בימינו ההלכה הזאת אינה ידועה בכלל וכיום יש הרבה רבנים שלא פוסקים כך להלכה  משלל סיבות כך שבאמת לא חושב שזה מעיד על משהו.. ובכ'מ פרופורציות, בימינו שיש המון חוסר צניעות בתרבות הכללית והיא חודרת אלינו, יש דברים בסיסיים יותר לשאיפה.

יש גם חרדיות שאחרי הגיל של הסמינרים וכו' לא ממש הולכות ככה למיטב זכרוני...

אני סתם חושב שאסוף יפה יותר, אבל לא חושב שיש לזה הרבה משמעות (יש מצב טוב שאני טועה).

אם אין בעיה בגילוי שיער בכלל, מה הבעיה בשיער פזור?

יש מספיק פוסקים שמתירים את זה

מאוד מלהיות נכון.

אם היא עושה מעיקר הדין משהו שמותר וזה לא דעה דחוקה או איזה קולא אין בזה בעיה וזה לא מעיד על ירא"ש בעיניי

@געוואלד

@פה לקצת

@לצלול לעומק

@ציף נראה לי קצת לא יפה לרמוז שאני ממציא החמרות. אם זאת ההלכה, זאת ההלכה.

די פוגע 

כן מתווכחים עם הלא-פוסקים...

אם לא, אז לא.

התנאי הראשון הוא לדעת את כללי ההוראה וללכת לפיהם.

נהרא נהרא ופשטיה. זה שאני לא נוהג כמו המנהג שלך לא עושה אותי פחות.

ומי שנוהג כמנהג שלו ע"פ ההלכה הוא בוודאי לא פחות ביראת שמים

מחמירה על עצמך?

מחילה, זאת לא דרך.

צריך להזהר לא להוציא לעז על גדולי עולם.

שער פזור לבנות - שאל את הרב - כיפה

משנה ברורה (סימן עה יב) מביא בענין זה מחלוקת בין המגן אברהם שסובר כי אין ללכת בשער פזור אלה בצמות וכד' ומביא גם את דעת המחצית השקל והמגן גבורים שמקילין בזה.

מי שהולכת באופן שאינו פזור בגלל שנוהגת כדעת ה"מגן אברהם" (מן הסתם לא דווקא יודעת שזה הוא..), זה יכול להעיד על הקפדה בצניעות. אבל לא בהכרח.

אבל - מי שלא הולכת כך, לא בהכרח מעיד על ההיפך.

שהרי המשנה ברורה מביא אחרי דעת המג"א, את ה"מחצית השקל" ועוד שהקלו בכך. וזה דבר נפוץ למדי כיום. לפחות במקומות שלא רובן-ככולן נוהגות אחרת.

אז כמו עוד דברים, לפעמים מעיד על הטעם האישי, לפעמים על משהו, לפעמים על שום דבר..

מכירים לפי האישיות והמידות והירא"ש וכו' - ואז יכולים לעתים לראות אם יש קשר כלשהו, או לא..

דומני שיש בנות מעולות עם כל הסוגים של הענין הזה, בגבולות  הטעם הטוב.

זה כבר נכנס לכל המגזרים..

תלוי אולי באורך..

לאדעת..לא

בד"כ לדייטים לא הייתי הולכת עם שיער פזור. כי אני יודעת שיש שמקפידים על זה. בעיקרון עדיף כמה שפחות פזור

והוא אמר שיש דעות מקלות ודעות מחמירות, ומהדעה המקלה שהוא הביא הוא אמר שצריך לפחות לאסוף קצת עם סיכה מלמעלה.

בעיני בכל מקרה אסוף יותר צנוע, אבל אם מישהי לא אוספת זה לא מראה על הרמה הדתית לדעתי.

מה שמראה זה אם החצאית לא מספיק ארוכה שלא לפי ההלכה. וזה אף פוסק לא מתיר.

אחד הדברים שמלמדים על יראת שמים..

(מדברי מרן הרב עובדיה זצ"ל)

שיער פזור כן מעיד על פתיחות כלשהיא! לדעתי גם עם סיכה שאוספת קצת..

בנות חרדליות לרוב לא ילכו עם סיכה..

השאלה אם יש בזה משו רע בפתיחות הזו..? אולי לא צריך להיות חנוקית לגמרי ואין שום דבר לא צנוע בללכת כך..

זה כבר שאלה אחרת..

יכול להיות שמישהי עם שיער פזור לגמרי והיא תשדר צניעות מוחלטת, כי זו הפנימיות שלה ויכול להיות אחרת עם שיער אסוף ובכל זאת...

זה בדיוק מה שהוא שאל- האם זה מעיד על משהו,

ואת כתבת שלדעתך זה לא מעיד על רמה דתית אלא על השתייכות.

אם מישהו בוחר לשדר משהו, אז זה מעיד על כוונה פנימית (בד"כ).

אם נדבר על הדוג' שחסדי הים הביא (וגם על זה הגבתי מראש),

מי שבוחרת לבוא לראיון עבודה עם פזור אז כנראה שזה מעיד עליה שהיא פחות רצינית,

אין פה עניין של "קשה".

ובקשר למה שאת כתבת- לפעמים זה נכון, ולפעמים היא מ"אידאל" הולכת ככה,

ברור שמישהו מבחוץ בד"כ לא יכול לדעת, אבל צריך לראות מה היא בעצמה אומרת על זה.

למה זה נראה שצמה יותר אצילי?

אני לא מצליח להבין את זה  למרות שזה נשמע הגיוני

לא הבנתי מה אני רואה בהתחלה 

או שלא...

לא היו מביישים חדר אוכל צבאי (ולא את השולחן של פלוגת הבייני"שים). איכסה. 

זה שלא הזכירו בשום מקום איברי גוף מוצנעים לא הופך את השיח לאינטלגנטי יותר, רוחני יותר או פחות בוטה. 

מה אני אגיד - זו הפעם הראשונה ש'זכיתי' להבין את דברי חז"ל ששער באשה ערווה. 

ובכל אופן, מבחינת סקסיזם והחפצת נשים - זה אותו דבר בדיוק. גועל נפש. 

מה הגובה של הבחור אומר עליו. זה נתון, יש כאלו שנמשכות לזה, יש כאלו שזה פחות מפריע להן. זה אכן רדוד - אבל ניחא. 

להתחיל להסביר למישהי שאם היא אוספת את השער או מפזרת אותו זה מלמד משהו על הפנימיות שלה, מעיד עליה משהו, אני יכול עכשיו להסיק עליה דברים - זה הזוי ברמות אחרות. משול בעיניי לניסיון להסיק אם מישהי 'זורמת' או לא. סליחה על הבוטות, אבל ככה כל הדיון הזה התנהל. 

גם החפצת גברים היא גועל נפש.

כמו שכנראה אני לא קראתי את כל השרשורים ההם, לפי טענתה של גמדיתלאגמדה.

כתוב "כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה"  

גם אם נאמר (אני לא יודע) שיש פוסקים שמתירים שיער פזור,

עדיין בחורה שהחליטה לאסוף את השיער מתוך רצון לצניעות זה יותר יראת שמים. 

אבל אם זה בא מהרגל,קדושה אני מאמין שיש.. אבל אם הבחורה עצמה יותר יראת שמים זה לא בטוח בכלל

זה היה שלב ההלם שלי. והכעס שלו....

"את יוצאת עם בחור כדי להתחתן, אפשר בבקשה שתעשי מאמץ להיות יפה?

שעות עשיתי את הצמת שורש הזאת... השקעות...

חחח

הוא למד בהר המור.... לא חפיפניק

לא הבנתי את השרשוריאדה פה

קצת הזוי לקלוט את זה פתאום

שהרג את היצר הרע שלו וכן הלאה קדושי עליון.

יש להוסיף גם שהאדמו"רים שעושים את המצווה טאנץ לא רואים את הכלה בכלל. היא מוקפת בבדים בגודל שלא יביישו אוהל סיירים. לא רואים לא פנים ולא תואר הגוף.

חייב לדייק כמה דברים.

לשון הריטב"א שם:

"אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן".

עריכה: קיצור, תמצות, והמנעות מדיון מיותר.

עצמו והוא דאורייתא.

דבר שני, לגבי הפסיכולוגיה, לא יודע על איזה פסיכולוגיה אתה מדבר.

אני למדתי ההפך.

קל וחומר שיש את דברי חז"ל "משביעו רעב, מרעיבו שבע". מה שנכון לגבי כל התאוות.

המרעיבו וכו' זה לא דווקא על התאווה עצמה, פשוט לכל אדם שעבד על המידות שלו.

אם אתה רוצה ללכת ע"פ הפסיכולוגיה (שאין לי מושג איפה למדת), תהנה.

אם אתה מתעקש לא לשמוע מה שאומרים לך, אשריך, לך בדרך שלך וחזק ואמץ.

אני את שלי עשיתי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

אוכל טעים

כלים אמיתיים, בלי חדפ ובלי ניילון

הרב של האולפנה זה נחשב

או כמו אינויאשה

זה היה בטלויזיה שהייתי ביסודי

היה ב9 וחצי בערב, הייתי מפחד מזה חח

נהיים דתיים פחות ופחות.

ברגע שמתחתנים נכנס לתמונה חינוך הילדים וזה משפיע כי מתחברים לעולם התורה מחדש.

קשה מאוד לשמור על רמה דתית גבוהה בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה אא:כ אתה מתגייס דרך ביניי"ש או דרך הרבנות או מסגרות דתיות, באקדמיה כמעט כל החברים שלך חילוניות וחילונים אא"כ הלכת ללמוד במכללות דתיות או בר אילן, בשוק התעסוקה זו בעיה אם הגעת לשם דתי לא נשוי אא"כ אתה מורה בבית ספר דתי או כיוצ"ב.

הכלל הוא שככל שאין לך מסגרת דתית תומכת מאוד קשה להחזיק זמן דתי כרווק, אם יהיה לך רב מובהק שתוכל לשאול אותו כל שאלה וללכת בדרכו תוכל להיתלות בו.

מי שמראש תולה את הרמה הדתית שלו בהקשר החברתי בו הוא יהיה - אז מראש הוא מועד לירידה ברמת הדתית.

אבל מי שמגדיר את הזהות הדתית שלו כבלתי תלויה בהקשר חברתי - גם אם הוא יעשה פחות מצוות בתקופה כזו או אחרת, הוא יהיה באותה רמה דתית פלוס מינוס (בע"ה גם ברמה גבוה יותר).

למה רבותינו מחנכים אותנו בישיבות? לדתיות חברתית? לבינוניות ותלותיות במסגרת כזו או אחרת?

(אני יודע שאתה הצגת מצב ולא הבעת עמדה, אני צועק את זה לחלל האוויר ולא אליך או לטענותיך)

לק"י

ומסכימה איתך שרמה דתית לא אמורה להיות תלויה בנישואים.

בפועל, אין לי מושג מה קורה באמת מבחינה ססטיסטית

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.

אתחיל בתלוי הקשר:

אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.

אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.

תלוי שלב בקשר:

בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.

בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.

דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.

תלוי אדם:

יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.

בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות

אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי