ליום ירושלים - מה הגדר של "עיר שברשות הגוים" לביןקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י' באייר תשפ"ו 20:31

(לבקשת הכותב)

 

"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
 

האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?


 

מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)


 

מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".


 

לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.


 

אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.


 

אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).

לזכרוני הרב מלמד בפניני הלכה, אומרקעלעברימבאר
שרוב תלמידי הרציה אמרו לקרוע על מקום המקדש, (אבל לזכרוני הביא גם עדויות מועטות על תלמידי הרציה שטענו שאמר לא לקרוע)
למרות שזה גם קשור לעניינינו, למשלקעלעברימבאר
ניתן להסיק שאם גדר "יד ישראל תקיפה" בהר הבית זה לעניין ביזוי המקום והמנהלה במקום אם היא יהודית או לא, ולא לגבי ריבונות פוליטית.

אז גם לגבי ירושלים, יד ישראל תקיפה הכוונה היא לאו דווקא עצמאות, אלא אוטונומיה היוצרת חיים פוליטיים יהודיים בירושלים (יותר מעירייה, אלא אוטונומיה כמו בימי נחמיה עם מטבע, שרים, וכוח חמוש)

מי טוען "אין לנו עצמאות בעיר העתיקה"?מי האיש? הח"ח!

במה שונה ה"עצמאות" בעיר העתיקה, תהא אשר תהא משמעותה של אותה "עצמאות", מהעצמאות בתל אביב? איזה אישור דרוש מאיזה אומות לעשות מה בדיוק בעיר העתיקה? לנתץ את המיצג בכנסיית הקבר?

אאל"ט זה לא ממש נכון על הר הביתשלג דאשתקד
שם יש דליטה מסוימת של הוואקף
מה זה שליטה?מי האיש? הח"ח!

 על מה אתה מדבר? האם הם המחוקק שקובע חוקים שחלים בשטח, שבפרט גם סופח לריבונות ישראל אחרי מלחמת ששת הימים? תחשוב שנייה כמה לא הגיוני מה שאתה מנסה לטעון. שום - חוזר שוב שום - עניין שעונה בו כל בעל עניין בשטח ירושלים המוניציפלי, איננו מכוח עצמי אלא מכוח מתן היתר וגושפנקא שהעניק לו המחוקק הישראלי בכנסת ישראל.

אתה צודק, אבל לא בגללקעלעברימבאר

שזה סופח לישראל, שהרי אם זה היה מסופח על הנייר אבל דה פקטו ללא שליטה זה לא היה נחשב. גם דה יורה קרים שייך לאוקראינה מבחינת המפות האוקראניות.  בפועל אתה צודק שישראל היא השולטת על הר הבית, ולכן זה נחשב תחת ידינו

 

הוואקף אינו מדינה אלא מנהלה של גבאים. כשם שאנוקעלעברימבאר

שולטים מבחינת מצוות ירושת הארץ באופן מלא על הגנים הבאהיים , או אתר נבי שועיב הדרוזי, או כנסית הבשורה בנצרת, או כנסית המולד בירושלים, או להבדיל על בית כנסת "אהבת ישראל" באשדוד. מכיוון שהמדינה שולטת שם, והמנהלה הם סך הכל גבאים/מנהלה דתית

אני כן טוען שיש עצמאות בעיר העתיקה, אבלקעלעברימבאר

מי שטוען שאין לנו. טוען כך על סמך שהעולם לצערינו לא מכיר בשליטתינו מעבר לקוי 67 ורואה ברובע היהודי "התנחלות", ועל כל בניה חריגה בעיר העתיקה העולם יסתכל בשבע עיניים ולעיתים יפעיל לחצים (למשל אובמה לחץ על ביבי בזמנו לא לבנות בגבעת המטוס בירושלים כי זה מעבר לקוי 67 וביבי התקפל). ובמיוחד בעיר העתיקה שנתפסת בעולם כ"אגן הקדוש" והעולם לא רואה בעין יפה שהשטח הנל בשליטת ישראל ולא מבונאם. שלא לדבר על הר הבית.

 

בפועל קורה שהאומות (וגם ארהב) לוחצות עלינו ואנו מונעים לעשות כל מיני דברים בירושלים שמעבר לגבולות 67.

 

כנ"ל גם לכל פעילות בטחונית בעיר העתיקה, העולם יגיב אחרת מפעילות בטחונית בלוד או רמלה

יש מאמר ארוך של הרב גורןשלג דאשתקד

בספרו "תורת המדינה". הוא מקיף הרבה מאוד מקורות הלכתיים, וטוען שכיום ירושלים אינה ביד גויים ואין לקרוע עליה.

קראתי את המאמר לפני המון שנים, וממה שזכור לי בגדול הוא די מקיף את שיטות הפוסקים (בשונה מדרכו תמיד, להתייחס בעיקר לספרות חז"ל הענפה, בה הוא היה בקי באופן מבהיל). אני מדגיש את זה, כי יתכן שבנושא הזה צודק הרב גורן שהשאלה היא מי הריבון ולא מי התושבים.

(הרב גורן החזיק בשיטה מאוד עקבית, שהריבון קובע ולא התושבים; לכן הוא טען שמאז קום המדינה לא ניתן להשתמש בהיתר מכירה. כמדומני שיש לו מאמרים בנושא  גם בתורת השבת והמועד וגם בתורת המדינה.

בנושא היתר מכירה וכו, רבים חלקו על שיטתו הקיצונית והמשיחית מעט. אבל אולי לעניין קריעה יסכימו עימו.)

השאלה יותר תיאורטית -קעלעברימבאר

אם ירושלים תיאורטית תהיה במצב כמו בימי נחמיה - אוטונמיה יהודית ולא עצמאות. האם גם אז לא קורעים עליה?

 

אגב מעניין שלא מוזכר שנחמיה קורע את בגדיו כשהוא בא לראשונה לירושלים ורואה את חומותיה הרוסות,

 לעומת שמוזכר שנחמיה מתאבל וצם כששמע על כמות ההרס של חומות ירושלים ומצב החורבן היחסי של העיר. בעוד שמוזכר שעזרא קורע את בגדיו כשהגיע לירושלים ושמע על נישואי התערובת. אבל ייתכן שפשוט מזכירים את עזרא כי זה עשה אפקט ציבורי.

 

אבל כמובן אין ללמוד כי ייתכן שעל ירושלים צריך גם שתהיה בנויה כעיר וגם תהיה ביד ישראל. בעוד ששאר ערי יהודה מספיק שהן ביד ישראל גם אם חרבות.

השאלה גם הפוכה:קעלעברימבאר

נגיד בית לחם, האם צריך לקרוע עליה?

 

אם נאמר שאוטנומיה מקרי שלטון על עיר. האם האוטונמיה הפלסטינית מפקיעה את בית לחם משליטתינו? (הרשות הפלסטינית די דומה ליהוד מדינתא של נחמיה מבחינת רמת האוטונומיה). או שמא בגלל שאנחנו הבוס ושולטים עליהם, אז זה מקרי יד ישראל תקיפה על בית לחם, וזה לא סימטרי? ומה לגבי עזה (לפני ואחרי המלחמה)?

צודקשלג דאשתקד
כשהייתי צדיק הייתי קורע על בית לחם
השאלה מה הפוסקים אומריםקעלעברימבאר
תשאל אותם שלג דאשתקד
אני הבנתי מדברי הרב גורן, שאם אין שלטון יהודי - קורעים, וזה די נכון על בית לחם בימינו
אבל אנחנו שולטים על הרשות הפלסטינית, אנחנוקעלעברימבאר
הבוס. וצהל נכנס כשרוצה לשטחי a ועוצר כרצונו.

מצד שני אולי לגבי עיר זה לא מספיק שיהיה "ביד שלטון ישראל" והיא באמת מקרי חרבה.


מה לגבי בית לחם לפני הסכם אוסלו?

זהו, אני מדבר על אחרי הסכמי אוסלושלג דאשתקד
נראה לי שכיום הם נחשבים מדינה נפרדת. זה שאנחנו יותר חזקים, לא בטוח שמגדיר אותנו כשולטים
הם כפופים לנו בהכל, מטבע כלכלה , תיאוםקעלעברימבאר
בטחוני. לא שונה מנחמיה שהיה כפוף לפרסים.

גם צהל נכנס כרצונו לשטחי a כשהוא רוצה ועושה בהם פעילות.


כל יחסי החוץ שלהם תלויים אך ורק בנו. כל מטוס זר שיטוס מעל שטחי הרשות ייורטעל ידי צהל וכדומה

לא יודע, אבל קח בחשבוןשלג דאשתקד
שאת הקריעה לומדים מתקופת גדליה בן אחיקם, שלכאורה הייתה אז אוטונומיה יהודית מסוימת, ובוודאי יותר מבתקופת בית שני (עד חנוכה)
ממש לא יותר מנחמיה. גדליה היה פקיד זוטר שאחראיקעלעברימבאר
על דלת העם הכורמים והיוגבים שאין להם מאומה וישב בעיר קטנה דוגמת המצפה.

