עם החשש הזה של החשיפה...

אני עכשיו ממש לקראת לידה ראשונה ופתאום לפני 3 שבועות נכנסתי ממש לחרדות מזה...

אבל אני ממש עובדת על עצמי לשנות את המחשבות

לחשוב מחשבות חיוביות, יותר על המשמעות של הלידה פחות על זה שיהיה לא נעים....

מקווה שיבואו אחרות יתנו לך עצות מעשיות יותר..

בכל מקרה שיהיה ממש בהצלחה!!!

דבר ראשון, הפחד שלך הואו ממש הגיוני! אני חושבת שרוב הנשים מתמודדת עם פחד דומה, בעוצמות שונות.

לידה היא באמת תהליך חושפני מאוד במיוחד לאישה דתיה שלא רגילה לכזו חשיפה, אבל - הלידה היא לחלוטין שלך. כלומר, גם א את יולד בבית חולים ויש שם מלא רופאים ומיילדות שרוצים לבדוק אותך וכו', הם יכולים לעשות את זה רק בהסכמתך , וכבר כתבו פה נשים שכמעט לא נבדקו בכל תהליך הלידה. כמובן, שחשוב לבוא עם ידע כדי לדעת מתי את יכולה להתעקש ולעמוד על שלך לא לעשות בדחקות מיותרות ומתי הבדיקות הכרחיות.

לגבי הליווי- בהחלט אפשר לעבור לידה רק עם הבעל. הרבה נשים עשו ועושו את זה. את צריכה ללמוד להתמודד עם הצירים ע"י תנוחות, נשימות וכו' כך שתוכלי להסתדר גם כשהוא כבר לא יוכל לגעת.

מעבר לכל זה, אני חושבת שאולי כדאי לך ללכת לכמה מפגשים עם איש מקצוע כדי לשחרר את הפחד, נראה שהוא מעיק עלייך מעבר לנורמה.

בהצלחה רבה! בע"ה שתזכי בקרוב להריון בריא ולידה מדהימה!

חשוב לי שיהיה אמין ולא סתם..

לידה פעילה, להרות כוחות ללדת חיים, סהפ ההריון והלידה הישראלי ועוד..

לגבי אמא שלי..

אני יודעת שזה יפגע בה...

כי בחברה שלנו זה ברוררררר שהאמא נמצאת בלידה

ורק במקרים נדירים שקורה מהר מדי ולא מספקיה זה לא קורה...

לגבי הבעל בלידה..

כמו שאני מכירה את עצמי אני אצטרך הרבה חיזוק ולא רק במילים..אפילו רק להחזיר תיד

וזה לא עוזר לי שלא מעניין אותם..

בהלפה שעברתי עברתי כמה וכמה בדיקות אולטראסאונד וגינליות (והיה דימום.. כן?) וגם בדיקת רופא

וזה בהחלט עשה לי טראומה ועוד יותר הגביר לי תפחדים.. במיודח שבעלי לא יכל להיות איתי כי כבר היינו אסורים

ואני די בטוחה שרוב הבדיקות היו מיותרות לגמרי

ולא הצלחתי לעמוד על שלי..

אז אני כן יודעת שאצטרך הרבה הכנה קודם גם אישית עם דולה ואולי גם שתהיה בלידה לא בקטע מעורב ממש אלא להשגיח שלא יהיו דברים מיותרים שסתם מפריעים לי

כי איך שאני מכירה תצמי כמה שאדע דברים לא ודעת עד כמה יהיה לי כוח לעמוד על שלי

אבל את עיקר החיזוק הרגשי והפיזי אני מצפה לקבל מהבעל

וזה בעצם הנקודה שבה אני רוצה להיות רגועה..

לא יודעת עד כמה הוא מוכן להיות שם

וגם מבחינה הלכתית הוא חושב שזה אסור
אז אני צריכה להכין אותו מעכשיו ;)

מה שכתבת שמבחינה הלכתית הוא חושב שזה אסור את מתכוונת למגע פיזי או לתמיכה רגשית/נפשית?

היה חשוב לי להתייחס ובגלל השעה קשה לי להגיב בפירוט. 

אני חושבת שדבר ראשון חובה לעשות הכנה ללידה גם מבחינת ידע אבל בעיקר מבחינה ריגשית.

אני מתחילה השבוע בע"ה ללמוד BOT ואני חושבת שזה כלי שיכול מאד לעזור בפן הריגשי,

באיזה שבוע את כרגע? מאיזה איזור? אשמח להמליץ לך על מטפלות ודולות שידעו לתת מענה עמוק יותר. 

אני באמת חושבת שעם הכנה טובה את יכולה להשיג את הלידה שאת חולמת עליה אבל חשוב שזה יבוא ממקום מודע למשמעות של לידה טבעית ולא רק כי את לא רוצה אנשים זרים בחדר לידה. 

בגדול.. בעלי כמעט כל הזמן איתי וכשכבר אסור..אני רק עם מיילדת לא מוכרת שלא אפגוש בה אחר כך בחיי היום יום שלי.

אבל אני עם אפידורל..

מבחינת ההלכה..

מותר לחלל שבת על יולדת..

מה שהיא רוצה צריך לעשות לה..

וכשזה מגיע לדיני הרחקות שזה אפילו לא הלכה רק סייג..

אז זה אסור בשום פנים ואופן ואומרים שאין לזה התר (יש רבנים שכן מתירים אבל הרב לא)

כי עובדה שכן יש דברים שהם גזירות שרבנים מקילים בהם 

תודה,

אני אשמח

אני אחדד שלהקל בשלום בית, זה לפעמים מילה עדינה לעברות חמורות בעריות.

אני מרגישה שבשנה האחרונה יש יותר כבוד בפורום גם לדעה הלכתית שונה.

לי היה מקרה שעשיתי הפסק 2 דק' אחרי השקיעה ושאלנו רב והוא אמר לנו שאפשר להקל ולהתיר ובתור בני תורה אפשר להחמיר.

אז חיכינו עוד יום ועשינו הפסק למחרת. החמרנו.

ואני יכולה להגיד לך שביני לבין בעלי יש שלום בית אמיתי ואהבה גדולה!

אנחנו דוסים- כמו שקוראים לזה

ואנחנו מאוד מעריכים, אוהבים ומכבדים זה את זו וזו את זה.

שמחה מאוד שהוא בעלי וגם הוא שמח בי. טוב לנו יחד. ב"ה.

ואני לא נשואה שנה או שנתיים וגם לא 5 או 6 שנים.

ב"ה!

שתמיד נהיה ככה יחד.

וגם לפני החתונה נזהרנו בהרבה דברים שמאורסים פחות נזהרים.

וזה בגלל שכתוב באחד הספרים שמי שנזהר יותר לפני החתונה- החיים שלו טובים יותר אח"כ.

ואני שמחה שנזהרנו ובאמת שטוב לנו יחד! ב"ה! שככה ימשיך גם הלאה.

ומאחלת ככה לכל בני ובנות ישראל!
 

(רק דוגמא אחת לכמה טוב שנזהרנו לפני החתונה-

היתה פעם שהלכנו לראות אולם לחתונה ועמדנו בכניסה לאולם וחיכינו שהגשם יפסק. ירד גשם ממש חזק.

ולידנו עמד עוד זוג חרדי מאורס.

אנחנו עמדנו טיפונת במרחק והם עמדו ממש קרוב.

פתאום היתה סופת רעמים ומרוב בהלה 2 הגברים שלנו שלחו ידים כדי להגן/ לגונן עלינו כביכול (ברעיון).

בעלי/ הארוס אז הצליח להימנע כי לא היינו קרובים מאוד.

הבחור השני "עט" על ארוסתו וממש חיבק אותה בלי לשים לב ואז "ברח" והסמיק כ"כ ושניהם ממש התפדחו.

סתם דוגמא)

הכוונה היא שלא בכל מקרה להחמיר זה הדבר הנכון לעשות מבחינה הלכתית.

ולא מדובר דווקא במקרים קיצוניים של נפילות ומכשלות.

וגם, מצד האמת, יש שיטות פסיקה של פוסקים גדולי ישראל שמראש נמנעים מלהחמיר, וודאי שאין לומר על אותם גדולי ישראל שהם מקילים ראש בהלכה או לא מציבים מספיק גדר.

ויש את עיקר הדין ולעומתו יש חומרות שצריך לוותר עליהן בנסיבות מסויימות.

יש מקרים ויש מקרים,

ולא דומה הארכת זמן נידה ביום אחד לעומת הארכת זמן נידה של שבוע ויותר,

ולא דומה מחזור בחודש רגיל לזוג רגיל,

למחזור לזוג שהבעל בצבא/ בעבודות בחו"ל/ מנסים להיקלט להיריון והביוץ גבולי,

כל מקרה לגופו,

מה שאל הר המוריה התכוונה, ומקווה שאני מבינה אותה נכון,

 (ואם לא אז כותבת בשם עצמי)

שיש רבנים כמו הרב בן שלמה למשל,

שבמערכת הפסיקה השלמה מכניס לשיקולים גם את מצב בני הזוג ואיך הם יתמודדו אם הוא יפסוק להם שהם אסורים. (לי באופן אישי כשהרב בן שלמה רצה לאסור אותנו בבדיקה של יום שביעי, היה חשוב לו לפני שהוא נתן לי פסיקה לדבר עם בעלי ישירות ולא רק דרכי)

לא מזמן הרב נתן דוגמה לזוג שבא אליו אחרי ניתוח תוך רחמי (ניתוח של העובר תוך היריון) והיה להם ברור שהם נאסרו,

והרב עשה בירור מקיף ודיבר וחקר את הרופא המנתח מה בדיוק כלל הניתוח

ובסופו של דבר הרב התיר אותם,

בשולי הדברים הרב ציין שדובר במקרה בו אם הזוג היה נאסר אז הם לא היו יכולים להיטהר לפני הלידה (ודובר על ניתוח בחודש השישי להיריון!)

אז תסכימי איתי שיש מקרים יותר מורכבים מאשר לדחות הפסק ביום?

(אגב מה שאת כותבת שיש שלום בית ואהבה בינכם זה סימן שטוב לכם להחמיר, לצערינו זה לא המצב בכל בתי ישראל, וטוב שיש רבנים גדולים שיכולים לקחת על עצמם פסיקה לכאן או לשם)

זה שפעם לא היה בודקת טהרה לא אומר שלא ניתן להשתמש היום במידע שאפשר להשיג דרכה

נכון שיש מצבים שבהם על סמך תיאור תחושות האישה ניתן להבין שייתכן שיש פצע,

ולפסוק לפי הייתכן הזה ואין צורך לראות את הפצע עצמו,

אבל יש מקרים מורכבים יותר שבהם בודקת טהרה כן מועילה.

(לי אישית היה מצב שבו מבנה האיזור היה שיקול אם להתיר או לא וזה לא משהו שאפשר לדעת לפי סימנים חיצוניים כמו כאבים)

משל פשוט - אם את נמצאת בראש הצוק ומתחתיו תהום פעורה, את לא רק לא תתקרבי לקצה אלא תקחי מרחק בטחון

אם יש שם גדר - זה מאד מקל, את לא צריכה להתרחק הרבה, מספיק שתעמדי מאחורי הגדר.

בטח שלא תתישבי על הגדר, תנדנדי רגליים ותצחקי לסכנה בפרצוף

הרעיון בערך אומר שהחומרות, הסייגים הן הגדר. זה פשוט עוזר ושומר עלינו מלהגיע לאיסור עצמו.

ספציפית לעניין נגיעה בלידה אני לא נכנסת לזה מה חומרה, מה הלכה ומה סייג כי לא חיפשתי התרים לזה, אני מתחברת לרעיון ומסתדרת עם זה. 

לדעתי (וילדתי כמה וכמה פעמים) יש הבדל בין חילול שבת לבין נגיעה. 

ובנגיעה מעורב פה גם העניין של הבעל - כשאסורים צריך להתחשב בו ולא "למתוח את החבל" יותר מדי. 

אני יודעת שאם האישה חולה ולא יכולה לתפקד אז מותר לבעל לעזור לה ולסעוד אותה..

דוקא בגלל שבמצב כזה היצר לא אמור לעבוד..

(ואם הוא עובד אז כנראה לא אכפת לו מאשתו והוא לא באמת אוהב אותה אלא את עצמו)

מבחינתי לידה זה אותו דבר..

אז אני לא מבינה למה החליטו שזה לא כך..

מי רואה את אשתו סובלת מיסורים וכואבת ובא לו פתאום?

זה לא בנאדם

בחולה שיש בה סכנה זה מותר

ויולדת היא חולה שיש בה סכנה..

חרדה ברמה כזו כמו שמתארת דביבונת, שמשפיעה על השיקולים להיכנס להריון, היא שיקול שיש להתחשב בו בפסיקה ההלכתית. זה מקרה יוצא דופן. ויש מצבים שבהם יולדת עלולה להיקלע למצוקה על רקע חרדה כזו.

צריך לעשות שאלת רב פרטנית ולקבל תשובה שהיא ספציפית לכם.

אצל רוב היולדות לא מדובר בצורך של פיקוח נפש להתיר נגיעה בלידה וכך גם משתמע מהספר של הרב אליהו שצילמו פה למעלה

יש הלכה ויש רוח ההלכה

והנורמה לרוב הציבור היא לרצות לקיים את ההלכה גם כשזה לא הכי נוח כי התורה היא תורת אלוקים ולא משהו שאנחנו עושים לו התאמות ושינויים לפי רצוננו האישי כי אז זו לא תורת אלוקים אלא תורת בשר ודם.

נכון שיש מקום בהלכה להקלות, ולדיעבד וכו' אבל גם זה במסגרת ההלכה, ובמסגרת דעת תורה ששוקלת את הנתונים האישיים של האדם.

ותאמיני לי שאני לא אומרת את מה שאני אומרת ממקום שאני טיפוס שלא צריכה את בעלי בלידה

כי אני הכי צריכה אותו - בלידה ובכלל. יש לנו חיבור מדהים והוא נותן לי תמיכה ועוצמות בלתי רגילות. אולי זה עניין של תפיסה ביחס להלכה ולצורה שבה חיינו בנויים ומודרכים ע"י התורה.

ואגב, בלידה הוא נותן לי תמיכה ועזרה ברמות שאני מאחלת לכל אחת תמיכה כזאת וקשר כזה עם בעלה, ואני מתכוונת בהחלט גם לעזרה הרגשית והנפשית שהוא ממשיך לתת לי אחרי שנאסרים וכבר אי אפשר לגעת. 

והאמת שזה  עומק של תקשורת שלומדים לפתח במשך השנים, יש כל מני מצבים בחיים שצריכים לתמוך אחד בשניה וגם אז לפעמים אסורים ולפעמים מותרים. כשאסורים - אופי התמיכה הוא אחר, בלי מגע. ולפחות לדעתי - זה אחד הרווחים העצומים שאני מרגישה בצורה מוחשית שאנחנו מרוויחים מכל העניין הזה של שמירת הטהרה.

מותר לחלל שבת על יולדת. נכון.

האם בכל מצב? לא.

רק אם חייבים.

אם יולדת רוצה עכשיו לצייר, מותר לה? לא.

רק אם היא צריכה את זה ללידה.

לכן מותר להדליק לה את האור אם היא צריכה את זה

או לחמם את הבית או שהיא תיסע לבי"ח.

כנ"ל בכל ההלכות- היא רוצה סטייק עם חמאה- מותר לה? לא.

רק אם זה יגיע ממש למצב שזה יסכן אותה אם היא לא תקבל.

בנוגע להרחקות- אם רק הבעל שם ורק הוא יכול לעזור-

זה לא רק מותר. זה חובה!!!!

אם יש מישהו אחר שיכול לעשות את זה- לבעל אסור.

מאחלת לך לא להבין את זה

ניסיתי לחשוב עליה גם אתמול.

אם יצא לך לשאול רב, אז תכתבי את התשובה, מעניין אותי גם.

סתם לידע, מה שמותר לחלל שבת על יולדת הוא מהזמן שזה "פיקוח נפש" כלומר מאז שהיא לא יכולה ללכת בעצמה. בצירים של ההתחלה זה לא נחשב.

וזה שנוסעים באמבולנס לפני זה כי אי אפשר לחכות עד אז. הכנה.

נניח אם יולדת תרצה לשתות ביום כיפור בתחילת הלידה, בפתיחות המוקדמות, לא בטוח שיהיה מותר.

מצווה בשביל יולדת. 

וצריך לתת לו את כל הנתונים האישיים שלכם.

מאחלת לי לא להבין את הצורך בבעלי?????????

עברתי לידות. בעלי היה שם.

כשהייתי צריכה אותו ודוקא אותו- הוא היה שם בשבילי

שימי לב מה כתבתי:

בנוגע להרחקות- אם רק הבעל שם ורק הוא יכול לעזור-

זה לא רק מותר. זה חובה!!!!

אם יש מישהו אחר שיכול לעשות את זה- לבעל אסור.

מותר להדליק לה את האור (ויותר מזה, להדליק אש שזה דאוריתא) עבור יולדת עיוורת שהצוות אומר שאין שום צורך בתוספת אור אבל היא רוצה וזה מה שיישב את דעתה.

הייתי בהרבה לידות בשבת בשנה האחרונה,

זכיתי- לשנות טמפ' של מזגן למרות שיכולנו לשים ליולדת עוד סוודר,

להשמיע ליולדת את ניגון הבעל שם טוב

לכבות ולהדליק אור אינספור פעמים,

לתלוש נייר, לסחוט, להשתמש בשמן לעיסוי

לכבות רעשים מצפצפים ששיגעו את היולדת.

ב"ה. 

בפירוש מותר לעשות בשבת כל מה שיישב דעתה של היולדת. 

לגבי נידה זה באמת יותר מורכב, להבנתי הדעות שיותר מאפשרות קירבה לא אומרות גם אם היה דם תנהגו כרגיל אלא פוסקים שהשלב שבו נאסרים בלידה הוא בשלב מתקדם יותר. יש טווח מאד רחב בתשובה לשאלה מתי נאסרים בלידה. 

זה מה שהתכוונתי.

שמותר לעשות לה הכל ולחלל שבת בשבילה

אם זה הצורך שלה.

לגבי הבעל- השאלה היא אחרי שנאסרו בוודאות.

האם מגע פיזי מותר או לא?

אז אני שמעתי שאם אין מישהו אחר והיא צריכה - הוא חייב

אם יש אבל היולדת מתעקשת דוקא על בעלה- צריך שאלת רב. לא זוכרת מה ההלכה.

אם יש וליולדת לא אכפת- ודאי שלבעל אסור.

יש פסיקות שלפיהן בפועל ברוב הלידות הזוג יאסר רק כשהתינוק יצא ואז זה חוסך הרבה מהשאלה מה לעשות כשאסורים. או לפחות מצמצם מאד את טווח הזמן שבו יש קושי כזה. 

אבל כמובן שכל מקרה לגופו, 

גם בפסיקה, גם באיך משתלשלת הלידה, גם בדינמיקה הזוגית ובמערך המשפחתי-חברתי שמסביב.

רק רוצה להוסיף שלדעתי כדאי לך כבר עכשיו לעבוד עם הפחד הזה כי ממה שכתבת נראה שזה עשוי למנוע ממך להכנס להריון.. עבודה רגשית בהתמקדות (פוקוסינג) יכולה לעזור לך מאד מאד.. זה כלי ממש מעולה להקשיב פנימה כי התשובות שמתאימות לך נמצאות בתוכך עמוק עמוק.. והצעדים הקטנים או הגדולים שאת צריכה לעשות יתבררו לך תוך כדי תהליך של הקשבה לעצמך.. מוזמנת להתקשר ואסביר יותר 0549448522

קודם כל חיבוקקק אוהב ומזדהה

דבר שני- נשמע שאת חושדת שההריון לא מגיע בגלל סיבות נפשיות ורגשיות.

מאוד ממליצה לך על ליווי!!

שולחת לך בפרטי מסר עם שם של מישהי שמתעסקת בזה.

* אני התחתנתי עם ליווי- כשיועצת-חברה תמכה וליוותה, דיברה איתו, דיברה איתי... 

אני מאמינה שדברים טובים ומושקעים בחיים מחייבים ליווי, תמיכה, עזרה, בבחינת- אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

🫂

יכניסו אותך במכון בריאות האישה למוניטור, רופא ואם יש צורך גם אולטראסאונד

אם את רוצה אולטראסאונד יותר ודאי, אפשר גם להמציא מעידה ואת ממש בלחץ שקרא משהו לבייבי.. כדי שלא ייחשב לשקר, תמעדי לכיוון הספה

רק קחי בחשבון, לא עושים אם עברו פחות משבועיים מהערכת משקל קודמת..

בהצלחה.

אני חושבת שנייה לרופא נשים לא זמינה בכל הקופות.

המאוחדת אפשר.

אם אי אפשר, אפשר לנסות לבקש מרופא משפחה.

הגודל של הבטן לא משקפת את הגודל של העובר.

לגבי רופאי נשים

בהריון של הקטן הייתי רק 2 פעמים אצל רופא וזה הספיק לי (+2 סקירות)

יש לי המלצה לטכנאית או"ס פרטית מקצועית ומהממת

(מהיכרות כחברה, לא כאשת מקצוע)

אבל נראה לי שעדיף לנסות קודם לקבל הפניה מרופא משפחה - אני עשיתי את זה בעבר. לא כל רופאי המשפחה זורמים על זה, אבל כדאי לנסות.

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

אבל אני חושבת שהשאלה היא לא אם את ובגן יכולים להתמודד, אלא זה שהילד סובל כרגע (ואימפולסיביות זה לא דבר קל בכלל) ומה יכול לעזור לו...

לא הייתי נותנת תרופה אם אין צורך ספציפי

אני חושבת

שנושא של התאמת מינון והסתגלות

זה משהו תנודתי

ככה שזה לא יכסה את העתיד

ואין טעם להתחיל סתם מוקדם

וכן נותנת מענה לאגרסיביות ולתנועתיות המוגברת

וכן פונה להדרכת הורים.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!