברים שאני ממש לא מסכים איתם.

וכנ"ל בציבור הדתי לאומי תורני.

זאת דעתי לאחר היכרות מקרוב.

מודה לכולם על התגובות והדעות! עזרתם לי ואני חושב שגם לעוד אנשים לראות ולבחון את הנושא הזה מכל מיני כיוונים.

אחרי שקראתי את רוב התגובות אני עדין מאמין ששילוב כזה בין חרדית לדתי לאומי תורני או להפך יכול באמת להשתלב טוב.

שאלתי את השאלה הזאת מפני שלאחרונה התחלתי לבחון אפשרות כזאת אם כדאי או אפשרי להיפגש עם חרדית (כמובן, לא עם תפיסות אנטי ציוניות), פשוט אני רואה את עצמי יותר גמיש בתפיסות מסויימות וישנם הרבה דברים אצל החרדים שאני מאוד מעריך ומתרשם, אידיאלים שאני מאוד מחפש אצל בחורה ואת זה אני רואה בעיקר אצל החרדים.. כמובן שיש  את אותם אידיאלים ועקרונות גם בציבור הדת"ל אך אני רואה את זה יותר חזק אצל החרדים. 

להפך כמבורך, אפשרי ואף רצוי...

אני מכירה זוג שהתחתנו לפני כשנה וההזדמנות שהם נתנו אחד לשניה, 

התברר כמנצח...

שהקב"ה יזכה את  כולנ"ו בקרוב

בהצלחה!

האידיאלים שחיכו מתכוון אליהם (חרדית לאומית בעלת תפיסות ציונות וכו')..אלו ניואנסים מאד דקים שנמצאים אצל

בנות שנמצאות על קו התפר- סגנון מיוחד ומועט. 

איפה יהיו הילדים ביום ירושלים?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים