בס"ד

מספרו "רעים אהובים", עמ' 78, זה נראה שהוא אוסר את זה- בקל וחומר מאיסור אמירת שלום מאיש לאישה... ובכלל הוא מזכיר שם לפנ"כ, שדיני צניעות במאורסת- חמורים יותר מסתם משודכת...

זה גם מובן, ע"פ דבריי הרצי"ה בנושא: "רומנטיקה (=חיבה) זה טוב- אחריי הנישואין".

( http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8) )

גם בהלכות לפני כן

ביטויי חיבה הם דבר שנצרך כדי לקדם את הקשר, ולהגיע למצב של ביטחון לקראת אירוסין וחתונה. אבל: חשוב להיות זהירים, לקבוע חסם מסוים בעוצמת הביטויים, שמעבר לו אתם קובעים לעצמכם שלא עוברים עד אחרי החתונה. אני דווקא לא מתייחס כאן לזהירות מתקלות - שגם זה חשוב ביותר - אלא לכך שחשוב שאחרי החתונה תהיה עליית מדרגה מורגשת.               באופן כללי, ביטויי חיבה הם דבר שסובל מאינפלציה. אם רגילים להשתמש בהם כל הזמן הם נשחקים ומאבדים את ערכם, ויהיה צורך להעלות עוד ועוד את הרמה שלהם, עד שלא יישאר זמן לומר מילים רגילות... בזוגיות בריאה לטווח ארוך השימוש בהם הוא בגלים, בהשתלבות עם המחזוריות הרגילה, כך שנשמר המתח והערך שלהם. אבל לפני החתונה צריכים באופן מושכל ומיוחד להיזהר לא להגזים.

שאלה:
האם מותר, ובאיזה שלב, להעיר הערות לבחורה, כגון: "את מוצאת חן בעיניי", "השמלה שלך מאוד יפה", ואפילו ביטוי חזק יותר כמו "אני אוהב אותך"?

האם יש בזה משום פריצה בגדרי הצניעות, או כיוון שזה לשם היכרות רצינית לנישואין - זה מותר?

תשובה:
יש דברים ששומרים רק לשלב שאחרי הנישואין. עדיף שלא יהיה צורך לגלות את צפונות הלב לפני החתונה. זאת רק בתנאי שאין צורך לומר אמירות מעין אלו כדי להצליח לשבור מחסומים ולפתוח את הלבבות. אם כן, אם האמירות האלו נובעות מצורך פנימי לבטא את מה שמרגישים צריך להתאפק עד הזמן הראוי. אולם אם זה נצרך בכדי ליצור את הקשר אזי מותר לפי הצורך. ההצעה שלי היא לרמוז או לומר אחד לשני אני בשלב שאם היינו אחרי החתונה הייתי מרעיף עליך המון מילים מפני שזה מה שאני מרגיש. משפט מעין זה גם מאפשר לא להחסם וגם לא לומר לפני.

ועולמם החברתי שמקיף אותם.

ברור שאדם הגדל בתנועה מעורבת ירגיש שמותר לומר יותר גילויי חיבה מאדם הגדל בתנועה נפרדת, וכן על זה הדרך.

לאחר שיחה חכמה עם מישהי שלמדתי ממנה רבות, הבנתי שזה תלוי קשר וכד'.

בס"ד

שימי לב שלא דיברתי רק על דייטים אלא גם על חברויות שזה שונה מדייטים מאוד.

הכל תותים? איך הגעת למסקנה שהכל תותים בקשרים לפני חתונה??

אני מכירה המון זוגות, אני ביניהם, שהקשרים שלהם ממש לא היו תותים ודרשו עבודה ומאמץ.

את יודעת כמה השקעתי בחברים שלי? כמה פלוני השקיע באלמונית?

את לא יודעת, גם אני לא. אני חושבת שלומר שלא אהבתי מישהו רק כי לא הייתי נשואה לו זו התנשאות שהיא לא במקומה.

אני מסכימה שיש רובד שנוסף כשחיים יחד, מחוייבים באמת אחד לשניה, מקימים בית. זה לא אומר שאין אהבה גם לפני. בדיוק כמו שיש המון סוגי אהבות, גם באהבה של בני זוג יש רבדים ואני לא חושבת שהרובד היחיד שאפשר לקרוא לו אהבה הוא אחרי חתונה.

בקיצור אני ממש לא מסכימה איתך שלא באמת אהבתי אותו.

מה יהיה מיוחד באהבה שלי לבעלי?

מה שהיה מיוחד כלפי כל אחד מהחברים שלי. מעולם לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי את מי שלפניו. מעולם.

אל תדאגי, בעלי יזכה באהבה עצומה. יש לי מקום בלב להמון אנשים, לכולנו יש.

אהבה זה לא דבר שמחלקים ונגמר, זה רגש, יש אותו תמיד.

אני לא חושבת שיש בעיה בלומר "בשלב מסוים אהבתי את פלוני". לכן אני גם לא רואה בעיה בלומר את ה כי באותו רגע באמת אהבתי.

ושוב, לשמור את האהבה שלי לבעלי נשמע לי טיפה מגוחך.

א. כל אחד מהחברים שלי היה פוטנציאל לבעל ככה שמבחינתי זה בסדר. שוב, נא לזכור שחברויות זה שונה. בדייטים כנראה שהאמירה הזאת הייתה מגיעה מאוחר יותר כשהקשר ודאי ואז הוא ממילא הופך להיות כמעט כמו חברות.

ב. כמו שאמרתי, אין לי מלאי אהבה מוגבל. אל תדאגי לבעלי, יהיה לו המון. מי שמכיר אותי יכול להעיד שאהבה זה לא מה שחסר לי..

לגבי לתת את עצמי-

נכון, אני נותנת את עצמי ואני מאמינה שבכל קשר רציני צריך לתת את עצמך. אני מאמינה שזה חלק מההשתדלות לקראת חתונה. לתת הכל לקשר ולמי שנמצא בקשר. לא יילך? לפחות ניסיתי, באמת ניסיתי. יילך? מה טוב.

אני לא רואה בזה פגיעה בי, אני רואה בזה השתדלות עצומה וראויה להערכה. אני חושבת שהרצון להתקרב והקרבה כמה שאפשר הוא הנכון והבריא.

אני באמת לא אבין לעולם איפה בדיוק חושבים שנפגעתי מזה שאהבתי אנשים בעברי.

אני מאמינה שאהבה זה ערך עליון וקדוש, אני לא מאמינה שבגלל זה לא צריך לומר אותו, בטח כשמדובר בזוג על סף אירוסין.

אני מאמינה שגם ככה אני מקדשת אותו. אני גם מאמינה שמה שבעיקר מקדש אותו זה המעשים.

עד כאן דבריי לכרגע.

מעניין אותי אם דעתך תשתנה...

(כי ממה שאני ראיתי - אפילו הזכרונות מדייטים רגילים לגמרי ואף קצרים - עלולים להפריע בזוגיות האמתית...)




 

לדעתי זה עלול להפריע בקשר זוגי אמתי - של נישואים. 

(יש הבדל גדול בין קשר עמוק של חברים לבין קשר אמתי של נשואים).

לא עדיף לך לשמור את מלוא האהבה שבך לאדם אחד?

(אני מדברת על אהבה זוגית, לא על שאר האהבות שקיימות בעולם).

אבל כשהיא ניתנת לאנשים שונים - זה פוגע. וזו דעתי.

אבל כנראה אנחנו יוצאות משתי נקודות הנחה שונות. אני סוברת שקשר רציני צריך להיות רק עם הבעל (אלא אם כן קורה "אסון" וזה לא יוצא - אבל להתייחס לזה כאל אסון...). את סוברת הפוך.

כנראה שאין טעם שנתדיין.

אבל בכל זאת מעניין אותי לראות מה תהיה דעתך אחרי שתתחתני...

אני חושבת שגילויי אהבה אמתיים צריכים להישמר לאחרי החתונה. עוד לא התארסתי אבל בינתיים שזה שלב לפני אנחנו רומזים קצת אחד לשנייה במכתבים והכי חזק זה להסתכל בעיניים. המבט והחיוך יכול להגיד הכל גם בלי מילים ואת זה שום הלכה לא אוסרת (נראה לי...)

ברצינות?

זה ממש לשבת בדממה ולהסתכל בעיניים ככה, בלי לדבר. התחושות אז מאוד חזקות, מן הסתם, וזה יוצר חשק עז לנגוע בשני.. כי הרגש מטפס. לכן אני מבינה למה זה אסור...

וכן יש בזה משהו שאנשים שואלים דברים אישיים, אבל זה כל הקטע של פורום, לא? (אנשים מרגישים חופשי לדבר כשהם אנונימיים) 

וגם אמרתי את זה מאוד בכלליות, לא התכוונתי לזוג ספציפי...

בס"ד

"רומנטיקה זה טוב- אחריי הנישואין"

(http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8)  בתחילת השליש האחרון...)

אני לא יודע מה ההלכה, אני יודע להגיד שאצלי לקראת חתונה, כל גילוי רגש, אפילו קל שבקלים, לא לדבר על זה שאשתי שלחה לי בהודעה אני אוהבת אותך(עד אז כשקלטנו שאנחנו רוצים להגיד את זה היינו אומרים וולדמורט, שנינו חוזרים בתשובה אז מכירים את זה) זה עשה לי בעיות בנושא ברית לא פשוטות בכלל שנאלצתי להתמודד איתן חזק מאוד וזה לקח ממני המון אנרגיות. אשתי מצידה אמרה לי שקשה לה מאוד שנתחת בלי איזשהו גילוי רגש, והיא לא בטוחה במאה אחוז מה אני מרגיש אליה אם אני לא אומר לה(אני כגבר לא נשוי באותו זמן לא הבנתי שאם אמרתי לך שאני רוצה להתחתן איתך זה לא מספיק עד החתונה), ואני מצידי, כיוון שזה לפני חתונה, מאוד התביישתי לספר לה ונאלצתי להתמודד לבד עם הנושא, וקצת סיפרתי לרב שלי.
אז לדעתי, ומהכרותי עם עצמי ועם הנטיות שקיימות בי שקיימות אצל רוב הגברים, ובמיוחד לחוזרים בתשובה, זה יכול מאוד לסבך כשגילויי חיבה נאמרים בלי שום מעשי חיבה, ובפועל בדיעבד כשאני מסתכל, אי אפשר להגיד שמילות חיבה לפני חתונה יכולים להיות אמיתיים, לא כי האדם לא אמיתי, אלא כי המציאות של גבר ואישה שרוצים לחיות ביחד ועדיין לא חיים היא כמעט היא לא מציאות "מציאותית".

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).