"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה.."
הרב וולבה בנקודה אחרת מהרמח"ל מדבר על ההבדל בין השנים.
יסוד הוא של בניין שעיקרו מהמחנך שצריך לבנות, הבניים הוא מדורג וכך החיסדות וההוספה צריכה להיות מדורגת ועם מישהו אחר.
לעומת זאת יש על המחנך לדאוג גם לשורש העבודה, שורש של צמח שהר י צומח מעצמו פה זה נתנית כלים לנער שיתקדם מעצמו.
שאלה אחת נביא פה לדיון.
כיצד המחנך אמור לדעת מתי הוא בונה בניין ומתי זה עיקר העבודה של הנער מתי הוא מצמיח שורש שצומח מעצמו?
החלטתי לגעת בנקודה זו לקראת ט"ו בשבט ראש השנה לאילנת זמן של פריחה, והיסוד של העבודה העצמית.
עבודת ה' דורשת מאיתנו להתאמץ "יגיעה של תורה" אבל מתוך אותה יגיעה אנו צומחים החכמה מוסיפה עוד חוכמה, אדם לא יכול להישאר את כוחתיו ודאגתיו בקרבו תמיד.
אז אולי נוסיף פה למי שרוצה להוציא את הפרח שלו את מה שהוא התקדם השיג או כאב. או גם סיפור צדיקים על גדילה פריחה או סתם יצירה בהקשר.

יופי, אני לא יודע מספיק במלאכת הציור...