נחמיה היה בעל תואר פחה (התרשתא=כבודו) וישב בירושלים כבירתו עם מערכת של שרים, זכות לטבוע מטבע משלו, וכוח צבאי קטן. עיין ערך "יהוד מדינתא".


גם בימי היוונים עד חנוכה היה לכהן הגדול אוטונומיה מוגברת על יהודה כירושלים בירתו

ברור שהשאלה מי הריבון ולא מי התשובים, כךקעלעברימבאר

משמע מהבית יוסף ומשאר הפוסקים עליו

שמעתי גם סברה שיש בה נקודת אמת של הרב נבנצאלקעלעברימבאר

שמכיוון שאין ידינו תקיפה מספיק לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה, אולי צריך לקרוע על העיר העתיקה (הרי האומות לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה).

 

מצד שני מכיוון שהעולם גלובלי היום, גם לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מיפו או מנצרת, כשם שלא יאשרו לאיטליה להרוס את האתרים הארכאולוגים ברומא ולא יאשרו למצרים להרוס את הפרמידות, ויפעילו עליהם סנקציות במקרה כזה.

 

ולכן נראה שחוסר יכולתינו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה לא קשור לחוסר עצמאות. ולכן לא קורעים על העיר העתיקה.

הבהרה:קעלעברימבאר

@מי האיש? הח"ח! 

 

אני לא חושב שבפועל נצטרך לעקור שום בניין בעתיקה. את כיפת הסלע אפשר להעביר בשלימותה לרובע המוסלמי שתשמש בית תפילה לערבים בני נוח שיעלו לרגל בסוכות בעתיד לבוא, ואת שאר המסגדים להשאיר. ואת הכנסיות אפשר שהגויים יעשו בהם פגימה קטנה של אקט סמלי והם בטלות מעבודה זרה (וכמובן יפסיקו לעבוד שם אדם כאלוהות).

נקטע כמובן עקב שינה ויום עבודהמי האיש? הח"ח!

זה אמנם הצריך כמה דקות, אבל קלטתי בסוף כמה זה מוכיח שצדקתי.

איך יבינו בלי מוזיאון, עד כמה טרוריסטית, צמאת דם, מחרחרת מלחמות ואפוקליפטית המחשבה שהדת אמורה להיות ערך ושיקול משפטי במסגרת יישום הציונות המדינית?
הרי פינה מיוחדת במוזיאון תוקדש לסיפור הכואב של בעיטת היהדות מירושלים העתיקה:
החכמים והתורה ליבנה;
הכוהנים, המקדש והעבודה לחורבן ולחיסול;
והלוחמים הסיקריקים, הבריוני דירושלם ששלקו תבן לשתות מימיו, לשבי ולביזוי בקירקס הרומי, טרף לאריות.
ונשות המורדים לבושת וחרפה, ילדיהם וילדותיהם לעבדות וקלון.
 

לכן אותי מעניין שיהיה מוזיאון. ואגב, מה מעניין אותי המיקום האורבני של הכנסת ושל הממשלה הישראלית הקונסטיטוציונית (כפי שבהודעה הזו היצגת, בנוסח "את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית"...)? למי אכפת מהתב"ע או התמ"א מבחינה תיאולוגית ואידאולוגית, או ציונית? נראה לך שאני איגרר לדיון בשטויות וקשקושים כאלו? אנחנו דנים כאן על הדת ועל האמונה שיש לאדם ולעולם. ועל השאלה איך חיים את חיינו המציאותיים, במקום לחרחר כמו פושעים נגד האנושות את מלחמת גוג ומגוג.

 

את הדת הממסדית צריך להרחיק מהמתחמים שהיא מנסה לשים עליהן את טלפיה. כי ההיסטוריה מלמדת שהאפסונים שמנהלים את הממסד הזה, בכובעים תיאטרליים ותלבושות בניכוס עצמי, יאבדו בסוף שליטה על צאן מרעיתם, והתסיסה שמקומות ומוסדות כאלו מעוררים תגיע לרתיחה עד פיצוץ. בכלל, תגיד, אתה זוכר באיזה יקום אתה חי? ממה הגענו לייסוד של דת יהדות אוניברסלית אלטרנטיבית מומצאת (כולל "בייבל" מזוייף של בשורות כזב ויוונים המזייפים כתבי קודש), אם לא מיהודי נזעם, שהגיע מהגליל עד ירושלים להעיף שם את דוכני חלפני הכספים?

