גם אני בתחילה חשבתי שאני רוצה רק עובד ובמקביל שיקבע עיתים כי איך אוכל לפרנס לבד ושחשבתי לעומק יותר אני כן מעוניינת בבחור תורני שהתורה היא חלק נכבד ממנו ולכן עכשיו אני בכיוון חרד"ל .. כי אני גם כזאת ....

בעז"ה יגיע לכולנו במהרה ובקלות  

בהצלחה !

שיש לו השפעה על הבחור - רב (?)

וגם דברים משתנים במהלך השנים ...

גם אני רציתי לשבת וללמוד - אבל יצאתי לעבוד. זה תמיד היה אצלי בראש, ואז אחרי כמה שנים של קריירה, עשיתי הפסקה ל-3 שנים ונכנסתי לכולל (ובמקביל הכנסתי כסף בעבודה מהבית). ואז יצאתי לעבוד שוב פעם... ושוב פעם לקחתי הפסקה של שנה להכנס ללמוד. עכשיו אני עובד - אבל המטרה שלי זה כן לשבת וללמוד ובמקביל להכניס מספיק בשביל לתמוך במשפחה.

אם הוא מעוניין לשבת וללמוד הוא צריך לחשוב באיזה דרך הוא הולך לכלכל את המשפחה שלו. 

האישה יכולה לעבוד ולהביא תוספת של הכנסה למשפחה. 

אבל העול הכלכלי עליו. 

אם הוא מעוניין באישה שתהיה מפרנסת עיקרית וזה מה שהוא רוצה אז את צריכה לחשוב על זה. 

אבל אם הוא לא רואה באישה את האחראית על הפרנסה אז זו כבר דאגה שלו איך להביא את הכסף. 

יכול להיות שהוא מעוניין לחיות חיים צנועים. 

כי כש"כרסה בין שינייה" היא לא אמורה לעבוד. היא עלולה לסבול מבחילות, מכאבי גב ושאר מרעין בישין שמופיעים לעתים אצל נשים הרות, שלא לדבר על מצב של שמירת הריון. אחרי ההריון, בתחילה היא חלשה ביחוד אם עברה ניתוח קיסרי ומלבד זה היא חייבת לעמוד לרשותו של הרך הנולד. בגלל זה שכמה פמיניסטיות מוכשרות רצו להגשים את עצמן, זאת לא סיבה מספיק טובה להטיל את כל העול הזה על האישה. אם היא מאוד מעונינת שכישרונותיה המיוחדים בחקר המוח או בכתיבת ספרות יפה יבואו לידי ביטוי, תבורך. אבל, להטיל את העול הכבד של פרנסת המשפחה על האישה, זה לא מה שהתורה רוצה. שימי לב, שבכתובה כתוב שהוא חייב לפרנס אותה, לא היא אותו. גם בגמרא כתוב שאם חלילה יש גירושין, אז הבנים הולכים אל האב אחרי גיל שש כדי שילמד אותם את המקצוע שלו כדי שיוכלו לפרנס משפחה, כי באותם הימים היה מקובל שהבן ממשיך באותו מקצוע של האב, שאותו הוא למד כשוליה של אביו עוד בילדותו.

כללו של דבר, לימוד התורה חשוב אבל לא במקום עבודה שמפרנסת את בעליה. "והגית בו יום ולילה" פרושו: "בכל דרכיך דעהו", דהיינו: כל דבר שאתה עושה, תחשוב מה התורה היתה אומרת על זה. ורק לפי הדרך שהיא מתווה -- תתנהג. למשל, האיש הזה עשה לי עוול. אז אני אנקום בו, אבל, כתוב "לא תיקום ולא תיטור". אז אתה נושך את השפתים ולא נוקם. אבל, יש דרך לטפל במצב: לכן התורה מצווה למנות שופטים ושוטרים. עליך לפנות אליהם במצב כזה, ולא לעשות דין לעצמך. ואם אתה עד כדי כך כועס שאתה רוצה להרוג אותו, אתה עוצר וזוכר: כתוב, "לא תרצח!" . קיצורו של דבר: זה לא להפסיק לעסוק בישובו של עולם ולהקדיש את עצמך לתורה אלא לחיות את חייך הרגילים תוך הקפדה לחיות אותם לפי ההדרכה של התורה.

אם את עדיין צעירה, אז תגידי לו שתחכו עד שימלא כרסו... יתכן, שדווקא אם תדברי כך, הוא יחליט שהוא רוצה לצאת לעבודה, כי הוא לא ירצה לחיות בפרישות ממך, או, גרוע מזה -- להפסיד אותך.

שיהיה לשניכם בהצלחה!

מה שאת אומרת זה מאוד נכון מה גם שלפי ההלכה הבעל אמור לפרנס ולא האשה. כשהגבר רוצה ללמוד זה חייב לבוא מתוך אמונה שלמה של האשה שזה הדבר הנכון ושגם היא תרצה בזה, ולא מתוך ויתור כי אז זה ייצור מרמור מתמשך. 

ייעוץ יכול לעזור 'לשים מראה'. היום הוא נעול על זה שהוא רוצה ללמוד, האם הוא מוכן שכל העול יפול עלייך? האם הוא מוכן לחיות בצמצום? האם הוא מוכן לבקש תדיר מההורים כסף? יעוץ יכול מאוד לפרוש את הדברים על השולחן בלי לחץ ולבחון אותם מחדש. ואגב הוא רוצה ללמוד- עד מתי? ומה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול? וכו' וכו'. חבל מצד אחד להחליט להתחתן כשלא שלמים עם זה, ובטח חבל מצד שני לוותר על האופציה שלכם כזוג בגלל חילוקי דעות שייתכן שניתן לפתור אותם בקלות

אל תהססו- תפנו לייעוץ נייטרלי (לא ההורים ולא חברים, ובטח לא הפורום הזה...) שיעזור לכם לקבל החלטות.

הפתרון הוא לדבר ולנסות למצוא את עמק השווה, לראות כמה זה עקרוני לכל אחד מכם, לחשוב אולי הוא יכול לעבוד חלק מהזמן...

ואם לא...

לעבוד, ללמוד כל היום - אלה דרכים להשיג מטרות מסוימות.

את רוצה שהוא יעבוד, ולפי מה שאת מתארת המטרה שלך היא רווחה כלכלית. כדאי למקד: לאיזו רמת חיים את שואפת? אולי יש עוד שאיפות שלך שבעל עובד עונה עליהן?

הוא רוצה ללמוד. האם זה כי הוא רוצה בסיס תורני חזק לבית? חושש מהיציאה לעולם בשלב הזה? שואף למשרה תורנית?

כדאי לכם לנסות לדבר על המטרות. אולי תגלו שיש דרכים אחרות משחשבתם להשיג את המטרות שחשובות לכם. אולי תגלו שאתם מוכנים לוותר על מטרות מסוימות (או לדחות אותן) כדי להרוויח מטרות אחרות. יכול להיות גם שתגלו שיש פער גדול בין המטרות שחשובות לך למטרות שחשובות לו, ואז תצטרכו לחשוב מה אתם עושים עם זה.
 

שיחפש ישיבה שיש בה מלגה גבוהה ודיור. 

(יש ישיבות כאלו- אבל הן מאד דורשות. 3 סדרים גם לאברכים, לימוד ברמה גבוהה או לימוד לרבנות וכו')

ככה הוא עוסק בתורה, אבל גם מקיים את התחיבותו בכתובה.

ברגע שעול השכ"ד יורד- קל הרבה יותר לגמור את החודש.

מעבר לזה- יש עבודות בתוך עולם התורה. השאלה האם הוא מוכן לקחת עליו את עול הפרנסה (כלומר להיות זה שאחראי על העניין- זה שדואג שיהיה מספיק ומה שיש מתחלק נכון וכו') 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.