http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f99

את 'יש ילדים זיגזג' אהבתי מאוד וגם הוא לא הכי מציאותי אבל לפחות מודה בזה.

מכירה מקרים דומים מאד במציאות אמנם סוג וצורת הניצול שונה אבל הרבה מאפיינים 'העתק הדבק'

אם כי גם מבחינת אירועים יש הרבה חוסר אמינות לענ"ד.

היינו שם כבר?

כי הוא הפך לי את הקרביים והמילה הזאת הזכירה לי את זה.

וזה מוזר כי יצא לי לקרוא הרבה ספרים עם המון תיאורים נעימים ופחות, אבל הוא היה יותצר גרוע איכשהו.

(בלתק אם זה חשוב)

(אבל אין לה שום משמעות)

לאסוסיאציות שנוצרות לי ממנה יש

והוא לא עשה לי טוב. בכלל.

הרבה יותר מידי רוע.

היו שם קטעים סדיסטים.

למשל הקטע ההוא עם הרצח של חסר הבית.

זה סדיזם.

כלומר תעשה מה שאתה רוצה

לי אישית הספר עשה רע

וגם כתוב לא משהו, אם כבר מלכלכים

לעומת מצרפי הקרים שהיה הרבה יותר איכותי.

היה סדיזם

שאיתו פחות הסתדרתי.

נקי במובן של צניעות בוודאי שכן.

(הבחור דתי אחרי הכל)

זה הסדיזם עצמו שהפריע לי

(במחשבה שנייה כן, זה סדיזם נקי יחסית. אבל עדיין מגעיל כדבעי.)

כל אחד מגדיר את זה אחרת. 

לאחר מכן - הגדר ז'אנר ("עלילתי" זה לא ז'אנר): מתח? בילוש? פנטזיה? מדע בדיוני (ולא, זה לא אותו דבר)? ביוגרפיה? רומן היסטורי? רומן רגיל? קומדיה פרועה? 

ממליץ על ספרים של קוני ויליס - "מלבד הכלב", "ספר יום הדין", "מעבר", "המשכוכית", "ארץ לא נודעת" (אלו תורגמו לעברית. יש לה עוד כמה באנגלית ששווה להניח עליהם יד). 

כמו כן אני ממליץ על "הנסיכה הקסומה" (כן, אני גבר וממליץ על ספר עם שם כזה). 

אבל שניהם שייכים לז'אנרים מאד מוגדרים. אם תגיד מה אתה מחפש - יהיה קל יותר לעזור. 

ב. איך את יכולה להקניט מישהו שהוא פלספן ותוך כדי דיבור להגיד שנהנית מהנסיכה הקסומה? זה בערך מכיל את ההגדרה המילונית לפלספנות |הולך לבדוק במילון|. 

אבל הכוונה לספר ללא סצנות שאינן ראויות (בלשון המעטה..) שאדם שומר תורה ומצוות לא היה מקרין אותם על מסך גדול בסלון ביתו.. (אגב לפעמים בספרים העניין הזה בעייתי אפילו יותר מסרטים)
לגבי ז'אנר.. כשאמרתי "עלילה" התכוונתי להוציא ספרי עיון או ביוגרפיה (שזה הספרים האחרונים שקראתי).
אני מחפש משהו עלילתי ואני פתוח לרוב הסגנונות (פחות מדע בדיוני או פנטזיה..).
מקווה שהבנת..
 

לא מפסיקים אהבה באמצע

בינתיים הכל בסדר (השפה לא מאה אחוז, אבל זהו)

ספרי שרלוק הולמס

הספרים של אליאסטיר מקלין (יש לו כמה עם בעיתיות, כמו שלום לך קליפורניה ורכבת המוות, השאר בסדר. יש כאלה בכלל בלי נשים- תחנת זברה אינה עונה, סיירת יוליסס וכו')

ללכת על דגים

פקד קולומבוס, פקד קולומבוס מפצח תעלומות

שלושה גברים בשלג, המיניאטורה שנעלמה (של אריך קסטנר)

(שכחתי את השם. משום מה עלה לי לראש 'הצוללת יוליסס')

שכל אחד לא יקרין על מסך גדול בביתו דברים אחרים... אני אומר את זה ברצינות, לא כי אני רוצה לקנטר. 

נשיקה זה בסדר? זוג מאוהב? או שצריך להיות רק דמויות ממגדר אחד לאורך כל הספר? 

ספרים של אגאתה כריסטי קראת? אז יש אחד חדש שמנסה לחקות אותה ("רצח בראשי תיבות" מאת סופי האנה) שהוא נחמד מאד. זה מקטגוריית ספרי בילוש. יש עוד מוצלחים, כמו ג'ון לה קארה, אבל אינני זוכר כמה הם נקיים (נוטה להאמין שכן. הוא לא חיפש לכתוב בסטייל ג'יימס בונד)

בקטגוריית המתח יש ספרים של לי צ'יילד שהם נחמדים.

בקומדיה הפרועה יש את 'פרשת ג'יין אייר' של ג'ספר פורד. 

ויש גם את הקלאסיים מסוגת הרומנים: 

הקפות ביער של דלין מתיה

גאווה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן

מישהו שפוגש מישהי שעוזרת לו בעלילה.. ותוך כדי נרקמת ביניהם אהבה וכו...

כל ספר שלו.

אני הפסקתי לקרוא ספרים שלו.

רבים נוטים לבלבל בין מדע בדיוני ובין פנטזיה או להתייחס אל שתי הסוגות כאל מקשה אחת, אולם השתיים נבדלות זו מזו, בעיקר  בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. יחד עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות.

קיימות מספר טעויות נפוצות באשר למדע הבדיוני:

• מדע בדיוני אינו כלי לחיזוי העתיד - הוא עוסק הן בהתפתחויות עתידיות אפשריות והן באלו שאינן אפשריות; היתכנותו של העולם המתואר ביצירת מדע בדיוני אינה רלוונטית כלל, בדיוק כמקובל לגבי כל יצירת ספרות או אמנות אחרת.
• מדע בדיוני, על אף שמו, אינו מחויב לדיוק מדעי ואינו נמדד לפי קנה מידה זה^[2].
• מדע בדיוני אינו מוגבל לנושאים שעמם הוא מזוהה לעתים - חוצנים, חלליות, מסע בזמן וכדומה - אלא מתפרס על תחום  רחב יותר.

ספר משעשע, עלילתי, קליל ונחמד ביותר.

מי שאוהב את הסגנון של ההומור של זקן אדיש שיכול לפוצץ אנשים בטעות ולומר "אופס"..

משהו בסגנון כזה..

די נקי למיטב זכרוני.

"ספר משפחתי"

ועוד ספרים נוספים שלו..

מי שמכיר ומתחבר לסגנון שלו- לא יכול שלא לצחוק בקול.

לרוב ספרים מעלים חיוך בקושי. גם כשמשעשע. זה אחד הספרים שפשוט הייתי קורא וצוחק..

של הסופר קוין ספנסר.

ספר משעשע, מותח, עלילתי ומקורי..

נכתב כאילו מקודות המבט של הכלב.. הכלב הוא זה שמספר את המקרה.

נחמד ביותר לדעתי.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת