כי השאלה היא לגבי צאצאי אדם הראשון, לא לגבי העולם. לפי התשובה שלך העולם נברא עם בני אדם שיותר 'ותיקים' מאדם הראשון.

אם נתעלם רגע מהדוגמה שהבאת שמבוססת על השערות, בעצם השאלה שלך מתחלקת לשניים: תורת האבולוציה ותיארוך המוקדם לבריאת העולם, שניהם לכאורה סותרים את פשטי הכתובים שהאדם נוצר מאדמה רטובה ושהעולם נברא לפני כ5,776 שנים.

לגבי האבולוציה - תורת האבולוציה היא תורה מאוד מבוססת מבחינה מדעית - היא מבוססת גם על ממצאים ארכאולוגיים כמו שלדים ומאובנים שמראים על תהליך אבולוציוני, גם על החוק הביוגנטי (שמראה שבבסיס כל בעלי החיים זהים מאד, עוברים למשל זהים כמעט לחלוטין בצורתם בתחילת ההתפתחות), גם מקרים רבים של התפתחות אבולוציונית הניתנת לצפייה, וגם על בדיקות DNA וRNA שמראים קשר הדוק בין כל בעלי החיים ותכונות זהות (חלקם אפילו כאלו שלא קיימות בהם בפועל בגלל מוטציה אבולוציונית, למשל בכל בעלי החיים קיימת תכונת DNA של מקור ציפורים).

לגבי התיארוך - התיארוך המדעי היום נעשה לרוב המוחלט ע"י בדיקת פחמן-14, התיארוך הזה נחשב מדויק מאד (עם סטייה של שנים בודדות עד עשרות שנים לכאן ולכאן). ישנה בעיה מסוימת עם התיארוך בפחמן כי הוא נמדד ע"פ רמת הפחמן-14 ביחס למה שהיה ברגע המוות ואותה רמה מושפעת מרמת הפחמן-14 שהייתה קיימת אז בטמוספירה והיא השתנתה בגלל שינוי ברמת הקרינה הקוסמית וזיהום האויר האנושי, את הבעיה הזאת פתרו ע"י כיול (השוואה לתיארוך ממצאים בשיטות שלא הושפעו מהשינויים הנ"ל) וגם - אם ישנה טעות בתיארוך אז היא לגבי מטה ולא מעלה (כלומר מורידה שנים ולא מוסיפה).

ישנן כמה תשובות לשאלות האלו כמו שהמבול (שלפי שיטה אחת בחז"ל היה במים רותחים, ואולי עם עוד מרכיבים כימיים) שינה את ההרכב הכימי של כדוה"א והיצורים שבו, או שהעולם נברא בצורה כזו שהוא נראה כאילו הוא בן מליוני שנים כמו שאדם נברא כאדם מבוגר (כמו שמובא בחז"ל "אמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו"). אישית אני מעדיף את התשובה שמעשה בראשית וכל המקראות שבו לא נכתבו כתיאור מעשה שהיה אלא כרמזים (דווקא מעשה בראשית ולא שאר המקראות, כך למשל כותבים הרמב"ם והרב קוק), ממילא אין סתירה בין פשטיהם לממצאים המדעיים כי הם לא נכתבו לפשטם.

אלמוגים

שגם שלל עוד הרבה דברים בגלל שהם היו סברות.

זאת דעה שבאה ממקור לא יהודי גם, אז היא חשודה גם ככה.

לא זכור לי שזה מובא בזוהר ולכן גם האר"י יכול לדחות את זה.

גם הרמ"ק מתייחס לזה כאל בדיעבד, כשהוא מדבר על כך שאין משמעות לזמן בעולם הרוחני.

ובכלל ולהגיד את זה בבחינת "דע מה שלמעלה ממך", שזה אסור.

לכן הדעה הזאת לא מקובלת וגם יש סבירות להניח שהשתרבבה בטעות מאיזה דת ע"ז.

אלא נרמז.

וזה כן, לדעת רוב ככל הגדולים, וגם מי שקיבל את הדעה הזאת קיבל אותה ב"אולי" ו"אפשר".

שהתפתחות העולם בתחילת דרכו הייתה הרבה יותר מהירה (כמו שתינוק מתפתח הרב היותר מהר ממבוגר).

לפי זה יוצא שמה שהיום נראה כמו אלפי שנים, בעצם קרה בפז"ם הרבה יותר קצר.

הייתי בשיעור של הרב דניאל עשור, והוא הראה שהחשבון של הרמב"ן מתאים בדיוק לממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר.

הבעיה היא רק בתארוכים.

וכידוע, ממחקר מ2010 ותצפית ב2012, תארוך פחמן לא מדוייק בשקל.

http://io9.gizmodo.com/5619954/the-sun-is-changing-the-rate-of-radioactive-decay-and-breaking-the-rules-of-chemistry

http://www.popsci.com/science/article/2012-08/strange-unexplained-solar-influence-over-earths-radioactive-material-could-herald-solar-flares

יש על זה מחלוקת

http://phys.org/news/2014-10-textbook-knowledge-reconfirmed-radioactive-substances.html

כמו כל "עובדה" מדעית

מספרים גבוה בהרבה.

ולהן אין מחלות? טורפים? אסונות טבע?

שטויות במיצוש....

וגם לא ספרתי את מספר החרקים בעולם, ואני גם חייב להודות שאיני מכיר את גורמי התמותה העיקריים אצל חרקים ואת החישובים הדמוגרפיים הרלוונטיים לגביהם. אבל אולי אתה זואולוג מוסמך עם הכישורים לעשות את זה. 

(ובאופן כללי - לא כדאי לכתוב 'שטויות במיץ' על נושא שלא חקרת לעומק)

אל תטען טענות באוויר בלי עדויות חקורות מדעית.

ובטח שיש גורמי תמותה רבים בממלכת החרקים, אחת החדשות הן איקריות

לגבי גורמי התמותה האנושיים וחקר הדמוגרפיה האנושית? כן. אני ארכאולוג במקצועי. תודה על העניין. 

מלבד זאת - לא באמת טענתי טענה. בסך הכל העליתי נקודות שיש להתחשב בהן. לא כתבתי על שום דבר שהוא שטויות במיץ. 

תביא מחקרים ונראה.

ארכאולוגיה ביולוגית?

אגב אני מכיר מישהו בגילך שלומד ארכאולוגיה (בעברית). יש מצב?

אתה יודע רק שאני מעל עשרים. ויש הרבה בחורים דתיים שלומדים ארכאולוגיה בעברית, ב"ה. 

כאמור, לא טענתי שזה מכחיש. טענתי שיש להתחשב בגורמים האלה. אין לי מושג איך מחקר אמור בכלל לאשר או להפריך דבר כזה - זו סברה פשוטה: אם אחת למאה שנים בתקופות ללא רפואה מודרנית יש תופעה שגורמת למוות של חצי מאוכלוסיית העולם, איני רואה איזה 'מחקר' נדרש כדי להוכיח שזה 'מתגבר' על רבייה מעריכית. 

אתה מדבר על מליארדי שנים. מי אמר שהחיידקים היו מתנהלים אז, כמו היום?

זה שבתקופה המזערית המתועדת היסטורית הייתה אחת למאה שנה איזו מגפת-על, לא מוכיח כלום.

תראה את המגפות ה"בררה" של היום, כל מיני אבולה וכאלה, שפעם עופות.

וזה לא רק שהמדע מנצח אותן, הרבה אנשים לא מתחסנים לכלום ומערכת החיסון שלהם מפתחת עמידות (ע"ע חסינות איידס וכדומה).

בטווח של מליארד שנים של אבולוציה (אני יודע שהאדם לא התפתח לפני מליארד ע"פ המדע, אני מרשה לעצמי להגזים, אבל זה תופס גם על מליונים) בטח שבגזע האנושי היה מתפתח אדם עם מערכת חיסונית על-טבעית שמתפקדת בלי צורך בשום בקטריה ועל-כן גם מחסלת אותם בשלב הכניסה כבר.

כמדומני (אם זכרוני אינו וכ') שבעולם החי יש בע"ח כאלה עם מערכת חיסונית יותר אלימה משלנו.

ב. הטענה שלך ספקולטיבית לגמרי. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. בכל מקרה - גם אם ניתן לטעון את טענתך, מן הראוי לאומרה ב'שמא', ובטח שהיא לא חזקה מספיק כדי לטעון שטענות נגדיות הן שטויות במיץ (וזה כל מה שהתלוננתי עליו; לכל אחד יש את סט האמונות הבסיסיות שלו, ומותר לו ליישב אותן עם הנתונים כיצד שהוא מעוניין, כל עוד הוא עצמו לא אומר שטויות במיץ, ומודע גם לטענות-הנגד לדבריו ולצורך שלו להתמודד איתן). 

ג. במלים אחרות - גם אם תאמר "ואם מן הדין יש תשובה", זה בטח לא מוכיח שום דבר, ובטח ש'תשובה' שכזו אינה תומכת דווקא בדעה שלך ולא בדעה שכנגד (שזו היתה טענתו של חסדי הים). במקרה הטוב זה פתוח לדיון, וניתן להתווכח. 

ולא רק מה שכתוב, גם סגנון הכתיבה וההתבטאות

לכל טענה ספקולטיבית אקרא שטויות במיץ, גם מצידי. אני לא נגד שטויות במיץ, אבל אי אפשר לטעון טענות כאלה נגד התורה והמסורת.

אני לא צריך לטעון טענות נגד, רק להוכיח שטענתך מלכתחילה ספקולטיבית לגמרי. מה שלא מחזיק מול התורה, בתור אדם דתי.

היא מבוססת על 'מה שעיניו רואות' (ועל חישובים והדמיות משלימים, כמובן; קוראים לזה הכללות והן עובדות בכל מדע). 

גם אני אדם דתי, וכך אפילו כמה רבנים שאינם סבורים ש-5777 הוא עיקר אמונה; אז אפשר לוותר על שלוש המלים האחרונות בהודעתך.

אלא אם אתה נביא, או שלחלופין יש לך מכונת זמן.

זה לא שייך כעיקר אמונה, אלא כתורה שבכתב, גם אם תכניס שיקולים שמיישבים את הסתירה.

אתה גולש חזרה לנקודת הזמן, לא דיברנו עליה, עליה יש מי שיסכים איתך. דיברנו על התרחבות האוכלוסיה, לגביה, תראה לי רב שסובר כמוך שבזמן היחסי הזה היו מלא מגפות וחיסולי חשבונות (בתוך הטווח היחסי גם, לשיטה הנ"ל), שלא מתועדות לא בתורה ולא במדרש.

אז כן, בתור אדם דתי

לא הבנתי את הפסקה האחרונה (רב צריך לספר לי על המוות השחור ועל מגפות אחרות? אני אמור לקבל אישור מרבנים על תקופת הקרח הקטנה, על הבצורת שפקדה את המזרח התיכון בסוף תקופת הברונזה המאוחרת? המדרש המוקדם אמור לדווח לי על המוות שהביאו איתם הספרדים לאמריקה והכחידו בתוך דור מאות אלפי מתיישבי מאיה? כל סכסוך בין שבטים באפריקה אמור להיות מתועד בתורה? תמהני). 

מלבד זאת, טענת המדע היא שבמשך רוב התקופה האנושית בני האדם היו ציידים לקטים, והיום יש בהחלט מחקרים אתנוגרפיים על קבוצות ציידים-לקטים, המצביעים כיצד הם יודעים לאזן את הילודה והתמותה, ומדוע לא ניתן לצפות להתפתחות מעריכית כמו בדמוגרפיה אורבנית מודרנית. כך שבכל מקרה טווח הויכוח נכנס לעשרת אלפים שנה (מאז ראשית התקופה החקלאית - וגם זה רק באיזור המזרח הקרוב), ולא למיליוני השנים שהמדע מייחס לאדם. 

אז כן, זה בהחלט מבוסס על מה שעיניו רואות. 

מלבד זאת, אשמח אם בפרטי תגיד לי מי אתה חושב שאני ואיך אתה מכיר אותי... 

כל המחקרים האתנוגרפיים האלה מתבססים על המציאות המאוחרת כדי להשליך מליוני שנים אחורה.

ואז זורקים לסלט עוד איזה פגיעת מטור, וice age וכדומה (שדווקא לאחרון יש יותר עדויות אפשריות, אבל גם זה בתורה מוסבר כבר [דור אנוש]). ועוד כל מיני ירקות, ואז יוצא מחקר אתנוגרפי.

מחקר אתנוגרפי הוא נטו תיאור של אוכלוסיות הציידים-לקטים כיום. כן, ההנחה היא שאסטרטגיות ההישרדות של חברות פרמיטיביות הן די דומות זו לזו (כי גם המציאות שלהם לא השתנתה בהרבה). 

תקופות הקרח הן פחות רלוונטיות לתקופה שאני מדבר עליה. אני מתייחס ל'תקופת הקרח הקטנה', שהיא אירוע מתועד בצפון אירופה - פשוט תקופה של קור קיצוני שהוביל לרעב עצום וממילא למוות בכמויות עצומות. 

לא טענתי שהמוות השחור לבד ממלא את הרובריקה של צמצום אוכלוסיה. כתבתי בהודעה למעלה הרבה גורמים רלוונטיים (ומלחמות יש כל הזמן; ובמקרא עצמו מתועדות מלחמות עם מאות אלפי נופלים, וכך גם התיעוד לגבי מלחמות אחרות). 

הנל

איבדתי קצת את חוט המחשבה, אבל אתאר את זה ככה (בצורה לא מדעית בכוונה),

נניח שהמספרים של יוספוס פלביוס לא מוגזמים בצורה קיצונית, וקצב הריבוי של עם ישראל באמת היה מטורף כמו שהוא טוען, ובאמת האיזון נוצר מזה שמתו כל-כך הרבה אנשים בביתר, אז למה המספרים האלה לא חוזרים היום? (אני יודע שזה תומך בדעה שלך, רק החוסר קביעות לצידי).

פשוט, כי היהודים כבר לא מאמינים כמו פעם והילודה מאטה.

כלומר יש עוד גורמים שאי אפשר לקחת בחשבון כי אין להם עדויות מדעיות ואותם משלימים בתאוריות שהן ספקולטיביות.

אשמח לראות מחקר שלוקח את כל הנ"ל שציינת לגבי מספר האוכלוסיה, זה מסקרן.

אבל קשה לי להאמין שמשהו כזה יצא רציני

ככל הנראה גידול והאטה בילודה אינם קשורים לאמונה, אלא למצב סוציו אקונומי (שהוא בהגדרה יחסי), אז הפקטור הזה איננו רלוונטי (שוב - זוהי הכללה, אבל בכל מדע יש הכללות. איני רואה סיבה שדווקא כאן לא נקבל את ההכללות האלה, לפחות 'בגדול', אם הן מבוססות על נתונים). 

בכל מקרה - ברור שכל מחקר העוסק בנושאים האלה הוא ספקולטיבי וצריך לקחת אותו בעירבון מוגבל. אבל זה רק שוב תומך בטענתי, שכל טיעון בהקשר הזה איננו ראיה לכאן או לכאן. וזה בדיוק מה שכתבתי לחסדי הים לעיל.

מלבד זאת - יש עדויות ברורות לכך שלפני העידן המודרני הגידול הטבעי היה הרבה יותר נמוך ואיטי מהגידול הטבעי היום. 

ולכן טענתי שהטענה שלך עצמה ספקולטיבית.

מסתבר שעשינו את זה באותה הדרך בדיוק, רק בלי לשים לב

העדויות הן ארכאולוגיות, לא? מטאור לא אמור למחוק ארכאולוגיה?

אשמח בכל זאת לקרוא מחקר כזה, לראות את הדרך והחישובים שלהם.

עדיין לא סיפקת את המאמרים שדיברת עליהם

עריכה:

נראה לי גם שאתה לא ממש מבין את המושג ברי ושמא.

כל הטענות שטענת היו בגדר שמא, למשל ה"מוות השחור", שלגביו אין בכלל מספר מוחלט של הרוגים, לא יכול לשמש כטענת ברי בשום דבר.

בטח לא כשאתה מנסה להכניס אותו כנתון מציאותי לגבי קצב ההתפתחות של המין האנושי.

אסונות טבע, כולם בגדר "שמא", שמא קרו, שמא לא קרו. טענת בעצמך, שעידן הקרח היחיד שהוא בגדר ברי לא גרם מוות המוני.

ודי בזה, גם אם נניח (בצורה לא נכונה), ששאר הטענות הן ברי, בכל שער לוגי פשוט, כשיש אפילו False אחד, כל השאר מיישרים איתו קו.

כלומר ברי ועוד ברי ועוד ברי ועוד שמא (ועוד שמא כמו כאן) מייצרים טענת שמא אחת גדולה. קל וחומר כשכולם שמא.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)