ב"ה
שלום רב,
ברצוני לשתף במשהו שמטריד אותי ,אשמח לשמוע דעתכם בעניין.
וכיצד הייתם נוהגים במצבי.
אנו נשואים 9 שנים בטוב ובנעימים.
בעלי אדם מאד רגיש כלפי משפחתו וביתו על כל המשתמע מכך.
מה שנקרא אדם "ביתי".
הוא עובד מס שעות ביום בעבודה שמכניסה משכורת לא גדולה.
גם אני עובדת ב"ה ומכניסה משכורת סבירה.
העניין הוא כזה, שיש לו במשך היום הרבה שעות (יחסית) שהוא פנוי.
העבודה שלו די קלילה , ואת יתר השעות הפנויות שלו הוא מקדיש לבית ולמשפחה.
הכל טוב ויפה. ממש צרות של עשירים.
לכאורה, אני אמורה לשמוח ולהיות גאה בבעל שלי שעוזר ונותן מעצמו הרבה למשפחה.
אך קורה לא מעט, ובעיקר בחופשות שאז גם אני בחופש. ואנו נפגשים דיי הרבה.
וישנם שעות שמרגיש לי שהוא נמרח ולא מנצל אותם מספיק (כראוי לגבר).
אני משכנעת אותו שיחפש עבודה נוספת (גם לתוספת פרנסה) וכד או שיעשה משהו לניצול השעות הללו.
נראה שמבחינתו ,טוב לו בבית.הוא לא ממהר.
בעקבות כך נוצרת לפעמים אוירה לא נעימה ,מתח כזה בינינו.
הוא נפגע מהביקורת שאני מטיחה בו. על אף שאני לא מתכוונת.
מרגיש לי שאין לו כח להתאמץ למצוא עבודה שמתאימה לו ומכניסה יותר.או ללמוד משהו חדש.
או שהוא לא מספיק מאמין בעצמו.(שאת זה הוא אמר לי מס פעמים)
מה דעתכם? איך הייתם נוהגים במצב כזה?
אולי הבעיה היא בעצם בי?
יש לציין שבמשך השנה כשאני עובדת. זה פחות מפריע לי. כי אז הראש שלי לא פנוי ואני הרבה יותר עסוקה.
איך בכל זאת ניתן להעצים אותו ולדחוף אותו לעשות שינוי? או שבכלל אין צורך ומה רע בכך?
תודה על התייחסותכם.
