או חום גבוה ממש (מעל 40 מעלות) שלא יורד בשום דרך שהיא.

וויראלי גם לא מדבק, אם אני לא טועה - לא?

ובסך הכול הוא אמר לכם מה שהייתם עושים בעצמכם - נותנים לה מנוחה ועזרה לליחה...

בדרך כלל לגוף יש יכולת להתמודד בעצמו עם חום. אם ממשיך כמה ימים - סימן שהוא לא מסוגל לזה בעצמו...

ועדיין אני דוגלת בשיטה של לא לרוץ מיד לרופא...

אבל אולי אין לי זכות לדבר, כי הילדים שלי בגיל הזה בד"כ בבית, ואני בבית תמיד - כך שלא נוא לי להישאר גם עם ילד מחלים...

ראשית, שאמר שיש משהו ויראלי. אחרת היתה עלולהלשלוח למעון קצת מוקדם מידי - ולהדביק עוד כמה.

והעיקר, הרי באותה מידה היה יכול להיות חיידק. ואז, מי יאבחן ויתן אנטיביוטיקה אם לא הרופא? הורים מנוסים, יכולים גם לראות בגרון לבד ולדעת די טוב כשכבר יש ממש דלקת.

רק אני חוטפת חום בעצמי מהורים ששולחים למעון ילדים חולים או ספק-קטן-חולים ,

ולא אכפת להם שהם ידביקו ילדים אחרים?

מנהלות, אם זה לא נראה טוב, מוזמנות למחוק:

מתואמת,אני לא תוקפת חלילה, שואלת רק, עם כל הניסיון שלך והיותך אמא ותיקה ב"ה ,

איך אפשר לא לדעת שויראלי זה הכי מדבק שיש? 

עד שחידשו לך פה שוירוס זה מדבק, מבחינתך עם וירוס היה אפשר לשלוח למסגרת בלי בעיה?

ובכל מקרה, לא אשלח למסגרת ילד שנראה לי חולה... בשבילו, לא רק בשביל שאר הילדים.

ויש דברים מסוימים שאני כבר יודעת שהם נחשבים למדבקים (כמו דלקת עיניים), אף-על-פי שהילד למעשה מרגיש טוב... ואז כמובן לא אשלח ללימודים.

רק שימו לב- מדובר על דלקות גרון ואזניים.

במקרים חמורים יותר כמו דלק ראות וכו' כן נותנים אנטיביוטיקה.

לא ראיתי צורך.

כשהעלה חום הינקתי אותו כמה שרצה כולל בלילה+ויטמין C ומי כסף ובכלל שתיה מרובה. אחרי יום, גג יומיים עבר. (לא נותנת אקמול, לדעתי אין צורך וגם רוצה לעקוב. מצמידה אלי 24 שעות כדי להרגיש אם מתחמם מאד).

דלקות עיניים גם עברו עם חלב אם/תמצית תה.

מניחה שאקח אם יעלה החום לכיוון ה41 או חום של כמה ימים רצופים אקח לרופא. כאמור לא קרה ב"ה.

לחכות יממה מהופעת תסמינים עד הליכה לרופא.

אם ביממה הזאת המחלה נעלמה - הרווחנו. ואם לא - אחרי יממה גם לרופאה קל יותר לתת אבחון מדויק.

אני מניחה שהגוף מתמודד עם איזושהיא מחלה. לכן אני עושה את מה שביכולתי כדי לחזק אותו בהתמודדות - הנקה אינטנסיבית+ויטמין C+מי כסף, ונותנת לו לעשות את מה שהוא יודע.

בינתיים ב"ה הוא ידע לעשות את זה.

בע"ה שלא נצטרך.

אבל עקרונית נראה לי שכן כדאי לדעת מה הבעיה. עם מה הגוף מתמודד, לפעמים עוזרים בדרך שונה לפי הבעיה... כנראה שתי גישות שונות...

כמו למשל- תינוק עד גיל 3 עם קוצר נשימה או עם תסמינים של דלקת קרום המוח או דברים אחרים.

גם כאב גרון מתמשך עם חום עלול לנבוע מחיידק שעלול לעשות דברים גרועים יותר בגוף מאשר דלקת גרון. 

כדאי  להכיר תסמינים של מחלות שונות שעלולות להיות מסוכנות כדי לדעת לזהות אותן בשעת הצורך, שלא נדע.

וכדאי לא להיות שאננים מדי.

עם הבכורה שלי עשינו את הטעות הזאת, כי לא ידענו, והגענו עם חום גבוה מאוד, ירידת חמצן בדם ומסכת חמצן באמבולנס היישר למיון, לטיפול עם סטרואידים ושאר ירקות. 

עם הרביעית נסענו רק לטרם הרבה לפני שזה הגיע למצב חמור, כי כבר זיהינו את זה קורה עוד בהתחלה. 

השאלה הפותחת ולהבנתי גם שאר השרשור התייחסו לעליית חום בלי מאפיינים חריגים (ז"א אפאטיות, בעיות נשימה, הקאות וכאלה).

ב"ה לא התנסינו בדברים חריגים ולכן הסתפקתי בתמיכה ומעקב (כאמור לא מורידה חום אם הוא לא גבוה ברמה מסוכנת) ולא לקחתי לרופא. ברור שאם היה משהו יוצא דופן הייתי לוקחת. אשמח לשמוע אם יש תסמינים שאני עלולה לפספס ככה..

אז אין יותר מדי מה לעשות.

אבל אם יש חום ממושך- יותר מ3 ימים כבר כדאי לבדוק.גם יכול להיות שתינוק סובל מכאב ואפשר לעזור לו, גם בצורה טבעית (אזניים, למשל)

מה שכתבתי זה בעיקר לגבי תסמינים נוספים- נשימה כבדה וכו'

אבל אני מוכרחה להכניס כאן מקרה שראיתי בעיני (מטפלת במעון.)

ילד העלה חום, לא גבוה במיוחד ברמה שמדליקה נורות אדומות.

האמא, כמוך, נתנה נוזלים, ויטמין סי, וכו, ונתנה לילד לנוח יומיים בבית.

ביום השלישי כשהחום לא ירד, הגיעו למרפאה ומשם הופנו בדחיפות למיון- הסתבר שהילד היה עם חיידק בגרון מסוכן שעבר ללב, וכעת הילד סוחב כנראה לשארית חייו הפרעה בשריר הלב.

אם הייתה מחכה חלילה עוד כמה שעות " לתת לגוף להתמודד עם המחלה" ייתכן שהייתה חוזררת ללא ילד ה' ישמור.

אז זו גישה נכונה ויפה.. עד ש.. חלילה.

השתלשלות העניינים לא תואמת את הכרוניקה המוכרת של חיידק בגרון שעובר ללב.

למיטב ידיעתי, זה תהליך של 6-7  ימים לפחות, ועד 10 ימים מתחילת הופעת החום והכאבים.

כנראה שמדובר במשהו אחר או השתלשלות עניינים שונה.

גובה החום הוא בדרך כל בהתאמה לחומרת המחלה. כמו כן משך החום.

אבל הכי מעצבן שלוקחים, והרופא לא רואה כלום, ואחרי יומיים עדיין יש חום ועדיין אין כלום.

ואחרי עוד יום כבר נוסעים לטרם ומגלים שם איזו דלקת ריאות או משהו בסגנון.

קרה לנו כמה פעמים, לצערי.

רופא טוב ידע לאבחן אם זה משהו שהולך לכיוון דלקת ראות או אוזניים או סתם משהו ויראלי שלא מצריך התייחסות מיוחדת.

מניסיון!

ועוד רופאה טובה ראתה אותי...וגם אצלי לא עלתה על דלקת ריאות. 

לפעמים זה דברים שמתפתחים ולפעמים אצל תינוקות קשה לזהות.

הייתי מצפה שאחרי 4 ימי חום לפחות יפנו אותנו לצילום חזה לתינוקת בת שנה וחצי. 

עולה חשד סביר לדלקת!

ויש גם  וירוסים שלוקחים אפילו יותר מ-4 ימים של חום!
קרה לי גם את זה..

ולכן ממש לא מומלץ לשלוח ישר לצילום. זאת בכ"ז קרינה!

לילדים שלי, למשל-  היה רופא ילדים שתמיד היה אומר: תבואו מחר.

ולמחרת ישר תוקע אנטיביוטיקה. בלי לאבחן משהו מסוים!
והוא היה פרופסור די גדול באחד מבתי החולים במרכז. ב"ה יצא לפנסיה.

לעומתו היה ד"ר פשוט יותר כביכול שישר היה עולה על הבעיה. מאבחן ושולח לאן שצריך.

והייתי תמיד משתדלת ללכת אליו ולא אל הראשון ה"פרופסור".

לצערי, אותו ד"ר עבר להיות מנהל מרפאה בעיר אחרת ועזב אותנו...

ויש לי דוגמא לגבי ילד שלי שלא הרגיש טוב, שיעולים, חום וכו' והלכתי בבוקר לפרופסור- ישר נתן אנטיביוטיקה במינון מסוים ל-7 ימים וזהו.

לא הייתי רגועה ושקטה.

בערב הלכתי לד"ר השני- ישר אבחן דלקת ראות ושלח לעשות צילום. עשינו ואכן דלקת ראות.

והמינון של האנטיביוטיקה עלה ל-10 ימים בגלל האבחון!
 

כך שרופא טוב באמת יכול לאבחן כבר מהתחלה!
 

בנוסף, לבן אחר שלי- לקחתי לרופאה אחרת אחרי יממה וחצי וישר אבחנה דלקת אוזניים ונתנה טיפול מתאים.

יש לי ניסיון עם רופאים שונים וגם עם צילומי חזה ודלקת ראות אצל הגדול שלי- לכן אמרתי מה שאמרתי.

אבל אם יש חום ממושך ושיעול- אז כן הייתי מצפה שישלחו לצילום. במיוחד שידוע שאצל תינוקות קשה לשמוע ולאבחן.

זה תלוי בילד

תלוי ברמת החום

תלוי אם יש עוד תסמינים כמו שיעול, הקאות וכו'

ובעוד דברים.

באופן כללי- עד גיל חודש- מרגע שעובר את ה38.5, הולכים מייד.

עד גיל שנה- מעל 40 מעלות גם הולכים מייד.

אח"כ רק מ41 מעלות הולכת מייד.

אם זה פחות- מחכה יום/ יומיים, תלוי במצב, ואם לא יורד הולכים לרופא.

(הכוונה אם זה רק חום והילד לא מתלונן על כאב, לא משתעל ולא מקיא או משלשל.

במקרים כאלו- הלוכים מייד)

וואו. ואני חשבתי ש40.6 זה ממש גבוה...

היה לה 41.5

שהיה כולה מוירוס או שפעת. לא זוכרת מה.

שוחררתי באותו יום.

שימו לב שכשמודדים חום בפי הטבעת צריך להוריד חצי מעלה כי זה איזור חם יותר משאר הגוף.

את זה שמעתי מרופא ובאמת גם ככה כתוב על ההוראות של המדיומים..

ובכלל חשוב מאוד לשתות..זה עוזר לגוף להתקר..

רק בריאות!

רופא אמר לנו פעם (מקווה שאני מדייקת)

שאם אין תסמינים מיוחדים חוץ מחום או משהו שנראה כשפעת רגילה-

אז אפשר לחכות ליום השלישי ואם אין התאוששות ניכרת ללכת להיבדק.

כנראה שלפני כן לא נח לאפיין מה יש.

אני נוהגת כך עם ארבעת ילדיי מאז שהגדול היה תינוק קטן, וזה גם חוסך הרבה ריצות, גם מכניס אותי לשלווה מסוימת ש"הכל נורמלי" בינתיים. 

בטוח שאצל גדולים שיכולים לומר אם כואב להם משהו זה יותר רגוע.

אבל גם כשמתלוננים על כאב גרון אני מחכה איזה יומיים...

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

מלאכת ההורות היא אומנות

בהצלחה😀

נראה שתאומים גם לא פעיל כל כך.

כתבתי לה דברים מהיכרות על ירושלים והרווחה. אני לא כל כך מכירה פה את הכללים.

בהחלט מבין אותך

אולי לנסות לדבר עם ההורים לפני שהם באים שישימו לב אליהם.

גם בשבילך, להפריד בין "סתם" לכלוך שאחרי שבת אפשר לנקות לבין מעשים שהורסים ריהוט שזה כבר קריטי יותר.

בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.

אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)

עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...

בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).

יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.

זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.

יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.

הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.

אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.

ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.

לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.

נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.

ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.

בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.

מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה

היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.

אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)

ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).

פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.

אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.

ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.

בהצלחה. 

אתחיל מקיצור הדברים, שהכל עומד על השאלה האם הקשיים הם אלה שמנהלים לנו את החיים או שאנחנו מנהלים את החיים איך שאנחנו רוצים למרות הקשיים או שאנחנו לוקחים את הקשיים ומשתמשים בהם כדי למנף לנו את החיים..

אתחיל מגילוי נאות שלי יש את זה, וזה עובר בתורשה.

לאשתי יש את זה (וגם לחלק ממשפחתה), לאמא שלי יש את זה, לסבא שלי יש את זה, לחלק מהאחים שלי יש את זה וללא מעט בני דודים שלי יש את זה.

אני יכול להגיד על עצמי, אמי וסבי שהצלחנו להגיע להישגים נאים הרבה מעל הממוצע עם הקושי הזה (שלושתינו מכניסים משכורת של מעל 25000).

זה אמנם לא היה קל, אבל עם גישה נכונה והתמדה ניתן להצליח ואף להצטיין.

(אני ואשתי למדנו לתואר יותר שנים מהצפוי והרצוי, אך בסוף הצלחנו, והבוסים שלנו מאד מרוצים מאיתנו.)

כשהתחתנו, בהתחלה הבית היה מבולגן ונראה לא טוב, ושנינו היינו מתוסכלים מכך.

התלבטנו האם נכון ללכת לטיפול או לחשוב על דרך יצירתית להתגבר על כך.

בסוף החלטנו על שורה של צעדים שעזרה לנו מאד.

1. קנינו רובוט שוטף שואב

2. החלטנו לקחת עוזרת

3. בנינו בית שהתפעול שלו קל ונוח

4. כל כמה זמן אנחנו כן מחליטים שאנחנו מאפסים חלק מהבית

את הזמן שהעוזרת והרובוט חוסכים לנו, אנחנו משקיעים בהתפתחות אישית ומקצועית, מה שעוזר לנו עם הזמן להכניס יותר כסף מהעלות של העוזרת.

ועל הדרך חוסכים את התסכולים..

אז לענ"ד, כל עוד היא לא סובלת מזה וגם היא לא מגיעה למצב שהיא בלתי נסבלת לסביבה, אז לא הייתי רץ לקבל אבחונים ולטפל בזה.

אם המצב הוא כזה שהיא מבינה בעצמה שהיא סובלת או שהיא ממש בלתי נסבלת לסביבה, אז כן הייתי מתחיל אבחון וטיפול.

אני גם חושב שכדאי להוריד ממנה את רף הציפיות שלך ואת החששות שלך מהעתיד הלא ידוע שלה שיהיה בין כך לטובה או לרעה (בתקווה שלטובה).

באופן כללי, דעתי היא שעדיף להתמקד בחיובי ולתת כלים שיעזרו בחיים מאשר להיות מובלים ע"י החששות שלנו או של ההורים שלנו (אם נסתכל עלייך מהכיוון של הבת שלך).

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.