יש הבדל עקרוני בין שכירות לבית משלך?

שנוזל מהם מים לתקרה, הכל בעל הבית עושה בחינם. ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה.

לא הבנתי, מה צריך לעבור דרך בעל הבית?

זה לא ש*אצטרך* לקנות דירה, כי אני לא צריך שום דבר לאף אחד (בעניין הזה), אולי אני *ארצה* לקנות דירה כי זה יתן לי אחוזים יותר טובים מהשקעה בבורסה, למרות שלטווח ארוך השקעה בבורסה לא פחות משתלמת מהשקעה בדירה. אבל אני בטוח לא ארצה להכריח את עצמי לחסוך לקניית דירה עם 2 עבודות עם הלשון בחוץ. הדירה זה בשבילי, לא אני בשביל הדירה.

קניית דירה זה בסך הכל אמצעי השקעה כמו כל אפיק השקעה אחר שנועד למנוע שחיקה של ערך הכסף שסתם שוכב בבנק. כך שמבחינה כלכלית נטו, אין הבדל בין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל לדירה" לבין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל להשקעה ארוכת טווח בבורסה".

מה שאת אומרת זה כמו להגיד "כל רגע שאין לך מיליון שקל, אתה מפסיד בערך 5000 ש"ח כל חודש שהיית יכול להרוויח אם היה לך את המיליון" או "כל רגע שאתה לא עשיר, אתה מפסיד".

הרי ברור שמי שיש לו כסף, אז הוא מרוויח אחוזים, ולמי שאין, לא מרוויח.

עולים- כלומר זה דרך להשקיע את הכסף שלך. ובלי קשר אתה לא צריך להוציא כסף על שכירות שכירות זאת הוצאה מוכרחת אם אין לך בית אתה חייב לבזבז את הכסף הזה זה לא כסף שלא נחסך זה כסף שמתבזבז. אם יש לי מיליון בבנק או אין לי מליון בבנק זה לא משפיע על ההוצאות שלי זה רק משפיע על החיסכון שגדל כמו שמחירי הבתים גדלים.

גם אם יש לך בית, דמי שכירות זו הוצאה מוכרחת, כי את מבזבזת/מפסידה דמי שכירות שהיית יכולה להרויח אם היית משכירה את הבית למישהו אחר ולא גרה בו בעצמך.

מי שחושב שיוכל מתישהו בעתיד להיפתר מדמי שכירות בזה שיהיה לו דירה בבעלותו, משלה את עצמו (אלא אם כן הוא גר בקרוואן באיזור מאוד לא מבוקש).

נכון שיש שני רכיבים של תשואה בהחזקת דירה: דמי שכירות ועליית ערך הנכס. אבל אם זה היה באמת כל כך משתלם, אנשים לא היו משקיעים בשום אפיק אחר, אלא רק בנדל"ן, מה שלא קורה כי הרבה פעמים השקעות אחרות כדאיות יותר.

בטח שאם יש לך מיליון (בהשקעה כלשהי, נגיד בורסה, רק לא סתם שוכב בבנק) זה מקטין את ההוצאות שלך, כי את לא צריכה לשלם דמי שכירות מהמשכורת החודשית אלא מהתשואה של המיליון שתספיק לך גם לדמי השכירות וגם להוצאות אחרות נוספות אם משקיעים נכון.

הם היו משלמים בדיוק את אותו סכום כל החיים על שכירות ונשארים בדיוק עם אותו החיסכון של שווי הבית שאותו הם הצליחו או לא הצליחו לחסוך.
את החיסכון הזה הם יכולים לשים בקרן נאמנות, בתעודת סל, בבית שהם גרים בו או בבית אחר כלשהו בחו"ל.
להזכירך, בגדול, התשלום של המשכנתא כוללת את התשלום החודשי על הקרן (שווי הבית) שאותו את יכולה לבחור, ואת דמי השכירות של יתרת הדירה שעוד לא רכשת אותה, את התשלום הזה את לא יכולה לבחור.
נגיד עשית משכנתא עם הון התחלתי של 33% לדירה ששווי השכירות שלה בשוק הוא 3000 ש"ח לחודש.
אז המשכנתא שאת צריכה לשלם לבנק בחודש הראשון הוא 2000 ש"ח לחודש שכירות על יתרת הדירה + סכום לבחירתך שבו את רוכשת עוד קצת מהדירה.
אפילו במקרה אידיאלי שהבנק נגיד לא יבקש הון התחלתי כלל, המשכנתא שלך תתחיל מאותן 3000 ש"ח שכירות בחודש + סכום לבחירתך על הקרן.
יוצא שאין הבדל מהותי בין השיטה הזאת של המשכנתא לשיטה של שכירת דירה וחיסכון בצד.

אבל אני יודעת שמחיר המשכנתא הוא פחות או יותר מחיר שכירות אין הבדל משמעותי בין ה2 (אם פורסים לזמן המקסימלי של 3 שנים) ניתן לבדוק במחשבוני משכנתא שונים שאכן זה כך. ולכן אין סכום נוסף שאלו שלא קונים בית יכולים לשים בצד בהשוואה לאלו שקנו בית.

אבל זה פשוט בגלל שכבר שולם ההון ההתחלתי.

אחרת איזה אינטרס יש לבנק להשכיר לך את הבית ואחרי 30 שנה לתת לך אותו במתנה?

עדיף לו להשכיר אותו לתמיד.

בשנים האחרונות התשואה על נדל"ן היא גבוהה יותר מכל השקעה סולידית אחרת, כך שלאורך זמן מיליון שקל על דירה שווים הרבה יותר ממיליון שקל בבנק (או באפיק השקעה כלשהוא).

מעבר לעניין הפיננסי, אז אולי באופן תיאורטי שכירות יכולה להצטייר כדבר קל ונוח אך בפועל מדובר במעמסה לא פשוטה ודאגות חוזרות ונשנות ביחס לדבר שאמור להקנות ביטחון ויציבות בחיים (-קורת גג).

את הריבית על המשכנתא, זה עדיין, בפוטנציאל, עסק רווחי יותר מאשר שכירות.

כדי לעשות יותר, הוא בסה"כ מחפש קורת גג. לא הכל נבחן בכדאיות כלכלית (מה גם שכאמור ובמקרה הזה היא כמעט מובטחת).

להיות בעל דירה רווחי יותר מאשר לא להיות בעל דירה כי דירה מניבה רווחים וחוסר דירה, ובכן, לא.

כמו שלהיות עם חצי מיליון רווחי יותר מאשר להיות בלי.

אבל יכול להיות מצב שזוג מורים למשל שלא מרוויחים הרבה לא יוכלו לאסוף הון התחלתי גם אחרי 20 שנות נישואים. אני לא חושב שהם צריכים להילחץ מזה. הם יכולים לחיות בשכירות כל החיים בלי שיחסר להם דבר, ואפילו, אעיז לומר, להיות מאושרים 

התכוונתי שעדיף להרוויח משכורת גדולה יותר כל חודש ועם זה לעשות משכנתא, מאשר להרוויח משכורת נמוכה ולהיאלץ לחיות רק על שכירות בגלל שאין תקציב ליותר מזה. חשבתי שזה מה מה שגוונא התכוון 

שלושת האפשרויות-

1. לחסוך כסף, ולקנות דירה.

2. לא לחסוך כסף, ולשלם שכירות עד 120, מהכסף שמרוויחים מדי חודש [שבשביל זה, צריך להרוויח מדי חודש מספיק].

3. לחסוך כסף, ולא לקנות איתו דירה. ואז אפשר להשקיע אותו, ואולי לממן את השכירות מרווחי ההשקעה.

בהנחה שכל שלושת האפשרויות מתייחסות בהנתן הכנסה זהה, ההבדל הוא התנהלות בזבזנית לעומת חסכנית? אם כן, זה כבר נושא אחר.

שהשרשור התחיל - 

"אני רואה את כל הפרסומות על קניית בית, וכל הזמן המחירים עולים,

ואני בכלל עוד לא נשוי, בלי עבודה ובלי כלום, איך יהיה לי אי פעם בית?"

כלומר אין לו לא דירה, ולא מיליון שקל ביד.

ואילו אתה כותב-

"ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה"

אם היה לו מיליון שקל בכיס, הוא לא היה מודאג.

השאלה היא לא 'בהנתן הכנסה זהה' שמאפשרת את שלושת האפשרויות האלה, כי אם היה ברור לו שתנתן ההכנסה הזו, השאלה לא הייתה מתחילה.

ושוב, גם רבקה אימנו [ע"פ אחת הדעות] התחתנה בגיל 3.

של דור העתיד.. 

<צ>

לפני הכל, הכל מהקב"ה. 

ולגבי ההשתדלות שלך (או של כל מי שקורא את מה שאני כותב פה), מהניסיון שצברתי ולעניות דעתי : 

1. הכי חשוב - תחפש משהו להתמקצע בו שההיצע גדול מהביקוש בשוק העבודה. 

למשל, לדעתי אין ממש טעם היום ללמוד כלכלה/משפטים/מנהל עסקים.

לא בגלל שלא צריך אנשים כאלו, בדיוק להפך, צריך המון, אבל מצד שני, יש יותר מידי אנשים שלומדים יחסית להיצע. . .

התוצאה היא שמלא אנשים עם תואר ראשון (ואפילו מאוניברסיטה) עובדים במקצועות פשוטים יחסית (למשל, פקידי בנק) עם משכורות מאד-מאד נמוכות. 

בנוסף, אם מחפשים להתפרנס אין טעם ללמוד משהו שהוא לא פרקטי. למשל, כל מיני מקצועות של "מדעי ההתנהגות", או ביולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי המדינה, ואפילו תחומים ראליים כמו פיזיקה או כימיה. אין כמעט היצע למקצועות האלו. לכן, גם אם יש מקצוע שאתה מאד אוהב, תחשוב אם כדאי לך מבחינת היצע-ביקוש. בהשתדלות שלך זה הכי חשוב. 

2. אם בחרת ללמוד משהו יותר פרקטי (למשל מדעי המחשב או אחד ממקצועות ההנדסה), תבין שאין ממש קשר 

בין מה שתלמד לבין מה שתתעסק בו. למשל, 98% מהמפתחים/מתכנתים יגידו לך שכמעט אין דברים שהם התעסקו איתם בלימודים, ומתעסקים איתם היום בעבודה. . . 

הלימודים בסך הכל "מאשרים" שיש לך יכולת חשיבה מסדר גבוה

3. בהמשך לסעיף השני, אל תזרום עם העדר. ישנם מקצועות מכובדים מאד שלא מצריכים שום לימוד במוסד לימוד רשמי ואפילו לא קורס. אל תלמד כי "כולם לומדים".

אחרי הכל, הכל מהקב"ה.

מקסימום תגורו בקראוון בשטחים. 

תקנה קראוון במחיר יחסית שפוי, תציב אותו איפה שיתירו לך (אפשרי כמובן גם בישובים) ואז תתחיל לחסוף פרוטה לפרוטה עד שיהיה לך כסף לקנות בית/להתחיל משכנתא (וכמובן עבודה מסודרת יחסית שלא תתקע פתאום עם משכנתא שאין לך דרך לשלם). 

אם לא - תשכיר. לא חייבים במקומות הכי יקרים ובתחילת החיים בטח כשאין ילדים גם לא צריך בית גדול במיוחד - 2/3 חדרים, מספיק בהחלט. נכון, את ההורים לא תצליח לארח בבית שלך (אם אתה גר רחוק מהם) ותאלץ לבקש משכנים שנוסעים לשבת לארח אצלם וכן הלאה - אבל אלו החיים.

ואולי, אולי אולי, מי יודע, בעוד כמה וכמה שנים כבר המחירים יתחילו לחזור קצת יותר לשפיות ולרדת עקב מדיניות חריפה שתוביל הממשלה (ובעיקרה - שחרור עוד ועוד ועוד קרקעות מחד, ומאידך - הורדת הבירוקרטיה הנדרשת בכל הליכי התכנון והבנייה, כך שתקוצץ משמעותית. שילוב של שני הדברים האלו חייב להוביל להורדת מחירים. במקום שיש היצע גדול, ומהיר - יחסית לבנייה ולעבר - יש גם ירידת מחירים. ככה השוק עובד) 

לדירה ראשונה צריך רק 30% הון עצמי והשאר הבנק נותן משכנתא..

עבודה קשה היא מתנה! 

מתנה שגורמת להעריך כל רגע את מה שיש לך ולדעת מאיפה זה בא.

ליהנות מהחיים, לצחוק ולשמוח אלה דברים שאי אפשר לקנות בכסף ולכן עבודה קשה לא יכולה לקחת אותם.

"בני השלוש הלכו לגן לשעתיים, ולמחרת עד אחת עשרה. שלא יהיה להם קשה להתרגל להיות שם חמש שעות ביום. לכיתה א' הוסיפו פינת משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת אחת ללמוד ארבע שעות. ואני לוקח אוויר ומעז, לקראת פתיחת שנת החינוך, לשאול את השאלות הכי אסורות: למה שלא יהיה להם קשה? איזה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס? מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות? 'חניך' בקורס קצינים הוא מי שעובד ומזיע כדי להפוך בהדרגה להיות קצין. 'לחנוך' מפעל חדש פירושו להעביר אותו ממצב של חוסר ייצור למצב של ייצור מלא. כלומר, 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. לכן אם המערכת (גם הבית וגם בית הספר) בנויה כך שהעיקר הוא שהילדים יהיו מאושרים ולא יהיה להם קשה – היא איננה מערכת חינוך. כי אדם בוגר עובד ואז מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר כך אוכלים. קודם חובות, אחר כך זכויות. לא להיפך. הורים ומורים טובים הם לא אלה שעושים הכול כדי למנוע צער מילדיהם. בלי מרות ובלי סמכות ובלי דרישות - הילדים לא רק שלא מתחנכים, הם גם לא מאושרים ולא חופשיים. שנה טובה".

בדיוק דברנו על זה בפורום מקביל.. (@דורה9)

בס"ד

ותכלס אני מסכימה עם הנאמר..

אני לא חושבת שצריך כל היום לחבק את הילדים ולעשות בשבילם הכל כדי לדאוג שבכלל לא יהיה להם קשה בשום דבר.. להפך, אני מאמינה שצריך לאתגר את הילדים ולא להשאיר אותם באותו המקום.. אני גם מאוד מאמינה בכך שצריך לחנך את הילדים לפעול ולתפקד בצורה עצמאית. 

אבל אני מאמינה גם שיש דרך לעשות את כל זה..! אני לא מאמינה בדרך של לדחוף למים- אולי התוצאה של זה יכולה לתת תמונה של עצמאות ובגרות אבל לדעתי זה חיצונית ומי יודע אם לא גרמנו לאיזה טראומה או נזק אי שם בפנים.. אני מאמינה בדרך של הובלה- להיות כלי להראות את הדרך הנכונה.. ללמד את הילדים איך לפעול מתוך סבלנות והקשבה להם...! התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה- הילד יגדל לעצמאות, בגרות ואחריות - ובטח גם לעוד דברים כמו אמון במציאות, ביכולות וכו'.. וזה נעשה בהדרגה כמו שכתוב גם בדברים- 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. 

מה שנכון לגיל 3 לא נכון לגיל 5-6, ומה שנכון בגילאים אלו לא נכון לגיל בית ספר.. זה שילד בגיל 3 בא ביום הראשון רק לשעתיים לא אומר שוואו איך אנחנו מקילים עליו עכשיו ולא עוזרים לו להתמודד..  (הילד הזה לא ככ מכיר את המערכת... יש ילדים שיכולים עוד להיכנס לפחדים שהנה אולי נטשו אותם..) בעיניי זה אומר שאנחנו עוזרים לו לאט לאט- כן בהדרגה- לצלוח את המעבר הזה בבטחון ולהגיע לגן באמת במחשבה וחוויה של מקום טוב.. כי הלמידה האמיתית תתאפשר רק כשהילד מרגיש בטחון ושמחה במקום שבו הוא נמצא...

אני גם חושבת שהבעיה לא נעוצה רק במערכת החינוך אלא הרבה מזה זה בגלל ההורים. יש הרבה הורים שבהחלט מפחדים מידי על הילדים שלהם שיהיה להם קשה, מפחדים מלכלוך ובלאגן (או יותר גרוע לא מאמינים בילד שלהם) ואז לא נותנים לו לעשות דברים בצורה עצמאית.. ובעצם לא נותנים לילד כנפיים להמריא..

היום בגן ראיתי את זה ממש.. היו את ההורים שכל הזמן ישבו עם הילד שלהם, החליטו בשבילו באיזה שולחן הוא ישב, כל הזמן ניגבו את הדמעות וחיבקו כאילו אין מחר.. ואם הילד קצת רב עם ילד אחר ישר הם היו בעמדה של שליטה והגנה על הילד שלהם..

והיו את ההורים שבהתחלה ישבו עם הילדים שלהם ואחכ נתנו לילד להתנהל לבדו (כשהם ההורים יושבים בצד) וכשהילד מרים את הראש הוא רואה אותם בצד וממשיך לחזור למשחק..

מקווה שניסחתי בצורה מובנת..

גם אני אולי מסכים איתך, אני לא מכיר מספיק...

ובהחלט ניסחת בצורה מובנת! (ואם לא אז קצת התאמצנו לא נורא)

למען האמת השלמתי כבר עם העובדה שאף פעם לא תהיה לי פיסת קרקע משלי. זה מטורף מידי. אין לי שום מליון מיותר לבזבז.

לחיי ההומלסיות!  

(נצלו"ש - @הגולש האחרון, לגמרי לא מסכימה עם החתימה שלך. אני מבינה מצויין למה עוצרים ברמזור אדום, וזה לא גורם לי להפסיק לעשות את זה.)

תעשה מה שנוח לך.

בנייה מתועשת [בנייה איכותית וזולה] התחילה להתפתח ולצמוח בקצב טוב בארצנו עד שב'זכות' הקיבוש שטף אותה גל של כוח עבודה זול. למעשה המלחמה והתוצאות שלה מנעו מהפכת בנייה אפשרית שהייתה מועילה לכולנו. אחרי שהפלסטינים באו  - חזרנו ליציקות ולמלט. שיטות בנייה פרימטיביות ולא כל כך ירוקות.

מצחיק באמת, שאת כל ההתנחלויות הגדולות בנו הלכה למעשה פועלים פלסטינים וערבים. כולל את בתי הכנסת שבהם מתפללים, כולל את המקווה שבו טובלים, כולל הכל.

קיצר, בישראל נוצר מצב שאם אין לך ידע אתה תשאר ללא בית וללא פנסיה וללא כלום. אם אתה הולך להיות שכיר בשוק הפרטי, מה שכולל עבודה קשה והוכחת יכולת בלתי פוסקת, אתה חייב שיהיה לך ידע פיננסי ורצוי גם שתרכוש ידע בבנייה ותכנון. שתדאג לבית שלך ושתדאג לעתיד הפיננסי שלך.  אם לא תדאג לעתיד שלך, אף אחד לא ידאג לו.

כמובן שאם במקרה והחלום שלך והייעוד שלך הוא משרה ציבורית נוחה כמו אצלי, אז אפשר פחות לדאוג.

קיצר, יש היום טרנד שתופס תאוצה, של בונים פרטיים. יש היום שיטות בנייה מתקדמות וזולות ולא פחות איכותיות מהשיטות המסורתיות. במקום להשתעבד למשכנתה של 213123123 שקלים עבור איזה כלא בורגני במגדל ברישון לציון או עבור קוביית בטון בהתנחלות מגודרת עם כלבים ומואזין, פשוט בונים לבד ולא משתעבדים לכל החיים.

גם אם את לא רגישה בדדרך כלל. יש שם כלים שיועילו.

יוגה

מדיטציה

תפילה

התבודדות

ספורט

מתיחות

שתיית מים

כדורים

מוזיקה

טיולים

מזגן

חיבוק

שוקולד

שיחה עם חברים

פסיכולוג

כתיבת יומן

תרגילי נשימות

מקלחת

צריך להיות חתונה אבל לא לחוצה

קיים אצלנו כבני אדם משולש של שינה - בריאות נפש - עיכול,

שכל אחד מהם משפיע על השניים האחרים.

* אם את לא ישנה טוב/ מספיק/ טוב מספיק - זה הדבר הראשון לעבוד עליו. אבל לא להיכנס ללופ של מתחים שרק ימנע ממך להירדם.

* מלבד זאת - להשתדל לאכול בריא  - מנסיון אישי (וגם מחקרים) זה מחולל פלאים בכל מה שקשור לסטרס.

המיקרוביום, בפרט של מערכת העיכול - משפיע גם על המוח שלנו, לא סתם יש כמות רבה כל כך של נוירוטרנסמיטורים במערכת העיכול. מה שמשמח את חיידקי המעיים שלנו - גורם לנו לשמוח, ומה משמח אותם? מזון בריא, עתיר סיבים תזונתיים.

* פעילות גופנית, בפרט כזו שנעשית מחוץ לבית - עוד דרך עוצמתית מאין כמוה להפחתת סטרס.

* מדיטציה/נשימות/ קביעת זמנים פשוט ולחשוב רק על דברים טובים ומרגיעים. אם את מתחברת לקונספט.

* תפילות ותהלים

* להשליך את הכל על ה' יתברך. גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:

[פירוש הרד"ק: "גול על יי דרכיך" - כל צרכך השלך וגלול עליו. "ובטח עליו" - לא על אחר , כי הוא יעשה וישלים הכל.]

בפרט בתחום של פגישות והחלטות, לזכור שה' הוא המזווג זיווגים, ובעניין זה יחס ההשתדלות - ביטחון נוטה יותר לכיוון הביטחון הרבה יותר משאר נושאים.

בהצלחה לך!

חוץ מזה שזה מעולה, אם את נוסעת למקום שאת יודעת שאת תהיי בו לחוצה. לא לנהוג לשם. לקחת אוטובוס, לרדת 2 תחנות לפני וללכת ברגל. זה לבד ישרוף את הסטרס בזמן אמת לפני הפגישה.

במרכז באמת פחות כדאי.

ממליץ לשקול צומות יזומים - הימנעות רק מאוכל לא משתיית מים/ תה ללא סוכר, לכמה שעות או אפילו יום עד יומיים. לי ולהרבה אחרים עוזר מאד עם עניינים שקשורים לבחילות ועיכול.

אפשר גם להחליט על חלונות אכילה לפי שעות ביום, כמו להימנע לחלוטין מאכילה בלילה.

נשמע אולי קשוח, אך עשוי מאד לעזור לאפס את הגוף.

התחלת לצאת רק עכשיו?

לפני הפעם הראשונה שיצאתי לא הצלחתי להירדם כל הלילה

היום אני מתגעגעת להתרגשות שהיתה בי...

עזוב, גם בחורים יפים לא מרגשים אותי כיום

יותר מידי שחוקה 🥲

אבל עם דברים אחרים שמתלבטת עליהם...

אבל ללבטים האלו אני כבר אפתח פצל"ש ואפתח שרשור חדש

שה' יעזור לי...

כבר נמאס להתלבט על בחורים

ואבן (Vaben) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית

וכמובן צריך מרשם רופא 😬

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )