גם במי שקשה לה עם זה?

לגבי ביקורת - את אומרת שביקורת לא נעימה. האם המשמעות היא שמקובל עלייך לא להעביר ביקורת? שאם תראי שמישהי כותבת ש1+1=3 לא תתקני אותה?

אם כן, אז יופי. אנחנו מסכימות על סעיף אחד.

לסעיף השני לא התייחסת - האם את מבינה את הבעיה שהתלוננו עליה פה, שקשה לעקוב בשרשור שיש בו הרבה מתדיינות אנונימיות? האם תהיי מוכנה לעשות משהו כדי להתחשב באלה שזה לא נעים להן?

זה קצת מבייש ומביך, לא?

לי קרה כמה פעמים, ובאמת טעיתי ובאמת אמרו לי בנועם, אבל אני אחר כך מרגישה קצת מושפלת. כאילו אחר כך כל מי שארצה לעזור לה בחשבון תזכור שאני ההיא שפעם כתבה תשובה שטותית.

זה לא אומר שאסור לתקן, בענייניות ובצורה נעימה. אבל יש בזה משהו לא הוגן אם את אנונימית ואת נשארת לכאורה מוגנת ואף אחד לא יודע אם כתבת שטות - ואת מעירה למישהי שכותבת בכינוי שלה. בעיניי זה לא פייר.

אני אנסח אחרת: חלק מהיתרון של האנונימי, והסיבה שחלק בוחרות לכתוב כך, הוא שאז את לא צריכה לעמוד מאחורי מה שכתבת אם יתברר שטעית טעות גסה. אז מי שבוחרת בכך נראה לי ראוי שתשים לב לא לשים את חברתה בדיוק באותו מצב, שהיא מושפלת כי כולם יודעים שהיא טעתה טעות גסה.

אני מניחה שאנשים לוקחים תשובות מאנונימי בערבון מוגבל בכל מקרה.

בטח אם מדובר בשאלות "רפואיות", להבדיל מסקרים וכו.

רק שימי לב שלפעמים נשים כותבות באנונימי דווקא כשהן כותבות על משהו שהן מקצועיות בו (מטעמי אאוטינג, חשש לחזות של פרסום וכיו"ב).

כלומר לפעמים דווקא התשובות האנונימיות הן הכי מקצועיות שיש.

מצד שני - במקרה כזה לרוב אפשר לזהות את המקצועיות בין השורות.

בדיוק היום ראיתי את זה קורה פה באחד השרשורים

"שכל אחת תחשוב שהיא לא כותבת מאנונימי גם אם היא כן"

זה נורא חשוב ואני משתדלת מאוד לאמץ את זה. באמת באנונימי קל לגלוש וחשוב להיזהר.

לגבי דברים אחרים שכתבת - כנראה שאת צודקת שחלק מהאנונימיות כותבות בדיוק מהסיבות האלה, שככה אפשר להתפרע בלי לתת את הדין - אבל לא כולן, ואני מקווה מאוד שגם לא הרוב.

באמת, יש הרבה סיבות להעדיף את האנונימי. קשה לי לפרט. זה מאוד אישי.

אבל יש הרבה שכותבות באנונימי וכן רוצות דברים שיעזרו להן להיות טובות ומנומסות ומתחשבות.

ואני יכולה להעיד על עצמי, שגם אם אני לרוב לא רוצה שיקשרו בין שרשורים שונים שלי, אני כן רוצה להיות מובנת באותו שרשור, זה לגמרי אינטרס שלי.

וכנראה שזו לא רק אני, כי יוצא לי המון לראות שכותבים בכותרת למשל (הפותחת). ולפעמים גם עוד סימני זיהוי. אז אני חושבת שכן כדאי לתת צ'אנס, ואולי הרעיון שלי כן יתפוס.

כשמתקבעת נורמה של כתיבה אז יש פחות צורך להזכיר את הכללים - זו פשוט הופכת להיות מין שפה של הפורום, ורואים את זה. כמו כל שלל הקיצורים המקובלים בפורומים, הממים וכו' - מי שחדשה נחשפת לזה ותוך כמה זמן קולטת מעצמה איך זה מתנהל (או שואלת - מה זה אומר נצל"ש? למה יש אותיות בסוגריים בכותרות?). זה ידוע שלפורומים יש שפה בפני עצמה... אז זה יכול להפוך לחלק מהשפה הזאת, אם זה רק יתפוס.

את מאמאזון אני לא מכירה, אני לא בפייסבוק...

לדעתי אפשר לפתוח ניק חדש ולהקפיד שלא יהיו בו פרטים מזהים (אזור בארץ, כמות ילדים, עבודה וכו') אם כ"כ חוששות כאן לפרטיות.

האנונימי ממש יוצר תחושה פחות "אינטימית" בפורום.

ואני לא מדברת על מקרים בהם האנונימי מתבקש (כגון שיתוף בפרטים שלא הייתי רוצה שידעו לקשר אליי- מפאת צניעות וכד)

בעיני זה הורס את הפורום, אבל מכבדת את דעתכן.

יש דרך לעשות את זה?

יש דרך לשמור על האנונימי, שהוא צורך חשוב בשילי ומאפשר אתץ ההשתתפות שלי בפורום - ובכל זאת לתת גם לך תחושה נעימה?

יש משהו שלא חשבתי עליו, שיהפוך את הכתיבה האנונימית ליותר ידידותית עבורך?

חשוב לי שיהיה לי פה נעים, ובאותה מידה חשוב לי שיהיה גם לך נעים.

אשמח אם תכתבי לי.

והאנונימי נותן תחושה של חוסר רצון/ אחריות לעמוד מאחורי דברייך,

ולי זה לא נחמד לדון ככה.

אבל זכותך, כמובן.

אני מציעה כאן מודל שהוא בעצם דרך האמצע בין אנונימי לכתיבה בניק -

מודל שבו אני אכן לא 'עומדת מאחורי דבריי' באופן גורף לאורך הרבה שרשורים (ואנא האמיני לי שה'בריחה' הזאת לא הייתה קורית לולא נכוויתי קשות בעבר) - אבל אני *כן* עומדת מאחורי דבריי לאורך אותו שרשור שאני מגיבה בו.

כלומר, קצת פחות מניק קבוע, אבל קצת יותר מאנונימי גמור.

ואני מקווה שהחתימה הקבועה בכותרת לאורך השרשור תמנע את תחושת המונולוג.

ואני באמת באמת פתוחה לשמוע עוד רעיונות, אם יש לך או יהיו בהמשך.

השיח המערבי מבוסס כולו על זכויות. זכותי לכתוב ככה וזכותך לכתוב ככה. אני מעדיפה לחיות בחברה עם שיח יהודי יותר, של מחויבות וערבות הדדית. לכן לא ניסיתי לדון כאן אם יש או אין זכות לכתוב באנונימי, אלא איך כל אחת יכולה לקחת על עצמה מחויבות לעשות את הפורום הכי נעים שאפשר לאחרות. אני מאמינה שזה אפשרי.

כשאני משתתפת בשרשור, אני כן רוצה למסור פרטים שרלוונטיים לאותו שרשור - כמו איזה ניתוח הבן שלי עבר ובאיזה גיל, מה הייתה הסיבה להפלה שעברתי, באיזה גיל התחתנתי... ולפעמים בשרשור אני מוסרת די בצמצום, רק מה שנצרך כדי להעביר את הנקודה, אבל אז פונים אליי באישי ושואלים יותר, ואני מסכימה לענות יותר כדי לעזור. אבל אני לא רוצה שהפרטים מאף אחד מהשרשורים האלה יתערבבו זה עם זה. אז בשביל זה צריך להחזיק אוסף שלם של ניקים, ולזכור איזה מידע נתתי מכל אחד מהם, מה על גבי הפורום ומה באישי, ואף פעם לא להתבלבל ולא להיכנס באחד מהם במקום באחר וכו' וכו' - סיבוך מאוד גדול.

נראה לי שחלק מהכותבות כאן רוצות שהפורום יהיה כמו בחיים האמיתיים, ולכל אחת תהיה זהות קבועה. אנא, תבינו שיש בינינו כאלה שבוחרות להיות פעילות בפורום דווקא כי בחיים האמיתיים יש לנו קשיים! יצא לכן להכיר אנשים סגורים יותר, ביישנים, שלא מעזים להביע את דעתם בחברה, לא מעזים לשאול, לענות...?

וחלק בחרו דווקא בגלל זה בפורום הזה מתוך הרבה פורומים להריון שקיימים (יש גם פורום דתי לפחות אחד נוסף שאני מכירה, ויש פייסבוק...) - כי הפורום הזה מאפשר כתיבה באנונימי, וסוף סוף אפשר להתבטא בלי אלף מעכבים שקיימים בכל שיחה אחרת - אז כשגם כאן מגרשים אותנו וצועקים עלינו די כבר עם האנונימי - לאן נלך? מה נעשה? פשוט נחזור לסתום את הפה כמו כל החיים?

ניצלתי את זה שבשרשור הזה מדברים על זה, כדי להביע את מה שכבר הרבה זמן מכאיב לי.

מסכימה שזה לעניין להעביר ביקורת מאנונימי....

אבל זה לא נכון שלמה שכתבתי אין ביסוס.

נגיד שאני מגיבה למישהי - בצורה נעימה ולא פוגעת לדעתי - ומישהי כותבת לי "די כבר עם האנונימי" (קרה לי כמה פעמים) - אני לא חושבת שאם אני אדווח זה יימחק, לא נראה לי שמבחינת המנהלות זה קו אדום, אבל מבחינתי אישית זה פוגע מאוד (כן, אני סופר-רגישה, נכון, לכן אני מעדיפה תקשורת בפורומים כמו שכתבתי למעלה, ולכן אני גם משתדלת לעשות מה שאפשר כדי לכתוב בעדינות - אז זה עוד יותר פוגע בתגובה "לחטוף").

אז אני חושבת שלא תמיד לדווח זה פתרון יחיד. לפעמים אפשר לפנות ולהסביר את עצמי, כך שמי שכועסת על האנונימי תבין מה עומד מאחורי זה, ולא תתרגז כל כך בכל פעם... בשביל זה תפסתי טרמפ על השרשור הזה... בשביל להסביר ולהתחנן להבנה ואמפתיה. מבינה?

רק למה שכתבת רוצה להעיר מהר על רגל אחת - שכדאי בכל מקרה להיות זהירות. כי תהיי בטוחה שיש פה גם גברים שיש להם ניק כאילו נשי.

וכן בעניינים אינטימיים שנראה לי שלדעת כולן פה מצדיקים אנונימי - בדיוק בדיוק על עניינים כאלה ייכנסו טרולים גבריים לדבר - בין אם באנונימי או בניק בדוי (אם הם מתךוחכמים מספיק, ובהחלט יש כאלה). אם את פוגשת תגובה אנונימית בשרשור אינטימי - הסיכוי שהיא טרולית גבוה הרבה יותר מאשר אם תפגשי תגובה כזאת בשרשור על בחילות... לא? מה דעתך?

הענין הוא, שאיכשהו יש כאן הרגשה של קהילה- וזו הרגשה כייפית, שגורמת לחזור לפורום הזה שוב ושוב בכיף. לשאול ולפרוק את הדברים שמציקים לך ולתרום מהנסיון שלך ומיכולות העידוד שלך לאחרות.

כשאני קוראת שירשור שכתוב מאנונימי ויש בו פרטים אינטימיים אני מבינה מדוע הוא כתוב מאנונימי ומניחה שאחת מחברותיי לפורום בחרה לא להזדהות, כמו שאני הייתי בוחרת לעשות אם היתה לי הבעיה הזו והייתי רוצה להעלות אותה לפורום.

כשהנושא לא דורש אנונימי קשה יותר לדמיין למה זה אנונימי, וזה קצת *מרגיש* כמו רמאות- מישהי שלא מוכנה לעמוד מאחורי הדברים שלה. מישהי שאולי לא באמת קיימת..

זה פשוט פוגע בהרגשה הקהילתית של הפורום, שגורמת כאן לרצון לשתף ולעזור.

וזאת כמובן הרגשתי בלבד.

אולי אם תסבירו מדוע חשוב לכן לכתוב מאנונימי דברים שלא מצריכים את זה יהיה לי (ואולי לכל "מתנגדות האנונימי" ) קל יותר לקבל את זה.

רוצה לענות לגבי ההטרדות.

אפשר לספור על יד אחת כמה פעמים הגבתי מאנונימי. 

בדרך כלל אני מגיבה מהניק שלי.

אבל אני מבינה מאד את אלו שבוחרות להגיב מאנונימי כי הן מפחדות מהטרדות.

אני אישית הוטרדתי לא מעט פעמים.

בחלק מהפעמים ההטרדה היתה כ"כ גסה ובוטה שהיה קל להתעלם ולהמשיך הלאה

(אפילו שלא תמיד זה עזר כ"כ מהר והמטריד המשיך שוב ושוב ולקח לו זמן להתייאש)

אבל היו פעמים שההטרדה נעשתה בדרך מאד מתוחכמת ולקח זמן להשתחרר מזה.

אז אני עדיין מגיבה בד"כ מהניק שלי

ועדיין עונה באישי כי אני כן חושבת שהרוב פה נשים טובות

ואני לא אוהבת לחשוד בחצי עולם שהכוונות שלו רעות

אבל אני בהחלט יכולה להבין את אלו שמפחדות מזה.

זה יהיה כמעט כמו לכתוב מאנונימי... (לגבי הנושא הזה)

קראתי ה-כ-ו-ל, ואני מבינה שמה שהצעתי לא פותר את כל הבעיות, ואני מבינה גם שאין ממש התלהבות בקרב האנונימיות לנסות את זה.

תשמעו, אני בכל זאת מנסה. אולי אני אצליח וזה יתפוס, ואז אחרי תקופה נוכל גם לראות אם זה בכל זאת עוזר ונותן הרגשה יותר טובה. ואולי לא, אבל מה יש לי להפסיד?

מזמינה כל אחת מהאנונימיות להצטרף אליי ולנסות איתי.

חייבת לציין שזו תגובה ראשונה שלי מהניק מזה זמן רב,

אבל הרגשתי שזה אירוני להגיב מאנונימי בשרשור כזה,

רק רוצה להסביר למה כל כך חשוב לי להגיב מאנונימי למרות שלפעמים ממש בא לי שיכירו אותי קצת וידעו איך להתייחס לתגובות שלי ושיהיה איזשהו מימד של היכרות וירטואלית,

אבל העובדה שכל ההודעות מרוכזות תחת השם שלי ממש מפריעה לי! הרי אם אגיב תגובות מקצועיות (מישהי כבר כתבה את זה) במיוחד שמדובר במקצוע די נדיר וקשור לפורום. ישר יזהו אותי, אם אכתוב פרטים מזהים אפילו מובלעים בתוך תגובה, אפשר לזהות אותי בקלות (ואגב בגלל זה אני לא מגיבה בפורומים האחרים), אם לא היה את זיכרון ההודעות, כל אחת הייתה זוכרת בקווים כלליים את הניקים ומקבלת רושם עליהם אך בלי לזכור פרטי פרטים ולצרפם, ואילו למחשבים יש זיכרון ארוך.

אצלי לפחות זה ממש לא נובע מהרצון לומר אמירות ולא לעמוד מאחוריהן,

עצה טובה למתחילות, כל פרט אישי שלא רוצים שידעו אחר כך, לרשום מאנונימי ככה תוכלו להמשיך להשתמש בניק (את הרכבת הזאת פספסתי) לתגובות רגילות... 

אני הרבה יותר נוטה לסלוד מאנונימי. ממש מפריע לי כשאנשים לא עומדים מאחורי המילה שלהם.

למה אני בכ"ז משתמשת פה באנונימי? פשוט מאוד: כי אני בתחילת הריון ראשון. עם לא מעט שאלות של מתחילות (ואתן תומכות ומקסימות, חייבת לציין) ומכירים אותי פה לא מעט. הניק שלי לא אנונימי, יש פה חברות שלי, משפחה, וכו'. וזה דרך די מבאסת שיגלו על זה.

ועכשיו השאלה: 

אני יכולה לפתוח ניק אנונימי רק בשביל הפורום הזה (או לשחזר פצלש ישן..) ולכתוב ממנו במקום מאנונימי. מפאת העצלנות אני לא עושה את זה (גם אין התראות בניק הרגיל, וגם להתנתק ולהתחבר כל פעם..)

אם זה באמת מעיק ריבוי האנונימי, אעשה את זה בכ"ז.

ומצד שני, נראה לי שהסיבה שאנונימי כ"כ מציק זה בגלל שאנונימיות מרשות לעצמן לדבר בצורה גסה ומגעילה (כמו התגובה הראשונה בשירשור הזה...) ופחות בגלל שאלות אינטימיות (או תשובות אינטימיות) שנשאלות מאנונימי (ולכאורה זו בדיוק הסיבה שיש אנונימי...). הלא כן?

מה עדיף לדעתכן?

תגובות בוטות מאנונימי הן הרבה יותר פוגעות ומגעילות. לא נראה לי שמישהי חולקת עלי.

אתן חושבות שכדאי להשתדל לדווח על תגובות כאלה? זה יפחית אותן? (זה יכול להעיק על המנהלות, אולי יש יותר מדי כאלה.. רק בשירשור הזה יש כמה וכמה)

האנונימית הראשונה היא (א). גם אם היא מגיבה בהמשך בעוד מקומות בשרשור, היא ממשיכה לחתום (א). כך יודעים לקשר את כל התגובות שלה באותו שרשור זו לזו, אבל לא יודעים לקשר תגובות שלה בין שרשורים שונים. זה מין כזה ביניים בין אנונימית לניקית - אם בשרשור אחד הייתי (א), בשרשור אחר אני יכולה להיות (ג) - אות הזיהוי לא מלווה אותי משרשור לשרשור. אבל היא כן מלווה אותי לאורך אותו שרשור.

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

לק"י

ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.

(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).

כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים

תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.

או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..

אחרי המשוער.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

אני אישית מרגישה שצריכה את הנוכחות שלו היותר זמינה עד שמגיעים לסביבה נשית - היינו לחדר לידה (אני יולדת מהר ב"ה אז לא שם הרבה זמן ) בחדר לידה אני משחררת אותו להמתין לי בחוץ - אני צריכה שהוא יהיה שם ולא בבית אבל לא צריכה אותו לידי .

בלידה חוץ מהמילדת ואת הריכוז שלי בעצמי לא מרגישה שצריכה עוד משהו .

אבל אני חושבת שהשאלה היא לא אם את ובגן יכולים להתמודד, אלא זה שהילד סובל כרגע (ואימפולסיביות זה לא דבר קל בכלל) ומה יכול לעזור לו...

לא הייתי נותנת תרופה אם אין צורך ספציפי

אני חושבת

שנושא של התאמת מינון והסתגלות

זה משהו תנודתי

ככה שזה לא יכסה את העתיד

ואין טעם להתחיל סתם מוקדם

וכן נותנת מענה לאגרסיביות ולתנועתיות המוגברת

וכן פונה להדרכת הורים.

ובגן לא רואים בעיה אז למה לתת?

בסוף למתן תרופות יש מחיר שלפעמים פשוט כדאי לשלם אותו אבל זה לא נשמע המצב כאן.

אני רק מנסה להבין את האמירה שכתבת שהילד סובל. זה מה שהרופאה טענה על סמך מה? מפגש איתו?

אתם מרגישים שהילד סובל?

מישהו מסביב מרגיש שהוא סובל?

הוא אומר אמירות שמשדרות סבל?

אני כן הייתי מנסה הדרכה ספציפית של מישהי שמתמחה בקשב וריכוז לגבי התקפי זעם, ובכלל איך לעזור לו בויסות (אם הוא מעל גיל 5 אולי אפילו טיפול או טיפול דיאדי סביב זה. למרות שבגילאים הצעירים הדרכת הורים טובה יכולה להספיק לפעמים)

טיפול ספציפי לקשב דרך ההורים - poet. תחפשי על זה. אלה מרפאות בעיסוק שעברו הכשרה נוספת. וגם ריפוי בעיסוק לילדון בדגש על וויסות ותפקודים ניהוליים. הוא בערך בן 4 כבר?

אם אין איזה צעקת הצילו מהגן לא הייתי שוקלת כבר תרופות... אבל כן מחפשת מענה לשיפור המצב בבית ובכללי.

בנוגע לבעל, הגבול בין הפרעת קשב קשה להפרעת תקשורת קלה הוא מאוד אפור ומטושטש ולא פשוט לעשות הבחנה מבדלת. כי גם עם קשב קשה למשל מפספסים הרבה מידע וניואנסים חברתיים. אז התחושה שלו לגיטימית. אבל בתכלס? הייתי ממש משחררת את זה בשלב זה. הולכת עם מה שקיבלתי ועובדת בכיוון הזה, הוא עוד קטן אבל יש מקום לתיווך ועבודה. וכמובן אין קסמים וזו הדרך שלו ושלכם עם באמת כל האתגרים שיש בה.

חיבוק! החלטות טובות.

אז למה בעצם?

כשעמדנו בדילמה דומה חשבתי שלהתחיל טיפול תמיד אפשר, אבל להפסיק וללכת אחורה קצת יותר קשה, גם אם אפשרי

החלטות טובות בע"ה

את האמא הכי מתוקה ששמעתי בחיי!!!!!!

אימלללההה הוא זכה בך!!! ובטוח גם את בו🧡

תשמרי על המתיקות של שניכם

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה