דברים אחרים לא 'מספקים' אסור. 

ולהמחשה:

שאלה: האם מותר לי להדליק אור בשבת כדי שאוכל ללמוד לאורו?(!)

קבלה זה עניין אחד וגמרא זה עניין שונה לגמרי...צריך להפריד והם ממש לא קשורים..

לגבי קבלה לענ"ד אסור ללמוד לא בנות ולא בנים בגיל שלנו...

וגמרא לוידעת..זה לא נראלי כ"כ ברור מאליו שאסור כפי שכולם אומרים פה..יש הרבה רבנים גדולים שמתירים...

באמת ולא מה שמותר או אסור..?!

לפי דעתי..תמצאי איזה רב שלפיו תלכי מעתה והלאה..כל השאלות שלך תעשו על פי מה שהוא אומר..כי אחרת יום אחד את יכולה ללכת ככה ויום אחד ללכת אחרת..פשוט תמצאי את האיזון..את הרב שלא משנה מה הוא אומר-את תלכי אחריו וגם אם זה לא לפי הרצונות שלך..

בס"ד.

"עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב אחד ולא אלף כאלו... אומנם מותר לייחד לכל עניין ועניין, אבל אסור לזגזג וללכת לפי מה שנוח...

"כידוע בנות שרוצות ללמוד לשמה, יש להן על כך שכר"

מצווה זה משהו עם שכר ,לא?

חוצמיזה, גם אם אני רוצה להתחיל ללמוד, בתכל'ס, איך אני מתחילה לעשות את זה?

אני עושה ככה ומסכמת לעצמי נקודות תוך כדי...

אצלינו באולפנה עושים בשביעית בגרות בגמרא. וכששאלנו שאלות הרב הסביר שלא לימדו את הנשים גמרא כדי שלא יהיו ערמומיות. וכיוון שכיום לומדים כל כך הרבה מעבר, לימודי הגמרא לא יזיקו [כי ערמומית אם את רוצה להיות את לא חייבת את הגמרא בשביל זה...]

ובקשר לקבלה--> אם מעניינת אותך תורת הסוד את מוזמנת ללמוד חסידות...

שאלה:
האם נשים מותרות ללמוד את חכמת הקבלה, והאם נשים שלומדות עם מכנסיים האם זו הדרך בלימוד חכמת הקבלה?
מה אומרים לאישה שמתחברת ללימוד הקבלה אבל ביחס לקיום המצוות הכל נשאר רדוד?

תשובה:
קבלה כשמה כן היא, יש לקבלה מפי איש מוסמך באוירה של קדושה.
יש קטעים בקבלה שאיש לא יכול ללמד אישה.
מכנסים אינם לבוש הולם אישה בכלל וק"ו לא למי שמעונינת לעסוק בפנימיות התורה.

אני התכוונתי קבלה ל-2 המינים לאו דווקא נשים (ולמען האמת- אני לא בקטע של קבלה.. זה סתם עיניין אותי=])..

תודה בכל אופן

כתבתי תגובה בקשר למקורות שהבאת על גמרא לנשים..

שוב פעם, יישר-כח

בעניין לימוד הגמ' לנשים- שוב, גם זה מותר אך השאלה היא מה נכון. אני לא חושב שמה שיספק אותך זו הגמרא. מה עניינה של הגמרא? עיון פנימי. עפ"י רוב, נלמדת הגמרא בצורה תיאורתית ולא למעשה. אומנם העיון הפנימי (פחות השיכלי והמתמטי) מתאים לנפש האשה, אך ודאי שהלימוד התיאורטי אינו חלק ממנה כלל ועיקר. אחת היכולות העדיפות של נשים על פני הגברים היא לתרגם דברים למעשה (מי שרוצה עפ"י הקבלה זה מוסבר ע"י הגדרת האישה במידת המלכות. ואכהמ"ל, מי שרוצה- במסר"ש). הלימוד הגמרתי, שעל פי רוב עובד בצורה מתמטית ותיאורטית לא שייך לנפש האשה. לעומת זאת החסידות מאוד מאוד מתאימה. היא רגשית, עובדת על פי הלב. מקפידה על פי רוב להוריד את הדברים למעשה. והעיקר- היא לימוד נשמתי. הנשמה היא דבר שמאוד חשוב לאשה לפתח ולגלות (למעוניינים- ספירת הבינה. ואכהמ"ל, וכנ"ל).

על כן המלצתי לך, בשביל נשמתך ונפשך (לא שאינך יכולה טכנית) היא להתעסק במה שבאמת יפתח אותך, מה שבאמת יעשה לך טוב על הלב והנשמה.

אני לא בא להגיד מאיפה בא לך הרצון ללמוד גמרא, אך לצערי פעמים רבות נשים שרוצות ללמוד גמרא, הן משתמשות בה כקרדום לחפור בה. הן משתמשות בה כחלק מהאמירה שמבטאת מעל לכל את נחיתותן: "גם אנחנו יכולות". אשה שמבינה שאין לה חשיבות, צריכה להוכיח את זה בעצמה. לעומתה, זו שמכירה בערכה האמיתי אינה צריכה להוכיח כלום ולהודיע לעולם על גודלה ותפארתה (זה די דומה, להבדיל, לנסראללה ימ"ש, שכל היום רק פותח את הפה על יכולותיו ומאיים. תכל'ס הוא משקשק מפחד. זוה גם דומה לגאוותן. אדם שהוא מלא מצד עצמו לא צריך להתגאות, שהרי הוא מכיר בערכו. לעומתו האדם החסר צריך לנפח את עצמו כדי שהוא ירגיש מלא ובעל ערך. וכן על זו הדרך).

כך היא דעתי. אני יודע שרבים מגדולי ישראל הסכימו ומסכימים עם מה שאמרתי (או ליתר דיוק אני מביא מדבריהם...).

והמבינה תבין ותוסיף לקח.

לגבי קבלה - למי שהוא לא ממש ת"ח רציני - יכול ללמוד פירוש על הזוהר הנקרא 'מתוק מדבש' או תניא ושאר ספרי חסידות, או 'לגרוס' תיקוני זוהר וכו' - אבל לא ספרי קבלה עמוקים (כמובן רק בנים).

לגבי גמרא לבנות - בנות צריכות ללמוד הלכות, אמונה, דברים המתאימים להם בחסידות, מוסר, ועוד דברים חשובים אך גמרא זה לבנים.

אם מישהי בדרגה כ"כ גבוהה ונזהרת בכל מה שאישה צריכה להיזהר (צניעות בעיקר, וכן חינוך הילדים, הקפדה על כשרות האוכל מחרקים וכדו' ושאר דברים שמיוחדים בעיקר לאישה) והיא באמת משהו מיוחד מאד - אולי כן יכולה ללמוד גמרא, אך ודאי לא סתם כך.

בס"ד

[קודם כל- קבלה אסור בכלל, וגם לא לכל הבנים מותר ורצוי. גמרא- יש שמתירים ויש שאוסרים. אבל בואי נסתכל על זה מהצד היותר רוחני שלנו]

קודם כל, יצא לך פעם ללמוד גמרא? גמרא זה חפירות, וזה חישובים, וזה סבלנות- וזה חשיבה יצירתית, וזה חשיבה ריאלית. בת זה לא ממש זה... בת אוהבת לחפור אבל בקצב שלה, בת אוהבת לשאול שאלות אבל לא ממש קשורות... לבת קשה ללמוד גמרא. לבנים זה גם לא קליל, אבל לבנות זה פי כמה. נכון, יש את היוצאות דופן, אבל לרוב זה שיא הקשה. לא בגלל שח"ו הן מפגרות או משו כזה [הרי ידוע שיש לנו בינה יתרה (;], אלא שזה פשוט לא אנחנו.

לבת רצוי יותר להתעסק עם דברים רכים, דברים עדינים. בת צריכה לדעת את ההלכות הנוגעות אליה, ומותר לה גם ללמוד עוד. רוצה להעשיר את עצמך? למה לא להעשיר את עצמך בדברים רוחניים שיועילו גם לך? את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה.. (:

יש המון היבטים על לימוד גמרא לנשים מבחינת ההלכה, אבל תחשבי עם עצמך- יש הבדלים טבעיים בין הבת לבן, והגמרא מבחינה נפשית מיועדת לבנים ממש.

ראשית אציין כי אני מקבל את דעתך שבנות לא צריכות ללמוד גמרא, אף כי אני חולק עלייך מכל וכל.

לא רציתי להכנס לדיון, כי נמאס לי מהנושא הזה, אך משפט שאמרת הקפיץ אותי:
את ממש אוהבת חשיבה ריאלית? לכי ללמוד אלגברה..
איפה נשמע כדבר הזה? את מבינה מה את אומרת?
משמעות הדבר היא, שבת ישראל תלמד פיזיקה, תעשה תואר ראשון במתמטיקה, תואר שני באלקטרואופטיקה, אבל בגמרא, שהיא אחד מעמודי התווך עליהם עומד עם ישראל, היא לא תדע אפילו מילה?
איך את מסוגלת לומר, ש"אם את רוצה חשיבה ריאלית תלמדי אלגברה"??

ממה נפשך, אם יש הבדלים בין בת לבן, ולבנות לא מתאים ריאלי, אז אל תלמדי לא גמרא ולא אלגברה. אבל להעדיף את החול על הקודש? היום, כשבנות לומדות את כל המקצועות שבעולם, דוקא מגמרא נדיר את רגליהן?

בברכה,
עוזיה.

בס"ד.

אני דווקא מסכים עם חלקים מסויימים מדבריה. יש הבדל מהותי בין הנפש של אישה לנפש של איש. ואם כל הכבוד והערכה לאלגברה, זה שונה לחלוטין מגמרא. אני חושב שתור אחד שלמד גמרא אתה יכול להבין את העיקרון, הידוע גם מפסק חז"ל שאישה לא יכולה להעיד ולשפוט.

את דעתי בנושא אכתוב בל"נ באריכות ובהסבר, מחר...

הדעה שהיא הביעה לגיטימית לחלוטין, אבל המשפט שהיא אמרה - מעוות לחלוטין, וזעזע אותי עמוקות.

דבר נוסף - מי החליט שגמרא זה ריאלי? אני לומד מידי יום מספר שעות גמרא. חלק זה באמת דיונים חצי משפטיים, והרבה אחרים - דרשות איך נלמדים דברים.

האיסור על אישה להעיד הוא שונה. הוא נובע מחשיבה, הגורסת כי רוב הנשים לא בנויות לעמוד בלחץ כמו גברים. עדים כידוע, נחקרים שתי וערב בתנאי לחץ על ידי עורכי דין ממולחים. התורה הבינה שלא כל אישה בנויה לעמוד בלחץ כזה, והחליטה לא לחייבה להעיד. מכאן ועד איסור ללמוד גמרא הדרך רחוקה.

מלבד זאת, לא ענית על הקושיה שהעלתי.

בברכה,
עוזיה.

בס"ד

עוזיה- לא הבנת נכון. יאפ, יש הבדל ענק בין גמרא לאלגברה. ולגבי לימודים גבוהים לבנות במקצועות כאלו- זה כבר דיון בפני עצמו. אבל כן, בבי"ס בדיעבד בימנו עדיף שהיא תלמד אלגברה ברמה כזו גבוה, מאשר גמרא. למה? כי יש הבדל בין גמרא לאלגברה. אני לא יודעת איך להסביר את זה ממש בכתב... אבל זה פשוט שונה לגמרי.
לאשה יש צורת מחשבה שונה לגמרי משל גבר.. הגמרא מיועדת לגברים לא סתם כי עשו הגרלה וזה מה שיצא! כי הנשמה של אשה היא שונה- היא יותר רוחנית כזו, הי אלא אחת שתתפלפל. ובנוסף גמרא שצריך המון ניתוחים וכו', ואשה ממש תלך לפי הרגש.

ענת, מה הקשר? אוך. להיפך, פיזיקה זה אחד ה-דברים שמחזק ת'אמונה... אלגברה- רק לראות באיזה סדר העולם מצוי, זה משו עצום פשוט!! זה שמלמדים את זה בצורה לא הכי טובה בבתי"ס, לא אומר שהמקצוע עצמו לא בסדר.]
ויש הבדל בין ללמוד לבד גמרא לבין ללמוד ברצינות כמו ביניש.

ושוב, אני מזכירה שיש מקרים יוצאי דופן, ויש מסכתות שבנות כן יכולות להתמודד איתן, וכיו"ב. אבל בגדול, זו ^^ דעתי.

בצלב"א.

גם אותי המשפט הזה הקפיץ!

חוץ מזה שאני חושבת שאלגברה != (שונה) גמרא! מכל הבחינות.

גמרא זה הרבה יותר מעניין וחופר מאלגברה (ומדעים מדוייקים בכלל). גמרא זה הרבה יותר יהודי.
במתמטיקה ופיזיקה לומדים ממש שטויות (עם תעודות) שאיזה גוי אחד המציא [לדוג', מס' מרוכבים: מישו המציא שיש שורש למספר (1-), וסימן את השורש באות i (מלשון imagination= דמיון).ועל סמך הבסיס הזה בנה תילי- תילים של תאוריות עם נוסחאות והכל.]
אתם קולטים את הענין?? מישו המציא שטות, ואנחנו צריכים ללמוד את החפירות עליה!!!

גמרא זה אנחנו, זה השורשים שלנו!! מתימטיקה זה השורשים של פיתגורס ודומיו.
[טוב, נו, כנראה שיש כאלו שחשים קרבה משפחתית לפיתגרוס ;)]

על החתום
ענת
בוגרת מגמת פיזיקה 5 יח"ל, מתימטיקה 5 יח"ל
חובבת גמרא (לבד-שוטנשטיין , עם חברותא- שטיינזלץ בד"כ.)

אם לא עושים מזבוב פיל - אין פיל...

את רוצה ללמוד גמרא- תלמדי... אל תתחילי לחפור לפני שבכלל פתחת את הגמרא...

ואם את מרגישה שיש עם זה בעיה--> כנראה אצלך זה באמת לא מתאים...

בס"ד לה"ו

אני לא חושבת שמתאים לבת ללמוד גמרא. כי בתוך הגמרא יש סוגיות מעמיקות וממילה אחת או ממשפט אפשר לדבר שעות ולהתפלפל עליו המון זמן. לבנים יש את העומק הזה, לשבת להתפלפל, להחכים ללמוד..ומה לעשות..הבנות לא ניחנו בזה, בנות לא יכולות להעמיק בגמרא. נקודה. אין לנו את הכח הזה להבין, וזה יכול להיות קלות ראש, כי נשים יכולות להבין בצורה רדודה את הכתוב..

אוקי, והינה איזה עוד משהו שאני חושבת שהוא קשור:

בתלמוד ירושלמי במסכת סוטה פרק ג הלכה ד':

 * מטרונה שאלה את רבי אליעזר: מפני מה חטא אחד במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות? -אמר לה: אין חכמתה של אשה אלא בפלך, דכתיב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו". אמר לו הורקנוס בנו: בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה? אמר לו: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".