גם במי שקשה לה עם זה?

לגבי ביקורת - את אומרת שביקורת לא נעימה. האם המשמעות היא שמקובל עלייך לא להעביר ביקורת? שאם תראי שמישהי כותבת ש1+1=3 לא תתקני אותה?

אם כן, אז יופי. אנחנו מסכימות על סעיף אחד.

לסעיף השני לא התייחסת - האם את מבינה את הבעיה שהתלוננו עליה פה, שקשה לעקוב בשרשור שיש בו הרבה מתדיינות אנונימיות? האם תהיי מוכנה לעשות משהו כדי להתחשב באלה שזה לא נעים להן?

זה קצת מבייש ומביך, לא?

לי קרה כמה פעמים, ובאמת טעיתי ובאמת אמרו לי בנועם, אבל אני אחר כך מרגישה קצת מושפלת. כאילו אחר כך כל מי שארצה לעזור לה בחשבון תזכור שאני ההיא שפעם כתבה תשובה שטותית.

זה לא אומר שאסור לתקן, בענייניות ובצורה נעימה. אבל יש בזה משהו לא הוגן אם את אנונימית ואת נשארת לכאורה מוגנת ואף אחד לא יודע אם כתבת שטות - ואת מעירה למישהי שכותבת בכינוי שלה. בעיניי זה לא פייר.

אני אנסח אחרת: חלק מהיתרון של האנונימי, והסיבה שחלק בוחרות לכתוב כך, הוא שאז את לא צריכה לעמוד מאחורי מה שכתבת אם יתברר שטעית טעות גסה. אז מי שבוחרת בכך נראה לי ראוי שתשים לב לא לשים את חברתה בדיוק באותו מצב, שהיא מושפלת כי כולם יודעים שהיא טעתה טעות גסה.

אני מניחה שאנשים לוקחים תשובות מאנונימי בערבון מוגבל בכל מקרה.

בטח אם מדובר בשאלות "רפואיות", להבדיל מסקרים וכו.

רק שימי לב שלפעמים נשים כותבות באנונימי דווקא כשהן כותבות על משהו שהן מקצועיות בו (מטעמי אאוטינג, חשש לחזות של פרסום וכיו"ב).

כלומר לפעמים דווקא התשובות האנונימיות הן הכי מקצועיות שיש.

מצד שני - במקרה כזה לרוב אפשר לזהות את המקצועיות בין השורות.

בדיוק היום ראיתי את זה קורה פה באחד השרשורים

"שכל אחת תחשוב שהיא לא כותבת מאנונימי גם אם היא כן"

זה נורא חשוב ואני משתדלת מאוד לאמץ את זה. באמת באנונימי קל לגלוש וחשוב להיזהר.

לגבי דברים אחרים שכתבת - כנראה שאת צודקת שחלק מהאנונימיות כותבות בדיוק מהסיבות האלה, שככה אפשר להתפרע בלי לתת את הדין - אבל לא כולן, ואני מקווה מאוד שגם לא הרוב.

באמת, יש הרבה סיבות להעדיף את האנונימי. קשה לי לפרט. זה מאוד אישי.

אבל יש הרבה שכותבות באנונימי וכן רוצות דברים שיעזרו להן להיות טובות ומנומסות ומתחשבות.

ואני יכולה להעיד על עצמי, שגם אם אני לרוב לא רוצה שיקשרו בין שרשורים שונים שלי, אני כן רוצה להיות מובנת באותו שרשור, זה לגמרי אינטרס שלי.

וכנראה שזו לא רק אני, כי יוצא לי המון לראות שכותבים בכותרת למשל (הפותחת). ולפעמים גם עוד סימני זיהוי. אז אני חושבת שכן כדאי לתת צ'אנס, ואולי הרעיון שלי כן יתפוס.

כשמתקבעת נורמה של כתיבה אז יש פחות צורך להזכיר את הכללים - זו פשוט הופכת להיות מין שפה של הפורום, ורואים את זה. כמו כל שלל הקיצורים המקובלים בפורומים, הממים וכו' - מי שחדשה נחשפת לזה ותוך כמה זמן קולטת מעצמה איך זה מתנהל (או שואלת - מה זה אומר נצל"ש? למה יש אותיות בסוגריים בכותרות?). זה ידוע שלפורומים יש שפה בפני עצמה... אז זה יכול להפוך לחלק מהשפה הזאת, אם זה רק יתפוס.

את מאמאזון אני לא מכירה, אני לא בפייסבוק...

לדעתי אפשר לפתוח ניק חדש ולהקפיד שלא יהיו בו פרטים מזהים (אזור בארץ, כמות ילדים, עבודה וכו') אם כ"כ חוששות כאן לפרטיות.

האנונימי ממש יוצר תחושה פחות "אינטימית" בפורום.

ואני לא מדברת על מקרים בהם האנונימי מתבקש (כגון שיתוף בפרטים שלא הייתי רוצה שידעו לקשר אליי- מפאת צניעות וכד)

בעיני זה הורס את הפורום, אבל מכבדת את דעתכן.

יש דרך לעשות את זה?

יש דרך לשמור על האנונימי, שהוא צורך חשוב בשילי ומאפשר אתץ ההשתתפות שלי בפורום - ובכל זאת לתת גם לך תחושה נעימה?

יש משהו שלא חשבתי עליו, שיהפוך את הכתיבה האנונימית ליותר ידידותית עבורך?

חשוב לי שיהיה לי פה נעים, ובאותה מידה חשוב לי שיהיה גם לך נעים.

אשמח אם תכתבי לי.

והאנונימי נותן תחושה של חוסר רצון/ אחריות לעמוד מאחורי דברייך,

ולי זה לא נחמד לדון ככה.

אבל זכותך, כמובן.

אני מציעה כאן מודל שהוא בעצם דרך האמצע בין אנונימי לכתיבה בניק -

מודל שבו אני אכן לא 'עומדת מאחורי דבריי' באופן גורף לאורך הרבה שרשורים (ואנא האמיני לי שה'בריחה' הזאת לא הייתה קורית לולא נכוויתי קשות בעבר) - אבל אני *כן* עומדת מאחורי דבריי לאורך אותו שרשור שאני מגיבה בו.

כלומר, קצת פחות מניק קבוע, אבל קצת יותר מאנונימי גמור.

ואני מקווה שהחתימה הקבועה בכותרת לאורך השרשור תמנע את תחושת המונולוג.

ואני באמת באמת פתוחה לשמוע עוד רעיונות, אם יש לך או יהיו בהמשך.

השיח המערבי מבוסס כולו על זכויות. זכותי לכתוב ככה וזכותך לכתוב ככה. אני מעדיפה לחיות בחברה עם שיח יהודי יותר, של מחויבות וערבות הדדית. לכן לא ניסיתי לדון כאן אם יש או אין זכות לכתוב באנונימי, אלא איך כל אחת יכולה לקחת על עצמה מחויבות לעשות את הפורום הכי נעים שאפשר לאחרות. אני מאמינה שזה אפשרי.

כשאני משתתפת בשרשור, אני כן רוצה למסור פרטים שרלוונטיים לאותו שרשור - כמו איזה ניתוח הבן שלי עבר ובאיזה גיל, מה הייתה הסיבה להפלה שעברתי, באיזה גיל התחתנתי... ולפעמים בשרשור אני מוסרת די בצמצום, רק מה שנצרך כדי להעביר את הנקודה, אבל אז פונים אליי באישי ושואלים יותר, ואני מסכימה לענות יותר כדי לעזור. אבל אני לא רוצה שהפרטים מאף אחד מהשרשורים האלה יתערבבו זה עם זה. אז בשביל זה צריך להחזיק אוסף שלם של ניקים, ולזכור איזה מידע נתתי מכל אחד מהם, מה על גבי הפורום ומה באישי, ואף פעם לא להתבלבל ולא להיכנס באחד מהם במקום באחר וכו' וכו' - סיבוך מאוד גדול.

נראה לי שחלק מהכותבות כאן רוצות שהפורום יהיה כמו בחיים האמיתיים, ולכל אחת תהיה זהות קבועה. אנא, תבינו שיש בינינו כאלה שבוחרות להיות פעילות בפורום דווקא כי בחיים האמיתיים יש לנו קשיים! יצא לכן להכיר אנשים סגורים יותר, ביישנים, שלא מעזים להביע את דעתם בחברה, לא מעזים לשאול, לענות...?

וחלק בחרו דווקא בגלל זה בפורום הזה מתוך הרבה פורומים להריון שקיימים (יש גם פורום דתי לפחות אחד נוסף שאני מכירה, ויש פייסבוק...) - כי הפורום הזה מאפשר כתיבה באנונימי, וסוף סוף אפשר להתבטא בלי אלף מעכבים שקיימים בכל שיחה אחרת - אז כשגם כאן מגרשים אותנו וצועקים עלינו די כבר עם האנונימי - לאן נלך? מה נעשה? פשוט נחזור לסתום את הפה כמו כל החיים?

ניצלתי את זה שבשרשור הזה מדברים על זה, כדי להביע את מה שכבר הרבה זמן מכאיב לי.

מסכימה שזה לעניין להעביר ביקורת מאנונימי....

אבל זה לא נכון שלמה שכתבתי אין ביסוס.

נגיד שאני מגיבה למישהי - בצורה נעימה ולא פוגעת לדעתי - ומישהי כותבת לי "די כבר עם האנונימי" (קרה לי כמה פעמים) - אני לא חושבת שאם אני אדווח זה יימחק, לא נראה לי שמבחינת המנהלות זה קו אדום, אבל מבחינתי אישית זה פוגע מאוד (כן, אני סופר-רגישה, נכון, לכן אני מעדיפה תקשורת בפורומים כמו שכתבתי למעלה, ולכן אני גם משתדלת לעשות מה שאפשר כדי לכתוב בעדינות - אז זה עוד יותר פוגע בתגובה "לחטוף").

אז אני חושבת שלא תמיד לדווח זה פתרון יחיד. לפעמים אפשר לפנות ולהסביר את עצמי, כך שמי שכועסת על האנונימי תבין מה עומד מאחורי זה, ולא תתרגז כל כך בכל פעם... בשביל זה תפסתי טרמפ על השרשור הזה... בשביל להסביר ולהתחנן להבנה ואמפתיה. מבינה?

רק למה שכתבת רוצה להעיר מהר על רגל אחת - שכדאי בכל מקרה להיות זהירות. כי תהיי בטוחה שיש פה גם גברים שיש להם ניק כאילו נשי.

וכן בעניינים אינטימיים שנראה לי שלדעת כולן פה מצדיקים אנונימי - בדיוק בדיוק על עניינים כאלה ייכנסו טרולים גבריים לדבר - בין אם באנונימי או בניק בדוי (אם הם מתךוחכמים מספיק, ובהחלט יש כאלה). אם את פוגשת תגובה אנונימית בשרשור אינטימי - הסיכוי שהיא טרולית גבוה הרבה יותר מאשר אם תפגשי תגובה כזאת בשרשור על בחילות... לא? מה דעתך?

הענין הוא, שאיכשהו יש כאן הרגשה של קהילה- וזו הרגשה כייפית, שגורמת לחזור לפורום הזה שוב ושוב בכיף. לשאול ולפרוק את הדברים שמציקים לך ולתרום מהנסיון שלך ומיכולות העידוד שלך לאחרות.

כשאני קוראת שירשור שכתוב מאנונימי ויש בו פרטים אינטימיים אני מבינה מדוע הוא כתוב מאנונימי ומניחה שאחת מחברותיי לפורום בחרה לא להזדהות, כמו שאני הייתי בוחרת לעשות אם היתה לי הבעיה הזו והייתי רוצה להעלות אותה לפורום.

כשהנושא לא דורש אנונימי קשה יותר לדמיין למה זה אנונימי, וזה קצת *מרגיש* כמו רמאות- מישהי שלא מוכנה לעמוד מאחורי הדברים שלה. מישהי שאולי לא באמת קיימת..

זה פשוט פוגע בהרגשה הקהילתית של הפורום, שגורמת כאן לרצון לשתף ולעזור.

וזאת כמובן הרגשתי בלבד.

אולי אם תסבירו מדוע חשוב לכן לכתוב מאנונימי דברים שלא מצריכים את זה יהיה לי (ואולי לכל "מתנגדות האנונימי" ) קל יותר לקבל את זה.

רוצה לענות לגבי ההטרדות.

אפשר לספור על יד אחת כמה פעמים הגבתי מאנונימי. 

בדרך כלל אני מגיבה מהניק שלי.

אבל אני מבינה מאד את אלו שבוחרות להגיב מאנונימי כי הן מפחדות מהטרדות.

אני אישית הוטרדתי לא מעט פעמים.

בחלק מהפעמים ההטרדה היתה כ"כ גסה ובוטה שהיה קל להתעלם ולהמשיך הלאה

(אפילו שלא תמיד זה עזר כ"כ מהר והמטריד המשיך שוב ושוב ולקח לו זמן להתייאש)

אבל היו פעמים שההטרדה נעשתה בדרך מאד מתוחכמת ולקח זמן להשתחרר מזה.

אז אני עדיין מגיבה בד"כ מהניק שלי

ועדיין עונה באישי כי אני כן חושבת שהרוב פה נשים טובות

ואני לא אוהבת לחשוד בחצי עולם שהכוונות שלו רעות

אבל אני בהחלט יכולה להבין את אלו שמפחדות מזה.

זה יהיה כמעט כמו לכתוב מאנונימי... (לגבי הנושא הזה)

קראתי ה-כ-ו-ל, ואני מבינה שמה שהצעתי לא פותר את כל הבעיות, ואני מבינה גם שאין ממש התלהבות בקרב האנונימיות לנסות את זה.

תשמעו, אני בכל זאת מנסה. אולי אני אצליח וזה יתפוס, ואז אחרי תקופה נוכל גם לראות אם זה בכל זאת עוזר ונותן הרגשה יותר טובה. ואולי לא, אבל מה יש לי להפסיד?

מזמינה כל אחת מהאנונימיות להצטרף אליי ולנסות איתי.

חייבת לציין שזו תגובה ראשונה שלי מהניק מזה זמן רב,

אבל הרגשתי שזה אירוני להגיב מאנונימי בשרשור כזה,

רק רוצה להסביר למה כל כך חשוב לי להגיב מאנונימי למרות שלפעמים ממש בא לי שיכירו אותי קצת וידעו איך להתייחס לתגובות שלי ושיהיה איזשהו מימד של היכרות וירטואלית,

אבל העובדה שכל ההודעות מרוכזות תחת השם שלי ממש מפריעה לי! הרי אם אגיב תגובות מקצועיות (מישהי כבר כתבה את זה) במיוחד שמדובר במקצוע די נדיר וקשור לפורום. ישר יזהו אותי, אם אכתוב פרטים מזהים אפילו מובלעים בתוך תגובה, אפשר לזהות אותי בקלות (ואגב בגלל זה אני לא מגיבה בפורומים האחרים), אם לא היה את זיכרון ההודעות, כל אחת הייתה זוכרת בקווים כלליים את הניקים ומקבלת רושם עליהם אך בלי לזכור פרטי פרטים ולצרפם, ואילו למחשבים יש זיכרון ארוך.

אצלי לפחות זה ממש לא נובע מהרצון לומר אמירות ולא לעמוד מאחוריהן,

עצה טובה למתחילות, כל פרט אישי שלא רוצים שידעו אחר כך, לרשום מאנונימי ככה תוכלו להמשיך להשתמש בניק (את הרכבת הזאת פספסתי) לתגובות רגילות... 

אני הרבה יותר נוטה לסלוד מאנונימי. ממש מפריע לי כשאנשים לא עומדים מאחורי המילה שלהם.

למה אני בכ"ז משתמשת פה באנונימי? פשוט מאוד: כי אני בתחילת הריון ראשון. עם לא מעט שאלות של מתחילות (ואתן תומכות ומקסימות, חייבת לציין) ומכירים אותי פה לא מעט. הניק שלי לא אנונימי, יש פה חברות שלי, משפחה, וכו'. וזה דרך די מבאסת שיגלו על זה.

ועכשיו השאלה: 

אני יכולה לפתוח ניק אנונימי רק בשביל הפורום הזה (או לשחזר פצלש ישן..) ולכתוב ממנו במקום מאנונימי. מפאת העצלנות אני לא עושה את זה (גם אין התראות בניק הרגיל, וגם להתנתק ולהתחבר כל פעם..)

אם זה באמת מעיק ריבוי האנונימי, אעשה את זה בכ"ז.

ומצד שני, נראה לי שהסיבה שאנונימי כ"כ מציק זה בגלל שאנונימיות מרשות לעצמן לדבר בצורה גסה ומגעילה (כמו התגובה הראשונה בשירשור הזה...) ופחות בגלל שאלות אינטימיות (או תשובות אינטימיות) שנשאלות מאנונימי (ולכאורה זו בדיוק הסיבה שיש אנונימי...). הלא כן?

מה עדיף לדעתכן?

תגובות בוטות מאנונימי הן הרבה יותר פוגעות ומגעילות. לא נראה לי שמישהי חולקת עלי.

אתן חושבות שכדאי להשתדל לדווח על תגובות כאלה? זה יפחית אותן? (זה יכול להעיק על המנהלות, אולי יש יותר מדי כאלה.. רק בשירשור הזה יש כמה וכמה)

האנונימית הראשונה היא (א). גם אם היא מגיבה בהמשך בעוד מקומות בשרשור, היא ממשיכה לחתום (א). כך יודעים לקשר את כל התגובות שלה באותו שרשור זו לזו, אבל לא יודעים לקשר תגובות שלה בין שרשורים שונים. זה מין כזה ביניים בין אנונימית לניקית - אם בשרשור אחד הייתי (א), בשרשור אחר אני יכולה להיות (ג) - אות הזיהוי לא מלווה אותי משרשור לשרשור. אבל היא כן מלווה אותי לאורך אותו שרשור.

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש

ממש לא תירוץ

לרוב

דיוק בסיבה

לא ממש פותר קונפליקטים

במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

אין לו פה מה להתנגד, זה הגוף שלה והיא תתלבש כרצונה, אין לו פה say.. זה לא החלטה זוגית

זה לא סותר את זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה בסוף

אם בעל מוריד כיפה לצורך העניין - אין לאישה זכות להגיד מה היא חושבת? אין לה say? אני לא מסכימה עם זה

זכות להביע תמיד יש גם אם זה לא משנה את התוצאה בפועל

להבעת דעה נגד אני לא קוראת התנגדות.

התנגדות אני מתכוונת גם ברמה הביצועית בהחלטות זוגיות, לדוגמא אחד מבני הזוג מתנגד למגורים במקום מסויים, לבית ספר מסויים, למשכנתא וכדומה. בכל הדוגמאות האלה צריך הסכמה של שני בני הזוג.

בלבוש של האישה הגבר יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא לא בעד. שהוא לא היה רוצה, שזה מאכזב אותו, אבל אני לא קוראת לזה "מתנגד", כי ברמה הביצועית בפועל אין חשיבות לדעה שלו כי זה עניין האישה.

שגברים וגם נשים עושים לפעמים

מתנגדים לבחירות שבן/ בת הזוג עושה

גם אם זה הגוף שלהם

כמו שקשה לי יהיה להגיד לבעלי "אני מתנגדת שלא תקום היום לתפילה".

זה עניין של בן הזוג בלבד, לא שלי, אני רק יכולה להתבאס מזה, ולהתפלל על זה.

אבל הוא פשוט קיים ונפוץ הרבה יותר מלהתבאס בלי להתנגד

אצלי המעבר היה הדרגתי

אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו

היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...

אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה

לא הייתי באה עם החלטה

יש בזה משהו מרתיע

כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך

דבר יפה זה ולא מובן מאליו

זכיתם

'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת'

מוכנה לכך

זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב

קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו

אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.

זה נכון, אבל לא סיבה בעינילאלעשות מה שנוח לך

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא..."

מה לא הבנתי נכון?

לא אמרתי שלא תעשה.בכלל לא דיברתי על מה כן ומה לא כי זה לא רלוונטי הפותחת כבר החליטה, כתבתי על התגובה של בעלה ועל הסיבה לתגובה

אולי את מתכוונת לתגובה מפעם?

שזו הייתה מקרמה

אני מודה שלא הכי מבינה איך מתווכים את זה, אבל קיים.

לפעמים זה כשלאבא זה ממש חשוב

ולפעמים זה מגיע מהאמא. אמירה בסגנון של- חלק מהעניין בחצאית זה שרואים שאת דתייה, לי יש כיסוי ראש, לך (המתוקה שמתחת גיל 18) אין ולכן זה מוסיף לחשיבות.

ולפעמים זה בא בהסבר של להשתלב עם קו האולפנה כל עוד את בה.

עברתי גם שינוי חיצוני כשבעלי חושב אחרת.

ומותר לאכזב את בן/בת הזוג. אפשר לחיות עם האכזבה הזאת בשלום ושהיא לא תעיק על הקשר, עם הזמן היא יכולה להפוך לשולית ואפילו להיעלם.

הרבה יותר קשר לחיות עם אכזבה מעצמך ובגידה בעצמך.

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

תודה על התמיכה (מחבק)

C.T תקין, מדדים תקין

אבל המשיך להקיא במיון אז מעקב לילה עם אישפוז.

נשארנו במיון עם שתי הקטנים

הגדולה נשארה אצל סבא(חרדת נטישה)

מחכים לבדיקת רופא

אבל הוא ממש חיוני ומשתובב

ברמה ששלף את הפקק של העירוי

אוכל שותה רץ במחלקה

אז זה מריח טוב

כ"כ שמחה לשמוע!!

מעלה הצעה: אולי שבעלך יישאר איתו לבד שם, ואת תהיי בבית עם התינוק ועם הגדולה?

גם בשביל הגדולה, שלא תהיה מרוחקת מכם, וגם בשביל התינוק, שעדיף שלא ישהה זמן רב בבית חולים...

זה מה שעשינו. חזרתי, אני עכשיו עם הגדולה.

התינוק ישן מבסוט

הגדולה מתפנקת בבוקר אישי

את אמא אלופה!

קודם כל אושר לשמוע שהוא בסדר, ממש מלחיץ. פעם הבת שלי הקיאה אחרי נפילה על הראש. לא הייתי, בעלי רק אמר שהקיאה. רק אחרי כמה ימים גיליתי שזה היה אחרי נפילה, ב''ה הכל היה בסדר אבל כעסתי עליו ממש... נכון שהלכתם!

סתם תהיתי על אתמול שלך. אמרת שבעלך בדרך רק כשרציתם ללכת למיון. אחרי יום קשה, ברבע לאחת עשרה בלילה... אז מתי בעצם הוא מגיע בשגרה שלכם? נשמע מאוד קשוח.. כלומר זה לא שבעלי מגיע בארבע בסבבה ושתמיד כולם רואים אותו. אבל רבע לאחת עשרה לחזור רק בחירום זה היה אותי אישית מביא לקצה מאוד מהר.

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

ומה קורה אם הוא לא מכין הכל?

ואם תחתמי שהכין והוא הכין רק חצי?

או לא תחתמי בכלל?

נגיד אצלנו המורה בכיתה ב' אמרה בפירוש שהיא לא אומרת כלום לילדים שאין להם שיעורים (בקטע של, היא לא אומרת בטון קשוח- למה לא הכנת שיעורים??), היא רק אומרת להורים שיקפידו כי בסופו של דבר זה עוזר לילד.

וחוץ מזה תסלחי לי, אבל יש הבדל בין ש"ב בתרגילי בסיס בחשבון שבסופו של דבר זה לטובת הילד שישלוט בהם, לבין פרוייקטים בטבע של לא יודעת, לתאר את צבע האדמה ולצייר חיה שפגשו בדרך או לא יודעת מה.. שווה להחליט על מה שמים את כל האנרגיות

1. מוצגים בכניסה לבי"ס עם שם הילד

2. זה נכתב כש.ב. לא מטלות אתגר

כאמא נראה לך שאני יכולה לשחרר ולתת לו להתמודד לבד מול המורה?

כל הילדים מגישים את הפרוייקטים האלה?

וואי אם היה אצלינו הייתי מתחרפנת. לא מספיק אני צריכה לג'נגל עבודה ובית וילדים ומשימות קופצות כמו מוסך מצפים ממני עןד להכין עם הילדים פרוייקטים במדעים? 😶

שיסלחו לי המורות המשקיעניות אבל וואו 😅

וכן לגמרי הייתי מעלה את זה באסיפת הורים..

ולגבי לתת לילד להתמודד לבד, אם זה משהו גדול כמו פרוייקט כן הייתי מעדכנת את המורה מראש או שולחת עם הילד פתק. אם זה סתם הכין 4 עמודים בחוברת במקום 5, לא הייתי עושה כלום. שהילד יגיד שאמא ויתרה לו.

ולגבי חתימות אני חותמת חופשי, אם אני בכלל זוכרת. אולי אני אמא שזורקת אבל זה המקסימום שאני מסוגלת. וככל שהזמן עובר יש עוד ילדים שצריך לעקוב אחרי המשימות הלימודיות שלהם וזה גם דורש תשומת לב

ונראה לי הולכת לנסות לשחרר קצת, מקווה שזה יעבור בשקט מצד הבית ספר

(כן הבנתי שזה נחשב לבית ספר עם רמה לימודית גבוהה אבל נראה לי אפשר להגיע לרמה לימודית גבוהה גם בלי לחץ על ההורים)

אצלינו אני בדקתי ספרים כל שבוע לראות שעומדים בקצב. פעם בכמה חודשים ביקשו חתימת הורים על טווח עמודים. ופעם בשבוע דף קריאה שחתמתי אחרי פעם אחת

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

גם קטע היומן הפיזי שהחליטו להדפיס, מה הקטע?

אתם שולחים ש.ב. בוואטסאפ, תרגיעו... ולמה אני אמורה כל שבוע לחתום שעברתי על הילקות והקלמר ויש את כל הציוד הנדרש והחומר הושלם כראוי?

בינתיים לא חילקו משהו.

בדרך כלל שולחים הודעות, וגם הבן שלי יודע מה צריך.

אצל הבת שלי יש יומנים, אבל השנה לא קניתי לה.

היא בפועל לא משתמשת ומסתדרת גם בלי.

חתימה זה רק על הדף קשר.

הייתי שמחה שהיה יותר מעקב על ציוד להכנת שיעורי בית מצד בית הספר.

תהיה לבן שלי יותר מוטיבציה להכין שיעורי בית, אם הוא יתוגמלו על זה בכיתה.

משחררת בהדרגה לפי התפתחות הילד והיכולת להתמודד עם כשלון/ ביקורת/ הערות.

אני יושבת לידן כשהן עושות ש"ב

לרוב זה דפי קריאה- להקשיב ולחתום

או קצת סיוע והכוונה בחשבון.

לדעתי הן לחלוטין מסוגלות לעשות לבד, סתם כיף להן הזמן הזה איתי ואני כן משתדלת לפנות אותו

כי אח"כ יש אוטוסטרדה של להקשיב לגדולים/לטפל בבייבי ופחות יש לי פניות אליהן.

יש ימים שאני פשוט מנמנמת על הספה בסלון לידן והן מדי פעם באות לבקש "אישור" שהתרגיל נכון וכו'...

יש לכם ש.ב. רק בחשבון וקריאה?

אבל לא משהו קבוע

באסיפת הורים

בד"כ יש קריאה בחומש וצריך לחתום, אני משתדלת להזכיר לה לקרוא לי (מקשיבה בחצי אוזן וחותמת). שאר השיעורים (לרוב רק חשבון ושאלה בתורה) רק מתזכרת, אם היא מבקשת עזרה אז עוזרת לה, אם אומרת שאין סומכת עליה.

רושמים את השיעורים ביומן בלבד, אני לא מבקשת לראות אותו בכל יום.

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

נעימים כאלו לא כמו הסוג שעם פליז בפנים

סטייל אנגליה בחורף עם גרביים חמות גבוהות חחח. מאז לא הזמנתי מכנסיים מסוג פשוט.

מכירה את הבגדי גוף. מעולים למעברים. לחורף מעדיפה חמים.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

צריך למדוד את עצמך, מנסיוני טבלת המידות שלהם מדייקת לרוב. לפעמים המידות באמת טיפה גדולות אבל זה גם תלוי בגזרה של הבגד. הרבה פעמים הם כותבים אם זה אוברסייז או צמוד.

יש שם המון, גם חצאיות, שמלות, חולצות - הכל. ובמידות שאין בארץ בקלות. כמו כל קניה בחו"ל (ויותר מאשר אצל ילדים) יש כאן סיכון לחוסר התאמה, אבל מצד שני יש מבחר ואיכות של בגדים צנועים . שווה ממש לנסות. גם נעליים, גרביים, הכל מאד איכותי.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.

לבנות קונה טייצים ותחתונים.

מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.

בעיני סוגר פינה.

אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.

כל אחד ומה שנוח לו

פוקס וכד לא מתקרב לאיכות של נקסט

וזה גם נוח לי

מזמינה מהבית ותוך כמה ימים נמצא בסניף דואר

או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.

ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)

בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.

שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!

ארוע!

אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,

תקשטו את הבית עם בלונים

תכיני/תקני עוגה

תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת

אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט

אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.

אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה

לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.

היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד

יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.

אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים

וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.

אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.

מזל טוב

והרבה נחת ובריאות

ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד

אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.

כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן

אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…

ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.

ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)

ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!

אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.

ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷‍♀️

ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.

את והיא

לפני/ אחרי הלידה

משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב

יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל

אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים

לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

הלידה בשערי צדק הייתה ממש טובה, האשפוז ממש לא נעים. הייתי במחלקה רגילה, אולי הביות מלא יותר נעימה. בערך מכל היבט אפשרי סבלתי שם מאוד.

עין כרם בביות מלא האשפוז היה טוב אבל אמרת שלא רלוונטי. הייתי בודקת את הר הצופים אלא אם כן את רוצה ביות מלא ואז אולי שערי צדק יותר בסדר

אז לא יודעת להשוות לאחרים.

אבל הייתי מאוד מרוצה מהכל.

מיילדות מהממות ומקצועיות.

באשפוז הייתי בביות מלא - מחלקה ד1. מחלקה חדשה ונעימה מאוד. וגם שם הצוות היה מקסים.

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה

שגם מהצד השני (לא הצד של ארגון הארוע אלא המשתתפים) זה די עול בשבילי כי כל יום הולדת זה להביא מתנה

זולה אבל הקטע לדאוג שיש ולעטוף, ולקחת את הילד לחבר- זה לא תמיד ביום שנח לי...

אבל אינמלעשות, טוב סתם קיטרתי

אניוואי, בימי הולדת אני שוכרת טרמפולינה ביתית ומכינה פיצה ומוזמנים רק ילדים מהרחוב שלנו + חבר/ה טובים גם אם לא גרים ברחוב.

יש לי שרשרת יומהולדת שמח ומנפחת כמה בלונים לאוירה.

נשמע קשוח ממש.

איך את מרגישה עכשיו?

ואת לוקחת משהו נגד הקאות? אם לא כדאי...

חיבוק

(בעלי תמיד אומר שמה שטוב באשפוזים זה שיש מישהו שמנקה את כל ההקאות, הומור שחור של היפראמזיס חחח)

הקאת ןהמשכת לישון?!

וואו, מצדיעה לך איזה מסע קשוח לעבור הריון, באמת, מכל הלב.

כמות גדולה ממש,הלכנו לרופאה לוודא שהכל בסדר, ב"ה הכל בסדר