גם במי שקשה לה עם זה?

לגבי ביקורת - את אומרת שביקורת לא נעימה. האם המשמעות היא שמקובל עלייך לא להעביר ביקורת? שאם תראי שמישהי כותבת ש1+1=3 לא תתקני אותה?

אם כן, אז יופי. אנחנו מסכימות על סעיף אחד.

לסעיף השני לא התייחסת - האם את מבינה את הבעיה שהתלוננו עליה פה, שקשה לעקוב בשרשור שיש בו הרבה מתדיינות אנונימיות? האם תהיי מוכנה לעשות משהו כדי להתחשב באלה שזה לא נעים להן?

זה קצת מבייש ומביך, לא?

לי קרה כמה פעמים, ובאמת טעיתי ובאמת אמרו לי בנועם, אבל אני אחר כך מרגישה קצת מושפלת. כאילו אחר כך כל מי שארצה לעזור לה בחשבון תזכור שאני ההיא שפעם כתבה תשובה שטותית.

זה לא אומר שאסור לתקן, בענייניות ובצורה נעימה. אבל יש בזה משהו לא הוגן אם את אנונימית ואת נשארת לכאורה מוגנת ואף אחד לא יודע אם כתבת שטות - ואת מעירה למישהי שכותבת בכינוי שלה. בעיניי זה לא פייר.

אני אנסח אחרת: חלק מהיתרון של האנונימי, והסיבה שחלק בוחרות לכתוב כך, הוא שאז את לא צריכה לעמוד מאחורי מה שכתבת אם יתברר שטעית טעות גסה. אז מי שבוחרת בכך נראה לי ראוי שתשים לב לא לשים את חברתה בדיוק באותו מצב, שהיא מושפלת כי כולם יודעים שהיא טעתה טעות גסה.

אני מניחה שאנשים לוקחים תשובות מאנונימי בערבון מוגבל בכל מקרה.

בטח אם מדובר בשאלות "רפואיות", להבדיל מסקרים וכו.

רק שימי לב שלפעמים נשים כותבות באנונימי דווקא כשהן כותבות על משהו שהן מקצועיות בו (מטעמי אאוטינג, חשש לחזות של פרסום וכיו"ב).

כלומר לפעמים דווקא התשובות האנונימיות הן הכי מקצועיות שיש.

מצד שני - במקרה כזה לרוב אפשר לזהות את המקצועיות בין השורות.

בדיוק היום ראיתי את זה קורה פה באחד השרשורים

"שכל אחת תחשוב שהיא לא כותבת מאנונימי גם אם היא כן"

זה נורא חשוב ואני משתדלת מאוד לאמץ את זה. באמת באנונימי קל לגלוש וחשוב להיזהר.

לגבי דברים אחרים שכתבת - כנראה שאת צודקת שחלק מהאנונימיות כותבות בדיוק מהסיבות האלה, שככה אפשר להתפרע בלי לתת את הדין - אבל לא כולן, ואני מקווה מאוד שגם לא הרוב.

באמת, יש הרבה סיבות להעדיף את האנונימי. קשה לי לפרט. זה מאוד אישי.

אבל יש הרבה שכותבות באנונימי וכן רוצות דברים שיעזרו להן להיות טובות ומנומסות ומתחשבות.

ואני יכולה להעיד על עצמי, שגם אם אני לרוב לא רוצה שיקשרו בין שרשורים שונים שלי, אני כן רוצה להיות מובנת באותו שרשור, זה לגמרי אינטרס שלי.

וכנראה שזו לא רק אני, כי יוצא לי המון לראות שכותבים בכותרת למשל (הפותחת). ולפעמים גם עוד סימני זיהוי. אז אני חושבת שכן כדאי לתת צ'אנס, ואולי הרעיון שלי כן יתפוס.

כשמתקבעת נורמה של כתיבה אז יש פחות צורך להזכיר את הכללים - זו פשוט הופכת להיות מין שפה של הפורום, ורואים את זה. כמו כל שלל הקיצורים המקובלים בפורומים, הממים וכו' - מי שחדשה נחשפת לזה ותוך כמה זמן קולטת מעצמה איך זה מתנהל (או שואלת - מה זה אומר נצל"ש? למה יש אותיות בסוגריים בכותרות?). זה ידוע שלפורומים יש שפה בפני עצמה... אז זה יכול להפוך לחלק מהשפה הזאת, אם זה רק יתפוס.

את מאמאזון אני לא מכירה, אני לא בפייסבוק...

לדעתי אפשר לפתוח ניק חדש ולהקפיד שלא יהיו בו פרטים מזהים (אזור בארץ, כמות ילדים, עבודה וכו') אם כ"כ חוששות כאן לפרטיות.

האנונימי ממש יוצר תחושה פחות "אינטימית" בפורום.

ואני לא מדברת על מקרים בהם האנונימי מתבקש (כגון שיתוף בפרטים שלא הייתי רוצה שידעו לקשר אליי- מפאת צניעות וכד)

בעיני זה הורס את הפורום, אבל מכבדת את דעתכן.

יש דרך לעשות את זה?

יש דרך לשמור על האנונימי, שהוא צורך חשוב בשילי ומאפשר אתץ ההשתתפות שלי בפורום - ובכל זאת לתת גם לך תחושה נעימה?

יש משהו שלא חשבתי עליו, שיהפוך את הכתיבה האנונימית ליותר ידידותית עבורך?

חשוב לי שיהיה לי פה נעים, ובאותה מידה חשוב לי שיהיה גם לך נעים.

אשמח אם תכתבי לי.

והאנונימי נותן תחושה של חוסר רצון/ אחריות לעמוד מאחורי דברייך,

ולי זה לא נחמד לדון ככה.

אבל זכותך, כמובן.

אני מציעה כאן מודל שהוא בעצם דרך האמצע בין אנונימי לכתיבה בניק -

מודל שבו אני אכן לא 'עומדת מאחורי דבריי' באופן גורף לאורך הרבה שרשורים (ואנא האמיני לי שה'בריחה' הזאת לא הייתה קורית לולא נכוויתי קשות בעבר) - אבל אני *כן* עומדת מאחורי דבריי לאורך אותו שרשור שאני מגיבה בו.

כלומר, קצת פחות מניק קבוע, אבל קצת יותר מאנונימי גמור.

ואני מקווה שהחתימה הקבועה בכותרת לאורך השרשור תמנע את תחושת המונולוג.

ואני באמת באמת פתוחה לשמוע עוד רעיונות, אם יש לך או יהיו בהמשך.

השיח המערבי מבוסס כולו על זכויות. זכותי לכתוב ככה וזכותך לכתוב ככה. אני מעדיפה לחיות בחברה עם שיח יהודי יותר, של מחויבות וערבות הדדית. לכן לא ניסיתי לדון כאן אם יש או אין זכות לכתוב באנונימי, אלא איך כל אחת יכולה לקחת על עצמה מחויבות לעשות את הפורום הכי נעים שאפשר לאחרות. אני מאמינה שזה אפשרי.

כשאני משתתפת בשרשור, אני כן רוצה למסור פרטים שרלוונטיים לאותו שרשור - כמו איזה ניתוח הבן שלי עבר ובאיזה גיל, מה הייתה הסיבה להפלה שעברתי, באיזה גיל התחתנתי... ולפעמים בשרשור אני מוסרת די בצמצום, רק מה שנצרך כדי להעביר את הנקודה, אבל אז פונים אליי באישי ושואלים יותר, ואני מסכימה לענות יותר כדי לעזור. אבל אני לא רוצה שהפרטים מאף אחד מהשרשורים האלה יתערבבו זה עם זה. אז בשביל זה צריך להחזיק אוסף שלם של ניקים, ולזכור איזה מידע נתתי מכל אחד מהם, מה על גבי הפורום ומה באישי, ואף פעם לא להתבלבל ולא להיכנס באחד מהם במקום באחר וכו' וכו' - סיבוך מאוד גדול.

נראה לי שחלק מהכותבות כאן רוצות שהפורום יהיה כמו בחיים האמיתיים, ולכל אחת תהיה זהות קבועה. אנא, תבינו שיש בינינו כאלה שבוחרות להיות פעילות בפורום דווקא כי בחיים האמיתיים יש לנו קשיים! יצא לכן להכיר אנשים סגורים יותר, ביישנים, שלא מעזים להביע את דעתם בחברה, לא מעזים לשאול, לענות...?

וחלק בחרו דווקא בגלל זה בפורום הזה מתוך הרבה פורומים להריון שקיימים (יש גם פורום דתי לפחות אחד נוסף שאני מכירה, ויש פייסבוק...) - כי הפורום הזה מאפשר כתיבה באנונימי, וסוף סוף אפשר להתבטא בלי אלף מעכבים שקיימים בכל שיחה אחרת - אז כשגם כאן מגרשים אותנו וצועקים עלינו די כבר עם האנונימי - לאן נלך? מה נעשה? פשוט נחזור לסתום את הפה כמו כל החיים?

ניצלתי את זה שבשרשור הזה מדברים על זה, כדי להביע את מה שכבר הרבה זמן מכאיב לי.

מסכימה שזה לעניין להעביר ביקורת מאנונימי....

אבל זה לא נכון שלמה שכתבתי אין ביסוס.

נגיד שאני מגיבה למישהי - בצורה נעימה ולא פוגעת לדעתי - ומישהי כותבת לי "די כבר עם האנונימי" (קרה לי כמה פעמים) - אני לא חושבת שאם אני אדווח זה יימחק, לא נראה לי שמבחינת המנהלות זה קו אדום, אבל מבחינתי אישית זה פוגע מאוד (כן, אני סופר-רגישה, נכון, לכן אני מעדיפה תקשורת בפורומים כמו שכתבתי למעלה, ולכן אני גם משתדלת לעשות מה שאפשר כדי לכתוב בעדינות - אז זה עוד יותר פוגע בתגובה "לחטוף").

אז אני חושבת שלא תמיד לדווח זה פתרון יחיד. לפעמים אפשר לפנות ולהסביר את עצמי, כך שמי שכועסת על האנונימי תבין מה עומד מאחורי זה, ולא תתרגז כל כך בכל פעם... בשביל זה תפסתי טרמפ על השרשור הזה... בשביל להסביר ולהתחנן להבנה ואמפתיה. מבינה?

רק למה שכתבת רוצה להעיר מהר על רגל אחת - שכדאי בכל מקרה להיות זהירות. כי תהיי בטוחה שיש פה גם גברים שיש להם ניק כאילו נשי.

וכן בעניינים אינטימיים שנראה לי שלדעת כולן פה מצדיקים אנונימי - בדיוק בדיוק על עניינים כאלה ייכנסו טרולים גבריים לדבר - בין אם באנונימי או בניק בדוי (אם הם מתךוחכמים מספיק, ובהחלט יש כאלה). אם את פוגשת תגובה אנונימית בשרשור אינטימי - הסיכוי שהיא טרולית גבוה הרבה יותר מאשר אם תפגשי תגובה כזאת בשרשור על בחילות... לא? מה דעתך?

הענין הוא, שאיכשהו יש כאן הרגשה של קהילה- וזו הרגשה כייפית, שגורמת לחזור לפורום הזה שוב ושוב בכיף. לשאול ולפרוק את הדברים שמציקים לך ולתרום מהנסיון שלך ומיכולות העידוד שלך לאחרות.

כשאני קוראת שירשור שכתוב מאנונימי ויש בו פרטים אינטימיים אני מבינה מדוע הוא כתוב מאנונימי ומניחה שאחת מחברותיי לפורום בחרה לא להזדהות, כמו שאני הייתי בוחרת לעשות אם היתה לי הבעיה הזו והייתי רוצה להעלות אותה לפורום.

כשהנושא לא דורש אנונימי קשה יותר לדמיין למה זה אנונימי, וזה קצת *מרגיש* כמו רמאות- מישהי שלא מוכנה לעמוד מאחורי הדברים שלה. מישהי שאולי לא באמת קיימת..

זה פשוט פוגע בהרגשה הקהילתית של הפורום, שגורמת כאן לרצון לשתף ולעזור.

וזאת כמובן הרגשתי בלבד.

אולי אם תסבירו מדוע חשוב לכן לכתוב מאנונימי דברים שלא מצריכים את זה יהיה לי (ואולי לכל "מתנגדות האנונימי" ) קל יותר לקבל את זה.

רוצה לענות לגבי ההטרדות.

אפשר לספור על יד אחת כמה פעמים הגבתי מאנונימי. 

בדרך כלל אני מגיבה מהניק שלי.

אבל אני מבינה מאד את אלו שבוחרות להגיב מאנונימי כי הן מפחדות מהטרדות.

אני אישית הוטרדתי לא מעט פעמים.

בחלק מהפעמים ההטרדה היתה כ"כ גסה ובוטה שהיה קל להתעלם ולהמשיך הלאה

(אפילו שלא תמיד זה עזר כ"כ מהר והמטריד המשיך שוב ושוב ולקח לו זמן להתייאש)

אבל היו פעמים שההטרדה נעשתה בדרך מאד מתוחכמת ולקח זמן להשתחרר מזה.

אז אני עדיין מגיבה בד"כ מהניק שלי

ועדיין עונה באישי כי אני כן חושבת שהרוב פה נשים טובות

ואני לא אוהבת לחשוד בחצי עולם שהכוונות שלו רעות

אבל אני בהחלט יכולה להבין את אלו שמפחדות מזה.

זה יהיה כמעט כמו לכתוב מאנונימי... (לגבי הנושא הזה)

קראתי ה-כ-ו-ל, ואני מבינה שמה שהצעתי לא פותר את כל הבעיות, ואני מבינה גם שאין ממש התלהבות בקרב האנונימיות לנסות את זה.

תשמעו, אני בכל זאת מנסה. אולי אני אצליח וזה יתפוס, ואז אחרי תקופה נוכל גם לראות אם זה בכל זאת עוזר ונותן הרגשה יותר טובה. ואולי לא, אבל מה יש לי להפסיד?

מזמינה כל אחת מהאנונימיות להצטרף אליי ולנסות איתי.

חייבת לציין שזו תגובה ראשונה שלי מהניק מזה זמן רב,

אבל הרגשתי שזה אירוני להגיב מאנונימי בשרשור כזה,

רק רוצה להסביר למה כל כך חשוב לי להגיב מאנונימי למרות שלפעמים ממש בא לי שיכירו אותי קצת וידעו איך להתייחס לתגובות שלי ושיהיה איזשהו מימד של היכרות וירטואלית,

אבל העובדה שכל ההודעות מרוכזות תחת השם שלי ממש מפריעה לי! הרי אם אגיב תגובות מקצועיות (מישהי כבר כתבה את זה) במיוחד שמדובר במקצוע די נדיר וקשור לפורום. ישר יזהו אותי, אם אכתוב פרטים מזהים אפילו מובלעים בתוך תגובה, אפשר לזהות אותי בקלות (ואגב בגלל זה אני לא מגיבה בפורומים האחרים), אם לא היה את זיכרון ההודעות, כל אחת הייתה זוכרת בקווים כלליים את הניקים ומקבלת רושם עליהם אך בלי לזכור פרטי פרטים ולצרפם, ואילו למחשבים יש זיכרון ארוך.

אצלי לפחות זה ממש לא נובע מהרצון לומר אמירות ולא לעמוד מאחוריהן,

עצה טובה למתחילות, כל פרט אישי שלא רוצים שידעו אחר כך, לרשום מאנונימי ככה תוכלו להמשיך להשתמש בניק (את הרכבת הזאת פספסתי) לתגובות רגילות... 

אני הרבה יותר נוטה לסלוד מאנונימי. ממש מפריע לי כשאנשים לא עומדים מאחורי המילה שלהם.

למה אני בכ"ז משתמשת פה באנונימי? פשוט מאוד: כי אני בתחילת הריון ראשון. עם לא מעט שאלות של מתחילות (ואתן תומכות ומקסימות, חייבת לציין) ומכירים אותי פה לא מעט. הניק שלי לא אנונימי, יש פה חברות שלי, משפחה, וכו'. וזה דרך די מבאסת שיגלו על זה.

ועכשיו השאלה: 

אני יכולה לפתוח ניק אנונימי רק בשביל הפורום הזה (או לשחזר פצלש ישן..) ולכתוב ממנו במקום מאנונימי. מפאת העצלנות אני לא עושה את זה (גם אין התראות בניק הרגיל, וגם להתנתק ולהתחבר כל פעם..)

אם זה באמת מעיק ריבוי האנונימי, אעשה את זה בכ"ז.

ומצד שני, נראה לי שהסיבה שאנונימי כ"כ מציק זה בגלל שאנונימיות מרשות לעצמן לדבר בצורה גסה ומגעילה (כמו התגובה הראשונה בשירשור הזה...) ופחות בגלל שאלות אינטימיות (או תשובות אינטימיות) שנשאלות מאנונימי (ולכאורה זו בדיוק הסיבה שיש אנונימי...). הלא כן?

מה עדיף לדעתכן?

תגובות בוטות מאנונימי הן הרבה יותר פוגעות ומגעילות. לא נראה לי שמישהי חולקת עלי.

אתן חושבות שכדאי להשתדל לדווח על תגובות כאלה? זה יפחית אותן? (זה יכול להעיק על המנהלות, אולי יש יותר מדי כאלה.. רק בשירשור הזה יש כמה וכמה)

האנונימית הראשונה היא (א). גם אם היא מגיבה בהמשך בעוד מקומות בשרשור, היא ממשיכה לחתום (א). כך יודעים לקשר את כל התגובות שלה באותו שרשור זו לזו, אבל לא יודעים לקשר תגובות שלה בין שרשורים שונים. זה מין כזה ביניים בין אנונימית לניקית - אם בשרשור אחד הייתי (א), בשרשור אחר אני יכולה להיות (ג) - אות הזיהוי לא מלווה אותי משרשור לשרשור. אבל היא כן מלווה אותי לאורך אותו שרשור.

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

בעיני אם לא יאשר אז די זה סימן משמיים להתפטר..

את עובדת שלו, לא עבד..

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

שאסור למעסיק לסרב לתת בו חופש

בימים שהם לא יום בחירה זה באמת להחלטת המנהל.

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

חשבתי שהכנת קערת סדר ממגנטים😂

אמרתי לבעלי שזה סימן שאני טובעת בים של מגנטים 👻