יש הבדל עקרוני בין שכירות לבית משלך?

שנוזל מהם מים לתקרה, הכל בעל הבית עושה בחינם. ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה.

לא הבנתי, מה צריך לעבור דרך בעל הבית?

זה לא ש*אצטרך* לקנות דירה, כי אני לא צריך שום דבר לאף אחד (בעניין הזה), אולי אני *ארצה* לקנות דירה כי זה יתן לי אחוזים יותר טובים מהשקעה בבורסה, למרות שלטווח ארוך השקעה בבורסה לא פחות משתלמת מהשקעה בדירה. אבל אני בטוח לא ארצה להכריח את עצמי לחסוך לקניית דירה עם 2 עבודות עם הלשון בחוץ. הדירה זה בשבילי, לא אני בשביל הדירה.

קניית דירה זה בסך הכל אמצעי השקעה כמו כל אפיק השקעה אחר שנועד למנוע שחיקה של ערך הכסף שסתם שוכב בבנק. כך שמבחינה כלכלית נטו, אין הבדל בין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל לדירה" לבין האמירה "איך אני אשיג חצי מיליון שקל להשקעה ארוכת טווח בבורסה".

מה שאת אומרת זה כמו להגיד "כל רגע שאין לך מיליון שקל, אתה מפסיד בערך 5000 ש"ח כל חודש שהיית יכול להרוויח אם היה לך את המיליון" או "כל רגע שאתה לא עשיר, אתה מפסיד".

הרי ברור שמי שיש לו כסף, אז הוא מרוויח אחוזים, ולמי שאין, לא מרוויח.

עולים- כלומר זה דרך להשקיע את הכסף שלך. ובלי קשר אתה לא צריך להוציא כסף על שכירות שכירות זאת הוצאה מוכרחת אם אין לך בית אתה חייב לבזבז את הכסף הזה זה לא כסף שלא נחסך זה כסף שמתבזבז. אם יש לי מיליון בבנק או אין לי מליון בבנק זה לא משפיע על ההוצאות שלי זה רק משפיע על החיסכון שגדל כמו שמחירי הבתים גדלים.

גם אם יש לך בית, דמי שכירות זו הוצאה מוכרחת, כי את מבזבזת/מפסידה דמי שכירות שהיית יכולה להרויח אם היית משכירה את הבית למישהו אחר ולא גרה בו בעצמך.

מי שחושב שיוכל מתישהו בעתיד להיפתר מדמי שכירות בזה שיהיה לו דירה בבעלותו, משלה את עצמו (אלא אם כן הוא גר בקרוואן באיזור מאוד לא מבוקש).

נכון שיש שני רכיבים של תשואה בהחזקת דירה: דמי שכירות ועליית ערך הנכס. אבל אם זה היה באמת כל כך משתלם, אנשים לא היו משקיעים בשום אפיק אחר, אלא רק בנדל"ן, מה שלא קורה כי הרבה פעמים השקעות אחרות כדאיות יותר.

בטח שאם יש לך מיליון (בהשקעה כלשהי, נגיד בורסה, רק לא סתם שוכב בבנק) זה מקטין את ההוצאות שלך, כי את לא צריכה לשלם דמי שכירות מהמשכורת החודשית אלא מהתשואה של המיליון שתספיק לך גם לדמי השכירות וגם להוצאות אחרות נוספות אם משקיעים נכון.

הם היו משלמים בדיוק את אותו סכום כל החיים על שכירות ונשארים בדיוק עם אותו החיסכון של שווי הבית שאותו הם הצליחו או לא הצליחו לחסוך.
את החיסכון הזה הם יכולים לשים בקרן נאמנות, בתעודת סל, בבית שהם גרים בו או בבית אחר כלשהו בחו"ל.
להזכירך, בגדול, התשלום של המשכנתא כוללת את התשלום החודשי על הקרן (שווי הבית) שאותו את יכולה לבחור, ואת דמי השכירות של יתרת הדירה שעוד לא רכשת אותה, את התשלום הזה את לא יכולה לבחור.
נגיד עשית משכנתא עם הון התחלתי של 33% לדירה ששווי השכירות שלה בשוק הוא 3000 ש"ח לחודש.
אז המשכנתא שאת צריכה לשלם לבנק בחודש הראשון הוא 2000 ש"ח לחודש שכירות על יתרת הדירה + סכום לבחירתך שבו את רוכשת עוד קצת מהדירה.
אפילו במקרה אידיאלי שהבנק נגיד לא יבקש הון התחלתי כלל, המשכנתא שלך תתחיל מאותן 3000 ש"ח שכירות בחודש + סכום לבחירתך על הקרן.
יוצא שאין הבדל מהותי בין השיטה הזאת של המשכנתא לשיטה של שכירת דירה וחיסכון בצד.

אבל אני יודעת שמחיר המשכנתא הוא פחות או יותר מחיר שכירות אין הבדל משמעותי בין ה2 (אם פורסים לזמן המקסימלי של 3 שנים) ניתן לבדוק במחשבוני משכנתא שונים שאכן זה כך. ולכן אין סכום נוסף שאלו שלא קונים בית יכולים לשים בצד בהשוואה לאלו שקנו בית.

אבל זה פשוט בגלל שכבר שולם ההון ההתחלתי.

אחרת איזה אינטרס יש לבנק להשכיר לך את הבית ואחרי 30 שנה לתת לך אותו במתנה?

עדיף לו להשכיר אותו לתמיד.

בשנים האחרונות התשואה על נדל"ן היא גבוהה יותר מכל השקעה סולידית אחרת, כך שלאורך זמן מיליון שקל על דירה שווים הרבה יותר ממיליון שקל בבנק (או באפיק השקעה כלשהוא).

מעבר לעניין הפיננסי, אז אולי באופן תיאורטי שכירות יכולה להצטייר כדבר קל ונוח אך בפועל מדובר במעמסה לא פשוטה ודאגות חוזרות ונשנות ביחס לדבר שאמור להקנות ביטחון ויציבות בחיים (-קורת גג).

את הריבית על המשכנתא, זה עדיין, בפוטנציאל, עסק רווחי יותר מאשר שכירות.

כדי לעשות יותר, הוא בסה"כ מחפש קורת גג. לא הכל נבחן בכדאיות כלכלית (מה גם שכאמור ובמקרה הזה היא כמעט מובטחת).

להיות בעל דירה רווחי יותר מאשר לא להיות בעל דירה כי דירה מניבה רווחים וחוסר דירה, ובכן, לא.

כמו שלהיות עם חצי מיליון רווחי יותר מאשר להיות בלי.

אבל יכול להיות מצב שזוג מורים למשל שלא מרוויחים הרבה לא יוכלו לאסוף הון התחלתי גם אחרי 20 שנות נישואים. אני לא חושב שהם צריכים להילחץ מזה. הם יכולים לחיות בשכירות כל החיים בלי שיחסר להם דבר, ואפילו, אעיז לומר, להיות מאושרים 

התכוונתי שעדיף להרוויח משכורת גדולה יותר כל חודש ועם זה לעשות משכנתא, מאשר להרוויח משכורת נמוכה ולהיאלץ לחיות רק על שכירות בגלל שאין תקציב ליותר מזה. חשבתי שזה מה מה שגוונא התכוון 

שלושת האפשרויות-

1. לחסוך כסף, ולקנות דירה.

2. לא לחסוך כסף, ולשלם שכירות עד 120, מהכסף שמרוויחים מדי חודש [שבשביל זה, צריך להרוויח מדי חודש מספיק].

3. לחסוך כסף, ולא לקנות איתו דירה. ואז אפשר להשקיע אותו, ואולי לממן את השכירות מרווחי ההשקעה.

בהנחה שכל שלושת האפשרויות מתייחסות בהנתן הכנסה זהה, ההבדל הוא התנהלות בזבזנית לעומת חסכנית? אם כן, זה כבר נושא אחר.

שהשרשור התחיל - 

"אני רואה את כל הפרסומות על קניית בית, וכל הזמן המחירים עולים,

ואני בכלל עוד לא נשוי, בלי עבודה ובלי כלום, איך יהיה לי אי פעם בית?"

כלומר אין לו לא דירה, ולא מיליון שקל ביד.

ואילו אתה כותב-

"ויש לך מיליון שקל בכיס לעשות איתם מה שאת רוצה"

אם היה לו מיליון שקל בכיס, הוא לא היה מודאג.

השאלה היא לא 'בהנתן הכנסה זהה' שמאפשרת את שלושת האפשרויות האלה, כי אם היה ברור לו שתנתן ההכנסה הזו, השאלה לא הייתה מתחילה.

ושוב, גם רבקה אימנו [ע"פ אחת הדעות] התחתנה בגיל 3.

של דור העתיד.. 

<צ>

לפני הכל, הכל מהקב"ה. 

ולגבי ההשתדלות שלך (או של כל מי שקורא את מה שאני כותב פה), מהניסיון שצברתי ולעניות דעתי : 

1. הכי חשוב - תחפש משהו להתמקצע בו שההיצע גדול מהביקוש בשוק העבודה. 

למשל, לדעתי אין ממש טעם היום ללמוד כלכלה/משפטים/מנהל עסקים.

לא בגלל שלא צריך אנשים כאלו, בדיוק להפך, צריך המון, אבל מצד שני, יש יותר מידי אנשים שלומדים יחסית להיצע. . .

התוצאה היא שמלא אנשים עם תואר ראשון (ואפילו מאוניברסיטה) עובדים במקצועות פשוטים יחסית (למשל, פקידי בנק) עם משכורות מאד-מאד נמוכות. 

בנוסף, אם מחפשים להתפרנס אין טעם ללמוד משהו שהוא לא פרקטי. למשל, כל מיני מקצועות של "מדעי ההתנהגות", או ביולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי המדינה, ואפילו תחומים ראליים כמו פיזיקה או כימיה. אין כמעט היצע למקצועות האלו. לכן, גם אם יש מקצוע שאתה מאד אוהב, תחשוב אם כדאי לך מבחינת היצע-ביקוש. בהשתדלות שלך זה הכי חשוב. 

2. אם בחרת ללמוד משהו יותר פרקטי (למשל מדעי המחשב או אחד ממקצועות ההנדסה), תבין שאין ממש קשר 

בין מה שתלמד לבין מה שתתעסק בו. למשל, 98% מהמפתחים/מתכנתים יגידו לך שכמעט אין דברים שהם התעסקו איתם בלימודים, ומתעסקים איתם היום בעבודה. . . 

הלימודים בסך הכל "מאשרים" שיש לך יכולת חשיבה מסדר גבוה

3. בהמשך לסעיף השני, אל תזרום עם העדר. ישנם מקצועות מכובדים מאד שלא מצריכים שום לימוד במוסד לימוד רשמי ואפילו לא קורס. אל תלמד כי "כולם לומדים".

אחרי הכל, הכל מהקב"ה.

מקסימום תגורו בקראוון בשטחים. 

תקנה קראוון במחיר יחסית שפוי, תציב אותו איפה שיתירו לך (אפשרי כמובן גם בישובים) ואז תתחיל לחסוף פרוטה לפרוטה עד שיהיה לך כסף לקנות בית/להתחיל משכנתא (וכמובן עבודה מסודרת יחסית שלא תתקע פתאום עם משכנתא שאין לך דרך לשלם). 

אם לא - תשכיר. לא חייבים במקומות הכי יקרים ובתחילת החיים בטח כשאין ילדים גם לא צריך בית גדול במיוחד - 2/3 חדרים, מספיק בהחלט. נכון, את ההורים לא תצליח לארח בבית שלך (אם אתה גר רחוק מהם) ותאלץ לבקש משכנים שנוסעים לשבת לארח אצלם וכן הלאה - אבל אלו החיים.

ואולי, אולי אולי, מי יודע, בעוד כמה וכמה שנים כבר המחירים יתחילו לחזור קצת יותר לשפיות ולרדת עקב מדיניות חריפה שתוביל הממשלה (ובעיקרה - שחרור עוד ועוד ועוד קרקעות מחד, ומאידך - הורדת הבירוקרטיה הנדרשת בכל הליכי התכנון והבנייה, כך שתקוצץ משמעותית. שילוב של שני הדברים האלו חייב להוביל להורדת מחירים. במקום שיש היצע גדול, ומהיר - יחסית לבנייה ולעבר - יש גם ירידת מחירים. ככה השוק עובד) 

לדירה ראשונה צריך רק 30% הון עצמי והשאר הבנק נותן משכנתא..

עבודה קשה היא מתנה! 

מתנה שגורמת להעריך כל רגע את מה שיש לך ולדעת מאיפה זה בא.

ליהנות מהחיים, לצחוק ולשמוח אלה דברים שאי אפשר לקנות בכסף ולכן עבודה קשה לא יכולה לקחת אותם.

"בני השלוש הלכו לגן לשעתיים, ולמחרת עד אחת עשרה. שלא יהיה להם קשה להתרגל להיות שם חמש שעות ביום. לכיתה א' הוסיפו פינת משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת אחת ללמוד ארבע שעות. ואני לוקח אוויר ומעז, לקראת פתיחת שנת החינוך, לשאול את השאלות הכי אסורות: למה שלא יהיה להם קשה? איזה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס? מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות? 'חניך' בקורס קצינים הוא מי שעובד ומזיע כדי להפוך בהדרגה להיות קצין. 'לחנוך' מפעל חדש פירושו להעביר אותו ממצב של חוסר ייצור למצב של ייצור מלא. כלומר, 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. לכן אם המערכת (גם הבית וגם בית הספר) בנויה כך שהעיקר הוא שהילדים יהיו מאושרים ולא יהיה להם קשה – היא איננה מערכת חינוך. כי אדם בוגר עובד ואז מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר כך אוכלים. קודם חובות, אחר כך זכויות. לא להיפך. הורים ומורים טובים הם לא אלה שעושים הכול כדי למנוע צער מילדיהם. בלי מרות ובלי סמכות ובלי דרישות - הילדים לא רק שלא מתחנכים, הם גם לא מאושרים ולא חופשיים. שנה טובה".

בדיוק דברנו על זה בפורום מקביל.. (@דורה9)

בס"ד

ותכלס אני מסכימה עם הנאמר..

אני לא חושבת שצריך כל היום לחבק את הילדים ולעשות בשבילם הכל כדי לדאוג שבכלל לא יהיה להם קשה בשום דבר.. להפך, אני מאמינה שצריך לאתגר את הילדים ולא להשאיר אותם באותו המקום.. אני גם מאוד מאמינה בכך שצריך לחנך את הילדים לפעול ולתפקד בצורה עצמאית. 

אבל אני מאמינה גם שיש דרך לעשות את כל זה..! אני לא מאמינה בדרך של לדחוף למים- אולי התוצאה של זה יכולה לתת תמונה של עצמאות ובגרות אבל לדעתי זה חיצונית ומי יודע אם לא גרמנו לאיזה טראומה או נזק אי שם בפנים.. אני מאמינה בדרך של הובלה- להיות כלי להראות את הדרך הנכונה.. ללמד את הילדים איך לפעול מתוך סבלנות והקשבה להם...! התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה- הילד יגדל לעצמאות, בגרות ואחריות - ובטח גם לעוד דברים כמו אמון במציאות, ביכולות וכו'.. וזה נעשה בהדרגה כמו שכתוב גם בדברים- 'חינוך' פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. 

מה שנכון לגיל 3 לא נכון לגיל 5-6, ומה שנכון בגילאים אלו לא נכון לגיל בית ספר.. זה שילד בגיל 3 בא ביום הראשון רק לשעתיים לא אומר שוואו איך אנחנו מקילים עליו עכשיו ולא עוזרים לו להתמודד..  (הילד הזה לא ככ מכיר את המערכת... יש ילדים שיכולים עוד להיכנס לפחדים שהנה אולי נטשו אותם..) בעיניי זה אומר שאנחנו עוזרים לו לאט לאט- כן בהדרגה- לצלוח את המעבר הזה בבטחון ולהגיע לגן באמת במחשבה וחוויה של מקום טוב.. כי הלמידה האמיתית תתאפשר רק כשהילד מרגיש בטחון ושמחה במקום שבו הוא נמצא...

אני גם חושבת שהבעיה לא נעוצה רק במערכת החינוך אלא הרבה מזה זה בגלל ההורים. יש הרבה הורים שבהחלט מפחדים מידי על הילדים שלהם שיהיה להם קשה, מפחדים מלכלוך ובלאגן (או יותר גרוע לא מאמינים בילד שלהם) ואז לא נותנים לו לעשות דברים בצורה עצמאית.. ובעצם לא נותנים לילד כנפיים להמריא..

היום בגן ראיתי את זה ממש.. היו את ההורים שכל הזמן ישבו עם הילד שלהם, החליטו בשבילו באיזה שולחן הוא ישב, כל הזמן ניגבו את הדמעות וחיבקו כאילו אין מחר.. ואם הילד קצת רב עם ילד אחר ישר הם היו בעמדה של שליטה והגנה על הילד שלהם..

והיו את ההורים שבהתחלה ישבו עם הילדים שלהם ואחכ נתנו לילד להתנהל לבדו (כשהם ההורים יושבים בצד) וכשהילד מרים את הראש הוא רואה אותם בצד וממשיך לחזור למשחק..

מקווה שניסחתי בצורה מובנת..

גם אני אולי מסכים איתך, אני לא מכיר מספיק...

ובהחלט ניסחת בצורה מובנת! (ואם לא אז קצת התאמצנו לא נורא)

למען האמת השלמתי כבר עם העובדה שאף פעם לא תהיה לי פיסת קרקע משלי. זה מטורף מידי. אין לי שום מליון מיותר לבזבז.

לחיי ההומלסיות!  

(נצלו"ש - @הגולש האחרון, לגמרי לא מסכימה עם החתימה שלך. אני מבינה מצויין למה עוצרים ברמזור אדום, וזה לא גורם לי להפסיק לעשות את זה.)

תעשה מה שנוח לך.

בנייה מתועשת [בנייה איכותית וזולה] התחילה להתפתח ולצמוח בקצב טוב בארצנו עד שב'זכות' הקיבוש שטף אותה גל של כוח עבודה זול. למעשה המלחמה והתוצאות שלה מנעו מהפכת בנייה אפשרית שהייתה מועילה לכולנו. אחרי שהפלסטינים באו  - חזרנו ליציקות ולמלט. שיטות בנייה פרימטיביות ולא כל כך ירוקות.

מצחיק באמת, שאת כל ההתנחלויות הגדולות בנו הלכה למעשה פועלים פלסטינים וערבים. כולל את בתי הכנסת שבהם מתפללים, כולל את המקווה שבו טובלים, כולל הכל.

קיצר, בישראל נוצר מצב שאם אין לך ידע אתה תשאר ללא בית וללא פנסיה וללא כלום. אם אתה הולך להיות שכיר בשוק הפרטי, מה שכולל עבודה קשה והוכחת יכולת בלתי פוסקת, אתה חייב שיהיה לך ידע פיננסי ורצוי גם שתרכוש ידע בבנייה ותכנון. שתדאג לבית שלך ושתדאג לעתיד הפיננסי שלך.  אם לא תדאג לעתיד שלך, אף אחד לא ידאג לו.

כמובן שאם במקרה והחלום שלך והייעוד שלך הוא משרה ציבורית נוחה כמו אצלי, אז אפשר פחות לדאוג.

קיצר, יש היום טרנד שתופס תאוצה, של בונים פרטיים. יש היום שיטות בנייה מתקדמות וזולות ולא פחות איכותיות מהשיטות המסורתיות. במקום להשתעבד למשכנתה של 213123123 שקלים עבור איזה כלא בורגני במגדל ברישון לציון או עבור קוביית בטון בהתנחלות מגודרת עם כלבים ומואזין, פשוט בונים לבד ולא משתעבדים לכל החיים.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!