שאלה לבנות, וגם לבנים...ביינשון
שיער פזור/ אסוף/ כל צורה אחרת- זה מעיד על משהו?
רמה דתית? אופי? סתמי לחלוטין?
נכון שזה כתוב בשולחן ערוך אבל..דגן ותירוש

בימינו ההלכה הזאת אינה ידועה בכלל וכיום יש הרבה רבנים שלא פוסקים כך להלכה  משלל סיבות כך שבאמת לא חושב שזה מעיד על משהו.. ובכ'מ פרופורציות, בימינו שיש המון חוסר צניעות בתרבות הכללית והיא חודרת אלינו, יש דברים בסיסיים יותר לשאיפה.

מעיד על כך שחלק מהבנות הולכות לפי הפסק הקל יותר.ענבל
בס"ד

האם זה רע? בעיניי לא.
האם זה מתאים לכל אחד? בעיניי כן ומי שפוסל על זה הוא טיפש אבל אני נותנת לאחרים לטעות בעצמם.

בכל מקרה, רבנים מתירים היום שיער פזור (כמובן תלוי איזה ותלוי איפה וכו וכו וכו) אז יש גם דוסיות שהולכות ככה.

לרוב אני מניחה שחרדלניקים לא יילכו ככה.
אבל כל השאר כן.

ב"הצלחה.
שהיא משתייכת לזרם היותר חרדי זה הכלהפי
עד כמה שאני יודע לא מקפידים על זה מחוץ לחינוך החרדי כל-כךצקון לחש

יש גם חרדיות שאחרי הגיל של הסמינרים וכו' לא ממש הולכות ככה למיטב זכרוני...

 

אני סתם חושב שאסוף יפה יותר, אבל לא חושב שיש לזה הרבה משמעות (יש מצב טוב שאני טועה).

אסוף זה פדוט כדי לשמור על הופעה צנועה יותר.נפש חיה.

העיקר שהשיער יהיה אסוף. לא משנה איך .

צמה זה כבר מנהג חסידות.



אז תכסו את הראש מגיל 12 כמו שנהגו בעבר בחלק מעדות המזרח...צקון לחש

אם אין בעיה בגילוי שיער בכלל, מה הבעיה בשיער פזור?

יש מספיק פוסקים שמתירים את זה

ויש שלא.פה לקצת
אז אם זה לא המנהג של הבחורה להחמיר היא פחות צנועה? זה רחוקצקון לחש

מאוד מלהיות נכון.

אם היא עושה מעיקר הדין משהו שמותר וזה לא דעה דחוקה או איזה קולא אין בזה בעיה וזה לא מעיד על ירא"ש בעיניי

מי פרץ לו לניק??ציף



מענין שדווקא *אתה* כותב את זה
חחח גם אני תהיתי..לצלול לעומק
מה יש לכם? צקון לחש

@געוואלד

@פה לקצת

@לצלול לעומק

 

@ציף נראה לי קצת לא יפה לרמוז שאני ממציא החמרות. אם זאת ההלכה, זאת ההלכה.

די פוגע אפאטי

היא פשוט תהתה איך פתאום אתה יוצא 'מיקל'געוואלד
הגישה נשמעת שונה לחלוטין מהגישה שלך בדיונים אחרים. זה הכל.
זה לא מקל או מחמיר, מה שהלכה זה הלכה. לא מתווכחים עם הפוסקיםצקון לחש

כן מתווכחים עם הלא-פוסקים...

העניין הוא שהקביעה מיהם פוסקים ומי אינםגעוואלד
די שנויה במחלוקת. לכן לך זה פשוט, אבל למתבונן מהצד זה לא עקבי.
למה הקביעה שנויה במחלוקת? יש לך הרשאה מפוסק לפסוק, אתה פוסקצקון לחש

אם לא, אז לא.

התנאי הראשון הוא לדעת את כללי ההוראה וללכת לפיהם.

ובכן,געוואלד
אין לי כוח להיכנס לדיון.
בהצלחהצקון לחש


לא. אבלפה לקצת
להגיד לאלה שאומרות שלאסוף זה יותר צנוע שיכסחו את הראש זה גם רחוק מאוד מלהיות הגיוני....
קוראים לזה סרקזם... חח. כשזאת לא ההלכה, זאת לא ההלכהצקון לחש


אין הלכה כזאת? אין עניין לאסוף את השיער?פה לקצת
יש פוסקים שאומרים א' ויש פוסקים שאומרים ב'. יש מחלוקת, ולכןצקון לחש

נהרא נהרא ופשטיה. זה שאני לא נוהג כמו המנהג שלך לא עושה אותי פחות.

אה אוקיפה לקצת
אם על זה הדיון אז בסדר. לא נכנסת אליו

חשבתי שאתה אומר שאין בכלל עניין בלאסוף את השיער
לא... הבהרתי שיש גם יותר החמרות וגם יותר הקלות בהלכהצקון לחש

ומי שנוהג כמנהג שלו ע"פ ההלכה הוא בוודאי לא פחות ביראת שמים

השלב הבא הואעוד סתם אחד
שעוד תגיד ל @ענבל שזה בסדר שהיא לומדת גמרא...

תיזהר עם המדרון החלקלק הזה!
בוא לא נגזים צקון לחש


מאיפה הסקת שזה לא מעיקר הדין?חבוי


מלימוד הלכה. כמו שהובא פה בשרשור. כדאי לקרואצקון לחש


כיסוי מוחלט נחלקו הפוסקים. וגם מתי ואיך.נפש חיה.
העיקרון אומר
בת צריכה ששער הראש יהיה בצורה צנועה.

כלומר
אסוף ולא מתבדר ברוח.
מספיק ברור?
זה לא נכון. זאת לא דעת הפוסקים. את מחמירה על כולן רק כי אתצקון לחש

מחמירה על עצמך?

מחילה, זאת לא דרך.

אתה כותב דבר שלא אמרתי כלל ולא אכנס למה ואיך.נפש חיה.
כתבת נגד "שיער מתבדר ברוח". דעת פוסקים ענקי הדורות שמותרצקון לחש

צריך להזהר לא להוציא לעז על גדולי עולם.

אפשר מקור לזה?אניוהוא
בפניםצקון לחש

שער פזור לבנות - שאל את הרב - כיפה

 

משנה ברורה (סימן עה יב) מביא בענין זה מחלוקת בין המגן אברהם שסובר כי אין ללכת בשער פזור אלה בצמות וכד' ומביא גם את דעת המחצית השקל והמגן גבורים שמקילין בזה.

שכוייחאניוהוא
אגרוייסע מציאע (לא היה לי מה לכתוב)צקון לחש


בהתחלה קראתי את השאלה ולא האמנתיזוהרת בטורקיז
ששאלה כזאת נשאלת.
אחרי זה חשבתי עם עצמי ויש בזה משהו.
לכתחילה ברור שזה לא אומר כלום.אבל ככל הנראה בחורות שכן אוספות את שיערן ולא מפזרות בכלל(מדברת על זה שהן תמיד עם קוקס או קוקו) ככל הנראה מקפידות על צניעות ברמה גבוהה ומסוימת.
אישית ממליצה לא להיכנס למקומות האלה..כל כך יש דברים יותר חשובים לבדוק.
זאת אומרת החלטה שלך כמובן כמה משקל לתת לנתון הזה..
קח בחשבון שיש בנות שפשוט אוהבות אסוף ולכן ילכו עם אסוף תמיד, ולא מתוך צניעות אלא מתוך העדפה.
בהצלחה רבה
לפעמים,ד.

מי שהולכת באופן שאינו פזור בגלל שנוהגת כדעת ה"מגן אברהם" (מן הסתם לא דווקא יודעת שזה הוא..), זה יכול להעיד על הקפדה בצניעות. אבל לא בהכרח.

 

אבל - מי שלא הולכת כך, לא בהכרח מעיד על ההיפך.

 

שהרי המשנה ברורה מביא אחרי דעת המג"א, את ה"מחצית השקל" ועוד שהקלו בכך. וזה דבר נפוץ למדי כיום. לפחות במקומות שלא רובן-ככולן נוהגות אחרת.

 

 

אז כמו עוד דברים, לפעמים מעיד על הטעם האישי, לפעמים על משהו, לפעמים על שום דבר..

 

מכירים לפי האישיות והמידות והירא"ש וכו' - ואז יכולים לעתים לראות אם יש קשר כלשהו, או לא..

 

דומני שיש בנות מעולות עם כל הסוגים של הענין הזה, בגבולות  הטעם הטוב.

עניין של הרגל לענ''ד..רחפת..
אם התחנכתי לשיער אסוף, שיער פזור ירגיש לי פחות צנוע. תחושה אישית, בלי קשר למה ההלכה, מה נכון או מה אחרות חושבות.
מסכימה איתך עניין של חינוך מהבית..דובשניה
לרב לא מעיד על כלום, עניין של נוחות..dora
אהה.. ויופי
לאנוצת זהב

זה כבר נכנס לכל המגזרים..

תלוי אולי באורך..

לאדעת..לא

זה תמיד ההתלבטות שלי...אביול

בד"כ לדייטים לא הייתי הולכת עם שיער פזור. כי אני יודעת שיש שמקפידים על זה. בעיקרון עדיף כמה שפחות פזור

שאלתי על זה פעם רב דתי לאומיאדל34

והוא אמר שיש דעות מקלות ודעות מחמירות, ומהדעה המקלה שהוא הביא הוא אמר שצריך לפחות לאסוף קצת עם סיכה מלמעלה.

בעיני בכל מקרה אסוף יותר צנוע, אבל אם מישהי לא אוספת זה לא מראה על הרמה הדתית לדעתי.

מה שמראה זה אם החצאית לא מספיק ארוכה שלא לפי ההלכה. וזה אף פוסק לא מתיר.

לרוב לא מעיד לדעתי.גלגלית
אבל. כן צריך לזכור שיש חיוב לאישה לכסות את ראש לאחר נישואיה ולא סתם
כי שיער הוא אחד הדברים היפים באישה
ומכאן צריך לשאול
אם שיער באישה ערווה
איך זה שמתירים לבחורה רווקה ללכת ללא כיסוי ראש.?
זאת השאלה מצד האמת ולא הפוך.
אסוף צנוע יותר, בלי ספק . אבל לא כל מי שאוספת עושה זאת משיקולי צניעות .
ולכן זה לא בהכרח מעיד.
אבל צריך להתחיל עוד כמה צעדים לפני כן.הייזל
מי אמר שאישה נשואה צריכה לכסות את ראשה? מה פירוש "ופרע את ראש האישה"? אולי הייתה לה צמה והכהן התיר את צמתה? אולי השיער שלה גלש פזור ומהמם על מותניה (האוויר החם של המדבר שימש להן פן...), והוא בלגן אותו?
דיוק יפההלוי מא
מדאורייתא אין חיוב לכסות את הראש אלא לאסוף את השיער וכל זה בנשואה
חז"ל מסבירים אחרת וזה מספיק ליגלגלית
וחוץ מזה, איןסיכוי שהכהן הצדיק התיר את צמתה
מסתבר יותר שהסיר ממנה את הכובע או המטפחת המהממת..
דבר אחד נהיר לי ללא ספק: למרים ולאלישבע לא היההייזל
בובו.




וכיסוי הראש לאחר החתונה...סוס טרויאני

אחד הדברים שמלמדים על יראת שמים..

(מדברי מרן הרב עובדיה זצ"ל)

זה כבר בחז"ל. מקימיים בכיסוי ראש מצוות יראת ה':חסדי הים
על פי בבלי שבת קנו:, ובבלי קידושין לא.
יש נשים ויש נשיםהלוי מא
יש נשים שאוספות ובכל זאת לא הייתי מגדיר אותן יראות שמים מכיוו שעינן צרה בחברותיה או שמדברות לשון הרע ועוברות על ארור מכה רעהו בסתר. יש נשים שאוספות ונוהגות בצניעות בכל דרכיהן וקדוש יאמר להן. יש נשים שלא אוספות וגם נוהגות בפריצות ועינןן צרה כנ"ל. ויש נשים שלא אוספות וצנועות כנ"ל וקדוש יאמר להן. אבל כמדומני שלא זאת השאלה כשבאים לבחור בת זוג. קודם כל דרך ארץ קדמה לתורה והייתי ממליץ לבדוק התאמה רגילה תכונות מועדפות נשיאת חן וכד
בתור מי שמתלבטת על זה כל בוקר מחדשולבנתיים אוספת..אורות השמחה

שיער פזור כן מעיד על פתיחות כלשהיא! לדעתי גם עם סיכה שאוספת קצת..

בנות חרדליות לרוב לא ילכו עם סיכה..

השאלה אם יש בזה משו רע בפתיחות הזו..? אולי לא צריך להיות חנוקית לגמרי ואין שום דבר לא צנוע בללכת כך..

זה כבר שאלה אחרת..קורץ

 

ֶֶֶֶֶ^^אליפלא


תלוישקט רועם
לדעתי לגבי רמה דתית, לא בהכרח,תלוי ברמת המודעות שלה לעניין.. אלא אם כן זו תסרוקת שרואים שמושכת תשומת לב באופן מיוחד..

על אופי זה בוודאי מעיד. בדיוק כמו לבוש ואופן דיבור. וזה לא קשור דווקא לבנות..
זה הכל מראה כלליאוריתושלה

יכול להיות שמישהי עם שיער פזור לגמרי והיא תשדר צניעות מוחלטת, כי זו הפנימיות שלה ויכול להיות אחרת עם שיער אסוף ובכל זאת...

יכול להיות, אבל בוודאי שהטעם האישי מושפע מהנפש החוצה..שקט רועם
נראה לי שהשאלה לא מנוסחת היטברחל=)
לא חושבת שזה מראה על רמה דתית.

כן מראה על השתייכות תת מגזרית.

יש ציבורים, בתוך המגזר הדתי לאומי כמובן, שבהם לא רואים בנות שהולכות פזור. יש כאלה שכן רואים, וזה מעיד עליהן שהן בוחרות להיראות חיצונית סגנון פתוח יותר, ויש כאלה שזה לחלוטין נורמה אצלם ולא מראה על כלום. אבל הציבור שאצלו זה לא מראה על כלום, זה ציבור שמלכתחילה מוגדר פתוח יותר.

כלומר, שורה תחתונה, זה מראה חיצוני של פתיחות יחסית. לא מחייב על הנפש, בדיוק כמו שאורך החצאית לא מחייב, אך בכ"ז מראה שהבחורה בחרה להראות פן מסויים.
מה הבעייה בניסוח השאלה?ברגוע

זה בדיוק מה שהוא שאל- האם זה מעיד על משהו,

ואת כתבת שלדעתך זה לא מעיד על רמה דתית אלא על השתייכות.

בד"כ שיער אסוף, משדר רצינות וחכמה, ושיער פזורחסדי הים
משדר, פתיחות ויופי.
[ככה אני מקבל את הרושם]

אמנם זה תלוי בבחורה. יש בחורות, שממש מתאימות להן אסוף, או ממש מתאימות להן פזור.
אבל למה החלוקה הזו בין יופי לחכמה?הייזל
^^^^^^אופטימיות
בדיוק מה שתהיתי לעצמי.
לא חסר בכלל בחורות חכמות ורציניות עם שיער פזור.

ולגבי השאלה, אני חושבת שזה לא יכול להעיד על הנפש/רמה דתית אבל כן>>> יכול *לשדר* פתיחות בבחורה,וכמובן זה נורא תלוי במכלול,כלומר אם זה מתווסף למראה פחות צנוע,לבוש לא צנוע לצורך העניין אז סיכוי גדול שזה מגבש דעה מוצקה יותר שהרמה הדתית אינה גבוהה.
לכן אם המראה הכללי נראה צנוע והשיער פזור,לא הייתי ממהרת להסיק שזה מעיד על רמה רוחנית, כיוון שלפעמים אפילו בחורות עושות עבודה עם עצמן בהקשר הזה,כלומר הן יודעות שנראה יותר צנוע לאסוף מעט מקדימה ורוצות בכך..רק שקשה תמיד להקפיד ע"כ.
לא אמרתי שזה בהכרח סותר. התכוונתי מה זה משדר.חסדי הים
בעיניי שיער אסוף, יותר משדר ומדגיש את הצד של חכמה. שיער אסוף, יותר משדר ומדגיש את היופי.

יכולה להיות בחורה חכמה ויפה. אמנם בעולם החילוני, יגידו לה לבוא לראיון עבודה עם שיער אסוף, ולדייט עם שיער פזור.
מעיד על רצינות. לא קשור לחכמה.ברגוע


בעיני זה משדר ולא מעידאופטימיות
עקרונית (לא קשור לדיון פה) אני לא כ"כ מסכים.ברגוע

אם מישהו בוחר לשדר משהו, אז זה מעיד על כוונה פנימית (בד"כ).

חשבת עלזה שלפעמים אתה רוצה משהו מבפנים ובפועל קשה לך לעשותו?אופטימיות
אז זו הנקודה אצל בנות שהן מקפידות על מראה כללי צנוע והשיער פזור(,לא מדברת על רעמה כמו של אריה,כן?!) .
ברור, אני בכוונה לא רציתי לחזור לנושא של השיער וצניעות.ברגוע

אם נדבר על הדוג' שחסדי הים הביא (וגם על זה הגבתי מראש),

מי שבוחרת לבוא לראיון עבודה עם פזור אז כנראה שזה מעיד עליה שהיא פחות רצינית,

אין פה עניין של "קשה".

 

ובקשר למה שאת כתבת- לפעמים זה נכון, ולפעמים היא מ"אידאל" הולכת ככה,

ברור שמישהו מבחוץ בד"כ לא יכול לדעת, אבל צריך לראות מה היא בעצמה אומרת על זה.

אתה לא מבין, לא חשוב...אופטימיות
ראית את העריכה?ברגוע


עכשיו רואה,אופטימיות
צריך פשוט לראות איך הבחורה מרגישה ביחס לזה, אם זה לגיטימי בעיניה והמראה הכללי כפי שציינתי לא מעיד על צניעות אז מובן למה הפרט של 'פיזור שיער' מותיר רושם של חוסר צניעות.
אני חושב שזה משדר חכמה.חסדי הים
אכתוב יותר קיצוני, שהטבע של הגבר לראות יותר יופי באשה שמשדרת פחות חכמה.
מכאן הגיע, המשל על הבלונדיניות.
אויש.הייזל
וואיי וואיי וואיי.אורה2x
אישית אני רוצה חכמה ויפה כמו.....חסדי הים
איוונקה טראמפ <צ>

בתפילת השל"ה על הבנים, יש בקשה לזיווג בעלת חכמה ויופי. הלוואי שיתקיים בי!

[אם ה' יציב בפניי התלבטות, יותר חכמה או יותר יופי, ברור שארצה יותר חכמה.]
אמןאופטימיות
חח איוונקה יש רק אחת
מקרוב אפשר לראות שבעלה גם מדהים בקטע השכלתי ואשיותי...
כן. הם מיוחדים.חסדי הים
גם אחותי שלא מבינה בפוליטיקה, עוקבת אחרי איוונקה.
היא באמת, מעלה תמונות מעולות.
אתה מקשקש על החכמה!! אתה לא יכול לדעת כלום לפי צורת השיער.עובדת ה'!!
לדעתי אישה ששומרת על השיער היפה שלה ולא מראה אותו לכל הגברים ברחוב, היא האישה הכי יפה והכי חכמה בעולם!
היא מבינה עד כמה היא יפה ושומרת על היופי שלה לבעלה שיזכה להיות הגבר היחיד בעולם שרואה את השיער המהמם שיש לה, שהיא שומרת שנים רק בשבילו.
אני ממליצה לך להסתכל יותר על הפנימיות של הבחורות שתצא איתן!
הסוף שלך לכאורה סותר את ההתחלה. אם אשה נשואהחסדי הים
צריכה לשמור את יופיה לבעלה.
זאת אומרת, שכאשר היא שמה כיסוי ראש, היא לא משדרת יופי כלפי העולם. רק כאשר, היא מסירה את הכיסוי ראש שלה, ונותנת לשערה להיות פזור בפני בעלה, אז בעלה מכיר ביופיה.

[הדגשתי, שאני מדבר על מה היא משדרת, לא מה שבפנים.
יכולה להיות אשה מאוד חכמה ויפה, ותשדר את אחד הדברים, או לא תשדר כלום.
אני משתדל להסתכל לבפנים. לא תמיד זה אפשרי.]
הסברעובדת ה'!!
צודק, לכך התכוונתי.
כאשר האישה רווקה, ככה אני הבנתי, אם יש לה שיער ארוך אסור לה ללכת כשהשיער פזור.
אז היא יכולה ללכת עם צמה וכו..
ואז כשהיא נשואה היא תוכל להראות את שיערה המלא לבעלה.
בבקשה רק לא צמה בגיל 20+😨אופטימיות
לבית כשנוח סבבה..לבחוץ?😕
אין שום דבר רע בצמה.עובדת ה'!!
זה יפה.
לא אמרתי רע..אופטימיות
ואי אתם מצחיקים פה היום
לא הבנתיאניוהוא
הרי מפורש פה שמעל 20 זה צמע!!
צמה זה מ-ה-מ-ם!רחפת..
וברצינות, אני חושבת שצמה זה אצילי ויפה. צריך לדעת איך להתעסק איתה, אבל סה''כ, המצאה גאונית!
^^^^^^^^^^!!!!מבקש אמונה


צמה זה דווקא קלוע?צקון לחש


אממ.. אם לא קלוע, אז מה?רחפת..


איך קוראים לזה כשזה לא קלוע? קוקו?צקון לחש


אז צמה זה יותר טוב מקוקו? נראה לי שצמה זה של ילדות קטנות כזהצקון לחש


תלוי מבחינת מי, אני מגוונתחופשיה לנפשי
(מעדיפה פזור בכלל הרבה יותר פשוט בחיים)
כן אבל פזור זה לא יפהצקון לחש

למה זה נראה שצמה יותר אצילי?

אני לא מצליח להבין את זה צוחק למרות שזה נשמע הגיוני

לדעתך, ויש מלא סוגי צמותחופשיה לנפשי
מימין צמה משמאל קוקוחופשיה לנפשי

חחחחח הקוקו נראה לא פחות מכובדצקון לחש

לא הבנתי מה אני רואה בהתחלה בוכה/צוחק

א.זה דרש רצח חופשיה לנפשי
ב. זה קוקו מושקע, אתה צריך לראות את הקוקו שלי אחרי יום עבודה.
חח עזבי קוקו חלק נופל תוך שעההפי
גם צמה מוציאה קוצים בסוף... לא?!צקון לחש


קוצים????? אמא למה חחהפי
מה לא? צמה אחרי יום ארוך יוצאים לה זנבות כאלה מהצמהצקון לחש


כן אבל זה לא נקרא קוציםהפי
אז איך? ומה זה משנה! הכל נהרס בסוף יוםצקון לחש


התכוונתי כשאני לא משקיעה בכללחופשיה לנפשי
ובכל אופן, יש כאלה שאוהבות מרושל (אצלי זה ממש תלוי מצב רוח)
או, הסוגריים! צקון לחש


נראלי שוונציםהפי
כלומר זנבות ביידיש? צקון לחש


חח אני מקווה שלאהפי
שוונץ זה זנב בגרמניתצקון לחש


איזה בקיאותתהפי
חחחחחחח אללה גרמניה!!צקון לחש

או שלא...

חחח כן פחות(:הפיאחרונה
ואתה צודק,אסוף באמת מדגיש יופי (לדעתי גם מראה נקי/אסתטי)אופטימיות
|סייג: בתנאי שהבחורה יפה|
רק פזורTj
הכי יפה. גם אסוף יפה. הלכתית אין בעיה, ואם אין בעיה אז זה רק פלוס לאופי
כל הניתוחים בשרשור הזה על מה שער אסוף או פזור עשוי לסמל -עוד סתם אחד

לא היו מביישים חדר אוכל צבאי (ולא את השולחן של פלוגת הבייני"שים). איכסה. 

אתה ממש מגזיםצריך עיון
לא אהבתי את הדיון אבל הוא לא כ"כ נורא



(הבהרה: לא דיברתי עם המנהלות ואני מייצג רק את עצמי ולא כאן בתור מנהל)
זה גם מה שחילונים אומרים כשמעירים להם על דיונים כאלועוד סתם אחד

זה שלא הזכירו בשום מקום איברי גוף מוצנעים לא הופך את השיח לאינטלגנטי יותר, רוחני יותר או פחות בוטה. 

 

מה אני אגיד - זו הפעם הראשונה ש'זכיתי' להבין את דברי חז"ל ששער באשה ערווה. 

לא יודע מתי אכלת בחדר אוכל צבאי לאחרונהצריך עיון
אבל השיח שם הרבה יותר דוחה ומגעיל מכאן
לא אומר שזה יותר רוחני, אולי פחות בהמי
אמרתי שזה לא יבייש, לא שזה 'אותו דבר'עוד סתם אחד

ובכל אופן, מבחינת סקסיזם והחפצת נשים - זה אותו דבר בדיוק. גועל נפש. 

^^! מגזים בהחלטגמדיתלאגמדה
יש כאן הרבה שירשורים על זקנים של בחורים, גבהים, מבנה גוף ושאר ירקות על בחורים.. הפורום מפוצץ בהם חדשות לבקרים
אז יש נושאי דיון יותר איכותיים, אז?
מה ההבדל בדיוק?
אף אחד לא מנתחעוד סתם אחד

מה הגובה של הבחור אומר עליו. זה נתון, יש כאלו שנמשכות לזה, יש כאלו שזה פחות מפריע להן. זה אכן רדוד - אבל ניחא. 

 

להתחיל להסביר למישהי שאם היא אוספת את השער או מפזרת אותו זה מלמד משהו על הפנימיות שלה, מעיד עליה משהו, אני יכול עכשיו להסיק עליה דברים - זה הזוי ברמות אחרות. משול בעיניי לניסיון להסיק אם מישהי 'זורמת' או לא. סליחה על הבוטות, אבל ככה כל הדיון הזה התנהל. 

בטח שכן. כנראה פספסת.גמדיתלאגמדה
בקצרה?
גובה מעיד על גבריות, משדר ביטחון וכו... מוזמן לגלגל..(גילוי נאות: פתחתי את הניק כדי להתייעץ על נושא גובה שהפריע לי..)
וזקן או זיפים- משגר דוסיות או אי דוסיות..חסר?
?
זה קיים כאן כל הזמן!
אני לא מבינה מה ההזדעקות הזאת כשזה נוגע לבחורה?
מבחינתי אותו דבר.
אשריי שזכיתי לפספסעוד סתם אחד

גם החפצת גברים היא גועל נפש.

אם כך, באמת אשריך.גמדיתלאגמדה
עקביות זה דבר חשוב ומוערך בעיני.
*עקיבות עוד סתם אחד


יאללה גם כן אתהגמדיתלאגמדה
לא ראיתי שום הודעה כזוקוד אבל פתוח
אז כנראה שלא קראת את כל השרשורעוד סתם אחד

כמו שכנראה אני לא קראתי את כל השרשורים ההם, לפי טענתה של גמדיתלאגמדה.

לא. פשוט אתם לא עושים הבחנהקוד אבל פתוח
בין מעיד על x
לבין משדר x


כיפה וזקן משדרים יראת שמים.
כיפה וזקן לא מעידים על יראת שמים.
התגובה שלך גרמה לי לכתוב את מה שכתבתי מלכתחילהקוד אבל פתוח
רק שמתי לב לגבר אחד פה שהגיב בשרשור, שאמר שזה 'מעיד'חסדי הים
אני כתבתי, רק מה זה 'משדר', ולא דברתי על הפנימיות בכלל.
כתבתי, על פי חוויה אישית שלי, ומה שקראתי שאחרים מרגישים שזה משדר.

אני לא רואה בעיה לדבר באופן כללי מה תסרוקת משדרת, או סגנון לבוש, או כל דבר אחר. (במיוחד אם אנחנו לא מדברים על מישהו או מישהי ספציפיים.)
זה בכלל לא החפצת האשה או הגבר, זה לדון איך דברים חיצוניים שאנחנו עושים משפיעים על הראייה של אנשים אחרים.
למדתי על זה בפסיכולוגיה חברתית.
עוד סתם אחד, ניחמתני.הייזל
לקחת חלק בדיון, לא?גמדיתלאגמדה
אין לי נסיון בשולחנות בחד'א צבאיאניוהוא
אבל אין ספק שזה חרג מתחום הטעם הטוב..
תודה על זה^.כמעין הנובע
ועוד יותר לא צנוע לדבר על שיער של אישה שככה וככה ומה זה אומר.
צניעות אמיתית מתבטאת בדיוק כאן.
במה זה שונה מכל דיון הלכתי אחר? או שאולי נצנזר את השו"ע? חחצקון לחש


לא מכיר מקום שיש בו פלוגת ביינישים,אילתי
מקסימום מחלקה עכשיו רציני, אותי לא מעניין כל העסק הזה של איך היא תלך, ציירה גבות/שפם/זקן הולכת עם פזור/צמה/קוקס/קוקו שקר או אנא ערף עם מה, אבל אני מכבד את האלו שזה כן חשוב להם כי וואלה אם זה מפריע להם זה יוצר בעיות במציאת חן. ( מסייג, אני חושב שההתעסקות המיוצרת הזו בחיצוניות פוגעת מאוד אבל ניחא, כל אחד בדרכו) ולכן אני חושב שאם זה מפריע להם הם יכולים לדבר על זה כאן ואין פה חוסר צניעות או החפצה, יש פה סגנון מסויים שאנשים מחפשים וזה לגיטימי.
בהכללה,מעיד על רמה דתיתמישהי 1
אומר את דעתי...מבקש אמונה

כתוב "כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה"  

 

גם אם נאמר (אני לא יודע) שיש פוסקים שמתירים שיער פזור,

עדיין בחורה שהחליטה לאסוף את השיער מתוך רצון לצניעות זה יותר יראת שמים. 

 

אבל אם זה בא מהרגל,קדושה אני מאמין שיש.. אבל אם הבחורה עצמה יותר יראת שמים זה לא בטוח בכלל

בעלי הישיבה בוחר- שיעור ז' ביקש ממני לבוא לפגישה הבאה פזור..אמון ואמונה

זה היה שלב ההלם שלי. והכעס שלו....

"את יוצאת עם בחור כדי להתחתן, אפשר בבקשה שתעשי מאמץ להיות יפה?

שעות עשיתי את הצמת שורש הזאת... השקעות...

חחח

הוא למד בהר המור.... לא חפיפניק

מוזר מאודאור32
לבקש ממישהי שלא אשתך לפזר את השער בצורה שכתבת נשמע ממש מוזר אם זה לא לפני האירוסין או בשלב דומה...
באמת נשמע קצת מוזר..אילתי
בבוודאיחן תוהמי
ברמה מסויימת כן. אבל...אלטלנה
יש עניין ללכת עם שיער אסוף. כי כן, שיער פזור בדרכ יותר מושך תשומת לב ותחושה 'משוחררת'
מבחינתי באידיאל ללכת תמיד אסוף (קליפס שתופס קצת את השיער לא מוגדר מבחינתי אסוף( ואם השיער שלי היה יותר קל לסידור תמיד הייתי הולכת אסוף (חח נשמע סתם תירוץ אבל רציני שזאת המציאות(

מה שכן, לא הייתי פוסלת על זה . כי הלכתית יש מקום להקל בזה. לא כמו חצאית קצרה/פתח חולצה וכו' שיותר בעייתי. מה שכן, הייתי בוחנת את זה בתוך מכלול הדברים ,היחס הכללי להלכה והערכים שמובילים את אותה הבחורה
חד משמעית מעידאור32
לא הייתי שופט ומקבל החלטות לפי זה, אבל הנכונות של אישה לאסוף את השיר נראית לי דבר שמאוד מעיד על הרצון שלה לצניעות ועל המסירות שלה לזה- על דרך החיוב כלומר: כשזה קיים זה מדהים כשמישהי לא אוספת זה לא אומר רע בעיני...
לחסדי היםמנוחה ושמחה 2
אסור להסתכל באשת איש
ואם אתה מתבונן ונהנה מיופיין של נשים ואפילו רווקות, לפחות תתבייש ואל תשתף את כולנו. זה אתר דוס בדיון שאמור להתחיל ולהסתיים מהסתכלות של יראת שמים
אסור להסתכל גם ברווקות.צקון לחש

לא הבנתי את השרשוריאדה פה

תעייני בריטב"א סוף מסכת קידושיןחסדי הים
מה הולך פה?צקון לחש


התכוונתי שאשת איש ממש חמורמנוחה ושמחה 2
כשגם על הסתכלות ברווקות היה עליו להתבייש מפני ה' ומפני בני אדם ולפחות לא לכתוב זאת כאילו זה לגיטימי (חסדי הים פירט איזו אשת איש יפה בעיניו ותיאר שמתבונן בתמונותיה)
אה... לא יודע איך להגיב על זה.צקון לחש

קצת הזוי לקלוט את זה פתאום

אני לא מסתכל מצד התאווה, ולא עולה על לבי תאווה.חסדי הים
אני מסתכל על בריות נאות של הקב"ה. [תעייני בריטב"א שציינתי]
רב גדול שהוא דיין, התיר לי אישית.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח צקון לחש


ממה שזכור לי מהריטב"אע מ
הוא מדבר על מציאות של ענקי התנאים והאמוראים שלא מעניין אותם מה הם רואים, אלא כל מיני עניינים רוחניים (אני צודק?).
כמו, אם תחפש דוגמה בדורנו, האדמורים שרוקדים בחתונות עם הכלה, כשהיא עומדת בלי לזוז, מחזיקה בחבל, והאדמו"ר במרחק עשרות מטרים מחזיק בצד השני של החבל ורוקד. מה שמעניין אותו זה הזיווג העליון שנעשה למעלה כשפה יש איזה זיווג פחות מעניין. ובכל זאת תראה כמה הרחקות הם עושים.
לא יודע אם הייתי משווה את עצמי לדברים האלה, בטח בלי כל ההרחקות הראויות.

עריכה: מוסיף את הראי"ה במידות הראי"ה, צניעות:
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.
(זה לא הכל אבל זה העיקר)
אתה צודק. ודאי שמדובר במציאות של "קאקי חיוורי". דוד המלךצקון לחש
עבר עריכה על ידי צקון לחש בתאריך כ"ה בשבט תשע"ז 02:58

שהרג את היצר הרע שלו וכן הלאה קדושי עליון.

 

יש להוסיף גם שהאדמו"רים שעושים את המצווה טאנץ לא רואים את הכלה בכלל. היא מוקפת בבדים בגודל שלא יביישו אוהל סיירים. לא רואים לא פנים ולא תואר הגוף.

 

חייב לדייק כמה דברים.

לשון הריטב"א שם:

"אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן".

 

עריכה: קיצור, תמצות, והמנעות מדיון מיותר.

לומדים מהריטב"א יסוד שעיקר איסור ההסתכלותחסדי הים
הוא בצורה של תאווה, וכמו שכותב הרמב"ם "דרך תאווה".
נכון שבזמן הגמרא, לא הסתכלו בכלל, כדי שלא יגיעו לידי תאווה. אמנם בדורנו, שנשים נמצאות בכל מקום, זה לא הגיוני. יותר מכך, אנשים נורמלים כבר לא מהרהרים במראה סתמי של אשה, כי הם רגילים בכך. לכן צריך בדורנו, להתמקד שהמחשבות יהיו נקיות, ולראות בזה בריה של נאה של ה', כמו שבירך רבי עקיבא על אשה נאה, ולא לחשוב כלל בכיוון של תאווה.

אלו שבדורנו שמנסים לברוח לא להסתכל, דווקא מבעירים בקרבם רוח תאווה, כי כידוע בפסיכולוגיה האדם שמנסה לברוח במחשבתו מתופעה שנמצאת לפניו, זה עוד מגביר בקרבו את רוח התאווה.

סלח לי אבלאניוהוא
אלו לא סברות הלכתיות.

לא נותר לי אלא להסכים עם צקון בצחוקו...
קודם כל הריטב"א הזה לא הלכה. להלכה ההסתכלות היא איסור בפניצקון לחש

עצמו והוא דאורייתא.

 

דבר שני, לגבי הפסיכולוגיה, לא יודע על איזה פסיכולוגיה אתה מדבר.

אני למדתי ההפך.

קל וחומר שיש את דברי חז"ל "משביעו רעב, מרעיבו שבע". מה שנכון לגבי כל התאוות.

*האג"מ מדייק מלשון הרמב"ם, שדאורייתא, זה רק דרך תאווה.חסדי הים
*יש לפחות אחרון אחד, שמביא את הריטב"א להלכה, ובאותו דפוס של שולחן ערוך שפתחתי עם הדיין, האחרון הזה הובא בשוליים של השו"ע. על כל פנים, לומדים ממנו את הסברא הבסיסית, שעיקר האיסור הוא "דרך תאווה", וזה גם מובא ברמב"ם ובשו"ע, כפי שהזכרתי לעיל.

*לגבי התלמוד בבלי בסוכה: "מרעיבו שבע", זה דווקא על התאווה עצמה, פה אנחנו מדברים על מעשה חיצוני שלפני התאווה בכלל.
אז כשהיה מציאות, שאין הרבה נשים ברחובות, אז חכמים הזהירו לא להסתכל, כדי לא להגיע לידי התאווה. היום שהרגילות שיש הרבה נשים בסביבנו, ואנשים נורמלים לא מהרהרים כשמסתכלים עליהם, כי זה כבר דבר הרגיל, לכן מותר להסתכל לא דרך תאווה, ובד"כ אלו שנמענים בכוח, בדורנו הם אלו שמגיעים למחשבות תאווה.
דרך תאווה = להנות! זה פשוט וברור מדין אצבע קטנהצקון לחש

המרעיבו וכו' זה לא דווקא על התאווה עצמה, פשוט לכל אדם שעבד על המידות שלו.

אם אתה רוצה ללכת ע"פ הפסיכולוגיה (שאין לי מושג איפה למדת), תהנה.

 

אם אתה מתעקש לא לשמוע מה שאומרים לך, אשריך, לך בדרך שלך וחזק ואמץ.

אני את שלי עשיתי

אסוף זה מכוער, זה הכל..ארוון
איך אתם הייתם מגיבים?אביעד מילוא

נרשמתי לשדכנית ואחרי  תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?

(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)

שומר את המספר שלה ב"לא לענות"אריק מהדרום
שואלת למההרמוניה
הסיבה היא סיבה טובהאביעד מילוא

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

שהיתה אומרת מראש. זה לא לעניין...יעל מהדרום

לק"י


אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

זהמעליב..הרמוניה
תלוי מה הסיבהשם פשוט
עבר עריכה על ידי שם פשוט בתאריך ט' בניסן תשפ"ו 15:41

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

הזויה🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

היא שדכנית ששילמת לה או בהתנדבות?ארץ השוקולד

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

יש דמי רישום ושכר שדכנות כןאביעד מילוא
מה?????????????????אני:)))))

אני בהלם!!

אני אגיד לך משהו אביעדאריק מהדרום

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.


אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.


שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.


שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.


והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.


אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

..הרמוניה

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

נראה לי שאגיב לך בפרטי...מחר בלי נדריעל מהדרום
תודה(:הרמוניה
אני עברתי את שלב הליצור קשר בעצמךאביעד מילוא

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

כמה זה נפוץ מה שקרה לי?אביעד מילוא

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

בהנחה שהיא התכוונה למה שאתה חושבנוגע, לא נוגע
(אם המילה "להשקיע" זה עיקר העניין, אפשר לפרש את זה בדוחק גם בלי הקונוטציה הרגשית) - אחרי מעשה כדאי ללמוד מזה לזהות וייב של נשים בסגנון כזה (בכל הקשר) ולהתרחק או להיזהר מראש. כנראה לא סתם הרגשת מראש תחושה לא טובה ממנה.
היא לקחה כסף?advfb
כן דמי רישוםאביעד מילוא
נשמע שהיא לא בסדרadvfb

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

 

מבינה שזה מעליבברוקולי

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

הייתי מדבר איתה מאוד בתקיפותחתול זמניאחרונה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

תכנון חתונה...תודהלכם

אז ככה... מאז השרשור האחרון ברוך ה' התארסתי, ובאמת לכל הרווקים והרווקות, תפילות, תפילות ותפילות, ולא להתייאש, ובסוף זה יגיע ובגדול!

ובקיצור ולעניין אני וארוסתי וגם המשפחות שלנו לא במצב כלכלי מי יודע מה.. ואנחנו מחפשים לעשות חתונה שגם מצד אחת תיהיה מכובדת (לא מרשים אבל גם לא עוף שעשה טבילה במרק...) אז אשמח אם מישהו יכול לייעץ על אולמות ועל אופציות להוריד עלויות, אנחנו מעדיפים לעשות את החתונה אחרי שבועות, אני יודע שזה עונת החתונות והמחירים קצת יותר גבוהים אבל אחרי שבועות זה בהעדפה.

היא מאיזור כפר יונה ואני מירושלים, אז אנחנו מחפשים משהו בין לבין, כמו פתח תקוה מודיעין רמת גן וכו' עדיפות למחיר יותר נוח... בכל מקרה אשמח לשמוע עצות ממה כדי להיזהר, ואיך לחסוך בהוצאות, אני מאמין שסך האורחים יהיה בין 300-450 אנחנו ממש בהתחלה של כל הסיפור אז אנחנו כרגע באמת בניסוי וטעיה בהכל... עדיין לא ראינו אולמות, שמעתי מחירים יקרים למנה שזה 200 פלוס אני באמת לא יודע מה המציאות אבל בהעדפה כמה שפחות, בקיצור ולעניין אשמח לעצות, תודה רבה🙏

באזור נתיבות יש אולמות זולים משמעותיתאריק מהדרום
מה עם קונספט חלופי?שלומית.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

יש גם וילות שאפשר בחצר שםמבולבלת מאדדדד

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

אודל אירועים בפתח תקווההרמוניה

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

200 למנה לא נחשב יקר לצערנו…מבולבלת מאדדדד

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…


ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.


ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

אני חושבת שכשהתחתנו מנה עלתה סביב ה-200יעל מהדרום

לק"י


וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅


מזל טוב!!

מחירים סטנדרטים כיום הם כ300₪ למנה…מבולבלת מאדדדד
באולמות טובים. היה לנו במשפחה אירוע לפני כמה זמן ובדקנו את העניין.

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

כל הכבוד על החשיבה הכלכלית של היכולתארץ השוקולד
נראה לי כדאי באמת לחפש קונספט אחר ולצמצן באורחים
בבני ברק ומודיעין עילית יש אולמות זולים יותרשוקולד לבן

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

יש במודיעין עילית "גן הדסים" הבנתי שהוא זולנפש חיה.אחרונה
ויש עוד אולם שכחתי את שמו. 
היא סבבה והכל...חתול זמני

אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).

מה עושים.

זה בסדרadvfb

זה זמני

זה לא אני, זה אתהחתול זמני
תודה על הדאגהadvfb
אה הכוונה היא שהמשפט נאמר כציטוט פסאודואפיגרפיחתול זמני

בשם הבחורה

תודה, למדת אותי מילה חדשהadvfb
טיפות של אור
@חתול זמני א. קונים אלרג'יקס. ב. עוברים לכלבים. ג. מגגלים 'חתולים היפואלרגניים' ופותחים על זה שיחה בדייט
א. פתרון זמני לבעיה סופיתחתול זמני

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במקרה כזהטיפות של אוראחרונה
מתבאסים *ואז* עוברים לכלבים. יש לכם אלרגיה לחתולים עכשיו
שאלה על מקומות מומלצים לדייטיםארץ השוקולד

בקרית ספר (מודיעין עילית),

פתוחים עד מאוחר, עם אוכל טעים.

אפשר בש.א. אם אתם לא רוצים לענות כאן.

יש כמהנפש חיה.

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)


 

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו


 

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.


אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

 

מעולה, תודה רבהארץ השוקולד
אסתדר עם השמות, לא צריך טלפונים
בהצלחה ! גבריאל.ק.צ
תודהארץ השוקולדאחרונה
עריכות ומחיקותהתלמיד העייף

מה דעתכם על למחוק הודעה או לערוך אותה בשיחת ווצאפ עם בחורה? הבנתי שלמחוק זה באמת לא יפה אבל לערוך מה דעתכם? סה"כ תיקונים קטנים איך הצד השני תופס את זה?

המדיניות שלי:חתול זמני

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

 

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

אישית מעדיף לשלוח הודעת תיקוןארץ השוקולד

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

בעיניי זה תלוי הקשר,אילת השחר

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.


אתחיל בתלוי הקשר:


אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.


אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.


תלוי שלב בקשר:


בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.


בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.


דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.


תלוי אדם:


יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.


בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.


תעשה מה שבא לךintuscrepidam

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

נגעת נסעתadvfb

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

אני חושבת שזה זוטותאני:)))))
יש לי לקוחמישהי נשואה

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות


אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי

צודקתזיויקאחרונה
עוד מעט פסח - אני רוצה להציף כאןלגיטימי?

שני דברים:

דבר ראשון - דברים שכתבי בעבר לקראת פסח:

אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות

השנה אולי המצב יותר קשה ומורכב - אבל אני לדעתי חשוב לדאוג לעצמינו.

 

דבר שני, שני טקסטים שפורסמו ע"י אבינועם הרש. הטקסט השני הוא תגובה לראשון.

באופן אישי, הם גורמים לי לחשוב על היחסים שלי עם המשפחה שלי, עם הסובבים אותי - ועל האפשרויות שלי להתמודד עם המצב הקיים. לבחור מה לעשות.

וזה התחבר לי עם מה שכתבתי בשרשור ההוא.

 

#1

"היי אבינועם.

לקח המון זמן להחליט שאני רוצה ללכת על זה ולכתוב לך ומקווה שהדברים באמת יובנו כפי שרציתי ולא יילקחו למקומות אחרי

בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקה של הכאב:

בתור מישהי שמבלה את רוב היום שלה בעולם הביטוח, אני אלופה בניהול סיכונים.

אני יודעת לחשב הסתברויות, אני מרוויחה מספרים שגורמים לאנשים להרים גבה, ויש לי פוליסה לכל צרה שלא תבוא.

אבל יש "אירוע ביטוחי" אחד שכמה שלא אהפוך אותו, אין לו באמת כיסוי או פרמיה ואין לו שום סוכן שיכול להציל אותי ממנו:

אני מדברת למי שלא הבין עד עכשיו על 'ליל הסדר'.

עוד לא כתבתי אז הנה:

אני בת 45 ובשפה של "הביצה" שנטשתי מזמן, אני כבר לא נחשבת 'פרויקט' אלא יותר 'השקעה' שהמניה שלה לא מבוקשת כמו שהייתה פעם...

עצוב? תדפדפו. אני כבר לא שם.

אלו החיים שלי ואני שמחה בהם בכל רגע ורגע מחדש. רק אל תרחמו עליי.

יש לי חברות מהאולפנה שהם כבר סבתות ויש להם חיים עלובים.

יש לי חברות שמתחזקות זוגיות רעילה רק בגלל ה'מה יגידו'.

אז באמת, תשמרו את הרחמים שלכם למישהי אחרת.

אבל עדיין אני שונאת את ליל הסדר. מתאבת בדם...

אני שונאת אותו בכל נימי נפשי.

בזמן שכולם מחפשים חמץ בארונות, אני מחפשת מקום להחביא בו את הלב שלי כדי שלא יתפורר לי מול הפרצופים המרחמים.

עד לפני חמש שנים, הייתי ה"חיילת" המצטיינת של החג:

הבת המסורה.

הורים היו לוחצים, עושים לי רגשי של "מה, תהיי לבד?" ו'את לא באמת רוצה לפרק את המשפחה שלנו עד שכולם כולל כולם מגיעים נכון? את יודעת שזה החמצן שלנו...".

ואני, תמימה שכמוני, הייתי מגיעה ומתייצבת בבית הילדות שלי, רק שפתאום הבית הזה נהיה צפוף מדי.

לכולם היו חדרים. לאחים הקטנים שלי, לאחיות שלי, לנשים שלהם.

ולי? לי הייתה הספה בסלון. קראת טוב. הספה בסלון.

אני, שהייתי אז בת 40 הייתי מוצאת את עצמי ישנה ליטרלי בסלון.

כותבת ועדיין בלתי נתפס בעיניי.

תנסו רגע לדמיין אישה בת 40, מנהלת בכירה בביטוח, שיושבת בישיבות דירקטוריון, הולכת לישון בפיג'מה בסלון כשמסביב לה פרושים מזרונים של אחיינים שמרטיבים בלילה או בועטים מתוך שינה.

הזיה? טוב, לא בבית של ההורים שלי.

ויודע מה הכי צרם לי?

וואלה זה לא הפריע לאף אחד מהאחים או לאף אחת מהאחיות שלי.

העובדה שאחותם הבכורה, הרווקה, מתכלבת והולכת לישון בסלון ששעון השבת מכבה את האור בשלוש לפנות בוקר ורעש מטורף וכולם שם ואני צריכה ללכת לישון במקום המרכזי של הבית כאשר בכל רגע נתון הבעלים של האחיות הקטנות שלי עוברות שם ואני עם פיג'מה ואולי לא מתאים לי שהם יראו אותי ככה...

אז העובדה שההזיה הזו ממש לא הפריעה לאף אחת...זה פשוט גמר אותי. לגמרי.

אני זוכרת שכל ליל הסדר הזה חשבתי לעצמי:

תגידו יחבורת מופרעים, באמת זה מפריע לכם שאני מושפלת בצורה כזו?

ובכן...מסתבר שלא.

ומה לא עשיתי?

ניקיתי כמו מטורפת אחרי כולם, שטפתי כלים מתי שהנשים הפרינססות של האחים שלי לא נקפו אצבע, הורדתי מהושלחן, הכול.

ממש 'סיפורה של שפחה'. רק שברוב תמימותי לא הרגשתי שפחה.

כאילו ברור שעשיתי את זה לגמרי מרצוני. באהבה. בלב שלם.

בלי מרמור ובלי כלום.

באמת. הייתי ה"דודה המגניבה". זאת שלוקחת את כל הילדים לסיבוב בגינה כדי שהנשים של האחים שלי – ילדות בנות 25 עם מטפחת מעוצבת ועיניים עייפות – יוכלו לנוח צהריים.

עד שהגיע ה"פרצוף".

זה היה בערב חג אחד:

אחי הקטן, זה שפעם הייתי מחליפה לו חיתולים, ביקש ממני "רק לשעה" לשמור על הילדים שלו. הם היו מופרעים, באמת. ואני הייתי גמורה.

אמרתי לו, בפעם הראשונה בחיי:

"לא, אני צריכה רגע לעצמי". וראיתי את אשתו.

ראיתי את המבט שהיא תקעה בו. מבט שאומר: 'נו, באמת, גם ככה היא פה לבד, מה כבר יש לה לעשות?'

באותו רגע משהו בי נשבר. הבנתי שאני לא "דודה אהובה", אני שטיח. שטיח יקר, איכותי, אבל שטיח.

כשהודעתי להורים שלי בשנה שאחרי שאני לא מגיעה, כמו שכבר כתבתי הם הפעילו עליי את כל המניפולציות מהגדות של פסח:

"הכיסא שלך יהיה ריק", וכמה אחים הגדילו לעשות שציינו בפניי ש"אמא בוכה".

אבל הייתי איתנה. אמרתי להם: "אני לא הולכת לסבול יותר כדי ששלחן החג שלכם ייראה שלם בתמונות".

והאמת? שנמאס לי גם לנדוד בין הבתים ולהיות מוזמנת בכל פעם למשפחה חדשה:

נמאס לי מהצעות ה"חסד".

נמאס לי מהתחושה הזאת שמישהו עושה לי טובה כשהוא מזמין אותי, "הרווקה המבוגרת", לשבת אצלו בקצה השולחן ולשמוע דברי תורה על זוגיות וגאולה.

אז שנה אחת עשיתי את הסדר לבד בדירה שלי עם היין הכי יקר שיש, עם האוכל הכי טוב, ועם שקט שהיה רועש מדי.

מאז, החלטתי על אסטרטגיה של הישרדות: הדחקה.

אני לוקחת שבועיים חופש, אורזת מזוודה, ועפה. הכי רחוק שאפשר:

תאילנד, סקוטלנד, ניו זילנד. איפה שלא יודעים מה זה מצה ואיפה שאין לאף אחד מושג שחסר לי חלק מהפאזל.

כן, אני יודעת שאני בורחת. אני יודעת שאני חיה בהכחשה מטורפת.

אבל זו הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות. אם אני לא אדחיק, אני לא אשרוד.

ברוך השם, אני מסודרת כלכלית ואני יכולה להרשות לעצמי את המלונות הכי טובים בעולם.

אבל בתוך הלובי המפואר בבנגקוק, כשמגיע ליל הסדר, אני מוצאת את עצמי בוהה בתקרה ושואלת למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה, כאילו הרי אני כבר מזמן "לא בעניינים".

אולי כתבתי את זה כדי להזכיר לכם, אלו שיושבים מסביב לשולחן העמוס, שיש אנשים שפשוט לא מרגישים חלק מהגאולה הכללית הזאת.

יש אנשים שעדיין הולכים במנהרה חשוכה, והם לא רואים שום אור בקצה, גם אם הקריירה שלהם נוצצת.

כן, אני אישה מצליחה. כן, יש לי משמעות בעבודה. אבל אני עדיין רוצה להיות אמא.

אני עדיין רוצה להיות רעיה. אני עדיין רוצה שמישהו יחכה לי שאני נכנסת לבית שלי מעבר לקירות דוממים.

שיקבל את פניי ביציאה מבית הכנסת ונלך ביחד. כמו שתמיד חלמתי.

כמו שתמיד אחלום.

כל עוד זה לא קורה, הכיסא של ה"בן החמישי" – זה שאפילו לא יודע לשאול, או זה שכבר נמאס לו לשאול – ימשיך להיות ריק.

אז כשאתם שרים "לשנה הבאה בירושלים", תחשבו לרגע עלינו. אלו שנמצאים בגלות פרטית בתוך גאולה שלמה.

ואולי, אולי הגאולה שלי השנה היא לא החתונה (שעדיין לא הגיעה), ולא הילד (שעדיין מחכה בתפילות). אולי הגאולה שלי היא היכולת להפסיק להתנצל.

להפסיק להרגיש "פחות" כי הכיסא שלי ליד השולחן המשפחתי לא נראה כמו הכיסא של אחותי הקטנה.

אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום בעולם, בתוך כל הטיסות והמלונות והקריירה והמספרים, יש "סדר" שגדול ממני.

שיש מישהו שרואה את הדמעות שלי בשדה התעופה ורושם אותן בספר הזיכרונות של הגאולה הפרטית שלי.

אז לכל ה"בנים והבנות החמישיים" שקוראים את זה מהדירה המבודדת שלהם או מהלובי של מלון בחו"ל:

אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם מחוץ למחנה.

אז נכון שאני מצד אחד 'בורחת' אבל מצד שני אני באמת מאמינה שהלילה הזה הוא שלכם לא פחות משל אלו עם הסטים של הכלים היוקרתיים והילדים בבגדי לבן.

כי אני מאמינה שבסוף, בסוף גאולה האמיתית מתחילה כשמפסיקים לחכות למישהו שיציל אותנו, ומתחילים להאמין שאנחנו שווים את כל הטוב הזה – גם כשאנחנו לבד.

ואם כרגע, במצב הזמני הזה ואני מאמינה שזה מצב זמני ושהשאלה היא לא 'אם' אתחתן אלא 'מתי' אתחתן...אלוהים רוצה אותי ככה והוא שם אותי בעולם הזה עדיין רווקה. לבד.

אז כנראה שיש סיבה למהלך הזה.

אין לי באמת מושג למה ואני שיא הכועסת עליו בעולם...אבל בכל זאת, אני מאמינה במקום כלשהוא שיש מישהו שמשגיח ומסדר ומנהל כאן את הדברים והמישהו הזה לא עובד בשבילי. מה לעשות.

ואולי בשנה הבאה אני כבר לא אצטרך לברוח.

אולי בשנה הבאה אני אפתח את הדלת למישהו, והפעם זה לא יהיה רק לאליהו הנביא.

בינתיים, אני לוקחת איתי את הלב השבור שלי לדיוטי פרי לשמח את עצמי בכמה בשמים וכל מיני דברים שגורמים לי להרגיש טוב. מה לעשות, יש לי חולשה לשופינג...

אומרים שגם שם, בין כל המותגים, אפשר למצוא קצת חירות.

ואולי, אולי עד לפסח הבא, אשתף אותך שמצאתי את הנסיך שלי.

כי כל עוד זה תלוי בי, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שהמציאות הזו בעזרת ה' תקרה ותגיע גם אליי.

חשבתי אם לשלוח לך פרטים ושתפרסם אותי אבל אז הבנתי שכרגע, הכי מדויק לי זה פשוט לשחרר כי לא בא לי כל הטיול לחשוב 'מי ראה אותי?' ו'כמה יפנו אליי'.

כרגע אני הולכת להחזיר לעצמי את כל המשאבים שהלכו לי על הדייטים

יאללה, בדרך לנתב"ג לטיסה לניו יורק. שיהיה לכם חג שמח ומאחלת לכל אחת למצוא את הגאולה האישית והייחודית שלה

יעל"


#2

"יעל יקרה,

קראתי את המילים שלך, והלב שלי פשוט נחמץ.

באמת.

לא בגלל המקום שבו את נמצאת – הרי בסוף, כולנו באותה סירה של חיפוש וציפייה:

אני בת 48 לצורך העניין והפסקתי כבר לפני שנים לספור את הדייטים שלי אלא בעיקר בגלל התחושה שעולה מהפוסט שלך, כאילו האופציה היחידה שנותרה היא "לברוח" כדי לא להתמודד.

אני כותבת לך את המילים האלו מתוך המון אהדה, ענווה ואכפתיות ובלי גרם של שיפוטיות.

אני פשוט חושבת שיש עוד דרך או פתרון אחר שמאפשר להישאר כאן, בבית, ולחגוג את החירות שלנו באמת.

אני רוצה לספר לך מה אני עושה כבר כמה שנים, למרות שבניגוד אלייך יעל, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כרווקה שמרוויחה סכומי עתק בהייטק או בקריירה במקצוע חופשי:

ברוך ה' לא חסר לי כלום. אבל אני מחנכת, כבר המון שנים במערכת ומוצפת בסיפוק ומשמעות.

אני חייבת להתנהל באופן מחושב עם הכסף שלי למרות שאני מרוויחה באופן מכבד, אלא שהנושא הזה של "ליל הסדר" מספיק חשוב לי כדי שאחליט להקצות לו את המשאבים הכי משמעותיים שלי:

את הזמן, את הכסף, ובעיקר את הלב.

לפני כמה שנים קיבלתי שתי החלטות חשובות בעקבות שבת נוראית שעברתי בבית של ההורים שלי:

באמצע הארוחה שתי הכלות של האחים הקטנים שלי התחילו לדבר על בחורות רווקות מבוגרות ובנוכחותי, אחת מהן אמרה לי בלי למצמץ בכלל:

"את יודעת מה הבעיה שלך? זה שאת בררנית. אני חושבת שאם תפסייק להיות בררנית כל כך, תוכלי להתחתן הרבה יותר מהר".

הבחורה יכולה להיות אחיינית שלי. היא קטנה ממני באיזה כמעט עשר 11 שנה.

תגידי ייצורה! מי את ומה את שתדברי אליי כה? מה את מבינה מהחיים שלך ובעיקר, איך אחת שהתחתנה בגיל 19 תטיף לי מוסר על רווקות מאוחרת?

באותו רגע שאלתי את אח שלי:

"ואתה מתכוון להמשיך ולסתום את הפה כמו חתיכת דביל כשאשתך מדברת אליי ככה?".

והוא...פשוט המשיך לבהות בי כמו עגל עם חיוך...דבילי.

תקשיבי יעל, אני לא צוחקת ולא מגזימה.

מרוב עצבים לקחתי את הכוס יין שלי, שפחתי אותה על האשה המטומטמת הזו ויצאתי מהבית, לא מבינה איך אף אחד, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא מצא לנכון להעמיד את האינפנטילית הזו על מקומה!

ובאותו רגע ידעתי. אני איתה לא מתכוונת לעשות שוב את ליל הסדר. לא יהיה.

אז קיבלתי את ההחלטה:

הגיע הזמן לקחת את החיים שלי בידיים.

אני לא מחכה שיזמינו אותי, אני לא יושבת בפינה ומחכה שמישהו ירחם עליי או ימצא לי כיסא פנוי.

ואני בחיים לא אלך למקום שהוא לא מדויק לי אבל ברמת גימור של סכין יפנית.

אז אני מארחת אצלי בבית, יחד עם החברות הכי טובות שלי שעוזרות לי בהכול.

בנינו לנו מסורת – אנחנו מזמינות כמה רווקות ורווקים חמודים ומקסימים, חברים, מכרים, מכרות והכול קורה ברוח טובה, אינטימית, בשמחה ובגובה העיניים.

לפעמים יש גם גרושים או גרושות. היה ליל סדר אחד עם אלמנה ויש גם את החברה המדהימה שלנו שהיא אם יחידנית. כולם מגיעים וכולם שמחים ומצפים להגיע.

כי בסדר שלנו אין שיפוטיות ואין ביקרותיות יש רק פסטיבל גדול של לבבות ונשמות והמון המון ביחד וכיף.

לפעמים הדירה שלי קצת קטנה מדי בשביל להכיל את כל החלומות שלנו, אז אנחנו יצירתיות:

פעם אחת שכרנו דירה גדולה יותר, לפעמים Airbnb והגענו למסקנה שאם אנחנו מתארגנים בזמן אז תמיד נמצא פתרונות לוגיסטיים כי כשיש רצון, הקירות מתרחבים.

נכון, זה המון טירחה, אני לא אשקר לך:

לעמוד שעות במטבח, לקנות, לעצב, להכין. אבל אני עושה את זה בשמחה עצומה משתי סיבות עיקריות.

הראשונה היא אובייקטיבית:

פשוט כיף לי. נעים לי להיות עם אנשים שאני בוחרת בפינצטה.

וסליחה, באמת שיסלח לי אלוהים, אבל יש לחלק מהאחים הקטנים שלי נשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול... (והנה עוד סיבה למה תכתוב רק את שמי הפרטי ללא שם משפחה)

בערב הזה, אני לא צריכה להנהן בנימוס מול הערות עוקצניות או מבטים מרחמים.

כשאני שולטת בסיטואציה ומזמינה את האנשים שאני רוצה, אני מוקפת באנשים שרואים אותי באמת.

הסיבה השנייה, והיא העמוקה יותר, היא שאני אוהבת את זה שאני היוזמת:

אני אוהבת לקחת בעלות על החיים שלי. זה פתרון יצירתי שהוא ממש לא "מתקרבן", אלא להפך – זו העוצמה הכי גדולה שיש.

זו היכולת להגיד: "אלו החיים שלי, וגם אם הם לא נראים כרגע כמו התמונה בפרסומות, אני אהיה המלכה של הערב הזה".

יעל, ליל הסדר שלנו הוא לא "סעודה". הוא חוויה שנמשכת עד ארבע לפנות בוקר. אמיתי.

כל אחת וכל אחד שמגיע תורם משהו:

חלק מבשלים, חלק מביאים רעיונות, דברי תורה, שירים, קטעי קריאה.

יש לנו כמה בחורים שמביאים יין יוקרתי במיוחד, כזה שפותחים רק ברגעים של התעלות.

עבורי, זה אחד הפסגות של השנה.

אני כותבת לך כי אני מאמינה שהפתרונות להישאר בארץ, להרגיש שייכת, מתחילים בשינוי של הגישה ותפיסת העולם. זה לא קל, אבל זה אפשרי.

בסוף, יקרה, תמיד כדאי לזכור את המשפט שמלווה אותי כל הרווקות:

"הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה".

הכאב על הלבד הוא שם, הוא אנושי, אבל הסבל – התחושה של הקורבן שחייב לברוח – זה משהו שאנחנו יכולות לשנות.

עכשיו יעל, בשביל שלא תגידי שאני רק יודעת לכתוב ו'להטיף', הנה שלוש נקודות פשוטות שחברה טובה שגם היא הייתה פעם רווקה לימדה אותי וזה בעצם כל הסוד.

אני מאמינה שזה ממש 'יעשה לך סדר 😊':

1. מודל ה Potluck סעודה שיתופית.

אל תנסי לבשל לבד. החוק הוא פשוט:

את נותנת את הגג ואת המנה העיקרית, וכל אורח (או זוג חברות) אחראי על "תחנה". אחד על הסלטים, אחד על היינות (והשקעה ביין זה קריטי!), ואחד על הקינוחים. תאמיני לי שזה יהפוך לכם את הטרחה לחגיגה משותפת כבר מההכנות.

2. תוכן מחוץ לקופסה.

בכדי שזה לא יהיה עוד 'מור אוף דה סיים' של ארוחת ערב, מחליטים על נושא:

כל אחד חייב להביא קטע קריאה, שיר או שאלה שמעסיקה אותו סביב המושג "חירות".

כשהתוכן מגיע מהמשתתפים, הסדר נמשך עד לפנות בוקר בלי שבכלל תשימו לב.

3. ניהול רשימת מוזמנים בפינצטה.

זה הסוד הגדול. אל תזמיני מתוך "לא נעים".

תזמיני אנשים שאת באמת רוצה לשמוע מה שיש להם להגיד.

שעושים לך טוב על הלב. שיש להם קארמה טובה עלייך. שכיף לך לראות אותם וכיף לך לשמוע אותם וכיף לך להיות איתם.

השילוב של חברות טובות עם כמה "פנים חדשות" (הבחורים החמודים שתהילה הזכירה) יוצר דינמיקה מנצחת שאין בסדר משפחתי רגיל, שם חייבים להיתקע עם כל מי שלא רוצים, כולל הטיפוסים הרעילים.

אם את בכל זאת תרצי לעשות את ליל הסדר בארץ, לאבינועם יש את המייל שלי, פשוט תכתבי ונשמח לארח אותך.

את נשמעת כמו אחת שהיינו בוחרות לנו בפינצטה...

יאללה אחותי, לא אברך אותך שיעבור בקלות, כי אנחנו לא רוצות שיעבור.

אנחנו רוצות לשהות בו, לנשום אותו לספוג אותו.

בהערכה רבה ובחיבוק

תהילה.

טקסט לא פשוטadvfb

וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!

חזק. מאד.נפש חיה.
כן האמת אימצתי את אורח המחשבה הזהחתול זמניאחרונה

לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים

 

ובכן:

=> הגדיל לי את ההוצאות

=> אך הגדיל גם את ההכנסות

=> בסך־הכל אני מרוצה

אוףלא יודעתת
מי חשב שזה יהיה כזה מסובך
וואי זה ממש מסובךadvfb

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

מסובך זה לפעמים משובחזיויק
ועוד משהולא יודעתת
איך מפסיקים להפוך את החיפוש הזה למרדף? 
נכוןלא יודעתת

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

יש תופעה כזאתזיויק

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

שאלה מעולהadvfb

אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.

כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)

שמנסים לאחוז במשהו הוא בורח יותרהפי
זה מוכח
הבחורות מסבכות את הכלintuscrepidam
אבל זה מה' יתברך 
די עם השטויותהפי
גברים ונשים הם בני אנוש עם "מערכת הפעלה" שונהפ.א.
מאוד אלו מאלו

תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.


לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.  

בסיסיזיויקאחרונה

אבל היום זה קצת התערבב 

יגעת ומצאת..לגיטימי?
איך לא להתייאש מהחיפוש?ארץזיתשמןודבש
כולם מסביבי מתחתנים ואני מרגישה שאני בלוף מעצבן של דייטים שלא נגמר!
כן, מה שכתבתי זה תגובה אפשריתנפש חיה.
אחרי שהוא רואה את מה שקנית ;)

אולי יעניין אותך