דברים אחרים לא 'מספקים' אסור. 

ולהמחשה:

שאלה: האם מותר לי להדליק אור בשבת כדי שאוכל ללמוד לאורו?(!)

קבלה זה עניין אחד וגמרא זה עניין שונה לגמרי...צריך להפריד והם ממש לא קשורים..

לגבי קבלה לענ"ד אסור ללמוד לא בנות ולא בנים בגיל שלנו...

וגמרא לוידעת..זה לא נראלי כ"כ ברור מאליו שאסור כפי שכולם אומרים פה..יש הרבה רבנים גדולים שמתירים...

באמת ולא מה שמותר או אסור..?!

לפי דעתי..תמצאי איזה רב שלפיו תלכי מעתה והלאה..כל השאלות שלך תעשו על פי מה שהוא אומר..כי אחרת יום אחד את יכולה ללכת ככה ויום אחד ללכת אחרת..פשוט תמצאי את האיזון..את הרב שלא משנה מה הוא אומר-את תלכי אחריו וגם אם זה לא לפי הרצונות שלך..

בס"ד.

"עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב אחד ולא אלף כאלו... אומנם מותר לייחד לכל עניין ועניין, אבל אסור לזגזג וללכת לפי מה שנוח...

"כידוע בנות שרוצות ללמוד לשמה, יש להן על כך שכר"

מצווה זה משהו עם שכר ,לא?

חוצמיזה, גם אם אני רוצה להתחיל ללמוד, בתכל'ס, איך אני מתחילה לעשות את זה?

אני עושה ככה ומסכמת לעצמי נקודות תוך כדי...

אצלינו באולפנה עושים בשביעית בגרות בגמרא. וכששאלנו שאלות הרב הסביר שלא לימדו את הנשים גמרא כדי שלא יהיו ערמומיות. וכיוון שכיום לומדים כל כך הרבה מעבר, לימודי הגמרא לא יזיקו [כי ערמומית אם את רוצה להיות את לא חייבת את הגמרא בשביל זה...]

ובקשר לקבלה--> אם מעניינת אותך תורת הסוד את מוזמנת ללמוד חסידות...

שאלה:
האם נשים מותרות ללמוד את חכמת הקבלה, והאם נשים שלומדות עם מכנסיים האם זו הדרך בלימוד חכמת הקבלה?
מה אומרים לאישה שמתחברת ללימוד הקבלה אבל ביחס לקיום המצוות הכל נשאר רדוד?

תשובה:
קבלה כשמה כן היא, יש לקבלה מפי איש מוסמך באוירה של קדושה.
יש קטעים בקבלה שאיש לא יכול ללמד אישה.
מכנסים אינם לבוש הולם אישה בכלל וק"ו לא למי שמעונינת לעסוק בפנימיות התורה.

אני התכוונתי קבלה ל-2 המינים לאו דווקא נשים (ולמען האמת- אני לא בקטע של קבלה.. זה סתם עיניין אותי=])..

תודה בכל אופן

כתבתי תגובה בקשר למקורות שהבאת על גמרא לנשים..

שוב פעם, יישר-כח

בעניין לימוד הגמ' לנשים- שוב, גם זה מותר אך השאלה היא מה נכון. אני לא חושב שמה שיספק אותך זו הגמרא. מה עניינה של הגמרא? עיון פנימי. עפ"י רוב, נלמדת הגמרא בצורה תיאורתית ולא למעשה. אומנם העיון הפנימי (פחות השיכלי והמתמטי) מתאים לנפש האשה, אך ודאי שהלימוד התיאורטי אינו חלק ממנה כלל ועיקר. אחת היכולות העדיפות של נשים על פני הגברים היא לתרגם דברים למעשה (מי שרוצה עפ"י הקבלה זה מוסבר ע"י הגדרת האישה במידת המלכות. ואכהמ"ל, מי שרוצה- במסר"ש). הלימוד הגמרתי, שעל פי רוב עובד בצורה מתמטית ותיאורטית לא שייך לנפש האשה. לעומת זאת החסידות מאוד מאוד מתאימה. היא רגשית, עובדת על פי הלב. מקפידה על פי רוב להוריד את הדברים למעשה. והעיקר- היא לימוד נשמתי. הנשמה היא דבר שמאוד חשוב לאשה לפתח ולגלות (למעוניינים- ספירת הבינה. ואכהמ"ל, וכנ"ל).

על כן המלצתי לך, בשביל נשמתך ונפשך (לא שאינך יכולה טכנית) היא להתעסק במה שבאמת יפתח אותך, מה שבאמת יעשה לך טוב על הלב והנשמה.

אני לא בא להגיד מאיפה בא לך הרצון ללמוד גמרא, אך לצערי פעמים רבות נשים שרוצות ללמוד גמרא, הן משתמשות בה כקרדום לחפור בה. הן משתמשות בה כחלק מהאמירה שמבטאת מעל לכל את נחיתותן: "גם אנחנו יכולות". אשה שמבינה שאין לה חשיבות, צריכה להוכיח את זה בעצמה. לעומתה, זו שמכירה בערכה האמיתי אינה צריכה להוכיח כלום ולהודיע לעולם על גודלה ותפארתה (זה די דומה, להבדיל, לנסראללה ימ"ש, שכל היום רק פותח את הפה על יכולותיו ומאיים. תכל'ס הוא משקשק מפחד. זוה גם דומה לגאוותן. אדם שהוא מלא מצד עצמו לא צריך להתגאות, שהרי הוא מכיר בערכו. לעומתו האדם החסר צריך לנפח את עצמו כדי שהוא ירגיש מלא ובעל ערך. וכן על זו הדרך).

כך היא דעתי. אני יודע שרבים מגדולי ישראל הסכימו ומסכימים עם מה שאמרתי (או ליתר דיוק אני מביא מדבריהם...).

והמבינה תבין ותוסיף לקח.

לגבי קבלה - למי שהוא לא ממש ת"ח רציני - יכול ללמוד פירוש על הזוהר הנקרא 'מתוק מדבש' או תניא ושאר ספרי חסידות, או 'לגרוס' תיקוני זוהר וכו' - אבל לא ספרי קבלה עמוקים (כמובן רק בנים).

לגבי גמרא לבנות - בנות צריכות ללמוד הלכות, אמונה, דברים המתאימים להם בחסידות, מוסר, ועוד דברים חשובים אך גמרא זה לבנים.

אם מישהי בדרגה כ"כ גבוהה ונזהרת בכל מה שאישה צריכה להיזהר (צניעות בעיקר, וכן חינוך הילדים, הקפדה על כשרות האוכל מחרקים וכדו' ושאר דברים שמיוחדים בעיקר לאישה) והיא באמת משהו מיוחד מאד - אולי כן יכולה ללמוד גמרא, אך ודאי לא סתם כך.

בס"ד

[קודם כל- קבלה אסור בכלל, וגם לא לכל הבנים מותר ורצוי. גמרא- יש שמתירים ויש שאוסרים. אבל בואי נסתכל על זה מהצד היותר רוחני שלנו]

קודם כל, יצא לך פעם ללמוד גמרא? גמרא זה חפירות, וזה חישובים, וזה סבלנות- וזה חשיבה יצירתית, וזה חשיבה ריאלית. בת זה לא ממש זה... בת אוהבת לחפור אבל בקצב שלה, בת אוהבת לשאול שאלות אבל לא ממש קשורות... לבת קשה ללמוד גמרא. לבנים זה גם לא קליל, אבל לבנות זה פי כמה. נכון, יש את היוצאות דופן, אבל לרוב זה שיא הקשה. לא בגלל שח"ו הן מפגרות או משו כזה [הרי ידוע שיש לנו בינה יתרה (;], אלא שזה פשוט לא אנחנו.

לבת רצוי יותר להתעסק עם דברים רכים, דברים עדינים. בת צריכה לדעת את ההלכות הנוגעות אליה, ומותר לה גם ללמוד עוד. רוצה להעשיר את עצמך? למה לא להעשיר את עצמך בדברים רוחניים שיועילו גם לך? את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה.. (:

יש המון היבטים על לימוד גמרא לנשים מבחינת ההלכה, אבל תחשבי עם עצמך- יש הבדלים טבעיים בין הבת לבן, והגמרא מבחינה נפשית מיועדת לבנים ממש.

ראשית אציין כי אני מקבל את דעתך שבנות לא צריכות ללמוד גמרא, אף כי אני חולק עלייך מכל וכל.

לא רציתי להכנס לדיון, כי נמאס לי מהנושא הזה, אך משפט שאמרת הקפיץ אותי:
את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה..
איפה נשמע כדבר הזה? את מבינה מה את אומרת?
משמעות הדבר היא, שבת ישראל תלמד פיזיקה, תעשה תואר ראשון במתמטיקה, תואר שני באלקטרואופטיקה, אבל בגמרא, שהיא אחד מעמודי התווך עליהם עומד עם ישראל, היא לא תדע אפילו מילה?
איך את מסוגלת לומר, ש"אם את רוצה חשיבה ריאלית תלמדי אלגברה"??

ממה נפשך, אם יש הבדלים בין בת לבן, ולבנות לא מתאים ריאלי, אז אל תלמדי לא גמרא ולא אלגברה. אבל להעדיף את החול על הקודש? היום, כשבנות לומדות את כל המקצועות שבעולם, דוקא מגמרא נדיר את רגליהן?

בברכה,
עוזיה.

בס"ד.

אני דווקא מסכים עם חלקים מסויימים מדבריה. יש הבדל מהותי בין הנפש של אישה לנפש של איש. ואם כל הכבוד והערכה לאלגברה, זה שונה לחלוטין מגמרא. אני חושב שתור אחד שלמד גמרא אתה יכול להבין את העיקרון, הידוע גם מפסק חז"ל שאישה לא יכולה להעיד ולשפוט.

את דעתי בנושא אכתוב בל"נ באריכות ובהסבר, מחר...

הדעה שהיא הביעה לגיטימית לחלוטין, אבל המשפט שהיא אמרה - מעוות לחלוטין, וזעזע אותי עמוקות.

דבר נוסף - מי החליט שגמרא זה ריאלי? אני לומד מידי יום מספר שעות גמרא. חלק זה באמת דיונים חצי משפטיים, והרבה אחרים - דרשות איך נלמדים דברים.

האיסור על אישה להעיד הוא שונה. הוא נובע מחשיבה, הגורסת כי רוב הנשים לא בנויות לעמוד בלחץ כמו גברים. עדים כידוע, נחקרים שתי וערב בתנאי לחץ על ידי עורכי דין ממולחים. התורה הבינה שלא כל אישה בנויה לעמוד בלחץ כזה, והחליטה לא לחייבה להעיד. מכאן ועד איסור ללמוד גמרא הדרך רחוקה.

מלבד זאת, לא ענית על הקושיה שהעלתי.

בברכה,
עוזיה.

בס"ד

עוזיה- לא הבנת נכון. יאפ, יש הבדל ענק בין גמרא לאלגברה. ולגבי לימודים גבוהים לבנות במקצועות כאלו- זה כבר דיון בפני עצמו. אבל כן, בבי"ס בדיעבד בימנו עדיף שהיא תלמד אלגברה ברמה כזו גבוה, מאשר גמרא. למה? כי יש הבדל בין גמרא לאלגברה. אני לא יודעת איך להסביר את זה ממש בכתב... אבל זה פשוט שונה לגמרי.
לאשה יש צורת מחשבה שונה לגמרי משל גבר.. הגמרא מיועדת לגברים לא סתם כי עשו הגרלה וזה מה שיצא! כי הנשמה של אשה היא שונה- היא יותר רוחנית כזו, הי אלא אחת שתתפלפל. ובנוסף גמרא שצריך המון ניתוחים וכו', ואשה ממש תלך לפי הרגש.

ענת, מה הקשר? אוך. להיפך, פיזיקה זה אחד ה-דברים שמחזק ת'אמונה... אלגברה- רק לראות באיזה סדר העולם מצוי, זה משו עצום פשוט!! זה שמלמדים את זה בצורה לא הכי טובה בבתי"ס, לא אומר שהמקצוע עצמו לא בסדר.]
ויש הבדל בין ללמוד לבד גמרא לבין ללמוד ברצינות כמו ביניש.

ושוב, אני מזכירה שיש מקרים יוצאי דופן, ויש מסכתות שבנות כן יכולות להתמודד איתן, וכיו"ב. אבל בגדול, זו ^^ דעתי.

בצלב"א.

גם אותי המשפט הזה הקפיץ!

חוץ מזה שאני חושבת שאלגברה != (שונה) גמרא! מכל הבחינות.

גמרא זה הרבה יותר מעניין וחופר מאלגברה (ומדעים מדוייקים בכלל). גמרא זה הרבה יותר יהודי.
במתמטיקה ופיזיקה לומדים ממש שטויות (עם תעודות) שאיזה גוי אחד המציא [לדוג', מס' מרוכבים: מישו המציא שיש שורש למספר (1-), וסימן את השורש באות i (מלשון imagination= דמיון).ועל סמך הבסיס הזה בנה תילי- תילים של תאוריות עם נוסחאות והכל.]
אתם קולטים את הענין?? מישו המציא שטות, ואנחנו צריכים ללמוד את החפירות עליה!!!

גמרא זה אנחנו, זה השורשים שלנו!! מתימטיקה זה השורשים של פיתגורס ודומיו.
[טוב, נו, כנראה שיש כאלו שחשים קרבה משפחתית לפיתגרוס ;)]

על החתום
ענת
בוגרת מגמת פיזיקה 5 יח"ל, מתימטיקה 5 יח"ל
חובבת גמרא (לבד-שוטנשטיין , עם חברותא- שטיינזלץ בד"כ.)

אם לא עושים מזבוב פיל - אין פיל...

את רוצה ללמוד גמרא- תלמדי... אל תתחילי לחפור לפני שבכלל פתחת את הגמרא...

ואם את מרגישה שיש עם זה בעיה--> כנראה אצלך זה באמת לא מתאים...

בס"ד לה"ו

אני לא חושבת שמתאים לבת ללמוד גמרא. כי בתוך הגמרא יש סוגיות מעמיקות וממילה אחת או ממשפט אפשר לדבר שעות ולהתפלפל עליו המון זמן. לבנים יש את העומק הזה, לשבת להתפלפל, להחכים ללמוד..ומה לעשות..הבנות לא ניחנו בזה, בנות לא יכולות להעמיק בגמרא. נקודה. אין לנו את הכח הזה להבין, וזה יכול להיות קלות ראש, כי נשים יכולות להבין בצורה רדודה את הכתוב..

אוקי, והינה איזה עוד משהו שאני חושבת שהוא קשור:

בתלמוד ירושלמי במסכת סוטה פרק ג הלכה ד':

 * מטרונה שאלה את רבי אליעזר: מפני מה חטא אחד במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות? -אמר לה: אין חכמתה של אשה אלא בפלך, דכתיב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו". אמר לו הורקנוס בנו: בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה? אמר לו: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים.

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אסור להקשיב להם

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.

לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.

השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף