1. חייב, רק שיש שאומרים שיוצאים ידי חובה בשתיה מועטת ואז נרדמים.

2. נשים לא משתכרות בפורים, וגם קטנים לא... ומי שיודע בעצמו שהוא יעשה עבירות כמו לריב עם אנשים, לנבל את הפה ועוד שאר ירקות, לא ישתה.

3. גם אם זה רק "מצוות עשה" דרבנן עדיין ביטולה זה הפסד של מצווה. מה שאומר שחייב, אבל אפשר לצאת ידי חובה לפי השיטה של ההרדמות (נראה לי שזאת שיטת הרמב"ם).

4. בוודאי שלא במחיר של להפסיד מצוות אחרות (בטח לא דאורייתא). וההתנהגות כנ"ל, מי שיודע בעצמו שהוא יזיק לעצמו או לאחרים עדיף שישתה קצת ולא ישתכר.

5. יין זה המצווה, ויש בזה עומק לפי המקובלים.

לפי הרב קוק אין בעייה להשתכר בפורים גם אם זה יגרום לו לא להתפלל מנחה/ערבית,

משום "העוסק במצווה.."

השאלה רק אדם יכול לצאת ידי חובת הדאורייתא בתפילה סתמית עם ה' (כלומר מה שגם ככה עושים תוך כדי החגיגות בפורים) וזה לא סותר את הביטול 3 תפילות שתקנו אנשי כנסת גדולה.

אשמח להרחבה

דאורייתא, לא זוכר כרגע את העניין אבל זה מובא במהר"ל בנתיבות עולם.

תוספתא: נראה שהפלפול שהבאתי על אם די בתפילה כלשהי (והאם רביעית יין לא פוסל) זה אליבא דהרמב"ם כמו שהבינו כאן תפילה, קידוש, הבדלה, דאורייתא או דרבנן?

תפילה זה יותר חמור.

אני חושב שעיקר החידוש של הרב זה שמותר לאדם להכניס עצמו לאונס שלא יוכל להתפלל בשביל לקיים את מצוות השתיה.

פתחתי שם, ולפי מה שהבנתי הרב מדבר פה רק על מצוות דרבנן.

@צקון לחש

ש@ברגוע! כתב בשם מרן הראי"ה

ציטוט מהפניני הלכה:

"מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז)".

@צקון לחש אני יפתח שם ב"נ לראות מה בדיוק כתוב.

אולי הרב קוק סובר שתפילה היא מדרבנן (דברי סופרים) ולכן החייב איניש דרבנן מבטל דרבנן של תפילה

אני לא לגמרי הבנתי אם הרב סובר שתפילה זה דרבנן.

אשמח אם תוכל לצלם ואם זאת בעיה אז לשלוח בפרטי

כמדומני שעיקר הדין הוא כמו הפשט.

זה הרמב"ם בטוח שמדבר על השינה, לא יודע מה נפסק ברמ"א.

ממש לא התכוונתי לזלזל בדעתם 

לשתות בלי להשתטות

זה כל הרעיון של פורים והיין. 

תשתה הרבה מים לפני ותוך כדי השתיה. ז"א יש לך כוס מים ליד הכוס יין. 

ואתה שותה משתיהן. 

וזה ימנע שפיכת מנוע למחרת. וכאב ראש מהגהנום.

ולשתות שלוקים בהפסקות.

וככה אתה יודע לעצור בזמן. 

אתה נהיה איטי בגוף ומשוחרר בראש 

אבל אתה עדיין מבין מה קורה פחות או יותר מסביבך.

אחרי השלב הזה - זה ממש לא המטרה של פורים. 

המטרה היא להשתחרר ולשמוח. 

לא לשפוך מנוע. ולאבד שליטה. 

המטרה היא להגיע לשמחה אמיתית 

ואת זה אפשר רק אם שותים כמו שצריך. 

עדיף יין. 

אם אתה אנוס ועסוק במצווה - פטור. 

1. אין חובה (לפי הר''ן). יש פוסקים שאסרו שתייה מרובה מכל וכל כי זו הוללות

2. חייב איניש - איש ולא גבר או קטן

3.מצווה (ראה ר''ן על הרי''ף). אם לא השתכרת לא עברת על איסור.

4. אין מצב שעוברים על אחד מהנזכרים בגלל שכרות

5. נראה שיש להשתכר ביין (כנגד סעודתו של אותו רשע)

הר''ן מסביר שאין חובה, שכן בגמרא מייד לאחר 'חייב איניש' וגו' מביאה הגמ' את הסיפור ששחט רבה את רבי זירא משכרות, וסיפור זה בא לדחות את המאמר של חייב איניש

יש חובה (רק מי שיכול) להתבשם אבל בשום פנים ואופן לא להשתכר

שכרות. כמובן בהנחה שלא עושים עבירות

למרות שלרוב הדעות זה שכרות

לא חושב אבל

אני כן שמעתי שמדברים הרבה בברסלב על להתבודד (כל השנה ובמיוחד בפורים..)

בגלל העניין הזה של "כל הפשוט יד.."

אבל זה לא צריך לבוא על חשבון התפילות הקבועות שצריכות להיות במניין.

מנהגם של האנ"ש דחסידות ברסלב הוא ללכת לאחר קריאת המגילה בערב להתבודדות ביערות בסימן "כל הפושט יד נותנים לו. יש הרבה חסידים שעושים מעיין "חשבון נפש" של כל השנה מהפורים הקודם כל הלילה מתפללים ותיקין ואז קמים מייד לסעודת החג.

אם זיכרוני איינו מטעני, המנהג מופיע בספר "שיח שרפי קודש".

יש מחלוקת גדולה בפוסקים לגבי שתית יין לנשים.

לפי הרב נבנצל, נשים חייבות להשתכר בפורים, אך הן צריכות לעשות זאת בחדר סגור- מפני הצניעות. רב' משה פיינשטיין אומר גם כן שנשים  חייבות להשתכר בפורים (אני לא זוכר כרגע את המקור)

בס' ארחות רבנו (ח"ג עניני פורים אות צז) בשם בעל הקהלות יעקב כותב שנשים ישתו קצת יין .

לפי דעת הגרי"ד אליישיב אין לנשים לשתות לשוכרה.

גם נשאל הג"ר אפרים גרינבלט בשו"ת רבבות אפרים (א' תנח') אם נשים חייבות במצות עד דלא ידע בפורים? והשיב, שאין לנשים לשתות יין או שכר בפורים בגלל שלוש סיבות: א. החיוב לשתות עד דלא ידע הוא בצפיית עולם הבא כשתהיה מחית עמלק ובאים לידי הרגשה שאי אפשר לשנוא עמלק. אלא נשים לא חייבות במחית עמלק וע"כ הן לא חייבות לשתות עד דלא ידע. ב. כל כבודה בת מלך פנימה (צניעות- חלק עיקרי בפסק לנגד שתית נשים), ודומה לדברי החת"ס על גמרא שבת (כא') שאין לאשה להדליק נרות חנוכה בחוץ משום צניעות, וכן הדין לאישה להשתכר בפורים. ג. כתוב בגמרא סנהדרין (סח' ב') בדין בן סורר ומורה ,בן ולא בת, וכתב הרמב"ם בהלכות ממרים (ז יא) שהבת אינה נידונית בדין זה שאין דרכה להמשך וכ"כ המאירי שמי שדרכו להמשך אחר תאותיו ואין זה בבת אלא בבן.

להלכה: עד"כ ללמדנו שאין לנשים לשתות לשכרה בפורים. יש מי שפוסק שכדי שישתו אך לא לשוכרה.

(נערך מתוך שו"ת של הרב אבינר)

לא ידעתי שיש מי שאומר שנשים ישתו.

1. לא חובה אם זה נוראי בשבילך.. זו זכות!

2. מן הסתם גברים חייבים בזה..

3. כנ"ל 1

4. אם השיכרות תשפיע עליך לרעה, פספסת את המטרה...

5. לא נראה לי שזה יין דווקא.

**זה לדעתי האישית ממש..

המטרה לא שנשתחרר. אלא שתתגלה הפנימיות.

המטרה היא לטשטש את השכל ע"י היין 

"אין אנו מרגישים את האמיתיות הפנימית שלנו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 153)

ז"א מה שאני מכיר בהבנה הבהירה שלי מפריע לי לדעת את סוד האמת (דקה 22)

(במילים שלי) מה יקרה שבחור שלא קשור לתורה ישתה יין? מה יקרה אז?

תשובה: כל אדם מישראל מספיק שיתבשם והוא יכול להגיע לגילוי הפנימיות.

(דקה 25)

יום אחד בשנה אתה משתחרר מהמסגרת החיצונית 

כדי שנוכל להראות לעצמנו שאנחנו קדושים גם בגופנו בלי הלבושים של השכל וההגיון. 

זה כל הנקודה. לשחרר את הבלמים. 

כל השרשור הזה זה רק ברקס ברקס ברקס. הגיון. שכל. מסגרת. 

במקום זה צריך לתת גז ולהכנס באומץ לפורים ולשתות. 

(במידה. לא אובדן שליטה). 

כן תברך לא תברך זה לא העיקר.

העיקר האם נזכה להרגיש קשר עם הקב"ה. עמוק וגבוה יותר מהשכל. 

לשמוח שאני יהודי. בלי להפעיל את השכל בכלל. 

זה נשמע תמוה כי אתה כל היום מפרק סוגיות

אבל הראש בפורים הוא אחר לגמרי.

ושוב לא מדובר על התפרעות. 

מדובר על נגיעה בעומק החיים.

בלי יין זה לא יקרה בחיים. השכל מפריע. מגביל. 

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב