פעם בילדות הייתי באתר בניה של וילות שתי קומות, וליד היה ערימת חול..

קפצתי מהקומה מהגג של הקומה השניה לערימת חול.  

(וזה לא הכל חח)

התחבאתי בתוך המכונת כביסה. 

התגלשתי על המדרגות מקומה שלישית (ישבתי על קרטון וזה מחליק ברגע...)

בטעות שרפתי 5 דונם שדה חיטה ממש לפני הקציר

ניסיתי לחלוב תיש

דפקתי וולה ישר על המצח של רכז החטיבה

תירגלתי פריצה ביציאה ממעלית, ובדיוק זקנה מרוקאית רצתה להכנס..

בעיטה אחורית לבטן הרכה של המאבטח בתיכונית, שאחז בי מאחורה מסיבה לא ברורה

ויש מלא אבל אין כאן המקום לפורטם

איטבח אל ערב!

המבט שהיא נתנה בי...

וזה עלה לי בהרחקה לשעה מהפעילות בחוץ
אבל הקשבתי לכל המהלך מהכיתה....

והזכוכית לא נכנסה בי

ב"ה

מצאנו אופניים גבוהות בלי מעצורים, וחבר שלי ישב עליהם ובדיוק הייתה מולו ירידה..

אז דחפתי אותו לכיוון הירידה ואז הוא כבר לא יכל לעצור.

לא יודע מה קרה איתו, אבל הוא חזר רק אחרי חצי שעה  

ופעם אני ואחי גלגלנו צמיג של רכב לכביש... כמעט היה שם תאונה בגלל זה.

ונסענו בכביש דו סתרי(כולנו ילדים מגיל 10 ומטה)

כמעט התנגשנו בקיר או במישהו ואז צעקתי לאחי ימינה

(הוא היה הנהג הוא חשב שהוא יודע לנסוע                                                                                                     כי היה מומחה במשחק מחשב של מכוניות..)

והוא ילד בערך בן 7 :איפה זה ימינה???ולעצור לא הצלחנו-

ומה היה בסוף???

לא לדאוג

בסוף ניצלנו .אבא שלי רדף אחרינו והצליח לעצור.

וכשהערבי צעק עלי מלמטה אחותי ואני צעקנו לו מהחלון "מוות לערבים!!!!" במנגינה...

בס"ד

חחח.. אז אני ממש לא זרה...

כשהייתי קטנה פחדתי שיפרצו אלינו מחבלים לבית ואני לא אדע מה לעשות... אז החלטתי שאני צריכה לדעת איך לירות, כדי שאם יכנסו אלינו מחבלים אני ירה בהם... אז יום אחד לקחתי את הרובה של אבא שלי, יצאתי החוצה והתחלתי ללחוץ על ההדק.... (מזל מזל מזל שהמכסנית לא הייתה אלא היא מוחבאת במקום אחר...) ואז מתוסכלת הלכתי לאבא שלי ואמרתי לו שהרובה שלו מקולקל...... 

בס"ד

אני הייתי ילדה בזמן האינטיפאדה ה-2 וכל אב משפחה היה יכול לחתום על קבלת נשק מהצבא.. אז להרבה משפחות היו נשק בבית...

גם אני ואחים שלי, וגם כל החברות שלי ידעו איפה אבא שלהן שם את הנשק.. זה לא היה סוד...

במצב שכולם מסתובבים עם נשק בכל מקום לא מציאותי לנעול אותו כל הזמן.

מסכים אבל שצריך לחנך ילדים שזה לא משחק, ולנעול או להחביא טוב את המחסנית.

באיזה גיל עשית את זה?

בס"ד

לא יותר מ-8...

בכיתה ו' הלכתי עם חבר מאחורי הבית כנסת ולקחנו בדלי סיגריות והדלקנו כדי להרגיש איך זה להחזיק סיגריה..

הוציאו חתן וכלה לחדר ייחוד ורציתי לקצר את הדרך-ונכנסתי בחלון זכוכית שקוף מדי.. אז בנדוד שלי צחק עלי

כשהיינו אוכלים בישיבה בשבת[עזבו שאלות כרגע] אז היינו קופצים מגדר ומנסים לתפוס קצוות של עץ. פעם אחת קפצתי ותפסתי חזק מדי כנראה, וענף ענק נתלש עלי..התעלפתי לאיזה שניה, כי התעוררתי מבוהל ומי שהיה שם הסתכל עלי בהלם..

זה מה שאני זוכר עכשיו

זה היה מגניב, עשיתי את זה שוב

כנראה הזרם היה לא חזק, זה לא כאב אלא רק כמה שניות מוזרות של בלבול.

קרה לי גם פעם.

דיברתי בטלפון ותוך כדי מיששתי חפצים בלךי להיות לגמרי מודעת למה שאני עושה.

למרבה הצער, אחד מהחפצים היה שקע חשוף

זה הרגיש ממש מוזר ולקח לי זמן להבין מה קרה שם.

גם אנו נהגנו להתעלל כך במורות מחליפות

היתה אחת שממש בכתה ועד היום נצבט לי הלב כשאני נזכר בסיטואציה...

תאמת שזה נוראא! מסכנה! בטח לא שכחה עד היום..

סִפּוּר עִם סוֹף עָצוּב

(הַסִּפּוּר אֲמִתִּי הַשֵּׁמוֹת בְּדוּיִים)

שִׁעוּר גֵּאוֹגְרַפְיָה בְּקֹשִׁי הִתְחִיל, וּמִכָּל רַחֲבֵי הַכִּתָּה כְּבָר נִשְׁמְעוּ דִּבּוּרִים וְצִחְקוּקִים. הַמּוֹרָה נִסְּתָה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַבָּנוֹת, לְשַׁכְנֵעַ וְגַם לְאַיֵּם, אַךְ הָרַעַשׁ הָלַךְ וְגָבַר. מֵרֶגַע לְרֶגַע הָלְכָה הַמְּהוּמָה וְגָבְרָה, וְהַמּוֹרָה פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחָה לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַבָּנוֹת וּלְהַעֲבִיר אֶת הַשִּׁעוּר.

זֶה לֹא הָיָה הַמִּקְרֶה הַיָּחִיד. לְמַעֲשֶׂה כָּךְ נִרְאָה כָּל שִׁעוּר עִם הַמּוֹרָה הַזֹּאת. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַמּוֹרָה בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּדְּלָה לִהְיוֹת טוֹבָה אֵלֵינוּ וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר – אַךְ אוֹתָנוּ זֶה לֹא עִנְיֵן. הָפַכְנוּ אֶת שִׁעוּרֵי גֵאוֹגְרַפְיָה לַ"חֲגִיגָה" אַחַת גְּדוֹלָה, וּמִשִּׁעוּר לְשִׁעוּר הֶעֱלֵינוּ אֶת רָמַת הַהַפְרָעוֹת. הַמּוֹרָה לֹא הִצְלִיחָה לְהַשְׁחִיל מִלָּה. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁהִתְחַשֵּׁק לָנוּ לְלֹא כָּל שְׁלִיטָה. לֹא הָיָה סוֹף לַתַּעֲלוּלִים שֶׁהִמְצֵאנוּ – וְהַכֹּל כְּדֵי לְשַׁגֵּעַ אֶת הַמּוֹרָה.

כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הַמְנַהֵל וְהַמְפַקַּחַת כְּבָר שָׁמְעוּ עַל הַבָּלָאגָן שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בַּכִּתָּה, וְהֶחְלִיטוּ לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָנִים מִקָּרוֹב. לִפְנֵי בִּקּוּר הַמְפַקְּחוֹת רָצְתָה הַמּוֹרָה לְהַשְׁרוֹת אֲוִירָה רְגוּעָה. הִיא שׂוֹחֲחָה אִתָּנוּ בִּנְעִימוּת וְגַם חִלְּקָה לָנוּ סֻכָּרִיּוֹת. אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא אָכַלְנוּ אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת. שָׁמַרְנוּ אוֹתָן, וּלְפֶתַע, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר הַמִּבְחָן שֶׁל הַמּוֹרָה, הִתְחַלְנוּ לָשִׁיר וְלִזְרֹק עַל הַמּוֹרָה מְטַר סֻכָּרִיּוֹת, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיְתָה חֲתַן בַּר מִצְוָה... אֶת הַהַשְׁפָּלָה שֶׁהִיא עָבְרָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר. הַיּוֹם, אֲנִי לֹא מְבִינָה אֵיךְ הָיִינוּ אַכְזָרִיּוֹת כָּל כָּךְ. כַּנִּרְאֶה לֹא הֵבַנּוּ שֶׁהַמּוֹרָה הִיא קֹדֶם כֹּל בֶּן אָדָם, לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁגַּם לָהּ יֵשׁ רְגָשׁוֹת, וְשֶׁאָסוּר לִפְגֹּעַ בָּהּ וּלְהַעֲלִיב אוֹתָהּ בְּצוּרָה כָּזֹאת. לֹא הֵבַנּוּ שֶׁדְּמוּת שֶׁאֲמוּרָה לִתְרֹם לְקִדּוּמֵנוּ וּלְלִמּוּדֵנוּ רְאוּיָה לְהַעֲרָכָה וּלְכָבוֹד וְלֹא חָלִילָה לְזִלְזוּל וְהַשְׁפָּלָה.

בְּסוֹף אוֹתָהּ שָׁנָה הִתְפַּטְּרָה הַמּוֹרָה, וְשׁוּב לֹא חָזְרָה לְבֵית הַסֵּפֶר. אַף אַחַת מֵאִתָּנוּ לֹא חָשְׁבָה עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה מֵאִתָּנוּ כֹּה מֻשְׁפֶּלֶת וְשֶׁאִבְּדָה אֶת פַּרְנָסָתָהּ בִּגְלָלֵנוּ. הִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ עַד שֶׁחֵלֶק מִן הַבָּנוֹת הֵחֵלּוּ לִקְלֹט אֶת חֻמְרַת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂינוּ אָז. אֶפְרָת וּמִרְיָם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. הֵן הִשִּׂיגוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַמּוֹרָה וְהִתְקַשְּׁרוּ אֵלֶיהָ:

- "מִי זֶה?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה בְּחַשְׁדָנוּת.

- "זֶה אֲנַחְנוּ, אֶפְרָת וּמִרְיָם. לָמַדְנוּ בְּכִתָּתֵךְ לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעוֹת לָמָה הִתְנַהַגְנוּ אָז כָּל כָּךְ גָּרוּעַ. הָיִינוּ יְלָדוֹת קְטַנּוֹת וְטִפְּשׁוֹת. עַכְשָׁו, כְּשֶׁבָּגַרְנוּ קְצָת, אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה, הַמּוֹרָה, בִּשְׁמֵנוּ וּבְשֵׁם הַחֲבֵרוֹת".

- "שֶׁאַתֶּן תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי סְלִיחָה?!" – צָעֲקָה הַמּוֹרָה – "וּמָה אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת, שֶׁאֲנִי אֶסְלַח לָכֶן? אַתֶּן יוֹדְעוֹת מָה אֲנִי עָבַרְתִּי מֵאָז? זֶה כְּבָר אָבוּד! אֲנִי כְּבָר הִדְלַקְתִּי עַל כָּל אַחַת מִכֶּן נֵר בְּקֶבֶר הָרַשְׁבִּ"י בְּמֵרוֹן. הַלְוַאי שֶׁה' יִסְלַח לָכֶן, כִּי אֲנִי כְּבָר לֹא!"

הַשְׁתַּיִם הִתְחַנְּנוּ וּבִקְּשׁוּ שׁוּב וָשׁוּב מֵהַמּוֹרָה, שֶׁתָּבִין, שֶׁתִּסְלַח, שֶׁתַּאֲמִין. הֵן הִצִּיעוּ שֶׁיַּאַסְפוּ חֲתִימוֹת מִכָּל הַכִּתָּה לְשֶׁעָבַר, שֶׁכֻּלָּן מִתְחָרְטוֹת וּמְבַקְּשׁוֹת סְלִיחָה. אַךְ הַמּוֹרָה רַק כָּעֲסָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. "זֶה לֹא יַעֲזֹר!" פָּסְקָה "אֶת הָרַע שֶׁעֲשִׂיתֶן לִי כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב. אוּלַי בִּמְקוֹם זֶה, תֵּלְכוּ וּתְפַרְסְמוּ לְכֻלָּם מָה עֲשִׂיתֶן לִי, אֵיךְ בִּיַּשְׁתֶּן אוֹתִי, אֵיךְ הִתְנַהַגְתֶּן אֵלַי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ שֶׁכָּךְ לֹא מִתְנַהֲגִים לְמוֹרָה" אָמְרָה וְטָרְקָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן.

