על זה אני אשמח אם תקראו - נסיונות פעילים (@ריעות.)
אז כמו שחשבתי, הוא אמר את מה שהיה נראלי.
על זה אני אשמח אם תקראו - נסיונות פעילים (@ריעות.)
אז כמו שחשבתי, הוא אמר את מה שהיה נראלי.
"והוא ימשול בך"
והוא אמר שאין מה להילחם בקללה, ושה' שם אותה בטבע האישה.
ושלנסות להתעלם מזה יכול להביא רק רע.
בס"ד
לא התקדמנו בעניין?
אבא שלי דיבר מתוך מה שהוא מבין בנפש האדם והאישה.
לא בקטע של וורטים.
בס"ד
באמת כל הקללות האלו שינו את נפש האדם וטבע העולם כך שוכו'. אבל בכל זאת נתברר לנו שאפשר להתגבר על זה.
אבל על נפש האישה זה לא נכון, ואם "מתגברים" על זה זה יכול לעשות רק נזקים.
כי הנפשות בנויות על פי "ואל אישך תשוקתך", וזה הולך ביחד עם "והוא ימשול בך"
בס"ד
במה מהות הקללה הזו שונה ממהות הקללה הזו?
בס"ד
אין שום סיבה להניח חלוקה כזו.
אפשר לומר, אנחנו עוד לא מכירים דרך להתמודד עם הבעיה, אנחנו עוד לא יודעים איך אפשר למרות הטבע השונה לאפשר מציאות שפירה יותר, והדרכים שנוסו עד כה רק מובילות לתוצאות איומות.
כך גם בעניין עבודת האדמה, לדוגמה היה ניסיון כזה בסין והתוצאות היו איומות ונוראות (עיין 'הקפיצה הגדולה קדימה' ו'הרעב הגדול בסין' בויקיפדיה, למרות שחסר שם נתונים, היתה להם גם שיטה חקלאית חדשנית מניבה תפוקה גדולה יותר, אבל האדמה התבלתה במהירות וכתוצאה מכך בהמשך התנובה ירדה באזורים גדולים עד קרוב לאפס).
אבל לומר 'אי אפשר'?
המציאות.
אם מסתכלים על זה כבעיה אז אתה צודק. ואם לא?
בס"ד
קללות הן בעיה. לא ככה?
<צ>חוני המעגל פינותמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)