דברים אחרים לא 'מספקים' אסור. 

ולהמחשה:

שאלה: האם מותר לי להדליק אור בשבת כדי שאוכל ללמוד לאורו?(!)

קבלה זה עניין אחד וגמרא זה עניין שונה לגמרי...צריך להפריד והם ממש לא קשורים..

לגבי קבלה לענ"ד אסור ללמוד לא בנות ולא בנים בגיל שלנו...

וגמרא לוידעת..זה לא נראלי כ"כ ברור מאליו שאסור כפי שכולם אומרים פה..יש הרבה רבנים גדולים שמתירים...

באמת ולא מה שמותר או אסור..?!

לפי דעתי..תמצאי איזה רב שלפיו תלכי מעתה והלאה..כל השאלות שלך תעשו על פי מה שהוא אומר..כי אחרת יום אחד את יכולה ללכת ככה ויום אחד ללכת אחרת..פשוט תמצאי את האיזון..את הרב שלא משנה מה הוא אומר-את תלכי אחריו וגם אם זה לא לפי הרצונות שלך..

בס"ד.

"עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב אחד ולא אלף כאלו... אומנם מותר לייחד לכל עניין ועניין, אבל אסור לזגזג וללכת לפי מה שנוח...

"כידוע בנות שרוצות ללמוד לשמה, יש להן על כך שכר"

מצווה זה משהו עם שכר ,לא?

חוצמיזה, גם אם אני רוצה להתחיל ללמוד, בתכל'ס, איך אני מתחילה לעשות את זה?

אני עושה ככה ומסכמת לעצמי נקודות תוך כדי...

אצלינו באולפנה עושים בשביעית בגרות בגמרא. וכששאלנו שאלות הרב הסביר שלא לימדו את הנשים גמרא כדי שלא יהיו ערמומיות. וכיוון שכיום לומדים כל כך הרבה מעבר, לימודי הגמרא לא יזיקו [כי ערמומית אם את רוצה להיות את לא חייבת את הגמרא בשביל זה...]

ובקשר לקבלה--> אם מעניינת אותך תורת הסוד את מוזמנת ללמוד חסידות...

שאלה:
האם נשים מותרות ללמוד את חכמת הקבלה, והאם נשים שלומדות עם מכנסיים האם זו הדרך בלימוד חכמת הקבלה?
מה אומרים לאישה שמתחברת ללימוד הקבלה אבל ביחס לקיום המצוות הכל נשאר רדוד?

תשובה:
קבלה כשמה כן היא, יש לקבלה מפי איש מוסמך באוירה של קדושה.
יש קטעים בקבלה שאיש לא יכול ללמד אישה.
מכנסים אינם לבוש הולם אישה בכלל וק"ו לא למי שמעונינת לעסוק בפנימיות התורה.

אני התכוונתי קבלה ל-2 המינים לאו דווקא נשים (ולמען האמת- אני לא בקטע של קבלה.. זה סתם עיניין אותי=])..

תודה בכל אופן

כתבתי תגובה בקשר למקורות שהבאת על גמרא לנשים..

שוב פעם, יישר-כח

בעניין לימוד הגמ' לנשים- שוב, גם זה מותר אך השאלה היא מה נכון. אני לא חושב שמה שיספק אותך זו הגמרא. מה עניינה של הגמרא? עיון פנימי. עפ"י רוב, נלמדת הגמרא בצורה תיאורתית ולא למעשה. אומנם העיון הפנימי (פחות השיכלי והמתמטי) מתאים לנפש האשה, אך ודאי שהלימוד התיאורטי אינו חלק ממנה כלל ועיקר. אחת היכולות העדיפות של נשים על פני הגברים היא לתרגם דברים למעשה (מי שרוצה עפ"י הקבלה זה מוסבר ע"י הגדרת האישה במידת המלכות. ואכהמ"ל, מי שרוצה- במסר"ש). הלימוד הגמרתי, שעל פי רוב עובד בצורה מתמטית ותיאורטית לא שייך לנפש האשה. לעומת זאת החסידות מאוד מאוד מתאימה. היא רגשית, עובדת על פי הלב. מקפידה על פי רוב להוריד את הדברים למעשה. והעיקר- היא לימוד נשמתי. הנשמה היא דבר שמאוד חשוב לאשה לפתח ולגלות (למעוניינים- ספירת הבינה. ואכהמ"ל, וכנ"ל).

על כן המלצתי לך, בשביל נשמתך ונפשך (לא שאינך יכולה טכנית) היא להתעסק במה שבאמת יפתח אותך, מה שבאמת יעשה לך טוב על הלב והנשמה.

אני לא בא להגיד מאיפה בא לך הרצון ללמוד גמרא, אך לצערי פעמים רבות נשים שרוצות ללמוד גמרא, הן משתמשות בה כקרדום לחפור בה. הן משתמשות בה כחלק מהאמירה שמבטאת מעל לכל את נחיתותן: "גם אנחנו יכולות". אשה שמבינה שאין לה חשיבות, צריכה להוכיח את זה בעצמה. לעומתה, זו שמכירה בערכה האמיתי אינה צריכה להוכיח כלום ולהודיע לעולם על גודלה ותפארתה (זה די דומה, להבדיל, לנסראללה ימ"ש, שכל היום רק פותח את הפה על יכולותיו ומאיים. תכל'ס הוא משקשק מפחד. זוה גם דומה לגאוותן. אדם שהוא מלא מצד עצמו לא צריך להתגאות, שהרי הוא מכיר בערכו. לעומתו האדם החסר צריך לנפח את עצמו כדי שהוא ירגיש מלא ובעל ערך. וכן על זו הדרך).

כך היא דעתי. אני יודע שרבים מגדולי ישראל הסכימו ומסכימים עם מה שאמרתי (או ליתר דיוק אני מביא מדבריהם...).

והמבינה תבין ותוסיף לקח.

לגבי קבלה - למי שהוא לא ממש ת"ח רציני - יכול ללמוד פירוש על הזוהר הנקרא 'מתוק מדבש' או תניא ושאר ספרי חסידות, או 'לגרוס' תיקוני זוהר וכו' - אבל לא ספרי קבלה עמוקים (כמובן רק בנים).

לגבי גמרא לבנות - בנות צריכות ללמוד הלכות, אמונה, דברים המתאימים להם בחסידות, מוסר, ועוד דברים חשובים אך גמרא זה לבנים.

אם מישהי בדרגה כ"כ גבוהה ונזהרת בכל מה שאישה צריכה להיזהר (צניעות בעיקר, וכן חינוך הילדים, הקפדה על כשרות האוכל מחרקים וכדו' ושאר דברים שמיוחדים בעיקר לאישה) והיא באמת משהו מיוחד מאד - אולי כן יכולה ללמוד גמרא, אך ודאי לא סתם כך.

בס"ד

[קודם כל- קבלה אסור בכלל, וגם לא לכל הבנים מותר ורצוי. גמרא- יש שמתירים ויש שאוסרים. אבל בואי נסתכל על זה מהצד היותר רוחני שלנו]

קודם כל, יצא לך פעם ללמוד גמרא? גמרא זה חפירות, וזה חישובים, וזה סבלנות- וזה חשיבה יצירתית, וזה חשיבה ריאלית. בת זה לא ממש זה... בת אוהבת לחפור אבל בקצב שלה, בת אוהבת לשאול שאלות אבל לא ממש קשורות... לבת קשה ללמוד גמרא. לבנים זה גם לא קליל, אבל לבנות זה פי כמה. נכון, יש את היוצאות דופן, אבל לרוב זה שיא הקשה. לא בגלל שח"ו הן מפגרות או משו כזה [הרי ידוע שיש לנו בינה יתרה (;], אלא שזה פשוט לא אנחנו.

לבת רצוי יותר להתעסק עם דברים רכים, דברים עדינים. בת צריכה לדעת את ההלכות הנוגעות אליה, ומותר לה גם ללמוד עוד. רוצה להעשיר את עצמך? למה לא להעשיר את עצמך בדברים רוחניים שיועילו גם לך? את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה.. (:

יש המון היבטים על לימוד גמרא לנשים מבחינת ההלכה, אבל תחשבי עם עצמך- יש הבדלים טבעיים בין הבת לבן, והגמרא מבחינה נפשית מיועדת לבנים ממש.

ראשית אציין כי אני מקבל את דעתך שבנות לא צריכות ללמוד גמרא, אף כי אני חולק עלייך מכל וכל.

לא רציתי להכנס לדיון, כי נמאס לי מהנושא הזה, אך משפט שאמרת הקפיץ אותי:
את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה..
איפה נשמע כדבר הזה? את מבינה מה את אומרת?
משמעות הדבר היא, שבת ישראל תלמד פיזיקה, תעשה תואר ראשון במתמטיקה, תואר שני באלקטרואופטיקה, אבל בגמרא, שהיא אחד מעמודי התווך עליהם עומד עם ישראל, היא לא תדע אפילו מילה?
איך את מסוגלת לומר, ש"אם את רוצה חשיבה ריאלית תלמדי אלגברה"??

ממה נפשך, אם יש הבדלים בין בת לבן, ולבנות לא מתאים ריאלי, אז אל תלמדי לא גמרא ולא אלגברה. אבל להעדיף את החול על הקודש? היום, כשבנות לומדות את כל המקצועות שבעולם, דוקא מגמרא נדיר את רגליהן?

בברכה,
עוזיה.

בס"ד.

אני דווקא מסכים עם חלקים מסויימים מדבריה. יש הבדל מהותי בין הנפש של אישה לנפש של איש. ואם כל הכבוד והערכה לאלגברה, זה שונה לחלוטין מגמרא. אני חושב שתור אחד שלמד גמרא אתה יכול להבין את העיקרון, הידוע גם מפסק חז"ל שאישה לא יכולה להעיד ולשפוט.

את דעתי בנושא אכתוב בל"נ באריכות ובהסבר, מחר...

הדעה שהיא הביעה לגיטימית לחלוטין, אבל המשפט שהיא אמרה - מעוות לחלוטין, וזעזע אותי עמוקות.

דבר נוסף - מי החליט שגמרא זה ריאלי? אני לומד מידי יום מספר שעות גמרא. חלק זה באמת דיונים חצי משפטיים, והרבה אחרים - דרשות איך נלמדים דברים.

האיסור על אישה להעיד הוא שונה. הוא נובע מחשיבה, הגורסת כי רוב הנשים לא בנויות לעמוד בלחץ כמו גברים. עדים כידוע, נחקרים שתי וערב בתנאי לחץ על ידי עורכי דין ממולחים. התורה הבינה שלא כל אישה בנויה לעמוד בלחץ כזה, והחליטה לא לחייבה להעיד. מכאן ועד איסור ללמוד גמרא הדרך רחוקה.

מלבד זאת, לא ענית על הקושיה שהעלתי.

בברכה,
עוזיה.

בס"ד

עוזיה- לא הבנת נכון. יאפ, יש הבדל ענק בין גמרא לאלגברה. ולגבי לימודים גבוהים לבנות במקצועות כאלו- זה כבר דיון בפני עצמו. אבל כן, בבי"ס בדיעבד בימנו עדיף שהיא תלמד אלגברה ברמה כזו גבוה, מאשר גמרא. למה? כי יש הבדל בין גמרא לאלגברה. אני לא יודעת איך להסביר את זה ממש בכתב... אבל זה פשוט שונה לגמרי.
לאשה יש צורת מחשבה שונה לגמרי משל גבר.. הגמרא מיועדת לגברים לא סתם כי עשו הגרלה וזה מה שיצא! כי הנשמה של אשה היא שונה- היא יותר רוחנית כזו, הי אלא אחת שתתפלפל. ובנוסף גמרא שצריך המון ניתוחים וכו', ואשה ממש תלך לפי הרגש.

ענת, מה הקשר? אוך. להיפך, פיזיקה זה אחד ה-דברים שמחזק ת'אמונה... אלגברה- רק לראות באיזה סדר העולם מצוי, זה משו עצום פשוט!! זה שמלמדים את זה בצורה לא הכי טובה בבתי"ס, לא אומר שהמקצוע עצמו לא בסדר.]
ויש הבדל בין ללמוד לבד גמרא לבין ללמוד ברצינות כמו ביניש.

ושוב, אני מזכירה שיש מקרים יוצאי דופן, ויש מסכתות שבנות כן יכולות להתמודד איתן, וכיו"ב. אבל בגדול, זו ^^ דעתי.

בצלב"א.

גם אותי המשפט הזה הקפיץ!

חוץ מזה שאני חושבת שאלגברה != (שונה) גמרא! מכל הבחינות.

גמרא זה הרבה יותר מעניין וחופר מאלגברה (ומדעים מדוייקים בכלל). גמרא זה הרבה יותר יהודי.
במתמטיקה ופיזיקה לומדים ממש שטויות (עם תעודות) שאיזה גוי אחד המציא [לדוג', מס' מרוכבים: מישו המציא שיש שורש למספר (1-), וסימן את השורש באות i (מלשון imagination= דמיון).ועל סמך הבסיס הזה בנה תילי- תילים של תאוריות עם נוסחאות והכל.]
אתם קולטים את הענין?? מישו המציא שטות, ואנחנו צריכים ללמוד את החפירות עליה!!!

גמרא זה אנחנו, זה השורשים שלנו!! מתימטיקה זה השורשים של פיתגורס ודומיו.
[טוב, נו, כנראה שיש כאלו שחשים קרבה משפחתית לפיתגרוס ;)]

על החתום
ענת
בוגרת מגמת פיזיקה 5 יח"ל, מתימטיקה 5 יח"ל
חובבת גמרא (לבד-שוטנשטיין , עם חברותא- שטיינזלץ בד"כ.)

אם לא עושים מזבוב פיל - אין פיל...

את רוצה ללמוד גמרא- תלמדי... אל תתחילי לחפור לפני שבכלל פתחת את הגמרא...

ואם את מרגישה שיש עם זה בעיה--> כנראה אצלך זה באמת לא מתאים...

בס"ד לה"ו

אני לא חושבת שמתאים לבת ללמוד גמרא. כי בתוך הגמרא יש סוגיות מעמיקות וממילה אחת או ממשפט אפשר לדבר שעות ולהתפלפל עליו המון זמן. לבנים יש את העומק הזה, לשבת להתפלפל, להחכים ללמוד..ומה לעשות..הבנות לא ניחנו בזה, בנות לא יכולות להעמיק בגמרא. נקודה. אין לנו את הכח הזה להבין, וזה יכול להיות קלות ראש, כי נשים יכולות להבין בצורה רדודה את הכתוב..

אוקי, והינה איזה עוד משהו שאני חושבת שהוא קשור:

בתלמוד ירושלמי במסכת סוטה פרק ג הלכה ד':

 * מטרונה שאלה את רבי אליעזר: מפני מה חטא אחד במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות? -אמר לה: אין חכמתה של אשה אלא בפלך, דכתיב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו". אמר לו הורקנוס בנו: בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה? אמר לו: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.