זה חלק מהמושג- צניעות ע"פ ההלכה.. 

(:

אלו בלי הגרביים לא עם ארוך.. (: 

מכירה הרבה בלי גרביים עם ארוך. וכשלובשות קצר יותר- אז כן לובשות גרביים.

המקום.. ולכן אם יש בת שבמקום מגוריה לא נהוג ללכת עם גרביים היא לא צריכה....

אפשר מקור? 

(: 

למצוא את זה עכשיו... 

בשכונה יש מנהג ללכת בפריצות, 

זה אומר שזה מותר? (: 

חח.. 

זה אומר שמותר המינימום ההלכתי

אתה מבין שיש מקומות ששרוון עד המרפק זה דוסי ויש כאלו שלא

אז ככה גם לגבי גרביים או דברים דומים

לא התכוונתי לפגוע. 

פשוט אין כזאת הלכה. 

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1728

ההפך, אנחנו נוהגים ע"פ הרב אליהו וכשבררתי אם מותר ללכת כך אמרו לי שלא כי "שוק באישה ערווה"  זה כל הרגל הברך כולל כף הרגל

חובה רק למי שלובשת חצאית ארוכה עד הקרסול או קצת מעל.  לא עד הברך.

בהצלחה לכל הצדיקות. מאד מעריך את כל מי שמקפידה , זה גם מאד עוזר בשמירת העניים.

לדעתי המינימום ההלכתי הוא 40 דנייר שזה כבר אטום ולא עושה את הרגל ככ יפה... רואים שזה גרב...

אני כנראה מה"צדיקות" (ל'עד חיה בלבבנו')

ידידי הווירטואלי. סליחה מראש על ה...

לך תשאל כל ת"ח מכל מגזר, ואני בטוח שהוא יגיד לך שאכן בעיות צניעות- זה יותר חמור מגזל ואונאת דברים...  והאמת היא, שלא צריך להיות גאון בתורה בשביל לראות את זה- מספיק לפתוח חומש, ולראות מה המשקל שהתורה נותנת לבעיות צניעות, לעומת בעיות גזל ואונאה (כמובן שזה קשור גם לפרצות הגדולות שמזמנת לנו תרבות המערב בכל רגע ורגע, שצריך להתמודד איתן...)... כמובן- זה לא בא חלילה לגרוע מחשיבותן הרבה של האחרונות, שגם בהם לא חסר לנו במה להשתפר, אלא רק לתת פרופורציות.

לגביי ההערה של "ירידה מהעיקר"- לא כ"כ ברור לי על איזה עיקר אתה מדבר. הרי אפשר ללבוש מותגים באופן צנוע?. אולי אתה מדבר על בזבזנות והתרברבות יתר- אבל זה נושא אחר. אם אתה מדבר על זה שזה לא צנוע- אני איתך.

לגביי הציבור החילוני- זה נשמע לי תמוה. אני חושב שלפני שמחשבים מה הציבור החילוני חושב על משהו- צריך לחשוב מה רבש"ע חושב עליו, ואם זה נצרך ע"פ ההלכה- אז זה דיי ברור מה הוא ית' חושב על זה... אני חושב שזה קצת שיטחי למקד את הסיפטיה שיש לציבור החילוני כלפיינו- בעניין הלבוש. יש חיבורים חשובים ומכובדים יותר, ששמים את נושא הלבוש במקומו הנכון והזניח. אבל גם אם זה היה נכון ומשמעותי, הרי א"א לעשות מצווה של אהבת ישראל- ע"י עבירה בצניעות. צריך למצוא אפיקים אחרים.

לאור כל זה- המשל שלך בסוף כלל לא שייך. לא מדובר על חסידות- אלא על עיקרי דינים פשוטים. וגם אם זה אכן היה חסידות- תסמוך על הרבנים והמחנכים החרדים והדת"ל שהם יודעים לכוון נכון.

באחווה ווירטולית.

גם גברים אגב.

בכל הנושא הזה צריך להיזהר באיך שמדברים.

וכן, הרחוב נראה כמו שהוא נראה בגלל שלא לכל הבנות מתאימה הכפייה של האולפנא, וצריך לחפש דרך אחרת לחנך לזה. (אין לי פיתרון. אני רק קובלת על הדרך הרגילה).

לי ב"ה אף פעם לא הייתה בעיה עם זה, אבל אני רואה הרבה בנות שדווקא בגלל הכפייה באולפנא הולכות לא צנוע.

באיזה דת אתה?

יום טוב!

אחרת, זה אומר- שיש חוסר בייראת שמיים... וזה יותר חמור...

כנראה שבפועל- חסר את שניהם...

אבל אל דאגה! בזכות בחורים שמקפידים על ההלכה, ובנות כמו בת מלך- זה בעז"ה ישתנה.

חזק חזק ונתחזק ✔

אם לא מכירים את ההלכה- ניחא, אבל אם מכירים- אז איך אפשר לזלזל?... תמוה בעיניי .

*רכבות

אמנם אני גבר וקל לי לדבר, וזה גם לא הנושא של השירשור (וגם באופן כללי- אני לא אוהב להטיף לאנשים אחרים...)- אבל כדאי לבדוק את ההלכה בנושא הזה... אני מכיר קצת אחרת...

אבל כל אחת תעשה כראות עיניה, ועצת רבניה/רבניותיה  .

בס"ד

ברור שמצד אחד יש הלכה ואסור לזלזל בה בכלל-כמו בכל הלכה אחרת!! אבל מצד שני קראתי שהרב אליהו כותב שהליכה עם נעליים זה לפי מנהג המקום- ולכן אם במקום המגורים של הבת לא נהוג ללכת עם גרביים אז היא לא חייבת...

אני חייבת להגיד שאני ממש מסכימה עם עדן! גרביים זה לא מה שמעיד על דוסיות או לא...!

אני חייבת לשתף שאני באה מבית דתי לאומי רגיל- משפחה דתית שגרה ביישוב דתי בשומרון, וקיבלתי חינוך דתי לכל דבר... אממהה- אני לא באה מבית של דוסים מה שנקרא..

בשנים האחרונות מאוד מאוד התחזקתי ב"ה, מאוד חשוב לי ללמוד את ההלכות ולקיים אותם בלי חיפופים...

ב"ה אני גם צנועה מאוד (ותמיד התהלכתי בצניעות..) רק שבשנים האחרונות אני הולכת רק עם חצאיות ארוכות, שרוולים אחרי המרפק, מחשוף של החולצה סגור עד למעלה- בלי שום חוכמות וכך גם מאחורה..

אבל גרביים באמת שקשה... כמה שאני מנסה כל פעם אחרי החורף למתוח את הזמן ללכת כמה שיותר עם גרביים אני לא מצליחה.. ומרגיש לי שאני לא אמיתית עם עצמי..

אז אני דוסית, צנועה בלבוש, מגדירה את עצמי כתורנית- אבל לא יכולה ללכת עם גרביים.... לא חושבת שהרמה שלי פחותה רק בגלל זה....

וואי... לא התכוונתי לעצבן אותך דורה... ... סליחה.

אם זה ככה- אז אני חוזר בי... לא על זה דיברתי (ואכמ"ל...)... את דווקא נשמעת כמו מישהי שכן מודעת להלכה, ובהחלט מעוניינת לעבוד את ד' באמת... חיזקי ואימצי, תמשיכי לעלות מעלה מעלה בעז"ה!

נ.ב.

בת כמה אמרת שאת? 

לא סגורה וקשה לי...

אז אני הקטן, לא רואה למה את צריכה להרגיש שקשה לך?... הרי את בעצמך ציטטת מהרב אליהו (זצ"ל או שליט"א?) את ההלכה באופן ברור, ואין מה להתבלבל בזה...

חזקי ואימצי!... אשרייך שזה מה שמטריד את מנוחתך  .

כל הכבוד על הצניעות.

ואם כבר הצלחת ללכת ארוך, שרוול אחרי המרפק, וכ'ו.. 

גרביים קטן עלייך, הכל כח הרצון ! 

(: 

בס"ד

כבר כתבתי שזה מרגי שלי לא לגמרי אני ואמיתי ללכת עם גרביים.. ואני מאמינה שצריל לעשות את הדברים באהבה וברצון אמיתי...

לגבי שאלתך מקודם לגבי מקור של הדברים- אז מצאתי בילקוט יוסף, באוצר דינים לאישה ולבת, סימן לז, ד- שהרב עובדיה יוסף כותב ככה:

"הנשים חייבות לילך תמיד עם גרביים שאינן שקופות, ומכל מקום אם היא הולכת בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים, (הנקראים בלשון המון העם "שמלת מקסי") כך שהשוק מכוסה, ואינה לובשת גרביים, יש לה על מה לסמוך. וטוב להחמיר."

כרגע לא מוצאת את המקור של הרב לגבי מנהג המקום... 

זאת ההלכה.

מה שאמרת כמנהג המקום. צר לי אבל אין הלכה כזאת.. 

(: 

בס"ד

ב"ה אני מודה לקב"ה יום יום שלא נתן לי התמודדות גדולה מידי בצניעות...

בנוסף, למדנו עם הרב שלי במסילת ישרים שכשאדם רוצה לתקן/ לעבוד על מידה מסוימת הוא צריך לעשות את זה לאט לאט- בטיפות קטנות- מעשים קטנים כדי להתקדם.. אין שינוי שנעשה בבת אחת..

בשנה שעברה קיבלתי על עצמי גרביים בשבתות- להוסיף קדושה..- והשנה אני הולכת עם גרביים בעובי לפי ההלכה... בינתיים יותר קל לי ככה.. ואולי בהמשך אצליח לקבל על עצמי גרביים ביום יום..

בעז"ה שנצליח לעבוד את ה' באמת ושנדרוש את עצמינו ככה בכל התחומים...

אוהבת אתכם חברים!!

לא שומר עיניים. 

לא סובלת לק..

היה גרביים היה פוזל פחות..  

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.