אֶפְרָת וּמִרְיָם וּקְבוּצַת הַחֲבֵרוֹת שֶׁעָמְדָה מִסְּבִיבָן וְהִקְשִׁיבָה נִשְׁאֲרוּ הֲמוּמוֹת. כֻּלָּנוּ פָּרַצְנוּ בִּבְכִי הִיסְטֶרִי, וְהֵבַנּוּ עַד כַּמָּה הִרְחַקְנוּ לֶכֶת. אַחַר כָּךְ נִסִּינוּ לַחְשֹׁב אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּהּ וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ שֶׁתִּסְלַח, אַךְ הִתְבָּרֵר שֶׁהַמַּצָּב עוֹד חֲמוּר בְּהַרְבֵּה. לְמַעֲשֶׂה שִׁגַּעְנוּ אוֹתָהּ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַיַּצִּיבוּת שֶׁל הַמּוֹרָה הִתְעַרְעֲרָה, וְהִיא לֹא חָזְרָה עוֹד לַעֲבֹד בְּשׁוּם עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. חַיֶּיהָ וְחַיֵּי מִשְׁפַּחְתָּהּ הִשְׁתַּנּוּ לִבְלִי הַכֵּר.

הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ לְכַפֵּר עַל חֶטְאֵנוּ? הַאִם נַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ תּוּכַל הַמּוֹרָה אֵי פַּעַם לִסְלֹחַ לָנוּ?

וְאַתֶּם הַקּוֹרְאִים, אָנָּא פַּרְסְמוּ אֶת הַסִּפּוּר, כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יַחְזֹר שׁוּב. זִכְרוּ שֶׁגַּם הַמּוֹרֶה הוּא בֶּן אָדָם, וּלְעוֹלָם לְעוֹלָם אַל תִּפְגְּעוּ בּוֹ בְּאֹפֶן אִישִׁי וְאַל תְּמָרְרוּ אֶת חַיָּיו.

בס"ד

*הייתה פעם אחת שהתקלקלו לי הבלמים של האופנים, ואני החלטתי לנסוע איתן כרגיל עד שיתקנו לי אותן ופשוט הייתי עוצרת עם הרגליים.... ואז יום אחד נסעתי וירדתי ירידה די גדולה, והאופניים פשוט טסו ולא הצלחתי להעצור אותן... וככה דהרתי איתן בירידה עד שנתקעתי באלכסון הזה של הפח אשפה הגדול הירוק.. 
אח"כ הייתי צריכה לעלות את כל העלייה לכיוון הבית ועשיתי אותה עם אופניים שבורות ביד וכשכולי מלאה בדם...

*לאבא שלי יש רישיון של פורץ מנעולים.. אז כשהייתי קטנה הוא היה לוקח אותי לכל מיני מקרים שביקשו ממנו לפרוץ כל מיני דברים, והוא היה מראה לי מה הוא עושה ומלמד אותי כל מיני פטנטים... אז תמיד כשהייתי נתקלת בדלת נעולה זה לא היה עוצר אותי.. והייתי פותחת דלתות נעולות חופשי....
אני זוכרת שהייתי מעצבנת את אח שלי, ואז הוא היה נכנס לחדר שלו ונועל את הדלת כדי שאני לא אציק לו- אבל זה לא עזר לו כי תמיד הצלחתי לפתוח אותה.....

*הייה כמה פעמים שגנבתי מהמכולת אצלינו ביישוב... (והייתי מראה לחברות שלי איך לעשות את זה בצורה שלא יחשדו בהן...) אבל עשיתי תשובה מאז- וכתבתי לבעל המכולת שהיה אז מכתב בעילום שם שאני מתנצלת ושמתי לו כסף בפנים...

איך עושים חיפוש מילים בפורומים דרך הפל? - משוב - טכני

@-ינון-

היה מישהו בכינוי י. ינון שהיה תמיד כותב על אשכזנים/ ספרדים/ תימנם...
מה שציף אמרה.

או שקיבלת אותו מוכן?

כי קיבלנו אותו כמה פעמים בתור צ'ופר

היה בעלון שבת- של צוהר..

נגנבתי על הרעיון

וחיכיתי לזמן המתאים 

ובאמת נכנסתי בטעות אבל זה מצחיק אז אני קראתי תהודעות ויואו...יש פה מצחיקים אבל זה מה שיש לכם??? יש לי כל שבוע 50 שטויות( יותר טובות מאלה סוריי) טוב אתם דור של פעם..

*בגיל 5 בערך סיידנו את הבית (הסייד כמעט ולא עבד מהר וכל הזמן רצה לאכול ולעשות הפסקות ומכיוון שאבא שלי יצא לעשרים דקות מהבית והשאיר אותי לבד החלטתי להעמיד אותו על מקומו) אז ביקשתי מהסייד אם אפשר גם לסייד והוא? בשמחה בוודאי איזה מתוקה (נו ברור...) בזמן שהוא הלך לקחת את הכריך שלו לקחתי תדלי של הסיד ושאלתי אותו: בזה להטביל את המברשת? אז תוך כדי שהוא בודק מה מכיל הכריך שלו הוא עונה: כן כן ואז אמרתי לו: אני לא בטוחה...יש פה משהו אפור כזה והוא אומר: שטויות לא יכול ליהות, אני מתחילה להתרגז:ישש פההה אתה לא רואה..אתה רוצה ללכלך את הבית וכו...והוא באיזה הביס שלו אומר: תביאי לי לראות ,הבאתי לו את הדלי ואמרתי לו: תסתכל בתוכו בתוכו והוא עם הראש בתוך הדלי שואל:איפה איפה אני לא רואה,ואז שהפנים והראש שלו בתוך הדלי מחפשות את "האפור" אחזתי את הידיים שלי בדלי והפכתי את כל תכולתו עליו זה היה מצחיקק אך שהוא ניראה קיצר שאבא שלי הגיע הוא ראה את  ה"סייד" ה"מסוייד" או בקיצור איש לבן שאוחז בידו כריך שמסכן לא הספיק לאכול.....נו..זה המעשה הכי הכי הכי הכי הכי קטן שההיתי (ועודני)עושה...רוצים לשמוע את כולם???????????????

אני עושה שטויות(ולפעמים גם משלמת עליהם מחיר) אבל דפוקה??? אולי אתה.. אני לא

סליחה אם הלחצתי..רוצה עוד או שכבר לא?

@Avigailzaken

@חמדמדה

הוא נוקם בנו!

.

.

*כל פעם שאני הולכת לפיצה להביא מגש אז אני משגעת תמוכרים בקטע של התוספות...נגיד הוא שואל אותי מה אני רוצה אז אני מתממת ושואלת מה יש??? והוא מפרט (כאילו שאני לא יודעת) ואני מתחילה להתייעץ מה כדאי לי ומה הוא הכי אוהב ומה סבתא שלו אוהבת וממתי הביאו את הזיתים והפטריות ורגע לא עבר על זה פסח?? ואחרי זה אני שואלת אותו כמה כל תוספת עולה והוא אומר פתאום...רגע אבא שלי יגיד לי אני  "רצה" לאוטו (מתחבאת מאחורי הפח הרטוב) לאחר חצי דקה חוזרת ואומרת רגע כמה עולה מגש שיש בו חצי מגש עגבניות משולש1זייתים משולש1פטריות ומשולש1זיתים שחורים ומשולש חצי ריק וחצי בולגרית.....וכללללל השטויות האלה ואז לאחר עודד המוןןןןן שיגועים אז יש אחד מבין שלושת הדברים שקורים 1 אומרת:עזוב אתה יודע  מה? מגש רגיל..לא היתרשמתי מהתוספות 2.היי ניזכרתי שדודה שלי באה היום והיא מכינה לנו אוכל טעים מאוד בבית אז כבר לא צריך פיצה 3.אויששש אני לא מאמינה..אוי לאא..אני בכלל-בשרית..........................ולעיתים ממש נדירות אני יגיד..טוב עזוב אני ילך לבורגרנץ ממול יותר טעים..................................כל זה רק פי אלף ביותר דרמתי..אבל לפני כמה זמן הבנתי שזה לא טוב לעשות את זה אז הפסקתי...אבל זה לא מי יודע מה שטות יש עוד מיליונים יותר טובים רוצה או שכבר נימאס לך??

למרות שזה לדעתי סתם לא יפה... כל הכבוד שהפסקת!

קצת קצת קצת  מדבריים שקראו בשבועיים האחרונים בביצפר :*אני דיי שנונה אז בביצפר על מנת לבזבז את השיעור אני עושה ויכוח פילוסופי עם המורה על כל אות שהיא אומרת (אל תדאגו זה רק לפעמים) * התעצבנתי על המורה בגלל משהו אז בשיעור השני שהיא לימדה אותי באותו יום טיפסתי על הסורגים בחלון והוסתרתי בידי הוילון וככה ניתלאתי על הסורגים במשך 45 דקות * תמיד שהמורה בודקת שיעורי בית ביומן אני "בדיוק" צריכה שרותים * הסגנית בודקת שאנחנו אוכלות לחם בהפסקת אוכל והיא כל יום בהפסקת אוכל נכנסת לעשות בדיקה קפדנית אז אני לא אוהבת מי יודע מה לחם וגם אני בדיאטה (אני לא שמנה אבל..שוקלת 30 ומשהו) אז שהיא באה ההיתי קוראת תהילים והיא היתה חושבת שאני מברכת ברכת המזון ובמלא אי אפשר לשאול כי אני מברכת * אמרתי משהו פעם בגנות המורה ובדיוק היא היתה מאחורי * הלכנו טיול מהביצפר ללונה פארק אז היה איזה מתקן שמתאים למישקל מסוים ואם אתה פחות אז אסור ואני ההיתי אואואו פחות (8 קילו) ובכול זאת עליתי למותר לציין שכמעט החלקתי מהחגורה ונפלתי למטה זה היה מפחידד  יש עוד המון דברים שקראו בביצפר אבל לא ניראלי שתירצו  לשמוע את זה וגם אתם צריכים לנקות לפסח אז אני לא יהיה צריכה לדבר עם האמהות שלכן שבגללי אתם צוחקים ומתבטלים ולא עוזרים לנקות במסע פסח: *בלילה אז בטעות אני וחברה שלי צבענו לא את המדריכה שלנו אלא את המדריכה הסנובית והמפחידה בסניףף ספרייי שלג פנדה גואש אודם ספריי שיער מים קמח ואי ואי עדיף שלא תדעו מה קרה בבוקר כמה חטפנו.. אלא מה....* אני וחברה שלי רקדנו היפ הופ ופתאום מגלים שהמרכז של מחוז המרכז נמצא מאחורינו וראה אותנו *קפצתי על המדריכה שלי ופתאום אני מגלה שזה המדריך של נחליאל בנים..ואי ד ישמור ויציל ל"ע * תיכננתי לשות "הפתעה" לאחת המדריכות ואך שאני מדברת אני מסתובבת לאחור ורואה שהם היו מאחורי כל הזמן הזה * בטעות אני וחברה שלי התקשרנו לראש העיר ואז לאחר כמה דיבורים הבנו שזה לא סבא שלי זה ראש העיר ואני קראתי לו סבא אבל ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שיתקצב את הסניף המקומי שלנו שהוא ניראה כמו בית נטוש משנות ה119 . כל זה היה בשבועיים האחרונים וגם זה בקטנה אם תירצה באמת את הכל אז תגיד לי.. אתה תתפוצץ מצחוק... * בתקופה של הפיגועים לפני שנתיים(שלוש) אני ובנות דודות שלי ההינו בברכה שהיא בקצה השני של העיר ושיצאנו היה כבר היה 11 בלילה ולא היו אוטובוסים אז החלטנו לצעוד שלוש שעות רגלית ופתאוםם הגיעה מכונית מהעיריה ושאלה אותנו למה במצב כזה אנחנו הולכות ברגל ושזה מסוכן אז לתומי אני מתחילה להסביר להם דברים רוחנים ואסור לפחד והרבצתי באידיאלוגיה הימינית והתורתית קיצר לאחר 20 דקות של הסברים אז הם מסתכלים אחד על השני ואז שואלים אותי אז מה? רוצות להמשיך ברגל אז אני משיבה:אם לא אכפת לכם תיקחו אותנו הביתה בגיפ שלכם אז הם אומרים:אהאה.. את מפחדת בכל זאת?? אז אני אומרת:לא פשוט אני סחוטה מעיפות ................חוץ מהאחרון הכל ההשבועיים האלה רוצה עוד????????????????

בכלל לא אני דווקא די על הקרקע וזה אבל יש שטויות...

נכון

בס"ד

חנקת אותי מצחוק!

במיוחד שגלגלת אותה שוב במדרגות.....

באסההה

במשחק ילדים.

אני מעדיף לא לספר אותו בפורום הזה כי הוא מוכר וייחודי לי.

רק אציין בסופו של דבר הגעתי לבית חולים בסכנת חיים (מוות).

בכללי פשוט התנהגות חסרת מחשבה

הייתי קופצת מגבהים מטורפים, מטפסת על כל ה שאני רואה ועושה סלטות

טוב, הייתי ילדה די טובה יחסית

טוב שכולם שרדו כדי לספר, אבל יש סיפורים עם סכנת נפשות מוחשית!! 

גם אני הייתי ילדה שובבה, וטיפסתי על גדרות ועל דברים קצת פחות יציבים,

וקפצתי ממקומות גבוהים והדגמתי איך למדנו בחוג השרדות לנחות נכון,

אבל לא ברמה של דברים מסכנים חיים!

כל פעם אחרי שאני או אחי שלי היינו עושים שטות חמורה היינו מתלווים לאמא לעבודה,

פוגשים את הילדים המאושפזים אחרי ניתוח בכירוגית ילדים, שומעים את סיפורי "הגבורה" שלהם, שומעים את זעקות הכאב, מפנימים את זה שיכולנו בקלות להיות אלה במקומם והחשק לעשות דברים מסוכנים היה מתפוגג (עד הפעם הבאה )

סתם, תכל'ס זה נצרב בתודעה, הייתה לנו מודעות גבוהה לסכנות וידענו לא לעבור את הגבול.

טוב שלא לקחנו אותנו לבית קברות...

אמא שלי רק סיפרה אז לא האמנו לה כ"כ

ועד היום אנחנו מתפארים בשטויות שלנו

משום מה הרגשנו שניצחנו .את מי לא ברור?

למרות שברור שהייתי מפחדת אם ילדי יעשו זאת.

רעיוון מעולה

בס"ד

לפנות לקבוצה של נערים באמצע הלילה שיפסיקו להרעיש לשכנים, כי 2:00 בלילה.{הדבר קרה גם בעוד סיטואסציה עם קבוצת נערות כשהיה שבת כיתה בתוך אולפנת בהר"ן והתעוררתי מהשיחה של הבנות, שם ביקשו ממני לומר דבר תורה אחרי}

{תכל'ס לא היה הרבה מהסגנון האלה אבל כן בדרך כלל ההשתגעיות הן על מנת לעשות טוב אצלי.}

מכות שלושה נערים בני גילי בערך{שני בנים ובת חילונים} נחלמנו בשביל הקטע אני נגדם אחד אחרי השני להם מקלות ולי הידיים שלי.

ניצחתי והידיים שלי היו עם שריטות לאורך כל היד.{זה היה מקל במבוק.}

כמו כל ילד ברחתי מהבית. הכי מסוכן זה כשהייתי אצל בני דודים בחו"ל ולא באמת מכיר את האזור ונעלמתי להם לכמה שעות.

לא עולה לי עוד משהו שנחשב משוגע כרגע

פעם החלטנו שלושת האחים ה'גדולים' שאנחנו ישנים באוהל הלילה. קיצר, כשאמא שלי ישנה צהריים אנחנו ארזנו שמיכות, פיג'מות, ואפילו מברשות שיניים!! (אחי הגדול והאחראי) והלכנו לאיזה גן שעשועים באיזור, כשהחשיך אשכרה שכבנו לישון, כולל קריאת שמע וצחצוח שיניים ואז אמא באה לאסוף אותנו

פעם אחרת, אמא הלכה למכולת והחלטנו אחי ואני שאנחנו מכינים לה עוגה אממה, אנחנו לא יודעים לקרוא שברים-- אז במקום שלושת רבעי כוס שמן, שמנו שלוש ורבע, הקקאו נשפך על כ ל המטבח (פסח אח"כ עוד המשכנו לנקות אותו), לא שמנו אבקת אפיה, הביצים.. שלא תדעו.. אבל היי! הייתה עוגה, והפתעה גדולה מאד!!

בס"ד

פשוט התעצבנתי יצאתי מהבית הלכתי לבני ברק איפה שהוא{כשעה הליכה מהבית} הסתובבתי חשבתי על דברים, וכו' ואז חזרתי באיזה 4 בבוקר כשאמא יושבת בבית ומחכה שאחזור אחרי שנרגעתי.

{האמת שזה היה מצער כי באחת מהסימטאות {הייתי קצת עצבני עדיין אז רצתי טיפה לפעמים..} ואז ראיתי מישהי פתאום בורחת ממני{כיאלו חשבה שאני רודף אחריה}

בעקבות כך הייתה עוד פדיחה כי בדרך לבית ספר ראיתי מישהי כמה פעמיים שהייתה נראית דומה כנראה, אז פניתי אליה אחרי כמה ימים לנסות לראות אם זו אותה אחת ולבקש סליחה...{ואם במקרה איכשהו מישהי זוכר סיפור כזה הזוי אז סליחה..}

בס"ד

לפני הבר מצווה אני ואחים שלי{כל אחד לפני הבר מצווה שלו} טסנו לברוקלין לסבא וסבתא מצד אבא ובכללי להכיר את המשפחה מהצד של אבא שרובה בארצות הברית.

בס"ד

פעם זה היה החתימה שלי...בעיקרון למדתי מאברהם אבינו ללכת נגד כל העולם בשביל מה שנכון ואמיתי, ה'.

נו ומה אתה אומר עליי מה אני?? קראת את מה שכתבתי?

בס"ד

אני לא מהאנשים שעוקבים יותר מידי בשירשורים כאלה

אבל אכן עשית הרבה דברים ויש לך אומץ מהבחינה הזו..

בס"ד

אני מניח שזה בסדר כיאלו לא הייתי עושה את זה אבל מבין את הסיבה שנובעת ממקום טוב.

ורצוני היה להחזיר את הסייד למקום

בס"ד

אז את רוצה שאקרא הכל עכשיו ואתן ציון?

כי תכלס ניראלי שאני עוברת לפעמים גבולות......סתאם סתאםם מה שבאלך אני כתבתי משהו אם אתה רוצה?תקרא, לא? לא חייב 

בס"ד

אז חישוב מהיר סך הכל בן אדם טוב, קצת משגעת אנשים אבל לא נורא

חפרניים הם נחמדים בסך הכל לדעתי, וניצלתי נגיד את הפדיחה עם הטלפון לעזור לסניף.

וללכת ברגל זה דבר כיף מאד

וזהו נראה לי: ציון טוב מאד

פעם ראה שני כלבים ענקיים רבים, במקום להתרחק, קפץ להפריד ביניהם  חחח  (הצליח אגב..)

מאמינה בזה שאם משדרים ביטחון וש"אני הבוס". הוא יהיה טאטלה. עד היום זה עבד.

הפיטבול הזה באמת היה בשיא כוחו ועוד התרוצץ. ברגע שתפסתי אותו בביטחון, הוא נשמע לי. והוא כמעט בגודל שלי.. 

חחחחחחחחח וואייי חנקתםםםםםם..... 

ואיי, איזה שובבים יש פהההה

זה מעשים לא טובים........

שתדע להעריך את כראוי את תומתי ואת טוב ליבי.

לא עשיתי אפפם משהו מתקרב אפילו לסיפורים פה.

המקסימום היה לברוח מהבית לשלוש וחצי שעות. וגם זה חד פעמי

חנונית מושלמת

יואווווו

חשבתי שכולן עושות פחות או יותר את המעשים שאני עושה

מסתבר שלא

אנחנו יצורים די שונים זה מזה בסופו של דבר.

כשהייתי בכיתה א-ב עצבנתי את אמא שלי והיא אמרה לי לצאת לשחק בחוץ. עצבן אותי שהיא התעצבנה עליי אז סגרתי את השיבר הראשי כדי לעצבן אותה. (היא בדיוק שטפה כלים).

באותה תנועת מרי שפתחתי, סירבתי לחזור הביתה לאיזו שעה-שעתיים עד שיצאו לחפש אותי, וידעתי מזה. חזרתי לפני שהתקשרו למשטרה. (בתכלס נשארתי ברדיוס של עשרה מטרים מהבית, אבל דאגתי לשנות עמדות בתכיפות ולגבש שיטת הסוואה).

בזבזתי עם חבר שעות בעריכת תצפיות בחלקה מיוערת מאחורי בית הספר אחרי נמיות שידעתי שנמצאות שם. ידעתי שהן חיות לילה, מה שלא הפריע לי לחכות להן באור יום.

אמנם כבר לא הייתי קטן, בכיתה יב בא בחור צעיר ממכינה לגיוס תלמידים. ישבנו אני והוא ודיברנו, גם על המכינה וגם על דברים אחרים. גם זרקתי לו שיש לו כיפה מגניבה. באיזשהו שלב משהו הרגיש לי מוזר ושאלתי "שנייה, לא הבנתי, מה אתה עושה במכינה, אתה מדריך, תלמיד, מה...?", "אה, לא, אני ראש המכינה". זה היה מביך לא רק בגלל הדיסטנס המינימלי, אלא גם כי את רוב השיחה עשיתי תוך כדי אכילת פלאפל. (היה טעים במיוחד, אגב).

אבל כל השטויות שלי הן סטיות תקן,

בפועל הייתי די חנון ומכור לאנציקלופדיות, מד"ב (של אסימוב וכו'), בעלי חיים, היסטוריה וביישן קיצוני.

שזה ישמח אותך, הייתי עושה עוד שטויות.

אבל בסוף סגרתי בישיבה גבוהה. עוד לא ידעתי מי נגד מי ומה ההבדלים. אבל מסתבר שהשיחה נטולת העכבות הזאת דווקא עשתה עליו רושם חיובי. 

לפעמים בפנים, לפעמים גם בחוץ...

תלוי בסיטואציה.

(למשל, הייתה לנו מכולת מול הבית וכשהייתי בן 6 בערך אמא שלי

שלחה אותי לקנות משהו. התביישתי לדבר, אז סימנתי למוכר ולחשתי

לו באוזן מה הייתי צריך. הוא עדיין לא הבין וברחתי).

בגלל זה קוראים למידה מידה

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים