פעם בילדות הייתי באתר בניה של וילות שתי קומות, וליד היה ערימת חול..

קפצתי מהקומה מהגג של הקומה השניה לערימת חול.  

(וזה לא הכל חח)

התחבאתי בתוך המכונת כביסה. 

התגלשתי על המדרגות מקומה שלישית (ישבתי על קרטון וזה מחליק ברגע...)

בטעות שרפתי 5 דונם שדה חיטה ממש לפני הקציר

ניסיתי לחלוב תיש

דפקתי וולה ישר על המצח של רכז החטיבה

תירגלתי פריצה ביציאה ממעלית, ובדיוק זקנה מרוקאית רצתה להכנס..

בעיטה אחורית לבטן הרכה של המאבטח בתיכונית, שאחז בי מאחורה מסיבה לא ברורה

ויש מלא אבל אין כאן המקום לפורטם

איטבח אל ערב!

המבט שהיא נתנה בי...

וזה עלה לי בהרחקה לשעה מהפעילות בחוץ
אבל הקשבתי לכל המהלך מהכיתה....

והזכוכית לא נכנסה בי

ב"ה

מצאנו אופניים גבוהות בלי מעצורים, וחבר שלי ישב עליהם ובדיוק הייתה מולו ירידה..

אז דחפתי אותו לכיוון הירידה ואז הוא כבר לא יכל לעצור.

לא יודע מה קרה איתו, אבל הוא חזר רק אחרי חצי שעה  

ופעם אני ואחי גלגלנו צמיג של רכב לכביש... כמעט היה שם תאונה בגלל זה.

ונסענו בכביש דו סתרי(כולנו ילדים מגיל 10 ומטה)

כמעט התנגשנו בקיר או במישהו ואז צעקתי לאחי ימינה

(הוא היה הנהג הוא חשב שהוא יודע לנסוע                                                                                                     כי היה מומחה במשחק מחשב של מכוניות..)

והוא ילד בערך בן 7 :איפה זה ימינה???ולעצור לא הצלחנו-

ומה היה בסוף???

לא לדאוג

בסוף ניצלנו .אבא שלי רדף אחרינו והצליח לעצור.

וכשהערבי צעק עלי מלמטה אחותי ואני צעקנו לו מהחלון "מוות לערבים!!!!" במנגינה...

בס"ד

חחח.. אז אני ממש לא זרה...

כשהייתי קטנה פחדתי שיפרצו אלינו מחבלים לבית ואני לא אדע מה לעשות... אז החלטתי שאני צריכה לדעת איך לירות, כדי שאם יכנסו אלינו מחבלים אני ירה בהם... אז יום אחד לקחתי את הרובה של אבא שלי, יצאתי החוצה והתחלתי ללחוץ על ההדק.... (מזל מזל מזל שהמכסנית לא הייתה אלא היא מוחבאת במקום אחר...) ואז מתוסכלת הלכתי לאבא שלי ואמרתי לו שהרובה שלו מקולקל...... 

בס"ד

אני הייתי ילדה בזמן האינטיפאדה ה-2 וכל אב משפחה היה יכול לחתום על קבלת נשק מהצבא.. אז להרבה משפחות היו נשק בבית...

גם אני ואחים שלי, וגם כל החברות שלי ידעו איפה אבא שלהן שם את הנשק.. זה לא היה סוד...

במצב שכולם מסתובבים עם נשק בכל מקום לא מציאותי לנעול אותו כל הזמן.

מסכים אבל שצריך לחנך ילדים שזה לא משחק, ולנעול או להחביא טוב את המחסנית.

באיזה גיל עשית את זה?

בס"ד

לא יותר מ-8...

בכיתה ו' הלכתי עם חבר מאחורי הבית כנסת ולקחנו בדלי סיגריות והדלקנו כדי להרגיש איך זה להחזיק סיגריה..

הוציאו חתן וכלה לחדר ייחוד ורציתי לקצר את הדרך-ונכנסתי בחלון זכוכית שקוף מדי.. אז בנדוד שלי צחק עלי

כשהיינו אוכלים בישיבה בשבת[עזבו שאלות כרגע] אז היינו קופצים מגדר ומנסים לתפוס קצוות של עץ. פעם אחת קפצתי ותפסתי חזק מדי כנראה, וענף ענק נתלש עלי..התעלפתי לאיזה שניה, כי התעוררתי מבוהל ומי שהיה שם הסתכל עלי בהלם..

זה מה שאני זוכר עכשיו

זה היה מגניב, עשיתי את זה שוב

כנראה הזרם היה לא חזק, זה לא כאב אלא רק כמה שניות מוזרות של בלבול.

קרה לי גם פעם.

דיברתי בטלפון ותוך כדי מיששתי חפצים בלךי להיות לגמרי מודעת למה שאני עושה.

למרבה הצער, אחד מהחפצים היה שקע חשוף

זה הרגיש ממש מוזר ולקח לי זמן להבין מה קרה שם.

גם אנו נהגנו להתעלל כך במורות מחליפות

היתה אחת שממש בכתה ועד היום נצבט לי הלב כשאני נזכר בסיטואציה...

תאמת שזה נוראא! מסכנה! בטח לא שכחה עד היום..

סִפּוּר עִם סוֹף עָצוּב

(הַסִּפּוּר אֲמִתִּי הַשֵּׁמוֹת בְּדוּיִים)

שִׁעוּר גֵּאוֹגְרַפְיָה בְּקֹשִׁי הִתְחִיל, וּמִכָּל רַחֲבֵי הַכִּתָּה כְּבָר נִשְׁמְעוּ דִּבּוּרִים וְצִחְקוּקִים. הַמּוֹרָה נִסְּתָה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַבָּנוֹת, לְשַׁכְנֵעַ וְגַם לְאַיֵּם, אַךְ הָרַעַשׁ הָלַךְ וְגָבַר. מֵרֶגַע לְרֶגַע הָלְכָה הַמְּהוּמָה וְגָבְרָה, וְהַמּוֹרָה פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחָה לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַבָּנוֹת וּלְהַעֲבִיר אֶת הַשִּׁעוּר.

זֶה לֹא הָיָה הַמִּקְרֶה הַיָּחִיד. לְמַעֲשֶׂה כָּךְ נִרְאָה כָּל שִׁעוּר עִם הַמּוֹרָה הַזֹּאת. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַמּוֹרָה בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּדְּלָה לִהְיוֹת טוֹבָה אֵלֵינוּ וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר – אַךְ אוֹתָנוּ זֶה לֹא עִנְיֵן. הָפַכְנוּ אֶת שִׁעוּרֵי גֵאוֹגְרַפְיָה לַ"חֲגִיגָה" אַחַת גְּדוֹלָה, וּמִשִּׁעוּר לְשִׁעוּר הֶעֱלֵינוּ אֶת רָמַת הַהַפְרָעוֹת. הַמּוֹרָה לֹא הִצְלִיחָה לְהַשְׁחִיל מִלָּה. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁהִתְחַשֵּׁק לָנוּ לְלֹא כָּל שְׁלִיטָה. לֹא הָיָה סוֹף לַתַּעֲלוּלִים שֶׁהִמְצֵאנוּ – וְהַכֹּל כְּדֵי לְשַׁגֵּעַ אֶת הַמּוֹרָה.

כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הַמְנַהֵל וְהַמְפַקַּחַת כְּבָר שָׁמְעוּ עַל הַבָּלָאגָן שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בַּכִּתָּה, וְהֶחְלִיטוּ לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָנִים מִקָּרוֹב. לִפְנֵי בִּקּוּר הַמְפַקְּחוֹת רָצְתָה הַמּוֹרָה לְהַשְׁרוֹת אֲוִירָה רְגוּעָה. הִיא שׂוֹחֲחָה אִתָּנוּ בִּנְעִימוּת וְגַם חִלְּקָה לָנוּ סֻכָּרִיּוֹת. אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא אָכַלְנוּ אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת. שָׁמַרְנוּ אוֹתָן, וּלְפֶתַע, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר הַמִּבְחָן שֶׁל הַמּוֹרָה, הִתְחַלְנוּ לָשִׁיר וְלִזְרֹק עַל הַמּוֹרָה מְטַר סֻכָּרִיּוֹת, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיְתָה חֲתַן בַּר מִצְוָה... אֶת הַהַשְׁפָּלָה שֶׁהִיא עָבְרָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר. הַיּוֹם, אֲנִי לֹא מְבִינָה אֵיךְ הָיִינוּ אַכְזָרִיּוֹת כָּל כָּךְ. כַּנִּרְאֶה לֹא הֵבַנּוּ שֶׁהַמּוֹרָה הִיא קֹדֶם כֹּל בֶּן אָדָם, לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁגַּם לָהּ יֵשׁ רְגָשׁוֹת, וְשֶׁאָסוּר לִפְגֹּעַ בָּהּ וּלְהַעֲלִיב אוֹתָהּ בְּצוּרָה כָּזֹאת. לֹא הֵבַנּוּ שֶׁדְּמוּת שֶׁאֲמוּרָה לִתְרֹם לְקִדּוּמֵנוּ וּלְלִמּוּדֵנוּ רְאוּיָה לְהַעֲרָכָה וּלְכָבוֹד וְלֹא חָלִילָה לְזִלְזוּל וְהַשְׁפָּלָה.

בְּסוֹף אוֹתָהּ שָׁנָה הִתְפַּטְּרָה הַמּוֹרָה, וְשׁוּב לֹא חָזְרָה לְבֵית הַסֵּפֶר. אַף אַחַת מֵאִתָּנוּ לֹא חָשְׁבָה עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה מֵאִתָּנוּ כֹּה מֻשְׁפֶּלֶת וְשֶׁאִבְּדָה אֶת פַּרְנָסָתָהּ בִּגְלָלֵנוּ. הִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ עַד שֶׁחֵלֶק מִן הַבָּנוֹת הֵחֵלּוּ לִקְלֹט אֶת חֻמְרַת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂינוּ אָז. אֶפְרָת וּמִרְיָם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. הֵן הִשִּׂיגוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַמּוֹרָה וְהִתְקַשְּׁרוּ אֵלֶיהָ:

- "מִי זֶה?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה בְּחַשְׁדָנוּת.

- "זֶה אֲנַחְנוּ, אֶפְרָת וּמִרְיָם. לָמַדְנוּ בְּכִתָּתֵךְ לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעוֹת לָמָה הִתְנַהַגְנוּ אָז כָּל כָּךְ גָּרוּעַ. הָיִינוּ יְלָדוֹת קְטַנּוֹת וְטִפְּשׁוֹת. עַכְשָׁו, כְּשֶׁבָּגַרְנוּ קְצָת, אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה, הַמּוֹרָה, בִּשְׁמֵנוּ וּבְשֵׁם הַחֲבֵרוֹת".

- "שֶׁאַתֶּן תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי סְלִיחָה?!" – צָעֲקָה הַמּוֹרָה – "וּמָה אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת, שֶׁאֲנִי אֶסְלַח לָכֶן? אַתֶּן יוֹדְעוֹת מָה אֲנִי עָבַרְתִּי מֵאָז? זֶה כְּבָר אָבוּד! אֲנִי כְּבָר הִדְלַקְתִּי עַל כָּל אַחַת מִכֶּן נֵר בְּקֶבֶר הָרַשְׁבִּ"י בְּמֵרוֹן. הַלְוַאי שֶׁה' יִסְלַח לָכֶן, כִּי אֲנִי כְּבָר לֹא!"

הַשְׁתַּיִם הִתְחַנְּנוּ וּבִקְּשׁוּ שׁוּב וָשׁוּב מֵהַמּוֹרָה, שֶׁתָּבִין, שֶׁתִּסְלַח, שֶׁתַּאֲמִין. הֵן הִצִּיעוּ שֶׁיַּאַסְפוּ חֲתִימוֹת מִכָּל הַכִּתָּה לְשֶׁעָבַר, שֶׁכֻּלָּן מִתְחָרְטוֹת וּמְבַקְּשׁוֹת סְלִיחָה. אַךְ הַמּוֹרָה רַק כָּעֲסָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. "זֶה לֹא יַעֲזֹר!" פָּסְקָה "אֶת הָרַע שֶׁעֲשִׂיתֶן לִי כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב. אוּלַי בִּמְקוֹם זֶה, תֵּלְכוּ וּתְפַרְסְמוּ לְכֻלָּם מָה עֲשִׂיתֶן לִי, אֵיךְ בִּיַּשְׁתֶּן אוֹתִי, אֵיךְ הִתְנַהַגְתֶּן אֵלַי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ שֶׁכָּךְ לֹא מִתְנַהֲגִים לְמוֹרָה" אָמְרָה וְטָרְקָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן.

אֶפְרָת וּמִרְיָם וּקְבוּצַת הַחֲבֵרוֹת שֶׁעָמְדָה מִסְּבִיבָן וְהִקְשִׁיבָה נִשְׁאֲרוּ הֲמוּמוֹת. כֻּלָּנוּ פָּרַצְנוּ בִּבְכִי הִיסְטֶרִי, וְהֵבַנּוּ עַד כַּמָּה הִרְחַקְנוּ לֶכֶת. אַחַר כָּךְ נִסִּינוּ לַחְשֹׁב אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּהּ וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ שֶׁתִּסְלַח, אַךְ הִתְבָּרֵר שֶׁהַמַּצָּב עוֹד חֲמוּר בְּהַרְבֵּה. לְמַעֲשֶׂה שִׁגַּעְנוּ אוֹתָהּ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַיַּצִּיבוּת שֶׁל הַמּוֹרָה הִתְעַרְעֲרָה, וְהִיא לֹא חָזְרָה עוֹד לַעֲבֹד בְּשׁוּם עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. חַיֶּיהָ וְחַיֵּי מִשְׁפַּחְתָּהּ הִשְׁתַּנּוּ לִבְלִי הַכֵּר.

הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ לְכַפֵּר עַל חֶטְאֵנוּ? הַאִם נַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ תּוּכַל הַמּוֹרָה אֵי פַּעַם לִסְלֹחַ לָנוּ?

וְאַתֶּם הַקּוֹרְאִים, אָנָּא פַּרְסְמוּ אֶת הַסִּפּוּר, כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יַחְזֹר שׁוּב. זִכְרוּ שֶׁגַּם הַמּוֹרֶה הוּא בֶּן אָדָם, וּלְעוֹלָם לְעוֹלָם אַל תִּפְגְּעוּ בּוֹ בְּאֹפֶן אִישִׁי וְאַל תְּמָרְרוּ אֶת חַיָּיו.

בס"ד

*הייתה פעם אחת שהתקלקלו לי הבלמים של האופנים, ואני החלטתי לנסוע איתן כרגיל עד שיתקנו לי אותן ופשוט הייתי עוצרת עם הרגליים.... ואז יום אחד נסעתי וירדתי ירידה די גדולה, והאופניים פשוט טסו ולא הצלחתי להעצור אותן... וככה דהרתי איתן בירידה עד שנתקעתי באלכסון הזה של הפח אשפה הגדול הירוק.. 
אח"כ הייתי צריכה לעלות את כל העלייה לכיוון הבית ועשיתי אותה עם אופניים שבורות ביד וכשכולי מלאה בדם...

*לאבא שלי יש רישיון של פורץ מנעולים.. אז כשהייתי קטנה הוא היה לוקח אותי לכל מיני מקרים שביקשו ממנו לפרוץ כל מיני דברים, והוא היה מראה לי מה הוא עושה ומלמד אותי כל מיני פטנטים... אז תמיד כשהייתי נתקלת בדלת נעולה זה לא היה עוצר אותי.. והייתי פותחת דלתות נעולות חופשי....
אני זוכרת שהייתי מעצבנת את אח שלי, ואז הוא היה נכנס לחדר שלו ונועל את הדלת כדי שאני לא אציק לו- אבל זה לא עזר לו כי תמיד הצלחתי לפתוח אותה.....

*הייה כמה פעמים שגנבתי מהמכולת אצלינו ביישוב... (והייתי מראה לחברות שלי איך לעשות את זה בצורה שלא יחשדו בהן...) אבל עשיתי תשובה מאז- וכתבתי לבעל המכולת שהיה אז מכתב בעילום שם שאני מתנצלת ושמתי לו כסף בפנים...

איך עושים חיפוש מילים בפורומים דרך הפל? - משוב - טכני

@-ינון-

היה מישהו בכינוי י. ינון שהיה תמיד כותב על אשכזנים/ ספרדים/ תימנם...
מה שציף אמרה.

או שקיבלת אותו מוכן?

כי קיבלנו אותו כמה פעמים בתור צ'ופר

היה בעלון שבת- של צוהר..

נגנבתי על הרעיון

וחיכיתי לזמן המתאים 

ובאמת נכנסתי בטעות אבל זה מצחיק אז אני קראתי תהודעות ויואו...יש פה מצחיקים אבל זה מה שיש לכם??? יש לי כל שבוע 50 שטויות( יותר טובות מאלה סוריי) טוב אתם דור של פעם..

*בגיל 5 בערך סיידנו את הבית (הסייד כמעט ולא עבד מהר וכל הזמן רצה לאכול ולעשות הפסקות ומכיוון שאבא שלי יצא לעשרים דקות מהבית והשאיר אותי לבד החלטתי להעמיד אותו על מקומו) אז ביקשתי מהסייד אם אפשר גם לסייד והוא? בשמחה בוודאי איזה מתוקה (נו ברור...) בזמן שהוא הלך לקחת את הכריך שלו לקחתי תדלי של הסיד ושאלתי אותו: בזה להטביל את המברשת? אז תוך כדי שהוא בודק מה מכיל הכריך שלו הוא עונה: כן כן ואז אמרתי לו: אני לא בטוחה...יש פה משהו אפור כזה והוא אומר: שטויות לא יכול ליהות, אני מתחילה להתרגז:ישש פההה אתה לא רואה..אתה רוצה ללכלך את הבית וכו...והוא באיזה הביס שלו אומר: תביאי לי לראות ,הבאתי לו את הדלי ואמרתי לו: תסתכל בתוכו בתוכו והוא עם הראש בתוך הדלי שואל:איפה איפה אני לא רואה,ואז שהפנים והראש שלו בתוך הדלי מחפשות את "האפור" אחזתי את הידיים שלי בדלי והפכתי את כל תכולתו עליו זה היה מצחיקק אך שהוא ניראה קיצר שאבא שלי הגיע הוא ראה את  ה"סייד" ה"מסוייד" או בקיצור איש לבן שאוחז בידו כריך שמסכן לא הספיק לאכול.....נו..זה המעשה הכי הכי הכי הכי הכי קטן שההיתי (ועודני)עושה...רוצים לשמוע את כולם???????????????

אני עושה שטויות(ולפעמים גם משלמת עליהם מחיר) אבל דפוקה??? אולי אתה.. אני לא

סליחה אם הלחצתי..רוצה עוד או שכבר לא?

@Avigailzaken

@חמדמדה

הוא נוקם בנו!

.

.

*כל פעם שאני הולכת לפיצה להביא מגש אז אני משגעת תמוכרים בקטע של התוספות...נגיד הוא שואל אותי מה אני רוצה אז אני מתממת ושואלת מה יש??? והוא מפרט (כאילו שאני לא יודעת) ואני מתחילה להתייעץ מה כדאי לי ומה הוא הכי אוהב ומה סבתא שלו אוהבת וממתי הביאו את הזיתים והפטריות ורגע לא עבר על זה פסח?? ואחרי זה אני שואלת אותו כמה כל תוספת עולה והוא אומר פתאום...רגע אבא שלי יגיד לי אני  "רצה" לאוטו (מתחבאת מאחורי הפח הרטוב) לאחר חצי דקה חוזרת ואומרת רגע כמה עולה מגש שיש בו חצי מגש עגבניות משולש1זייתים משולש1פטריות ומשולש1זיתים שחורים ומשולש חצי ריק וחצי בולגרית.....וכללללל השטויות האלה ואז לאחר עודד המוןןןןן שיגועים אז יש אחד מבין שלושת הדברים שקורים 1 אומרת:עזוב אתה יודע  מה? מגש רגיל..לא היתרשמתי מהתוספות 2.היי ניזכרתי שדודה שלי באה היום והיא מכינה לנו אוכל טעים מאוד בבית אז כבר לא צריך פיצה 3.אויששש אני לא מאמינה..אוי לאא..אני בכלל-בשרית..........................ולעיתים ממש נדירות אני יגיד..טוב עזוב אני ילך לבורגרנץ ממול יותר טעים..................................כל זה רק פי אלף ביותר דרמתי..אבל לפני כמה זמן הבנתי שזה לא טוב לעשות את זה אז הפסקתי...אבל זה לא מי יודע מה שטות יש עוד מיליונים יותר טובים רוצה או שכבר נימאס לך??

למרות שזה לדעתי סתם לא יפה... כל הכבוד שהפסקת!

קצת קצת קצת  מדבריים שקראו בשבועיים האחרונים בביצפר :*אני דיי שנונה אז בביצפר על מנת לבזבז את השיעור אני עושה ויכוח פילוסופי עם המורה על כל אות שהיא אומרת (אל תדאגו זה רק לפעמים) * התעצבנתי על המורה בגלל משהו אז בשיעור השני שהיא לימדה אותי באותו יום טיפסתי על הסורגים בחלון והוסתרתי בידי הוילון וככה ניתלאתי על הסורגים במשך 45 דקות * תמיד שהמורה בודקת שיעורי בית ביומן אני "בדיוק" צריכה שרותים * הסגנית בודקת שאנחנו אוכלות לחם בהפסקת אוכל והיא כל יום בהפסקת אוכל נכנסת לעשות בדיקה קפדנית אז אני לא אוהבת מי יודע מה לחם וגם אני בדיאטה (אני לא שמנה אבל..שוקלת 30 ומשהו) אז שהיא באה ההיתי קוראת תהילים והיא היתה חושבת שאני מברכת ברכת המזון ובמלא אי אפשר לשאול כי אני מברכת * אמרתי משהו פעם בגנות המורה ובדיוק היא היתה מאחורי * הלכנו טיול מהביצפר ללונה פארק אז היה איזה מתקן שמתאים למישקל מסוים ואם אתה פחות אז אסור ואני ההיתי אואואו פחות (8 קילו) ובכול זאת עליתי למותר לציין שכמעט החלקתי מהחגורה ונפלתי למטה זה היה מפחידד  יש עוד המון דברים שקראו בביצפר אבל לא ניראלי שתירצו  לשמוע את זה וגם אתם צריכים לנקות לפסח אז אני לא יהיה צריכה לדבר עם האמהות שלכן שבגללי אתם צוחקים ומתבטלים ולא עוזרים לנקות במסע פסח: *בלילה אז בטעות אני וחברה שלי צבענו לא את המדריכה שלנו אלא את המדריכה הסנובית והמפחידה בסניףף ספרייי שלג פנדה גואש אודם ספריי שיער מים קמח ואי ואי עדיף שלא תדעו מה קרה בבוקר כמה חטפנו.. אלא מה....* אני וחברה שלי רקדנו היפ הופ ופתאום מגלים שהמרכז של מחוז המרכז נמצא מאחורינו וראה אותנו *קפצתי על המדריכה שלי ופתאום אני מגלה שזה המדריך של נחליאל בנים..ואי ד ישמור ויציל ל"ע * תיכננתי לשות "הפתעה" לאחת המדריכות ואך שאני מדברת אני מסתובבת לאחור ורואה שהם היו מאחורי כל הזמן הזה * בטעות אני וחברה שלי התקשרנו לראש העיר ואז לאחר כמה דיבורים הבנו שזה לא סבא שלי זה ראש העיר ואני קראתי לו סבא אבל ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שיתקצב את הסניף המקומי שלנו שהוא ניראה כמו בית נטוש משנות ה119 . כל זה היה בשבועיים האחרונים וגם זה בקטנה אם תירצה באמת את הכל אז תגיד לי.. אתה תתפוצץ מצחוק... * בתקופה של הפיגועים לפני שנתיים(שלוש) אני ובנות דודות שלי ההינו בברכה שהיא בקצה השני של העיר ושיצאנו היה כבר היה 11 בלילה ולא היו אוטובוסים אז החלטנו לצעוד שלוש שעות רגלית ופתאוםם הגיעה מכונית מהעיריה ושאלה אותנו למה במצב כזה אנחנו הולכות ברגל ושזה מסוכן אז לתומי אני מתחילה להסביר להם דברים רוחנים ואסור לפחד והרבצתי באידיאלוגיה הימינית והתורתית קיצר לאחר 20 דקות של הסברים אז הם מסתכלים אחד על השני ואז שואלים אותי אז מה? רוצות להמשיך ברגל אז אני משיבה:אם לא אכפת לכם תיקחו אותנו הביתה בגיפ שלכם אז הם אומרים:אהאה.. את מפחדת בכל זאת?? אז אני אומרת:לא פשוט אני סחוטה מעיפות ................חוץ מהאחרון הכל ההשבועיים האלה רוצה עוד????????????????

בכלל לא אני דווקא די על הקרקע וזה אבל יש שטויות...

נכון

בס"ד

חנקת אותי מצחוק!

במיוחד שגלגלת אותה שוב במדרגות.....

באסההה

במשחק ילדים.

אני מעדיף לא לספר אותו בפורום הזה כי הוא מוכר וייחודי לי.

רק אציין בסופו של דבר הגעתי לבית חולים בסכנת חיים (מוות).

בכללי פשוט התנהגות חסרת מחשבה

הייתי קופצת מגבהים מטורפים, מטפסת על כל ה שאני רואה ועושה סלטות

טוב, הייתי ילדה די טובה יחסית

טוב שכולם שרדו כדי לספר, אבל יש סיפורים עם סכנת נפשות מוחשית!! 

גם אני הייתי ילדה שובבה, וטיפסתי על גדרות ועל דברים קצת פחות יציבים,

וקפצתי ממקומות גבוהים והדגמתי איך למדנו בחוג השרדות לנחות נכון,

אבל לא ברמה של דברים מסכנים חיים!

כל פעם אחרי שאני או אחי שלי היינו עושים שטות חמורה היינו מתלווים לאמא לעבודה,

פוגשים את הילדים המאושפזים אחרי ניתוח בכירוגית ילדים, שומעים את סיפורי "הגבורה" שלהם, שומעים את זעקות הכאב, מפנימים את זה שיכולנו בקלות להיות אלה במקומם והחשק לעשות דברים מסוכנים היה מתפוגג (עד הפעם הבאה )

סתם, תכל'ס זה נצרב בתודעה, הייתה לנו מודעות גבוהה לסכנות וידענו לא לעבור את הגבול.

טוב שלא לקחנו אותנו לבית קברות...

אמא שלי רק סיפרה אז לא האמנו לה כ"כ

ועד היום אנחנו מתפארים בשטויות שלנו

משום מה הרגשנו שניצחנו .את מי לא ברור?

למרות שברור שהייתי מפחדת אם ילדי יעשו זאת.

רעיוון מעולה

בס"ד

לפנות לקבוצה של נערים באמצע הלילה שיפסיקו להרעיש לשכנים, כי 2:00 בלילה.{הדבר קרה גם בעוד סיטואסציה עם קבוצת נערות כשהיה שבת כיתה בתוך אולפנת בהר"ן והתעוררתי מהשיחה של הבנות, שם ביקשו ממני לומר דבר תורה אחרי}

{תכל'ס לא היה הרבה מהסגנון האלה אבל כן בדרך כלל ההשתגעיות הן על מנת לעשות טוב אצלי.}

מכות שלושה נערים בני גילי בערך{שני בנים ובת חילונים} נחלמנו בשביל הקטע אני נגדם אחד אחרי השני להם מקלות ולי הידיים שלי.

ניצחתי והידיים שלי היו עם שריטות לאורך כל היד.{זה היה מקל במבוק.}

כמו כל ילד ברחתי מהבית. הכי מסוכן זה כשהייתי אצל בני דודים בחו"ל ולא באמת מכיר את האזור ונעלמתי להם לכמה שעות.

לא עולה לי עוד משהו שנחשב משוגע כרגע

פעם החלטנו שלושת האחים ה'גדולים' שאנחנו ישנים באוהל הלילה. קיצר, כשאמא שלי ישנה צהריים אנחנו ארזנו שמיכות, פיג'מות, ואפילו מברשות שיניים!! (אחי הגדול והאחראי) והלכנו לאיזה גן שעשועים באיזור, כשהחשיך אשכרה שכבנו לישון, כולל קריאת שמע וצחצוח שיניים ואז אמא באה לאסוף אותנו

פעם אחרת, אמא הלכה למכולת והחלטנו אחי ואני שאנחנו מכינים לה עוגה אממה, אנחנו לא יודעים לקרוא שברים-- אז במקום שלושת רבעי כוס שמן, שמנו שלוש ורבע, הקקאו נשפך על כ ל המטבח (פסח אח"כ עוד המשכנו לנקות אותו), לא שמנו אבקת אפיה, הביצים.. שלא תדעו.. אבל היי! הייתה עוגה, והפתעה גדולה מאד!!

בס"ד

פשוט התעצבנתי יצאתי מהבית הלכתי לבני ברק איפה שהוא{כשעה הליכה מהבית} הסתובבתי חשבתי על דברים, וכו' ואז חזרתי באיזה 4 בבוקר כשאמא יושבת בבית ומחכה שאחזור אחרי שנרגעתי.

{האמת שזה היה מצער כי באחת מהסימטאות {הייתי קצת עצבני עדיין אז רצתי טיפה לפעמים..} ואז ראיתי מישהי פתאום בורחת ממני{כיאלו חשבה שאני רודף אחריה}

בעקבות כך הייתה עוד פדיחה כי בדרך לבית ספר ראיתי מישהי כמה פעמיים שהייתה נראית דומה כנראה, אז פניתי אליה אחרי כמה ימים לנסות לראות אם זו אותה אחת ולבקש סליחה...{ואם במקרה איכשהו מישהי זוכר סיפור כזה הזוי אז סליחה..}

בס"ד

לפני הבר מצווה אני ואחים שלי{כל אחד לפני הבר מצווה שלו} טסנו לברוקלין לסבא וסבתא מצד אבא ובכללי להכיר את המשפחה מהצד של אבא שרובה בארצות הברית.

בס"ד

פעם זה היה החתימה שלי...בעיקרון למדתי מאברהם אבינו ללכת נגד כל העולם בשביל מה שנכון ואמיתי, ה'.

נו ומה אתה אומר עליי מה אני?? קראת את מה שכתבתי?

בס"ד

אני לא מהאנשים שעוקבים יותר מידי בשירשורים כאלה

אבל אכן עשית הרבה דברים ויש לך אומץ מהבחינה הזו..

בס"ד

אני מניח שזה בסדר כיאלו לא הייתי עושה את זה אבל מבין את הסיבה שנובעת ממקום טוב.

ורצוני היה להחזיר את הסייד למקום

בס"ד

אז את רוצה שאקרא הכל עכשיו ואתן ציון?

כי תכלס ניראלי שאני עוברת לפעמים גבולות......סתאם סתאםם מה שבאלך אני כתבתי משהו אם אתה רוצה?תקרא, לא? לא חייב 

בס"ד

אז חישוב מהיר סך הכל בן אדם טוב, קצת משגעת אנשים אבל לא נורא

חפרניים הם נחמדים בסך הכל לדעתי, וניצלתי נגיד את הפדיחה עם הטלפון לעזור לסניף.

וללכת ברגל זה דבר כיף מאד

וזהו נראה לי: ציון טוב מאד

פעם ראה שני כלבים ענקיים רבים, במקום להתרחק, קפץ להפריד ביניהם  חחח  (הצליח אגב..)

מאמינה בזה שאם משדרים ביטחון וש"אני הבוס". הוא יהיה טאטלה. עד היום זה עבד.

הפיטבול הזה באמת היה בשיא כוחו ועוד התרוצץ. ברגע שתפסתי אותו בביטחון, הוא נשמע לי. והוא כמעט בגודל שלי.. 

חחחחחחחחח וואייי חנקתםםםםםם..... 

ואיי, איזה שובבים יש פהההה

זה מעשים לא טובים........

שתדע להעריך את כראוי את תומתי ואת טוב ליבי.

לא עשיתי אפפם משהו מתקרב אפילו לסיפורים פה.

המקסימום היה לברוח מהבית לשלוש וחצי שעות. וגם זה חד פעמי

חנונית מושלמת

יואווווו

חשבתי שכולן עושות פחות או יותר את המעשים שאני עושה

מסתבר שלא

אנחנו יצורים די שונים זה מזה בסופו של דבר.

כשהייתי בכיתה א-ב עצבנתי את אמא שלי והיא אמרה לי לצאת לשחק בחוץ. עצבן אותי שהיא התעצבנה עליי אז סגרתי את השיבר הראשי כדי לעצבן אותה. (היא בדיוק שטפה כלים).

באותה תנועת מרי שפתחתי, סירבתי לחזור הביתה לאיזו שעה-שעתיים עד שיצאו לחפש אותי, וידעתי מזה. חזרתי לפני שהתקשרו למשטרה. (בתכלס נשארתי ברדיוס של עשרה מטרים מהבית, אבל דאגתי לשנות עמדות בתכיפות ולגבש שיטת הסוואה).

בזבזתי עם חבר שעות בעריכת תצפיות בחלקה מיוערת מאחורי בית הספר אחרי נמיות שידעתי שנמצאות שם. ידעתי שהן חיות לילה, מה שלא הפריע לי לחכות להן באור יום.

אמנם כבר לא הייתי קטן, בכיתה יב בא בחור צעיר ממכינה לגיוס תלמידים. ישבנו אני והוא ודיברנו, גם על המכינה וגם על דברים אחרים. גם זרקתי לו שיש לו כיפה מגניבה. באיזשהו שלב משהו הרגיש לי מוזר ושאלתי "שנייה, לא הבנתי, מה אתה עושה במכינה, אתה מדריך, תלמיד, מה...?", "אה, לא, אני ראש המכינה". זה היה מביך לא רק בגלל הדיסטנס המינימלי, אלא גם כי את רוב השיחה עשיתי תוך כדי אכילת פלאפל. (היה טעים במיוחד, אגב).

אבל כל השטויות שלי הן סטיות תקן,

בפועל הייתי די חנון ומכור לאנציקלופדיות, מד"ב (של אסימוב וכו'), בעלי חיים, היסטוריה וביישן קיצוני.

שזה ישמח אותך, הייתי עושה עוד שטויות.

אבל בסוף סגרתי בישיבה גבוהה. עוד לא ידעתי מי נגד מי ומה ההבדלים. אבל מסתבר שהשיחה נטולת העכבות הזאת דווקא עשתה עליו רושם חיובי. 

לפעמים בפנים, לפעמים גם בחוץ...

תלוי בסיטואציה.

(למשל, הייתה לנו מכולת מול הבית וכשהייתי בן 6 בערך אמא שלי

שלחה אותי לקנות משהו. התביישתי לדבר, אז סימנתי למוכר ולחשתי

לו באוזן מה הייתי צריך. הוא עדיין לא הבין וברחתי).

בגלל זה קוראים למידה מידה

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

וכמובן שילמו לו ביד רחבה עבור שירותיו אבל התלונה שלי היא על הבנק, לא עליו כאדם פרטי וכשחקן.
בפרסומת הוא על תקן הדמות, לא השחקן בחיים האמיתיים שמגלם אותה.

 

עקב התנהלותו במקום אחר.

לא תומך בהסתכלות הזו אבל מבין את דבריך

אין לי עניין אישי איתו. שיהיה בריא ויחזור בתשובה שלמה במהרה.
הוא מופיע בפרסומת בדמות אותה הוא מגלם בתכנית, לא בדמותו הפרטית בחיים "האמיתיים".
ושוב פעם, הבעיה שלי היא עם הבנק, לא איתו. בעיני לא פחות מחילול השם בפרהסיה, שממומן לפחות בחלקו על ידי לקוחות הבנק שאני ביניהם.

אני לא צופה בארץ נהדרת, כי מתארת לעצמי שיש שם

הצגות כמו אלו שהזכרת, אבל פעם אחת כן הסתכלתי

והם בדיוק הציגו את בכירי החמאס בקטר. זה מתחיל

בערביה המבקשת באנגלית תרומות עבור תושבי

עזה המסכנים, כשברגע החמסניקים מתהוללים

בבית מלון יוקרתי. זה היה משעשע. ממש.

@על סף ייאוש ישר כח.

אני מתלבט אם יש טעם להתלונן כאשר אני לא לקוח הבנק

לפעמים גם פרסום שלילי הוא פרסום

ולראות אדם עם כיפה בפרסומת זה יותר טוב מלראות אישה עם חולצה פתוחה, שיער גולש וחיוך מפתה.

וכן באופן כללי במדינה שלנו ובפרט בעולם הפרסום והמדיה היחס לתורה ולמצוות נע בין פרסום טוב וחיובי ואמיתי ועד לפרסום נלעג. אנשים שמניחים תפילין ואחר כך יוצאים למסיבה, אנשים שיוצאים לבר בשבת ומאחלים שבת שלום, משפיעניות רשת שמקבלות על עצמן ללבוש חצאית אבל על החלק העליון מי מדבר..

הדברים רחוקים מלהיות מושלמים. אבל יש כאן בסיס רחב של מסורת, בסיס רחב של יהדות ושל מודעות דתית ברמה כזו או אחרת. ומתקדמים לכיוון גאולה שלמה במהרה בקרוב.

כשיוצרים פרסומת,

אחת המטרות היא לייצר באז, לגרום לכולם לדבר עליה.

כשאתה כל כך מופעל מהפרסומת הזאת, ואתה כותב עליה בפורום וגורם לעוד אנשים להיחשף אליה ולבנק עצמו, אתה ממש משחק לידיים שלהם.

כבר כתבתי פעם, איך סיפר לי אדם שעבד במשרד הפרסום של AIG, על הישיבה שבה הוחלט לקחת את אסי עזר ובן זוגו כפרזנטורים - לראשונה בישראל (עד אז היו להט''בים פרזנטורים אבל רק כיחידים, בלי בני הזוג שלהם, כלומר לא הוצגה זוגיות להט''בית באף פרסומת).

הוא אמר לי שהמחאה של כמה קבוצות נגד הפרסומת לא רק שלא הפתיעה את החברה או גרמה לה לחזור בה, אלא הייתה ממש אחת הסיבות לבחירה הזאת. כי לקחת עוד זוג כמו שכולם לוקחים זה משעמם, מי ידבר על הפרסומת הזאת אם יקחו אליה עוד זוג של גבר ואשה?

אז אנשים כעסו, התלוננו, והזוג הזה ממשיך לפרסם את החברה כבר שנים רבות.

לא בשולי הדברים:

כשהייתי תלמיד הייתה לחברת yes פרסומת שעשתה צחוק מהחרדים, ראו שחקנים בלבוש חרדי רוקדים ושרים במחאה על כך שהאיכות של yes טובה מדי ולכן רואים את הנשים הלא צנועות בצורה איכותית מדי.

Now the shikses look well, you will go to the hell.

שלחתי תלונה לרשות השנייה, מתוך ידיעה שזה לא ישנה דבר אבל לא יכולתי לשתוק. אחרי מספר שבועות קיבלתי בדואר מכתב חתום על ידי נציב התלונות של הרשות, והוא כתב לי שבעקבות המכתב שלי ושל עוד אנשים שהתלוננו, הוא הורה להוריד את הפרסומת.

אבל ההבדל הוא שאני התלוננתי על פרסומת שהייתה פוגענית בפני עצמה, לא כי יש בה פרזנטור שמחוץ לפרסומת הוא פוגע.

בנוגע לסייפא של דבריך, בפרסומות לבנק באינטרנט וברדיו הוא מופיע בדמות מהתכנית, לא כעצמו בחיים האמיתיים והוא  משתמש בביטויים המאפיינים את הדמות בתכנית, ומזלזל במסורת ישראל  בפרסומת עצמה ולא מחוצה לה.

כשחברה מסחרית משתמשת בזוג להטבים לפרסומת, עד כמה שהדבר מפריע לי ברמה האישית והיהודית אין לי ביקורת ממשית על העניין. שיעשו מה שטוב להם. הם לא מקטינים או לועגים לציבור אחר. לפחות לא באופן ישיר.
במקרה של בנק יהב מגחיכים ולועגים לציבור שלם המחזיק במסורת ישראל.

דמיין לעצמך גוף מסחרי שהיה משתמש כפרזנטור בדמות מגוחכת של להט"ב שמקטינה, לועגת  ומזלזלת בפומבי בכל אורח החיים הלהט"בי. אתה יכול לתאר לעצמך איזה סערה זה היה מייצר בשניות.

לפני מספר שבועות ראיתי סרטון שבו פרופ' לגינקולוגיה מנסה לטעון שדיקור מי שפיר אינו מסוכן כלל.

הוא אמר:

לפי המחקרים, רק X אחוזים מהנשים שעוברות דיקור מי שפיר יעברו הפלה. וזה ממילא גם אחוז ההפלות הרגיל ללא דיקור, כך שאין בדיקור כל סכנה.

ובכן, אני לרגע לא מזלזל בידע הרפואי שלו וביכולת שלו לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, אבל מחקרים אפעס הוא לא יודע לקרוא.

המחקרים שדיברו על אחוז ההפלות שיש לאחר דיקור מי שפיר (ואני מדגיש שזה אחוז מאוד נמוך, בערך אחד לאלף), חישבו זאת לאחר שהם חישבו את אחוז ההפלות שיש ללא כל דיקור.

זה כמו שאני אגיד:

הסיכוי של אדם בן 80 למות אחרי תאונת דרכים במהירות 30 קמ"ש הוא 10%, אבל זה ממילא הסיכוי של אדם בן 80 למות השנה, כך שהתאונה לא מסוכנת כלל".

לא, כפרה עליך, התאונה מוסיפה 10% על הסיכוי הקיים ממילא למות בגיל 80, היא לא מחליפה את הסיכון הזה בסיכון אחר אלא מתווספת אליו.

ושוב אני מדגיש:

אני לא חולק עליו שדיקור מי שפיר זה הליך בטוח מאוד. אבל עדיין יש הבדל בין סיכון של אחד לאלף לבין 0 סיכון, ובעיקר הציקה לי הפרשנות השגויה למחקרים.

נכון שדיקור מי שפיר הוא בעל סיכון מסויים

אבל יכול להיות שלדעתו הסיכון מתגמד לעומת היתרונות של הבדיקה.

''הסיכון להפלה אחרי דיקור הוא רק אחד לאלף, וזה ממילא הסיכון להפלות בשלב הזה של ההריון גם בלי דיקור, כך שלדיקור אין סיכון כלל''. 
 

זה לא ניסוח לא מוצלח, זאת הבנה לא נכונה שהולידה משפט שגוי

ושכחתי כמובן להוסיף שביבי אשם...

ודבר נוסף- לא שמעתי את הפרק אבל הרבה פעמים בתקופה הזו טיעונים הולכים למקום רגשי ולא מבוסס מדעית.

אבל תיאורטית יכולה בפוסט אנונימי כי אני בקבוצה שלהם

במחשבה נוספת, נראה לי שיש כאן טעות טקטית ולוגית בלהעביר דברים שמישהו שאני לא מכירה כתב. הרי אם מישהו יענה הגיונית, זה לא יהיה אליי, אז לא אוכל להגיב לו ולהודות. ואם מישהו יתקוף, אני לא אוכל לענות להגנתך.

בקיצור, בקבוצה שם יש אפשרות לשלוח פוסט אנונימי, ואם אני אוכל אז גם אתה ❣️

נ.ב

איזה כיף שעוד מישהו מקשיב לחיות כיס. זה פודקאסט על נושאים מעניינים בדרך כלל והוסיף לי המון ידע

הכותב מפריך שתי טענות מרכזיות שהועלו בפודקאסט:

בנושא בטיחות מזון: הוא מתנגד לקביעה שניתן להסתמך על חוש הטעם והריח כדי לזהות מזון מקולקל, או להסיר עובש באופן בטוח. הוא מסביר שחיידקים ורעלנים מסוכנים (כמו בוטולינום או ליסטריה) הם חסרי טעם וריח, ושהעובש הנראה לעין הוא רק חלק קטן מזיהום עמוק ובלתי נראה בתוך המזון.

בנושא תזונה ועונות השנה: הוא דוחה את הרעיון שהגוף זקוק לויטמינים ספציפיים בהתאם לעונה של הפירות, ומציין שתהליך הכנת הריבה הורס את הרכיבים התזונתיים בפרי. בנוסף, הוא מבהיר כי הופעת פירות בעונות מסוימות היא תוצאה של תנאי אקלים וגנטיקה של הצמח, ולא כוונה מכוונת לספק צרכים תזונתיים אנושיים, ומדגיש שצריכת ויטמין C מוגברת בחורף אינה מונעת מחלות עבור אדם ממוצע.

במשפט אחד?

הכותב יוצא נגד הטענות המדעיות המוטעות והמסוכנות, לטענתו, שהושמעו בפודקאסט בנוגע לבטיחות אכילת מזון מקולקל ולתפיסות תזונתיות שגויות לגבי צריכת פירות עונתיים.

בשלוש מילים?

ביקורת על פסאודו-מדע.

במילה אחת?

הפרכה.

איך זה ממחיש?

האימוג'י מסמל שלילה ודחייה של הטענות שהועלו בפרק הפודקאסט, כפי שפורטו בפוסט. הוא משקף את העמדה הנחרצת של הכותב, השוללת את הטיעונים שהציג כאילו היו עובדות מדעיות.

בנורווגיה, ליד תאריך התפוגה של מוצרי מזון רבים, כתוב "עדיף לפני, אבל לא נורא אחרי ..."

או: "se lukt smak - לראות להריח לטעום" (יענו, לא לזרוק את הגבינה דקה אחרי תאריך התפוגה)

יעני זה מתחלק לשתי קטגוריות של מוצרים, חלק זה "לשימוש עד" וחלק זה "עדיף לפני"

יש מוצרים שעליהם כתוב ''לשימוש עד'', ויש כאלה עם הכיתוב ''עדיף להשתמש לפני''. זה לא מקרי. 
 

האם צריך להתייחס לתאריך תפוגה של מזון? | מגזין | מכון דוידסון

הויטמינים וערכים התזונתיים שבה מתגמדים לעומת כמויות הסוכר שהיא מכילה

כמו שלא שותים ויטמנציק כדי לספוג ויטמנים.

מסכים עם כל מה שאמרת

ורק מוסיף, שאכן לצערנו החברות הגדולות זוכות לפחות רגולציה והקפדה מאשר יצרנים קטנים.

ראה ערך פרשיית היונים בעלית.

א. לא בדקו את המקום בזמן אמת כמו שנדרש (גם לא כשרותית. אבל לא מדברים על זה)

ב. גם שגילו. משרד הבריאות לא דרש לפרסם את זה בריש גלי. אלא הסתפק בהתחלה בהתחיבות של עלית להזמין מדביר יונים בזמן שיש שוקולדים נגועים בסלמונלה בשוק.

ג. גם אחרי שזה התפוצץ. משרד הבריאות אפשר למפעל להמשיך לפעול. נטען שעשו שיפוצים ותיקונים.

ד. ההנהלה וכל העובדים ידעו בזמן אמת שיש יונים במפעל. מישהו ישב על זה בכלא?

וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.

סיפור דומה קרה בעלית גם בעבר .

אתה יודע מה היו עושים ליצרן קטן?

במקרה הטוב היו סוגרים לו את המפעל לצמיתות

במקרה הפחות טוב. הוא היה יושב בכלא

במקרה בעלית הן פשוט עשו צרכים על הפס יצור של השוקולד 

ממשרד הבריאות.

לרוב לעסקים קטנים אין כשרות טובה, וממילא כנראה האוכל לא הכי נקי/ אף אחד לא שוטף את התותים לפני שהם הופכים לריבה ובטח שלא משגיח על הגידול שלהם..

מבחינתי חותמת כשרות מוכרת זה כמו מותג

כשיש על המוצר את הכשרות אז אני יאכל בבטחה בלי לפחד שמסתתר גוש עובש.

(מוסיפה שלא קראתי את הכל רק את השליש הראשון..(

לא איכות ולא בריאות

פרה שנשחטה כשר למהדרין.  אם הבשר לא נשמר כמו שצריך והתקלקל. זה עדין כשר.

טבח שחתך חסה גוש קטיף אחרי שהיה בשירותים ולא שטף ידיים. זה עדיין כשר.

עגבניה מלאה עובש. כל עוד אין בה תולעים. היא עדיין כשרה

זה לא קשור.

אוכל שלא מעלה עובש במשך זמן לרוב מעובד ומשומר מדי עד כדי כך שאפילו מיקרואורגניזמים נמנעים ממנו.

תשתדל לישון ולקום עם המחזורים של היום והלילה

תזכור שעמוק בתוכך אתה טוב גמור ❣️

איזה חגורה יש בקורקינטים?
 

ובאופן כללי כל הממונעים הקטנים האלה הם מסוכנים, ולכן מזל שלפחות יש עכשיו חובה חוקית לשים לוחית רישוי.

בעלות על אופנוע מעלה את מחירי הביטוח והחיים אבל אופניים חשמליים וקורקינטים לא.

זה די מוזר.

קורקינט זה נחמד לעירוני.

אופנוע בין עירוני

לדוגמה,:

יש לי חבר שגר במרחק של פי 2 כמעט זמן נסיעה ממני לעבודה

לי לוקח 40-50 דקות. תלוי בפקקים. לפעמים גם יותר.

אצלו זה קבוע. 25 דקות.

תמיד אני חצי צוחק עליו שלא שווה כלום אם מתים או חס וחלילה נכים.

הוא צוחק (בציניות מפחידה) שהוא נוסע מהר מאוד (לא שאלתי כמה. אבל מניח שזה סביב 140-150 ומעלה לפי מהירות ההגעה) כדי שאם תהיה לו תאונה זה יהיה בוודאות מוות (כך לדבריו)

שאלתי אותו ומה עם הילדים? הוא אמר שבשביל זה יש לו אופנוע כדי שהוא יוכל לבלות איתם יותר זמן שהוא בחיים והוא אמר שהוא עשה לעצמו ביטוח חיים גדול כך שאם הוא ימות, לפחות לא יהיה לילדים בעיה כלכלית.

כן. זה שחור לגמרי. אבל הפקקים יכולים לשבור כמעט כל אחד.

עולה על האוטובוס בתחנה האחרונה לפני הכביש מהיר, ויורד בתחנה הראשונה בצד שני. בדרך כלל זה מהיר כמעט כמו רכב. הקורקינט בתא המטען.

אם יש נתיבים צהובים (כלומר נת"צים) אז זה יותר מהיר מרכב.

אם זה רכבת קלה מתחת לאדמה זה בכלל חלום.

זה כי לפני כעשור, כמה נערים השתללו על הכביש לפני (לא זוכר אם אופניים או קורקינט)

למזלי תפסתי מהם הרבה מאוד מרחק מאחור

פתאום אחד נפל. והם התחילו לצעוק עליי כאילו יש לי קשר לכך. (הייתי כ50-100 מטר אחריהם עם האוטו)

למזלי כנראה חוץ מכמה צעקות, הם לא עשו כלום.

זה היה יכול בקלות להגמר בחקירה במשטרה (ולך תוכיח שהיית כל כך רחוק ואין לך קשר לנפילה ההיא)

מאז אני עם מצלמת דרך

שלפיו חרדי יחיד הוא יותר זהב טהור מ-דתי יחיד.

לסכן את חייך בשביל לשמור על עם ישראל?

להחזיק את הדלת פתוחה כשמישהו נכנס אחריך לבית מרקחת?

לחצות עם זקנה את הכביש?

אור מתוך החושך כזה.

שגם לחרדי יש לב.

אני הופתעתי מאוד לגלות את זה

כן, בהחלט לא. יש שם המוני אנשים טובים. לא יודע למה זה חידוש ולא יודע למה הפורום לאחרונה מוצף בשרשורי - מי יותר טוב.

למה אצל החרדים זה יותר בולט בעיניך?

כי אתה לא מצפה מהם מה שאתה מצפה מאוכלוסיות אחרות, כמו שכתבת בתגובה הבאה שלך ("אני הופתעתי מאוד לגלות את זה")

אם כן, יש לזה שם - soft bigotry of low expectations - Wiktionary, the free dictionary

או בעברית - גזענות של ציפיות נמוכות.

"גזענות של ציפיות נמוכות" (Soft Bigotry of Low Expectations) היא תופעה שבה הנמכת רף הדרישות מאוכלוסיות מוחלשות, מתוך רחמים או כוונה טובה לכאורה, מובילה בפועל להנצחת הפערים.

מדוע זו גזענות?
הגישה מונעת מתפיסה סמויה של עליונות – היא מניחה מראש שקבוצה מסוימת אינה מסוגלת לעמוד בסטנדרטים אנושיים אוניברסליים.

לפחות לאחדים מאיתנו?

כמה יפה ונאור רוחב הלב המתגלה כאן,הפרגון, היכולת לזרוק

פירורי מחמאה ל"ציבור החרדי".....

רבותי, הציבור החרדי הוא הציבור השומר על תורת ישראל, על עצמו,

על נקיות והשקפה נכונה....הוא לא חשוך, הוא מואר!

מעניין מדוע למקרא התגובות האלו, עולה בי אסוצאציה על ימי הביניים

והתפיסה הגויית על היהודים.....

הערות כגון אלה, גורמות  ל י  לשנות מבט על הציבור הדת"ל -

כזו שנאה. כזאת בורות. איך יבוא המשיח כך, איך?

מתארת לעצמי אילו תגובות אקבל עכשיו. 

נמאס לי כבר להגיב. אתם ממש ראש בקיר. ממש!

מתפלאת עליך במיוחד פשוט אני; אתה מדען, נכון?

חוקר, נכון? מתיימר להיות אובייקטיבי, נכון?

בבקשה. הדוגמא הכי טובה למי שמעמיד את המדע

בראש מעייניו.

קצת ענווה רבותי, קצת ענווה....

לא מתכוונת לענות כבר על שום תגובה

כזו. אתם לא מוכנים לרדת מעץ הדיעה

הקדומה, העמידה העקשנית על...

אני כבר לא יודעת מה לאמר.

איך כתב כאן מישהו? שכל אחד יתקן

את עצמו, בראש ובראשונה, ואת הפגמים

שהוא רואה בסביבתו....מבינה שהציבור

שלכם טהור לגמרי....

נו, אולי בזכותכם תבוא הגאולה סוף סוף....

לא כתבתי כאן שום דבר רע על החרדים,

רק שאלתי את הפותח למה הוא חושב שכפרטים הם "זהב טהור" שבולט יותר מהדתיים.

זה הכל.

רציתי לכתוב.

לא בא להמעיט חלילה בערך אף אדם ואף ציבור.

לאחרונה נתקלתי, לא מקרה אחד ולא שתים, באנשים המוגדרים כחרדים חזקים, כאלו שיש מצב שאם היינו נפגשים בהפגנה הם היו צועקים עליי [וצעקו חבל על הזמן, אשמתי, ניסיתי להתווכח] אבל פגשתי אותם בחיים האישיים שלהם, בכל מיני סיטואציות לא ציבוריות, ופשוט נדהמתי מההכלה שלהם, מהעדינות הטהורה, מהרצון הטהור לעשות הכל בשביל יהודי אחר.

מין התמסרות מטורפת שלא האמנתי שקיימת, לצאת מגדרך למען יהודי אחר.

הדדיות כזאת.

אני מנסה להסביר, יודע שכמה שלא אסביר מי שלא פגש לא יבין.

לרגעים חלפה בראשי מחשבה, הלוואי עלינו.

הלוואי עליי ביישוב שלי כאלו אנשים.

לא אומר שאין, כולם מיוחדים וטהורים, לא יודע, פגשתי שם משהו מיוחד.

זהב טהור. עדינים, טהורים, נקיים, לא יודעים לפגוע בזבוב.

[פגשתי גם הרבה לא כאלה, סבלתי מהם רבות במידה כזאת או אחרת. את זה אני מכיר מזמן...]

זה שינה לי את המבט. הרגשתי שהם חיים את הערבות עם כל יהודי עמוק בנשמה.

הם חרדים שנמצאים בחרדה, הם מפחדים על המקום שלהם, מפחדים להשתלב איתנו...

אבל אוהבים, מכל הלב.

הכי בעולם.

וערבים לנו.

[נ.ב. יש מגמה של זליגת אלימות לחרדים. בהפגנות אתה רואה אנשים מאוד עדינים הופכים לעבריינים. מישהו דואג לעשות את זה. לצערנו. מקווה שמשהו יקרה כאן במדינה הזאת מהר, שלא נפסיד את הזהב טהור הזה, שלא ייפגם].

אולי אדייק יותר

התמסרות ללא גבולות.

זה לא נעצר בשום מקום. הוא יעשה בשבילך הכל, יהפוך את העולם, יצטרך לצבוט את עצמו חזק להפסיק לעזור לך כי זה כבר יותר מידי..

לכתוב את זה.

בכל חברה יש אנשים ט ובים יותר וטובים פחות.  האדם הוא אדם, בכל חברה. יש גם יהודים

שאינם שומרי מצוות בעלי חסד גדולים ולב גדול מאוד.

ויש את המיינסטרים (שונאת את המילה הזאת); אלה שיזמינו אורחים שאחרים ימנעו מלפגוש

אותם אפילו...והם עושים זאת במאור פנים ועם כל הלב, והם יושבים יחד איתם ועשרת ילדיהם

בני ובנות זוגם וכל הילדים של כל זוג....אלה הם הטופ שבטופ.

אולי אם מדברים על 

 אומר מה השאיפות שלה. מה היא מעמידה בראש מטרותיה.

מה היא הכי מעריכה.

אולי, כמו שהחברה ש"השחירה" אמרה לי, בציבור הדת"ל יש יותר הקפדה על חוקי

המדינה, על חוקי התעבורה, למשל.

ייתכן.

אבל לא העילית שבעילית. הם מקפידים על הכל מכל כל, בזהירות המירבית.

אתם רואים את החרדים כשחורים, מסכנים, כלואים, סגורים...

ובא נניח שהלבוש החרדי צורם לכם. אבל האם זה אומר משהו על האדם

שלובש אותם?  אם הוא בעל חסד, או גס רוח, וכו'...לא.

זה כן אומר, אני חושבת, על החברה שהוא שייך (בדרך כלל ב ו ח ר)

להיות חלק ממנה כי הוא מאמין בהשקפה שלה ובדרך שלה לנסות

לממש אותה ולדבוק בה.

מפריע, אני יודעת, ההתבדלות הזאת. אבל היא תוצאה של המתירנות

החילוניות, ההדרדרות המוסרית שמסביב.

איך זה, שאנחנו גרים באותה מדינה, אפילו באותה עיר,

אפילו באותה שכונה או בשכונה סמוכה, ואתם לא מכירים

אותנו בכלל?

אין ספק שהמגזר הדתי (מתכוונת לחזק יותר לא ללייט)

מורכב מאנשים טובים מוסריים והגונים.

אלא, אני מרגישה שהציבור הזה מדי נוגע

בעולם החילוני. גם בלבוש. כן. לבוש אמנם

זה לא הכל אבל זה משהו. זה מחבר או

מבדיל.

ואולי אני טועה. רואים, אנו גרים לפעמים

באותה עיר, באותה שכונה, או בשכונה סמוכה

אבל אולי אנחנו לא מכירים אתכם בכלל...

אבל שאין לנו לב...למה, ריבונו של עולם?

מי הקים את יד שרה, את עזר מציון, את דרכי מרים

את כל הגמח"ים ומה לא....מי?

אז בחברה או במילים אחרות, במגזר, שמקדיש

כל כך הרבה כוח וזמן לעזור לזולת (ויש גמחים

שאפשר להתקשר אליהם באמצע הלילה

וזה בסדר), יש כל מיני אנשים.

שמשתדלים יותר ולפעמים פחות, שמתחשבים

יותר ולפעמים פחות...

ויש את העילית שבעילית. כמו השכנים שלי.

חייבת לספר לכם ש"הכל טוב" שלי  זה משני בחורי חמד סרוגים

שעמדו בתחנה וניסו לתפוש טרמפ כי כבר לא היה להם אוטובוס.

ניסיתי להציע כסף למונית, אבל הם סירבו, ומלבד זאת, לאן

שהם היו צריכים להגיע, זה כבר היה יותר מדי יקר.

(לו היה בבית בעל, היינו מזמינים אותם ללון אצלנו

ולצאת לדרכם למחרת, אבל לא יכולתי כמובן).

והם כל הזמן ענו (לתהייתי, איך יגיעו בשעה כזו כשאף

אחד לא עוצר)  - הכל טוב, הכל טוב.

מאוד מצא חן בעיני הביטוי האופטימי והחיובי

הזה , אז אימצתי אותו קצת.

(נזכרתי בו רק עכשיו, כי באופי שלי, הביטוי

הזה ממש לא מתאים לי.....)

הם היו כל כך חמודים. למרות (!) שלא

היו חרדים, למרות (!) שהיו לבושים

אחרת, הם היו כאלה חמודים וטהורים.

היה מאלף לפגוש אותם.

אז יש רבים כאלו, בציבור החרדי, גם אם רובם פחות מפורסמים מאלו שהזכרתי, יש רבים מאוד כאלו בציבור החרדי, יש רבים כאלו בציבור הדתי לאומי וכן, תופתע - יש רבים כאלו גם בציבור החילוני.

מה שעצוב, שנהיינו כל כך סקטוריאליים, שזה בכלל חידוש.

וכולם נפעמים לגלות שגם במגזרים וציבורים אחרים יש אנשים טובים.

חן המקום על יושביו

חן המגזר על אנשיו