יש הבדל עקרוני בין שכירות לבית משלך?

שנוזל מהם מים לתקרה, הכל בעל הבית עושה בחינם. ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה.

לא הבנתי, מה צריך לעבור דרך בעל הבית?

זה לא ש*אצטרך* לקנות דירה, כי אני לא צריך שום דבר לאף אחד (בעניין הזה), אולי אני *ארצה* לקנות דירה כי זה יתן לי אחוזים יותר טובים מהשקעה בבורסה, למרות שלטווח ארוך השקעה בבורסה לא פחות משתלמת מהשקעה בדירה. אבל אני בטוח לא ארצה להכריח את עצמי לחסוך לקניית דירה עם 2 עבודות עם הלשון בחוץ. הדירה זה בשבילי, לא אני בשביל הדירה.

קניית דירה זה בסך הכל אמצעי השקעה כמו כל אפיק השקעה אחר שנועד למנוע שחיקה של ערך הכסף שסתם שוכב בבנק. כך שמבחינה כלכלית נטו, אין הבדל בין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל לדירה" לבין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל להשקעה ארוכת טווח בבורסה".

מה שאת אומרת זה כמו להגיד "כל רגע שאין לך מיליון שקל, אתה מפסיד בערך 5000 ש"ח כל חודש שהיית יכול להרוויח אם היה לך את המיליון" או "כל רגע שאתה לא עשיר, אתה מפסיד".

הרי ברור שמי שיש לו כסף, אז הוא מרוויח אחוזים, ולמי שאין, לא מרוויח.

עולים- כלומר זה דרך להשקיע את הכסף שלך. ובלי קשר אתה לא צריך להוציא כסף על שכירות שכירות זאת הוצאה מוכרחת אם אין לך בית אתה חייב לבזבז את הכסף הזה זה לא כסף שלא נחסך זה כסף שמתבזבז. אם יש לי מיליון בבנק או אין לי מליון בבנק זה לא משפיע על ההוצאות שלי זה רק משפיע על החיסכון שגדל כמו שמחירי הבתים גדלים.

גם אם יש לך בית, דמי שכירות זו הוצאה מוכרחת, כי את מבזבזת/מפסידה דמי שכירות שהיית יכולה להרויח אם היית משכירה את הבית למישהו אחר ולא גרה בו בעצמך.

מי שחושב שיוכל מתישהו בעתיד להיפתר מדמי שכירות בזה שיהיה לו דירה בבעלותו, משלה את עצמו (אלא אם כן הוא גר בקרוואן באיזור מאוד לא מבוקש).

נכון שיש שני רכיבים של תשואה בהחזקת דירה: דמי שכירות ועליית ערך הנכס. אבל אם זה היה באמת כל כך משתלם, אנשים לא היו משקיעים בשום אפיק אחר, אלא רק בנדל"ן, מה שלא קורה כי הרבה פעמים השקעות אחרות כדאיות יותר.

בטח שאם יש לך מיליון (בהשקעה כלשהי, נגיד בורסה, רק לא סתם שוכב בבנק) זה מקטין את ההוצאות שלך, כי את לא צריכה לשלם דמי שכירות מהמשכורת החודשית אלא מהתשואה של המיליון שתספיק לך גם לדמי השכירות וגם להוצאות אחרות נוספות אם משקיעים נכון.

הם היו משלמים בדיוק את אותו סכום כל החיים על שכירות ונשארים בדיוק עם אותו החיסכון של שווי הבית שאותו הם הצליחו או לא הצליחו לחסוך.
את החיסכון הזה הם יכולים לשים בקרן נאמנות, בתעודת סל, בבית שהם גרים בו או בבית אחר כלשהו בחו"ל.
להזכירך, בגדול, התשלום של המשכנתא כוללת את התשלום החודשי על הקרן (שווי הבית) שאותו את יכולה לבחור, ואת דמי השכירות של יתרת הדירה שעוד לא רכשת אותה, את התשלום הזה את לא יכולה לבחור.
נגיד עשית משכנתא עם הון התחלתי של 33% לדירה ששווי השכירות שלה בשוק הוא 3000 ש"ח לחודש.
אז המשכנתא שאת צריכה לשלם לבנק בחודש הראשון הוא 2000 ש"ח לחודש שכירות על יתרת הדירה + סכום לבחירתך שבו את רוכשת עוד קצת מהדירה.
אפילו במקרה אידיאלי שהבנק נגיד לא יבקש הון התחלתי כלל, המשכנתא שלך תתחיל מאותן 3000 ש"ח שכירות בחודש + סכום לבחירתך על הקרן.
יוצא שאין הבדל מהותי בין השיטה הזאת של המשכנתא לשיטה של שכירת דירה וחיסכון בצד.

אבל אני יודעת שמחיר המשכנתא הוא פחות או יותר מחיר שכירות אין הבדל משמעותי בין ה2 (אם פורסים לזמן המקסימלי של 3 שנים) ניתן לבדוק במחשבוני משכנתא שונים שאכן זה כך. ולכן אין סכום נוסף שאלו שלא קונים בית יכולים לשים בצד בהשוואה לאלו שקנו בית.

אבל זה פשוט בגלל שכבר שולם ההון ההתחלתי.

אחרת איזה אינטרס יש לבנק להשכיר לך את הבית ואחרי 30 שנה לתת לך אותו במתנה?

עדיף לו להשכיר אותו לתמיד.

בשנים האחרונות התשואה על נדל"ן היא גבוהה יותר מכל השקעה סולידית אחרת, כך שלאורך זמן מיליון שקל על דירה שווים הרבה יותר ממיליון שקל בבנק (או באפיק השקעה כלשהוא).

מעבר לעניין הפיננסי, אז אולי באופן תיאורטי שכירות יכולה להצטייר כדבר קל ונוח אך בפועל מדובר במעמסה לא פשוטה ודאגות חוזרות ונשנות ביחס לדבר שאמור להקנות ביטחון ויציבות בחיים (-קורת גג).

את הריבית על המשכנתא, זה עדיין, בפוטנציאל, עסק רווחי יותר מאשר שכירות.

כדי לעשות יותר, הוא בסה"כ מחפש קורת גג. לא הכל נבחן בכדאיות כלכלית (מה גם שכאמור ובמקרה הזה היא כמעט מובטחת).

להיות בעל דירה רווחי יותר מאשר לא להיות בעל דירה כי דירה מניבה רווחים וחוסר דירה, ובכן, לא.

כמו שלהיות עם חצי מיליון רווחי יותר מאשר להיות בלי.

אבל יכול להיות מצב שזוג מורים למשל שלא מרוויחים הרבה לא יוכלו לאסוף הון התחלתי גם אחרי 20 שנות נישואים. אני לא חושב שהם צריכים להילחץ מזה. הם יכולים לחיות בשכירות כל החיים בלי שיחסר להם דבר, ואפילו, אעיז לומר, להיות מאושרים 

התכוונתי שעדיף להרוויח משכורת גדולה יותר כל חודש ועם זה לעשות משכנתא, מאשר להרוויח משכורת נמוכה ולהיאלץ לחיות רק על שכירות בגלל שאין תקציב ליותר מזה. חשבתי שזה מה מה שגוונא התכוון 

שלושת האפשרויות-

1. לחסוך כסף, ולקנות דירה.

2. לא לחסוך כסף, ולשלם שכירות עד 120, מהכסף שמרוויחים מדי חודש [שבשביל זה, צריך להרוויח מדי חודש מספיק].

3. לחסוך כסף, ולא לקנות איתו דירה. ואז אפשר להשקיע אותו, ואולי לממן את השכירות מרווחי ההשקעה.

בהנחה שכל שלושת האפשרויות מתייחסות בהנתן הכנסה זהה, ההבדל הוא התנהלות בזבזנית לעומת חסכנית? אם כן, זה כבר נושא אחר.

שהשרשור התחיל - 

"אני רואה את כל הפרסומות על קניית בית, וכל הזמן המחירים עולים,

ואני בכלל עוד לא נשוי, בלי עבודה ובלי כלום, איך יהיה לי אי פעם בית?"

כלומר אין לו לא דירה, ולא מיליון שקל ביד.

ואילו אתה כותב-

"ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה"

אם היה לו מיליון שקל בכיס, הוא לא היה מודאג.

השאלה היא לא 'בהנתן הכנסה זהה' שמאפשרת את שלושת האפשרויות האלה, כי אם היה ברור לו שתנתן ההכנסה הזו, השאלה לא הייתה מתחילה.

ושוב, גם רבקה אימנו [ע"פ אחת הדעות] התחתנה בגיל 3.

של דור העתיד.. 

<צ>

לפני הכל, הכל מהקב"ה. 

ולגבי ההשתדלות שלך (או של כל מי שקורא את מה שאני כותב פה), מהניסיון שצברתי ולעניות דעתי : 

1. הכי חשוב - תחפש משהו להתמקצע בו שההיצע גדול מהביקוש בשוק העבודה. 

למשל, לדעתי אין ממש טעם היום ללמוד כלכלה/משפטים/מנהל עסקים.

לא בגלל שלא צריך אנשים כאלו, בדיוק להפך, צריך המון, אבל מצד שני, יש יותר מידי אנשים שלומדים יחסית להיצע. . .

התוצאה היא שמלא אנשים עם תואר ראשון (ואפילו מאוניברסיטה) עובדים במקצועות פשוטים יחסית (למשל, פקידי בנק) עם משכורות מאד-מאד נמוכות. 

בנוסף, אם מחפשים להתפרנס אין טעם ללמוד משהו שהוא לא פרקטי. למשל, כל מיני מקצועות של "מדעי ההתנהגות", או ביולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי המדינה, ואפילו תחומים ראליים כמו פיזיקה או כימיה. אין כמעט היצע למקצועות האלו. לכן, גם אם יש מקצוע שאתה מאד אוהב, תחשוב אם כדאי לך מבחינת היצע-ביקוש. בהשתדלות שלך זה הכי חשוב. 

2. אם בחרת ללמוד משהו יותר פרקטי (למשל מדעי המחשב או אחד ממקצועות ההנדסה), תבין שאין ממש קשר 

בין מה שתלמד לבין מה שתתעסק בו. למשל, 98% מהמפתחים/מתכנתים יגידו לך שכמעט אין דברים שהם התעסקו איתם בלימודים, ומתעסקים איתם היום בעבודה. . . 

הלימודים בסך הכל "מאשרים" שיש לך יכולת חשיבה מסדר גבוה

3. בהמשך לסעיף השני, אל תזרום עם העדר. ישנם מקצועות מכובדים מאד שלא מצריכים שום לימוד במוסד לימוד רשמי ואפילו לא קורס. אל תלמד כי "כולם לומדים".

אחרי הכל, הכל מהקב"ה.

מקסימום תגורו בקראוון בשטחים. 

תקנה קראוון במחיר יחסית שפוי, תציב אותו איפה שיתירו לך (אפשרי כמובן גם בישובים) ואז תתחיל לחסוף פרוטה לפרוטה עד שיהיה לך כסף לקנות בית/להתחיל משכנתא (וכמובן עבודה מסודרת יחסית שלא תתקע פתאום עם משכנתא שאין לך דרך לשלם). 

אם לא - תשכיר. לא חייבים במקומות הכי יקרים ובתחילת החיים בטח כשאין ילדים גם לא צריך בית גדול במיוחד - 2/3 חדרים, מספיק בהחלט. נכון, את ההורים לא תצליח לארח בבית שלך (אם אתה גר רחוק מהם) ותאלץ לבקש משכנים שנוסעים לשבת לארח אצלם וכן הלאה - אבל אלו החיים.

ואולי, אולי אולי, מי יודע, בעוד כמה וכמה שנים כבר המחירים יתחילו לחזור קצת יותר לשפיות ולרדת עקב מדיניות חריפה שתוביל הממשלה (ובעיקרה - שחרור עוד ועוד ועוד קרקעות מחד, ומאידך - הורדת הבירוקרטיה הנדרשת בכל הליכי התכנון והבנייה, כך שתקוצץ משמעותית. שילוב של שני הדברים האלו חייב להוביל להורדת מחירים. במקום שיש היצע גדול, ומהיר - יחסית לבנייה ולעבר - יש גם ירידת מחירים. ככה השוק עובד) 

לדירה ראשונה צריך רק 30% הון עצמי והשאר הבנק נותן משכנתא..

עבודה קשה היא מתנה! 

מתנה שגורמת להעריך כל רגע את מה שיש לך ולדעת מאיפה זה בא.

ליהנות מהחיים, לצחוק ולשמוח אלה דברים שאי אפשר לקנות בכסף ולכן עבודה קשה לא יכולה לקחת אותם.

"בני השלוש הלכו לגן לשעתיים, ולמחרת עד אחת עשרה. שלא יהיה להם קשה להתרגל להיות שם חמש שעות ביום. לכיתה א' הוסיפו פינת משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת אחת ללמוד ארבע שעות. ואני לוקח אוויר ומעז, לקראת פתיחת שנת החינוך, לשאול את השאלות הכי אסורות: למה שלא יהיה להם קשה? איזה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס? מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות? 'חניך' בקורס קצינים הוא מי שעובד ומזיע כדי להפוך בהדרגה להיות קצין. 'לחנוך' מפעל חדש פירושו להעביר אותו ממצב של חוסר ייצור למצב של ייצור מלא. כלומר, 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. לכן אם המערכת (גם הבית וגם בית הספר) בנויה כך שהעיקר הוא שהילדים יהיו מאושרים ולא יהיה להם קשה – היא איננה מערכת חינוך. כי אדם בוגר עובד ואז מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר כך אוכלים. קודם חובות, אחר כך זכויות. לא להיפך. הורים ומורים טובים הם לא אלה שעושים הכול כדי למנוע צער מילדיהם. בלי מרות ובלי סמכות ובלי דרישות - הילדים לא רק שלא מתחנכים, הם גם לא מאושרים ולא חופשיים. שנה טובה".

בדיוק דברנו על זה בפורום מקביל.. (@דורה9)

בס"ד

ותכלס אני מסכימה עם הנאמר..

אני לא חושבת שצריך כל היום לחבק את הילדים ולעשות בשבילם הכל כדי לדאוג שבכלל לא יהיה להם קשה בשום דבר.. להפך, אני מאמינה שצריך לאתגר את הילדים ולא להשאיר אותם באותו המקום.. אני גם מאוד מאמינה בכך שצריך לחנך את הילדים לפעול ולתפקד בצורה עצמאית. 

אבל אני מאמינה גם שיש דרך לעשות את כל זה..! אני לא מאמינה בדרך של לדחוף למים- אולי התוצאה של זה יכולה לתת תמונה של עצמאות ובגרות אבל לדעתי זה חיצונית ומי יודע אם לא גרמנו לאיזה טראומה או נזק אי שם בפנים.. אני מאמינה בדרך של הובלה- להיות כלי להראות את הדרך הנכונה.. ללמד את הילדים איך לפעול מתוך סבלנות והקשבה להם...! התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה- הילד יגדל לעצמאות, בגרות ואחריות - ובטח גם לעוד דברים כמו אמון במציאות, ביכולות וכו'.. וזה נעשה בהדרגה כמו שכתוב גם בדברים- 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. 

מה שנכון לגיל 3 לא נכון לגיל 5-6, ומה שנכון בגילאים אלו לא נכון לגיל בית ספר.. זה שילד בגיל 3 בא ביום הראשון רק לשעתיים לא אומר שוואו איך אנחנו מקילים עליו עכשיו ולא עוזרים לו להתמודד..  (הילד הזה לא ככ מכיר את המערכת... יש ילדים שיכולים עוד להיכנס לפחדים שהנה אולי נטשו אותם..) בעיניי זה אומר שאנחנו עוזרים לו לאט לאט- כן בהדרגה- לצלוח את המעבר הזה בבטחון ולהגיע לגן באמת במחשבה וחוויה של מקום טוב.. כי הלמידה האמיתית תתאפשר רק כשהילד מרגיש בטחון ושמחה במקום שבו הוא נמצא...

אני גם חושבת שהבעיה לא נעוצה רק במערכת החינוך אלא הרבה מזה זה בגלל ההורים. יש הרבה הורים שבהחלט מפחדים מידי על הילדים שלהם שיהיה להם קשה, מפחדים מלכלוך ובלאגן (או יותר גרוע לא מאמינים בילד שלהם) ואז לא נותנים לו לעשות דברים בצורה עצמאית.. ובעצם לא נותנים לילד כנפיים להמריא..

היום בגן ראיתי את זה ממש.. היו את ההורים שכל הזמן ישבו עם הילד שלהם, החליטו בשבילו באיזה שולחן הוא ישב, כל הזמן ניגבו את הדמעות וחיבקו כאילו אין מחר.. ואם הילד קצת רב עם ילד אחר ישר הם היו בעמדה של שליטה והגנה על הילד שלהם..

והיו את ההורים שבהתחלה ישבו עם הילדים שלהם ואחכ נתנו לילד להתנהל לבדו (כשהם ההורים יושבים בצד) וכשהילד מרים את הראש הוא רואה אותם בצד וממשיך לחזור למשחק..

מקווה שניסחתי בצורה מובנת..

גם אני אולי מסכים איתך, אני לא מכיר מספיק...

ובהחלט ניסחת בצורה מובנת! (ואם לא אז קצת התאמצנו לא נורא)

למען האמת השלמתי כבר עם העובדה שאף פעם לא תהיה לי פיסת קרקע משלי. זה מטורף מידי. אין לי שום מליון מיותר לבזבז.

לחיי ההומלסיות!  

(נצלו"ש - @הגולש האחרון, לגמרי לא מסכימה עם החתימה שלך. אני מבינה מצויין למה עוצרים ברמזור אדום, וזה לא גורם לי להפסיק לעשות את זה.)

תעשה מה שנוח לך.

בנייה מתועשת [בנייה איכותית וזולה] התחילה להתפתח ולצמוח בקצב טוב בארצנו עד שב'זכות' הקיבוש שטף אותה גל של כוח עבודה זול. למעשה המלחמה והתוצאות שלה מנעו מהפכת בנייה אפשרית שהייתה מועילה לכולנו. אחרי שהפלסטינים באו  - חזרנו ליציקות ולמלט. שיטות בנייה פרימטיביות ולא כל כך ירוקות.

מצחיק באמת, שאת כל ההתנחלויות הגדולות בנו הלכה למעשה פועלים פלסטינים וערבים. כולל את בתי הכנסת שבהם מתפללים, כולל את המקווה שבו טובלים, כולל הכל.

קיצר, בישראל נוצר מצב שאם אין לך ידע אתה תשאר ללא בית וללא פנסיה וללא כלום. אם אתה הולך להיות שכיר בשוק הפרטי, מה שכולל עבודה קשה והוכחת יכולת בלתי פוסקת, אתה חייב שיהיה לך ידע פיננסי ורצוי גם שתרכוש ידע בבנייה ותכנון. שתדאג לבית שלך ושתדאג לעתיד הפיננסי שלך.  אם לא תדאג לעתיד שלך, אף אחד לא ידאג לו.

כמובן שאם במקרה והחלום שלך והייעוד שלך הוא משרה ציבורית נוחה כמו אצלי, אז אפשר פחות לדאוג.

קיצר, יש היום טרנד שתופס תאוצה, של בונים פרטיים. יש היום שיטות בנייה מתקדמות וזולות ולא פחות איכותיות מהשיטות המסורתיות. במקום להשתעבד למשכנתה של 213123123 שקלים עבור איזה כלא בורגני במגדל ברישון לציון או עבור קוביית בטון בהתנחלות מגודרת עם כלבים ומואזין, פשוט בונים לבד ולא משתעבדים לכל החיים.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: