יש הבדל עקרוני בין שכירות לבית משלך?

שנוזל מהם מים לתקרה, הכל בעל הבית עושה בחינם. ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה.

לא הבנתי, מה צריך לעבור דרך בעל הבית?

זה לא ש*אצטרך* לקנות דירה, כי אני לא צריך שום דבר לאף אחד (בעניין הזה), אולי אני *ארצה* לקנות דירה כי זה יתן לי אחוזים יותר טובים מהשקעה בבורסה, למרות שלטווח ארוך השקעה בבורסה לא פחות משתלמת מהשקעה בדירה. אבל אני בטוח לא ארצה להכריח את עצמי לחסוך לקניית דירה עם 2 עבודות עם הלשון בחוץ. הדירה זה בשבילי, לא אני בשביל הדירה.

קניית דירה זה בסך הכל אמצעי השקעה כמו כל אפיק השקעה אחר שנועד למנוע שחיקה של ערך הכסף שסתם שוכב בבנק. כך שמבחינה כלכלית נטו, אין הבדל בין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל לדירה" לבין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל להשקעה ארוכת טווח בבורסה".

מה שאת אומרת זה כמו להגיד "כל רגע שאין לך מיליון שקל, אתה מפסיד בערך 5000 ש"ח כל חודש שהיית יכול להרוויח אם היה לך את המיליון" או "כל רגע שאתה לא עשיר, אתה מפסיד".

הרי ברור שמי שיש לו כסף, אז הוא מרוויח אחוזים, ולמי שאין, לא מרוויח.

עולים- כלומר זה דרך להשקיע את הכסף שלך. ובלי קשר אתה לא צריך להוציא כסף על שכירות שכירות זאת הוצאה מוכרחת אם אין לך בית אתה חייב לבזבז את הכסף הזה זה לא כסף שלא נחסך זה כסף שמתבזבז. אם יש לי מיליון בבנק או אין לי מליון בבנק זה לא משפיע על ההוצאות שלי זה רק משפיע על החיסכון שגדל כמו שמחירי הבתים גדלים.

גם אם יש לך בית, דמי שכירות זו הוצאה מוכרחת, כי את מבזבזת/מפסידה דמי שכירות שהיית יכולה להרויח אם היית משכירה את הבית למישהו אחר ולא גרה בו בעצמך.

מי שחושב שיוכל מתישהו בעתיד להיפתר מדמי שכירות בזה שיהיה לו דירה בבעלותו, משלה את עצמו (אלא אם כן הוא גר בקרוואן באיזור מאוד לא מבוקש).

נכון שיש שני רכיבים של תשואה בהחזקת דירה: דמי שכירות ועליית ערך הנכס. אבל אם זה היה באמת כל כך משתלם, אנשים לא היו משקיעים בשום אפיק אחר, אלא רק בנדל"ן, מה שלא קורה כי הרבה פעמים השקעות אחרות כדאיות יותר.

בטח שאם יש לך מיליון (בהשקעה כלשהי, נגיד בורסה, רק לא סתם שוכב בבנק) זה מקטין את ההוצאות שלך, כי את לא צריכה לשלם דמי שכירות מהמשכורת החודשית אלא מהתשואה של המיליון שתספיק לך גם לדמי השכירות וגם להוצאות אחרות נוספות אם משקיעים נכון.

הם היו משלמים בדיוק את אותו סכום כל החיים על שכירות ונשארים בדיוק עם אותו החיסכון של שווי הבית שאותו הם הצליחו או לא הצליחו לחסוך.
את החיסכון הזה הם יכולים לשים בקרן נאמנות, בתעודת סל, בבית שהם גרים בו או בבית אחר כלשהו בחו"ל.
להזכירך, בגדול, התשלום של המשכנתא כוללת את התשלום החודשי על הקרן (שווי הבית) שאותו את יכולה לבחור, ואת דמי השכירות של יתרת הדירה שעוד לא רכשת אותה, את התשלום הזה את לא יכולה לבחור.
נגיד עשית משכנתא עם הון התחלתי של 33% לדירה ששווי השכירות שלה בשוק הוא 3000 ש"ח לחודש.
אז המשכנתא שאת צריכה לשלם לבנק בחודש הראשון הוא 2000 ש"ח לחודש שכירות על יתרת הדירה + סכום לבחירתך שבו את רוכשת עוד קצת מהדירה.
אפילו במקרה אידיאלי שהבנק נגיד לא יבקש הון התחלתי כלל, המשכנתא שלך תתחיל מאותן 3000 ש"ח שכירות בחודש + סכום לבחירתך על הקרן.
יוצא שאין הבדל מהותי בין השיטה הזאת של המשכנתא לשיטה של שכירת דירה וחיסכון בצד.

אבל אני יודעת שמחיר המשכנתא הוא פחות או יותר מחיר שכירות אין הבדל משמעותי בין ה2 (אם פורסים לזמן המקסימלי של 3 שנים) ניתן לבדוק במחשבוני משכנתא שונים שאכן זה כך. ולכן אין סכום נוסף שאלו שלא קונים בית יכולים לשים בצד בהשוואה לאלו שקנו בית.

אבל זה פשוט בגלל שכבר שולם ההון ההתחלתי.

אחרת איזה אינטרס יש לבנק להשכיר לך את הבית ואחרי 30 שנה לתת לך אותו במתנה?

עדיף לו להשכיר אותו לתמיד.

בשנים האחרונות התשואה על נדל"ן היא גבוהה יותר מכל השקעה סולידית אחרת, כך שלאורך זמן מיליון שקל על דירה שווים הרבה יותר ממיליון שקל בבנק (או באפיק השקעה כלשהוא).

מעבר לעניין הפיננסי, אז אולי באופן תיאורטי שכירות יכולה להצטייר כדבר קל ונוח אך בפועל מדובר במעמסה לא פשוטה ודאגות חוזרות ונשנות ביחס לדבר שאמור להקנות ביטחון ויציבות בחיים (-קורת גג).

את הריבית על המשכנתא, זה עדיין, בפוטנציאל, עסק רווחי יותר מאשר שכירות.

כדי לעשות יותר, הוא בסה"כ מחפש קורת גג. לא הכל נבחן בכדאיות כלכלית (מה גם שכאמור ובמקרה הזה היא כמעט מובטחת).

להיות בעל דירה רווחי יותר מאשר לא להיות בעל דירה כי דירה מניבה רווחים וחוסר דירה, ובכן, לא.

כמו שלהיות עם חצי מיליון רווחי יותר מאשר להיות בלי.

אבל יכול להיות מצב שזוג מורים למשל שלא מרוויחים הרבה לא יוכלו לאסוף הון התחלתי גם אחרי 20 שנות נישואים. אני לא חושב שהם צריכים להילחץ מזה. הם יכולים לחיות בשכירות כל החיים בלי שיחסר להם דבר, ואפילו, אעיז לומר, להיות מאושרים 

התכוונתי שעדיף להרוויח משכורת גדולה יותר כל חודש ועם זה לעשות משכנתא, מאשר להרוויח משכורת נמוכה ולהיאלץ לחיות רק על שכירות בגלל שאין תקציב ליותר מזה. חשבתי שזה מה מה שגוונא התכוון 

שלושת האפשרויות-

1. לחסוך כסף, ולקנות דירה.

2. לא לחסוך כסף, ולשלם שכירות עד 120, מהכסף שמרוויחים מדי חודש [שבשביל זה, צריך להרוויח מדי חודש מספיק].

3. לחסוך כסף, ולא לקנות איתו דירה. ואז אפשר להשקיע אותו, ואולי לממן את השכירות מרווחי ההשקעה.

בהנחה שכל שלושת האפשרויות מתייחסות בהנתן הכנסה זהה, ההבדל הוא התנהלות בזבזנית לעומת חסכנית? אם כן, זה כבר נושא אחר.

שהשרשור התחיל - 

"אני רואה את כל הפרסומות על קניית בית, וכל הזמן המחירים עולים,

ואני בכלל עוד לא נשוי, בלי עבודה ובלי כלום, איך יהיה לי אי פעם בית?"

כלומר אין לו לא דירה, ולא מיליון שקל ביד.

ואילו אתה כותב-

"ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה"

אם היה לו מיליון שקל בכיס, הוא לא היה מודאג.

השאלה היא לא 'בהנתן הכנסה זהה' שמאפשרת את שלושת האפשרויות האלה, כי אם היה ברור לו שתנתן ההכנסה הזו, השאלה לא הייתה מתחילה.

ושוב, גם רבקה אימנו [ע"פ אחת הדעות] התחתנה בגיל 3.

של דור העתיד.. 

<צ>

לפני הכל, הכל מהקב"ה. 

ולגבי ההשתדלות שלך (או של כל מי שקורא את מה שאני כותב פה), מהניסיון שצברתי ולעניות דעתי : 

1. הכי חשוב - תחפש משהו להתמקצע בו שההיצע גדול מהביקוש בשוק העבודה. 

למשל, לדעתי אין ממש טעם היום ללמוד כלכלה/משפטים/מנהל עסקים.

לא בגלל שלא צריך אנשים כאלו, בדיוק להפך, צריך המון, אבל מצד שני, יש יותר מידי אנשים שלומדים יחסית להיצע. . .

התוצאה היא שמלא אנשים עם תואר ראשון (ואפילו מאוניברסיטה) עובדים במקצועות פשוטים יחסית (למשל, פקידי בנק) עם משכורות מאד-מאד נמוכות. 

בנוסף, אם מחפשים להתפרנס אין טעם ללמוד משהו שהוא לא פרקטי. למשל, כל מיני מקצועות של "מדעי ההתנהגות", או ביולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי המדינה, ואפילו תחומים ראליים כמו פיזיקה או כימיה. אין כמעט היצע למקצועות האלו. לכן, גם אם יש מקצוע שאתה מאד אוהב, תחשוב אם כדאי לך מבחינת היצע-ביקוש. בהשתדלות שלך זה הכי חשוב. 

2. אם בחרת ללמוד משהו יותר פרקטי (למשל מדעי המחשב או אחד ממקצועות ההנדסה), תבין שאין ממש קשר 

בין מה שתלמד לבין מה שתתעסק בו. למשל, 98% מהמפתחים/מתכנתים יגידו לך שכמעט אין דברים שהם התעסקו איתם בלימודים, ומתעסקים איתם היום בעבודה. . . 

הלימודים בסך הכל "מאשרים" שיש לך יכולת חשיבה מסדר גבוה

3. בהמשך לסעיף השני, אל תזרום עם העדר. ישנם מקצועות מכובדים מאד שלא מצריכים שום לימוד במוסד לימוד רשמי ואפילו לא קורס. אל תלמד כי "כולם לומדים".

אחרי הכל, הכל מהקב"ה.

מקסימום תגורו בקראוון בשטחים. 

תקנה קראוון במחיר יחסית שפוי, תציב אותו איפה שיתירו לך (אפשרי כמובן גם בישובים) ואז תתחיל לחסוף פרוטה לפרוטה עד שיהיה לך כסף לקנות בית/להתחיל משכנתא (וכמובן עבודה מסודרת יחסית שלא תתקע פתאום עם משכנתא שאין לך דרך לשלם). 

אם לא - תשכיר. לא חייבים במקומות הכי יקרים ובתחילת החיים בטח כשאין ילדים גם לא צריך בית גדול במיוחד - 2/3 חדרים, מספיק בהחלט. נכון, את ההורים לא תצליח לארח בבית שלך (אם אתה גר רחוק מהם) ותאלץ לבקש משכנים שנוסעים לשבת לארח אצלם וכן הלאה - אבל אלו החיים.

ואולי, אולי אולי, מי יודע, בעוד כמה וכמה שנים כבר המחירים יתחילו לחזור קצת יותר לשפיות ולרדת עקב מדיניות חריפה שתוביל הממשלה (ובעיקרה - שחרור עוד ועוד ועוד קרקעות מחד, ומאידך - הורדת הבירוקרטיה הנדרשת בכל הליכי התכנון והבנייה, כך שתקוצץ משמעותית. שילוב של שני הדברים האלו חייב להוביל להורדת מחירים. במקום שיש היצע גדול, ומהיר - יחסית לבנייה ולעבר - יש גם ירידת מחירים. ככה השוק עובד) 

לדירה ראשונה צריך רק 30% הון עצמי והשאר הבנק נותן משכנתא..

עבודה קשה היא מתנה! 

מתנה שגורמת להעריך כל רגע את מה שיש לך ולדעת מאיפה זה בא.

ליהנות מהחיים, לצחוק ולשמוח אלה דברים שאי אפשר לקנות בכסף ולכן עבודה קשה לא יכולה לקחת אותם.

"בני השלוש הלכו לגן לשעתיים, ולמחרת עד אחת עשרה. שלא יהיה להם קשה להתרגל להיות שם חמש שעות ביום. לכיתה א' הוסיפו פינת משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת אחת ללמוד ארבע שעות. ואני לוקח אוויר ומעז, לקראת פתיחת שנת החינוך, לשאול את השאלות הכי אסורות: למה שלא יהיה להם קשה? איזה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס? מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות? 'חניך' בקורס קצינים הוא מי שעובד ומזיע כדי להפוך בהדרגה להיות קצין. 'לחנוך' מפעל חדש פירושו להעביר אותו ממצב של חוסר ייצור למצב של ייצור מלא. כלומר, 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. לכן אם המערכת (גם הבית וגם בית הספר) בנויה כך שהעיקר הוא שהילדים יהיו מאושרים ולא יהיה להם קשה – היא איננה מערכת חינוך. כי אדם בוגר עובד ואז מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר כך אוכלים. קודם חובות, אחר כך זכויות. לא להיפך. הורים ומורים טובים הם לא אלה שעושים הכול כדי למנוע צער מילדיהם. בלי מרות ובלי סמכות ובלי דרישות - הילדים לא רק שלא מתחנכים, הם גם לא מאושרים ולא חופשיים. שנה טובה".

בדיוק דברנו על זה בפורום מקביל.. (@דורה9)

בס"ד

ותכלס אני מסכימה עם הנאמר..

אני לא חושבת שצריך כל היום לחבק את הילדים ולעשות בשבילם הכל כדי לדאוג שבכלל לא יהיה להם קשה בשום דבר.. להפך, אני מאמינה שצריך לאתגר את הילדים ולא להשאיר אותם באותו המקום.. אני גם מאוד מאמינה בכך שצריך לחנך את הילדים לפעול ולתפקד בצורה עצמאית. 

אבל אני מאמינה גם שיש דרך לעשות את כל זה..! אני לא מאמינה בדרך של לדחוף למים- אולי התוצאה של זה יכולה לתת תמונה של עצמאות ובגרות אבל לדעתי זה חיצונית ומי יודע אם לא גרמנו לאיזה טראומה או נזק אי שם בפנים.. אני מאמינה בדרך של הובלה- להיות כלי להראות את הדרך הנכונה.. ללמד את הילדים איך לפעול מתוך סבלנות והקשבה להם...! התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה- הילד יגדל לעצמאות, בגרות ואחריות - ובטח גם לעוד דברים כמו אמון במציאות, ביכולות וכו'.. וזה נעשה בהדרגה כמו שכתוב גם בדברים- 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. 

מה שנכון לגיל 3 לא נכון לגיל 5-6, ומה שנכון בגילאים אלו לא נכון לגיל בית ספר.. זה שילד בגיל 3 בא ביום הראשון רק לשעתיים לא אומר שוואו איך אנחנו מקילים עליו עכשיו ולא עוזרים לו להתמודד..  (הילד הזה לא ככ מכיר את המערכת... יש ילדים שיכולים עוד להיכנס לפחדים שהנה אולי נטשו אותם..) בעיניי זה אומר שאנחנו עוזרים לו לאט לאט- כן בהדרגה- לצלוח את המעבר הזה בבטחון ולהגיע לגן באמת במחשבה וחוויה של מקום טוב.. כי הלמידה האמיתית תתאפשר רק כשהילד מרגיש בטחון ושמחה במקום שבו הוא נמצא...

אני גם חושבת שהבעיה לא נעוצה רק במערכת החינוך אלא הרבה מזה זה בגלל ההורים. יש הרבה הורים שבהחלט מפחדים מידי על הילדים שלהם שיהיה להם קשה, מפחדים מלכלוך ובלאגן (או יותר גרוע לא מאמינים בילד שלהם) ואז לא נותנים לו לעשות דברים בצורה עצמאית.. ובעצם לא נותנים לילד כנפיים להמריא..

היום בגן ראיתי את זה ממש.. היו את ההורים שכל הזמן ישבו עם הילד שלהם, החליטו בשבילו באיזה שולחן הוא ישב, כל הזמן ניגבו את הדמעות וחיבקו כאילו אין מחר.. ואם הילד קצת רב עם ילד אחר ישר הם היו בעמדה של שליטה והגנה על הילד שלהם..

והיו את ההורים שבהתחלה ישבו עם הילדים שלהם ואחכ נתנו לילד להתנהל לבדו (כשהם ההורים יושבים בצד) וכשהילד מרים את הראש הוא רואה אותם בצד וממשיך לחזור למשחק..

מקווה שניסחתי בצורה מובנת..

גם אני אולי מסכים איתך, אני לא מכיר מספיק...

ובהחלט ניסחת בצורה מובנת! (ואם לא אז קצת התאמצנו לא נורא)

למען האמת השלמתי כבר עם העובדה שאף פעם לא תהיה לי פיסת קרקע משלי. זה מטורף מידי. אין לי שום מליון מיותר לבזבז.

לחיי ההומלסיות!  

(נצלו"ש - @הגולש האחרון, לגמרי לא מסכימה עם החתימה שלך. אני מבינה מצויין למה עוצרים ברמזור אדום, וזה לא גורם לי להפסיק לעשות את זה.)

תעשה מה שנוח לך.

בנייה מתועשת [בנייה איכותית וזולה] התחילה להתפתח ולצמוח בקצב טוב בארצנו עד שב'זכות' הקיבוש שטף אותה גל של כוח עבודה זול. למעשה המלחמה והתוצאות שלה מנעו מהפכת בנייה אפשרית שהייתה מועילה לכולנו. אחרי שהפלסטינים באו  - חזרנו ליציקות ולמלט. שיטות בנייה פרימטיביות ולא כל כך ירוקות.

מצחיק באמת, שאת כל ההתנחלויות הגדולות בנו הלכה למעשה פועלים פלסטינים וערבים. כולל את בתי הכנסת שבהם מתפללים, כולל את המקווה שבו טובלים, כולל הכל.

קיצר, בישראל נוצר מצב שאם אין לך ידע אתה תשאר ללא בית וללא פנסיה וללא כלום. אם אתה הולך להיות שכיר בשוק הפרטי, מה שכולל עבודה קשה והוכחת יכולת בלתי פוסקת, אתה חייב שיהיה לך ידע פיננסי ורצוי גם שתרכוש ידע בבנייה ותכנון. שתדאג לבית שלך ושתדאג לעתיד הפיננסי שלך.  אם לא תדאג לעתיד שלך, אף אחד לא ידאג לו.

כמובן שאם במקרה והחלום שלך והייעוד שלך הוא משרה ציבורית נוחה כמו אצלי, אז אפשר פחות לדאוג.

קיצר, יש היום טרנד שתופס תאוצה, של בונים פרטיים. יש היום שיטות בנייה מתקדמות וזולות ולא פחות איכותיות מהשיטות המסורתיות. במקום להשתעבד למשכנתה של 213123123 שקלים עבור איזה כלא בורגני במגדל ברישון לציון או עבור קוביית בטון בהתנחלות מגודרת עם כלבים ומואזין, פשוט בונים לבד ולא משתעבדים לכל החיים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!