דברים אחרים לא 'מספקים' אסור. 

ולהמחשה:

שאלה: האם מותר לי להדליק אור בשבת כדי שאוכל ללמוד לאורו?(!)

קבלה זה עניין אחד וגמרא זה עניין שונה לגמרי...צריך להפריד והם ממש לא קשורים..

לגבי קבלה לענ"ד אסור ללמוד לא בנות ולא בנים בגיל שלנו...

וגמרא לוידעת..זה לא נראלי כ"כ ברור מאליו שאסור כפי שכולם אומרים פה..יש הרבה רבנים גדולים שמתירים...

באמת ולא מה שמותר או אסור..?!

לפי דעתי..תמצאי איזה רב שלפיו תלכי מעתה והלאה..כל השאלות שלך תעשו על פי מה שהוא אומר..כי אחרת יום אחד את יכולה ללכת ככה ויום אחד ללכת אחרת..פשוט תמצאי את האיזון..את הרב שלא משנה מה הוא אומר-את תלכי אחריו וגם אם זה לא לפי הרצונות שלך..

בס"ד.

"עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב אחד ולא אלף כאלו... אומנם מותר לייחד לכל עניין ועניין, אבל אסור לזגזג וללכת לפי מה שנוח...

"כידוע בנות שרוצות ללמוד לשמה, יש להן על כך שכר"

מצווה זה משהו עם שכר ,לא?

חוצמיזה, גם אם אני רוצה להתחיל ללמוד, בתכל'ס, איך אני מתחילה לעשות את זה?

אני עושה ככה ומסכמת לעצמי נקודות תוך כדי...

אצלינו באולפנה עושים בשביעית בגרות בגמרא. וכששאלנו שאלות הרב הסביר שלא לימדו את הנשים גמרא כדי שלא יהיו ערמומיות. וכיוון שכיום לומדים כל כך הרבה מעבר, לימודי הגמרא לא יזיקו [כי ערמומית אם את רוצה להיות את לא חייבת את הגמרא בשביל זה...]

ובקשר לקבלה--> אם מעניינת אותך תורת הסוד את מוזמנת ללמוד חסידות...

שאלה:
האם נשים מותרות ללמוד את חכמת הקבלה, והאם נשים שלומדות עם מכנסיים האם זו הדרך בלימוד חכמת הקבלה?
מה אומרים לאישה שמתחברת ללימוד הקבלה אבל ביחס לקיום המצוות הכל נשאר רדוד?

תשובה:
קבלה כשמה כן היא, יש לקבלה מפי איש מוסמך באוירה של קדושה.
יש קטעים בקבלה שאיש לא יכול ללמד אישה.
מכנסים אינם לבוש הולם אישה בכלל וק"ו לא למי שמעונינת לעסוק בפנימיות התורה.

אני התכוונתי קבלה ל-2 המינים לאו דווקא נשים (ולמען האמת- אני לא בקטע של קבלה.. זה סתם עיניין אותי=])..

תודה בכל אופן

כתבתי תגובה בקשר למקורות שהבאת על גמרא לנשים..

שוב פעם, יישר-כח

בעניין לימוד הגמ' לנשים- שוב, גם זה מותר אך השאלה היא מה נכון. אני לא חושב שמה שיספק אותך זו הגמרא. מה עניינה של הגמרא? עיון פנימי. עפ"י רוב, נלמדת הגמרא בצורה תיאורתית ולא למעשה. אומנם העיון הפנימי (פחות השיכלי והמתמטי) מתאים לנפש האשה, אך ודאי שהלימוד התיאורטי אינו חלק ממנה כלל ועיקר. אחת היכולות העדיפות של נשים על פני הגברים היא לתרגם דברים למעשה (מי שרוצה עפ"י הקבלה זה מוסבר ע"י הגדרת האישה במידת המלכות. ואכהמ"ל, מי שרוצה- במסר"ש). הלימוד הגמרתי, שעל פי רוב עובד בצורה מתמטית ותיאורטית לא שייך לנפש האשה. לעומת זאת החסידות מאוד מאוד מתאימה. היא רגשית, עובדת על פי הלב. מקפידה על פי רוב להוריד את הדברים למעשה. והעיקר- היא לימוד נשמתי. הנשמה היא דבר שמאוד חשוב לאשה לפתח ולגלות (למעוניינים- ספירת הבינה. ואכהמ"ל, וכנ"ל).

על כן המלצתי לך, בשביל נשמתך ונפשך (לא שאינך יכולה טכנית) היא להתעסק במה שבאמת יפתח אותך, מה שבאמת יעשה לך טוב על הלב והנשמה.

אני לא בא להגיד מאיפה בא לך הרצון ללמוד גמרא, אך לצערי פעמים רבות נשים שרוצות ללמוד גמרא, הן משתמשות בה כקרדום לחפור בה. הן משתמשות בה כחלק מהאמירה שמבטאת מעל לכל את נחיתותן: "גם אנחנו יכולות". אשה שמבינה שאין לה חשיבות, צריכה להוכיח את זה בעצמה. לעומתה, זו שמכירה בערכה האמיתי אינה צריכה להוכיח כלום ולהודיע לעולם על גודלה ותפארתה (זה די דומה, להבדיל, לנסראללה ימ"ש, שכל היום רק פותח את הפה על יכולותיו ומאיים. תכל'ס הוא משקשק מפחד. זוה גם דומה לגאוותן. אדם שהוא מלא מצד עצמו לא צריך להתגאות, שהרי הוא מכיר בערכו. לעומתו האדם החסר צריך לנפח את עצמו כדי שהוא ירגיש מלא ובעל ערך. וכן על זו הדרך).

כך היא דעתי. אני יודע שרבים מגדולי ישראל הסכימו ומסכימים עם מה שאמרתי (או ליתר דיוק אני מביא מדבריהם...).

והמבינה תבין ותוסיף לקח.

לגבי קבלה - למי שהוא לא ממש ת"ח רציני - יכול ללמוד פירוש על הזוהר הנקרא 'מתוק מדבש' או תניא ושאר ספרי חסידות, או 'לגרוס' תיקוני זוהר וכו' - אבל לא ספרי קבלה עמוקים (כמובן רק בנים).

לגבי גמרא לבנות - בנות צריכות ללמוד הלכות, אמונה, דברים המתאימים להם בחסידות, מוסר, ועוד דברים חשובים אך גמרא זה לבנים.

אם מישהי בדרגה כ"כ גבוהה ונזהרת בכל מה שאישה צריכה להיזהר (צניעות בעיקר, וכן חינוך הילדים, הקפדה על כשרות האוכל מחרקים וכדו' ושאר דברים שמיוחדים בעיקר לאישה) והיא באמת משהו מיוחד מאד - אולי כן יכולה ללמוד גמרא, אך ודאי לא סתם כך.

בס"ד

[קודם כל- קבלה אסור בכלל, וגם לא לכל הבנים מותר ורצוי. גמרא- יש שמתירים ויש שאוסרים. אבל בואי נסתכל על זה מהצד היותר רוחני שלנו]

קודם כל, יצא לך פעם ללמוד גמרא? גמרא זה חפירות, וזה חישובים, וזה סבלנות- וזה חשיבה יצירתית, וזה חשיבה ריאלית. בת זה לא ממש זה... בת אוהבת לחפור אבל בקצב שלה, בת אוהבת לשאול שאלות אבל לא ממש קשורות... לבת קשה ללמוד גמרא. לבנים זה גם לא קליל, אבל לבנות זה פי כמה. נכון, יש את היוצאות דופן, אבל לרוב זה שיא הקשה. לא בגלל שח"ו הן מפגרות או משו כזה [הרי ידוע שיש לנו בינה יתרה (;], אלא שזה פשוט לא אנחנו.

לבת רצוי יותר להתעסק עם דברים רכים, דברים עדינים. בת צריכה לדעת את ההלכות הנוגעות אליה, ומותר לה גם ללמוד עוד. רוצה להעשיר את עצמך? למה לא להעשיר את עצמך בדברים רוחניים שיועילו גם לך? את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה.. (:

יש המון היבטים על לימוד גמרא לנשים מבחינת ההלכה, אבל תחשבי עם עצמך- יש הבדלים טבעיים בין הבת לבן, והגמרא מבחינה נפשית מיועדת לבנים ממש.

ראשית אציין כי אני מקבל את דעתך שבנות לא צריכות ללמוד גמרא, אף כי אני חולק עלייך מכל וכל.

לא רציתי להכנס לדיון, כי נמאס לי מהנושא הזה, אך משפט שאמרת הקפיץ אותי:
את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה..
איפה נשמע כדבר הזה? את מבינה מה את אומרת?
משמעות הדבר היא, שבת ישראל תלמד פיזיקה, תעשה תואר ראשון במתמטיקה, תואר שני באלקטרואופטיקה, אבל בגמרא, שהיא אחד מעמודי התווך עליהם עומד עם ישראל, היא לא תדע אפילו מילה?
איך את מסוגלת לומר, ש"אם את רוצה חשיבה ריאלית תלמדי אלגברה"??

ממה נפשך, אם יש הבדלים בין בת לבן, ולבנות לא מתאים ריאלי, אז אל תלמדי לא גמרא ולא אלגברה. אבל להעדיף את החול על הקודש? היום, כשבנות לומדות את כל המקצועות שבעולם, דוקא מגמרא נדיר את רגליהן?

בברכה,
עוזיה.

בס"ד.

אני דווקא מסכים עם חלקים מסויימים מדבריה. יש הבדל מהותי בין הנפש של אישה לנפש של איש. ואם כל הכבוד והערכה לאלגברה, זה שונה לחלוטין מגמרא. אני חושב שתור אחד שלמד גמרא אתה יכול להבין את העיקרון, הידוע גם מפסק חז"ל שאישה לא יכולה להעיד ולשפוט.

את דעתי בנושא אכתוב בל"נ באריכות ובהסבר, מחר...

הדעה שהיא הביעה לגיטימית לחלוטין, אבל המשפט שהיא אמרה - מעוות לחלוטין, וזעזע אותי עמוקות.

דבר נוסף - מי החליט שגמרא זה ריאלי? אני לומד מידי יום מספר שעות גמרא. חלק זה באמת דיונים חצי משפטיים, והרבה אחרים - דרשות איך נלמדים דברים.

האיסור על אישה להעיד הוא שונה. הוא נובע מחשיבה, הגורסת כי רוב הנשים לא בנויות לעמוד בלחץ כמו גברים. עדים כידוע, נחקרים שתי וערב בתנאי לחץ על ידי עורכי דין ממולחים. התורה הבינה שלא כל אישה בנויה לעמוד בלחץ כזה, והחליטה לא לחייבה להעיד. מכאן ועד איסור ללמוד גמרא הדרך רחוקה.

מלבד זאת, לא ענית על הקושיה שהעלתי.

בברכה,
עוזיה.

בס"ד

עוזיה- לא הבנת נכון. יאפ, יש הבדל ענק בין גמרא לאלגברה. ולגבי לימודים גבוהים לבנות במקצועות כאלו- זה כבר דיון בפני עצמו. אבל כן, בבי"ס בדיעבד בימנו עדיף שהיא תלמד אלגברה ברמה כזו גבוה, מאשר גמרא. למה? כי יש הבדל בין גמרא לאלגברה. אני לא יודעת איך להסביר את זה ממש בכתב... אבל זה פשוט שונה לגמרי.
לאשה יש צורת מחשבה שונה לגמרי משל גבר.. הגמרא מיועדת לגברים לא סתם כי עשו הגרלה וזה מה שיצא! כי הנשמה של אשה היא שונה- היא יותר רוחנית כזו, הי אלא אחת שתתפלפל. ובנוסף גמרא שצריך המון ניתוחים וכו', ואשה ממש תלך לפי הרגש.

ענת, מה הקשר? אוך. להיפך, פיזיקה זה אחד ה-דברים שמחזק ת'אמונה... אלגברה- רק לראות באיזה סדר העולם מצוי, זה משו עצום פשוט!! זה שמלמדים את זה בצורה לא הכי טובה בבתי"ס, לא אומר שהמקצוע עצמו לא בסדר.]
ויש הבדל בין ללמוד לבד גמרא לבין ללמוד ברצינות כמו ביניש.

ושוב, אני מזכירה שיש מקרים יוצאי דופן, ויש מסכתות שבנות כן יכולות להתמודד איתן, וכיו"ב. אבל בגדול, זו ^^ דעתי.

בצלב"א.

גם אותי המשפט הזה הקפיץ!

חוץ מזה שאני חושבת שאלגברה != (שונה) גמרא! מכל הבחינות.

גמרא זה הרבה יותר מעניין וחופר מאלגברה (ומדעים מדוייקים בכלל). גמרא זה הרבה יותר יהודי.
במתמטיקה ופיזיקה לומדים ממש שטויות (עם תעודות) שאיזה גוי אחד המציא [לדוג', מס' מרוכבים: מישו המציא שיש שורש למספר (1-), וסימן את השורש באות i (מלשון imagination= דמיון).ועל סמך הבסיס הזה בנה תילי- תילים של תאוריות עם נוסחאות והכל.]
אתם קולטים את הענין?? מישו המציא שטות, ואנחנו צריכים ללמוד את החפירות עליה!!!

גמרא זה אנחנו, זה השורשים שלנו!! מתימטיקה זה השורשים של פיתגורס ודומיו.
[טוב, נו, כנראה שיש כאלו שחשים קרבה משפחתית לפיתגרוס ;)]

על החתום
ענת
בוגרת מגמת פיזיקה 5 יח"ל, מתימטיקה 5 יח"ל
חובבת גמרא (לבד-שוטנשטיין , עם חברותא- שטיינזלץ בד"כ.)

אם לא עושים מזבוב פיל - אין פיל...

את רוצה ללמוד גמרא- תלמדי... אל תתחילי לחפור לפני שבכלל פתחת את הגמרא...

ואם את מרגישה שיש עם זה בעיה--> כנראה אצלך זה באמת לא מתאים...

בס"ד לה"ו

אני לא חושבת שמתאים לבת ללמוד גמרא. כי בתוך הגמרא יש סוגיות מעמיקות וממילה אחת או ממשפט אפשר לדבר שעות ולהתפלפל עליו המון זמן. לבנים יש את העומק הזה, לשבת להתפלפל, להחכים ללמוד..ומה לעשות..הבנות לא ניחנו בזה, בנות לא יכולות להעמיק בגמרא. נקודה. אין לנו את הכח הזה להבין, וזה יכול להיות קלות ראש, כי נשים יכולות להבין בצורה רדודה את הכתוב..

אוקי, והינה איזה עוד משהו שאני חושבת שהוא קשור:

בתלמוד ירושלמי במסכת סוטה פרק ג הלכה ד':

 * מטרונה שאלה את רבי אליעזר: מפני מה חטא אחד במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות? -אמר לה: אין חכמתה של אשה אלא בפלך, דכתיב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו". אמר לו הורקנוס בנו: בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה? אמר לו: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו