תשמע, דבר ראשון אני לגמרי לגמרי מבינה אותך, וזה נשמע מאוד קשה בשבילך לחיות ככה.

אבל דבר שני אני מבינה גם למה המכתב הזה (למרות שרואים שהשקעת בו ונפתחת ושיתפת מעומק הלב) - לא תרם לשיפור התקשורת.

למרות שמצדך אתה פותח את מה שבאמת קשה וכואב לך, מבחוץ זה לגמרי יכול להתפרש כמו גיליון האשמה, וזה מסוג הדברים שנועלים אנשים ומכניסים אותם למגננה.

אל תתייאש. עצם זה שיש לך רצון ונכונות להשקיע בקשר זה דבר עצום, ואחרי כל ניסיון יכול לבוא ניסיון יותר טוב.

המלצה אישית שלי - לפני הניסיון הבא לפתוח את הדברים, חפש וקרא חומר על "תקשורת מקרבת". זה עשה פלאים בחיים שלי.

בהצלחה, צדיק!

זה היה אחרי שנפגשנו עם פסיכולוג-ביחד,

ותוך כדי הפגישה היא פלטה- שאין לה כוח אלי, 

הוא אמר- שאם זה המצב- אין מה לעשות,

אז בקשתי ממנה אחר-כך- שתגיד-

אם יש לה כוח- או לא,

כתגובה היא דרשה ממני- לעשות לה רשימה מסודרת-

מה הדברים שממש חשובים לי בקשר-

ואז היא תחליט ברוב טובה-

אם יש לה כוח אלי- או שלא [לא נשמע מזלזל?]

אז בכוונה ניסיתי לכתוב-כמה שיותר ברור.

[וכמובן? שעוד לא קבלתי תשובה ברורה]

כנראה שאתם צודקים-

שהיה אפשר לנסות בצורה יותר חיובית-

אבל כשזו רמת התקשורת-

אני הרבה פעמים מתקשה בעניין.

נ.ב. העיצה על תקשורת מקרבת- נראית לי מחיפוש ראשוני טובה- ותודה.

שכל ציפייה ורגש שלי-

מרגישים לה- כאילו אני מחייב אותה-

ושאם היא לא תמלא לי את-זה- 

אני אאשים אותה לעולמי עד.

בזמן שבעיקר מה שאני רוצה-

זה פשוט להרגיש את מה שקורה בינינו -וגם סתם בחיים-

גם  כשמדובר בדברים לא נעימים-

בלי לברוח מהם- [כפי שבחוויה שלי היא רוצה- שוב,

כנראה מהסיבות לעיל]

ובעדיפות גבוהה-

גם לקבל ממנה אמפתיה [לפחות בחלק מהמקרים].

אתה מובן. היא מובנת. הסתחררתם למערבטולת שהרבה זוגות נופלים אליה.

החדשות הטובות - יש איך לצאת מזה. באמת.

ו- סליחה, אני לא פסיכולוגגית אז אולי קטונתי ואני לא מבינה, אבל אני לא מצליחה לתפוס איך הפסיכולוג אמר שאם אין לה כוח אליך אז אין מה לעשות.

מה??

אין לה כוח = היא עייפה ממשהו. היא עייפה ממשהו=יש גורם כלשהו שמכביד ומקשה עליה. יש הרבה מה לעשות - לאתר את הגורם הזה, ולהעיף אותו מהחיים שלכם, בעבודת צוות!

ונשמע ששניכם גם יודעים מצוין מה הגורם... לפי מה שאתה אומר, אלה הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלך, שאיכשהו מגיעים לפתחה או מתפרשים אצלה כאיום על הצרכים הבסיסיים שלה (האשמה...)

נורמלי, שגרתי, מצוי - וניתן לטיפול. יש איך לשפר תקשורת. יש איך להגיע להבנה הדדית.

בהצלחה...

אני מכיר כמה פסיכולוגים שפירקו משפחות בהינף-יד, וללא סיבה באמת מוצדקת..

מדובר על פסיכולוג דתי?

זה א ר ו ך, מלא במקפים, רווחים, סוגריים שונים וכו'

המכתב מרגיש מתיש, וקשה להבין מה אתה בדיוק כותב, למרות שהרעיון הכללי שלא טוב לך מובן...

אתה יכול לתמצת את זה לכמה נקודות קצרות הרבה יותר בלי כל הערות הביניים

ואולי במקום לנסות לחפש במה היא לא מתנהגת טוב פשוט תנסו להנות לכם יחד

בהצלחה רבה!!!

כפי שכתבתי בתגובה השלישית,

כשאני מנסה לבוא לקראתה- היא הרבה פעמים מתעלמת,

וגם כשלא- היא נותנת לי תחושה-שאני מכריח אותה לדבר,

ולכן- כל מילה שהיא נותנת לי ברוב חסדה-

[גם אם היא מאולצת כנ"ל]

אני חייב לשמוח- ולא לצפות לעוד שום דבר,

[שוב, תמיד אותם בעיות חוזרים וצצים כמעט בכל מקום,

שאני חש- שאם אני מצפה למשהו

שלדעתה- הוא לא הגיוני-

מבחינתה אין לזה מקום]

סתם לעשות משהו נחמד ביחד, להנות זה עם זה, להתאוורר, לטייל...

בלי לחפור כ"כ הרבה בציפיות ובעיות ולהתפלסף

פשוט זה נדמה שאולי הרצון שלך לדון בדברים עד הסוף הוא זה שמתיש אתכם

שהיא רוצה שהכול יישאר- רק ברמה הזאת,

ואם לדוגמה- אפילו יומיים אחרי הטיול-

אנסה להעלות משהו לא נעים-

מבחינתה- נחזור אחורה-

וכאילו לא היה שווה כל מה שהתקרבנו,

במילים אחרות- היא מקבלת אותי- 

אם לא יהיו לי ציפיות שלא ינעמו לה.

צריך למצוא את הדרך להיתמך זה בזה בלי להשאיר זה את זה בתחושת עומס דרישות ואשמה...

נשמע שאתה מנסה (סליחה על הביטוי שוב) לחפור בדברים שונים מהעבר?

אני יכולה להבין את הצורך שלך בליישב דברים שהיו וכל זה

אבל גם ממש ממש מבינה למה זה נשמע פשוט מתיש מאד ומייאש

אולי כדאי להפנות את הדיונים, ובעיקר את המעשים, איכשהו יותר להסתכלות קדימה?

לאו דווקא קשור לעבר, 

לאין כמו אמא-

זה העניין-שאני לא מחפש שהיא תספק את הרגשות שלי-

אלא שלא תתנגד ותתעצבן על עצם קיומם.

ושלילי ועל הצורך לתקן?

קח לך תקופה שבה אתה חובש משקפיים ורודים ורואה רק טוב בזוגתך. תקבל אותה כמו שהיא.

כמו שאתה בעצם מבקש שהיא תקבל אותך עם הביקורת שלך.

איך אתה חושב שהיא מרגישה אם אחרי יומיים של טיול והתקרבות אתה חוזר להזכיר לה נשכחות?

אני יכולה להבין אותה. אם אתה חושב שאתה רגיש, מן הסתם היא רגישה הרבה יותר ממך ולא מסוגלת לחיות באקלים ביקורתי.

היא אומרת את זה בפירוש - אין לה כוח לזה.

וזה לא נקרא לשמור בבטן את מה שמציק, זה נקרא להעביר על המידות, להיות גדול, בעל עין טובה.

אחרת כלום לא ילך.

מקווה שזה בסדר ואם לא - סליחה.

נראה לי שאת לא מבינה מה נקרא "לא נעים" וכמה דברים עלולים להציק.

אני אתן לך משל:

תדמייני שזה עניין פיזי. תדמייני שהיא פשוט דורכת לו על הרגל כל הזמן.

לא כי היא רעה, סתם בעיית ראייה. היא לא רואה שהרגל שלו שם.

כשהוא אומר "אאוץ'" היא נלחצת - כי אין לה איך לראות את זה, ומה הוא מצפה ממנה, ומרגישה שהוא מאשים אותה וזה חסר מוצא והיא תמיד תהיה אשמה כי הוא כל הזמן טוען שהרגל שלה מכאיבה לו... ברור שזה מתיש ומייגע, אין ספק.

אבל גם מהצד שלו - להרכיב משקפיים ורודים... לקבל אותה כמו שהיא... כל זה לא מתקשר למה שקורה כרגע ש-אייי! היא דורכת על הרגל! כואב! ואסור לצעוק כי היא רק תפרש את זה רע... מה עושים? מה עושים?

זו המשמעות של 'לא נעים', וכשזה פיזי זה לא בהכרח כואב יותר מסוגים אחרים של 'לא נעים' - אפילו להפך.

אז להמשיך בתוך המעגל הזה לא כדאי, זה לא עוזר לאף אחד מהם. אבל להעביר על המידות זה לא מענה מספיק טוב כשיש משהו כל כך מכאיב בזוגיות. צריך בעבודת צוות למצוא לזה פתרון.

מוטב מראש לא לצאת לטיול. מוטב לפתוח הכל אצל פסיכולוג, כמו שהם אכן עשו,

וזה נשמע כמו שהפסיכולוג אמר - שאם אין לה כוח, אין מה לעשות.

אין לנו כאן את נקודת המבט של האישה, אבל משום מה התחושה היא שהדרישות ממנה גדולות מדי, מעיקות, המון ביקורת ושום התקרבות אמיתית.

לא יודע- למה אני לא מצליח לכתוב את התגובה אחריה

מסכימה עם ההסבר של המזדהה חוץ ממשפט הסיום

לא להתלות בכך שרק בעבודת צוות אפשר לפתור דברים. זה לחלוטין לא נכון.

בדיוק להפך, כמו שאנחנו רואים כאן - אם האישה לא מעונינת לטפל בבעיות, אז זהו? הכל אבוד?

לא. ממש לא.

קשיים בזוגיות נובעים הרבה פעמים מדינמיקה זוגית, לא כי אני לא בסדר ולא כי אתה לא בסדר, אלא כי משהו בדינמיקה בינינו חורק.

מספיק שאחד משנינו שרוצה שינוי - יעשה שינוי בעצמו, וכל הדינמיקה הזוגית תשתנה.

במקרה כאן - אתה הפותח - לא מרוצה, לא מסופק וזה אנושי, ומובן. אבל לדעתי ומתוך נסיוני בחיים - כיון שהמצב מפריע *לך* לכן גם אתה זה שצריך לקחת אחריות על השינוי. 

תתחיל להבין ולהפנים שגם בזוגיות הכי מאושרת בעולם לא תמיד בני הזוג יכולים למלא את מלוא כל היקף צרכיהם של בני זוגם. נסה לשחרר.. להבין, גם אם ההבנה הזו כואבת מאד, שאתה לא יכול לצפות מאשתך לתת את מה שהיא לא יכולה לתת.

חפש לך מקורות כח נוספים, חברים/רב/ידיד מבוגר/סוג של מורה דרך/יועץ שאפשר לשפוך אצלו את הלב, לקבל ממנו תמיכה רגשית בתחומים שבהם אשתך לא מסוגלת לספק לך את זה.

יש תחומים שבהם היא כן נותנת לך משהו? בקשר? בבית? בילדים אם יש לכם?

אתה מודה לה על מה שהיא כן נותנת? 

אם אתה מודה מן השפה ולחוץ זה לא נקרא להודות, כן? לעבוד על עצמך לראות, להכיר במה שהיא עושה, להעריך את זה באמת. ושמשם תבוא הכרת הטוב שלך

סליחה על האורך, יצא קצת מבולבל, מקווה שהועלתי במשהו

תודה על ההשקעה-שלך-

ושל כל המגיבים. החכמתם ועזרתם.

[אני עוד לא סוגר את הדיון,

אם יש למישהו עוד מה להוסיף- אשמח מאוד]

שאני מרגיש- שכל מילה שאני מדבר-

במצבים כאלו- רק מכבידה עליה,

ואפילו  כשאני מנסה לבוא לקראתה-

אני זוכה בדרך-כלל להתעלמות-

מה ששוב מעורר אצלי הרגשת השפלה וחוסר ודאות-

ואני מעוניין שתבין את- זה-

מה ששוב מלחיץ אותה, וחוזר חלילה...

להרגיש יותר בטוח (לא השפלה, לא חוסר ודאות). 

אם אתה רוצה לצאת מהפלונטר.

אני חושבת שהיא די מבינה. אבל לא מסוגלת לעזור לך.

תעזור אתה לעצמך ולשניכם אם תתמלא ביטחון עצמי.

וגם אל תדאג - ברוב המקרים זה משתנה בהמשך החיים. סביר להניח שזה לא ישאר ככה תמיד.

אנשים (נשים) גדלים, צומחים מבחינה נפשית ואישיותית. נשמע שצריך לתת כר לצמיחה. הרבה תמיכה מצידך ללא סייג.

זה מרפא לנפש.

לענ"ד זה השקעה שתחזור אליך בהמשך.

אנחנו נשואים 3 שנים

יש לנו ילד אחד ואני בהריון בחודש שביעי

בתחילת הנישואין הכל היה כיף

ולאחרונה עם העומס הכל נהיה קשה יותר

אני שוב ממליצה לכם בחום ללמוד תקשורת מקרבת.

נסחפתם למערבולת שהרבה נסחפים אליה, אבל לגמרי יש איך לצאת מזה ולחזור ליהנות מהזוגיות!

תודה על העזרה

בעיקר היה חסר את הצד שלי

והוא-אני מוצפת בקשיי ההריון ודאגות הלידה -וצריכה להסתדר עם הבכור

וגם הוא ברגע שמגיע הביתה זקוק לכל הדברים שכתב והרגע

ואני כל הזמן שומרת על הקירות שלא יפלו עלי

אני בסדר עדיפויות כל הזמן ובשרידות למול כל המטלות

וכל הזמן מלווה אותי תחושת חוסר הצלחה-מה שאני לא אעשה לא טוב-אף אחד לא מרוצה

אז ככה אני כבר אומרת אין לי כח ודי.

אני משתדלת לדאוג לעצמי לחברה ולתעסוקה ולכיף וזה מה שמציל אותי

בהתחלה|(ההריון) היתי מתמסרת לכל המטלות והדברים והיו רגעים שחשבתי שאני מתה-או נחתכת לחתיכות או מתאבדת אין לי אפשרות לעמוד בכל הדברים הללו.

והרשימה העצימה אותם-ביקשתי ממנו שיכתוב מה הוא רוצה ממני ואבדוק אם אני יכולה-אם לא אז אני לא יכולה לתת לו וחבל שיתגרש ממני ויתחתן עם מישהי שיכולה לתת לו את זה -זה צרכים בסיסים שלו

ולכן הפסיכולוג אמר שאם אין כח אז מה לעשות?והרשימה שקיבלתי היתה לא ברורה ולא עזרה לי במטרה היא רק מאוששת לי שהוא לא מבין אותי והציפיות מוגזמות.

ביקשתי אח"כ שיקח את המכתב ויקח ממנו משהו אחד יתרגם למעשי ובקשה לפעם ביום לעשות

לדוג' חשוב לי הקשבה ואמפטיה תקשיבי לי 5 דקות ותגיבי תגובה אימפטית כמו-1234-אך הוא לא ענה ע"כ.אני לא מסבירה לו בפירוט את זה כי הוא לא כ"כ מקשיב (בהרגשה שלי-בעקבות נסיונות עבר-וגם כשכן לוקח אותי בצורה מרובעת-את אמרת ככה-לדוג' את אמרת שבבוקר זה יותר נח לך לדבר-נכון אמרתי אבל זה לא אומר שזה באמת ככה  כל יום ואם הילד התעורר אז זה קשה לדבר-הוא לא שם לב לזה אלא שקוע בהרגשות של עצמו ובצורך שלו לדבר-ככה אני מרגישה)

סוף מעשה הדברים מורכבים נורא-ועומס החיים לא מרחם עלינו-גם אם ניקח נופש(ואין לנו כסף)-רק לצאת מהמטענים והמרירות יקח את כל הנופש.

יצא לי ארוך נורא-אשמח להשתתפות.יותר מעיצות אבל גם הם יועילו-אם יגיעו מהבנה.

תודה לקוראים

שינית את כל התמונה!!

נשמע שאת מתמודדת עם נתונים לא פשוטים בכלל.

(כאילו שיש כזה דבר חיים פשוטים למישהו, כולנו חיים במרוץ...)

את בעצם מתארת מצב שבו אין לך בכלל את פניות הדעת והמחשבה להקשיב, להכיל ולהביע אמפטיה.

נראה לי, שהעזרה הראשונה הבסיסית שתציל את המצב, היא להוריד ממך עול.

איך? - אני לא מכירה את נתוני החיים שלכם.

או שבעלך ייקח על עצמו לעשות חלק מהמטלות בבית (במסגרת השעות שהוא נמצא בו),

או שתמצאו דרך אחרת להקל מעליך, כמו:

• לקנות אוכל על מנת לחסוך עול של בישולים, או לבשל כל פעם אוכל לשלושה ימים, להקפיא ולחמם כל יום
• להשתמש יותר בכלים חד פעמיים על מנת לחסוך עבודה בשטיפת כלים (אולי ממילא זה מה שאתם עושים)

אני אעצור כאן כי לא מכירה את החיים שלכם.

נראה לי שאחרי שירד מעליך עול, ותהיה לך יותר פניות הדעת וממילא גם כוח נפשי,

המצב ישתנה מעצמו.

מעבר לכל זה, נראה לי שכדאי לבעלך ללכת לטיפול רגשי, זה בטוח יעזור לו כלפי עצמו וגם כלפיך.

הרבה הצלחה לשניכם ומאחלת לכם שתמצאו את שביל הזהב והקשר יתרומם רק למעלה.

בעיקר חסר ההשתתפות בעול כי הורדתי מעלי דברים

אבל ההרגשה היא של חוסר מוצלחות אני מתוסכלת כי אני רואה שהוא דיבר רוב השירשור על עצמו

ואפילו שכח לספר על הקושי שלי בהריון והילדים

אני באמת צריכה לדבר איתו על זה

אבל מרגישה שחפרנו כאן

יש לך רעיון אחר?

ו-תודה

מה הכוונה 'מרגישה שחפרנו כאן'? לא בטוחה שהבנתי.

את מתכוונת שאולי זה מפריע למשתתפות הפורום אם השרשור הזה ימשיך לתפוח?

אם זה החשש, הסירי דאגה מלבך.

אבל אולי בעיה אחרת שמפריעה לך לכתוב?

התפיחה שלו

וגם החשיפה האישית.

וגם לא יודעת מה להוסיף?

לכתוב שוב שכוונות שתינו טובות אבל אין לנו מוצא מהסבך?

אני חושבת שאם הוא יהיה פחות עמוס רגשית הוא יצא ממעגל הקושי הזה

וככה אני אוכל יותר להתיחס אליו והוא לעזור לי

כל הרשימת ציפיות הזו היא נצרכת מצידו אבל גדולה עלי.

איך יוצאים מזה?לא יודעת?

בא לי שאבא שלו-או סמכות יראה לו איך להתנהג.אבל הוא לא רוצה (האבא והבן)

וטוען עלי שאני הולכת לפסיכולוג בתור גננת.

ועוד משהו שמפריע לי-חשש שמא הוא יתעצבן עלי שכתבתי דברים מסוימים כאן

(למרות שאישר לי)קשה לי שהוא צוחק עלי-שאני צריכה אנשים שיגידו לי מה לעשות

כשהיו לנו קשיים זוגיים ונזקקתי לעזרה חיצונית, הגעתי למסקנה - ושכנעתי את בעלי - שמוטב שהשיחה שלי עם הגורם החיצוני תהיה מחוץ לטווח אוזניו ועיניו. כן סיפרתי לו אחר כך תובנות, דברים שעלו - אבל דגש גדול על האחר-כך. כי בזמן אמת, כדי להיעזר באופן יעיל אני חייבת להיות חופשייה להתבטא ללא חששות וצנזורה.

ההסתרה-בהסכמה הזאת לטווח ארוך שיפרה את הפתיחות והכנות בינינו, כי עזרה לי לצאת ממקום של קושי.

אם העיקרון הזה מקובל גם עליכם, תוכלי לפנות אליי לשיחה אישית במסר (את יודעת איך?)

להדגיש - בניגוד למי שאני נעזרתי בה, אני עצמי אינני מטפלת. כל מה שיש לי להציע לך הוא זוג אוזניים ואהדה. אבל מהם - מלוא חופניים.

אני מאמינה שטוב לאוורר את הדברים.

את כרגע בהריון, את תשושה את עייפה. את סוחבת משקל יתר, את מגדלת ונושאת תינוק בתוך גופך, כל רגע 24 שעות ביממה.

אני פונה רגע לפותח היקר, שנגע לליבי מאד ומאד הבנתי אותו בהרבה דברים.

בעל יקר: האם חשבת מה המשמעות הדבר להיות בהריון??? דמיין לעצמך את עצמך הולך עם תינוק כל הזמן כל רגע עליך. יותר נכון- בתוכך, ואתה האחראי היחיד עליו בעולם. איך אתה היית מרגיש? תאר לעצמך את עצמך נושא את התינוק הנ"ל כשמערכות גופך בעובדות בשיא היכולת כמו לאחר ריצה ארוכה.. זה המצב הפיזי האובייקטיבי של אשה בהריון. 

האם היית מסוגל להיות קשוב כ"כ לאשתך? אפילו כעת קשה לך לראות אותה בקשייה, ואתה לא בהריון???

לכל זה מווסף העול של גידול הילד הגדול ב"ה, והאחריות על הדברים המעשיים בבית, שאני מבינה שהם יותר על כתפי אשתך. 

האם כל זה איננו מהווה גורם שמונע אפשרות אמיתית לתת לך את מבוקשך ביחס כ"כ מכיל ומחבק?

למעשה מדרך העולם שכעת תורה להיות החלשה והנזקקת בקשר. זה הזמן שבו אתה נדרש לתת יותר מתמיד, להיות קשוב יותר מתמיד. להיות קשוב לצרכים שלה, לא שלך. והצרכים שלה נשמע שהם יותר מעשיים ופחות ברמה של דיבורים. זה הצורך שלה לא שלך.

אני חושבת ששניכם צריכים לקחת נשימה ארוכה ולומר לעצמכם, שבע"ה המצב זמני.

האשה עם כל הרצון הטוב, לא נמצאת כרגע במצב שמסוגלת לעשות שינויים. ואני לא מבינה למה הפסיכולוג לא האיר את עינכם לכך.

הריון זה מאד זמן של התכנסות נפשית

תגידו לעצמכם לנסות לעבוד על הזוגיות חצי שנה לאחר לידה.

עד אז כל אחד ינסה למצוא לעצמו את מקור הכוח שלו מחוץ לזוגיות: חבר/ה פעילויות פנאי אהובות. ואולי אפילו טיפול פסיכולוגי לבעל לבדו שיעזור לו לצלוח את התקופה הקשה.

כמובן לא להזניח את עצמכם כזוג בתקופה הזאת. אבל להתמקד במה שאתם מסוגלים ואואהבים לעשות יחד:

לאכול יחד ארוחת ערב על הספה. לצפות יחד בסרטים/סדרה (אם אתם נוהגים לצפות) לשחק יחד משחקי קופסה! זה כייף גדול, אל תבחרו משחק תחרותי מדי! לפתור יחד תשבצים, ללכת לטייל על החוף בלי נעליים, ועוד ועוד... 

תנסו להתמקד עכשיו בה כן ניתן לעשות ולהיות יחד. (להיות יחד פיזית אולי קצת קשה לאשה בשלב הזה של ההריון.. אז כמובן חשוב לא לוותר לגמרי, אבל להתחשב במצב המיוחד)

תשננו לעצמכם בראש שזה זמני.

גם אחרי הלידה זה לא זמן טוב לנסות לעשות שינויים במערכת הזוגית.

בעל יקר: תקח על עצמך להיות משען ועזר לאשתך בתקופה הזאת ולא לנסות לשנות אותה. להיות שם עבורה. אני בטוחה שזה יעזור מאד להתחשב בצרכים שלה, כשהיא תתחזק.

אבל קחו בחשבון לפחות חמישה חדשים לאחר לידה שהם זמן רגיש.

המון הצלחה וברכת ה' עליכם!

באמת מענין על הפסיכולוג-הוא מאוד שויוני ולכן אולי לא הכניס את זה.

א. אני רוצה אכן לעזור לה- ולהיות משענת-

אבל כשאני יוזם מחוות- בדרך- כלל אין לי שום מושג-

אם נהנתה מהם- או שאין לה כוח לקרבתי.

[כמו שקרה הרבה פעמים לאחר מעשה].

ב. אני מסכים ומודע לכך- שהריון זה זמן מיוחד-

אבל מבחינת הבעיות בזוגיות-

אני חש שלא נוצרו דברים חדשים-

אלא דברים שהפריעו מהתחלה- וניסינו-

[שלא בחכמה] להתעלם מהם- הגיעו לפיצוצים-

ולכן לא הזכרתי את נושא ההיריון,

לא בגלל שזה לא רציני-אלא פשוט-

כי יש פה פצעים מתחת לפני השטח-

שהיו מההתחלה- ועכשיו- אין מה לעשות-

יוצאת המוגלה- בין אם נרצה- ובין אם לא..

את ממש מבינה.

איך?למדת את זה או מנסיון אישי?

ו

אני לא מגיבה לו על מה שעושה לי טוב הרבה פעמים באמת

גם בגלל העומס והקושי.גם בגלל שהוא כזה מחכה לזה וכאילו אוי ואבוי אם לא אחמיא לו-פעם הבאה לא יעזור וקרה ככה.

וגם הוא מבקר את מה שאני אומרת ומוסיף את מה שהוא רוצה לשמוע-לדוג' אני: תודה רבה לך-הוא:ישר הוא נכנס לתוך דברי נכון זה עזר לך?נכון אני בעל מקסים?אני לא אוהב שאת לא מחמיאה עלי.תגידי לי כמה אני טוב ולא כמה אני מעצבן ואין לך כח אלי..

הוא צודק אבל מה שהוא אומר נכנס לי בתור ביקורת עלי-וזולל לי את שארית הכח והרצון שהיה לי באותו רגע.כאילו מה אני צריכה גם לחשוב אלף פעמים לפני כל דבר.איפה הרגש הפשוט למה מכל דבר לעשות סיפור.תראה אני מודה לך .תקבל את זה ושלום.(הוא הרי כ"כ צמא לזה)

בוא נעבור הלאה.

אני באמת מקווה שהוא יטפל בעצמו באמת שאין לי כח גם לכל המוגלה עכשיו

הגם שהרבה קשור לעבר שלו ולא אכחיש שגם שלי-כמו שכתבו פה אני לא אוהבת שמאשימים אותי.

צר לי, כל כך כואב לי לקרוא...

אם אכן התגובות של בעלך הם בסגנון שאת מתארת, אז הוא צריך, חוץ מטיפול רגשי, גם ללמוד תקשורת בונה.

כשאשתך אומרת לך תודה רבה, זה המקום והזמן להגיד לה תודה וכמה אתה אוהב מחמאות,

(ובלי להוסיף מחמאות משלך כמו נכון אני בעל מקסים?) וזה ממש לא המקום והזמן להזכיר לה כמה אתה שונא ביקורת ממנה!!

היא אמרה תודה רבה - תענה: בשמחה, יקירתי!! כיף לקבל ממך פידבק.

זה ממש נשמע שאתה מנצל כל שיחה להזכיר לה את המגרעות שלה.

ברור שאין לה כוח לכלום.

ביקורת, באופן כללי, היא נשק שצריך למעט את השימוש בו כמה שיותר.

אף אדם בעולם, גם בריא כמו שור ובלי קשר להריון, לא יכול להתמודד עם ביקורת כל הזמן!!

זה ידוע בתורת הפסיכולוגיה, שביקורת היא אחד הדברים הכי הורסים שיש.

אתה צריך ללמוד להשתמש במילים חיוביות בלבד.

גם כשמשהו מציק לך, יש דרכים חיוביות להביע את זה.

לך תלמד תקשורת בונה, ברצינות, זה ממש קריטי.

גם הוא חיפש תמיכה מאנשים אחרים לא?

וגם הוא התלונן שאת צוחקת על דברים שהוא פותח לפניך לא?

אני כבר מבולבלת...

שלא יגידו לו מה לעשות

למעשה הוא חיפש שיצדיקו אותו לדעתי

יכולת ההפרדה הזאת היא היא ההכלה האמיתית.

כאן זה מוסבר מאוד יפה - אמנם בהקשר ליחסי הורים וילדים, אבל בעצם רלוונטי לכל מערכת יחסים.

הרימון חוסם לי את הקישור

וברגע שאמרת "יחסי הורים ילדים" אני ממש רוצה לקרוא את זה

אני מרגישה קושי רגשי עם אחד הילדים שלי, ילד שיש לו רעב רגשי יותר מהאחרים וקשה לי מאד למלא את זה. הקישור הנ"ל יכול לתרום לי?

קראתי פעם תרגיל מעניין לחידוש הרומנטיקה - הוא בנוי על העקרון ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (למרות שמי שכתב את התרגיל הוא לא יהודי בכלל והוא הגיע למסקנת חז"ל מתוך מחקרים פסיכולוגיים מודרניים) 

בשלב הראשון אתה מכין רשימה של פעולות או מחוות של אהבה שאתה יכול לעשות עבור אשתך

אתה יושב עם עצמך ועם דף ועט.

רושם בראש הדף את המשפט "אם היה לנו קשר נפלא והייתי חש עכשיו מלא אהבה לאשתי הייתי _____"

את המשפט הזה אתה משלים ב 10 עד 20 אפשרויות שונות. וזו הרשימה שלך

בשבועיים הקרובים אתה מבצע כל יום 2-3 פרטים מהרשימה

אחרי שבועיים אתה מעריך את מצבך מחדש.

א. אני רוצה אכן לעזור לה- ולהיות משענת-

אבל כשאני יוזם מחוות- בדרך- כלל אין לי שום מושג-

אם נהנתה מהם- או שאין לה כוח לקרבתי.

[כמו שקרה הרבה פעמים לאחר מעשה].

ב. אני מסכים ומודע לכך- שהריון זה זמן מיוחד-

אבל מבחינת הבעיות בזוגיות-

אני חש שלא נוצרו דברים חדשים-

אלא דברים שהפריעו מהתחלה- וניסינו-

[שלא בחכמה] להתעלם מהם- הגיעו לפיצוצים-

ולכן לא הזכרתי את נושא ההיריון,

לא בגלל שזה לא רציני-אלא פשוט-

כי יש פה פצעים מתחת לפני השטח-

שהיו מההתחלה- ועכשיו- אין מה לעשות-

יוצאת המוגלה- בין אם נרצה- ובין אם לא..

ולא בדווקא למה שאת מציגה,

[אם כי- זה נכון- שאני גם אוהב רגשות-

אבל לא זה התביעה והכעס שלי עליה-]

דוגמה משקפת ויומיומית-

בימים האחרונים- היה ערב אחד-

שרציתי להתקרב אליה קצת-

ולתמוך בה- אז ליטפתי אותה ואמרתי לילה טוב-

היא ישר קפצה- והעיפה אותי,

אמרתי לה שנפגעתי, [וזהו- רק רציתי שתבין שנפגעתי]

והיא התעצבנה- ושאלה- למה אני נפגע? [במנגינה מאוד מאשימה]

כשזה התקשורת-הקבועה- אני לא חושב- שזה עניין של רגשות-

חזקים או לא חזקים- אלא פשוט להכיר בכך שיש עוד בן-אדם-

ותו לא, תתקנו אותי אם אני טועה

היתי באמצע לנסות לישון ונראה לי שלא מצאתי תנוחה או משהו(מוכר?)

ואז פתאום הוא דיבר והתקרב אלי ונבהלתי.

ואז הוא שאל את לא רוצה?ואני כן תעזוב אותי אני רוצה לישון.

אח"כ בבוקר הזכיר לי את זה וציפה להתנצלות ולהכלה כרגיל

(כן-ואני שומעת את הילד מתעורר ובראש מכינה אוכל וכו')

ולא היה לי כח לזה-והוא

אני נפגע מזה כשאת מעיפה אותי ככה ואני לא יכול להתקרב אליך יותר

אוקי סבבה.מבינה את זה אבל יש איומים בקול שלו-תדעי הוזהרת את מגיבה לי ככה את מרחיקה אותי.

ואז נהיה רחוקים ואני פגוע ממך.

אם יש לכם רעיון מה להגיד לו-ב2 שניות לחוצות בבוקר.

אשמח.

תודה לכם

הוא לא פנוי לשמוע אותי ומה שאגיד יפול על אוזנים ערלות

הוא מוצף בהרבה רגשות אחרים וחייב קודם כל שישמעו אותו.

ואז יתנו לו אמפטיה.ובקיצור כל הרשימה הארוכה מלמעלה

תכיני בלילה אוכל.ועוד מגוון הצעות

פעם אחת כשהציע את זה אמרתי לו ברצינות

נמסור את הילדים לאימוץ-ואז אני אהיה איתך לבד

לא נראה לי שהוא נבהל

באיזה שהוא מקום הוא מקנא נורא

ובעצם רוצה שאבחר בו ולא בהם(למה צריך לבחור מישהו  מבינהם בכלל?)

אני רציתי אבא ואמא שבשותפות מטפלים בילדים.ויש לי במקום זה 3 תינוקות

הוא טוען שמה שמפריע לו זה שבהתחלה התמסרתי רק אליו כשנולד הראשון-השקעתי בו ועזבתי אותו

בקיצור עכשיו אני גם אעשה ככה בטח.

אין לי כח ללדת ככה זה מעצבן שונאת את זה.למה צריך לבחור?למה?

אני רוצה זמן וכח לכולם ואין.

כרגע ראיתי שאם לי אין זמן לעצמי אז אין כלום ואני שורדת ככה.

מודה שיש לי קטע חד מוקדי-אבל זה אני עושה דבר אחד בשלמות ואז עוברת לשני

רוצה להשתפר בזה אבל לא בכח בקצב שלי.

זה בדיוק מה שחשבתי קודם. שזה עוד ילד קטן שרוצה צומי. אבל כתבתי ומחקתי אמרתי כולם יתנפלו עלי פה שאני רק מסכסכת!!

אבל אני שיא המבינה אותך!!

מה שנשמע שהוא בכלל לא בעניין היה להביא עוד ילדים וזאת את. או שככה החיים גילגלו

אולי לא הרבה יאהבו את העצה שלי. אבל כן אין לך בררה. אחרי הלידה הזאת תעשי אולי הפסקה של כמה שנים טובות(אולי 5 שנים לפחות) בשביל לשקם את הזוגיות ולהחזיר את החיים ולתת לו צומי.. (מה אפשר לעשות...)

לא לכל המשפחות מתאים לשני הצדדים הרבה ילדים . לא לכולם מתאים לוותר על הזוגיות ועל חייהם בשביל הילדים. אין לך כל כך בררה. בעלך לא בקטע של לוותר על החיים שלו ועל הנוחות שלו ועל היחס מאישתו בשביל ילדים ומשפחה

רק עכשיו.התחיל לעבוד(לכן הוא מצפה כ"כ להערכה כי לקח על עצמו את העול הכספי)

לא היה איכפת לו עוד ילדים.(מה זה אומר??)אני רציתי מניעה אחרי הלידה הקודמת ולקחנו כשנה עד שנתקענו בלי בליל טבילה סיפור הזוי.כתבתי את זה כאן בעבר.

וככה גילגלו משמיים-לקח לי הרבה זמן להשלים עם זה שנכנסתי להריון.היה לי מחשבות רציניות על הפלה

וכל הזמן אמרתי לו 2 ילדים מה יהיה???

ובאמת חשבתי לעצמי גמרנו זה הפעם האחרונה בלי נדר.

אני האנונימית שכתבה לו על הדוגמא הזאת שהוא טועה בגדול

וכשאני קוראת אותך זה עוד יותר מתחזק לי

תביני - הפתרון שלך זה לא מה תגידי לו ב2 שניות לחוצות בבוקר

הבעיה היא עמוקה יותר

המקסימום שאת יכולה להגיד לו שאת מוכנה לקבוע זמן שבו תדברו על זה שיחה של ממש.

אבל אני הכי מזדהה עם מה שמישהי כתבה לך למעלה שהיא למדה לשחרר, להבין שהיא לא יכולה למלא את כל מבוקשו וזה גם לא תקין ככה, את אשתו את לא הפסיכולוג שלו. את צריכה להיות עקבית עם זה שהוא צריך ללכת לטיפול. וזה התשובה הכמעט יחידה שאת יכולה לתת לו אם הוא לא מבין את הסיטואציה ועוד מצפה להתנצלות.

ככל שתתנצלי יותר ככה תעמיקי יותר את הדינמיקה הבעייתית הזאת. 

קבלי חיבוק! מברכת אתכם בהמון המון סיעתא דשמיא שתצליחו לבנות את הזוגיות ואת עצמכם ותזכו לקשר של אהבה, אחווה שלום ורעות.

קשה לי להגיב ששניכם קוראים את ההודעות,

אבל בקשתה דעה...

אבל אנסה בעדינות אני אשה וההיתי כמוך [כמו הבעל] למדתי שאני חיבת להוריד פרופיל ,

היה לי ציפיה מבעלי שתמיד יהיה קשוב ותמיד יהיה זמין ולא התנגד אלי אף פעם שאני מתקרבת אליו ואם לא אז ההיתי נפגעת ועוד..

אבל זה לא כך . יש לנו חיי יום עמוסים ב"ה והרבה זה למתאפשר.

ראשית אשה אוהבת להרגיש שיש לה בעל חזק לצידה שמכיל ומבין אותה ואת הרגשות שלה ולא נפגע מכל דבר..כך גם יהיה לך יותר קל להתקרב אליה היא תדע שיש משהו חזק לצידה.

מותר פעם ב..להפגע אבל לא באופן תדיר, גג פעם בחודש וגם להשתחרר מהר מהפגיעה.

ותוריד את רמת הציפות,

שנית תדע שזה לא נגדך[עיפה אין לה כח לקרבה יש לה הרבה דברים על הראש..] אז פחות תיפגע היא לא רצתה קירבה ..אם זה לא משהו קבוע תדע גם לקבל..תגיד לה מאמי רציתי לעשות לך טוב אבל לא בא לך אני אוהב אותך ולילה טוב מתוקה..

אני חושבת שאתה עמוס במטענים של רגשות ומה שהיה, קשה לו להשכח ועוד מוסיפים ,

קודם תשחרר אותם תחליט דף חדש לא היה כלום היום אני מכיר את אשתי כל מה שהיה נמחק אני חזק לא נפגע אני לצידה לא מצפה כל מחמאה זה בונוס ויהיה לך בחיים הרבה יותר קל.

ואם פעם ב.. תצטרך אותה יהיה לה יותר קל לקבל אותך..

אתם נמצאים בדינמיקה מאד מורכבת

יש מטען גדול של מתח ביניכם, אכזבות, תסכול

יזמת מחווה מצדך - לא בדקת אם היא מעונינת בזה, אם זה מה שהיא רוצה, אם זה יעשה לה טוב

וכשראית שזה לא השיג את המטרה - נפגעת.

זו דוגמא מצוינת לתקשורת לקויה.

איך שאתה מפרש את זה - להכיר בכך שיש עוד בן אדם - זו לא הנקודה, אם כבר אז אתה מגדיר פה את הבעיה שלך - אתה לא רואה בכלל *אותה* אתה רואה רק את עצמך.

כל אישה ממוצעת יכולה לפרש את המחווה הנ"ל כעוד מניפולציה להעביר עליה ביקורת. מה הפלא שהיא קפצה והעיפה אותך? אתה ממש מצפה ממנה ליותר מדי ובצורה לא בריאה. 

ומכיון שזה לא חוכמה רק לשלול ולא לתת פתרון חלופי אז ההמלצה החמה שלי היא

שאני חושבת שאתה צריך טיפול אישי. לא זוגי (בגלל ההריון וכו') וללמוד תקשורת נכונה.

ויפה שעה אחת קודם

דווקא אין לי בעיה לללכת לטיפול לבד או ביחד

הלכתי והפסקתי בגלל העלות הכספית ודווקא נהניתי

לפסיכולוג אבא שלו שראה את המצב אמר שישלם.

ובקשר למניעה חושבים על זה ברצינות

פסיכולוג זה טוב יותר מטיפול זוגי לא?

יותר ברמה של הלימודים והמקצועיות.

קראתי את כל השרשור.

חשוב לי (ולדעתי גם לכם) קודם כל לציין שאתם לא חריגים בנוף.
מההתרשמות שלי, לא נכתבו פה דוגמאות קיצוניות.

כל זוג חווה ברמה כזו או בצורה כזו או אחרת דברים דומים.

למה הנקודה הזו חשובה? כדי שלא לנפח את הדברים יותר ממה שהם.

ולכן גם לא התרשמתי שחייב טיפול כלשהו. 

לעניות דעתי, נקודת המוצא של כל זוג ובמקרה הזה של שניכם, צריכה להיות אמון אחד בשני.

לזכור כל הזמן בראש היא אוהבת אותי, הוא  אוהב אותי, הוא רוצה בטובתי, היא דואגת לי וכו'..

זה לבד יכול לפתור הרבה מהמתחים.

להבין  שזו הזוגיות של שנינו, הבית ששנינו בונים יחד ולכן לנסות רק לתמוך אחד בשני ופחות להתקטנן ולחפש את השני. תמיד לנסות לראות איך אני יכול לעזור לאישתי, איך אני יכולה לתמוך בבעלי.

התקשורת חשובה מאוד ואיתה ההקשבה!

וכפי שכתבו לכם, יש צורות תקשורת בונות ונכונות יותר, וכשנקודת המוצא היא כפי שכתבתי לעיל, קל יותר להשתמש בהן.

אישה יקרה-

אומרים שלנו הנשים ניתנה בינה יתרה ובחיי המשפחה רואים זאת בשיא...

בד"כ, נשים בשלות יותר לכל שלב בחיים, אם זה זוגיות ואם זה ילד שנולד וכו'.

בעלך לא נדיר, זוהי תכונה גברית וכשמבינים זאת לעיתים קל יותר להתמודד.

בעל יקר, קראת את תגובות אישתך?

נראה שאתה מאוד אכפתי ורוצה בטובתה.
טיפ קטן- נסה להיכנס לראש שלה ולחשוב מה יעשה לה טוב ופחות מה אתה חושב שטוב...

בנוסף, כן, כפי שכתבו לך (אגב, לא רק בהיריון) אישה היא הורמונלית יותר ולכן בד"כ הגבר הוא עמוד השדרה.

בעלי, הוא ג"כ אדם רגיש מאוד ובכל זאת לומד להכיל אותי גם כשקשה יותר. וכן גם לדבר בזמנים שיותר מתאימים גם לי ואולי גם לא לשפוך כל דקה שעברה עליו היום....

המפתח לזוגיות טובה היא עבודה!

עבודה של שני הצדדים.

ולא לשכוח כמה אוהבים.....  

אבל השאלות הן-

א. הייתי רוצה להזכיר לעצמי שהיא אוהבת אותי-

אבל הבעייה היא- שזה לא בטוח, כפי שכתבתי-

היא אומרת הרבה שאין לה כוח אלי,

והיום היא אמרה גם בהתנשאות-

שהיא לא צריכה אותי.

ב. אני מאוד מנסה- לחשוב מה טוב לה-

הבעיה היא- שכמעט כל מה שאני עושה-

אין לי מושג- אם זה טוב לה או לא-

לדוג'- אני חש שבשל חוסר האמון שלה באהבתי-

וחרדת הנטישה שלה- היא בורחת ממני מראש-

ולא רוצה להפתח אלי, ובלי לשים לב- מרחיקה אותי ממנה,

ומצד שני- היא רוצה שארדוף ואחזר אחריה-

אבל כשאני עושה את-זה- התגובה בדרך-כלל-

במקרה הטוב- התעלמות, ובמקרה הפחות טוב- 

התעצבנות ודחייה שלי.

[וכשאני סך-הכול אומר לה- שנפגעתי מהתגובה הזאת-

היא מתעצבנת-על עצם זה-

שאני מעז להיפגע...].

עכשיו, גם אני הייתי רוצה לדלג על דברים אלו-

ולא לשים לב אליהם, [כמו שבאמת עשיתי בתחילת הנישואים]

אבל- אני רואה שזה מתמשך- ועצבי מתחילים כבר לפקוע.

בגלל זה זה לא עובד.

אתה צריך לחשוב מה טוב לה, מה היא רוצה לקבל ממך, למה היא זקוקה ממך כעת.

וזה נשמע שהיא לא זקוקה להתקרבות פיזית- חיבוק נשיקה, שיחה, אלא יותר עזרה טכנית.

לשטוף כלים, לעזור עם הילד, לשלוח אותה לישון ולומר לה, אני דואג לבשל לשבת לדוג'.

נראה שהיא זקוקה יותר לתמיכה פיזית במטלות היומיום, מאשר למחוות של אהבה רומנטית.

וכשאתה מבצע עבורה כאלה מחוות היא מתעצבנת כי זה דביק לה מדי, ואתה נפגע בצדק. כי זה באמת פוגע...

אני מציעה שתשבו יחד באוירה רגועה, ותבינו למה היא זקוקה ממך כרגע. 

בשלב זה תתמקדו בכך שאתה תהיה שם עבורה בנטל הפיזי היומיומי. 

היא תתרכז בהודיה לך ותאמר במה עזרת לה בצורה ממוקדת- לדוג': בגלל שבישלת/שטפת כלים/שמרת על הילד,  ויכולתי לנוח, אני מרגישה הרבה יותר רעננה ורגועה, תודה. וכן על זו הדרך.

תנסו את זה למשך שבועיים, ואתה אל תצפה לכלום מעבר לזה בשלב הזה (אבל ששניכם תעשו את התפקיד שלכם)

בשלב הבא נדמה לי שלאשתך יהיה טיפה יותר קל לנסות ולתת לך מעבר לזה.

ושוב, אם קראת את ההודעות הקודמות שלי, הבנת  כבר שאני חושבת שזה מצב מיוחד וזמני, שאי אפשר לעשות בו שינויים גדולים ומרחיקי לכת. 

אני יודעת שזה קשה, להרגיש שיש לך פצע מדמם ולדעת שאי אפשר כרגע לטפל בו עד הסוף. אבל זה המצב, ובחיים יש הרבה מקרים כאלה. כשמתבגרים יותר (אתה עוד צעיר) זה כבר נהיה מעט קל יותר לחכות לעיתוי ולרגע המתאים בכל מיני מצבים, בגיל שלכם זה אולי קשה יותר, אבל זה כורח המציאות ועדיף שתעשה את זזה ברוח טובה, מאשר תנסה להיאבק בזה. בסה"כ תזכור שהילד שיוולד יהיה בע"ה של שניכם.

וגם אם ההריון לא היה רצוי, הילד יהיה בע"ה רצוי ואהוב מאד. זה רווח לכל החיים, תנסה לחשוב על זה בצורה הזאת. היא עובדת כרגע בשביל שניכם. ילד בע"ה זה נכס אדיר, שווה ל'סבול' את התקופה הקרובה בשביל זה.

ושוב, זה זמני ובע"ה כשהיא תתאושש מהלידה יהיה ניתן לטפל בזה יותר לעומק.

חמותי כתבה מדריך לתיאום ציפיות לעבודה משותפת. 

ואח"כ היא גם שולחת טיפים ותרגילים שמועילים מאוד מאוד בכל התקשורת הבינאישית במהלך החיים.

היא מגשרת נישואין, מתוך אמונה שהתהליכים והפתרונות מגיעים מהאדם עצמו, ובדרכים החיוביות ביותר.

גם אם לא תיעזרו בה אישית,

התכנים שהיא שולחת פשוט נפלאים ומדריכים לחיבור קשרים ותקשורת בונה.

(אני נרשמתי כי הייתי חייבת - [בכ"ז חמות..] ומצאתי את עצמי מחכה כל שבוע למייל שלה, ובמהלך היום בלי להתכוון לפעול ולחשוב על פיו ביחסים שלי עם ילדי, בעלי והסובבים אותי.

אולי עקרונית אני לא יכולה להיות אובייקטיבית, אבל בכ"ז נראה לי שמדובר בתוכן איכותי ביותר מנסיון חיים עשיר שא"א למצוא הרבה כמוהו, ואם מיישמים את התרגילים הקצרים (דקת קריאה)  שהיא נותנת, אפשר להגיע רחוק...).

מוזמנים להירשם פה:rivkastrauss.ravpage.co.il/madrich1.

וגם קישור להרצאה אינטרנטית שהיא מסרה. "לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה" יישום שפת הגישור בחיי היומיום: http://aderet-arch.ravpage.co.il/kenesnashim2

אם בכ"ז זה לא מצליח, אפשר לפנות אלי באישי.

(ולגבי התגובה הנוספת, לא נכנסתי לכל התגובות בשרשור, אבל  נראה לי שאדם שפתח שרשור ומנסה להתיעץ ע"מ לשפר, גם ירצה לנסות דרכים נוספות לתיקון מערכת היחסים, גם אם כרגע נראה שהוא טועה או מחפש רק להתלונן.)

לא חיפשתי שישפטו אותי,

רק רציתי לשאול- האם הציפיות שכתבתי בהתחלה-

נראות מוגזמות או לא-

ועל-כך נהניתי מאוד מרוב התשובות בהתחלה,

ולא התיימרתי-

להפוך אותכם ליועצי הנישואין בגרוש שלנו-

ואני לא מבין-  מאיפה אנשים-

מתיימרים לדבר בכזה בטחון- ולהחליט- מי צודק, וכו'-

על סמך מידע חלקי כ"כ.

אלא רק באופן נקודתי-

האם זה נשמע מוגזם הציפיות שלי- או לא-

וכל מי שענה לי על-זה-

בין אם כביכול הצדיק אותי ובין אם לא-

נהניתי מכך, [אני לא חושב שמסגרת כזאת-

של פורום מתאימה למשהו יותר מזה].

אבל אם זה פוגע בך- או במישהו אחר-

הרי שאני פורש ברגע זה..

מקריאת כמה תגובות מקלדת?

כשרואים שדברים נכתבו מתוך רצון לפגוע - אין טעם להתעמק בהם. אין בכך תועלת. יש דברים שעדיף להתעלם מהם.

נכתבו לך ולאשתך מספיק דברים חכמים בשרשור הזה. עדיף להתמקד בהם.

שכנראה עומדת בעוכרי לפעמים-

והיא-הצורך להתייחס לכל שטות...

אתה מאד עסוק ברגשות שלך.

חשוב שתנסה להבין גם מה הרגשות שלה.

הציפיות שלך ממנה לא ריאליות.

זה הציפיות שלך מהפסיכולוג שלך לא מאשתך.

תשאל אותה מה זה התקרבות מבינתך.

נראה שאתה מתקרב בדרך שלא נעימה לה

קראתי חלק מהשירשור ואת ההודעה הפותחת,

מחילה חבר יקר, אבל אתה קצת קרציה, בתור עובדה, לא בקטע רע או מעליב  ,

אין לי דרך אחרת לתאר את זה,

נראה לי שאם היה לי בעל כמוך הייתי מתחרפנת לגמרי . 

אולי לפעמים אין לה סבלנות לכל הריגשיאדה הזו 

והיא מרגישה שבמקום לחיות את היומיום, בתור משפחה וזוג,

היא צריכה להיות המטפלת הרגשית שלך. 

תוריד ממנה קצת לחץ...

וממליצה לך ללכת לטיפול.

רק טוב והצלחה. 

הבין או לא הבין. לא מתחילים פה עכשיו מסע קטילות.

האינטרנט הוא מקום מסוכן גם בגלל דברים כאלו. 

מאחורי המסך יושבים אנשים עם רגשות. לא כדאי להחמיר מצב ריגשי

זה כבר לא תורם כלום חוץ מעלבונות. חבל.

הגזמתי עם התגובה.

אני רוצה לערוך ולא מצליחה.

בבקשה אם אפשר למחוק את ההודעה הקודמת

מאיפה אתם יודעים אם זה כל מילה-

אולי זה משהו מתמשך ותמידי ויומיומי-

לא היה לי כוח- להתחיל לספר לכם כל פרט-

ואיך נראה היומיום שלנו- כבר שלוש שנים-

אז ניסיתי בצורה פילוסופית יותר-

ויכול להיות שזאת הייתה טעות,

בכל מקרה, הטעות שלכם לשפוט- רק בגלל שלא-

הבנתם את הפילוסופיה- ולכן נראתה לכם חפירה-

היא גם לא מראה על חוכמה גדולה.

שההתנגדות הגדולה שלו היא לאו דווקא לעצה עצמה (שעליה הוא לא הביע דעה) אלא לנימה המרושעת והעוינת שבה נאמרו חלק מהדברים פה לעיל.

ונדמה לי שרובנו היינו מגיבים בהתנגדות אם היו פונים אלינו בנימה כזאת.

המילה 'נימה' שהשתמשתי בה לא הייתה מדויקת, כי כמו שאמרת - נימה אפשר לדמיין. אבל יש מילים פוגעניות שנאמרו פה, שהן לא ממש עניין לדמיון. 'קרצייה', 'במקום אשתך הייתי מורידה לך כאפה' (=אתה ראוי ליחס אלים), ועוד. ברור שמי שמעוניין לעזור ימצא מילים מתאימות יותר.

בעיניי זה חסרון לא רק בפורום פתוח אלא בכל תקשורת בין בני אדם - תמיד יהיו באזור גם כאלה שלא ירצו לעזור אלא ללבות את האש. למרבה הצער, לפעמים זה עולה בידם.

אלה שרוצים ומנסים לעזור, זה לגיטימי שיהיו להם כל מיני דעות, וגם פחות נעימות. עדיין כשהמוטיבציה היא לעזור, מוצאים את הדרך להציג את הדברים כך שתהיה בהם תועלת.

את צודקת שאפשר ללחוץ על דווח. זה לא סותר את זה שאפשר גם להבין שמול המקלדת יושב בנאדם, וכשזורקים עליו בוץ יש מצב שהוא יתרגז. זה אנושי.

ממש בהערת שולים נראה לי שאם תשים פסיק ולא מקו התוכן יקרא קצת שונה,

אני ההיתי בדיוק כמוך ואשתך כמו בעלי .

אני הפסקתי בכמה דרגות להיות כזו רגישה והוא ניהיה יותר מכבד ורגיש אלי יותר כך שב"ה זה התאזן.

אתה עם המון רגש והיא פחות מהנורמה בכל אופן לפי מה שקראתי בעיני ככה זה הצטיר ולפי מה שהתחברתי לעבר שלי, אני לא אשת מקצוע ולא יודעת את כל התמונה.

הבעיה היא של שניכם לא רק שלך ולא רק שלה.

אם אתה שואל אם הדרישות שלך מוגזמות אז כן אבל אני חושבת שאם תקבל את חלקם כמו שצריך לקבל אתה תתגמד על השאר וכאן יש לשתיכם עבודה,

אתה צריך הרבה מאוד עבודה עצמית להוריד ציפיות ופחות להפגע לעבוד על ביטחון עצמי ולהיות גמיש גם אם קבעתם שמדברים בזמן איקס והיא היום מאוד עיפה אז תיהיה בנוי לשינויים ,

ואת אשה יקרה צריכה לדעת ולבדוק מה את כן יכולה לתת לבעליך ולהיות רגישה לדבר אליו בכבוד לכבד אותו להתענין איך עבר עליו היום [5 דקות לא שעה ..],

עצה לי אליכם ,

תעזבו את הפורום ותלכו ליעוץ זוגי...

הכוונה שלנו היא לתת לכם שניכם הבנה ואמפטיה

ולא משנה מי צודק.בזוגיות זה לא השאלה .

לתת לכם כח להמשיך הלאה-זה הרצון של כולם.

למה אתה מתעסק כל הזמן במי צודק??

זה אשתך והילד שלכם.זה החיים שלכם.

כדאי שתפסיק להילחם בעצמך ובמשפחתך-

ואת כל הכוחות שלך תפנה פנימה.

תחשוב עליה דברים טובים-

אם היא הקשיבה לך כמה דקות תחמיא לה

(גם אם היא לא מראה שזה עושה לה את זה)

וגם אם היא לא מקשיבה תחמיא לה על מה שכן.

תהיה טוב בלי קשר אליה-

בהצלחה

שאלת על תיאום ציפיות

אני מניחה שאתה מתכוון למשפט שכתבת

ורוצה לדעת בין מי למי התיאום אם הוא ישנו

איפה הציפיות שלה ממך?לא רשמת כאן שום פרטים ע"כ

אני מבינה את התחושה שלך שהיא מזלזלת בך, שזה לא נעים בכלל..

אבל מצד שני, יש במכתב תחושה כללית של "אני" ו"את", חסר לי מאד את ה"אנחנו".

מבחינה אובייקטיבית, להגיד שזה מוגזם או שאתה סופר רגיש, זה לא נכון!

אבל אני לא מכירה אתכם כדי לדעת, האם זה מגיע מתוך מקום של מגננה,

או שפשוט מטבעה היא אישה צינית או שאינה רגישה לזולת.

זה משנה מאד לאופן כתיבת המכתב ולעצם הטיפול בכלליותו.

שלומדים בהם עכשיו

האמת שעד אחרי החגים ממילא לבת שלי אין צהרון ועדיף לי שתישאר בבית מאשר לצאת לאיסוף פעמיים כי אח שלה מסיים יותר מאוחר

שגרה תהיה לנו כשיתחיל זמן חורף

טרלול אבל עדיף להתייחס לזה ככה

לק"י

ונתנו 3 במקום+ 2 בחירה למורים.

מאיזושהי סיבה כנראה חשבו שזה מקל על ההורים או משהו.

אני כן נהנית שאין לימודים עכשיו, כי גם אני בחופש. אבל לא אוהבת שחוזרים באיסרו חג🤦‍♀️

(ומוסיפה קיטור- שאני עובדת יומיים בחול המועד. וזה מבעס אותי ממש וגומר לי שארית החג😒).

לי זה מציק גם מהבחינה שלא מספיקים ככה ללמוד על סוכות...

(השנה ספציפית אין לי הרבה מה להתלונן - ילדי היסודי אצלנו לומדים בכל זאת, בימי תוספת עצמיים, וילדת הגן בגן חנ"מ, אז כן לומדים עכשיו. זו רק הקטנה שבבית, וגם הגדולים בבין הזמנים. אז זה מאתגר, אבל היה יכול להיות מאתגר יותר...)

ההיגיון הוא:

ועד עובדים חזק, מדינה חלשה

למה סתם לכתוב בכזה בטחון וציניותכאשר את/ה לא יודע בכלל את הפרטים?

ימי הגשר בין יום כיפור לסוכות היו דרישה מפורשת של אירגוני ההורים!!! הם טענו שבמילא בתחילת שנה אין רצף לימודי ובלה בלה בלה...המורים התנגדו כי זה לא מאפשר לימוד בנחת על סוכות..

הורים חזקים ועד מורים חלש....

לא לעוות את ההיסטוריה.

זה לא שההורים התחננו לחופש כמו שאת מציגה את זה, אלא שההורים התחננו לבטל את חופשות האיסרו חג ההזויות, ובשביל זה הם הסכימו לשלם בימי חופשה בין החגים.

הרי ארגוני המורים לא היו מאפשרים לבטל את חופשות האיסרו חג בלי לקבל חופשות אחרות במקום.

זה כמו שמישהו יגנוב רכב של אדם כלשהו, ויסכים להשיב לו את הרכב רק בתמורה למאה אלף ש''ח. האם הוא יוכל לטעון ''לא עשיתי כלום, זה האדם השני שהתחנן לשלם לי מאה אלף ש''ח?''

וכמובן ההסכם נחתם בין האוצר לארגוני המורים, לא עם ארגוני ההורים, שבכלל לא היו צד להסכם.

לוח החופשות החדש של המורים | וואלה חדשות

את מחסירה פרט קטן מאוד..

וזה שהתנאי התחלה לדיון עם המורים שלא מפחיתים להם ימי חופש (וזה למרות הםער הבלתי נתםס בין ימי החופש במוסדות הלימוד לימי החופש במשק)

ואם זאת הנק פתיחה אז היו שהעדיפו שהימי חופש יהיו עכשיו ולא באיסרו חג

אבל זה ממש לא מה שההורים רוצים...

הם היו רוצים שלא יהיה חופש עכשיו וגם לא באיסרו חג

אבל כמו שפשוט כתב

אנחנו מדינה חלשה מול ועד מורים חזק

למה שהמורים יסכימו?

מכירה הורים שדורשים בתוקף חופש?

אחרי חודשיים של חופש?

במקום לפזר איסרו חג, העדיפו את הצרה במיעוטה - גשר בין כיפורים לסוכות

מעדיפה לעבוד עכשיו, ושיהיה חופש באיסרו חג

אין לי בעיה לעבוד בתענית אסתר ולג בעומר ושיהיה לי יומיים בחירה.

תכלס ניצלנו טוב את הימים האלה באופן משפחתי

אבל לילדי הגן שלי היה עושה ממש טוב עוד כמה ימים של שגרה..

לא אותך אישית, אלא את הארגון שמייצג אותך.

מתלוננים למה אין מסגרת באיסרו חג..

נותנים חופש עכשיו ויש באיסרו חג לימודים כרגיל להקל על המשק

יש חי ילד התחיל גן חנ"מ , בימים האלה עשו טוב שיש קייטנה (של הצהרון) אבל זה רק עד שעה 1

וזה צוות אחר ועד שהתחיל להסתגל שוב יש הסתגלות לצוות.אחר

ואני עובדת בימים האלה וגם באסרו חג , לא עובדת הוראה ומה עושים כל ההורים שלא עובדי הוראה?

לק"י

הם ימי בחירה. מה שנותן לבתי הספר והגנים את הבחירה אם לעבוד ולסיים מוקדם או לא לעבוד בכלל.

אצלינו גם לא עובדים, אבל בחול המועד סוכות עובדים במתכונת קייטנה...

אצל הבת לך יש גן באיסרו חג?

כי נראה לי שיש מסגרות שעובדות עכשיו וחופשות באיסרו חג.

כולל בחופש הגדול...

האמת שאני לא זוכרת כבר מה יש באסרו חג🤦‍♀️ אבל יכול להיות שבאמת אין.

אולי זה קשור שזה חינוך חרדי🤷‍♀️

(בכל אופן, לימודים בסוכות עצמו זה הכי מוזר לי🤔)

לק"י

ונכון עובדים רוב הזמן, ועדיין יש קצת חופש וימים קצרים/ בחירה.

הגיוני שקשור לזה שזה חרדי.

ובחול המועד זה בהחלט מוזר... אבל נניח במעון שהגדולים שלי, אני גם זוכרת שהיו נותנים ימי הסתגלות וכדו' במקום חול המועד.

(למזלי חוה"מ זו קייטנה, כך שאני בוחרת מתי לעבוד. וזה עדיין תקוע לי. חבל שאי אפשר להחליף בין עכשיו לבין החג).

ואז יש קייטנות בחלק מהמקומות, ולא באיסרו חג כל פעם

אצלנו אין מסגרות ויש קייטנות בגנים וביסודי לא'-ב'

עדיף לי ככה.

כי יוצא שהם במסגרות- קייטנות

ואז באיסרו חג- שאז אין אפשרות לקייטנה הם ילמדו רגיל במסגרת, ככה שהרווחנו לא?

הרי את הימים הללו משלימים, ואם תחשבו על זה יוצא טוב יותר...

אגב, אשת חינוך אמרה לי שאחד השיקולים זהשקשה מאוד לפקס כל פעם מחדש את הילדים לאחר חופשה

יוצא שיש חופש- לימודים-חופש - לימודים- חופש- לימודים וזה מבלבל והם גם ככה לא מרוכזים ועם כל תחילת השנה זה ימים שהולכים לפח (מבחינת למידה...לא בייביסיטר כנראה) אז כבר עדיף שיצאו לחופשה הזו, יחזרו רעננים ובמהלך השנה הימים יוחזרו להם בצורה טובה יותר

לק"י

וזה עלה 300 שקלים נוספים לחודש הזה (בלי יכולת בחירה).

אבל ביטלו...

מזלי שאני בבית.

הרי המשק הסתדר כשהיו לימודים בשלושה ימים האלה

והוא הסתדר כשלא היה חופש באיסרו חג.

אבל צוותי ההוראה ייפגעו מהורדת ימי חופשה, במקום שמסגרות חינוך יפעלו בין כיפור לסוכות וגם באיסרו חג

אני מסכימה. הסברתי מה היתרון לכאורה של ההחלפה

ולמה ארגוני עובדים גדולים יכולים לדפוק את המשק כרצונם.

נורא

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

ברור שיש לתוכנית חסרונות,

אין תוכנית בלי.

אבל המצב היום לא יכול להימשך. אפשר לדון על הפרטים, לשנות סעיף מסוים או להעלות את הפיצוי וכו', בהתאם למשא ומתן. אבל בגדול זאת הדרך היחידה לא לדפוק את המורים ולא להמשיך את הביזיון הנוכחי לעולמי עד.

לא מוכנים לכך,

להתאים את חופשות המורים למה שרוב ההורים מקבלים ידרוש כמעט הכפלה של תקציב מערכת החינוך

שגם ככה יקרה מאוד (לדעתי השניה בגודלה אחרי הביטחון)

והעלאה מסיבית של מיסים כדי לממן את זה

ועם המלחמה שיש לנו בשנים האחרונות, בעשור הקרוב זה כנראה לא יקרה

חייבים פה שינוי!!! זה לא הגיוני הדבר הזה

ועוד אחרי שנים של קורונה ומלחמות

האם אכפת לארגון המורים על חינוך הילדים?????

באמת הוגנת יחסית לכל הצדדים

אם כבר הייתי משנה שהחופש הגדול יהיה בחודשים שבט ואב או טבת ותמוז. ואז נשאר לחשוב מה עושים בשנים מעוברות

לק"י

אצלינו מקבלים תוספת יפה (לא תשלום כפול) על עבודה בימי חופשה, ועדיין לרוב חסרים מורים בחלק מהימים.

אם לא מדובר במורים שיכולים להשבית את המשק, לכל שכיר יש זכות להתפטר בדין מפוטר וביי שלום

ולמה אין שבוע לפני פסח? אם כל המשק יכול לנקות לפני פסח מה מיוחד במורים?

ולמה יש חודשיים חופש גדול?

התשובה היא, כי זה הסכם העבודה של המורים

כמו ש:

לעובדי חברת חשמל יש חשמל חינם

לחברי אגד יש נסיעות חינם לכל המשפחה

לחברי כנסת יש רכב צמוד ומנוי לעיתון

שרים יש נהג צמוד

(בכוונה כל הדוגמאות הן מהמגזר הציבורי)

אבל למה אף אחד לא מתרעם על כך?

היא ההורים מחפשים דבר בייביסיטר לילדים

נגיד שהיו 2 מערכות חינוך ציבוריות

הראשונה מצויינת,הילד מסיים בגרות בסוף כיתה ד'

תואר ראשון בסוף כיתה ו'

תואר שני בכיתה ח'

ועד סוף התיכון מסיים דוקטורט

יש לה רק חיסרון אחד, לומדים רק חודש בשנה

ומערכת חינוך שניה, גרועה

הילד בקושי יוצא יודע לקרוא בסוף תיכון

אבל לומדים בה 365 ימים. בשבתות וחגים המורה מגיע רגלית לאסוך את הילדים בבוקר ומחזיר אותם שעה לפני צאת שבת

לאן לדעתכם ההורים היו רושמים את הילד? למערכת חינוך הראשונה או השניה?

ובפאן הפרקטי

לימודי הוראה אלו עם הלימודים עם תנאי הקבלה הכי קלים במכללות, מלא מלא חופשים, אז למה תמיד תמיד חסר מורים?

כי מערכת מאוד לא נעימה לעבודה, החופשים זה אחד היתרונות היחידים שיש בה

דרך אגב, לפני כמה שנים היה ניסיון של משרד החינוך וארגוני המורים לצמצם חלק מהחופשים

ארגוני המורים דרשו (בצדק) לפצות את המורים על ביטול החופש בהעלאת השכר

זה נסגר מחוסר תקציב

כי נוח למשרד החינוך שיש מלא ימי חופש, ככה הוא יכול לשלם משכורת נמוכה ועדיין יהיו כאלה שיגיעו

מה זאת משכורת נמוכה?

8000 למשרה מלאה למורה מתחילה אחרי תואר ותעודת הוראה

וברוב המקרים לא מקבלים משרה מלאה אלא רק 50-60-70 אחוזי משרה, אבל פורסים לך את זה על כל השבוע.

יוצא שעובדים שבוע מלא, אבל מקבלים בסוף 5000 ש"ח ברוטו ( וסביב 4000 וקצת נטו)

כן, קופאית בסופר מקבלת יותר

ועוד מאשימים את ארגוני המורים, בלעדיהם המשכורת למשרה מלאה עדיין היתה 3500 ברוטו (עם תיקון לשכר מינימום)

התקציב של משרד החינוך הוא השני בגודלו אחרי תקתיב משרד הבטחון

מבטיחה לך שלא כל הכסף הולך בדיוק להוראה פרופר

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

אולי תשקלי שוב את האירוח? עוד יש זמן לחזלש

או שצבקשי מהאורחים להתחלק איתך בהכנות?

אבל עומס היה גם בלעדיהם, והם מאמת מכינים חלק מהדברים

זה היה או ללכת אליהם (ואז לארוז ומצעים ומאכלים שאני יכין וכו')

או שיבואו אלינו, אני העדפתי שיבואו אלינו כך שאני יהיה בבית שלי לפחות

העומס הוא עומס רגיל של ערב חג

במצב שלנו הכל מאתגר ב"ה

בהצלחה יקירה!

אולי להביא בחורים בתשלום שיעזרו עם הסוכה? תחפשי כל דרך שאת יכולה להיעזר עם מיקור חוץ.

שולחת חיבוק! בעל חולה זה סיוטטט.

אבל גם הכאב ראש של למצוא בחורים עכשיו...

בינתיים התקשרתי למישהי שתעזור בקיפול כביסה, גם זה משהו

שישב עם הילדים לשעה שעתיים עד שתספיקי קניות?

אני יודעת שהוא לא מסוגל, ולבקש ושהוא לא יכול להיענות זה רק יעורר אנטגוניזם שיחמיר את המצב

אני עובדת על עצמי קשה לא להתעצבן ולשמור על רוגע ושמחה

כי אין לי ברירה חחח

בתשלום לשעתיים?

זה גם פתרון

חברים/משפחה?

לא נעים, אבל מצד שני אם את חושבת שלא תספיקי, שווה שיהיה לא נעים בבקשה מאשר לא יהיו מוצרי קניות

אותו דבר עם הסוכה, אולי מישהו יכול לעזור לבנות?

תנסי להיעזר במה שאת יכולה

אני יודעת שקל לדבר וקשה לבצע

ולא תמיד הורדת ציפיות מספיקה.

בעלי עם שלל מחלות, פיזיות אמנם אבל לא ניכרות כלפי חוץ וגם מושפעות מדברים שהוא עושה כך שקשה לא לכעוס.

ויש דברים שאני אומרת לעצמי, כל הכבוד שעשית, את אלופה.

ואם הרצפה מלוכלכת, זה מה יש.

ואם הסלטים קנויים, זה בסדר גמור.

ואם הכיור עולה על גדותיו ולא נעים שהאורחים רואים, זה מה יש.

אגב אנחנו עושים הרבה חגים ושבתות לבד כי זה יותר מתאים לנו, בטוח יותר מלהתארח ולא פעם גם לארח זה כבד מדי.

מחליטים לארח כשיש כוחות והופ פתאום רגע לפני אני מוצאת את עצמי עושה הרבה יותר ממה שרציתי.

אגב כשאני מתכננת תוכניות, זה בטח לא הכי בריא נפשית אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שהכול אני אעשה.

ושיהיה לא מושלם.

אם בסוף לא אצטרך לעשות הכול לבד, זה יהיה בונוס.

(יש לזה חסרונות גדולים כמו הקושי לסמוך ולשחרר והסביבה לא תמיד אוהבת את זה אבל כרגע זו ההישרדות)

כל מה שאפשר לעשות במיקור חוץ, כדאי:

לקנות סלטים וחלות ועוגות (או גלידה, או עוגיות וכו' מה שיעשה שמח בקלות)

ולפעמים אפשר לקנות בסופר גם אוכל יותר מזה, למשל אצלי הילדים אוכלים בשמחה שניצלוני מאמא עוף וכשאין לי כוח, זה מה שיהיה על הפלטה. זה לא פחות כבוד שבת, אם זה אומר שאני אגיע שמחה יותר.

לעשות משלוח מהסופר (רמי לוי, שופרסל, ויקטורי או אפילו המכולת שלידך, כדאי לבדוק אם עושים משלוחים) אם אפשרי.

לקנות כלים חד פעמיים אם אין מדיח.

ולהוריד סטנדרטים...

את לא חייבת בארבעת המינים.

אז שחררי מהמשימה, זה שלו.

לגבי הסוכה, זה גם לא שלך בכלל, אבל זו האווירה של החג...

האם יכול להיות שהוא ימצא בסוף את הכוחות להעמיד אותה?

או שבאמת למצוא מתנדבים שיעזרו?

כ"כ מזדהה עם כל מה שכתבת, בעיקר הנקודה שאני בתכנון שאת הכל אני יעשה בסוף לבד

כי אין לדעת מה יהיה המצב

שיהיה מלא בריאות והצלחה - ובעיקר כמו שאמרת רוגע ושמחה, כי זה באמת העיקר!

אם אני מבינה נכון את המצב, מכיוון שאת בסיטואציה שוחקת ושואבת כוחות לאורך זמן, חשוב מאוד מאוד מאוד שתמצאי משהו שימלא אותך, שיהיה רק בשבילך.

לא עכשיו שנייה לפני חג אלא באופן כללי בשגרה

כמה שנדמה שאי אפשר, כי אין זמן או כסף או כוח, זה ממש ממש חשוב.

לא משנה אם זה חוג של תחביב או מפגש קבוע עם חברה, או התבודדות בזמן קבוע או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו.

בסוף אם הבית מתבסס עלייך, חיוני למלא את מאגר הכוחות שלך.

תמיד יש עוד אפשרויות, גם כשנראה שהכול סוגר עלייך.

(מקווה מאוד שאני כותבת סתם ואת לא מרגישה ככה, כותבת מתוך החוויות שלי)

מאד רוצה ליישם בעז"ה בחורף הקרוב

אפילו פגישה עם מטפלת כלשהי שיהיה לי איפה לפרוק (ולא רק פה..)

זה קשוח, כאילו מבחוץ זה מובן למה קצת קשה לי (ילדים קטנים, תינוק חמוד מאד ומאתגר מאד ב"ה)

אבל אף אחד לא יודע באמת כמה קשה לי

כאילו כאשת אברך מובן שהבעל יוצא הרבה

אבל הלוואי ושוב פעם הלוואי ואמן שהקושי שלי היה בגלל שהוא לומד (וכשזה קורה זה כ"כ הרבה יותר קל)

מאשר שהוא שרוע במיטה בחוסר כח

אז תקבעי מעכשיו לאחרי החגים.

ממש תקבעי, גם אם זה לעוד חודשיים, אחרת זה יתמסמס כי תמיד "יש משהו יותר דחוף/חשוב/אין כסף/אין זמן"

לגן שעשועים או משהו כזה

תשחק איתם בחצר

ככה שעתיים שלןש

תשלחי אותם עם אוכל אפילו שיעסיק יותר זמן...

ויתן לך קצת אוויר לעשות את הדברים שאת רןצה וצריכה?

לק"י

רפואה שלמה! וברוגע ושמחה!!

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

על חברת משלוחים.

אולי אפילו על כץ.

פעם שיין שלחו לי משלוח שנקודת החלוקה הקרובה ביותר היתה במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה ו..בעיר ערבית לחלוטין. אמנם בתוך הקו הירוק אבל עדיין..

בעלי האמיץ נסע להביא משם את המשלוח. (בעל החנות הרגיע אותו שהחנות ממש בכניסה ושהוא יכול לצפור לו והוא יצא אליו. הוא עצמו היה יהודי וניסה להרגיע שהכל ממש בטוח).

שיהיו בריאים

מלחיץ הסיפור עם המשלוח בעיר הערבית...

אצלי כנראה הסיבה ששמו נקודה כל כך רחוקה זה כי במפה זה באמת לא כל כך רחוק, פשוט באמצע יש את רמאללה, אז הדרך מסביב מאריכה בהרבה...🤷🏻‍♀️

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

אולי היא יכולה לעצבן, אבל אולי גם תועיל.

היא קשורה ולא קשורה לנושא שהועלה פה אז אומרת מראש שזה לא נכתב ספציפית לגבי זה, אלא רק כנקודה למחשבה במכלול ההתנהלות

כל הנושא של יהודה ושומרון הוא תחום אפור.

ליהודים שגרים שם שנים או שחונכו לכך מגיל 0, בוודאי לדור שני ושלישי זה ברור מאליו שזה איזור רגיל לגור בו בדיוק כמו כל מקום אחר בארץ,

ונוסיף על זה שיש גם חוק במדינת ישראל שאוסר על אפליה.

אבל מה שנכון למגזר הממשלתי לא תמיד נכון לשוק הפרטי.

אי אפשר לחוקק חוקים ולעצום עיניים כאילו בעזרת החוק המציאות השתנתה.

והמציאות הפוליטית הבינלאומית היא שלפעול באיזור יהודה ושומרון זה מורכב מבחינה מדינית- פוליטית (עולמית) ומבחינה בטחונית.

אני לא אומרת שלא לדרוש מה שמגיע, אבל לדרך ולסגנון יש משמעות כדי לא להבריח מי שנכנס לפעילות עסקית באיזור.

טעויות קורות, ואם הם נובעות מבלבול בין איזור יהודי לערבי כי המפות לא יכולות להיות מסומנות בסימונים שאינם מקובלים בשפה הבינלאומית, אז לפעמים זה אפילו די מתבקש שיקרה.

(זה לא מסביר למה אין מענה לפניות ולמה יש סחבת, זה כן יכול להסביר למה הטעות קרתה מלכתחילה. ובפעילות מהסוג הזה תמיד יותר קשה לפתור בעיות מאשר למנוע מראש)

לי באופן אישי יצא להיות מאוד מאותגרת בתקופות המלחמות עם איראן למשל כשקשרים מול חו"ל גם ככה הופכים להיות יותר רגישים פוליטית, היציבות העסקית מתערערת, אז לפחות את מה שתלוי בנו (העובדים בקצה) ניסינו לעשות הכי טוב שאפשר מתוך מטרה לא לאתגר מדי את הסיטואציה, ולא להפסיד בתחרות הבינ"ל

וככה עם אזעקות וטילים, מילואים וללא מסגרות, נתתי את ה200% שלי גם בעבודה כדי "לפצות" על הבלאגן שממילא נגרם (כגון שלא היה אפשר להוציא סחורה מהארץ כי בוטלו גם טיסות מסחריות)

וכדי לא לפגוע בקשרים העסקיים של חברה ישראלית בשווקים העולמיים ובמיתוג של ישראל בעולם.

(ואגב יש לנו שם של אנשים שאי אפשר לשבור אותם לא משנה מה, ומסתבר שזה משפיע על השיקולים לעשות איתנו עסקים)

זה לא אותו דבר פה,

אבל לפעמים מרגיש שלא תמיד יש מודעות לאיך כל הסיטואציה נתפסת מבחוץ וכמה שיתופי פעולה או בכלל הכרה במפעל ההתיישבות ממילא לא ברורים מאליהם והצורך לפעמים להכיל סיטואציות כדי לא להרוס קשרים עסקיים.

זה לא בדיוק קשור לסיטואציה שתוארה פה, אבל כן קצת קשור, אז מנצלת את ההזדמנות לדבר גם על הקשרים העסקיים ועל האתגרים והטעויות של גורמים מבחוץ. ולמה זה לא אותו דבר כמו משלוח בתוך הקו הירוק שלא לדבר על השוואה למשלוחים למדינות אחרות.

יכול להיות שהחברה הזאת ספציפית עושה טעויות שלא צריך להכיל ואולי עדיף שתפסיק את הפעילות העסקית שלה בכלל ותיתן לחברות אחרות שיודעות יותר טוב את העבודה להתרחב על חשבונה.

אני לא אומרת מה המסקנה שצריכה להיות במקרה הזה ספציפי, אלא מעלה נקודה כללית למחשבה לגבי שירות לוקה בחסר שנובע מלכתחילה ממורכבות של האיזור.

זה לא קשור לאזור בארץ

יש המון תלונות על חברות משלוחים. המון. היקף הפעילות המסחרית בארץ במשלוחים עחתה באלפי אחוזים מאז קורונה והמלחמה אבל השירות שלהם הרבה םעמים זוועתי ויש הרבה זלזול בלקוח הקצה

קראתי לא מעט ברשת על עסקים שמתלוננים בעצמם יל חברות השליחויות שלא נדבר על תלונות אזרחים. השירות מתחת לכל ביקורת הרבה םץפעמים ואין זמינות אנושית למענה ונעשות הרבה טעויות

אז אולי הקו הירוק קצת יותר מאתגר. אבל בכללי נושא המשלוחים הפך להיות בעיה בארץ

השאלה אם ריבוי תלונות יביא שיפור או יביא לסגירת הפעילות העסקית מול ישראל.

אני זוכרת שהייתה תקופה שגם המשלוחים מנקסט היו בסימן שאלה אם שווה להם להתעסק עם זה או לוותר על הנתח שוק הזעיר הזה.

אגב אצלנו המשלוחים עובדים פיקס עם שליח עד הבית למשל עם צ'יטה אבל לא רק.

אולי יש חברות שפחות עובדות במקומות מסויימים, אין לי מושג. (אני לא מזמינה משיין אז לא יודעת עם מי הם עובדים)

שאפשר למנוע את העניין של הימנעות מלעבוד איתנו בהקשר הזה.

אני, כשהתלוננתי לשיין על חברת שליחויות מסויימת (לדעתי כץ. ואני לא גרה ביהודה שומרון), ציינתי בפניהם את החברות שכן הייתי מרוצה מהם.

ככה שנתתי בפניהם את החלופות. לא סגרתי את האופציה שלהם ללקוחה מרוצה(;

ובאמת הפער בין חברות שליחויות לפעמים הזוי ומתסכל ממש.

לבין נקודת איסוף.

אני מזמינה תמיד שליח עד הבית, וגם בחברות שיש עליהן המון תלונות ברשת הכל מגיע בסדר גמור.

שווה לי להוסיף סכום מסוים כדי להימנע מעוגמת הנפש שיש סביב נקודות איסוף.

לק"י

או שהשליחים שואלים אם נוכל לרדת לקחת מהם🤷‍♀️

(לא, אני לא יורדת לקחת בעצמי 10 ליטר שמן...).

עוד נקודה לגבי זה ששמים לפעמים בנקודות שלא ביקשנו, זה כי לכל נקודת חלוקה של הדואר יש יכולת לקבל עד מספר מסויים של חבילות, מעליה- הם מעבירים לנקודה אחרת. המעצבן שלא תמיד הם שמים בנקודה קרובה/ נגישה🤦‍♀️

וזה שהשירות לקוחות גרוע זה הכי מעצבן.

(בנקודות איסוף יש בעיות אחרות אבל הן כן קשורות למקום המגורים ומקבלים את זה בכבוד בדכ.. וגם סתם טעויות לא קשורות כמו שיש בכל הארץ של שליחים שמגיעים למקומות מרוחקים וכו)

בכל אופן יש אצלנו בישוב בעיה קשה עם כץ ספציפית, במשלוחים עד הבית ספציפית, וזה בכלל לא מול שיין כי זה גם בהרבה משלוחים פנים ארציים..

ויש פה מספיק חברות שליחויות שכן עושות את העבודה שלהם

וגם שיין מזגזגים בין חברות שונות. משלוח אחרון שקיבלתי מהם היה מhfd בכלל..

ויש להם אינטרס עיסקי שלא להסיע את החבילה הרבה

לכן הן מרכזים חבילות לאיזורים מסויימים

כמובן שכל אחת רוצה שהחבילה תגיע כמה שיותר קרוב לבית

אבל ביו"ש זה יותר קשה, כי יש הרבה ישובים קטנים ויחסית לא קרובים

סתם לדוגמה, הישוב הכי גדול ביו"ש יהיה קטן יותר משכונה ממוצעת בירושלים

יש ישובים שיש בהם אפילו פחות תושבים שיש ברחוב בעיר

בכלל לא חשבתי על הכיוון הזה

וזה ברור שמשלוחים לוקחים יותר זמן להגיע לפה

ועדיין רק על החברה הזו מתארגנים לתביעה ייצוגית

כי ההתנהלות שלהם מחפירה ומלאת שקרים שהם ממשיכים לספר למרות שברור וידוע שאלה שקרים מוחלטים.

אז להגיד שזה כי אנחנו גרים ביו"ש זה נטו האשמת הקורבן.. אין קשר במקרה הזה.

אבל בסדר

אבל באמת כך הטענה שלי פה היא על השירות לקוחות שלהם.

לא כעסתי על זה שבחרו לי נקודה רחוקה ולא רלוונטית. באמת ניסיתי להבין מה גרם לטעות, והבנתי שבמפה זה נראה קרוב (נקודה אחרת באותו מרחק על המפה היא במרחק של 15 דק' נסיעה. זה באמת טעות סה"כ הגיונית).

אבל היו להם שרשרת של כשלים, שלגמרי לא קשורה לזה שאני גרה ביו"ש:

1. נתנו לי רק כמה שעות כדי לשנות את נקודת האיסוף (ההודעה הראשונה הגיע בערך ב-7, ב-12 כשראיתי כבר היתה הודעה נוספת ולא יכולתי לשנות).

2. בבוט בוואטסאפ יש אפשרות להשאיר פניה, כתוב שמקבלים תגובה תוך עד 3 ימי עסקים, בפועל לא קיבלתי אף תגובה על 3 או 4 פניות שהשארתי שם.

3. מידי פעם ובאופן לא צפוי מראש, כשכתבתי בוואטסאפ לא היתה תגובה של הבוט, ואז כן היה מענה אנושי (אחרי כמה שעות או אפילו יום אחרי). למה אין אפשרות לבחור בהתכתבות עם נציג אנושי במקום לקוות שיהיה לי מזל?

4. ועכשיו כשל חדש ואחרון לבינתיים - הרגע קיבלתי הודעה שהמשלוח הגיע אלי לבית, אבל הוא לא בשום מקום! חשוב אין לי עם מי לדבר...🫤 (שלחתי שוב הודעת וואטסאפ ולמזלי הבוט לא הגיב לי, אז לפחות יש תקווה לתגובה אנושית בעוד כמה שעות...)

משלוחים לכפר סבא, וקיבלתי משלוחים לטירה, טייבה וכפר קאסם (עם הודעה לקונית של 'הנקודה שנבחרה אינה זמינה'. אז למה נתתם לי אותה כאופציה מלכתחילה???).

ובפעם היחידה שבאמת קיבלתי בנקודה שבה ביקשתי, המוכר אמר לי- בטח, הנהגים הם ערביים, מתעצלים לסוע עד כפר סבא.

בקיצור- כל נהג שם את החבילה בחנות הקרובה לביתו וזהו (וכבר התלוננתי על זה כאן בעבר, ואפילו הפסקתי לקנות בגלל זה משיין. בארץ אני קודם בודקת מי חברת המשלוחים ולפי זה מחליטה אם לקנות באתר הספציפי או לא).

בקיצור- כתבת יפה, אבל לא רלוונטי בעיניי. הבעיות עם חברות המשלוחים לא קשורות רק לקו הירוק. זה פשוט אי מתן שירות.

(גם אם היו שמים לי את החבילה ברעננה או פתח תקווה זה היה מעצבן. לכן זה לא עניין שהסינים אמורים לראות כיחסי יהודים-ערבים. זו פשוט חברה עם שירות לקוחות מזעזע).

מהחברה הזו ובגלל זה שיניתי את החנויות מהן אני מזמינה

לפי חברת השליחויות והאחריות שהם נותנים אם קורה משהו

יש פער ענק בין השירות שחברות שליחויות נותנות

אין שום סיבה להמשיך להזמין ממי שמשתמש בחברת שליחויות גרועה

לק"י

לא יודעת כל כמה זמן. אבל אולי כל שעה-שעתיים. אם עשה, אז אפשר אחר יותר זמן.

אם לא עשה- אז להציע מהר יותר.

בהצלחה!

לחוויית הצלחה, אומרים לתת לשתות הרבה ואז ללכת לשירותים אחרי עשרים דקות.

בהתחלה גם הוא היה הולך לשירותים ולא יצא לו כלום, ואחר כך היה מפספס.

אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל לקלוט את העניין.

כיום הוא יודע להגיד כשיש לו, וללכת לשירותים בלי פספוסים.

עדיין יש פספוסים לפעמים, בעיקר כשהוא עייף, ובלילה הוא עוד ישן עם טיטול.

אבל בסך הכל הוא גמול יפה.

אני לוקחת אותו באופן יזום בעיקר לפני שיוצאים מהבית. גם בגן מזכירים להם ללכת לשירותים לפני פעילות.

חוץ מזה, אם נראה לי שהוא צריך, או אחרי שהוא שותה הרבה, אני יכולה לשאול אותו אם הוא צריך.

חמוד בן שנתיים וחצי. התחלנו גמילה לפני חודש +.

קטנים בדכ מצליח. אבל גדולים מזהה שצריך, יושב ולא מצליח לשחרר. גם כשיושב מלא זמן. עושה בועות וכו... לא מצליח וכמה דק אחרי שהולך מהשירותים בורח לו! וגם איך לא לקחת את זה קשה? ממש קשה לי כל פעם שבורח לו גדולים!

עם החזרה למסגרות הייתה רגרסיה רצינית. וגם עם החגים.

ובשבועיים האחרונים מבקש לשים טיטול ולעשות בטיטול.

מתלבטת מה לעשות עכשיו. איך לגרום לו לחזור להיות בלי טיטול? ואיך עוזרים לעשות גדולים בשירותים?

(זה גורם לילד לפחד שזה נופל למים, זה עושה לו הרגשה כאילו הוא יכול ליפול)

לכן כדאי להתחיל את הגמילה בסיר

הילדה מאוד פחדה לעשות בשירותים גדולים, אז היא הייתה מבקשת טיטול עושה בטיטול תקופה עד שעבר לה הפחד... זה יותר קל מפספוסים

כן הוא יפספס

וכן יהיה לך שלוליות בבית

לקנות 30 סמרטוטים וכל פעם לנגב

בלילה לעשות מכונה שלהם

אחרי יום-יומיים הוא ילמד את ההרגשה שיש צורך לעשות צרכים

ומכאן זה תלוי בילד, יש כאלה שאחרי יום יגמלו ויש כאלה שיקח להם גם כמה חודשים

בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים יורדים דרמטית הפספוסים

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

לדעתי כרגע התפקיד שלך זה לשחרר.

אם את לא רוצה שוב להיכנס לנעלי האמא, הדואגת, האחראית והוא הילדון, את תצטרכי לעבוד על לשחרר ולא רק הוא על לקחת אחריות.

תסמכי עליו, לא הכל בשליטתך ותלוי בתגובה שלך.

תסתכלי עליו כגבר שיודע לנהל ראיון, עם שיקול דעת, שיודע לבחור או לסרב, שמספיק חזק שגם אם יעשה טעות או יפספס הזדמנות הוא מספיק גבר כדי להתמודד עם זה.

(כנראה לא סתם התחברתם, כל אחד מצא אצל השני את הנקודה הזאת, אבל לא סתם את מרגישה שזה בסופו של דבר מפריע לזוגיות)

פשוט גם הוא קצת גןרר לשם

מה את חושבת

את חושבת שאני לןזר?

את גאה בי?

את שמחה עם מי שאני?

וזה סתפ באסה ברור שאני כן!

מספיק שצד אחד יוצא מהמשוואה הזאת, והמשוואה מסתדרת.

לכולנו יש את הדברים האלה, את לא בעייתית ולא היחידה.

לכל אחד בתחום שלו, אנחנו מתחתנים בנקודות מסוימות עם ההורים שלנו, משחזרים דינמיקות, נמשכים דווקא להוא שמזכיר לנו דפוס קדום,

ואז רבים סביב אותם ריבים שוב ושוב דואגים את אותם דאגות שוב ושוב, והולכים במעגלים, עד (במקרה הטוב) שמישהו מחליט לצאת מהמשוואה הזאת ולא להיות כפוף למשוואה הלא מוצלחת הזאת.

אם תעבדי על הצד שלך, על לא לקחת בשבילו את האחריות, על הנקודה שאצלך צריכה תיקון (אפשר להישאר שנים ושנים ב"קודם הוא, למה אני" "אני לא לבד בזוגיות הזאת")

אבל בשביל עצמך, תעשי מה שאת יכולה מצידך וכמו קסם תראי שהוא ישתנה גם. מניסיון מר עם סוף מתוק(:

ואומרת פעם אחת ולתמיד - בעלי אתה הכתר שלי כי אתה אתה

לא משנה לי אם תעבוד בזבל או בתכנות או תהיה שייח סעודי. זה לא מגדיר אותך בעיניי וחשוב לי שתשחרר מזה

אני רוצה שתעריך את עצמך בפני עצמך גם בלי קשר אליי. צא מהמקום הנמוך הזה. אנחנו לא שם. אני מבקשת ממך, אני רוצה שתחזור להסתכל על עצמך כמו שאני רואה אותך ובלי לבקש ממני על זה אישורים כל רגע. זה קצת מעייף אפילו

(זה נשמע חריף ותסגנני לפי רצונך אבל תביני את הרציונל מאחורי זה רגע

השיח הזה רק מזין את דמות הילד שבו מולך. ואת נאלצת שוב ושוב לנחם אותו ולחזק אותו ולתת לו אישור למי שהוא ולזה שהוא מספיק טוב וזה לופ שלא נגמר. זו לא כוונת המשורר בקשר בריא בעיניי. למרות שגם זה קורה בהמון בתים כן? אני מתייחסת לאידאל. ובאידאל זה אמור להיות הפוך, גבר תופס מעצמו גברי וטוב וחזק ומסוגל כי יש לו חוסן פנימי. והאישה שלצדו היא מנוע להוכיח את עצמו כדי לספק לה את מה שהוא מתחייב בכתובה לתת. הוא אמור להיות היציבות בבית ולא הפוך ואת נשענת ולא מובילה את כל המהלכים בעצמך.

יש כאלה שלא מתחברות אני יודעת. ויש כאלה שחיות עם זה שזו לא תהיה המציאות שלהן גם את זה אני יודעת. אני מדברת על אידאל וכותבת לך על זה כי העלית את עניין היפוך התפקידים וכנראה שמציאות אידאלית שכזו כן מדברת אלייך ואת שואפת לה. וכדי להגיע לשם את צריכה להבין איפה אתם עומדים כרגע ואיפה אתם צריכים חעמוד ואיך להגיע לשם

אולי כדאי אפילו להיעזר בליווי טיפולי

ממש לחתוך.

כל פעם שהוא מתחיל להגיד - אני לא מוכנה לשיח הזה.

גם כי אתם זוג ולא הורה וילד

וגם כי מי שפאסיבי לא מתקדם. רק כשדוחפים אותו בכוח.

וחבל. גם אם הצעד הראשון קטן, כשהוא האחד שאקטיבי - זה משנה המון. והוא יתקדם יותר ככה.

ומבחינת ריצוי, אני לא הייתי מוכנה לשמוע את כל זה, אני הייתי אומרת לבעלי: אהוב שלי אתה לא הולך לריאיון הזה בשביל לרצות אותי, וגם לא לכל ריאיון אחר. אנחנו זוג, אנחנו יחד בזה, והחלטנו שתתחיל לעבוד. אני מתה עליך, מעריכה אותך, ואתה האלוף שלי. לא משנה איזה עיסוק תבחר. אני מאחוריך, ואתה טוב לי ובעיניי תמיד. אני מציעה שתלך מחר לריאיון ותראה. אם לא מתאים, אחלה, אז תחפש ותמצא עבודה אחרת. עד שבע"ה תמצא עבודה התחלתית מתאימה.

להעביר את הכדור לידיים שלו. הוא אחראי לגורלו. הוא לא ילד שאמא אומרת לו מה לעשות.

כי אני יודעת שזה לא טוב

פשוט כילו אני לא רוצה להגיד לו מאמי אני לא רוצה לענית על זה או לחסום שיח על זה באיזה אופן כי שלא ירגיש שאני לא…

אבל הוא צריך לפתח קצת עמוד שדרה אין ברירה

(גבר מפונק זה כיף כי הוא גם יודע לפנק אבל זה מצריך כוחות אחרים)

להגיד משהו בסגנון של ''אתה יודע מה דעתי עליך, מה שמשנה זה מה שאתה חושב, אם אתה לא תחשוב שאתה לוזר אתה לא תהיה לוזר אף פעם''

משהו עדין שמחזיר את השאלה אליו במקום להכריח אותך לפדבק אותו כל הזמן...

שאם את עושה את זה כדי שהוא יפתח עמוד שדרה, את שוב בעמדת האמא או המבוגר האחראי מולו.

נקודת המוצא שלך צריכה להיות אחרת

לך לא מתאים להיות כל הזמן בעמדת האישור, ולכן השינוי. לא מתוך ניסיון לשנות אותו. מה זה יעשה לו - זה כבר שלו.

אבל קודם כל לא נכון עבורך להיות במצב הזה, ולכן כדאי לשנות.

אני הייתי מנסה לפרגן באופן יותר יומיומי כתגובה לדברים אמיתיים שאת מעריכה בו, ובמקביל אם הוא שואל אולי לתת רפרנס לדברים במציאות, ולא כתשובה כללית של "ברור", או "אני לא רוצה לענות"

אני סומכת עלייך שאתה יודע

זה ממש שלך אני יודעת שהתשובות אצלך אתה לא צריך את התשובות שלי

מה שאתה צריך אני מאחוריך

ולתמוך בדברים שמראים לו שאת רואה אותו. למשל להכין לו אוכל שהוא אוהב

לכתוב לו פתק משמח..

ממש להנכיח שאת איתו ואוהבת אותו בגלל שהוא הוא

ולא בגלל מה שהוא עושה או לא עושה.

מה שהוא עושה זה אחריות שלו מול עצמו

והקשר וההערכה שלך אליו היא לא תלויה בזה.

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.

גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה

תודה!!

למה צריך למדוד את ההתקדמות?

עיבוד זה חשוב, בכתיבה או בדרכים אחרות, אבל הייתי יוצאת רגע מהשבלונה של קטעי מידע ושאלות הבנת הנקרא, ומחפשת יותר בכיוון היצירתי - שלא צריך לקלוע לתשובה הנכונה.

עם מדבקות נגיד ואז הפתעה אחרי כמה זמן..

לא בקטע של בדיקת התשובות.. ממש לא..

והאמת הלוואי שהייתי יכולה פשוט להביא לו מסכת משניות ושילמד עם קהתי.. אבל נראלי שזה לא השלב..🤷‍♀️

שאני בכיתה א' קיבלתי רשות לקרוא בכיתה בזמן שיעורי עברית.

הייתי קוראת את הספר 'הקסם במתמטיקה' מתוך הסדר 'אני מגלה עולם'. לא יודעת כמה הבנתי, אבל נהניתי😊 ולגמרי קראתי להנאתי, אף אחד לא פידבק אותי על זה...

(אבל קראתי ברמה די גבוהה לילדת כיתה א'. הילדים שלי שעלו לכיתה א' קוראים לא היו מסתדרים עם ספר כזה... וככל הנראה בשום גיל לא היו נהנים ממנו🤭)

מהשיעור

ויותר יעבוד לו לעבוד במשהו אחר בזמן שהם עובדים בחוברות שלהם..

שמראה שכשמצ'פרים ילדים על עשיה בתחום מסויים, המוטיבציה הפנימית שלהם לעשות את אותו דבר הולכת ויורדת.

גם אם זה כיף..

כנראה הסיבה היא שהצ'ופר הוא כמו משכורת, וזה הופך את העשיה לעבודה.

אולי העניין הוא לא "גם אם זה נחמד" אלא דווקא אם זה נחמד. כלומר, אני חושבת שאולי אם יש משהו שבאמת לילד נחמד לעשות, אין עניין לצ'פר. אבל אם יש משהו שקשה ומתאגר וגם לא נחמד, זה יכול לעזור. נניח לבן שלי היה קושי במוטוריקה עדינה. עשינו כל מיני תרגילים ובהחלט צ'יפרתי אותו על התרגול, הוא עבד קשה!

בגן הוא לא תמיד היה משלים עבודות צביעה ויצירות, וביצע אותן באופן מינימלי כדי לסיים. היום הוא בכתה ב', לפעמים הוא מקבל משימות צביעה והוא מאוד נהנה, עושה את זה בכיף ומשקיע זמן ותשומת לב.

(ספציפית כאן באמת נשמע שמדובר בפעילות שאמורה להיות מהנה, אבל לא לגמרי ברור לי שהבנתי את העמדה של הילד. יכול להיות שהוא משועמם אבל צריך דחיפה קטנה לעשיה אחרת)

שעשו מחקר כזה על ילדים ומחקר כזה על מבוגרים. וראו שאצל מבוגרים המוטיבציה הפנימית יורדת וכשיורד החיזוק הם מפסיקים, ואצל ילדים זה נהיה הרגל והם ממשיכים גם אחרי שהחיזוקים החיצוניים יורדים.

אם זה משהו שמלכתחילה אין לילד מוטיבציה פנימית לעשות אותו (לדוגמא צחצוח שיניים) אז התגמול יכול להיות מנוע להטמעת הרגל. רוב האנשים שמצחצחים שיניים באופן קבוע לא נהנים מזה, הם עושים את זה - ובכן, מתוך הרגל ומודעות לחשיבות העניין.

אבל במחקר שדיברתי עליו מדובר על פעילות שהיא כיפית (צביעה חופשית).

כדאי לחשוב טוב אם המנוע ללימוד בחוברות אתגר יהיה בשביל הילד עבודה, הרגל, או עניין ומוטיבציה פנימית.

ואני גם מסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך. הזכרת לי שפעם ממש ראיתי את זה קורה עם הילדים שלי והפסקתי את התגמול והם חזרו לרצות.

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..

רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?

עבד על הבנת הנקרא אבל גם זכר ונקבה, יחיד ורבים, השלמת משפטים. לדעתי קוראים לזה "מה הסיפור שלכם"

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

וגם על התוספת!!

חשוב ממש...!!

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

אנסה לשאול..

אני בגילו הייתי עם דפי עבודה להעשרה שהמורה שמה לי בניילונית בקצה הכיתה.

הוא בתלמוד תורה? אם כן ממש כדאי דברים מדעיים ולהתקדם בחשבון.

אם תרצי אחפש לך בשמחה.

הוא מחונן? יש הרבה דפי עבודה שהם בעיקרם חשיבה למחוננים (למשל הפתרון לא מתבסס על לוח הכפל אלא על היגיון מפותח)

ממש אשמח לעזרה בלמצוא..

לא יודעת אם מוגדר מחונן..

אבל פותר תרגילים חשבון של כיתה ו כזה...

הרמה הכי ראשונית (טוב לילד שכבר קורא אבל לא שוטף אז צריך עוד טקסטים קצרים) זה חוברת בשם 'קצר וקולע'. אחר כך יש עוד חוברת ראשונה, שניה והלאה.

אלו חוברות שעובדות על מיומנויות קריאה וכתיבה חשובות, ויש שם בתוך הקטעים שעובדים על הבנת הנקרא גם קטעי מידע מעניינים בכל מיני נושאים.

תעשי חיפוש בגוגל, לדעתי כשאני הזמנתי מצאתי אתר שיש בו דוגמאות מתוך החוברות ואז אפשר לראות מה מתאים. אם לא תמצאי ואת רוצה לראות - אני יכולה לחפש לך.

אני קניתי בהמלצה של חברה שלמדת א'-ב', ובתיאום עם המורה של הילדים שלי.

בוקר טוב חשיבה - הוצאת יסוד

חוברת 'בוקר טוב חשיבה'.

אנחנו בתור ילדים מאוד אהבנו את החוברות האלו. לצערי כנראה כבר לא מדפיסים אותם מחדש, אבל של כיתה ג' עדיין זמין למכירה בכמה אתרים.

יש שם כל מיני חידות ודברים שדורשים חשיבה יצירתית, קצת מחוץ לקופסה.

(יש באתר ששמעתי פה בקישור דוגמא לעמוד אחד מהחוברת. זה לא משקף את כל מה שיש בה, כי יש שם דברים מגוונים, אבל זה נותן קצת טעימה, ותראי אם זה בכלל עשוי להתאים לבן שלך או מעבר לרמתו כרגע...)

איך אהבתי את זה כילדה!!

עשית לי נוסטלגיה עכשיו.

רעיונות אחרים שאפשר לתת לו:

*לעזור לתלמידים שיותר מתקשים.

*להכין חידון/ פעילות על החומר הנלמד, ולהפעיל את הכיתה בסיום הנושא.

* לעבוד בחוברת מקבילה לנלמד בכיתה.

(נתנו פה לדוגמה את החוברות של הבנתי את הקטע. אצלינו לומדים את החוברות האלו בבית הספר, אבל בכל מקצוע יש כמה חוברות מקבילות)

כאילו שהוא צריך להפעיל את המוח אבל לא מתקדם בחומר