כשבאים לסדר להתחיל תמיד מהסלון, שהוא מרכז הבית, ומשם "לכבוש" אזורים נוספים לאט לאט.

מצאתי שזה מאוד עוזר לי. כשאני יודעת שעכשיו אני עושה רק את הסלון אני לא מתפזרת ומתייאשת.

אני חושבת שזה משהו שהודפס בעיקר למשפחה. יש שם זכרונות ממנה ומתכונים.

הכי חשוב שתקירי את הכוחות שלך. מתי הראש שלך הכי פנוי וניצול הזמן שלך עם ההספק הכי גבוהה.

אז אירגן המחשבות: תכתבי מה צריך לעשות - לדרג לפי חשיבות - ותת

לעשות לוח זמנים: משימה - צריכת זמן - באיזה יום - גם להכניס הפסקות!! - הלוח צריך להיות מעשי - לא להקצות קצת מידי זמן ולהיכנס ללחץ - הלוח צריך להיות תלוי במקום ציבורי כמו מקרר - לשלב בני משפחה ולרשום אותם גם בלוח - כך לכל אחד מוגדר מה לעשות מתי - 

להעלות למודעות איזה משימה קשה לי ולמה ולמצוא פתרונות יצירתיים זמניים או קבועים 

אני למדתי המון מהשיעורים של יעל זלץ - תמצאי בגוגל

בהצלחה! 

אני רושמת לי על דף מה אני צריכה לעשות מחר ביום שישי ושמה לי במקום מרכזי.

כשאני יודעת לקראת מה אני הולכת זה הרבה יותר קל.

לדוגמא:

כביסה בהירה

חמין

שטיפת סלון

לטגן חצילים

לקנות חלות וכו' וכו'...

וגם לפני שבאים לעשות משהו להיות מוכנים לזה עוד קודם.

שמתי לב שכשאני צריכה לבשל ואני יודעת מה אני הולכת לבשל- הרבה יותר קל ומהר לבצע את הפעולה.

אבל כשהפשרתי למשל עופות ואני לא יודעת עדיין מה אני הולכת לבשל להיום אז הכל מתחרבש והזמן עובר בלי לשים לב ולא מספיקים כלום. אז לדעת לקראת מה הולכים בדיוק.

כשאין כ"כ זמן לעשות דברים לפי היעילות שלהם-

כדאי להפעיל קודם כל דברים שלוקחים זמן פעולה כמו להפעיל מכונה. לוקח זמן עד שהבגדים מתכבסים.

ואז להעמיד סירים שלא צריכים יותר מידי השגחה.

ואז, תוך כדי לעשות דברים אחרים כמו שטיפת הבית וכו'.

וכשמסיימים את ה"דברים האחרים" אז הכביסה כבר מוכנה והולכים לתלות. והגז פנוי יותר לטיגון ולדברים אחרים שצריכים לעמוד ליד וכן הלאה....

ואז בבוקר ישר מתחילים בעשייה ממוקדת ולא מבזבזים זמן ואנרגיה על התלבטויות. וגם מה שצריך להפשיר כבר הופשר.

לוותר על דברים שלא ממש חשובים לך. למשל פעם הייתי מקפלת תחתונים אחד אחד. היום לכל אחד בבית יש בארון סלסילת תחתונים ושם אני זורקת אותם ושלום. בזבוז כוחות מבחינתי לקפל אותם.

בכלל בענייני כביסה- יש לי בחדר כביסה שיש קטן, עליו אני מקפלת את הבגדים ומכינה ערימה לכל אחד, ישר מהמייבש או מהחבל וכל אחד מסדר לעצמו בארון. וממש לא מעניין אותי איך הארון שלהם נראה. זה בעיה שלהם. (מגיל מסויים כמובן)

פעם לא הייתי מכניסה הביתה ג'אנק פוד. זה עבר לי. בתקופות עומס או חוסר כוחות הילדים מקבלים נקניקיות או שניצל תירס. אני השלמתי עם זה והם מאושרים.

אני אוהבת לרכז עבודה. למשל כביסות- אני הרבה פעמים עושה יום של כביסות אחת אחרי השניה, וכבר מקפלת הכל.

בישול- מבשלת הרבה לשבת ושישאר לעוד ימים. 

ניקיון ביום שישי- כבר עושה על הדרך סדר יסודי בבית. וכו'

שבמקום לקנות נקניקיות/ שניצל תירס אפשר לקנות שניצל עוף פרוס ומוכן. ובעיתות לחץ/ עומס/ עייפות- לתבל בשמן וכמה תבלינים ולהכניס לתנור ל-10 דק' או לטגן. קל ביותר כמו שאת מכינה נקניקיות או שניצל תירס!
יוצאת אותה עבודה ואותו מחיר (לפעמים החזה עוף אפילו זול יותר)  של הכנת הג'אנק פוד אבל יותר טעים ובריא!

מומלץ לנסות!

אני אישית לא מכניסה הביתה שניצל תירס ונקניקיות ועושה כנ"ל...

(רק אולי בתשעת הימים קניתי חבילה אחת של שניצל תירס. הילדים אכלו פעם אחת וזה נותר במקפיא ללא שימוש... העברתי לגיסתי שכן משתמשת בשניצל תירס...)

מעדיפים נקניקיות וכד'?

לפעמים אני ממלאה מכונה, מכנסיה חומרים ושמה אותה על "שעון שבת" קטן.

מפעילה אותה ע"י השעון שבת בשעת בוקר מוקדמת ועד שמתארגנים וכו'- יש לי מכונה מוכנה לתלות.

וכזחורים אחה"צ מהעבודה- הבגדים כבר יבשים...

(זה תקף רק במכונות שהן לא אוטומוטיות אלא יותר מכניות עם כפתור מכני/ ידני ללחיצה...)

זה לא מבזבז המון חשמל ומים?

לי אין טיימר אז לא הבנתי איך העניין עובד...

למשל- מפעילה בלילה שעון שבת שידלק ב-6 בבוקר ולוחצת כבר בלילה על הכפתור של המכונה.

ב-6 בבוקר המכונה מתחילה לפעול וב-7:30 יש לי כביסה מוכנה לתליה...

שהבגדים יושבים במכונה!!

אצלי מה שמאוד מייעל את המערכת מתחיל מחוסר פרפקציוניזם.

יש בת שממונה על מיון הכביסות בין בני הבית, וכל אחד מסדר לעצמו בארון. כולל הילדה בת ה-8.

והחידוש הגדול - כולל בגדים שמיועדים לגיהוץ! כי אצלי מגהצים מה שלובשים מחר (או היום..)

אין פרוייקטים מתישים של גיהוץ!!!

והיא מסתיימת בערך שעה וחצי- שעתיים אחרי, אז היא נשארת במכונה כולה כמה שעות עד שתקומי....

זה לא כזה סיפור...

רק שאצלנו היא עושה מנגינות כשהיא גומרת...קצת עלול להפריע לישון.. חחח

אני אישית מעדיפה לעשות כביסות בתוכנית קצרה כשאני באה הביתה...

רק כשאני רואה שיש המון בגדים שצריכים כביסה עדינה אני מתחשבת בהם ועושה תוכנית עדינה..שהיא יותר ארוכה.

לעמוד ולגהץ ערימה של חולצות ובגדים- פעם בשבוע בערך ולא לפתוח כל יום קרש גיהוץ ולהפעיל את הקיטור וכו'.

מבאס לגהץ רק פריט אחד או שניים...

זה גם פרויקט.

אבל כשנעמדים לגהץ חולצה אחת- מקבלים כבר חשק לסיים לגהץ הכל!
ואז לא צריכים לעמוד לפני השינה/ על הבוקר/ דקה לפני שבת ולגהץ כי אין חולצה מגוהצת בארון.

אבל זה סתם ענין של העדפה...

למשל- מפעילה אותה קצת לפני שאני קמה. ברגע שאני מסיימת להתארגן בבוקר, המכונה מסיימת בדיוק לפעול ואז אני תולה את הכביסה.

או שאני שמה מכונה שתתתחיל לפעול שעה וחצי לפני שאני מגיעה הביתה. ככה כשאני מגיעה- יש לי מכונה מוכנה לתלייה. (אין לי מיבש)

שמה על שעון שבת כמובן.

ככה לא צריכה לחכות עד שהמכונה תכבס וככה הבגדים לא נשארים סתם רטובים במכונה. לא כדאי.

למדתי את זה מגיסתי

מגבונים! אני משתמשת בהם להכל כל הזמן ובזכותם הבית שלי נקי. אבק, שולחן, רצפה בנקודות קטנות, בשירותים יש לי חבילה של מגבוני חיטוי ואני מעבירה בערב. ובעוד מקומות שאני לא מצליחה לחשוב עליהם כרגע.

כוח ההרגל!

לדוגמא - לימדתי את הילדים שלי להכניס את הכביסה ישר למכונה וכשהאחרון באמבטיה אני מעמידה מכונה ובד"כ עד סוף קריאת שמע איתם המכונה כבר מוכנה לתליה/ מייבש.

טיימר - אני שמה טיימר לזמן ריאלי לכל משימה. נגיד 10 דקות כלים חלביים, 10 דקות בשרי ו-10 דקות סדר סלון. מה שלא סיימתי כבר לא יקרה היום (נדיר מאוד שזה קורה) ואם נשאר לי זמן אני מעבירה מאחד לשני, משחקת עם זה.

ואני פריקית של רשימות. לכל יום יש לי רשימות של מה אני צריכה לעשות מרגע שאני מגיעה הבייתה. משימות לעבודה, לבית, לשוטף, ילדים וכו...

בישולים - אני מבשלת ואופה בכמויות גדולות ומקפיאה. עוגות בכפולות ואז אחד לשבת הנוכחית ואחת לבאה, קציצות לפחות פי 3 ממה שנאכל כשאני מכינה. מרקים אני גם מקפיאה.

בהצלחה!

לשטוף רק חלק מהכלים... זה גם משהו.. או לפחות רק כלים שצריך לעכשיו ...

בישולים- להכין משהו מהיר כמו קוסקוס מהיר הכנה... פתיתים...(רק צריך לדאוג מראש שיהיה כזה בבית). שניצל תירס במיקרוגל או בטוסטר אובן (או בטוסטר לחיץ אם זה עונה על המענה של ארוחה חלבית)

להכין לשבת מלא אוכל וככה נשאר לעוד יום-יומיים...

כביסה- אין לי טיפ... פשוט מכבסים.. אולי כשמורידים כביסה ישר לקפל אותה ואז לא מצטברת ערימה גבוהה.

ניקיון- כשאין לי כח לשטוף והרצפה קצת מלוכלכת אני פשוט שופכת נטלה ומעבירה עם סמרטוט... (ובפעמים שאין לי כח לגעת בסמרטוט, אם הרצפה נשארה רטובה מדי אני לוקחת סמרטוט אחר יבש לגמרי ומעבירה מעל... וככה עד יום שישי ששוטפים נורמלי)

אין לי מיבש אבל אני קונה את התרסיס הזה למיבש של "סנו מקסימה" או "בדין" וכד'.

ובסוף שטיפה או סתם כשאני רוצה לנגב-

אני מרססת מהתרסיס הזה על סמרטוט יבש ומעבירה בבית. מריח טוב ונפלא!

אולי הייתי עושה 10 ואז עוד 10...ואם יש לי כח אז עוד 10.... ככה לצבור זה בטוח יעבוד יותר...

(שיטות של עצלנים לנסות להפטר מהעצלנות)

אצלנו מכונה עלתה באש באמצע הלילה כשפעלה. רק בנס מישהו היה ער..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....