כשבאים לסדר להתחיל תמיד מהסלון, שהוא מרכז הבית, ומשם "לכבוש" אזורים נוספים לאט לאט.

מצאתי שזה מאוד עוזר לי. כשאני יודעת שעכשיו אני עושה רק את הסלון אני לא מתפזרת ומתייאשת.

אני חושבת שזה משהו שהודפס בעיקר למשפחה. יש שם זכרונות ממנה ומתכונים.

הכי חשוב שתקירי את הכוחות שלך. מתי הראש שלך הכי פנוי וניצול הזמן שלך עם ההספק הכי גבוהה.

אז אירגן המחשבות: תכתבי מה צריך לעשות - לדרג לפי חשיבות - ותת

לעשות לוח זמנים: משימה - צריכת זמן - באיזה יום - גם להכניס הפסקות!! - הלוח צריך להיות מעשי - לא להקצות קצת מידי זמן ולהיכנס ללחץ - הלוח צריך להיות תלוי במקום ציבורי כמו מקרר - לשלב בני משפחה ולרשום אותם גם בלוח - כך לכל אחד מוגדר מה לעשות מתי - 

להעלות למודעות איזה משימה קשה לי ולמה ולמצוא פתרונות יצירתיים זמניים או קבועים 

אני למדתי המון מהשיעורים של יעל זלץ - תמצאי בגוגל

בהצלחה! 

אני רושמת לי על דף מה אני צריכה לעשות מחר ביום שישי ושמה לי במקום מרכזי.

כשאני יודעת לקראת מה אני הולכת זה הרבה יותר קל.

לדוגמא:

כביסה בהירה

חמין

שטיפת סלון

לטגן חצילים

לקנות חלות וכו' וכו'...

וגם לפני שבאים לעשות משהו להיות מוכנים לזה עוד קודם.

שמתי לב שכשאני צריכה לבשל ואני יודעת מה אני הולכת לבשל- הרבה יותר קל ומהר לבצע את הפעולה.

אבל כשהפשרתי למשל עופות ואני לא יודעת עדיין מה אני הולכת לבשל להיום אז הכל מתחרבש והזמן עובר בלי לשים לב ולא מספיקים כלום. אז לדעת לקראת מה הולכים בדיוק.

כשאין כ"כ זמן לעשות דברים לפי היעילות שלהם-

כדאי להפעיל קודם כל דברים שלוקחים זמן פעולה כמו להפעיל מכונה. לוקח זמן עד שהבגדים מתכבסים.

ואז להעמיד סירים שלא צריכים יותר מידי השגחה.

ואז, תוך כדי לעשות דברים אחרים כמו שטיפת הבית וכו'.

וכשמסיימים את ה"דברים האחרים" אז הכביסה כבר מוכנה והולכים לתלות. והגז פנוי יותר לטיגון ולדברים אחרים שצריכים לעמוד ליד וכן הלאה....

ואז בבוקר ישר מתחילים בעשייה ממוקדת ולא מבזבזים זמן ואנרגיה על התלבטויות. וגם מה שצריך להפשיר כבר הופשר.

לוותר על דברים שלא ממש חשובים לך. למשל פעם הייתי מקפלת תחתונים אחד אחד. היום לכל אחד בבית יש בארון סלסילת תחתונים ושם אני זורקת אותם ושלום. בזבוז כוחות מבחינתי לקפל אותם.

בכלל בענייני כביסה- יש לי בחדר כביסה שיש קטן, עליו אני מקפלת את הבגדים ומכינה ערימה לכל אחד, ישר מהמייבש או מהחבל וכל אחד מסדר לעצמו בארון. וממש לא מעניין אותי איך הארון שלהם נראה. זה בעיה שלהם. (מגיל מסויים כמובן)

פעם לא הייתי מכניסה הביתה ג'אנק פוד. זה עבר לי. בתקופות עומס או חוסר כוחות הילדים מקבלים נקניקיות או שניצל תירס. אני השלמתי עם זה והם מאושרים.

אני אוהבת לרכז עבודה. למשל כביסות- אני הרבה פעמים עושה יום של כביסות אחת אחרי השניה, וכבר מקפלת הכל.

בישול- מבשלת הרבה לשבת ושישאר לעוד ימים. 

ניקיון ביום שישי- כבר עושה על הדרך סדר יסודי בבית. וכו'

שבמקום לקנות נקניקיות/ שניצל תירס אפשר לקנות שניצל עוף פרוס ומוכן. ובעיתות לחץ/ עומס/ עייפות- לתבל בשמן וכמה תבלינים ולהכניס לתנור ל-10 דק' או לטגן. קל ביותר כמו שאת מכינה נקניקיות או שניצל תירס!
יוצאת אותה עבודה ואותו מחיר (לפעמים החזה עוף אפילו זול יותר)  של הכנת הג'אנק פוד אבל יותר טעים ובריא!

מומלץ לנסות!

אני אישית לא מכניסה הביתה שניצל תירס ונקניקיות ועושה כנ"ל...

(רק אולי בתשעת הימים קניתי חבילה אחת של שניצל תירס. הילדים אכלו פעם אחת וזה נותר במקפיא ללא שימוש... העברתי לגיסתי שכן משתמשת בשניצל תירס...)

מעדיפים נקניקיות וכד'?

לפעמים אני ממלאה מכונה, מכנסיה חומרים ושמה אותה על "שעון שבת" קטן.

מפעילה אותה ע"י השעון שבת בשעת בוקר מוקדמת ועד שמתארגנים וכו'- יש לי מכונה מוכנה לתלות.

וכזחורים אחה"צ מהעבודה- הבגדים כבר יבשים...

(זה תקף רק במכונות שהן לא אוטומוטיות אלא יותר מכניות עם כפתור מכני/ ידני ללחיצה...)

זה לא מבזבז המון חשמל ומים?

לי אין טיימר אז לא הבנתי איך העניין עובד...

למשל- מפעילה בלילה שעון שבת שידלק ב-6 בבוקר ולוחצת כבר בלילה על הכפתור של המכונה.

ב-6 בבוקר המכונה מתחילה לפעול וב-7:30 יש לי כביסה מוכנה לתליה...

שהבגדים יושבים במכונה!!

אצלי מה שמאוד מייעל את המערכת מתחיל מחוסר פרפקציוניזם.

יש בת שממונה על מיון הכביסות בין בני הבית, וכל אחד מסדר לעצמו בארון. כולל הילדה בת ה-8.

והחידוש הגדול - כולל בגדים שמיועדים לגיהוץ! כי אצלי מגהצים מה שלובשים מחר (או היום..)

אין פרוייקטים מתישים של גיהוץ!!!

והיא מסתיימת בערך שעה וחצי- שעתיים אחרי, אז היא נשארת במכונה כולה כמה שעות עד שתקומי....

זה לא כזה סיפור...

רק שאצלנו היא עושה מנגינות כשהיא גומרת...קצת עלול להפריע לישון.. חחח

אני אישית מעדיפה לעשות כביסות בתוכנית קצרה כשאני באה הביתה...

רק כשאני רואה שיש המון בגדים שצריכים כביסה עדינה אני מתחשבת בהם ועושה תוכנית עדינה..שהיא יותר ארוכה.

לעמוד ולגהץ ערימה של חולצות ובגדים- פעם בשבוע בערך ולא לפתוח כל יום קרש גיהוץ ולהפעיל את הקיטור וכו'.

מבאס לגהץ רק פריט אחד או שניים...

זה גם פרויקט.

אבל כשנעמדים לגהץ חולצה אחת- מקבלים כבר חשק לסיים לגהץ הכל!
ואז לא צריכים לעמוד לפני השינה/ על הבוקר/ דקה לפני שבת ולגהץ כי אין חולצה מגוהצת בארון.

אבל זה סתם ענין של העדפה...

למשל- מפעילה אותה קצת לפני שאני קמה. ברגע שאני מסיימת להתארגן בבוקר, המכונה מסיימת בדיוק לפעול ואז אני תולה את הכביסה.

או שאני שמה מכונה שתתתחיל לפעול שעה וחצי לפני שאני מגיעה הביתה. ככה כשאני מגיעה- יש לי מכונה מוכנה לתלייה. (אין לי מיבש)

שמה על שעון שבת כמובן.

ככה לא צריכה לחכות עד שהמכונה תכבס וככה הבגדים לא נשארים סתם רטובים במכונה. לא כדאי.

למדתי את זה מגיסתי

מגבונים! אני משתמשת בהם להכל כל הזמן ובזכותם הבית שלי נקי. אבק, שולחן, רצפה בנקודות קטנות, בשירותים יש לי חבילה של מגבוני חיטוי ואני מעבירה בערב. ובעוד מקומות שאני לא מצליחה לחשוב עליהם כרגע.

כוח ההרגל!

לדוגמא - לימדתי את הילדים שלי להכניס את הכביסה ישר למכונה וכשהאחרון באמבטיה אני מעמידה מכונה ובד"כ עד סוף קריאת שמע איתם המכונה כבר מוכנה לתליה/ מייבש.

טיימר - אני שמה טיימר לזמן ריאלי לכל משימה. נגיד 10 דקות כלים חלביים, 10 דקות בשרי ו-10 דקות סדר סלון. מה שלא סיימתי כבר לא יקרה היום (נדיר מאוד שזה קורה) ואם נשאר לי זמן אני מעבירה מאחד לשני, משחקת עם זה.

ואני פריקית של רשימות. לכל יום יש לי רשימות של מה אני צריכה לעשות מרגע שאני מגיעה הבייתה. משימות לעבודה, לבית, לשוטף, ילדים וכו...

בישולים - אני מבשלת ואופה בכמויות גדולות ומקפיאה. עוגות בכפולות ואז אחד לשבת הנוכחית ואחת לבאה, קציצות לפחות פי 3 ממה שנאכל כשאני מכינה. מרקים אני גם מקפיאה.

בהצלחה!

לשטוף רק חלק מהכלים... זה גם משהו.. או לפחות רק כלים שצריך לעכשיו ...

בישולים- להכין משהו מהיר כמו קוסקוס מהיר הכנה... פתיתים...(רק צריך לדאוג מראש שיהיה כזה בבית). שניצל תירס במיקרוגל או בטוסטר אובן (או בטוסטר לחיץ אם זה עונה על המענה של ארוחה חלבית)

להכין לשבת מלא אוכל וככה נשאר לעוד יום-יומיים...

כביסה- אין לי טיפ... פשוט מכבסים.. אולי כשמורידים כביסה ישר לקפל אותה ואז לא מצטברת ערימה גבוהה.

ניקיון- כשאין לי כח לשטוף והרצפה קצת מלוכלכת אני פשוט שופכת נטלה ומעבירה עם סמרטוט... (ובפעמים שאין לי כח לגעת בסמרטוט, אם הרצפה נשארה רטובה מדי אני לוקחת סמרטוט אחר יבש לגמרי ומעבירה מעל... וככה עד יום שישי ששוטפים נורמלי)

אין לי מיבש אבל אני קונה את התרסיס הזה למיבש של "סנו מקסימה" או "בדין" וכד'.

ובסוף שטיפה או סתם כשאני רוצה לנגב-

אני מרססת מהתרסיס הזה על סמרטוט יבש ומעבירה בבית. מריח טוב ונפלא!

אולי הייתי עושה 10 ואז עוד 10...ואם יש לי כח אז עוד 10.... ככה לצבור זה בטוח יעבוד יותר...

(שיטות של עצלנים לנסות להפטר מהעצלנות)

אצלנו מכונה עלתה באש באמצע הלילה כשפעלה. רק בנס מישהו היה ער..

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

מלאכת ההורות היא אומנות

בהצלחה😀

נראה שתאומים גם לא פעיל כל כך.

כתבתי לה דברים מהיכרות על ירושלים והרווחה. אני לא כל כך מכירה פה את הכללים.

בהחלט מבין אותך

אולי לנסות לדבר עם ההורים לפני שהם באים שישימו לב אליהם.

גם בשבילך, להפריד בין "סתם" לכלוך שאחרי שבת אפשר לנקות לבין מעשים שהורסים ריהוט שזה כבר קריטי יותר.

בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.

אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)

עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...

בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).

יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.

זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.

יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.

הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.

אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.

ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.

לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.

נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.

ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.

בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.

מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה

היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.

אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)

ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).

פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.

אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.

ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.

בהצלחה. 

אתחיל מקיצור הדברים, שהכל עומד על השאלה האם הקשיים הם אלה שמנהלים לנו את החיים או שאנחנו מנהלים את החיים איך שאנחנו רוצים למרות הקשיים או שאנחנו לוקחים את הקשיים ומשתמשים בהם כדי למנף לנו את החיים..

אתחיל מגילוי נאות שלי יש את זה, וזה עובר בתורשה.

לאשתי יש את זה (וגם לחלק ממשפחתה), לאמא שלי יש את זה, לסבא שלי יש את זה, לחלק מהאחים שלי יש את זה וללא מעט בני דודים שלי יש את זה.

אני יכול להגיד על עצמי, אמי וסבי שהצלחנו להגיע להישגים נאים הרבה מעל הממוצע עם הקושי הזה (שלושתינו מכניסים משכורת של מעל 25000).

זה אמנם לא היה קל, אבל עם גישה נכונה והתמדה ניתן להצליח ואף להצטיין.

(אני ואשתי למדנו לתואר יותר שנים מהצפוי והרצוי, אך בסוף הצלחנו, והבוסים שלנו מאד מרוצים מאיתנו.)

כשהתחתנו, בהתחלה הבית היה מבולגן ונראה לא טוב, ושנינו היינו מתוסכלים מכך.

התלבטנו האם נכון ללכת לטיפול או לחשוב על דרך יצירתית להתגבר על כך.

בסוף החלטנו על שורה של צעדים שעזרה לנו מאד.

1. קנינו רובוט שוטף שואב

2. החלטנו לקחת עוזרת

3. בנינו בית שהתפעול שלו קל ונוח

4. כל כמה זמן אנחנו כן מחליטים שאנחנו מאפסים חלק מהבית

את הזמן שהעוזרת והרובוט חוסכים לנו, אנחנו משקיעים בהתפתחות אישית ומקצועית, מה שעוזר לנו עם הזמן להכניס יותר כסף מהעלות של העוזרת.

ועל הדרך חוסכים את התסכולים..

אז לענ"ד, כל עוד היא לא סובלת מזה וגם היא לא מגיעה למצב שהיא בלתי נסבלת לסביבה, אז לא הייתי רץ לקבל אבחונים ולטפל בזה.

אם המצב הוא כזה שהיא מבינה בעצמה שהיא סובלת או שהיא ממש בלתי נסבלת לסביבה, אז כן הייתי מתחיל אבחון וטיפול.

אני גם חושב שכדאי להוריד ממנה את רף הציפיות שלך ואת החששות שלך מהעתיד הלא ידוע שלה שיהיה בין כך לטובה או לרעה (בתקווה שלטובה).

באופן כללי, דעתי היא שעדיף להתמקד בחיובי ולתת כלים שיעזרו בחיים מאשר להיות מובלים ע"י החששות שלנו או של ההורים שלנו (אם נסתכל עלייך מהכיוון של הבת שלך).

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.