בס"ד

מספרו "רעים אהובים", עמ' 78, זה נראה שהוא אוסר את זה- בקל וחומר מאיסור אמירת שלום מאיש לאישה... ובכלל הוא מזכיר שם לפנ"כ, שדיני צניעות במאורסת- חמורים יותר מסתם משודכת...

זה גם מובן, ע"פ דבריי הרצי"ה בנושא: "רומנטיקה (=חיבה) זה טוב- אחריי הנישואין".

( http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8) )

גם בהלכות לפני כן

ביטויי חיבה הם דבר שנצרך כדי לקדם את הקשר, ולהגיע למצב של ביטחון לקראת אירוסין וחתונה. אבל: חשוב להיות זהירים, לקבוע חסם מסוים בעוצמת הביטויים, שמעבר לו אתם קובעים לעצמכם שלא עוברים עד אחרי החתונה. אני דווקא לא מתייחס כאן לזהירות מתקלות - שגם זה חשוב ביותר - אלא לכך שחשוב שאחרי החתונה תהיה עליית מדרגה מורגשת.               באופן כללי, ביטויי חיבה הם דבר שסובל מאינפלציה. אם רגילים להשתמש בהם כל הזמן הם נשחקים ומאבדים את ערכם, ויהיה צורך להעלות עוד ועוד את הרמה שלהם, עד שלא יישאר זמן לומר מילים רגילות... בזוגיות בריאה לטווח ארוך השימוש בהם הוא בגלים, בהשתלבות עם המחזוריות הרגילה, כך שנשמר המתח והערך שלהם. אבל לפני החתונה צריכים באופן מושכל ומיוחד להיזהר לא להגזים.

שאלה:
האם מותר, ובאיזה שלב, להעיר הערות לבחורה, כגון: "את מוצאת חן בעיניי", "השמלה שלך מאוד יפה", ואפילו ביטוי חזק יותר כמו "אני אוהב אותך"?

האם יש בזה משום פריצה בגדרי הצניעות, או כיוון שזה לשם היכרות רצינית לנישואין - זה מותר?

תשובה:
יש דברים ששומרים רק לשלב שאחרי הנישואין. עדיף שלא יהיה צורך לגלות את צפונות הלב לפני החתונה. זאת רק בתנאי שאין צורך לומר אמירות מעין אלו כדי להצליח לשבור מחסומים ולפתוח את הלבבות. אם כן, אם האמירות האלו נובעות מצורך פנימי לבטא את מה שמרגישים צריך להתאפק עד הזמן הראוי. אולם אם זה נצרך בכדי ליצור את הקשר אזי מותר לפי הצורך. ההצעה שלי היא לרמוז או לומר אחד לשני אני בשלב שאם היינו אחרי החתונה הייתי מרעיף עליך המון מילים מפני שזה מה שאני מרגיש. משפט מעין זה גם מאפשר לא להחסם וגם לא לומר לפני.

ועולמם החברתי שמקיף אותם.

ברור שאדם הגדל בתנועה מעורבת ירגיש שמותר לומר יותר גילויי חיבה מאדם הגדל בתנועה נפרדת, וכן על זה הדרך.

לאחר שיחה חכמה עם מישהי שלמדתי ממנה רבות, הבנתי שזה תלוי קשר וכד'.

בס"ד

שימי לב שלא דיברתי רק על דייטים אלא גם על חברויות שזה שונה מדייטים מאוד.

הכל תותים? איך הגעת למסקנה שהכל תותים בקשרים לפני חתונה??

אני מכירה המון זוגות, אני ביניהם, שהקשרים שלהם ממש לא היו תותים ודרשו עבודה ומאמץ.

את יודעת כמה השקעתי בחברים שלי? כמה פלוני השקיע באלמונית?

את לא יודעת, גם אני לא. אני חושבת שלומר שלא אהבתי מישהו רק כי לא הייתי נשואה לו זו התנשאות שהיא לא במקומה.

אני מסכימה שיש רובד שנוסף כשחיים יחד, מחוייבים באמת אחד לשניה, מקימים בית. זה לא אומר שאין אהבה גם לפני. בדיוק כמו שיש המון סוגי אהבות, גם באהבה של בני זוג יש רבדים ואני לא חושבת שהרובד היחיד שאפשר לקרוא לו אהבה הוא אחרי חתונה.

בקיצור אני ממש לא מסכימה איתך שלא באמת אהבתי אותו.

מה יהיה מיוחד באהבה שלי לבעלי?

מה שהיה מיוחד כלפי כל אחד מהחברים שלי. מעולם לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי את מי שלפניו. מעולם.

אל תדאגי, בעלי יזכה באהבה עצומה. יש לי מקום בלב להמון אנשים, לכולנו יש.

אהבה זה לא דבר שמחלקים ונגמר, זה רגש, יש אותו תמיד.

אני לא חושבת שיש בעיה בלומר "בשלב מסוים אהבתי את פלוני". לכן אני גם לא רואה בעיה בלומר את ה כי באותו רגע באמת אהבתי.

ושוב, לשמור את האהבה שלי לבעלי נשמע לי טיפה מגוחך.

א. כל אחד מהחברים שלי היה פוטנציאל לבעל ככה שמבחינתי זה בסדר. שוב, נא לזכור שחברויות זה שונה. בדייטים כנראה שהאמירה הזאת הייתה מגיעה מאוחר יותר כשהקשר ודאי ואז הוא ממילא הופך להיות כמעט כמו חברות.

ב. כמו שאמרתי, אין לי מלאי אהבה מוגבל. אל תדאגי לבעלי, יהיה לו המון. מי שמכיר אותי יכול להעיד שאהבה זה לא מה שחסר לי..

לגבי לתת את עצמי-

נכון, אני נותנת את עצמי ואני מאמינה שבכל קשר רציני צריך לתת את עצמך. אני מאמינה שזה חלק מההשתדלות לקראת חתונה. לתת הכל לקשר ולמי שנמצא בקשר. לא יילך? לפחות ניסיתי, באמת ניסיתי. יילך? מה טוב.

אני לא רואה בזה פגיעה בי, אני רואה בזה השתדלות עצומה וראויה להערכה. אני חושבת שהרצון להתקרב והקרבה כמה שאפשר הוא הנכון והבריא.

אני באמת לא אבין לעולם איפה בדיוק חושבים שנפגעתי מזה שאהבתי אנשים בעברי.

אני מאמינה שאהבה זה ערך עליון וקדוש, אני לא מאמינה שבגלל זה לא צריך לומר אותו, בטח כשמדובר בזוג על סף אירוסין.

אני מאמינה שגם ככה אני מקדשת אותו. אני גם מאמינה שמה שבעיקר מקדש אותו זה המעשים.

עד כאן דבריי לכרגע.

מעניין אותי אם דעתך תשתנה...

(כי ממה שאני ראיתי - אפילו הזכרונות מדייטים רגילים לגמרי ואף קצרים - עלולים להפריע בזוגיות האמתית...)




 

לדעתי זה עלול להפריע בקשר זוגי אמתי - של נישואים. 

(יש הבדל גדול בין קשר עמוק של חברים לבין קשר אמתי של נשואים).

לא עדיף לך לשמור את מלוא האהבה שבך לאדם אחד?

(אני מדברת על אהבה זוגית, לא על שאר האהבות שקיימות בעולם).

אבל כשהיא ניתנת לאנשים שונים - זה פוגע. וזו דעתי.

אבל כנראה אנחנו יוצאות משתי נקודות הנחה שונות. אני סוברת שקשר רציני צריך להיות רק עם הבעל (אלא אם כן קורה "אסון" וזה לא יוצא - אבל להתייחס לזה כאל אסון...). את סוברת הפוך.

כנראה שאין טעם שנתדיין.

אבל בכל זאת מעניין אותי לראות מה תהיה דעתך אחרי שתתחתני...

אני חושבת שגילויי אהבה אמתיים צריכים להישמר לאחרי החתונה. עוד לא התארסתי אבל בינתיים שזה שלב לפני אנחנו רומזים קצת אחד לשנייה במכתבים והכי חזק זה להסתכל בעיניים. המבט והחיוך יכול להגיד הכל גם בלי מילים ואת זה שום הלכה לא אוסרת (נראה לי...)

ברצינות?

זה ממש לשבת בדממה ולהסתכל בעיניים ככה, בלי לדבר. התחושות אז מאוד חזקות, מן הסתם, וזה יוצר חשק עז לנגוע בשני.. כי הרגש מטפס. לכן אני מבינה למה זה אסור...

וכן יש בזה משהו שאנשים שואלים דברים אישיים, אבל זה כל הקטע של פורום, לא? (אנשים מרגישים חופשי לדבר כשהם אנונימיים) 

וגם אמרתי את זה מאוד בכלליות, לא התכוונתי לזוג ספציפי...

בס"ד

"רומנטיקה זה טוב- אחריי הנישואין"

(http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8)  בתחילת השליש האחרון...)

אני לא יודע מה ההלכה, אני יודע להגיד שאצלי לקראת חתונה, כל גילוי רגש, אפילו קל שבקלים, לא לדבר על זה שאשתי שלחה לי בהודעה אני אוהבת אותך(עד אז כשקלטנו שאנחנו רוצים להגיד את זה היינו אומרים וולדמורט, שנינו חוזרים בתשובה אז מכירים את זה) זה עשה לי בעיות בנושא ברית לא פשוטות בכלל שנאלצתי להתמודד איתן חזק מאוד וזה לקח ממני המון אנרגיות. אשתי מצידה אמרה לי שקשה לה מאוד שנתחת בלי איזשהו גילוי רגש, והיא לא בטוחה במאה אחוז מה אני מרגיש אליה אם אני לא אומר לה(אני כגבר לא נשוי באותו זמן לא הבנתי שאם אמרתי לך שאני רוצה להתחתן איתך זה לא מספיק עד החתונה), ואני מצידי, כיוון שזה לפני חתונה, מאוד התביישתי לספר לה ונאלצתי להתמודד לבד עם הנושא, וקצת סיפרתי לרב שלי.
אז לדעתי, ומהכרותי עם עצמי ועם הנטיות שקיימות בי שקיימות אצל רוב הגברים, ובמיוחד לחוזרים בתשובה, זה יכול מאוד לסבך כשגילויי חיבה נאמרים בלי שום מעשי חיבה, ובפועל בדיעבד כשאני מסתכל, אי אפשר להגיד שמילות חיבה לפני חתונה יכולים להיות אמיתיים, לא כי האדם לא אמיתי, אלא כי המציאות של גבר ואישה שרוצים לחיות ביחד ועדיין לא חיים היא כמעט היא לא מציאות "מציאותית".

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.