 

כשאין לזה מוזיאון, כשהעם לא בא ורואה במיצג קבוע ונהיר את הסיפור, אפשר לחיות תמיד בתודעה פסיכוטית, או אולי בסינדרום ירושלים קלאסי, של "להעביר בשלמותה" את כיפת הסלע. הרי המחלוקת היא בדיוק על זה, על הניסיון להלביש על חיינו את מלחמת החורבן השלישית, את השגעונות והטירוף. כיפת הסלע, באמת. מבנה שרק בשנים האחרונות עלתה לתודעה התבססותו המקורית על כנסייה ביזנטית אדירה מתומנת שאיננה עוד, ושזו עצמה התבססה על מקדש יופיטר (הוי יגון הוי אסון) שהרומאי הרוצח האכזר איליוס הדריינוס הקים בדיוק באבן השתייה של הר הבית, לתקוע בו את הרומח הרצחני של הקיסרות מבוססת הלגיונות. ולך יש את הפרטנזיה, את השגעון, לקשקש על הזזת הבטונאדה מצופת הזהב ההאשמי הזאת? מאיפה זה בא בכלל, הרעיון הזה? מי הרב שלך? למה זה נשמע לך מתקבל על הדעת שזה מה שתציע כאן, באיזו מופקרות חסרת אחריות?

 

בפעם המי יודע כמה, שוב: לא תהיה כאן שום פשרה. יריות תישמענה ("shots fired"), פורט סאמטר, גטיסברג, צ'רלסטון, ריצ'מונד. עמודי אש. תבערה. מוטות שעליהם תולים באשכולות את הפורעים הטרוריסטיים.
עד שהלקח ייקלט לתוך מוחותיהם הנוקשים של מבקשי המוות, כשם שתקעו אותו לתוך מוחות מורדי הקונפדרציה החמומים והקהים.

 

המקום יהיה מוזיאון לכאבי העבר, ולציפייה הרפה, המיוסרת, לאיזה שהוא עתיד. כל אבן, כל לבנה, כל מרצפת, תציג את האסון והתקווה האלו, במסגרת המוזיאון. ושאת ביריוני דירושלים, או של המשרד של הרב רבינוביץ', יעיפו לנהל מגרש או חצר של איזו חסידות ביישוב חרדי בעוטף ירושלים.

 

ואם גם בפסח השני השנתי ינסו כל מיני עיתונאים "לתעד" את הילד שלהם מתרוצץ עם גדי, טלה, שה או כל גריל פחמים פוטנציאלי על תקן חיית מחמד, או להבריח בבגאז', באיזור האגן הקדוש, אז הרי מודעא; זה לא "חביב" ו"יהודי" ו"הנח להם לישראל" שגם אם זה בגדר שרבני ישראל וגדולי הדור רואים זאת כמעשה תעתועים ומשיחיות ברגל גסה, והקרבת חוץ של אש זרה, עדיין ב"מקור ראשון" מתמוגגים מהצידקות והקדושה הטהורה. אז לא, אלא זהו טרור, פראי, מתסיס, מודע ומכוון. זהו אוייב וצר בשערינו. ומבחינתי, הוא צרור בצרור אחד עם כל ה"תיחום" בכותל, וה"ניהול" דרך "הקרן למורשת" וההזיה "להעביר בשלמותה" וכל הטרוריזם הזה.

 

אבל מה שהכי עגום בעיניי הוא עד כמה הפנאטיות והטרור מפרידים כאן גם בין מי שדיעותיהם קרובות במקור. הרי לא אני ולא אתה – וגם אפילו לא רבים אחרים כאן – בעד כל הפריצה להר, ההסתובבות עם הגדיים, הפרובוקציות שמתחפשות לאיזו גאולה מתקרבת וקץ משיחי על ההר. האם אתה משתטח? האם אתה מנסה בכוח לתקוע בהגבהה המוכרת שם כ"רמה" על השטח, בראש השנה? האם אתה עושה סיבוב שערים ואז מנסה להיכנס דווקא דרך אחד השערים שהמשטרה אוסרת מהם כניסה? האם נעצרת שם, עוכבת שם, ספגת שם צו הרחקה על עימות עם הרשויות? האם קיווית, ברמה ממשית של ציפייה שונה מבכל יום, ש"תרגול הקרבה" או "שירת לוויים" תימשכנה ממקום ה"ניסוי" ועד לראש ההר עצמו, ששם זה יהפוך – בבת קול שתפוצץ בראשי ההרים ותשבח את מי שלחץ על הכפתור ושיגר את המשיח, שיבוא וייטול שכרו – להביא לימות המשיח? האם מעשים כאלו יצרו בך איזה רטט, איזה ריגוש עמוק, כאילו השתנה יום מיומיים? אם התשובה לכל הנ"ל היא "לא", ושברור מבחינתך שכל אלו הם כציפצוף זרזיר, כדעת רוב מניין ובניין גדולי ומאורי הדור (הגם שבאמת קולם של מיעוט רגשני בעניין נשמע לעתים צעקני יותר, כתגרני שוק), אזי למה צריך גם את הפנאטיות בעניין רחבת הכותל?

 

למה אין הדבר ברור מבחינתך, שגם אם נניח שדווקא הציונות – כולל זו הדתית של הרב קוק – היה זה מעניינה לעשות קטטה ותיגרה בין לאומית על הכותל, הרי שכל זה הוא עניין לאומי ודיפלומטי, אורתוגונלי לחלוטין לדת, ושהפרשנות שייחסה לקיר ההרודיאני שאנו מבקרים את הסגולות של "כותל המערבי שאין שכינה זזה הימנו", היא שגויה ומופרכת, ושאולי יש תמונות של היישוב הישן המבכים את החורבן סמוך ונראה אליו, אבל לנו בעולמנו החדש והמדעי והמחקרי אין כל טעם בזה? למה לך ברור שצריך להשאיר את השטח - החשוב מאין כמותו מבחינת לאומיות, מבחינה מוזיאלית ומבחינת פאר ההיסטוריה והתרבות הישראלית והיהודית של העם והארץ - דווקא ליישוב הישן (או לנוקטים כמעשיו באתר הזה), ולא לתפוס אותו ולקחת אותו לצורך ההכרחי של מורשת הלאום המדינית והתקומתית הציונית? מה ההכרח שזה יהיה בית כנסת אולטרא אורתודוקסי? למה שהמקום ישרה את אותה קדרות דוממת, אותו מילמול יהודי של עיירת גולה מקוננת? מדוע שם בטלה זכות העם לחגוג את תקומתו, את מורשתו, את עצמאותו האמיתית כחברה, כציבור, כאומה חופשית, מגוונת, רבת פנים?

 

אני לא מצליח למצוא בדבריך שום הסבר וטעם הגיוני, חוץ מפחדנות ומורך לב שנובעים גם מספיריטואליות מבוהלת אולי-קבליסטית, אבל גם מכניעה רופסת לאלימות ביריונית של גזלנים חמסנים, שחיים מכוח הציונות ומעוצמת הישגי המדינה, אבל אז מנסים להלביש על הישגים אלו גלימה תורכית של פאשות ובאבות, כאילו כל זה קרה רק כדי להתכופף בפני ממסד עויין ואפילו לא ישר להכיר תודה די הצורך.

ברור שהתורה אמורה להיות שיקול בציונות.קעלעברימבאר

אין אומתינו אומה אלא באלוהיה, 3 אבותיה, ארצה ותורתה.


גם האידאה הדתית של הגלות צריכה להשמר כדי שלא נחטא בחטאי בית ראשון. וכדי שלא נרגיש מפוחדים מלהגיע לחאי בית ראשון ונקצין לשנאת חינם של ביתשני.


דווקא הסייגים של הגלות עוזרים לנו להתנהל ברוגע ולא בפחד, ולא להגיע לקיצונות דתית של בית שני. כאדם שנמצא בממד אין צורך שישכב על האספלט באזעקה.


ב. אין כזה דבר "דת ממסדית". יש את חכמי ישראל שנוצרו בצורה ספונטנית. כשם שאין כזה דבר "שפה עברית" ממסדית.

אין לך אלא שופט שבימיך ודרך הפולחן הנוכחי אנו עובדים את ה'. ועודיבוצעו בן שינויים רבים כשנהיה ראויים, אנו עדיין לא שם.


ג. בית פולחן חי עדיףעל מוזיאון ואנדרטה מתים. בפולחן בכותל יהודים מבטאים רגשית את כל התת מודע הקולקטיבי של למידה מטעויות של 2000 שנה, יותר מכל אנדרטה שלא באמת תזיז למישהו.


ד. אף אחד לא רוצה להעביר כיום בשלמותה את כיפת הסלע. ניתן גם בעוד 200 שנה, שהעולם המוסלמי יעבור שינויים לותרנים ורפורמות. אתה יודע מה צופן לנו העתיד?


ה. לא קראתי את הכול זה ארוך. אולי אגיב לשאר בהמשך.


ו. החמסנים הם הציונות החילונית שניסתה להלביש על עם ה' לאומיות פלאפל של היותינו עם ככל העמים

בטח, הכל ברור, מובהר ונהיר כהילל בן שחר.מי האיש? הח"ח!

הבעיה היא, כמובן, שגם כוכבים ככל שהם בוהקים יותר, גדולים יותר, זוהרים יותר, כך הם קרובים יותר להתלקחות ולפיצוץ.
קודם זו היתה הבהרה, עכשיו זה כבר ממש ברור. רק שאיכשהו עם כל הבהירות, אנחנו עדיין מסתובבים סביב אותו פנס.

רק שיש כאן חוסר יושר מצידך שלא מאפשר להתקדם. קודם היה לך דחוף להטריל בפרובוקטיביות על הזזת כיפת הסלע. עכשיו פתאום מתברר שזו הילכתא למשיחא. לאיזה עתיד סטארטרקי שבו בהקשת מקלדת ייעקרו הרים ובניינים ויונחו ברובוטיקת AI במקום אחר, או בכוכב אחר. מחילה ממך, הטריק הזה לא עובד עליי ומקווה מאוד שלא על אף אחד אחר. זו התחמקות פתטית מלהיתפס על טרוריזם, אחרי שנלחצת אל הקיר.

כל מה שאתה מביע כאן זו בהלה מחיי יום יום ומציאותיות שלא נוחה לרועי הצאן הדתי, מוריו הרוחניים שמגזימים בהבטחותיהם לישועה, מתוך תחרות עסקית, ואז לא יודעים איך לעמוד במילתם. שום דבר חדש, אותו שבר שאנשים חוו כבר בשלהי ימי הבית השני במרד אתרונגיוס. אותי זה לא קונה, כל הקישקוש הזה על ההכרח לערבב בין מדינה ודת.

אפשר להיות ציוני ולהיות דתי, ולא ראיתי אף פעם את ההכרח לעסוק כל היום ב"מקף המחבר", האהוב כל כך על יצרני שטף התעמולה הפוליטית של המגזר, בעיקר לדעתי לצורך ריקוד מה יפית בפני מנהיגי העולם החרדי. שהרי כיום מבחינתם, יותר חשוב משאלת המדינה זה שחס ושלום לא יהיה מצב שראש ישיבה גבוהה סרוג לא יוזמן לבר מצווה של נכד של אדמו"ר, או שחס ושלום יגיע והמשב"ק יתסיס נגדו את האווירה בקרב הנוכחים. והמצב הזה, באופן פרדוקסלי, הוא הרי ההיפך מכל הרעיון הדתי לאומי, אבל מובן שלאנשים כמוני כבר נגמר התימהון והבנו שאנחנו כבר בשלב האידיאולוגיה הפוסט ציונית של המגזר. וכפי שהיטבת להגדיר, "בית פולחן חי" שלדבריך עדיף על "מוזיאון ואנדרטה", כלומר שאתוס לאומי וזהות והגדרה מסוימת מחודשת, בהיכל מאורגן ואינדוקטרינרי [במובן הכי מינימליסטי], זה אסור מן התורה. ברור למה, כי זה מאתגר את הממסד הדתי. אין אבסורד גדול יותר מאשר שהממסד הכי מוזיאלי תוקף את ההתפתחות והחדשנות כמצב של "מת". נכון שבעולם היהודי אין חי יותר מן העתיק, "יעקב אבינו לא מת", אבל בוא, זה לא מנע מרבי יהושע להתאים את החיים בתר החורבן להמשיך הלאה, לאכול בשר ולשתות יין הגם שיש כבר מטען כבד על החיים והכתפיים. רק שדרך יבנה וחכמיה, ואחר כך ישיבות התלמוד וקהילותיהן, נוצר חיבור חדש, השתנתה המסגרת, מעגל השנה קיבל צורה אחרת.

אבל בגישה שלך לגבי העכשיו, אולי הכיפה עדיין סרוגה אבל אפשר כבר לקפל את הציוד של הקיבוץ הדתי, ולבנות מחדש את חומות העיירה. כי בעומק הדברים, וכפי שציינתי ולרגע לא חלקת, אתה לא מנסה דחיקת קץ בסגנון השוליים המגזריים הבוערים, אלא חיבור של הפלגים הדתיים לשלטון החוקתי, כך שתהיה זו מעין גאולה בידי אדם ברמה המקסימלית האפשרית לאצבעותיו הגשמיות של בשר ודם. ומה שאתה לעולם כנראה באמת לא תבין זה עד כמה זה מלאכותי, צורם ועדין כתפירה גסה במחט ברזל וחוטי חבל, של עם ארץ שלובש שק.

ולגבי חמסנות, אז בסדר, נניח שאני לא מבסוט מחמסנות מסוימת ושאתה לא מבסוט מחמסנות אחרת. פרקטית, או שהצדדים יידעו להסתדר או שנגיע לטכניקות האמריקאיות שכל כך מתאים מבחינתי להזכיר.

לכאורה אתה צודקשלג דאשתקד
כתהתי שהרב גורן מצטט הרבה פוסקים שכותבים כך. אבל עם כל הכבוד זה דברים שקראתי לפני כ20 שנה אז אני לא יכול לחתום עליהם...
..טיפות של אור

(למי שמתעניין, בתשובה המקושרת יש אוסף של דעות מפתיעות בעניין קריעה, מפוסקים נחשבים ביותר. בין היתר: 'החילונים שולטים אז זה חורבן', 'המנהג היום לא לקרוע כי כבר התרגלנו מדי לחורבן', 'באוסלו היה צריך לקרוע על בית לחם ואז בחומת מגן לא ועכשיו אולי שוב כן', ועוד ועוד

 

ברכת יהודה - א - ברכה, יהודה (page 144 of 310))

 

שכחת את:קעלעברימבאר

"לא אוכלים קדשים קלים כיום בעתיקה אז צריך לקרוע על העתיקה".
 

(טענה שמראה האם הפוסק רואה את ירושלים כמרכז המלכות בעיקר, או כחצר המקדש וחדר אוכל לקדשים קלים בעיקר)

(זה חלק מה'ועוד ועוד' )טיפות של אור

נדמה לי שהחוט החורז קרוב ל-"כמה הרב הפוסק מתלהב מהמצב כרגע"

יותר כמה הפוסק מזרוחניק או חרדיקעלעברימבאר
וואלהשלג דאשתקד

אין על תשובות הרב פוגלמן. כשיש הזדמנות אני תמיד נהנה לקרוא את דבריו.

מה שכן, המתודה ההלכתית שלו קצת שונה מהמקובל. הרבה מאוד ציטוטים ודיוקים דקיקים בספרות חז"ל, לעומת מעט ציטוטי פסיקות הלכתיות מקובלות (יש הרבה שרןאים ככה את פסיקות הרב גורן, אצל הרב פוגלמן זה כמה צעדים קדימה...)


אני מדבר באופן כללי, את התשובה הזו עוד לא קראתי.

וגם -אריאל יוסף
עבר עריכה על ידי אריאל יוסף בתאריך כ"ה באייר תשפ"ו 18:12

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, מקור חיים השלם ח"ב

 

 

רב אברום העיד שהרציה טען שכן קורעיםקעלעברימבאר

בימינו על מקום המקדש

לא נכון. הוא חלק בזה על הרצי"ה. מוזמן למצוא מקור.אריאל יוסף
ייתכן שלא הבינו את הרציה נכון, ייתכן שהוא אמרקעלעברימבאר

שאם תיאורטית היינו יכולים לבנות את המקדש ללא הגבלת האומות והיינו יודעים איפה מקום המזבח, רק שבנייתו היתה מתעכבת מסיבות טכניות, אז לא היו קורעים

ידעתי שזה מה שתביא... אין כאן עדות. תקרא שוב:אריאל יוסף

 

"מו”ר הרב שפירא התפלא כששמע שמוסרים בשם הרצי”ה שאין לקרוע על מקום המקדש, כי הקריעה על המקדש תלויה בבניינו ולא בריבונות".

הוא חלק בזה על הרצי"ה והתפלא שכך נהג. 

 

הנה ריאיון עם הרצי"ה בהצפה תשכ"ז:

אז:קעלעברימבאר

א. זה היה מייד אחרי ששת הימים שהרציה סבר שהאומות לא ימנעו מאיתנו לבנות את המקדש והעיכוב הוא רק הלכתי. כיום אם נבנה את המקדש על כיפת הסלע אנו מסתכנים בפלישת צבא ארהב למדינה.         והרי כיום העיכובים לבניין המקדש אינם מצידינו אלא מצד האומות     , בעודש הרציה מנמק זאת כי כל העיכובים הם רק מצידינו                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               ב. אי אפשר להביא עדות מראיון בעיתון שייתכן שלא ציטט נכון. ואי אפשר להביא עדות באופן כללי על הרציה ממצב שהיה מייד אחרי ששת הימים שכולם חשבו שעוד שניה המשיח מגיע.  דבריו המצוטטים על תשעה באב סותרים את כל העדויות שהיה ממרר בבכי בתעשה באב במשך שנים שאחרי ששת הימים. ולא ייתצכן שמירר בבכי רק על אסון שקרה לפני 2000 שנה ולא על חסרון בניין המקדש בימינו.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 

כותב בשביל אחרים:טיפות של אור

הרציה חזר על דעתו בעניין הקריעה בשיחה לקראת יום ירושלים תשלב (שיחות הרציה מועדים ב עמודים 304-305)
 

(כמו כן, אני חושב שאותם רבנים שאומרים 'היום אין ריבונות ולכן גם הרציה היה אומר לקרוע' גם אומרים 'היום אין ריבונות ולכן גם הרציה היה אומר שמותר וצריך לעלות להר הבית'. אני אישית חושב שבשני המקרים הרציה היה אומר שהמצב האקטואלי לא משנה ואנחנו הריבון - הר הבית הוא חלק ממדינת ישראל)

אם הוא אמר לא לקרוע בתשלב אז כנראה אתה צודקקעלעברימבאר

 וגם היום היה אומר לא לקרוע. מה שאכן תמוה מאוד שהרי סוף סוף המקדש חרב (וגם רב אברום והרב מלמד ועוד תלמידיו תמהו על זה, לא אני). וכולם מעידים על הרציה שהיה ממרר בבכי בתשעה באב, בניגוד למה שציטטו משמו בהצופה. 

 

אגב רב אברום התנגד עד סוף ימיו לעליה להר 

בכל מקרה, בלי קשר לעניין,קעלעברימבאר

בכל מקרה כל תלמידי הרציה טוענים שבימינו עיקר החורבן הוא חורבן ההיכל ולא כיבוש או אי כיבוש השטח. ומעולם לא שמעתי טיעון ש"צמים בתשעה באב ואבלים ב3 השבועות רק בגלל שזה תקנת נביאים, או רק בגלל שהערבים משחקים כדורגל בהר"

 

ובכל מקרה אין קשר בין סברת הרב הלוי לסברת הרציה, שסובר ההפך מהרב הלוי בעניין מהות המקדש

וראיה שהרציהקעלעברימבאר

לא הורה להקל בשום מנהג אבלות של 3 השבועות, גם לא מנהג אבלות קל שבקלים

או שמא סברקעלעברימבאר

הרציה בדין קריעה כנימוק שמובא בסוף הסיפא של הרב הלוי, בעניין שמתו לפניו או לא לגבי החיוב ההלכתי של קריעה

מתלבט אם בכלל לענות לך, אבל יש לי תיקון קטן אז הנהאריאל יוסף

תיקון: הריאיון ההוא ממעריב. הנה הריאיון מהצפה שחוזר על אותם דברים בדיוק (מתוך: "במערכה הציבורית"):

אז למה הרציה היה ממרר בבכי בתעשה באב?קעלעברימבאר

כי יש תקנת נביאים למרר בבכי בתשעה באב?!

 

כנראה שהראיון ממעריב לא מדויק.

 

ולגבי הצופה- קשה לראות את הדברים שלא מהקשרם המלא. אך ייתכן שהרציה סובר שדין קריעה על המקדש לא קשורה לעניין החורבן אלא לעניין מצב השטח (וראיה לזה שהרואה את המקדש קורע בהלכה, בעוד שבתשעה באב איננו קורעים על אף שאנו כאבלים).

 

בכל מקרה כל תלמידי הרציה טוענים שבימינו עיקר החורבן הוא חורבן ההיכל ולא כיבוש או אי כיבוש השטח. ומעולם לא שמעתי טיעון ש"צמים בתשעה באב ואבלים ב3 השבועות רק בגלל שזה תקנת נביאים".

 

ובכל מקרה אין קשר לסברת הרב הלוי לסברת הרציה, שסובר ההפך מהרב הלוי בעניין מהות המקדש

ועובדה שהרציה מעולם לא הורה להקל במנהגי האבלות שלקעלעברימבאר

3 השבועות, אפילו לא במנהג קל שבקלים

אז לאחר ניסיון כושל להסביר בשיחה אישית -אריאל יוסףאחרונה

אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד